תא לחץ
צלצול הטלפון הקפיץ את הרופא באמצע ארוחת הערב: דוקטור, בוא מיד לתא הלחץ, הייתה תאונת צלילה. הרופא הביט בצער בצלחת שלו המלאה גולש ותפוחי־אדמה טבולים ברוטב אדמדם ובאשתו המפנה אליו מבט חוקר. עוד תאונת צלילה, רטן לעבר הגולש, מכפתר חולצה לבנה על כרסו הכבדה ומקלל בלבו את כל אותם הצוללים המטורפים שמתאבדים בים והורסים לו ארוחת ערב טובה לאחר יום מתיש בקופת חולים.
בבניין הקטן של תא הלחץ במרתף בית החולים שררה צפיפות מחניקה. הטכנאי הביא לו את ערכת החמצן וענה לשאלתו האילמת: דקומפרסיה טייפ טוּ, שיתוקים בכל הגוף, אין הכרה, דופק חלש. הוציאו אותה ממאה מטר, אתה מכיר אותה, מדריכת צלילה מגן הצלופחים. הטכנאי פתח את דלת הזכוכית העבה והכניסו לתא דמוי הצוללת. על דרגש צר שכבה שם אישה, עיניה עצומות והיא נראית שלווה ורגועה, שרויה בשינה עמוקה. כן, אני מכיר אותה, חשב. אותה אחת שבאה למרפאה לפני שנה להתלונן על כאבי בטן וחום, וכשניתחו אותה בבית החולים מצאו אפנדיציט שהיה מפוצץ כבר שבועיים.
אני מוריד אותך לשבע אטמוספרות, אמר לו הטכנאי לפני שסגר את הדלת ההרמטית והותירו בחללית הקטנה עם האישה הדוממת שגופה החשוף מכוסה בשתי שמיכות. הרופא אחז באפו כדי לפמפם ועיין בתיק הרפואי של סוני מורלי: בת ארבעים וארבע, שלוש לידות, שש הפלות, ניתוח אפנדיציט פריטוני, פרונקל אחד, דלקת גרון. הוא ידע עליה עוד כמה דברים מהשיחות הקצרות שניהל אתה בזמן שביקרה במרפאה: ידע שהיא אוהבת לקרוא ושכמוהו היא מעריצה של מאיר שלו, ידע שיש לה צלקת מתחת לחלק הימני של הישבן מפרונקל שנרפא, ושמתחת לעפעפיים העצומים והריסים השחורים יש עיניים ירוקות שאולי לא ייפקחו עוד. הוא קילל את הרגע שבו החליט להתמחות ברפואת צלילה ולבלות שעות ארוכות בתא זכוכית מחניק עם מטורפים שמחפשים את מותם במצולות הים. כיוון שלא היה צולל בעצמו, לא הצליח להבין את הדחף החולני לרדת לעומקים שאין בהם כל תכלית מלבד החידלון.
הטכנאי העלה את לחץ האוויר בתא בהדרגה כדי ליצור תנאים דומים לצלילה. האוויר נדחס והתחמם, והוא החל להזיע ולחוש באיפוריה של החנקן המתמוסס ברקמות. שעון הלחץ הראה שש אטמוספרות והגופה שלידו גילתה סימני חיים: תנועה קלה של כפות הידיים וכיווץ העפעפיים. המוניטור הראה עלייה קלה בדופק. הם היו בלחץ של שבע אטמוספרות השוות לשישים מטרים בעומק הים.
האישה פקחה את עיניה במבט זגוגי. הוא העביר יד מעל עיניה, והן עקבו אחר היד עד שמבטה התמקד בפניו. שפתיה נעו והיא לחשה משהו. הוא קירב את אוזנו לפיה והקשיב בדריכות.
תא לחץ? לחשה.
הרופא הנהן.
אני חיה?
הוא הנהן בשנית.
קצות פיה פרכסו במאמץ לחייך והיא לחשה שוב: אני רוצה למות.
העיניים נעצמו ושתי דמעות נסחטו בקצותיהן וגלשו על הלחיים החיוורות. הוא הביט מבעד לזכוכית וראה ארבע דמויות צמודות לחלון ומביטות פנימה. הדמות הקטנה ביותר הייתה של ילד בעל פני מלאך, עיניים תכולות בורקות בסקרנות ואפון קטן מרוח על הזכוכית.
המשפחה שלך כאן, אמר.
היא לא הגיבה. הוא הביט במוניטור וזינק מהכיסא בבהלה. הדופק פסק. מיד הסיר את השמיכות והחל בעיסוי לב והנשמה. זיעתו ניגרה על פניו המזוקנים ונשימתו שרקה ממאמץ. שלושה ילדים בלי אימא, חזר ומלמל לעצמו כמו בתפילה. למי צריך להתפלל, לנפטון אלוהי הים? מי האלוהים שלה? מה יניע את הלב הזה לחזור ולהזרים את הדם שלו?
הרופא הגביר את הלחץ וספר בקול רם כדי לעודד את עצמו. חשש שעוד רגע יקבל התקף לב ויזדקק לטיפול בעצמו. הרגיש את הלחץ ההולך וגובר בחזהו, והכרס הכבדה שלו העיקה עליו. הוא נשף כמו סוס בסוף מירוץ וכבר אמר נואש, אך פתאום הרגיש תנועה קלה של הצלעות ושמע קול חרחור קלוש. מיד הפך אותה על הצד, והיא הקיאה נוזל דליל ירקרק. בעודו מנקה את הקיא במגבת הביט החוצה וראה את הילדים עומדים בשורה לפי הגובה, צמודים לזכוכית. גבר בהיר שער כרע על ברכיו ליד הילד הקטן וחיבק אותו. לאחר שחיבר את מסכת החמצן והזרים חמצן נקי לריאות העייפות, הדופק היה חלש אך יציב, ושעון הלחץ הראה ארבע אטמוספרות. הלחץ ירד. האוויר בתא התקרר מעט. הוא ניגב את פניו המיוזעים במגבת המוכתמת בקיא וחזר להרהר בצלחת הגולש שנותרה מיותמת בביתו.
נזכר שפעם שאל את אחד מחבריו לקורס ברפואת צלילה מה מחפשים הצוללים בעומקים כאלה, וחברו סיפר לו על הריגושים הגדולים שם, מה שהם מכנים שיכרון מעמקים. שטויות, חשב, הריגושים שלי נמצאים בסירי הבישול וברומנים החביבים עליי. הוא הסיר את מסכת החמצן וקיפל את הצינור, הציץ דרך הזכוכית וראה שהמשפחה נעלמה. הלחץ ירד לאטמוספרה אחת, כמו הלחץ על פני המים. שניהם היו שם — הרופא והניצולה שלו ששכבה על גבה חיוורת ודוממת אבל חיה ונושמת. שש שעות חלפו, והוא חש כאילו הוא עצמו חזר ממצולות המוות וזכה שוב בחיים.
