שָׁלוֹם,
קוֹרְאִים לִי נִימִי וַאֲנִי צִפּוֹר.
הָיִיתִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַיּוֹם שֶׁשִּׁנָּה אֶת חַיַּי.
לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי, הוֹרַי חִפְּשׂוּ מָקוֹם לִבְנוֹת אֶת בֵּיתָם. יוֹם אֶחָד הֵם עָפוּ לְיַד עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁצַּמַּרְתּוֹ הִשְׁקִיפָה אֶל כָּל הָעֵצִים בִּסְבִיבָתוֹ. הֵם אָהֲבוּ מְאוֹד אֶת הַנּוֹף, וְהֶחֱלִיטוּ לְהָקִים שָׁם קֵן.
זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן, אִמָּא הֵטִילָה חָמֵשׁ בֵּיצִים יָפוֹת וִירֻקּוֹת. כַּעֲבֹר שְׁמוֹנָה יָמִים הָאַחִים שֶׁלִּי הֵחֵלּוּ לִבְקֹעַ וְהַהִתְרַגְּשׁוּת הָיְתָה עֲצוּמָה.
אַחֲרֵיהֶם הִגִּיעַ תּוֹרִי, הַקָּטָן בַּמִּשְׁפָּחָה, לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲבָל אֲנִי לָקַחְתִּי אֶת הַזְּמַן.
אִמָּא סִפְּרָה לִי שֶׁלְּאַחַר שֶׁלֹּא בָּקַעְתִּי, הִיא וְאַבָּא הִתְחִילוּ לִדְאֹג.
כְּשֶׁסּוֹף-סוֹף יָצָאתִי, הָאַחִים שֶׁלִּי כְּבָר הָיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר, וַאֲפִלּוּ שֶׁהָיִיתִי הֲכִי קָטָן, תָּמִיד יָדַעְתִּי לְהִסְתַּדֵּר וּלְהַגִּיעַ לָאֹכֶל לִפְנֵיהֶם.
בֹּקֶר אֶחָד אִמָּא וְאַבָּא נֶעֶמְדוּ וּפָרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵיהֶם. "הַיּוֹם נְלַמֵּד אֶתְכֶם לָעוּף", הִכְרִיזוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת שֶׁלִּי הִתְלַהֲבוּ מְאוֹד. הֲרֵי לָעוּף זֶה הַדָּבָר הֲכִי טִבְעִי לְצִפּוֹר, זֶה טִבְעִי כְּמוֹ לֶאֱכֹל.
לֹא יָדַעְתִּי מָה לַחֲשֹׁב. פָּחַדְתִּי שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לְהָנִיעַ אֶת כְּנָפַי מַהֵר מַסְפִּיק, שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לָעוּף וְשֶׁאֶפֹּל.