לך לך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לך לך
הוספה למועדפים
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

יצחק (איציק) פלג

פרופ' יצחק (איציק) פלג הוא מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון. פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת בארץ ובעולם. ספרו: "לך לך – מסעי האבות בסיפורי המקרא", ראה אור בשנת 2013 ברסלינג. ספרו:Going Up and Going Down: A Key to Interpreting Jacob’s Dream. ראה אור בשנת 2015 ב- Bloomsbury.

נושאים

תקציר

"לך לך, קורא יקר, וקרא בעיון את ספרו של איציק פלג. פלג הוא מורה דרך מאיר עיניים בבואו להדריך ולעורר את הקורא במסע הקריאה בסיפורים על מסעי האבות. פלג מעלה היבטים מעניינים וחדשים בפרשנות הסיפורים, תוך כדי שימת דגש על ריבויי המשמעויות ועל הממדים הסמליים".
פרופ' אליעזר (אד) גרינשטיין (אוניברסיטת בר-אילן)
 
איציק פלג מזמין אותנו לצאת איתו למסע ספרותי בעקבות מסעי האבות במקרא. הספר מלווה את היחס החיובי של המספר המקראי למסעותיהם של האבות אל הארץ המובטחת. אברהם אבינו נענה לצו האל שאמר לו "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ [...] אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ועלה ארצה. אבל בעקבות רעב שפקד את הארץ החליט אברהם לרדת מצרימה. לא היה זה מקרי שהירידה מהארץ גררה איתה צרות שהעמידו את שרה, אֵם האומה, בסכנה בבית פרעה. המספר המקראי חש אי-נחת מירידתו של אברהם למצרים ואף מבקר את המעשה – כשנקלע יצחק למציאות של רעב, כמו הרעב בימי אברהם אביו, אמר לו האל במפורש: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה". אפשר להתרשם שיש בדברי האל נימה של ביקורת ביחס לירידתו של אברהם. 
 
אברהם הוא העולה והיורד הראשון. המקרא מעמיד את הארץ המובטחת במרכז. המסע אל הארץ מוגדר במקרא כעלייה, כמעשה חיובי. בכל מסע אל הארץ יש התקרבות לאל (מילולית ומטפורית) השוכן בה – לכן אין זה מפתיע שאבות התנועה הציונות המודרנית ראו במקרא מקור השראה. 
 
כמו כן, בספר מוקדש דיון נרחב לסיפור חלום יעקב. יעקב חלם חלום ערב ירידתו מהארץ. האל מתגלה אליו ומבטיח להשיבו ארצה. סיפור חלום יעקב מתפקד כ"שיקוף מזערי" של מסעי האבות בסיפורי המקרא. 
 
 
ד"ר יצחק (איציק) פלג הוא מרצה בכיר למקרא במכללה האקדמית בית ברל ובמכללה האקדמית גורדון. בחמש השנים האחרונות היה ראש החוג למקרא במכללת בית ברל. פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת בארץ ובעולם. בקרוב עומד לראות אור ספרו:Going Up and Going Down: A Key to Interpreting Jacob’s Dream.

פרק ראשון

הקדמה
 
 
מה לי ולמסעותיהם של האבות אל הארץ וממנה? אני יצחק בן אלקנה, כמו יצחק בן אברהם אבינו, נולדתי בארץ. הוריי עלו ארצה מפולין בשנות ה-30 של המאה ה-20. אמי למדה עברית בבי"ס תרבות כבר בגיל חמש. אבי היה עיתונאי בעיתון על המשמר. בבית דיברנו רק עברית, מכיוון שהורי טענו שבישראל מדברים רק עברית.
 
מאז שאני זוכר את עצמי הקשר שלי לעם היהודי היה עמוק ביותר. היום במבט לאחור אני מוצא קו מנחה משותף לתחנות החשובות שעברתי במסע חיי. כך למשל, בעוד החבר'ה בגרעין הנח"ל שיחקו כדורגל, אני קראתי את כתבי בורוכוב. אני זוכר שהזדהיתי עם הדרך ששילב בה את הציונות בסוציאליזם ובמיוחד מהדיון שלו המבחין בין עם לאומה.
 
