לצאת מהמערבולת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לצאת מהמערבולת
הוספה למועדפים

לצאת מהמערבולת

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

אם אתם נתקלים במערבולת בזמן שאתם שוחים לכם בים, עליכם להיזהר שלא להילחם בה. תנו לזרם המערבולת לשאוב אתכם למטה, וכאשר אתם נוגעים בקרקעית, שחו חזרה כלפי מעלה. כל ניסיון אחר להילחם במערבולת יגרור, סביר להניח, אפיסת כוחות, בליעת מים ולא עלינו, טביעה ואף מוות. למרות שההנחיה פשוטה, היישום שלה ברגע האמת קשה מאוד, לפעמים בתפיסה שלנו אף בלתי אפשרי ובלתי סביר. מדריך קצר זה יאפשר לכם ליישם את הבלתי אפשרי ברגע האמת, בדיוק מכיוון שרבים בעולם, צעירים ומבוגרים, מגיעים לאותן מערבולות בחיים, ובמקום לעשות את מה שהם אמורים לעשות, הם נלחמים, נלחצים, נכנסים לחרדה, דיכאון, התקפי זעם ורק מסתבכים יותר עם אותה מערבולת. גם אם ממש עכשיו אתם במערבולת וגם אם עדיין לא נתקלתם בה, יש מה לעשות ואפשר לצאת ממנה אפילו מחוזקים או להתכונן לקראת המערבולת הבאה, המחכה לכל אחד מאיתנו מעבר לפינה.   

פרק ראשון

פרק 1
מה זה הצונאמי הזה? 
 
 
אשתף בשיר קצר שכתבתי לעצמי באחד מאירועי המערבולת בחיים שלי והוא נקרא "צונאמי". 
 
"צונאמי" ©
בחרת לגור על חוף הים 
היו הרבה מקומות אבל רצית דווקא שם 
כי שם יש חול וצדפים 
כי שם אין בניינים גבוהים ומכוערים 
כי אפשר להיות בחוף וגם במים 
כי מכל מקום שם רואים את השמיים 
באיזשהו מקום במוח ידעת תמיד 
שליד הים יש סיכוי לצונאמי בעתיד 
אבל בחרת רק ליד הים 
לא האמנת שהוא יגיע... לא היית חכם 
הצונאמי הגיע... ושטף את הכול 
את החול והצדפים קטן כגדול 
ועכשיו אתה שם בתוך הגל הענק
היית איפה שהגבול הוא השמיים ועכשיו אתה מקק
ופתאום לומד להתפלל ולהאמין בניסים 
מסכים כבר לגור בכל סוגי הבניינים 
ושואל את עצמך אחרי מכת האגרוף 
אם בכלל היה שווה לגור ליד הים והחוף. 
 
