המהפך של גארי
חלק ראשון
ותר חזק, יותר חזק״, עודד סבא ג׳ו את גארי, בעודו דופק עלה מסמר. “אל תפחד, פשוט תדפוק חזק יותר״, אמר סבא ג׳ו, “קדימה, נסיים לחבר את הרגל הזאת והכיסא כמעט מוכן״.
גארי פשוט אהב את זה. הוא כבר היה בן אחת-עשרה וזאת הייתה השנה הראשונה שבה נתן לו סבא לעשות הכול בבית המלאכה
הקטן שבחווה. הוא היה בעננים. בכל שנה, כשהיה מגיע בחופש הגדול לסבא ולסבתא לחווה שבדרום אוסטרליה, הוא היה בעיקר צופה בסבא עובד בבית המלאכה ורק עוזר לו מדי פעם בפעם. השנה הכול כבר היה שונה. הוא כבר ניסר בעצמו, שייף ודפק על מסמרים בעצמו.
הוא סיים לדפוק על המסמר האחרון שמחבר בין הרגל לבסיס הכיסא והיה מאושר. הכיסא הראשון שהכין.
“נו, שב עליו״, חייך אליו סבא ג׳ו. גארי התיישב על הכיסא והוא התאים בדיוק במידותיו.
“אני אקח אותו חזרה הביתה בסוף החופש״, אמר גארי בהתלהבות, “אימא ואבא יהיו גאים בי״.
“בוודאי שיהיו גאים בך. וגם אני מאוד גאה בך, גארי״, חייך סבא ג׳ו מבעד לשפמו והניח את ידו על כתפו של גארי. “וזה בשבילך, אלוף. אני בטוח שתמצא לזה שימוש״, סבא הגיש לגארי אולר מתקפל עם כיסוי בצבע אדום.
“וואו! תודה סבא, תודה! אוכל לגלף בזה בעץ כמו שלימדת אותי. תודה סבא!״ חיבק גארי את סבא.
“רק שסבתא לא תהרוג אותי״, מלמל סבא.
“גארי, סבא, בואו. סבתא קוראת לכם. הארוחה מוכנה״, קראה קאתי, אחותו הקטנה של גארי.
“אנחנו כבר באים״, אמר סבא.
“אני לא בא״, אמר גארי, “אני לא מוכן לאכול יותר את התרד הזה, אמרתי את זה לסבתא המון פעמים והיא לא מקשיבה לי״.
“גארי, אתה יודע שסבתא רוצה רק בטובתך. וחוץ מזה, היא לא מכינה רק תרד״.
“נכון! אתמול היא הכינה ברוקולי אפוי. זה היה נורא, אני פשוט אפתח בשביתת רעב״.
סבא צחק. “בוא גארי, אני אדבר עם סבתא״.
הם יצאו מבית המלאכה וחזרו לבית דרך החצר הפנימית של החווה. בחוץ היה חם כרגיל. בוני, הכלב האהוב, קפץ על גארי והתרנגולות כהרגלן קרקרו בחצר. זאת הייתה חצר טיפוסית גדולה באזור זה של דרום אוסטרליה. בגבול החצר היה ביתם של סבא וסבתא, ולצד הבית עמדו אסם תבואה גדול מעץ ובית המלאכה הקטן שבו עבדו סבא וגארי. החצר הייתה תחומה על ידי גדר עץ גבוהה שסבא בנה לפני המון שנים. מאחורי האסם ובית המלאכה נפרשו שדות עצומים, נטועים בחיטה ובתירס.
כשנכנסו סבא וגארי לבית, השולחן כבר היה ערוך. קאתי וסבתא ישבו וחיכו להם. “מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?״ גערה סבתא בסבא. “גארי חמוד, האוכל מתקרר״, אמרה, “שב ותאכל״.
גארי הסתכל על הצלחת. לצד האורז והעוף נח משהו ירוק ולא מזוהה. גארי וקאתי החליפו מבטים ביניהם. קאתי הבינה מיד, וכשסבתא יצאה להביא מים מהמטבח, גארי העביר את המשהו הירוק והלא מזוהה לצלחתה. סבא ג׳ו חייך מתחת לשפמו וגארי נשם לרווחה.
אחר הצהריים יצאו גארי וקאתי להסתובב בחווה, כמו בכל יום. הם טיפלו בחיות ונהנו לשחק בשדה הגדול שמאחורי הבית.
קאתי אהבה בעיקר להאכיל את הארנבות וללטף אותן. גארי האכיל את העיזים שבדיר בעשבים שהוא וסבא אספו בשדה הגדול שמאחורי הבית. אבל יותר מכול אהבו גארי וקאתי לרדוף אחרי טוני, תרנגולת שמנה ועצבנית שרבצה בחצר. גארי היה מפזר גרעינים בקרבת בית המלאכה ומתחבא מאחורי הדלת. כשטוני הייתה מתקרבת ומנקרת בגרעינים בנחת, היה גארי פותח את הדלת בפתאומיות ובצעקות. טוני השמנה הייתה נבהלת כל כך וקופצת באוויר, ומתחילה לברוח כשגארי רודף אחריה וקאתי עומדת בצד ומתגלגלת מצחוק.