לימים, במאי 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הייתי מדריך בתנועת השומר הצעיר בקרית חיים. אני זוכר כמו היום את כותרות העיתונים המדווחים ש"מספר היורדים שווה למספר העולים - 8,000". כמדריך בתנועה יזמתי פעילות ובה יצאנו למרכזי בילוי בקריות ושאלנו אנשים: "למה אתם חיים דווקא בישראל?"; "מה דעתכם על היורדים מהארץ?". לימים כסיכום הוצאתי חוברת בהוצאת הנוער והחלוץ בחיפה ושמה: "מי אני והיכן ביתי?" כאשר תשובת המסופר בחוברת הייתה: "אני יהודי וביתי ישראל".
 
בשנת 1968 הפרסומים בעיתונים על רצח העם בביאפרה הדירו שינה מעיניי. ביוזמתי יצאנו, החניכים שלי ואני, לרחובות בעכו ובנהריה ואספנו תרומות לרעבים בביאפרה. את הכסף שנאסף נתתי אישית ישירות לאייבי נתן שטס לביאפרה עם ארגזי מזון ותרופות. לסיכום הפעילות הוצאתי ספרון בשם: "שואת ביאפרה". בדברי המבוא כתבתי:
 
לפני עשרים וחמש שנה, עמד העולם בשתיקתו הנוראה לנוכח השמדת עמנו. רבים, נאורים וחכמים אשר פשעו בשתיקתם באותם ימים נוראים, "יצאו" מן הסבך המוסרי אליו נקלעו באומרם: "לא שמענו, לא ידענו, לא האמנו". ואני בתמימותי האמנתי כי לאחר ה"שואה" לא יישנה מקרה דומה. למרבה הצער, לאחר 25 שנה, עדים אנו להשמדת עם ברוטלית. מה מצערת עובדה זו, אך מצערת לא פחות שתיקתו של העולם.
 
התחנה הבאה במסע חיי הייתה לימודים במכללת אורנים בטבעון. טבעי היה שבחרתי ללמוד היסטוריה יהודית בעת החדשה. רק לאחר שנדרשתי לבחור חוג נוסף בחרתי בימי בית ראשון. שם החלה אהבתי לספר הספרים שלנו.
 
תחנה נוספת בחיי, המשקפת את זיקתי לעם היהודי ולנושא הספר, הייתה בשנות ה-80, כשנתבקשתי להיות שליח השומר הצעיר בגולת ניו יורק. לסיום שלוש שנים של שליחות בגולה הוצאתי ספרון הדרכה לשליחים. הפרק האחרון בספרון דן ב"יחס אל היורדים". מילות הסיום שלי לשליחים שיקראו את הספרון היו: "שליח יקר, צא לדרך וקרב את בני ארצנו ובניהם למולדתנו האחת והיחידה ותבוא על שכרך".
 
לכן, אין זה מקרי שנושא עבודת התיזה שלי בלימודי התואר השני במקרא היה: "מוטיב הארץ המובטחת לאבות והשתלשלותו במקרא". בעבודה זו ניסיתי לבחון את גבולות הארץ המובטחת. בספר הנוכחי אני נדרש לסוגיה זו כדי לבחון האם גם יצחק, כמו אביו ובנו, ירד מן הארץ.
 
בשנת 1990, בעיצומה של עליית יהודי ברית המועצות לשעבר, פנו אליי מלשכת הקשר של ראש הממשלה לצאת לשליחות קצרה במוסקבה כמורה לעברית. אין מילים בפי כדי לתאר את ההתרגשות ואת העוצמה של המפגש עם העולים הפוטנציאליים - תחושת שליחות ציונית שהחזירה אותי לימי השליחות בניו יורק.
 
עבודת הדוקטור שלי התמקדה בחלום יעקב כחלום סימבולי ובה אני טוען כי "מלאכי אלוהים" בחלום מסמלים את אבות האומה. שם העבודה משקף את המסר שלה: "עלייה וירידה - מפתח לפתרון חלום יעקב". הסולם בחלום, הניצב במאונך בין שמים לארץ מסמל את הדרך האופקית בין הארץ המובטחת לבין תפוצות הגולה. העלייה והירידה של מלאכי אלוהים בסולם מסמלים את מסעותיהם של האבות ושל צאצאיהם אל הארץ וממנה.
 
