מדוע שלום?

 

אירועי האלימות הטרוריסטית מחריפים במזרח התיכון וממשיכים לגבות מחיר דמים. אנו עדים לשינויים מבניים שעוברים ארגוני הטרור. ארגונים כאלה מתפתחים למליציות ואחרים אף גדלים ומשיגים עוצמות לחימה של צבא עצמאי. אנו פוגשים התפתחויות מעין אלה בקרב הקבוצות החמושות הנלחמות במלחמת האזרחים בסוריה, בתנועת החמא"ס ברצועת עזה, ובאופן בולט אצל ארגון החזבאללה בלבנון. ניסיונות לכינוס מפגשים דיפלומטיים למטרת שלום נכשלים בזה אחר זה.

קיומה של האלימות הפוליטית לסוגיה במזה"ת איננה תופעה חדשה. כך לדוגמה, הקונפליקט הישראלי-פלסטיני נמשך קרוב למאה שנים, וסיומו אינו נראה באופק. דווקא הניסיונות לפתח משאים ומתנים לשלום הם שמייחדים את העשורים האחרונים של הקונפליקט. מו"מ אלה מכוונים לדרגות שונות של דה-אסקלציה: הרגעה (זמנית), הפסקת אש אחרי מהלכי לחימה או חיפוש אחר דרכים להסדרת היחסים בין שני העמים, בעוד שהאלימות פוגעת בשניהם. כישלון הניסיונות אינו מפחית מחשיבות קיומם של המאמצים להשגת שלום, שהרי ללא ניסיונות ומאמצים לסיום הסכסוך כיצד יושג אי פעם השלום? 

בבואנו לדון בסוגיה חשובה זו, סיום בדרכי שלום של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, עולה מאליה השאלה מדוע ירצה ארגון טרור להיכנס לתהליך שלום? שהרי, ל"ארגון לשחרור פלסטין", כארגון הגג של ארגוני המאבק המזוין, יש משנה סדורה אודות הדרך הראויה לשחרורה של פלסטין – תוך השמדתה של מדינת ישראל. סעיף 9 באמנה הלאומית הפלסטינית מדגיש שהדרך האחת לשחרור פלסטין הינה באמצעות מאבק מזוין.

 

המאבק המזויין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין, לפיכך הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה. העם הפלסטיני מאשר את החלטתו הנחושה, המוחלטת והקבועה להמשיך במאבק המזויין ולהתקדם לקראת המהפיכה העממית והמזוינת לשחרור פלסטין מולדתו, להחזירה איליו ולקיים את זכותו לחיות בה חיים טבעיים ואת זכותו להגדרה עצמית ולריבונות עליה. 

 

האמנה הלאומית הפלסטינית עדיין בתוקף, ואיש בהנהגה הפלסטינית לא שינה בה בפועל דבר. אם כך, מה הביא את ההנהגה הפלסטינית לפנות לתהליך שלום עם ישראל כדי להשיג את יעדיה הפוליטיים והלאומיים? יתר על כן, כיצד התרחשה הטרנספורמציה ממאבק מזוין מוצהר, שבסיסו מאבק אלים, אל משא ומתן מדיני עם ישראל? מה הביא את הנהגת אש"ף לרצות להיכנס לתהליך אוסלו? מה היו המוטיבציות הפוליטיות של אש"ף להיכנס לתהליך המדיני? אלה השאלות העומדות בלב ספר זה.

מדוע חשוב ללמוד אודות מוטיבציות של שלום בקונפליקטים של טרור? העיסוק במוטיבציות של שלום מחייב את הצדדים המעורבים במו"מ, המתווכים והמסייעים וכן חוקרי תהליך השלום, לחזור וללמוד את הקונפליקט עצמו. דהיינו, מה היו זרעי הקונפליקט וכיצד התפתחה התפיסה המצדיקה את ההכרח במאבק מזוין להשגת המטרות הפוליטיות של ארגון הטרור.

התעמקות בהבנת שורשי הקונפליקט ובאסטרטגיות של אלימות שנוקטים ארגוני טרור תועיל לשותפי השלום להבין את הגורמים היסודיים הדוחפים או בולמים התקדמות במו"מ. הבנת גורמים אלה תסייע לפתח תוכנית שלום ומהלכי שלום ישימים. 

