פיקסי בהסוואה 2 - תעלול לא מוצלח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פיקסי בהסוואה 2 - תעלול לא מוצלח
הוספה למועדפים

פיקסי בהסוואה 2 - תעלול לא מוצלח

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

אילסה ווילד

אֵילסְהָ ויַילדְ בָּרְחָה לַקִּרְקָס כְּדֵי לִכְתֹּב סִפְרֵי יְלָדִים. עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ מִרְפֶּסֶת לְיַד עֵץ לִבְנֶה, וּבָהּ הִיא מְשַׁרְבֶּטֶת קְסָמִים אֱנוֹשִׁיִּים. הִיא אוֹהֶבֶת לְהִתְחַפֵּשׂ, לֶאֱכֹל גְּבִינָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, וּלְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה, "אֲבָל... לָמָּה?"

תקציר

לא קל להיות פיקסי יחידה בבית ספר של בני אדם, במיוחד לא כשאת חייבת לשמור בסוד את זהותך האמיתית.
 
ג'ני היא פיקסי צעירה ושובבה, שחיה עם סבתא בת מאה ועם שבע דודות מבוגרות עוד יותר. בניגוד לכל הכללים היא מבקרת בבית ספר ומתיידדת עם ילדים של בני אדם.
 
בספר השני בסדרה היא מחליטה לפתור כמה שאלות קשות: 
למה בני האדם הגדולים רומסים את בתי הפיקסי החמודים?
איך זה שיש בני אדם ידידותיים ויש בני אדם מרושעים?
ידוע שפיקסיות אוהבות מעשי קונדס. אבל מתי בדיחה שובבה היא בעצם תעלול לא מוצלח?
 
תוכלו לסמוך על ג'ני שתמצא את התשובות!
 
פיקסי בהסוואה – תעלול לא מוצלח הוא ספר שני בסדרה מנוקדת לראשית קריאה. זו סדרה מלאת שמחה, פעולה ועניין, הכתובה בדיוק לקהל קוראיה (10-6). אולם מתחת לפני השטח יש בה גם רעיונות חשובים על טבעו של האדם, הנזק שהוא מחולל בטבע, הקושי לקבל את השונה, וגם על כוחם של ילדים להביא לשינוי בכל זה.

פרק ראשון

פרק 1

 

 

"כְּבָר חֲצוֹת," אָמְרָה סָבְתָא וְהִבִּיטָה בַּכּוֹכָבִים מִבַּעַד לַחַלּוֹן. "הִגִּיעַ הַזְּמַן לְעוֹלֵל תַּעֲלוּלִים לָאָדָם הַזֶּה."
 
"ווַאוּ!" קָרָאתִי בְּשִׂמְחָה. אַף פַּעַם עוֹד לֹא הִתְגַּנַּבְתִּי לְבַיִת שֶׁל בְּנֵי אָדָם. הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאוֹד.
 
שֵׁשׁ מִתּוֹךְ שֶׁבַע הַדּוֹדוֹת שֶׁלִּי חִיְּכוּ. הֵן אוֹהֲבוֹת שַׁעֲשׁוּעִים כָּאֵלֶּה.
 
דּוֹדָה דֶּבִּי לֹא חִיְּכָה. הַבָּעַת הַפָּנִים שֶׁלָּהּ הָיְתָה קְשׁוּחָה וְהֶחְלֵטִית. "אֲנַחְנוּ נַרְאֶה לָהֶם מָה זֶה לְהִתְעַסֵּק עִם פִּיקְסִיּוֹת!" הִיא אָמְרָה.
 
יָשַׁבְנוּ בְּסָלוֹן בֵּיתָהּ שֶׁל סָבְתָא שֶׁנִּמְצָא בְּגֻמְחָה מִתַּחַת לְגֶזַע עֵץ. גַּם אֲנִי גָּרָה שָׁם. הַדּוֹדוֹת מִתְגּוֹרְרוֹת הַרְחֵק בְּלֵב יַעַר פִּיקְסִי, אֲבָל כֻּלָּן בָּאוּ לְכָאן עוֹד לִפְנֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב. הֵן יָשְׁבוּ וְשָׁתוּ לָהֶן צוּף מָתוֹק בְּצֶבַע סָגֹל.
 
לִפְנֵי שֶׁהֵן מִתְגַּנְּבוֹת לְבָתִּים שֶׁל בְּנֵי אָדָם הֵן תָּמִיד יוֹשְׁבוֹת לֶאֱכֹל יַחַד. זוֹ מָסֹרֶת אֶצְלֵנוּ.
 
דּוֹדָה דּוֹם אָסְפָה אֶת סַפְלוּלֵי הַבַּלּוּטִים, דּוֹדָה דִּין נִקְּתָה אֶת הַפֵּרוּרִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵעוּגִיּוֹת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.
 
סָבְתָא הוֹלִיכָה אוֹתָנוּ לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן, מִתַּחַת לְשָׁרְשֵׁי הָעֵץ וְהַחוּצָה אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה. מֵעַל כְּתֵפָהּ רִחֵף אוֹר פִּיקְסִי כָּחֹל.
 