במבט רטרוספקטיבי, מסתבר, שאת הקול שקרא לי "לך־לך בעקבות מסעי אברהם אבינו" כבר שמעתי בשנות נעוריי. אני מזמין אתכם קוראים וקוראות יקרים, לצאת עמי למסע ספרותי בעקבות סיפורי המסעות של אבותינו אל הארץ וממנה. צאו לדרך - דרך צלחה!
 
הכותרת של הספר: לֶךְ־לְךָ - מסעי האבות בסיפורי המקרא, באה להציג את התימה העוברת כחוט השני לאורך הספר. חנה נוה בפתח ספרה נוסעים ונוסעות, סיפורי מסע בספרות העברית החדשה כותבת:
 
המושג "מסע" משמש אותנו בשתי משמעויות רווחות: במשמעותו המיידית והמילולית הוא ציון של תנועה מוגדרת ממקום למקום בזמן הריאלי ובמרחב הפיזי [...] וניתן לשרטטו על גבי מפת שטח גיאוגרפית ואילו במשמעותו המושאלת המסע הוא ציון של שינוי במרחב המנטאלי והפסיכי [...], גם אם לא כלולה בו תזוזה פיזית כלשהי.2
 
סיפורי המסע של האבות במקרא מכילים במובן מסוים את שתי המשמעויות הללו. מבחינה גיאוגרפית כיוון המסע (מאין ולאן) הוא העיקר, והוא מכתיב את המשמעות הערכית (חיובית או שלילית) של המסע. בסיפורי המסע של האבות במקרא אין כמעט כל התייחסות לתחנות במסלול ולקשיים שבדרך. תיאור מסעו של יעקב לגלות בחרן (הפותח את סיפור חלום יעקב) מסתכם בשש מילים: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כח 10).
 
תשומת הלב שלנו תוקדש למסעותיהם של האבות במשמעותם המושאלת והערכית, וביחסו של הסיפור המקראי אל המקום שאליו נסע הגיבור ולהשלכות הנובעות מכך, ולא במסע הפנימי שעובר הנוסע. המסע של אברהם ושרה למצרים (יב 20-10), שהוגדר כירידה מהארץ, העמיד את אברהם ובעיקר את שרה בסכנה. במהלך הספר נראה כי מסע אל הארץ הוא מסע חיובי ולכן זוכה לתואר "עלייה". כיוון המסע נתפס כהתקרבות (מילולית ומטפורית) אל האל השוכן בארץ. ובהתאם, מסע מן הארץ נתפס כמסע שלילי, כ"ירידה" מן הארץ המסכנת את אבותינו.
 
לספר ארבעה שערים. השער הראשון יתמקד בשאלה איך לקרוא סיפור מקראי. אציג את נקודת המבט הסינכרונית המתבוננת בטקסט כהוויתו ולא בדרכי התהוותו. לדעתי אין לקבל את הגישה ולפיה על הפרשן לחפש את המשמעות האחת והיחידה של הטקסט. אדגים "קריאה רב־משמעית" או ליתר דיוק "שתי קריאות" במקרא מתוך הנחה שאין קריאה זו "תאונה" ולא אי־הבנה, אלא הבנת הטקסט במיטבו. גישה זו מהווה נדבך הכרחי לשער השני.
 
השער השני יידון בסיפור חלום יעקב בבית אל ופשרו הכפול. בפרק זה אדגים קריאה צמודה של הסיפור שתחשוף את המגמות הנשקפות ממנו. בשער השלישי ארחיב את מעגל ההתייחסות מסיפור החלום אל סיפורי האבות. אבקש להראות כי סיפור חלום יעקב מתפקד כסיפור בתוך סיפור. כלומר, כ"שיקוף מזערי" של מסעי האבות אל הארץ וממנה. לשם כך נצא למסע בעקבות מסעי האבות ונבחן את היחס של המספר למסעות אלו. בשער הרביעי, אסכם את המסע ואצא למסע אחר, מסעו של "שַׁעַר הַשָּׁמַיִם" בין בבל, לבית אל ולירושלים. לשם כך אשווה בין סיפור חלום יעקב לבין סיפור מגדל בבל וליתר דיוק בין הסולם, למגדל ולזיגורט הבבלי.
 