בערב ישבו בסלון הגדול של הבית, ובו הרהיטים הישנים והספה הגדולה והנוחה שגארי אהב כל כך. סבא ניגן להם בפסנתר, אחרי שסיפר להם את סיפור הערב. סבתא כהרגלה סרגה. הפעם זאת הייתה אפודה ורודה, שבחלקה הקדמי רקמה “קאתי״.
לעיתים היה סבא ג׳ו מספר לגארי את אחד מסיפורי המשטרה שלו. סבא ג׳ו היה בלש בכיר במשטרת אוסטרליה במשך שנים רבות וחקר הרבה מקרים מעניינים ומסובכים. הוא היה מספר לגארי איך נהג להתחזות לכל מיני דמויות כדי לתפוס נוכלים ופושעים. לפעמים היה מתחפש לקורבן ולפעמים לפושע אחר, וכך היה מצליח להתקרב לעבריין שרצה ללכוד. ואז בלי שהפושע שם לב — סבא ג׳ו היה תופס אותו על חם. הוא גם סיפר לגארי על שיטות מיוחדות שהיו לו להסתוות ולהסתתר כדי לעקוב אחרי הפושעים בלי להתגלות. סבא ג׳ו היה אימת הפושעים באוסטרליה, ורבים מהם הוכנסו לכלא בזכותו.
גארי נהנה להקשיב לסיפורים של סבא ולנגינה שלו בפסנתר,
אפילו שמדי פעם בפעם היה מזייף, ואז היה גארי מחליף עם סבתא מבטים מחויכים, אבל בלי לומר לסבא כלום.
קאתי הניחה את ראשה על רגליו של גארי ונרדמה כעבור כמה דקות. הוא ליטף את ראשה וחייך. “עכברה שלי״, הוא קרא לה.
המהפך של גארי
חלק שני
מחרת בבוקר טייל גארי בשדה הגדול ליד החווה. זה היה שדה עצום בגודלו ועזוב. היה שם אזור ריק מצמחייה שבו האדמה יבשה וקבוצות סלעים היו פזורות פה ושם. אזורים אחרים בשדה היו מלאים בצמחיית בר נמוכה ובקוצים שגובהם כפול מגובהו של גארי.
גארי תמיד מצא שם דברים מעניינים. פעם מצא מאובן, שסבא
אמר לו שהוא בן כמה עשרות אלפי שנים. זו הייתה אבן גדולה, שמצידה האחד הייתה מוטבעת דמות של חיה קטנה ומוזרה. היה לה גוף מוארך שמחוברות אליו המון רגליים וראש גדול בקצה הגוף עם הרבה מחושים.
פעם אחרת תפס את הלטאה הכי מדהימה שהוא ראה מעולם. בתחילה הוא לא הבין מה זה — הוא ראה בליטות קטנות עם קוצים נעים על האדמה באיטיות וחשב שהוא מדמיין שהאדמה זזה. אחרי שהבליטות זזו שוב, הוא הבחין שזו בעצם לטאה שצבעיה ממש כמו של האדמה ועל ראשה, על גבה ועל זנבה בליטות קטנות עם קוצים. זה היה מדהים. הוא הניח את הלטאה בקופסה והראה לסבא ג׳ו, שסיפר לו שזאת באמת לטאה מיוחדת, ששמה “מולך קוצני״, ושחייבים להחזיר אותה לטבע, וכך באמת עשו.
גארי הסתובב בשדה, חיפש דברים חדשים ומעניינים וניסה להגיע למקומות שלא היה בהם עוד. הוא הגיע סמוך לשדה הקוצים הגדול וטייל שם. לפתע שמע רחש קל מאחוריו. הוא הסתובב לאחור ולא ראה כלום בין הקוצים. סבא ג׳ו הזהיר אותו תמיד שאם ישמע רחש כזה, עדיף שלא יתקרב, כי זה עלול להיות נחש.
הוא המשיך לחפש אבנים מיוחדות על האדמה ולפתע שוב שמע רחש בין הקוצים, רק שהפעם זה היה חזק וקרוב יותר. היה ברור לו שמשהו או מישהו מסתכל עליו מבין הקוצים. הוא העביר את מבטו שוב ושוב על פני הקוצים הגבוהים והצפופים, שאליהם לא העז אף פעם להיכנס. הם תמיד נראו לו מפחידים ומסתוריים. הוא לא הסיר את עיניו מהם ובה בעת פסע באיטיות ובחשש אחורנית.