הספר בנוי משלושה פרקים עיקריים: הפרק הראשון, קונספטואלי בעיקרו, עוסק בניתוח תיאורטי כללי – מדוע נכנסים ארגוני טרור למו"מ מדיני לשלום? בחלק זה יוגדרו השחקנים, מושגי שלום, מרכיבי מפתח, תהליכים ודינמיקות הקשורים לקונפליקט ולפתרונו וינותחו מקורות שונים כדי להפיק מהם מניעים אפשריים, עקיפים וישירים, שמביאים את הקבוצה החמושה אל מו"מ מדיני.

בפרק השני בחנתי את קיום המניעים הללו בשישה מקרים שבהם ארגון טרור נכנס לתהליכי שלום ברחבי העולם. מסקנות בדיקה זו העלו מניעים חדשים וכן שאלות לגבי הרלוונטיות של חלק מהמניעים הראשונים שנבחנו. המניעים שאותרו בפרק האמפירי (השני) נבדקו לגבי מקרה המבחן בפרק השלישי: המקרה של אש"ף ותהליך אוסלו. 

בפרק השלישי ייבחנו הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ותהליך השלום באוסלו לצורך איתור מניעו של ארגון אש"ף להיכנס למו"מ זה. בפרק זה אעסוק בנושאים הבאים: סימון אבני הדרך ההיסטוריות של התפתחות הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, ובתוך כך יובאו נושאים חשובים העוסקים בהתפתחות המאבק המזוין הפלסטיני ובהקמת ארגוני הטרור המובילים בו; המערכה מתוך שטח ירדן; המערכה בתוך לבנון, לרבות מלחמת האזרחים; מלחמת לבנון הראשונה והשלכותיה על גורל אש"ף. לאחר מכן אדון בהשפעותיה של האנתפאצ'ה הראשונה בגדה המערבית וברצועת עזה על תחילת מגעים מוקדמים בין ישראלים לבין נציגי אש"ף, ועל מפגשי אוסלו עצמם, עד לחתימה על ההסכמים בין אש"ף לממשלת ישראל.

לבסוף אנתח את תקופת פוסט-אוסלו, דהיינו, פרוץ אנתפאצ'ת אל-אקצה, בלימת תהליך השלום ובחינת הסיכויים לחידוש תהליך שלום בעתיד. בסוף פרק זה תוצגנה תוצאות מחקר תקשורת אשר בחן את העמדות של מנהיגי אש"ף ביחס לתהליך השלום לאורכו, וזאת כדי לנסות לענות על שאלת אמינות כוונותיהם ביחס ליצירת שלום אמיתי עם ישראל.

מסגרת הזמן לדיון משתרעת בין השנים 1988–2004. ההחלטה הרלוונטית הראשונה, שפתחה אפשרות לגישושים מדיניים ראשוניים, התקבלה בשנת 1988, ב"מועצה הלאומית הפלסטינית" (מל"פ), בעד שתי מדינות לשתי עמים. בתקופה זאת נמשכו מגעים מוקדמים בלתי-רשמיים. מגעים אלה, ספונטניים ושאינם מתוכננים מראש, הם שהובילו בסופו של דבר לפריצתו של תהליך השלום, והם נמשכו, תוך עליות וירידות, עד להתמוטטות תהליך אוסלו ופריצת אנתפצ'את אל-אקצה באוקטובר 2000. אתייחס גם לקריסת תהליך אוסלו במהלך האנתפצ'ה, ועד למותו של השחקן הפלסטיני הראשי יאסר ערפאת בשנת 2004. 16 שנות עימות וניסיונות להשיג שלום בין ישראל לארגון אש"ף הסתיימו בסופו של דבר במופע אלימות חריף מכל קודמיו בסכסוך הישראלי פלסטיני.

מדובר בתהליך ייחודי בקורותיו. הצדדים עברו תנועת מטוטלת של קונפליקט-שלום-קונפליקט: הם נעו מגישושים ראשונים אל הבשלת מו"מ מדיני (1988–1993) ליישום הסכמים שנחתמו (1993–1996), ולאחר תקופה של קיפאון (1997–2000) התמוטט התהליך כולו והצדדים חזרו לעימות אלים ורב נפגעים. לאור התהליך הרגרסיבי שהתפתח באירועים האלימים של אנתפצ'את אל-אקצה אבדוק את המניעים להעדפת האלימות. 