זה קרה, קורה ממש עכשיו או יקרה לכל אחד מאיתנו בשלב מסוים של החיים. המערבולת תגיע ואיתה התגובה הטבעית שלנו שהיא ניסיון התחמקות או מלחמה עימה, דבר שרק יחריף את מצבנו הנפשי וגם מהר מאוד הגופני. התמודדות נכונה עם המערבולת תאפשר יציאה מהירה ויעילה ממנה עם נזק מזערי ואולי אף עם תובנות והתפכחות שעד היום לא היו לנו. 
בפסקה הבאה אני רוצה להעביר מסר שאני מקווה שיחדד את כוונתי. למרות הרצון של בני האדם להתמודד עם מצוקות, מערבולות יוצרות באופן מאוד מהיר תחושות שמתחילות בחוסר אונים, תסכול, חרדה ובלבול גדול. מהר מאוד תחושות אלה מתחלפות או מצטרפות אליהן תחושות של כעס, דיכאון, רצון להיעלם ואף אובדנות. זיהוי מהיר של תחושות אלו יאפשר לכם לגייס משאבים שיוכלו לעזור לכם בהתמודדות עם המערבולת. עם זאת, זה משהו שרבים אינם נוטים לעשות, רובנו עובדים על "אוטומט" לאורך היום. בכל רגע נתון אנחנו לא ממש שוקלים או חושבים על מצבנו הנפשי, מה שעלול להעלות מצבים רגשיים שליליים עד כדי התפרצות. כאשר אדם מתפרץ למשל בכעס, זה לא כעס שבבת אחת התפרץ, אלא כעס שנמשך לאורך זמן מסוים, אותו אדם לא היה ער לו, לא קיבל מענה לתסכול שלו והמשיך להתפתח עד לאותה התפרצות. ברגשות אין הפתעות, יש רק תהליכי "דגירה", ואם לא נעצור כדי לזהות אותם, נחווה את אותן התפרצויות.
אז אם לסכם עד כאן, התעלמות מעוצמות רגש לאורך זמן מזמנת התפרצויות של אותו רגש. אני מבקש לטעון כאן שאין מניע שגם התפרצויות אלה תחזורנה על עצמן בתדירות שתלך ותגדל כל עוד לא תהיה אליהן התייחסות מתאימה. 
על מנת להמחיש את תהליכי הדגירה הנה דוגמה מעולמו של אדם שגדל בבית עם שני הורים קרייריסטיים. הוריו היו חוזרים בשעות יחסית מאוחרות של היום אל ביתם לאורך שנים. בנוסף, היה ביטוי נמוך מאוד בתקשורת שלהם עם הילדים לעולם הרגש. כאשר היו חוזרים מיום העבודה למשל, הייתה התעסקות רבה בעיקר בתכנים חומריים כמו שיעורי בית, סגירת יום וכו'. זמן האיכות של ההורים עם ילדיהם היה מועט והתרכז בעיקר בסופי שבוע. המודל הזה הוטמע אצל אותו ילד והוא גדל להיות אדם שמצא עיסוק בעבודתו רוב שעות היום ללא יכולת ביטוי ועיבוד רגשות. לאורך השנים, השחיקה והתסכול הביאו אותו לאפיזודות קצרות של תחושת דכדוך, אך הוא התעלם והמשיך בשגרת חייו. אפיזודות אלו תכפו עם השנים עד שאותו אדם פיתח דיכאון קליני והזדקק להתערבות פסיכיאטרית כדי לאפשר לו להמשיך ולתפקד סביב סדר היום. אבקש לציין כי מסיבות דומות, מאות אלפי אנשים חיים בעולם בתפקוד רגיל תחת השפעה של טיפול תרופתי נוגד חרדה או דיכאון. עובדה שכמובן מספקת עבודה לחברות התרופות אך מרחיקה את האדם ממצבו הטבעי. 
אין כוונתי בדוגמה זו לטעון שזה עתידו של כל ילד להורים קרייריסטיים או שאפיזודות דכדוך יובילו תמיד לדיכאון. מטרתי להביא דוגמה שבה אי תשומת לב עקבית לרגשות היומיום עלולה להביא להתפרצויות, ואלו יכולות להביא לאותה מערבולת. אנסה לומר את אותם דברים בסדר שונה, כדי לחדד אותם. אדם שנמצא במערבולת, בדיעבד, יוכל להבין שנקלע אליה והיא לא אמורה להפתיע אותו. זוהי מבחינתי אחת הנקודות המשמעותיות בתפיסה של מערבולות והתמודדות עימן. הן לא באות משום מקום. מכל האנשים שפגשתי שחוו מערבולת, ופגשתי הרבה כאלה, לא היה אחד שלא הבין את מקורה. לפעמים זה לקח קצת זמן, אך תמיד בסוף מבינים מהו המקור. כלומר, מודעות לעצמנו, עצירה והבנה לאן מצבנו הרגשי הולך, יאפשרו לנו למנוע את הכניסה הבאה למערבולת או לכל הפחות להיות מוכנים יותר להתמודד עימה. 
בפרק הבא נבחן כיצד עושים את המיטב כדי להעלות את אותה מודעות ולהימנע מלהגיע לאותה מערבולת או לפחות, להיות יותר מוכנים אליה. 
 
 
פרק 2
חייבים לעצור לפחות פעם אחת ביום. 
 