שְׁלֹשֶׁת לִבְבוֹת הַפִּיקְסִי שֶׁלִּי הָלְמוּ בִּמְהִירוּת כְּפוּלָה, וְהַבֶּטֶן שֶׁלִּי
 
  
 
הִתְרַגַּשְׁתִּי מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כֵּיף לְעוֹלֵל תַּעֲלוּלִים לִבְנֵי אָדָם. אֲבָל גַּם פָּחַדְתִּי – יִהְיֶה נוֹרָא אִם יִתְפְּסוּ אוֹתָנוּ.
 
לַחֲשֵׁכָה הָיָה רֵיחַ שֶׁל עָלִים קְרִירִים וְשֶׁל טַל רַעֲנָן. הָרֵיחוֹת שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת.
 
סָבְתָא הִנִּיחָה לָאוֹר הַכָּחֹל לִדְעֹךְ וְהוֹבִילָה אוֹתָנוּ בֵּין גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב וּבְמוֹרָד הַגִּבְעָה.
 
  
 
רַצְתִּי וְהִשַּׂגְתִּי אֶת דּוֹדָה דֶּבִּי. "הִצְטַעַרְתִּי לִשְׁמֹעַ עַל הַבַּיִת שֶׁלָּךְ," אָמַרְתִּי לָהּ. הִיא הִדְּקָה אֶת יָדָהּ עַל זְרוֹעִי.
 
"תּוֹדָה, גֶ'נִי שֶׁלִּי," אָמְרָה, וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁהַגָּרוֹן שֶׁלָּהּ חָסוּם בְּרֶגֶשׁ־בֶּכִי. "עָצוּב לִי. אֲבָל יִהְיֶה לָנוּ כֵּיף לְעוֹלֵל תַּעֲלוּלִים וּלְלַמֵּד אֶת הַזָּקֵן הַמְּגֻשָּׁם לֶקַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶת זֶה שׁוּב."
 
בֶּן אָדָם עֲנָק אֶחָד רָמַס בַּבֹּקֶר אֶת הַבַּיִת שֶׁל דּוֹדָה דֶּבִּי. הִיא תָּפְרָה אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּהּ מֵעָלִים, וּבַגֶּשֶׁם הוּא הָיָה נוֹצֵץ וְיָפֶה לְהַפְלִיא. אֲבָל עַכְשָׁו הוּא הָרוּס לְגַמְרֵי.
 
מַזָּל שֶׁסָּבְתָא רָאֲתָה אֶת בֶּן הָאָדָם וְעָקְבָה אַחֲרָיו עַד הַבַּיִת. כָּכָה יָדַעְנוּ אֵיפֹה הוּא גָּר, וְסָבְתָא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ אֵלָיו. הָלַכְנוּ לְשָׁם בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, כִּי בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת
 
 
  
 
סָבְתָא עָצְרָה. "זֶה כָּאן," אָמְרָה. הַבָּתִּים שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם עֲנָקִיִּים. עִם קַוִּים יְשָׁרִים וּפִנּוֹת חַדּוֹת. הֵם נִרְאִים מוּזָר בְּהַשְׁוָאָה לְבָתֵּי הַפִּיקְסִי שֶׁהֵם מְעֻגָּלִים וְנוֹחִים כָּל כָּךְ.
 
"אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת זְהִירוֹת מְאוֹד," הִזְהִירָה דּוֹדָה דֶּמֶלְזָה, הַמְּבֻגֶּרֶת מִכָּל הַדּוֹדוֹת. "אַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת מִנְהֲגֵי הַפִּיקְסִי. אָסוּר שֶׁבְּנֵי אָדָם יִרְאוּ אוֹ יִשְׁמְעוּ אוֹתָנוּ, אוֹ אֲפִלּוּ יָרִיחוּ אוֹתָנוּ בָּאַף הָעֲנָקִי שֶׁלָּהֶם. כָּל בְּנֵי הָאָדָם רוֹצִים לִפְגֹּעַ בָּנוּ. הַמִּנְהָגִים שֶׁלָּנוּ יָגֵנּוּ עָלֵינוּ."
 
כֻּלָּנוּ הִנְהַנּוּ בְּהַסְכָּמָה. אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַסְכִּים עִם דּוֹדָה דֶּמֶלְזָה. לְפָחוֹת לֹא בְּנוֹכְחוּתָהּ.
 
אֲבָל סָבְתָא נָעֲצָה בִּי אֶת הַמַּרְפֵּק שֶׁלָּהּ מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּהּ שֶׁל דּוֹדָה דֶּמֶלְזָה, וְרָאִיתִי שֶׁהִיא מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ קָטָן וְשׁוֹבָבִי.
 
חִיַּכְתִּי אֵלֶיהָ בַּחֲזָרָה. הַשָּׁבוּעַ הֵפַרְתִּי כְּבָר כַּמָּה מֵהַחֻקִּים שֶׁלָּנוּ, וְסָבְתָא יָדְעָה אֶת זֶה. הִיא הִרְשְׁתָה לִי לְהִתְגַּנֵּב בְּהַסְוָאָה לְבֵית סֵפֶר שֶׁל בְּנֵי אָדָם. יֵשׁ לִי אֲפִלּוּ שְׁנֵי חֲבֵרִים בְּנֵי אָדָם, וְהֵם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי פִּיקְסִי – זֶה אוֹמֵר שֶׁהַדּוֹדוֹת טוֹעוֹת, וְלֹא כָּל בְּנֵי הָאָדָם רוֹצִים לִפְגֹּעַ בָּנוּ.
 
אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁבְּהֶחְלֵט רוֹצִים. רָאִיתִי אֶת הַבַּיִת שֶׁל דּוֹדָה דֶּבִּי אַחֲרֵי שֶׁבֶּן הָאָדָם הָיָה שָׁם. הוּא הָיָה מָעוּךְ לְגַמְרֵי. שְׁבָרִים שֶׁל כִּסְּאוֹת קְלִפַּת הָאֱגוֹז שֶׁלָּהּ הָיוּ מְפֻזָּרִים עַל הַקַּרְקַע, וְהַשְּׂמִיכוֹת שֶׁלָּהּ, שֶׁעֲשׂוּיוֹת מִמּוֹךְ שֶׁל שֵׁן הָאֲרִי, הִתְעוֹפְפוּ בָּרוּחַ.
 
אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע לֹא הָיִיתִי פְּנוּיָה לַחְשֹׁב עַל זֶה, כִּי הָיִינוּ שְׁקוּעוֹת בְּהִתְגַּנְּבוּת אֶל הַבַּיִת שֶׁל בֶּן הָאָדָם.
 
"תִּרְאוּ!" אָמְרָה דּוֹדָה דּוֹרִי. "הִנֵּה חַלּוֹן פָּתוּחַ."
 
"מֻשְׁלָם," אָמְרָה סָבְתָא. "וּמִתַּחְתָּיו יֵשׁ שִׂיחַ וְרָדִים. נוּכַל לְטַפֵּס עָלָיו."
 
 
    
 
 
 
סָבְתָא וְשָׁלוֹשׁ דּוֹדוֹת טִפְּסוּ עַל הַגִּבְעוֹל הַקּוֹצָנִי, וְאָז הִגִּיעַ תּוֹרִי. טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי עַד לְאֶדֶן הַחַלּוֹן, וְגָלַשְׁתִּי דַּרְכּוֹ עִם הַפָּנִים מַטָּה.
 
אַרְבַּע הַדּוֹדוֹת הַנּוֹתָרוֹת גָּלְשׁוּ פְּנִימָה אַחֲרַי. מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ עַל דֶּלְפֵּק הַמִּטְבָּח.
 
דּוֹדָה דִּידִי שִׁרְבְּבָה אֶת רֹאשָׁהּ אֶל הַמִּטְבָּח. "יֵשׁ לִי חֲדָשׁוֹת טוֹבוֹת!" הוֹדִיעָה. "מָצָאתִי מִטְרִיּוֹת לְיַד הַכְּנִיסָה."
 
דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי צָחֲקָה עוֹד יוֹתֵר. "אֲנִי אוֹהֶבֶת תַּעֲלוּלֵי מִטְרִיּוֹת!" אָמְרָה.
 
עַכְשָׁו צָרִיךְ הָיָה רַק קֶמַח.
 
רַצְתִּי עַל הַמַּדָּפִים וְהִגַּעְתִּי לְאָרוֹן גָּבוֹהַּ. סָבְתָא אָמְרָה שֶׁבְּנֵי אָדָם מְאַחְסְנִים שָׁם בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֶת הַמָּזוֹן שֶׁלָּהֶם.
 
הַיָּדִית שֶׁל הָאָרוֹן הָיְתָה דֵּי קְרוֹבָה לַמַּדָּף. יָכֹלְתִּי לְזַנֵּק אֵלֶיהָ.
 
רַצְתִּי, צָבַרְתִּי תְּנוּפָה – וְקָפַצְתִּי.
 
בּוּם! נֶאֱחַזְתִּי בַּיָּדִית בְּיָדַי וּבְרַגְלַי.
 
אֲבָל הַדֶּלֶת לֹא הָיְתָה סְגוּרָה לְגַמְרֵי. הַתְּנוּפָה שֶׁלִּי דָּחֲפָה אוֹתָהּ, וְהִיא נִטְרְקָה. אֵיזֶשֶׁהוּ חֵפֶץ גָּדוֹל נָפַל מִמֶּנָּה וְהִשְׁמִיעַ
 
 
 
 
 
דּוֹדָה דִּין תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁמִּטְבָּח הוּא הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב לְתַעֲלוּלֵי אַזְהָרָה שֶׁכָּאֵלֶה.
 
סָבְתָא רָכְנָה אֵלַי וְלָחֲשָׁה, "גֶ'נִי, נַסִּי לִמְצֹא אֶת הַמֶּלַח."
 
הִנְהַנְתִּי וְרַצְתִּי עַל הַדֶּלְפֵּק אֶל הַתַּנּוּר, כִּי שָׁם אֲנַחְנוּ נוֹהֲגוֹת לְאַחְסֵן אֶת הַמֶּלַח. כֵּן! הִנֵּה זֶה. "מָצָאתִי," לָחַשְׁתִּי. "וְהִנֵּה הַסֻּכָּר," לָחֲשָׁה דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי מֵעַל הַמַּדָּף שֶׁלְּיָדִי.
 
מִהַרְתִּי אֶל דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי וְעָזַרְתִּי לָהּ לְהַעֲמִיס עַל גַּבָּהּ אֶת צִנְצֶנֶת הַסֻּכָּר שֶׁהָיְתָה כְּבֵדָה כְּמוֹ אֶבֶן.
 
