ענני סערה בשמי אירופה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ענני סערה בשמי אירופה
הוספה למועדפים
4 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ג'ורג' סילבסטר פיראק

ג'ורג' סילבסטר פִירְאֵק (Viereck), עיתונאי אמריקני ממוצא גרמני, כתב American Journal of Psychology, נולד ב־1884 במינכן לאם ילידת ארצות הברית ולאב גרמני, שהיה ככל הנראה בן לא חוקי של הקיסר ואומץ על ידי משפחת אצולה. ג'ורג' החל לכתוב שירים בהיותו בן אחת עשרה. גיבורי ילדותו היו ישו הנוצרי, נפוליאון בונפרט, אוסקר ויילד. במלאת לו שתים עשרה הצטרף יחד עם אימו לאביו, שכבר היגר לארצות הברית שנה קודם לכן. במלאת לו עשרים, והוא עדיין סטודנט בקולג' בניו יורק, פרסם את קובץ שיריו הראשון בסיועו של מבקר הספרות לודויג לואיזון, יהודי ממוצא גרמני, עורך עיתון אמריקני פרו־ציוני. ב־1907 ראה אור קובץ שיריו נִינוֵה ושירים אחרים, שזיכה אותו בפרס ספרותי יוקרתי. חלק משיריו נכתבו בסגנון ה"שירה היוּרניאָנית".[67] העיתון The Saturday Evening Post כינה אותו "איש הספרות הצעיר המבוגר ביותר בארצות הברית בימינו". ספרו וידויו של בַּרבָּרי שראה אור ב־1910 היה לרב מכר.
 
בשלהי 1926 העניק פרויד ריאיון לפיראֵק, שנודע כעיתונאי בין־לאומי נחשב ביותר ורב־השפעה.
 
אחרי הריאיון עם פרויד, פיראק המשיך למינכן, שם רִאיין את אדולף היטלר ואף ניסה לשכנע אותו לשנות את דעתו השלילית הקיצונית נגד היהודים. בכך היה פיראק לעיתונאי האמריקני הראשון שראיין את היטלר.
 
לאחר עלייתו של היטלר לשלטון הפך פיראק לתומך מובהק באידאולוגיה הנאצית. ב־1933 הוא ביקר בברלין, נפגש שוב עם היטלר וניסה לשכנע אותו שיש יהודים גרמנים שמביאים כבוד גדול ותועלת לגרמניה, אנשים ישרים והגונים — דוגמת פרויד ואיינשטיין...
 
שנה לאחר מכן נשא נאום לפני רבבות אנשים במדיסון סקוור בניו יורק ובו ערך השוואה בין אדולף היטלר ופרנקלין דלאנו רוזוולט. הוא קרא למאזיניו לתמוך בתנועה הנציונל־סוציאליסטית אך זאת בלא שיתמכו בפן הגזעני־אנטישמי שלה. ידידיו היהודים גינו אותו והתרחקו ממנו אך הוא המשיך להביע את דעותיו הפרו־נאציות. ב־1941, שנתיים אחרי מותו של פרויד בלונדון, פיראק הואשם כסוכן תעמולה עוינת ושנה לאחר מכן נכלא. הוא שוחרר רק ב־1947.

תקציר

ארבעה ראיונות היסטוריים עם ארבעה מנהיגים ששינו את העולם.
 
"המאפיינים ההכרחיים לדמוקרטיה הם החופש שניתן ליחיד לתכנן את חייו כרצונו, במסגרת החוקים שנחקקו על ידי הפרלמנט, באכיפה שקולה של בתי המשפט ובתוך עצמאות מן הרשות המבצעת. ללא היסודות האלה אין חופש או ציוויליזציה. כל זמן שמגינים על הזכויות הללו, עקרונות החופש בטוחים. אינני רואה כל סיבה מדוע דמוקרטיות לא יוכלו להגן על עצמן מבלי להקריב את הערכים העקרוניים האלה."
(צ'רצ'יל, 1939).
 
"אני סבור שהתפוצצות אלימה מצד גרמניה הפשיסטית היא בלתי נמנעת. זו בדיוק השאלה שעשויה להיות השאלה המכרעת בעניין גורלה של אירופה כולה. "
(טרוצקי, 1933).
 