המערבולת עוד לא כאן, אך היא תגיע. אין אדם שבשלב זה או אחר לא ייתקל בה ולא יישאב לתוכה. מעטים אלה שמצליחים לצלוח אותה מבלי לטבוע. צעד ראשון הוא להיות מוכנים למערבולת הבאה ולדעת להתכונן אליה. 
ככל שמתכוננים יותר, הסיכוי להצליח ברגע האמת גבוה יותר. יש הרבה דברים שאפשר לעשות לפני שהמערבולת מגיעה, כדי שכאשר תגיע, תהיו מוכנים יותר אליה. השלב הראשון הוא פיתוח מודעות לעצמכם. את זה תעשו על ידי שאילת שאלות את עצמכם. שטף החיים שלכם שואב אתכם אל תוך סדר יום עמוס בענייני עבודה, משפחה, סידורים ועוד, שלא לדבר על תקלות בדרך שיוצרות עומס ועיכוב נוסף והופכות את הימים לעוד יותר עמוסים. כמה מאיתנו באמת מוצאים את עצמם עוצרים למספר רגעים לחשיבה, לפחות פעם אחת ביום, ושואלים שאלות לגבי סדר היום, מה עבר עד עכשיו ולאן ממשיך היום. כמה מאיתנו מוכנים גם לשנות את סדר היום על רקע עצירה כזאת, גם במחירים לא פשוטים. כמה מאיתנו יושבים עם האנשים הקרובים אליהם ומתכננים את השבוע קדימה. כדי להיות מסוגלים לעצור, לחשוב ולתכנן זו מיומנות שמאפשרת הכנה לקראת המערבולת הבאה. אז מתי עוצרים, איך עושים זאת ומה עושים בעצירה הזאת. 
סדר היום שלנו מאוד עמוס ולרובנו אינו מספק בחוויה שלנו, תמיד אנחנו מחפשים עוד זמן. לכן, הבקשה להוסיף בו עוד עצירה נראית לא מציאותית, אך ראשית, אני מבקש עצירה קצרה של לא יותר מחמש דקות ושנית, אני מבקש לטעון שהעצירה הזאת תאפשר לכם ליעל את סדר היום ולהיות מוכנים לשינויים אפשריים. בואו נסו ותראו בעצמכם. בואו נחלק את הרעיון לכמה חלקים: החלק הראשון הוא בחירת הזמן לבצע את העצירה. ראשית, חשוב שהעצירה תהיה בזמן יחסית קבוע, עדיף שלא בשעות הבוקר. זה יכול להיות בצהריים או בערב. הזמן המומלץ ביותר והיעיל ביותר הוא ממש לפני השינה. מחקרים לימדו אותנו שהתוכן שעימו אנו הולכים לישון הוא זה שאנו מעבדים באופן היעיל ביותר לאורך השינה שלנו, וגם עימו אנו מתעוררים בבוקר. הסתכלו על לוח הזמנים שלכם לאורך השבוע ונסו לבחור כמה דקות שבהן תוכלו לעצור הכול ולהתמקד רק בדבר אחד, בחשיבה על סדר היום (אסביר מיד כיצד ועל מה). זכרו, זה זמן שחשוב שיהיה פחות או יותר קבוע, חצי שעה לכאן או לכאן. במקרה ששכחתם, עדיף לעצור אם אפשר מיד ברגע שבו נזכרתם או בהקדם האפשרי. אפשר להשתמש בשיטות תזכורת רבות שקיימות כמו תזכורת בטלפון הנייד שלכם, במחשב, פתק שתשימו במקום מרכזי ואפילו דמות שאתם סומכים עליה שתוכל לאזכר אתכם. כפי שציינתי, העצירה וההכנה טובות גם למבוגרים וגם לצעירים. ראיתי ילדים בני 6 ו-7 שבעזרת תיווך של דמות משמעותית יודעים לעצור ולבצע חשיבה. ככל שתוכלו להקדים בגיל בלמידת העצירה, כך המיומנות תוטמע באופן יעיל יותר לאורך השנים. 

עוד על הספר

לצאת מהמערבולת דן ס.
פרק 1
מה זה הצונאמי הזה? 
 
 
אשתף בשיר קצר שכתבתי לעצמי באחד מאירועי המערבולת בחיים שלי והוא נקרא "צונאמי". 
 
"צונאמי" ©
בחרת לגור על חוף הים 
היו הרבה מקומות אבל רצית דווקא שם 
כי שם יש חול וצדפים 
כי שם אין בניינים גבוהים ומכוערים 
כי אפשר להיות בחוף וגם במים 
כי מכל מקום שם רואים את השמיים 
באיזשהו מקום במוח ידעת תמיד 
שליד הים יש סיכוי לצונאמי בעתיד 
אבל בחרת רק ליד הים 
לא האמנת שהוא יגיע... לא היית חכם 
הצונאמי הגיע... ושטף את הכול 
את החול והצדפים קטן כגדול 
ועכשיו אתה שם בתוך הגל הענק
היית איפה שהגבול הוא השמיים ועכשיו אתה מקק
ופתאום לומד להתפלל ולהאמין בניסים 
מסכים כבר לגור בכל סוגי הבניינים 
ושואל את עצמך אחרי מכת האגרוף 
אם בכלל היה שווה לגור ליד הים והחוף. 
 