הִיא דִּלְּגָה אֶל הַתַּנּוּר וְנִרְאֲתָה כְּמוֹ חֲמוֹר קְטַנְטַן שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂא עַל גַּבּוֹ.
 
עָזַרְתִּי לָהּ לִשְׁפֹּךְ אֶת הַמֶּלַח לַצִּנְצֶנֶת שֶׁל הַסֻּכָּר, וְאֶת הַסֻּכָּר – לַמִּלְחִיָּה.
 
 
דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי צָחֲקָה. "תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶן אֶת הַפַּרְצוּפִים שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁיִּטְעֲמוּ אֶת הַתֵּה הַמָּלוּחַ," אָמְרָה.
 
"אוֹ אֶת הַפִּירֵה הַמָּתוֹק," אָמַרְתִּי, וּפָרַצְתִּי גַּם אֲנִי בִּצְחוֹק.
 
אֲפִלּוּ דּוֹדָה דֶּבִּי חִיְּכָה קְצָת.
 
רָאִיתִי כַּמָּה גַּרְגְּרֵי סֻכָּר שֶׁנָּפְלוּ עַל הַדֶּלְפֵּק, וְתָחַבְתִּי אוֹתָם לַפֶּה.
 
 
 
 
 
 
דּוֹדָה דִּין תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁמִּטְבָּח הוּא הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב לְתַעֲלוּלֵי אַזְהָרָה שֶׁכָּאֵלֶה.
 
סָבְתָא רָכְנָה אֵלַי וְלָחֲשָׁה, "גֶ'נִי, נַסִּי לִמְצֹא אֶת הַמֶּלַח."
 
הִנְהַנְתִּי וְרַצְתִּי עַל הַדֶּלְפֵּק אֶל הַתַּנּוּר, כִּי שָׁם אֲנַחְנוּ נוֹהֲגוֹת לְאַחְסֵן אֶת הַמֶּלַח. כֵּן! הִנֵּה זֶה. "מָצָאתִי," לָחַשְׁתִּי. "וְהִנֵּה הַסֻּכָּר," לָחֲשָׁה דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי מֵעַל הַמַּדָּף שֶׁלְּיָדִי.
 
מִהַרְתִּי אֶל דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי וְעָזַרְתִּי לָהּ לְהַעֲמִיס עַל גַּבָּהּ אֶת צִנְצֶנֶת הַסֻּכָּר שֶׁהָיְתָה כְּבֵדָה כְּמוֹ אֶבֶן.
 
הִיא דִּלְּגָה אֶל הַתַּנּוּר וְנִרְאֲתָה כְּמוֹ חֲמוֹר קְטַנְטַן שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂא עַל גַּבּוֹ.
 
עָזַרְתִּי לָהּ לִשְׁפֹּךְ אֶת הַמֶּלַח לַצִּנְצֶנֶת שֶׁל הַסֻּכָּר, וְאֶת הַסֻּכָּר – לַמִּלְחִיָּה.
 
 
דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי צָחֲקָה. "תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶן אֶת הַפַּרְצוּפִים שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁיִּטְעֲמוּ אֶת הַתֵּה הַמָּלוּחַ," אָמְרָה.
 
"אוֹ אֶת הַפִּירֵה הַמָּתוֹק," אָמַרְתִּי, וּפָרַצְתִּי גַּם אֲנִי בִּצְחוֹק.
 
אֲפִלּוּ דּוֹדָה דֶּבִּי חִיְּכָה קְצָת.
 
רָאִיתִי כַּמָּה גַּרְגְּרֵי סֻכָּר שֶׁנָּפְלוּ עַל הַדֶּלְפֵּק, וְתָחַבְתִּי אוֹתָם לַפֶּה.
 
 
 
 
 
 
דּוֹדָה דִּין תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁמִּטְבָּח הוּא הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב לְתַעֲלוּלֵי אַזְהָרָה שֶׁכָּאֵלֶה.
 
סָבְתָא רָכְנָה אֵלַי וְלָחֲשָׁה, "גֶ'נִי, נַסִּי לִמְצֹא אֶת הַמֶּלַח."
 
הִנְהַנְתִּי וְרַצְתִּי עַל הַדֶּלְפֵּק אֶל הַתַּנּוּר, כִּי שָׁם אֲנַחְנוּ נוֹהֲגוֹת לְאַחְסֵן אֶת הַמֶּלַח. כֵּן! הִנֵּה זֶה. "מָצָאתִי," לָחַשְׁתִּי. "וְהִנֵּה הַסֻּכָּר," לָחֲשָׁה דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי מֵעַל הַמַּדָּף שֶׁלְּיָדִי.
 
מִהַרְתִּי אֶל דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי וְעָזַרְתִּי לָהּ לְהַעֲמִיס עַל גַּבָּהּ אֶת צִנְצֶנֶת הַסֻּכָּר שֶׁהָיְתָה כְּבֵדָה כְּמוֹ אֶבֶן.
 
הִיא דִּלְּגָה אֶל הַתַּנּוּר וְנִרְאֲתָה כְּמוֹ חֲמוֹר קְטַנְטַן שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂא עַל גַּבּוֹ.
 
עָזַרְתִּי לָהּ לִשְׁפֹּךְ אֶת הַמֶּלַח לַצִּנְצֶנֶת שֶׁל הַסֻּכָּר, וְאֶת הַסֻּכָּר – לַמִּלְחִיָּה.
 