"מהפכה הייתה כרוכה תמיד במאבק, מאבק מכאיב ואכזרי, מאבק של חיים ומוות. ובכל פעם שהאנשים מהעולם החדש הגיעו לשלטון, הם היו צריכים להגן על עצמם נגד המאמצים של העולם הישן להשיב את העולם הישן על כנו בכוח."
(סטאלין, 1934).
 
"עבורנו מדינה וגזע חד הם. רומא נפלה כאשר חדלה לשמור על טוהר הגזע שלה. בספרות, בסרטים, במדע – השפעת היהודים היא הרסנית. אנחנו דומים לחולה שחפת שאינו מבין שימות אם הוא לא יסלק את החיידקים מהריאות שלו. "
(היטלר, 1923).

פרק ראשון

אדולף היטלר
המראיין: ג'ורג' סילבסטר פִירְאֵק[1]
 
[1] Viereck, סופר, משורר ועיתונאי אמריקני ממוצא גרמני. ראיין אישים ידועי שם, וביניהם פרויד ואיינשטיין — פרויד מתעמת עם הספינקס, משמעות החיים על פי איינשטיין, תרגמה רעיה ג'קסון, נהר ספרים 2020. 
 
ג'ורג' סילבסטר פיראק ראיין את אדולף היטלר לראשונה ב־1923. הריאיון הופיע בהירחון האמריקני[2] שערך והוציא לאור פיראק עצמו. קהל היעד של ירחון זה היו אמריקנים אוהדי גרמניה או אמריקנים ממוצא גרמני ומספר קוראיו היה קטן. הקוראים הכירו את היטלר כבר אז וידעו פחות או יותר מה מתרחש בגרמניה.
 
הריאיון ראה אור שוב ב־1932, הפעם בכתב העת האמריקני ליברטי,[3] לאחר עריכה יסודית של פיראק והשמטות רבות כגון אזכור היחס ליהודים, ובתוספות עדכניות.
 
שני הנוסחים מובאים להלן, הריאיון הערוך ואחריו המקורי.
 
[2] American Monthly, ירחון מיסודו של פיראק ובעריכתו. שמו הקודם היה The Fatherland וקוראיו אמריקנים ממוצא גרמני. ב־1923 היטלר כמעט לא היה מוכר לאמריקני הממוצע, אך קוראי הירחון הזה ידעו מה מתרחש בגרמניה וייתכן שאהדו את היטלר. [כל ההערות הן של המתרגמת אלא אם צוין אחרת.] [חזרה]
[3] Liberty, שבועון שראה אור בניו יורק משנת 1931 עד 1950 והיה פופולרי בכל ארצות הברית. בין כותביו נמנו פוליטיקאים, סופרים, אמנים וסלבריטאים. השבועון הצטיין בצבעוניות של דמויות, תמונות ואיורים ובמגוון רב של דעות. 
 
 
 
הריאיון הערוך שפורסם ב־1932 בליברטי
 
אדולף היטלר רוקן את הכוס שלו כאילו לא הכילה תה אלא את דמו של הבולשביזם.
 
"בולשביזם," המשיך מנהיג החולצות החומות, הפשיסטים הגרמנים, בעודו מביט אליי במבט עוין, "הוא האִיום הכי גדול שלנו. חִיסָלת את הבולשביזם בגרמניה ושיקמת שבעים מיליון איש. כוחה של צרפת אינו נובע מן הצבא שלה אלא מכוחות הבולשביזם ומהמחלוקות שבתוכנו. הסכם ורסאי והסכם סן ז'רמן ממשיכים את קיומם בגרמניה בשל הבולשביזם. הסכם השלום[4] והבולשביזם הם שני ראשים של מפלצת אחת. עלינו לערוף את שניהם."
 
פגשתי את היטלר לא במפקדה שלו, בבית החום במינכן, אלא בבית פרטי — במעונו של אדמירל לשעבר בצי הגרמני. שוחחנו 'על כוס תה' על גורלה של גרמניה.
 