קריאה קשובה במקרא לימדה אותי שהמקרא נושא עמו חזון "ציוני". הספר שלפניכם חושף את היחס "הציוני" (במובן של עידוד העלייה לארץ) של המספר המקראי למסעותיהם של האבות אל הארץ המובטחת וממנה. אברהם אבינו נענה לצו האל האומר לו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ [...] אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (יב 1) ועולה ארצה. אבל בעקבות רעב שפקד את הארץ אברהם מחליט לרדת מהארץ (יב 10). אברהם אבינו הוא העולה והיורד הראשון.3 נראה שהמספר המקראי חש אי־נחת מירידתו של אברהם למצרים. הפועל שנבחר לציין את הגירתו של אברהם מן הארץ הוא "וַיֵּרֶד", והוא נושא קונוטציה שלילית. כך, למשל, כשמסופר על יצחק שהתכוון לרדת למצרים עקב רעב בארץ אומר לו אלוהים במפורש: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" (כו 2). ומכאן הגירה מן הארץ היא "ירידה". ואילו הפועל במקרא למסע אל הארץ הוא "וַיַּעַל", והוא נושא קונוטציה חיובית. ומכאן הגירה אל הארץ מוגדרת כ"עלייה".
 
כאשר יעקב היה בדרכו לרדת מהארץ הוא חלם חלום ובו ראה "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (כח 12). האל מבטיח לשמור עליו ולהשיבו ארצה (כח 15). אבקש להוכיח שהמראֶה בחלום מתפקד כשיקוף מיזערי של סיפורי האבות בנושא העלייה והירידה מן הארץ. הבנת חלום יעקב כשיקוף מזערי עשויה, לדעתי, לסייע בפיצוח הפשר הסימבולי של החלום.
 
 
 
 
 
בהוקרה ובתודה
 
את המסע האקדמי שלי בעקבות מסעי האבות התחלתי עם פרופ' יאיר זקוביץ, באוניברסיטה העברית, ולו חב אני את זכות הראשונים. חובה נעימה היא לי להודות לו על כך. לימים, לאחר שמונה לדיקן מדעי הרוח, המשכתי וסיימתי את עבודת הדוקטורט עם פרופ' אד גרינשטיין. ומאז, בכל שלב ובכל צומת בחיי האקדמיים מלווה אותי פרופסור גרינשטיין בהקשבה ובעצה חמה וחכמה. אני רוצה להודות לפרופ' אד גרינשטיין על היותו עבורי דמות ומופת. תודות חמות לד"ר יעל שמש ולד"ר יונתן גרוסמן מאוניברסיטת בר אילן, שקראו את כתב היד, על הערותיהם החכמות והמעשירות.
 
תודה לד"ר יצחק בנימיני העורך, שליווה אותי לאורך כל הדרך בטוב טעם, בסקרנות ובמקצועיות ראויה לשבח. תודה, לכל עובדי רסלינג שעמלו על הוצאת ספרי לאור. אני גאה להתארח באכסניה המכובדת שלהם. תודה למכללה האקדמית בית ברל, על תמיכתם הכספית הנדיבה בהוצאת הספר. תודה לקרן חבצלת - מוסדות חינוך ותרבות של השומר הצעיר. המון תודה לקיבוצי עין השופט, שתמך ופרגן במסע לכל אורכו.
 
לנעמי רעייתי שליוותה אותי במסעִי בעקבות מסעותיהם של האבות מראשיתו ועודדה אותי להאמין בדרכי. לבנותינו היקרות, שרון, אורית והדר באהבה ובתקווה ש"יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם" (תה' עח 6).

יצחק (איציק) פלג

פרופ' יצחק (איציק) פלג הוא מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון. פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת בארץ ובעולם. ספרו: "לך לך – מסעי האבות בסיפורי המקרא", ראה אור בשנת 2013 ברסלינג. ספרו:Going Up and Going Down: A Key to Interpreting Jacob’s Dream. ראה אור בשנת 2015 ב- Bloomsbury.

עוד על הספר

נושאים

לך לך יצחק (איציק) פלג
הקדמה
 
 
מה לי ולמסעותיהם של האבות אל הארץ וממנה? אני יצחק בן אלקנה, כמו יצחק בן אברהם אבינו, נולדתי בארץ. הוריי עלו ארצה מפולין בשנות ה-30 של המאה ה-20. אמי למדה עברית בבי"ס תרבות כבר בגיל חמש. אבי היה עיתונאי בעיתון על המשמר. בבית דיברנו רק עברית, מכיוון שהורי טענו שבישראל מדברים רק עברית.
 
