לפני כמה שנים, בליל שבועות, הרציתי על הנושא "מבוא לסוגיית עיקרי האמונה היהודית". בפתח דבריי ערכתי סקר קצר ובו הצגתי את שלוש השאלות האלה: הראשונה, האם יש חובות אמונה בדת היהודית? השנייה, אם אומנם יש חובות אמונה - מי קבע אותן? השלישית, מהן חובות האמונה והיכן הן כתובות?
על שתי השאלות הראשונות ענו המשתתפים תשובות חד־משמעיות: יש שלוש־עשרה אמונות שכל יהודי חייב לקבלן, שכן הן מרכיב הכרחי בזהות יהודית־דתית שלמה, והרמב"ם הוא שקבע אותן. לעומת זאת בעניין השאלה השלישית הם לא היו תמימי דעים, ונדמה שאף חשו מבוכה מסוימת: מקצת המשתתפים טענו שרשימת חובות האמונה של הרמב"ם היא רשימת ה"אני מאמין" המופיעה בסידורי תפילה רבים, בסוף תפילת שחרית של חול; אחרים סברו שהרמב"ם ניסח את רשימתו בפיוט "יגדל אלהים חי וישתבח", פיוט שקהילות רבות נוהגות לשיר בסיום תפילת ליל שבת; כמה מהם סברו שהרשימה מופיעה באחד מספריו של הרמב"ם. אכן, הם צדקו בתשובתם, אך רק בודדים ידעו לזהות את המקור המדויק בשמו, ואף הם הודו שמעולם לא קראו את דבריו של הרמב"ם במקור זה, כל שכן למדו אותם בעיון.
אומנם אוכלוסיית המדגם שסקרתי הייתה קטנה למדי ואין לממצאים האלה כל תוקף מדעי, אך דומני שתוצאות דומות היו מתקבלות גם בקהלים יהודיים דתיים רבים אחרים. הווי אומר: אנשים רבים תופסים את עצמם מאמינים בשלושה־עשר יסודות האמונה שקבע הרמב"ם (מכונים בציבור הרחב י"ג העיקרים). הם רואים באמונה ביסודות הללו חלק מהותי מזהותם הדתית, אף על פי שהלכה למעשה אינם מכירים אותם כלל. מקור הטקסט של רשימת היסודות ידוע למעטים מהם בלבד, והיכרותם עם תוכניהם שטחית ביותר ונשענת על מידע חלקי, לעיתים אף שגוי.
בספר שלפניכם מוצעת הזדמנות להכיר טוב יותר את רשימת יסודות האמונה של הרמב"ם ולהבינה הבנה מעמיקה יותר על פי עיון שיטתי בטקסט שהיא מופיעה בו. בספר תידונה שאלות הנוגעות לתפיסות הרמב"ם, תפיסות העולות מדרך ניסוח היסודות, כגון מהי דמותו של האל שבקיומו יש להאמין, האם חובה להאמין בבריאת העולם יש מאַין, מהי המשמעות של אמונה בעולם הבא או כיצד יש להבין את רעיון תחיית המתים. עוד תידונה שאלות כלליות, כגון מהי לדעת הרמב"ם משמעות הדרישה הדתית לאמץ אמונות מסוימות או מה הניע אותו לחבר את רשימת היסודות.
מאז ומעולם, בבואם ללמוד את הגותו של הרמב"ם ואת רשימת היסודות, אימצו פרשנים רבים את ההנחה המוקדמת שהרמב"ם, בהיותו אחד מגדולי הרבנים בכל הדורות, אימץ בהכרח השקפת עולם דתית־מסורתית שגרתית ורווחת. גישתי כלפי לימוד הגותו של הרמב"ם שונה כל עיקר: אני סבור שהטענה שהרמב"ם חשב בהכרח כך או אחרת אין לה כל תוקף, כל שכן כאשר היא מוצגת מראש, כהנחה מוקדמת, לפני עיון יסודי בדבריו. הרמב"ם לא חשב בהכרח כמו שום אדם אחר: לא כמו שסבור פרשן־רב פלוני ולא כמו שטוען פרשן־חוקר אלמוני. אין לנו כל דרך לחשוף את מחשבותיו של הרמב"ם כיוון שהן אינן נגישות לנו. הדברים שכתב בחיבוריו הרבים הם שנגישים לעיוננו, ונדרש ללמוד אותם על פי עקרונות פרשניים נאותים, מתוך כבוד לטקסט ולמחברו, במקצועיות, בזהירות וביושרה עד כמה שאפשר. בספר שלפניכם השתדלתי לעשות זאת כמיטב יכולתי.