"מדוע," שאלתי את היטלר, "אתה מכנה את עצמך 'סוציאליסט לאומי'[5] כאשר המצע של המפלגה שלך הוא ממש אנטיתזה של כל מה שבדרך כלל מיוחס לסוציאליזם?"
 
"סוציאליזם," השיב היטלר בחריפות ובטון לוחמני בעודו מניח את כוס התה שלו, "הוא המדע שעוסק ברווחת הכלל. קומוניזם אינו סוציאליזם. מרקסיזם אינו סוציאליזם. המרקסיסטים גזלו את המונח ובלבלו את מובנו. אני אקח את הסוציאליזם מן הסוציאליסטים.
 
סוציאליזם הוא מוסד אָרי גרמני עתיק. אבותינו הגרמנים אחזו באדמות מסוימות במשותף. הם טיפחו את הרעיון של רווחת הכלל. למרקסיזם אין זכות להתחפש לסוציאליזם. הסוציאליזם, שלא כמו הקומוניזם, אינו שולל רכוש פרטי. שלא כמו המרקסיזם הוא אינו כולל שלילת האישיות, ולא כמו המרקסיזם — הוא פטריוטי.
 
היינו יכולים לכנות את עצמנו המפלגה הליברלית. בחרנו לכנות את עצמנו סוציאליסטים לאומיים. איננו בין־לאומיים. הסוציאליזם שלנו הוא לאומי. אנו דורשים שהמדינה תמלא את הדרישות הצודקות של המעמדות היצרניים על בסיס סולידריות גזעית. עבורנו מדינה וגזע הם אחד."
 
היטלר עצמו אינו טיפוס גרמני טהור. שערו הכהה מסגיר קיומו של אב קדמון מהאַלפּים. במשך שנים הוא סרב שיצלמו אותו. זה היה חלק מאסטרטגיה שלו — שיהיה מוכר אך ורק לידידיו כדי שבעת משבר יוכל להופיע פה ושם ובכל מקום מבלי שיזהו אותו. בימים אלה הוא לא יוכל יותר להופיע בלתי מוכר אפילו בכפרון נידח שבנידחים בגרמניה. הופעתו מנוגדת בצורה מוזרה לדעותיו התוקפניות. מעולם לא הטביע רפורמטור בעל אופי נעים הליכות ממנו ספינת מדינה או שיסף צוואר פוליטי.
 
"מה הם," המשכתי בחקירה הנגדית, "העקרונות הבסיסיים של המצע שלכם?"
 
"אנחנו מאמינים בנפש בריאה בגוף בריא. הגוף הפוליטי חייב להיות חסון כדי שהנפש תהיה בריאה. בריאות מוסרית ופיסית הם מונחים נרדפים," הוא השיב.
 
"מוסוליני," הערתי, "אמר לי אותו הדבר."
 
פניו של היטלר אורו.
 
"שכונות העוני," הוא הוסיף, "אחראיות לתשע עשיריות האלכוהול, ולעשירית השחיתות האנושית. אדם בריא אינו יכול להיות מרקסיסט. אנשים בריאים מכירים בערכה של האישיות. אנחנו נאבקים נגד כוחות האסון וההתנוונות. בוואריה היא יחסית בריאה כי היא לא לגמרי מתועשת. אולם כל גרמניה כולל בוואריה נידונים לתיעוש אינטנסיבי בשל ממדיה הקטנים של הטריטוריה שלנו. אם אנחנו רוצים להציל את גרמניה עלינו לוודא שהאיכרים שלנו יישארו נאמנים לאדמה. וכדי שיעשו זאת הם זקוקים למרחב נשימה ומקום לעבוד בו."
 
"היכן תמצא את המקום לעבוד בו?" שאלתי.
 
"אנחנו חייבים להחזיק במושבות שלנו ואנחנו חייבים להתפשט מזרחה. הייתה תקופה שהיינו יכולים לחלוק עם אנגליה את השליטה בעולם. עכשיו אנחנו יכולים למתוח את אברינו המכווצים אך ורק לצד מזרח. הים הבלטי הוא בהכרח אגם גרמני."
 
"האם אין אפשרות," שאלתי, "שגרמניה תכבוש מחדש את העולם מבחינה כלכלית מבלי להרחיב את שטחה?"
 