מאז שאני זוכר את עצמי הקשר שלי לעם היהודי היה עמוק ביותר. היום במבט לאחור אני מוצא קו מנחה משותף לתחנות החשובות שעברתי במסע חיי. כך למשל, בעוד החבר'ה בגרעין הנח"ל שיחקו כדורגל, אני קראתי את כתבי בורוכוב. אני זוכר שהזדהיתי עם הדרך ששילב בה את הציונות בסוציאליזם ובמיוחד מהדיון שלו המבחין בין עם לאומה.
 
לימים, במאי 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הייתי מדריך בתנועת השומר הצעיר בקרית חיים. אני זוכר כמו היום את כותרות העיתונים המדווחים ש"מספר היורדים שווה למספר העולים - 8,000". כמדריך בתנועה יזמתי פעילות ובה יצאנו למרכזי בילוי בקריות ושאלנו אנשים: "למה אתם חיים דווקא בישראל?"; "מה דעתכם על היורדים מהארץ?". לימים כסיכום הוצאתי חוברת בהוצאת הנוער והחלוץ בחיפה ושמה: "מי אני והיכן ביתי?" כאשר תשובת המסופר בחוברת הייתה: "אני יהודי וביתי ישראל".
 
בשנת 1968 הפרסומים בעיתונים על רצח העם בביאפרה הדירו שינה מעיניי. ביוזמתי יצאנו, החניכים שלי ואני, לרחובות בעכו ובנהריה ואספנו תרומות לרעבים בביאפרה. את הכסף שנאסף נתתי אישית ישירות לאייבי נתן שטס לביאפרה עם ארגזי מזון ותרופות. לסיכום הפעילות הוצאתי ספרון בשם: "שואת ביאפרה". בדברי המבוא כתבתי:
 
לפני עשרים וחמש שנה, עמד העולם בשתיקתו הנוראה לנוכח השמדת עמנו. רבים, נאורים וחכמים אשר פשעו בשתיקתם באותם ימים נוראים, "יצאו" מן הסבך המוסרי אליו נקלעו באומרם: "לא שמענו, לא ידענו, לא האמנו". ואני בתמימותי האמנתי כי לאחר ה"שואה" לא יישנה מקרה דומה. למרבה הצער, לאחר 25 שנה, עדים אנו להשמדת עם ברוטלית. מה מצערת עובדה זו, אך מצערת לא פחות שתיקתו של העולם.
 
התחנה הבאה במסע חיי הייתה לימודים במכללת אורנים בטבעון. טבעי היה שבחרתי ללמוד היסטוריה יהודית בעת החדשה. רק לאחר שנדרשתי לבחור חוג נוסף בחרתי בימי בית ראשון. שם החלה אהבתי לספר הספרים שלנו.
 
תחנה נוספת בחיי, המשקפת את זיקתי לעם היהודי ולנושא הספר, הייתה בשנות ה-80, כשנתבקשתי להיות שליח השומר הצעיר בגולת ניו יורק. לסיום שלוש שנים של שליחות בגולה הוצאתי ספרון הדרכה לשליחים. הפרק האחרון בספרון דן ב"יחס אל היורדים". מילות הסיום שלי לשליחים שיקראו את הספרון היו: "שליח יקר, צא לדרך וקרב את בני ארצנו ובניהם למולדתנו האחת והיחידה ותבוא על שכרך".
 
לכן, אין זה מקרי שנושא עבודת התיזה שלי בלימודי התואר השני במקרא היה: "מוטיב הארץ המובטחת לאבות והשתלשלותו במקרא". בעבודה זו ניסיתי לבחון את גבולות הארץ המובטחת. בספר הנוכחי אני נדרש לסוגיה זו כדי לבחון האם גם יצחק, כמו אביו ובנו, ירד מן הארץ.
 
בשנת 1990, בעיצומה של עליית יהודי ברית המועצות לשעבר, פנו אליי מלשכת הקשר של ראש הממשלה לצאת לשליחות קצרה במוסקבה כמורה לעברית. אין מילים בפי כדי לתאר את ההתרגשות ואת העוצמה של המפגש עם העולים הפוטנציאליים - תחושת שליחות ציונית שהחזירה אותי לימי השליחות בניו יורק.
 