זה קרה, קורה ממש עכשיו או יקרה לכל אחד מאיתנו בשלב מסוים של החיים. המערבולת תגיע ואיתה התגובה הטבעית שלנו שהיא ניסיון התחמקות או מלחמה עימה, דבר שרק יחריף את מצבנו הנפשי וגם מהר מאוד הגופני. התמודדות נכונה עם המערבולת תאפשר יציאה מהירה ויעילה ממנה עם נזק מזערי ואולי אף עם תובנות והתפכחות שעד היום לא היו לנו. 
בפסקה הבאה אני רוצה להעביר מסר שאני מקווה שיחדד את כוונתי. למרות הרצון של בני האדם להתמודד עם מצוקות, מערבולות יוצרות באופן מאוד מהיר תחושות שמתחילות בחוסר אונים, תסכול, חרדה ובלבול גדול. מהר מאוד תחושות אלה מתחלפות או מצטרפות אליהן תחושות של כעס, דיכאון, רצון להיעלם ואף אובדנות. זיהוי מהיר של תחושות אלו יאפשר לכם לגייס משאבים שיוכלו לעזור לכם בהתמודדות עם המערבולת. עם זאת, זה משהו שרבים אינם נוטים לעשות, רובנו עובדים על "אוטומט" לאורך היום. בכל רגע נתון אנחנו לא ממש שוקלים או חושבים על מצבנו הנפשי, מה שעלול להעלות מצבים רגשיים שליליים עד כדי התפרצות. כאשר אדם מתפרץ למשל בכעס, זה לא כעס שבבת אחת התפרץ, אלא כעס שנמשך לאורך זמן מסוים, אותו אדם לא היה ער לו, לא קיבל מענה לתסכול שלו והמשיך להתפתח עד לאותה התפרצות. ברגשות אין הפתעות, יש רק תהליכי "דגירה", ואם לא נעצור כדי לזהות אותם, נחווה את אותן התפרצויות.
אז אם לסכם עד כאן, התעלמות מעוצמות רגש לאורך זמן מזמנת התפרצויות של אותו רגש. אני מבקש לטעון כאן שאין מניע שגם התפרצויות אלה תחזורנה על עצמן בתדירות שתלך ותגדל כל עוד לא תהיה אליהן התייחסות מתאימה. 
על מנת להמחיש את תהליכי הדגירה הנה דוגמה מעולמו של אדם שגדל בבית עם שני הורים קרייריסטיים. הוריו היו חוזרים בשעות יחסית מאוחרות של היום אל ביתם לאורך שנים. בנוסף, היה ביטוי נמוך מאוד בתקשורת שלהם עם הילדים לעולם הרגש. כאשר היו חוזרים מיום העבודה למשל, הייתה התעסקות רבה בעיקר בתכנים חומריים כמו שיעורי בית, סגירת יום וכו'. זמן האיכות של ההורים עם ילדיהם היה מועט והתרכז בעיקר בסופי שבוע. המודל הזה הוטמע אצל אותו ילד והוא גדל להיות אדם שמצא עיסוק בעבודתו רוב שעות היום ללא יכולת ביטוי ועיבוד רגשות. לאורך השנים, השחיקה והתסכול הביאו אותו לאפיזודות קצרות של תחושת דכדוך, אך הוא התעלם והמשיך בשגרת חייו. אפיזודות אלו תכפו עם השנים עד שאותו אדם פיתח דיכאון קליני והזדקק להתערבות פסיכיאטרית כדי לאפשר לו להמשיך ולתפקד סביב סדר היום. אבקש לציין כי מסיבות דומות, מאות אלפי אנשים חיים בעולם בתפקוד רגיל תחת השפעה של טיפול תרופתי נוגד חרדה או דיכאון. עובדה שכמובן מספקת עבודה לחברות התרופות אך מרחיקה את האדם ממצבו הטבעי. 
אין כוונתי בדוגמה זו לטעון שזה עתידו של כל ילד להורים קרייריסטיים או שאפיזודות דכדוך יובילו תמיד לדיכאון. מטרתי להביא דוגמה שבה אי תשומת לב עקבית לרגשות היומיום עלולה להביא להתפרצויות, ואלו יכולות להביא לאותה מערבולת. אנסה לומר את אותם דברים בסדר שונה, כדי לחדד אותם. אדם שנמצא במערבולת, בדיעבד, יוכל להבין שנקלע אליה והיא לא אמורה להפתיע אותו. זוהי מבחינתי אחת הנקודות המשמעותיות בתפיסה של מערבולות והתמודדות עימן. הן לא באות משום מקום. מכל האנשים שפגשתי שחוו מערבולת, ופגשתי הרבה כאלה, לא היה אחד שלא הבין את מקורה. לפעמים זה לקח קצת זמן, אך תמיד בסוף מבינים מהו המקור. כלומר, מודעות לעצמנו, עצירה והבנה לאן מצבנו הרגשי הולך, יאפשרו לנו למנוע את הכניסה הבאה למערבולת או לכל הפחות להיות מוכנים יותר להתמודד עימה. 
בפרק הבא נבחן כיצד עושים את המיטב כדי להעלות את אותה מודעות ולהימנע מלהגיע לאותה מערבולת או לפחות, להיות יותר מוכנים אליה. 
 