היטלר הניע את ראשו בפנים רציניות.
 
"אימפריאליזם כלכלי, כמו אימפריאליזם צבאי, תלוי בכוח. לא יכול להיות סחר עולמי בקנה מידה גדול ללא כוח עולמי. האנשים שלנו לא למדו לחשוב במונחים של כוח עולמי וסחר עולמי. אולם, גרמניה לא תוכל להתרחב מסחרית או טריטוריאלית עד אשר תקבל מחדש את מה שאיבדה, עד אשר תמצא את עצמה.
 
אנחנו נמצאים במצבו של איש אשר ביתו נשרף. הוא חייב שיהיה לו גג מעל ראשו לפני שיוכל להרשות לעצמו תוכניות אמביציוזיות יותר. הצלחנו ליצור מקלט חירום שמגן מפני הגשם. לא היינו מוכנים לנחיתת אבני ברד, אבל פורענויות ניחתו עלינו. גרמניה חיה ממש בתוך סופת שלג של אסונות לאומיים, מוסריים וכלכליים.
 
שיטת המפלגות הנואשת שלנו היא תסמין של הקטסטרופה שלנו. הרוב בפרלמנט מתחלף בהתאם למצב הרוח של הרגע. ממשלה פרלמנטרית פותחת את השער לבולשביזם."
 
"שלא כמו כמה מיליטריסטים גרמנים, אתה אינך מצדד בברית עם רוסיה הסובייטית?"
 
היטלר התחמק מתשובה ישירה לשאלתי זו. הוא התחמק שוב כאשר לאחרונה מערכת ליברטי ביקשה ממנו להגיב להצהרתו של טרוצקי שעלייתו לשלטון בגרמניה תביא למאבק של חיים ומוות באירופה, שינהיגו גרמניה ורוסיה הסובייטית.
 
"הצירופים הפוליטיים אשר עליהם תלויה החזית המאוחדת," אמר לי היטלר, "הם יותר מדי בלתי יציבים. הם כמעט אינם מאפשרים להגדיר מדיניות ברורה. אני רואה בכל מקום את מהלכי הזיגזג של פשרה וויתור. הכוחות הקונסטרוקטיביים שלנו נחסמים על ידי הרודנות של המספרים. אנחנו עושים את הטעות ומחילים את האריתמטיקה והמכניקה של העולם הכלכלי על המדינה החיה. אנחנו מאוימים על ידי מִספרים שהולכים ומתרבים ואידיאלים שהולכים ומתמעטים. מספרים כשלעצמם אינם חשובים."
 
"אבל מה אם צרפת תבקש לנקום פעם נוספת ותפלוש אל אדמתכם? היא פלשה אל הרוהר בעבר. היא עלולה לפלוש שוב."
 
"זה לא חשוב," השיב היטלר בחריפות, כולו משולהב, "כמה קילומטרים מרובעים יכול האויב לכבוש אם הרוח הלאומית מתעוררת. עוצמתם של עשרה מיליון גרמנים חופשיים המוכנים למות כדי שמדינתם תחיה גדולה יותר מחמישים מיליון, שכוח רצונם משותק ושתודעתם הגזעית הזדהמה על ידי זרים.
 
אנחנו רוצים גרמניה גדולה יותר שמאחדת את כל השבטים הגרמניים. אבל הישועה יכולה להתחיל מהפינה הקטנה ביותר. אפילו אם יהיו לנו עשרה אקרים של אדמה, שנהיה מוכנים להגן עליהם בחיינו, עשרת האקרים האלה יהיו מוקד של צמיחה מחדש. לפועלים שלנו יש שתי נשמות: אחת היא גרמנית, השנייה היא "מרקסית".[6] עלינו לעורר את הנפש הגרמנית. עלינו לעקור את סרטן המרקסיזם. מרקסיזם וגרמניזם הם אנטי תזות. במתווה שלי למדינה הגרמנית לא יהיה מקום לזרים ולא יהיה צורך בבטלנים, במלווים בריבית, בספסרים או בכל מי שאינו מסוגל לעשות עבודה יצרנית."
 