 
דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי צָחֲקָה. "תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶן אֶת הַפַּרְצוּפִים שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁיִּטְעֲמוּ אֶת הַתֵּה הַמָּלוּחַ," אָמְרָה.
 
"אוֹ אֶת הַפִּירֵה הַמָּתוֹק," אָמַרְתִּי, וּפָרַצְתִּי גַּם אֲנִי בִּצְחוֹק.
 
אֲפִלּוּ דּוֹדָה דֶּבִּי חִיְּכָה קְצָת.
 
רָאִיתִי כַּמָּה גַּרְגְּרֵי סֻכָּר שֶׁנָּפְלוּ עַל הַדֶּלְפֵּק, וְתָחַבְתִּי אוֹתָם לַפֶּה.

אילסה ווילד

אֵילסְהָ ויַילדְ בָּרְחָה לַקִּרְקָס כְּדֵי לִכְתֹּב סִפְרֵי יְלָדִים. עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ מִרְפֶּסֶת לְיַד עֵץ לִבְנֶה, וּבָהּ הִיא מְשַׁרְבֶּטֶת קְסָמִים אֱנוֹשִׁיִּים. הִיא אוֹהֶבֶת לְהִתְחַפֵּשׂ, לֶאֱכֹל גְּבִינָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, וּלְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה, "אֲבָל... לָמָּה?"

עוד על הספר

פיקסי בהסוואה 2 - תעלול לא מוצלח אילסה ווילד

פרק 1

 

 

"כְּבָר חֲצוֹת," אָמְרָה סָבְתָא וְהִבִּיטָה בַּכּוֹכָבִים מִבַּעַד לַחַלּוֹן. "הִגִּיעַ הַזְּמַן לְעוֹלֵל תַּעֲלוּלִים לָאָדָם הַזֶּה."
 
"ווַאוּ!" קָרָאתִי בְּשִׂמְחָה. אַף פַּעַם עוֹד לֹא הִתְגַּנַּבְתִּי לְבַיִת שֶׁל בְּנֵי אָדָם. הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאוֹד.
 
שֵׁשׁ מִתּוֹךְ שֶׁבַע הַדּוֹדוֹת שֶׁלִּי חִיְּכוּ. הֵן אוֹהֲבוֹת שַׁעֲשׁוּעִים כָּאֵלֶּה.
 
דּוֹדָה דֶּבִּי לֹא חִיְּכָה. הַבָּעַת הַפָּנִים שֶׁלָּהּ הָיְתָה קְשׁוּחָה וְהֶחְלֵטִית. "אֲנַחְנוּ נַרְאֶה לָהֶם מָה זֶה לְהִתְעַסֵּק עִם פִּיקְסִיּוֹת!" הִיא אָמְרָה.
 
יָשַׁבְנוּ בְּסָלוֹן בֵּיתָהּ שֶׁל סָבְתָא שֶׁנִּמְצָא בְּגֻמְחָה מִתַּחַת לְגֶזַע עֵץ. גַּם אֲנִי גָּרָה שָׁם. הַדּוֹדוֹת מִתְגּוֹרְרוֹת הַרְחֵק בְּלֵב יַעַר פִּיקְסִי, אֲבָל כֻּלָּן בָּאוּ לְכָאן עוֹד לִפְנֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב. הֵן יָשְׁבוּ וְשָׁתוּ לָהֶן צוּף מָתוֹק בְּצֶבַע סָגֹל.
 
לִפְנֵי שֶׁהֵן מִתְגַּנְּבוֹת לְבָתִּים שֶׁל בְּנֵי אָדָם הֵן תָּמִיד יוֹשְׁבוֹת לֶאֱכֹל יַחַד. זוֹ מָסֹרֶת אֶצְלֵנוּ.
 
דּוֹדָה דּוֹם אָסְפָה אֶת סַפְלוּלֵי הַבַּלּוּטִים, דּוֹדָה דִּין נִקְּתָה אֶת הַפֵּרוּרִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵעוּגִיּוֹת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.
 
סָבְתָא הוֹלִיכָה אוֹתָנוּ לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן, מִתַּחַת לְשָׁרְשֵׁי הָעֵץ וְהַחוּצָה אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה. מֵעַל כְּתֵפָהּ רִחֵף אוֹר פִּיקְסִי כָּחֹל.
 
שְׁלֹשֶׁת לִבְבוֹת הַפִּיקְסִי שֶׁלִּי הָלְמוּ בִּמְהִירוּת כְּפוּלָה, וְהַבֶּטֶן שֶׁלִּי
 
  
 
הִתְרַגַּשְׁתִּי מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כֵּיף לְעוֹלֵל תַּעֲלוּלִים לִבְנֵי אָדָם. אֲבָל גַּם פָּחַדְתִּי – יִהְיֶה נוֹרָא אִם יִתְפְּסוּ אוֹתָנוּ.
 
לַחֲשֵׁכָה הָיָה רֵיחַ שֶׁל עָלִים קְרִירִים וְשֶׁל טַל רַעֲנָן. הָרֵיחוֹת שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת.
 
סָבְתָא הִנִּיחָה לָאוֹר הַכָּחֹל לִדְעֹךְ וְהוֹבִילָה אוֹתָנוּ בֵּין גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב וּבְמוֹרָד הַגִּבְעָה.
 