 
פרק 2
חייבים לעצור לפחות פעם אחת ביום. 
 
המערבולת עוד לא כאן, אך היא תגיע. אין אדם שבשלב זה או אחר לא ייתקל בה ולא יישאב לתוכה. מעטים אלה שמצליחים לצלוח אותה מבלי לטבוע. צעד ראשון הוא להיות מוכנים למערבולת הבאה ולדעת להתכונן אליה. 
ככל שמתכוננים יותר, הסיכוי להצליח ברגע האמת גבוה יותר. יש הרבה דברים שאפשר לעשות לפני שהמערבולת מגיעה, כדי שכאשר תגיע, תהיו מוכנים יותר אליה. השלב הראשון הוא פיתוח מודעות לעצמכם. את זה תעשו על ידי שאילת שאלות את עצמכם. שטף החיים שלכם שואב אתכם אל תוך סדר יום עמוס בענייני עבודה, משפחה, סידורים ועוד, שלא לדבר על תקלות בדרך שיוצרות עומס ועיכוב נוסף והופכות את הימים לעוד יותר עמוסים. כמה מאיתנו באמת מוצאים את עצמם עוצרים למספר רגעים לחשיבה, לפחות פעם אחת ביום, ושואלים שאלות לגבי סדר היום, מה עבר עד עכשיו ולאן ממשיך היום. כמה מאיתנו מוכנים גם לשנות את סדר היום על רקע עצירה כזאת, גם במחירים לא פשוטים. כמה מאיתנו יושבים עם האנשים הקרובים אליהם ומתכננים את השבוע קדימה. כדי להיות מסוגלים לעצור, לחשוב ולתכנן זו מיומנות שמאפשרת הכנה לקראת המערבולת הבאה. אז מתי עוצרים, איך עושים זאת ומה עושים בעצירה הזאת. 
סדר היום שלנו מאוד עמוס ולרובנו אינו מספק בחוויה שלנו, תמיד אנחנו מחפשים עוד זמן. לכן, הבקשה להוסיף בו עוד עצירה נראית לא מציאותית, אך ראשית, אני מבקש עצירה קצרה של לא יותר מחמש דקות ושנית, אני מבקש לטעון שהעצירה הזאת תאפשר לכם ליעל את סדר היום ולהיות מוכנים לשינויים אפשריים. בואו נסו ותראו בעצמכם. בואו נחלק את הרעיון לכמה חלקים: החלק הראשון הוא בחירת הזמן לבצע את העצירה. ראשית, חשוב שהעצירה תהיה בזמן יחסית קבוע, עדיף שלא בשעות הבוקר. זה יכול להיות בצהריים או בערב. הזמן המומלץ ביותר והיעיל ביותר הוא ממש לפני השינה. מחקרים לימדו אותנו שהתוכן שעימו אנו הולכים לישון הוא זה שאנו מעבדים באופן היעיל ביותר לאורך השינה שלנו, וגם עימו אנו מתעוררים בבוקר. הסתכלו על לוח הזמנים שלכם לאורך השבוע ונסו לבחור כמה דקות שבהן תוכלו לעצור הכול ולהתמקד רק בדבר אחד, בחשיבה על סדר היום (אסביר מיד כיצד ועל מה). זכרו, זה זמן שחשוב שיהיה פחות או יותר קבוע, חצי שעה לכאן או לכאן. במקרה ששכחתם, עדיף לעצור אם אפשר מיד ברגע שבו נזכרתם או בהקדם האפשרי. אפשר להשתמש בשיטות תזכורת רבות שקיימות כמו תזכורת בטלפון הנייד שלכם, במחשב, פתק שתשימו במקום מרכזי ואפילו דמות שאתם סומכים עליה שתוכל לאזכר אתכם. כפי שציינתי, העצירה וההכנה טובות גם למבוגרים וגם לצעירים. ראיתי ילדים בני 6 ו-7 שבעזרת תיווך של דמות משמעותית יודעים לעצור ולבצע חשיבה. ככל שתוכלו להקדים בגיל בלמידת העצירה, כך המיומנות תוטמע באופן יעיל יותר לאורך השנים.