העורקים במצחו של היטלר בלטו בצורה מפחידה, קולו מילא את החדר. נשמע רעש מעבר לדלת. היו אלה תומכיו, אשר נמצאים תמיד בקרבתו, מוכנים לקריאתו כמו שומרי ראש.
 
היטלר לגם את שארית התה שלו בלגימה אחת וקם מכיסאו.
 
[4] מלחמת העולם הראשונה הסתיימה במפלתה של גרמניה. בוועידת השלום ב־1919 בפריז דרשו הצרפתים להעניש את גרמניה בפיצויים בסכומי עתק ובהחזרת שטח אלזס־לורן לשליטת צרפת, שטח שנכבש על ידי הגרמנים ב־1870. התוצאה הייתה משבר כלכלי ופוליטי בגרמניה. 
[5] המפלגה הנאצית בשמה המלא: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומנית־סוציאליסטית. 
[6] הכוונה כמובן לקרל מרקס. 
ג'ורג' סילבסטר פִירְאֵק (Viereck), עיתונאי אמריקני ממוצא גרמני, כתב American Journal of Psychology, נולד ב־1884 במינכן לאם ילידת ארצות הברית ולאב גרמני, שהיה ככל הנראה בן לא חוקי של הקיסר ואומץ על ידי משפחת אצולה. ג'ורג' החל לכתוב שירים בהיותו בן אחת עשרה. גיבורי ילדותו היו ישו הנוצרי, נפוליאון בונפרט, אוסקר ויילד. במלאת לו שתים עשרה הצטרף יחד עם אימו לאביו, שכבר היגר לארצות הברית שנה קודם לכן. במלאת לו עשרים, והוא עדיין סטודנט בקולג' בניו יורק, פרסם את קובץ שיריו הראשון בסיועו של מבקר הספרות לודויג לואיזון, יהודי ממוצא גרמני, עורך עיתון אמריקני פרו־ציוני. ב־1907 ראה אור קובץ שיריו נִינוֵה ושירים אחרים, שזיכה אותו בפרס ספרותי יוקרתי. חלק משיריו נכתבו בסגנון ה"שירה היוּרניאָנית".[67] העיתון The Saturday Evening Post כינה אותו "איש הספרות הצעיר המבוגר ביותר בארצות הברית בימינו". ספרו וידויו של בַּרבָּרי שראה אור ב־1910 היה לרב מכר.
 
בשלהי 1926 העניק פרויד ריאיון לפיראֵק, שנודע כעיתונאי בין־לאומי נחשב ביותר ורב־השפעה.
 
אחרי הריאיון עם פרויד, פיראק המשיך למינכן, שם רִאיין את אדולף היטלר ואף ניסה לשכנע אותו לשנות את דעתו השלילית הקיצונית נגד היהודים. בכך היה פיראק לעיתונאי האמריקני הראשון שראיין את היטלר.
 
לאחר עלייתו של היטלר לשלטון הפך פיראק לתומך מובהק באידאולוגיה הנאצית. ב־1933 הוא ביקר בברלין, נפגש שוב עם היטלר וניסה לשכנע אותו שיש יהודים גרמנים שמביאים כבוד גדול ותועלת לגרמניה, אנשים ישרים והגונים — דוגמת פרויד ואיינשטיין...
 
שנה לאחר מכן נשא נאום לפני רבבות אנשים במדיסון סקוור בניו יורק ובו ערך השוואה בין אדולף היטלר ופרנקלין דלאנו רוזוולט. הוא קרא למאזיניו לתמוך בתנועה הנציונל־סוציאליסטית אך זאת בלא שיתמכו בפן הגזעני־אנטישמי שלה. ידידיו היהודים גינו אותו והתרחקו ממנו אך הוא המשיך להביע את דעותיו הפרו־נאציות. ב־1941, שנתיים אחרי מותו של פרויד בלונדון, פיראק הואשם כסוכן תעמולה עוינת ושנה לאחר מכן נכלא. הוא שוחרר רק ב־1947.