  
 
רַצְתִּי וְהִשַּׂגְתִּי אֶת דּוֹדָה דֶּבִּי. "הִצְטַעַרְתִּי לִשְׁמֹעַ עַל הַבַּיִת שֶׁלָּךְ," אָמַרְתִּי לָהּ. הִיא הִדְּקָה אֶת יָדָהּ עַל זְרוֹעִי.
 
"תּוֹדָה, גֶ'נִי שֶׁלִּי," אָמְרָה, וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁהַגָּרוֹן שֶׁלָּהּ חָסוּם בְּרֶגֶשׁ־בֶּכִי. "עָצוּב לִי. אֲבָל יִהְיֶה לָנוּ כֵּיף לְעוֹלֵל תַּעֲלוּלִים וּלְלַמֵּד אֶת הַזָּקֵן הַמְּגֻשָּׁם לֶקַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶת זֶה שׁוּב."
 
בֶּן אָדָם עֲנָק אֶחָד רָמַס בַּבֹּקֶר אֶת הַבַּיִת שֶׁל דּוֹדָה דֶּבִּי. הִיא תָּפְרָה אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּהּ מֵעָלִים, וּבַגֶּשֶׁם הוּא הָיָה נוֹצֵץ וְיָפֶה לְהַפְלִיא. אֲבָל עַכְשָׁו הוּא הָרוּס לְגַמְרֵי.
 
מַזָּל שֶׁסָּבְתָא רָאֲתָה אֶת בֶּן הָאָדָם וְעָקְבָה אַחֲרָיו עַד הַבַּיִת. כָּכָה יָדַעְנוּ אֵיפֹה הוּא גָּר, וְסָבְתָא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ אֵלָיו. הָלַכְנוּ לְשָׁם בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, כִּי בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת
 
 
  
 
סָבְתָא עָצְרָה. "זֶה כָּאן," אָמְרָה. הַבָּתִּים שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם עֲנָקִיִּים. עִם קַוִּים יְשָׁרִים וּפִנּוֹת חַדּוֹת. הֵם נִרְאִים מוּזָר בְּהַשְׁוָאָה לְבָתֵּי הַפִּיקְסִי שֶׁהֵם מְעֻגָּלִים וְנוֹחִים כָּל כָּךְ.
 
"אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת זְהִירוֹת מְאוֹד," הִזְהִירָה דּוֹדָה דֶּמֶלְזָה, הַמְּבֻגֶּרֶת מִכָּל הַדּוֹדוֹת. "אַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת מִנְהֲגֵי הַפִּיקְסִי. אָסוּר שֶׁבְּנֵי אָדָם יִרְאוּ אוֹ יִשְׁמְעוּ אוֹתָנוּ, אוֹ אֲפִלּוּ יָרִיחוּ אוֹתָנוּ בָּאַף הָעֲנָקִי שֶׁלָּהֶם. כָּל בְּנֵי הָאָדָם רוֹצִים לִפְגֹּעַ בָּנוּ. הַמִּנְהָגִים שֶׁלָּנוּ יָגֵנּוּ עָלֵינוּ."
 
כֻּלָּנוּ הִנְהַנּוּ בְּהַסְכָּמָה. אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַסְכִּים עִם דּוֹדָה דֶּמֶלְזָה. לְפָחוֹת לֹא בְּנוֹכְחוּתָהּ.
 
אֲבָל סָבְתָא נָעֲצָה בִּי אֶת הַמַּרְפֵּק שֶׁלָּהּ מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּהּ שֶׁל דּוֹדָה דֶּמֶלְזָה, וְרָאִיתִי שֶׁהִיא מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ קָטָן וְשׁוֹבָבִי.
 
חִיַּכְתִּי אֵלֶיהָ בַּחֲזָרָה. הַשָּׁבוּעַ הֵפַרְתִּי כְּבָר כַּמָּה מֵהַחֻקִּים שֶׁלָּנוּ, וְסָבְתָא יָדְעָה אֶת זֶה. הִיא הִרְשְׁתָה לִי לְהִתְגַּנֵּב בְּהַסְוָאָה לְבֵית סֵפֶר שֶׁל בְּנֵי אָדָם. יֵשׁ לִי אֲפִלּוּ שְׁנֵי חֲבֵרִים בְּנֵי אָדָם, וְהֵם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי פִּיקְסִי – זֶה אוֹמֵר שֶׁהַדּוֹדוֹת טוֹעוֹת, וְלֹא כָּל בְּנֵי הָאָדָם רוֹצִים לִפְגֹּעַ בָּנוּ.
 
אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁבְּהֶחְלֵט רוֹצִים. רָאִיתִי אֶת הַבַּיִת שֶׁל דּוֹדָה דֶּבִּי אַחֲרֵי שֶׁבֶּן הָאָדָם הָיָה שָׁם. הוּא הָיָה מָעוּךְ לְגַמְרֵי. שְׁבָרִים שֶׁל כִּסְּאוֹת קְלִפַּת הָאֱגוֹז שֶׁלָּהּ הָיוּ מְפֻזָּרִים עַל הַקַּרְקַע, וְהַשְּׂמִיכוֹת שֶׁלָּהּ, שֶׁעֲשׂוּיוֹת מִמּוֹךְ שֶׁל שֵׁן הָאֲרִי, הִתְעוֹפְפוּ בָּרוּחַ.
 
אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע לֹא הָיִיתִי פְּנוּיָה לַחְשֹׁב עַל זֶה, כִּי הָיִינוּ שְׁקוּעוֹת בְּהִתְגַּנְּבוּת אֶל הַבַּיִת שֶׁל בֶּן הָאָדָם.
 
"תִּרְאוּ!" אָמְרָה דּוֹדָה דּוֹרִי. "הִנֵּה חַלּוֹן פָּתוּחַ."
 
"מֻשְׁלָם," אָמְרָה סָבְתָא. "וּמִתַּחְתָּיו יֵשׁ שִׂיחַ וְרָדִים. נוּכַל לְטַפֵּס עָלָיו."
 
 
    
 
 
 
סָבְתָא וְשָׁלוֹשׁ דּוֹדוֹת טִפְּסוּ עַל הַגִּבְעוֹל הַקּוֹצָנִי, וְאָז הִגִּיעַ תּוֹרִי. טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי עַד לְאֶדֶן הַחַלּוֹן, וְגָלַשְׁתִּי דַּרְכּוֹ עִם הַפָּנִים מַטָּה.
 
אַרְבַּע הַדּוֹדוֹת הַנּוֹתָרוֹת גָּלְשׁוּ פְּנִימָה אַחֲרַי. מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ עַל דֶּלְפֵּק הַמִּטְבָּח.
 
דּוֹדָה דִּידִי שִׁרְבְּבָה אֶת רֹאשָׁהּ אֶל הַמִּטְבָּח. "יֵשׁ לִי חֲדָשׁוֹת טוֹבוֹת!" הוֹדִיעָה. "מָצָאתִי מִטְרִיּוֹת לְיַד הַכְּנִיסָה."
 
דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי צָחֲקָה עוֹד יוֹתֵר. "אֲנִי אוֹהֶבֶת תַּעֲלוּלֵי מִטְרִיּוֹת!" אָמְרָה.
 
עַכְשָׁו צָרִיךְ הָיָה רַק קֶמַח.
 
רַצְתִּי עַל הַמַּדָּפִים וְהִגַּעְתִּי לְאָרוֹן גָּבוֹהַּ. סָבְתָא אָמְרָה שֶׁבְּנֵי אָדָם מְאַחְסְנִים שָׁם בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֶת הַמָּזוֹן שֶׁלָּהֶם.
 
הַיָּדִית שֶׁל הָאָרוֹן הָיְתָה דֵּי קְרוֹבָה לַמַּדָּף. יָכֹלְתִּי לְזַנֵּק אֵלֶיהָ.
 
רַצְתִּי, צָבַרְתִּי תְּנוּפָה – וְקָפַצְתִּי.
 
בּוּם! נֶאֱחַזְתִּי בַּיָּדִית בְּיָדַי וּבְרַגְלַי.
 
אֲבָל הַדֶּלֶת לֹא הָיְתָה סְגוּרָה לְגַמְרֵי. הַתְּנוּפָה שֶׁלִּי דָּחֲפָה אוֹתָהּ, וְהִיא נִטְרְקָה. אֵיזֶשֶׁהוּ חֵפֶץ גָּדוֹל נָפַל מִמֶּנָּה וְהִשְׁמִיעַ
 
 
 
 
 
דּוֹדָה דִּין תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁמִּטְבָּח הוּא הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב לְתַעֲלוּלֵי אַזְהָרָה שֶׁכָּאֵלֶה.
 
סָבְתָא רָכְנָה אֵלַי וְלָחֲשָׁה, "גֶ'נִי, נַסִּי לִמְצֹא אֶת הַמֶּלַח."
 
הִנְהַנְתִּי וְרַצְתִּי עַל הַדֶּלְפֵּק אֶל הַתַּנּוּר, כִּי שָׁם אֲנַחְנוּ נוֹהֲגוֹת לְאַחְסֵן אֶת הַמֶּלַח. כֵּן! הִנֵּה זֶה. "מָצָאתִי," לָחַשְׁתִּי. "וְהִנֵּה הַסֻּכָּר," לָחֲשָׁה דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי מֵעַל הַמַּדָּף שֶׁלְּיָדִי.
 
מִהַרְתִּי אֶל דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי וְעָזַרְתִּי לָהּ לְהַעֲמִיס עַל גַּבָּהּ אֶת צִנְצֶנֶת הַסֻּכָּר שֶׁהָיְתָה כְּבֵדָה כְּמוֹ אֶבֶן.
 
הִיא דִּלְּגָה אֶל הַתַּנּוּר וְנִרְאֲתָה כְּמוֹ חֲמוֹר קְטַנְטַן שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂא עַל גַּבּוֹ.
 
עָזַרְתִּי לָהּ לִשְׁפֹּךְ אֶת הַמֶּלַח לַצִּנְצֶנֶת שֶׁל הַסֻּכָּר, וְאֶת הַסֻּכָּר – לַמִּלְחִיָּה.
 
 
דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי צָחֲקָה. "תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶן אֶת הַפַּרְצוּפִים שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁיִּטְעֲמוּ אֶת הַתֵּה הַמָּלוּחַ," אָמְרָה.
 
"אוֹ אֶת הַפִּירֵה הַמָּתוֹק," אָמַרְתִּי, וּפָרַצְתִּי גַּם אֲנִי בִּצְחוֹק.
 