ראשוניותו של ספר זה נעוצה בתחום עיסוקו: איתור מניעי השלום הקונקרטיים של אש"ף למו"מ עם מדינת ישראל. ניתן יהיה להיווכח מי היו מקבלי ההחלטות העיקריים לכניסה לתהליך מהצד של אש"ף, באיזה אופן התקבלו ההחלטות, עד כמה הן קוימו הלכה למעשה ומדוע. 

קונפליקט של טרור, דהיינו המאבק האלים בין הארגון לבין המדינה שבה הוא נאבק, נתפס על ידי הצדדים כ"משחק סכום אפס" (Zero Sum Game) ניצחון של צד אחד משמעו בהכרח מפלת הצד השני. תפיסת סכום אפס מסלימה את הקונפליקט ואת האלימות שבו ושוללת גישות אחרות. פתרון הקונפליקט בדרכי שלום משקף גישה אפשרית אחרת, שבה שני הצדדים מנצחים (Win Win situation). כלומר, מו"מ לסיום האלימות, המוביל לפשרות ולהסכמות ששני הצדדים מוכנים לחיות איתן. 

מדוע נכנסים ארגוני טרור אל מו"מ מדיני לסיום הקונפליקט? שאלה זו הינה חלק מהקשר רחב יותר – כיצד מסתיים קונפליקט של טרור ואיזה מקום תופס בו המו"מ המדיני, ביחס לאפשרויות אחרות של סיום הקונפליקט? סיום בדרכי שלום הוא אפשרות אחת, אך לא יחידה. רבות נכתב ותואר אודות תהליכי שלום בעקבות קונפליקטים ומלחמות בין מדינות ובתוך מדינות, סכסוכים קצרים וסכסוכים ממושכים. בסופו של דבר, לאחר שהצדדים נלחמו אלה באלה מגיע רגע חשבון הנפש: האם המלחמה השיגה את המטרות אשר לשמן היא פרצה מלכתחילה? 

תהליך החשיבה מחדש יוצר ספק לגבי המשך הלחימה, ופותח פתח לרעיונות חדשים שאולי באמצעותם אפשר להשיג את המטרות הראשוניות, או לכל הפחות להפסיק את שפיכות הדמים. במציאות חדשה זו יתרחש שינוי בחשיבה ויעלו רעיונות חדשים המנסים לפרוץ את התפיסה המקובעת שלפיה ניצחון בשדה הקרב יביא את ההישגים הרצויים. כשמתברר שלא ניתן להתמיד בלחימה ללא הכרעה הצדדים עשויים להרהר באפשרות אחרת לסיום הקונפליקט. 

בעידן שבו הולכות ומתמעטות המלחמות הישירות בין מדינות, אנו עדים לקונפליקטים אלימים המתרחשים בעיקר בתוך המדינות. בקונפליקטים מסוג זה מעורבים המדינה ושלוחיה מצד אחד, וארגונים לא-מדינתיים חמושים מצד שני. בצד מוראות ההתכתשות האלימה הזו במקומות רבים ברחבי העולם אנו עדים גם לניסיונות פיוס, הרגעה, הפסקות אש והשגת הסכמי שלום. לימוד שיטתי של תהליכי שלום, בין שהצליחו ובין שכשלו, חיוניים לעתידן של אומות וקהילות. 

אכן, לכל קונפליקט יש את המאפיינים הייחודיים שלו: תרבות, סוגיות יסוד בקונפליקט, אופי המערכה, מידת הפגיעה בציבור ובתשתית הארץ, העניין שמגלות מדינות העולם בקונפליקט ועוד כהנה וכהנה. למרות השוני ניתן ללמוד אודות המניעים של השחקנים השונים להיכנס אל מו"מ מדיני. אם נלקט מניעים אלה מקונפליקטים דומים ניתן יהיה לבנות מערך של מניעים פוטנציאליים הפועלים בקונפליקט, וכך נוכל ללמוד אודות פתרון קונפליקטים של טרור בתוך מדינות.