לפתע הרגיש לפיתה חזקה על צווארו. בתנועה מהירה הוא השתחרר והחל לרוץ בכל כוחו.
“גארי, גארי עצור! זה אני״.
גארי עצר מתנשף ומתנשם. ליבו פעם בחוזקה. הוא הביט לאחור וראה את נורמן, הבן של השכנה מהחווה הסמוכה, עומד וצוחק. נורמן היה גבוה, בעל שיער בהיר ועיניים כחולות, חולצתו מוכנסת למכנסיו הקצרים ולרגליו גרביים לבנים גבוהים ונעלי ספורט חדשות.
הם נפגשו לראשונה לפני כמה ימים בשדה שמאחורי החווה ושיחקו יחד כדורגל. נורמן ממש התלהב מהאופן שבו גארי משחק כדורגל, אבל בשלב מסוים החל להציק לגארי ולבעוט בו בכל הזדמנות. הוא גם דיבר בצורה מוזרה בעיני גארי ונהג לחזור לפעמים על מה שאמר כמה פעמים.
“מה אתה רוצה, נורמן?!״ צעק גארי בעודו מניף את ידיו לצדדים, “עזוב אותי, מעצבן אחד!״
“איזה מצחיק אתה״, המשיך נורמן לצחוק, “היית צריך לראות איך נבהלת. איזה מצחיק אתה״.
גארי הסתובב בכעס והחל ללכת לכיוון הבית של סבא וסבתא, אבל נורמן רדף אחריו.
“חכה רגע!״ צעק נורמן, שרץ מאחורי גארי.
“מה אתה רוצה, נורמן? אני לא רוצה לשחק איתך״, אמר גארי, “אתה מציק לי כל הזמן״, והמשיך ללכת.
“סתם צוחק איתך. מה אתה כזה כבד?״ אמר נורמן בחיוך כשהגיע אל גארי והחל ללכת במקביל אליו. “יודע מה אימא שלי הבטיחה לי?״ הוא שאל בהתלהבות.
“מה?״ ענה לו גארי בקוצר רוח.
“היא הבטיחה לי משחק מיוחד שאין לאף אחד. אבל זה סוד. אני לא יכול לספר לך״, אמר נורמן וחיוך על שפתיו.
“אתה ממש מוזר, נורמן. אז למה אתה מספר לי את זה?״ התרעם גארי.
“סתם״, אמר נורמן ומשך בכתפיו. “ומה עם סבתא שלך, גארי? עדיין מכינה את הדברים הירוקים המגעילים האלה?״ הוא צחק.
“כן. אין לי הרבה מה לעשות עם זה, היא לא מוותרת. נראה לי שהיא מנסה להרעיל אותי״, אמר גארי בחיוך, “או שפשוט היא רוצה לעשות בי ניסויים עם כל המאכלים המוזרים שלה״.
“תשמע, אתה יכול לבוא לאכול אצלי. אה? מה אתה אומר, גארי? תבוא עכשיו ותאכל וככה לא תהיה רעב בארוחת הצהריים של סבתא שלך. מה אתה אומר?״
“לא יודע״, אמר גארי, “אני צריך לשאול את סבתא שלי״.
“מה פתאום? מצחיק אחד״, אמר נורמן, “תבוא לאכול ואז לא תהיה רעב אחר כך, בארוחה אצל סבתא שלך, ולא תצטרך לאכול שם שום דבר. לא צריך להגיד לה שום דבר, מצחיק אחד״.
גארי היסס. כבר שבוע שהוא אוכל תרד בצהריים וכבר ממש נמאס לו.
“טוב, אני אבוא אחר כך לאכול מהר ואחזור הביתה״.
“יופי״, אמר נורמן, “אתה לא תצטער. יש לנו המבורגר מדהים שאימא שלי מכינה. מדהים!״
גארי חייך. הצחיקה אותו ההתלהבות של נורמן. הוא נשמע לגארי כמו איש המכירות של מכשיר המים המינרליים שהגיע אליהם פעם הביתה. גם הוא אמר כל הזמן שזה דבר “מדהים!״
נורמן המשיך: “היא מורחת מיונז מעורבב עם קטשופ על לחמנייה כזאת טעימה ומדהימה שיצאה בדיוק מהתנור ואז מוסיפה חסה, בצל ועגבנייה ומעל כל זה שמה המבורגר כזה טעים ומדהים עם ריח כזה טוב שבא לך לטרוף אותו. ממש לטרוף אותו. פעם נתתי ככה ביס כזה גדול שנשכתי את האצבע שלי״. הוא הראה לגארי איך הוא נשך את האצבע והתחיל לקפוץ ולצעוק.
גארי צחק וכבר התחיל להרגיש את הבטן שלו מקרקרת.