אֲפִלּוּ דּוֹדָה דֶּבִּי חִיְּכָה קְצָת.
 
רָאִיתִי כַּמָּה גַּרְגְּרֵי סֻכָּר שֶׁנָּפְלוּ עַל הַדֶּלְפֵּק, וְתָחַבְתִּי אוֹתָם לַפֶּה.
 
 
 
 
 
 
דּוֹדָה דִּין תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁמִּטְבָּח הוּא הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב לְתַעֲלוּלֵי אַזְהָרָה שֶׁכָּאֵלֶה.
 
סָבְתָא רָכְנָה אֵלַי וְלָחֲשָׁה, "גֶ'נִי, נַסִּי לִמְצֹא אֶת הַמֶּלַח."
 
הִנְהַנְתִּי וְרַצְתִּי עַל הַדֶּלְפֵּק אֶל הַתַּנּוּר, כִּי שָׁם אֲנַחְנוּ נוֹהֲגוֹת לְאַחְסֵן אֶת הַמֶּלַח. כֵּן! הִנֵּה זֶה. "מָצָאתִי," לָחַשְׁתִּי. "וְהִנֵּה הַסֻּכָּר," לָחֲשָׁה דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי מֵעַל הַמַּדָּף שֶׁלְּיָדִי.
 
מִהַרְתִּי אֶל דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי וְעָזַרְתִּי לָהּ לְהַעֲמִיס עַל גַּבָּהּ אֶת צִנְצֶנֶת הַסֻּכָּר שֶׁהָיְתָה כְּבֵדָה כְּמוֹ אֶבֶן.
 
הִיא דִּלְּגָה אֶל הַתַּנּוּר וְנִרְאֲתָה כְּמוֹ חֲמוֹר קְטַנְטַן שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂא עַל גַּבּוֹ.
 
עָזַרְתִּי לָהּ לִשְׁפֹּךְ אֶת הַמֶּלַח לַצִּנְצֶנֶת שֶׁל הַסֻּכָּר, וְאֶת הַסֻּכָּר – לַמִּלְחִיָּה.
 
 
דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי צָחֲקָה. "תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶן אֶת הַפַּרְצוּפִים שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁיִּטְעֲמוּ אֶת הַתֵּה הַמָּלוּחַ," אָמְרָה.
 
"אוֹ אֶת הַפִּירֵה הַמָּתוֹק," אָמַרְתִּי, וּפָרַצְתִּי גַּם אֲנִי בִּצְחוֹק.
 
אֲפִלּוּ דּוֹדָה דֶּבִּי חִיְּכָה קְצָת.
 
רָאִיתִי כַּמָּה גַּרְגְּרֵי סֻכָּר שֶׁנָּפְלוּ עַל הַדֶּלְפֵּק, וְתָחַבְתִּי אוֹתָם לַפֶּה.
 
 
 
 
 
 
דּוֹדָה דִּין תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁמִּטְבָּח הוּא הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב לְתַעֲלוּלֵי אַזְהָרָה שֶׁכָּאֵלֶה.
 
סָבְתָא רָכְנָה אֵלַי וְלָחֲשָׁה, "גֶ'נִי, נַסִּי לִמְצֹא אֶת הַמֶּלַח."
 
הִנְהַנְתִּי וְרַצְתִּי עַל הַדֶּלְפֵּק אֶל הַתַּנּוּר, כִּי שָׁם אֲנַחְנוּ נוֹהֲגוֹת לְאַחְסֵן אֶת הַמֶּלַח. כֵּן! הִנֵּה זֶה. "מָצָאתִי," לָחַשְׁתִּי. "וְהִנֵּה הַסֻּכָּר," לָחֲשָׁה דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי מֵעַל הַמַּדָּף שֶׁלְּיָדִי.
 
מִהַרְתִּי אֶל דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי וְעָזַרְתִּי לָהּ לְהַעֲמִיס עַל גַּבָּהּ אֶת צִנְצֶנֶת הַסֻּכָּר שֶׁהָיְתָה כְּבֵדָה כְּמוֹ אֶבֶן.
 
הִיא דִּלְּגָה אֶל הַתַּנּוּר וְנִרְאֲתָה כְּמוֹ חֲמוֹר קְטַנְטַן שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂא עַל גַּבּוֹ.
 
עָזַרְתִּי לָהּ לִשְׁפֹּךְ אֶת הַמֶּלַח לַצִּנְצֶנֶת שֶׁל הַסֻּכָּר, וְאֶת הַסֻּכָּר – לַמִּלְחִיָּה.
 
 
דּוֹדָה דּוֹרוֹתִי צָחֲקָה. "תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶן אֶת הַפַּרְצוּפִים שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁיִּטְעֲמוּ אֶת הַתֵּה הַמָּלוּחַ," אָמְרָה.
 
"אוֹ אֶת הַפִּירֵה הַמָּתוֹק," אָמַרְתִּי, וּפָרַצְתִּי גַּם אֲנִי בִּצְחוֹק.
 
אֲפִלּוּ דּוֹדָה דֶּבִּי חִיְּכָה קְצָת.
 
רָאִיתִי כַּמָּה גַּרְגְּרֵי סֻכָּר שֶׁנָּפְלוּ עַל הַדֶּלְפֵּק, וְתָחַבְתִּי אוֹתָם לַפֶּה.