עבודת הדוקטור שלי התמקדה בחלום יעקב כחלום סימבולי ובה אני טוען כי "מלאכי אלוהים" בחלום מסמלים את אבות האומה. שם העבודה משקף את המסר שלה: "עלייה וירידה - מפתח לפתרון חלום יעקב". הסולם בחלום, הניצב במאונך בין שמים לארץ מסמל את הדרך האופקית בין הארץ המובטחת לבין תפוצות הגולה. העלייה והירידה של מלאכי אלוהים בסולם מסמלים את מסעותיהם של האבות ושל צאצאיהם אל הארץ וממנה.
 
במבט רטרוספקטיבי, מסתבר, שאת הקול שקרא לי "לך־לך בעקבות מסעי אברהם אבינו" כבר שמעתי בשנות נעוריי. אני מזמין אתכם קוראים וקוראות יקרים, לצאת עמי למסע ספרותי בעקבות סיפורי המסעות של אבותינו אל הארץ וממנה. צאו לדרך - דרך צלחה!
 
הכותרת של הספר: לֶךְ־לְךָ - מסעי האבות בסיפורי המקרא, באה להציג את התימה העוברת כחוט השני לאורך הספר. חנה נוה בפתח ספרה נוסעים ונוסעות, סיפורי מסע בספרות העברית החדשה כותבת:
 
המושג "מסע" משמש אותנו בשתי משמעויות רווחות: במשמעותו המיידית והמילולית הוא ציון של תנועה מוגדרת ממקום למקום בזמן הריאלי ובמרחב הפיזי [...] וניתן לשרטטו על גבי מפת שטח גיאוגרפית ואילו במשמעותו המושאלת המסע הוא ציון של שינוי במרחב המנטאלי והפסיכי [...], גם אם לא כלולה בו תזוזה פיזית כלשהי.2
 
סיפורי המסע של האבות במקרא מכילים במובן מסוים את שתי המשמעויות הללו. מבחינה גיאוגרפית כיוון המסע (מאין ולאן) הוא העיקר, והוא מכתיב את המשמעות הערכית (חיובית או שלילית) של המסע. בסיפורי המסע של האבות במקרא אין כמעט כל התייחסות לתחנות במסלול ולקשיים שבדרך. תיאור מסעו של יעקב לגלות בחרן (הפותח את סיפור חלום יעקב) מסתכם בשש מילים: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כח 10).
 
תשומת הלב שלנו תוקדש למסעותיהם של האבות במשמעותם המושאלת והערכית, וביחסו של הסיפור המקראי אל המקום שאליו נסע הגיבור ולהשלכות הנובעות מכך, ולא במסע הפנימי שעובר הנוסע. המסע של אברהם ושרה למצרים (יב 20-10), שהוגדר כירידה מהארץ, העמיד את אברהם ובעיקר את שרה בסכנה. במהלך הספר נראה כי מסע אל הארץ הוא מסע חיובי ולכן זוכה לתואר "עלייה". כיוון המסע נתפס כהתקרבות (מילולית ומטפורית) אל האל השוכן בארץ. ובהתאם, מסע מן הארץ נתפס כמסע שלילי, כ"ירידה" מן הארץ המסכנת את אבותינו.
 
לספר ארבעה שערים. השער הראשון יתמקד בשאלה איך לקרוא סיפור מקראי. אציג את נקודת המבט הסינכרונית המתבוננת בטקסט כהוויתו ולא בדרכי התהוותו. לדעתי אין לקבל את הגישה ולפיה על הפרשן לחפש את המשמעות האחת והיחידה של הטקסט. אדגים "קריאה רב־משמעית" או ליתר דיוק "שתי קריאות" במקרא מתוך הנחה שאין קריאה זו "תאונה" ולא אי־הבנה, אלא הבנת הטקסט במיטבו. גישה זו מהווה נדבך הכרחי לשער השני.
 