עוד על הספר

ענני סערה בשמי אירופה קינגסלי מרטין, ה' ג' ולס, ז'ורז' סימנון, ג'ורג' סילבסטר פיראק
אדולף היטלר
המראיין: ג'ורג' סילבסטר פִירְאֵק[1]
 
[1] Viereck, סופר, משורר ועיתונאי אמריקני ממוצא גרמני. ראיין אישים ידועי שם, וביניהם פרויד ואיינשטיין — פרויד מתעמת עם הספינקס, משמעות החיים על פי איינשטיין, תרגמה רעיה ג'קסון, נהר ספרים 2020. 
 
ג'ורג' סילבסטר פיראק ראיין את אדולף היטלר לראשונה ב־1923. הריאיון הופיע בהירחון האמריקני[2] שערך והוציא לאור פיראק עצמו. קהל היעד של ירחון זה היו אמריקנים אוהדי גרמניה או אמריקנים ממוצא גרמני ומספר קוראיו היה קטן. הקוראים הכירו את היטלר כבר אז וידעו פחות או יותר מה מתרחש בגרמניה.
 
הריאיון ראה אור שוב ב־1932, הפעם בכתב העת האמריקני ליברטי,[3] לאחר עריכה יסודית של פיראק והשמטות רבות כגון אזכור היחס ליהודים, ובתוספות עדכניות.
 
שני הנוסחים מובאים להלן, הריאיון הערוך ואחריו המקורי.
 
[2] American Monthly, ירחון מיסודו של פיראק ובעריכתו. שמו הקודם היה The Fatherland וקוראיו אמריקנים ממוצא גרמני. ב־1923 היטלר כמעט לא היה מוכר לאמריקני הממוצע, אך קוראי הירחון הזה ידעו מה מתרחש בגרמניה וייתכן שאהדו את היטלר. [כל ההערות הן של המתרגמת אלא אם צוין אחרת.] [חזרה]
[3] Liberty, שבועון שראה אור בניו יורק משנת 1931 עד 1950 והיה פופולרי בכל ארצות הברית. בין כותביו נמנו פוליטיקאים, סופרים, אמנים וסלבריטאים. השבועון הצטיין בצבעוניות של דמויות, תמונות ואיורים ובמגוון רב של דעות. 
 
 
 
הריאיון הערוך שפורסם ב־1932 בליברטי
 
אדולף היטלר רוקן את הכוס שלו כאילו לא הכילה תה אלא את דמו של הבולשביזם.
 
"בולשביזם," המשיך מנהיג החולצות החומות, הפשיסטים הגרמנים, בעודו מביט אליי במבט עוין, "הוא האִיום הכי גדול שלנו. חִיסָלת את הבולשביזם בגרמניה ושיקמת שבעים מיליון איש. כוחה של צרפת אינו נובע מן הצבא שלה אלא מכוחות הבולשביזם ומהמחלוקות שבתוכנו. הסכם ורסאי והסכם סן ז'רמן ממשיכים את קיומם בגרמניה בשל הבולשביזם. הסכם השלום[4] והבולשביזם הם שני ראשים של מפלצת אחת. עלינו לערוף את שניהם."
 
פגשתי את היטלר לא במפקדה שלו, בבית החום במינכן, אלא בבית פרטי — במעונו של אדמירל לשעבר בצי הגרמני. שוחחנו 'על כוס תה' על גורלה של גרמניה.
 
"מדוע," שאלתי את היטלר, "אתה מכנה את עצמך 'סוציאליסט לאומי'[5] כאשר המצע של המפלגה שלך הוא ממש אנטיתזה של כל מה שבדרך כלל מיוחס לסוציאליזם?"
 
"סוציאליזם," השיב היטלר בחריפות ובטון לוחמני בעודו מניח את כוס התה שלו, "הוא המדע שעוסק ברווחת הכלל. קומוניזם אינו סוציאליזם. מרקסיזם אינו סוציאליזם. המרקסיסטים גזלו את המונח ובלבלו את מובנו. אני אקח את הסוציאליזם מן הסוציאליסטים.
 
סוציאליזם הוא מוסד אָרי גרמני עתיק. אבותינו הגרמנים אחזו באדמות מסוימות במשותף. הם טיפחו את הרעיון של רווחת הכלל. למרקסיזם אין זכות להתחפש לסוציאליזם. הסוציאליזם, שלא כמו הקומוניזם, אינו שולל רכוש פרטי. שלא כמו המרקסיזם הוא אינו כולל שלילת האישיות, ולא כמו המרקסיזם — הוא פטריוטי.
 
היינו יכולים לכנות את עצמנו המפלגה הליברלית. בחרנו לכנות את עצמנו סוציאליסטים לאומיים. איננו בין־לאומיים. הסוציאליזם שלנו הוא לאומי. אנו דורשים שהמדינה תמלא את הדרישות הצודקות של המעמדות היצרניים על בסיס סולידריות גזעית. עבורנו מדינה וגזע הם אחד."
 
היטלר עצמו אינו טיפוס גרמני טהור. שערו הכהה מסגיר קיומו של אב קדמון מהאַלפּים. במשך שנים הוא סרב שיצלמו אותו. זה היה חלק מאסטרטגיה שלו — שיהיה מוכר אך ורק לידידיו כדי שבעת משבר יוכל להופיע פה ושם ובכל מקום מבלי שיזהו אותו. בימים אלה הוא לא יוכל יותר להופיע בלתי מוכר אפילו בכפרון נידח שבנידחים בגרמניה. הופעתו מנוגדת בצורה מוזרה לדעותיו התוקפניות. מעולם לא הטביע רפורמטור בעל אופי נעים הליכות ממנו ספינת מדינה או שיסף צוואר פוליטי.
 
"מה הם," המשכתי בחקירה הנגדית, "העקרונות הבסיסיים של המצע שלכם?"
 
"אנחנו מאמינים בנפש בריאה בגוף בריא. הגוף הפוליטי חייב להיות חסון כדי שהנפש תהיה בריאה. בריאות מוסרית ופיסית הם מונחים נרדפים," הוא השיב.
 
"מוסוליני," הערתי, "אמר לי אותו הדבר."
 
פניו של היטלר אורו.
 
"שכונות העוני," הוא הוסיף, "אחראיות לתשע עשיריות האלכוהול, ולעשירית השחיתות האנושית. אדם בריא אינו יכול להיות מרקסיסט. אנשים בריאים מכירים בערכה של האישיות. אנחנו נאבקים נגד כוחות האסון וההתנוונות. בוואריה היא יחסית בריאה כי היא לא לגמרי מתועשת. אולם כל גרמניה כולל בוואריה נידונים לתיעוש אינטנסיבי בשל ממדיה הקטנים של הטריטוריה שלנו. אם אנחנו רוצים להציל את גרמניה עלינו לוודא שהאיכרים שלנו יישארו נאמנים לאדמה. וכדי שיעשו זאת הם זקוקים למרחב נשימה ומקום לעבוד בו."
 
"היכן תמצא את המקום לעבוד בו?" שאלתי.
 
"אנחנו חייבים להחזיק במושבות שלנו ואנחנו חייבים להתפשט מזרחה. הייתה תקופה שהיינו יכולים לחלוק עם אנגליה את השליטה בעולם. עכשיו אנחנו יכולים למתוח את אברינו המכווצים אך ורק לצד מזרח. הים הבלטי הוא בהכרח אגם גרמני."
 
"האם אין אפשרות," שאלתי, "שגרמניה תכבוש מחדש את העולם מבחינה כלכלית מבלי להרחיב את שטחה?"
 
היטלר הניע את ראשו בפנים רציניות.
 
"אימפריאליזם כלכלי, כמו אימפריאליזם צבאי, תלוי בכוח. לא יכול להיות סחר עולמי בקנה מידה גדול ללא כוח עולמי. האנשים שלנו לא למדו לחשוב במונחים של כוח עולמי וסחר עולמי. אולם, גרמניה לא תוכל להתרחב מסחרית או טריטוריאלית עד אשר תקבל מחדש את מה שאיבדה, עד אשר תמצא את עצמה.
 
אנחנו נמצאים במצבו של איש אשר ביתו נשרף. הוא חייב שיהיה לו גג מעל ראשו לפני שיוכל להרשות לעצמו תוכניות אמביציוזיות יותר. הצלחנו ליצור מקלט חירום שמגן מפני הגשם. לא היינו מוכנים לנחיתת אבני ברד, אבל פורענויות ניחתו עלינו. גרמניה חיה ממש בתוך סופת שלג של אסונות לאומיים, מוסריים וכלכליים.
 