השער השני יידון בסיפור חלום יעקב בבית אל ופשרו הכפול. בפרק זה אדגים קריאה צמודה של הסיפור שתחשוף את המגמות הנשקפות ממנו. בשער השלישי ארחיב את מעגל ההתייחסות מסיפור החלום אל סיפורי האבות. אבקש להראות כי סיפור חלום יעקב מתפקד כסיפור בתוך סיפור. כלומר, כ"שיקוף מזערי" של מסעי האבות אל הארץ וממנה. לשם כך נצא למסע בעקבות מסעי האבות ונבחן את היחס של המספר למסעות אלו. בשער הרביעי, אסכם את המסע ואצא למסע אחר, מסעו של "שַׁעַר הַשָּׁמַיִם" בין בבל, לבית אל ולירושלים. לשם כך אשווה בין סיפור חלום יעקב לבין סיפור מגדל בבל וליתר דיוק בין הסולם, למגדל ולזיגורט הבבלי.
 
קריאה קשובה במקרא לימדה אותי שהמקרא נושא עמו חזון "ציוני". הספר שלפניכם חושף את היחס "הציוני" (במובן של עידוד העלייה לארץ) של המספר המקראי למסעותיהם של האבות אל הארץ המובטחת וממנה. אברהם אבינו נענה לצו האל האומר לו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ [...] אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (יב 1) ועולה ארצה. אבל בעקבות רעב שפקד את הארץ אברהם מחליט לרדת מהארץ (יב 10). אברהם אבינו הוא העולה והיורד הראשון.3 נראה שהמספר המקראי חש אי־נחת מירידתו של אברהם למצרים. הפועל שנבחר לציין את הגירתו של אברהם מן הארץ הוא "וַיֵּרֶד", והוא נושא קונוטציה שלילית. כך, למשל, כשמסופר על יצחק שהתכוון לרדת למצרים עקב רעב בארץ אומר לו אלוהים במפורש: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" (כו 2). ומכאן הגירה מן הארץ היא "ירידה". ואילו הפועל במקרא למסע אל הארץ הוא "וַיַּעַל", והוא נושא קונוטציה חיובית. ומכאן הגירה אל הארץ מוגדרת כ"עלייה".
 
כאשר יעקב היה בדרכו לרדת מהארץ הוא חלם חלום ובו ראה "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (כח 12). האל מבטיח לשמור עליו ולהשיבו ארצה (כח 15). אבקש להוכיח שהמראֶה בחלום מתפקד כשיקוף מיזערי של סיפורי האבות בנושא העלייה והירידה מן הארץ. הבנת חלום יעקב כשיקוף מזערי עשויה, לדעתי, לסייע בפיצוח הפשר הסימבולי של החלום.
 
 
 
 
 
בהוקרה ובתודה
 
את המסע האקדמי שלי בעקבות מסעי האבות התחלתי עם פרופ' יאיר זקוביץ, באוניברסיטה העברית, ולו חב אני את זכות הראשונים. חובה נעימה היא לי להודות לו על כך. לימים, לאחר שמונה לדיקן מדעי הרוח, המשכתי וסיימתי את עבודת הדוקטורט עם פרופ' אד גרינשטיין. ומאז, בכל שלב ובכל צומת בחיי האקדמיים מלווה אותי פרופסור גרינשטיין בהקשבה ובעצה חמה וחכמה. אני רוצה להודות לפרופ' אד גרינשטיין על היותו עבורי דמות ומופת. תודות חמות לד"ר יעל שמש ולד"ר יונתן גרוסמן מאוניברסיטת בר אילן, שקראו את כתב היד, על הערותיהם החכמות והמעשירות.
 
תודה לד"ר יצחק בנימיני העורך, שליווה אותי לאורך כל הדרך בטוב טעם, בסקרנות ובמקצועיות ראויה לשבח. תודה, לכל עובדי רסלינג שעמלו על הוצאת ספרי לאור. אני גאה להתארח באכסניה המכובדת שלהם. תודה למכללה האקדמית בית ברל, על תמיכתם הכספית הנדיבה בהוצאת הספר. תודה לקרן חבצלת - מוסדות חינוך ותרבות של השומר הצעיר. המון תודה לקיבוצי עין השופט, שתמך ופרגן במסע לכל אורכו.
 
לנעמי רעייתי שליוותה אותי במסעִי בעקבות מסעותיהם של האבות מראשיתו ועודדה אותי להאמין בדרכי. לבנותינו היקרות, שרון, אורית והדר באהבה ובתקווה ש"יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם" (תה' עח 6).