שיטת המפלגות הנואשת שלנו היא תסמין של הקטסטרופה שלנו. הרוב בפרלמנט מתחלף בהתאם למצב הרוח של הרגע. ממשלה פרלמנטרית פותחת את השער לבולשביזם."
 
"שלא כמו כמה מיליטריסטים גרמנים, אתה אינך מצדד בברית עם רוסיה הסובייטית?"
 
היטלר התחמק מתשובה ישירה לשאלתי זו. הוא התחמק שוב כאשר לאחרונה מערכת ליברטי ביקשה ממנו להגיב להצהרתו של טרוצקי שעלייתו לשלטון בגרמניה תביא למאבק של חיים ומוות באירופה, שינהיגו גרמניה ורוסיה הסובייטית.
 
"הצירופים הפוליטיים אשר עליהם תלויה החזית המאוחדת," אמר לי היטלר, "הם יותר מדי בלתי יציבים. הם כמעט אינם מאפשרים להגדיר מדיניות ברורה. אני רואה בכל מקום את מהלכי הזיגזג של פשרה וויתור. הכוחות הקונסטרוקטיביים שלנו נחסמים על ידי הרודנות של המספרים. אנחנו עושים את הטעות ומחילים את האריתמטיקה והמכניקה של העולם הכלכלי על המדינה החיה. אנחנו מאוימים על ידי מִספרים שהולכים ומתרבים ואידיאלים שהולכים ומתמעטים. מספרים כשלעצמם אינם חשובים."
 
"אבל מה אם צרפת תבקש לנקום פעם נוספת ותפלוש אל אדמתכם? היא פלשה אל הרוהר בעבר. היא עלולה לפלוש שוב."
 
"זה לא חשוב," השיב היטלר בחריפות, כולו משולהב, "כמה קילומטרים מרובעים יכול האויב לכבוש אם הרוח הלאומית מתעוררת. עוצמתם של עשרה מיליון גרמנים חופשיים המוכנים למות כדי שמדינתם תחיה גדולה יותר מחמישים מיליון, שכוח רצונם משותק ושתודעתם הגזעית הזדהמה על ידי זרים.
 
אנחנו רוצים גרמניה גדולה יותר שמאחדת את כל השבטים הגרמניים. אבל הישועה יכולה להתחיל מהפינה הקטנה ביותר. אפילו אם יהיו לנו עשרה אקרים של אדמה, שנהיה מוכנים להגן עליהם בחיינו, עשרת האקרים האלה יהיו מוקד של צמיחה מחדש. לפועלים שלנו יש שתי נשמות: אחת היא גרמנית, השנייה היא "מרקסית".[6] עלינו לעורר את הנפש הגרמנית. עלינו לעקור את סרטן המרקסיזם. מרקסיזם וגרמניזם הם אנטי תזות. במתווה שלי למדינה הגרמנית לא יהיה מקום לזרים ולא יהיה צורך בבטלנים, במלווים בריבית, בספסרים או בכל מי שאינו מסוגל לעשות עבודה יצרנית."
 
העורקים במצחו של היטלר בלטו בצורה מפחידה, קולו מילא את החדר. נשמע רעש מעבר לדלת. היו אלה תומכיו, אשר נמצאים תמיד בקרבתו, מוכנים לקריאתו כמו שומרי ראש.
 
היטלר לגם את שארית התה שלו בלגימה אחת וקם מכיסאו.
 
[4] מלחמת העולם הראשונה הסתיימה במפלתה של גרמניה. בוועידת השלום ב־1919 בפריז דרשו הצרפתים להעניש את גרמניה בפיצויים בסכומי עתק ובהחזרת שטח אלזס־לורן לשליטת צרפת, שטח שנכבש על ידי הגרמנים ב־1870. התוצאה הייתה משבר כלכלי ופוליטי בגרמניה. 
[5] המפלגה הנאצית בשמה המלא: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומנית־סוציאליסטית. 
[6] הכוונה כמובן לקרל מרקס.