אם כן, מטרת־העל של הספר היא דיון בשלושה־עשר יסודות האמונה של הרמב"ם כהווייתם, כלומר כפי שכתב אותם. ספרים ומאמרים רבים, מחקריים ופרשניים, נכתבו על אודות סוגיית יסודות האמונה היהודית, ותשומת לב מיוחדת הוקדשה בהם לתפיסתו של הרמב"ם. חיבורים אלה עסקו בשאלות היקפיות חשובות, כגון זיהוי המקורות שהרמב"ם התבסס עליהם בדבריו, בירור היחס בין רשימת היסודות שלו לכתביו האחרים, הצגת מקומה של רשימה זו בהגות היהודית של ימי הביניים וסקירת התגובות שהופיעו לרשימת היסודות במרוצת הדורות. פירושים הגותיים ותורניים נכתבו זה מכבר גם על שלושה־עשר היסודות עצמם. עם זאת, עדיין לא נכתב חיבור מודרני המתמקד בניתוח טקסטואלי בהיר וקריא של היסודות; חיבור הפונה לקהל הרחב מתוך מגמה לבאר ביאור מעמיק של תוכני היסודות.
ספר זה אינו מיועד רק לאלה הרואים עצמם אנשים דתיים או לאלה המחויבים להלכה ולאמונות דתיות כלשהן. הוא פונה לכל מי שמגלה עניין תרבותי, דתי, פילוסופי או היסטורי בדמותו של הרמב"ם ובהגותו, בסוגיית יסודות האמונה היהודית ובשאלות מרכזיות בפילוסופיה של הדת, שאלות העולות מהדיונים על אודות היסודות האלה. מעל דפי הספר יוצגו עמדותיו של הרמב"ם בהיותן מקור השראה לחשיבה עיונית ודתית מעמיקה ולא בהיותן מקור סמכות דתית בלתי מעורערת. אני מקווה שאצליח להאיר את דברי הרמב"ם בבהירות, באופן שיאפשר נקודת מוצא איכותית לשיח אישי וחברתי בוגר, מודע, כן ורלוונטי על אודות אמונה דתית בכלל ועל אודות אמונות בדת היהודית בפרט.
הספר שלפניכם הוא פרי לימוד של שנים רבות, תוצר של הוראה ומחקר ממושכים של כתבי הרמב"ם. בפתחו של ספרי אני שמח להודות למורים שלמדתי מהם פרקים בהגותו של הרמב"ם. במיוחד יצוינו הרב הלל רחמני מישיבת ההסדר הר עציון, שבליוויו עשיתי את צעדיי הראשונים בלימוד מורה נבוכים, ומוריי באוניברסיטת בר־אילן: פרופ' דב שוורץ, פרופ' חנה כשר, פרופ' יוסף שטרן, פרופ' מיכאל צבי נהוראי ופרופ' שמואל הרוי. תודה חשובה לא פחות שלוחה לתלמידים הרבים שהיו לי הזכות וההנאה גם יחד ללמוד עימם את שלושה־עשר היסודות של הרמב"ם: לסטודנטיות ולסטודנטים בביה"ס ללימודי יסוד ביהדות באוניברסיטת בר־אילן, לחברי קבוצת הלימוד לנוער בכפר גנים ולמשתתפי סדרת השיעורים בבית הכנסת "רננים" בכפר גנים. אין ספק שלמדתי רבות משאלותיכם, מהערותיכם ומהשיח שהתפתח בינינו על אודות תורת יסודות האמונה של הרמב"ם. נוסף על כך ברצוני להביע את תודתי העמוקה לחברים ולעמיתים שקראו את הטיוטות של ספר זה, בשלמותו או בחלקו. תודה על הקדשת הזמן ועל הערותיכם הברוכות: אבי גרינבלט, פרופ' דב שוורץ, ד"ר דן יפה, פרופ' חנה כשר ומשה אברהם. תודתי שלוחה גם לכל העוסקים במלאכת פרסום הספר והוצאתו לאור, נשות ואנשי הוצאת רסלינג, ולאורלי לביא על מלאכת העריכה הלשונית המוקפדת. ולבסוף, תודה רבה לחבריי הקרובים ולבני משפחתי היקרים, ובפרט להוריי, על אהבתכם ותמיכתכם. אחרונים חביבים אודה לרעייתי יעל ולילדיי - נֹעם, איתמר ואוֹרי; ספר זה מוקדש לכם באהבה.
מבוא
הרמב"ם, רבי משה בן מימון, נולד בשנת 1138 בדרום ספרד, בעיר קורדובה שבחבל אנדלוסיה. בשנות נדודיו הארוכות באנדלוסיה ובצפון אפריקה ביקר גם ביקור קצר בארץ ישראל. בשנת 1166 קבע את מקום מושבו במצרים, ושם חי ופעל עד פטירתו בשנת 1204. תרומתו של הרמב"ם לתרבות היהודית - להלכה, לפרשנות ולהגות הפילוסופית־דתית - והיותו מנהיג ציבור ורופא קנו לו מקום מרכזי בתולדות העם היהודי בפרט ובתולדות המחשבה הדתית בכלל.1
"וממה שראוי שאזכיר כאן, וזהו המקום היותר ראוי להזכירם בו, שעיקרי תורתינו הטהורה ויסודותיה שלש עשרה יסודות" (פירוש המשנה, עמ' קמא).2 במילים האלה הרמב"ם פותח את הצגת רשימת שלושה־עשר יסודות האמונה היהודית, ולניתוחם השיטתי יוקדשו פרקיו של ספר זה. אומנם בציבור הרחב ובעולם האקדמי סעיפיה של רשימה זו מכונים בדרך כלל "עיקרים", אך מצאתי לנכון להשתמש במונח הנרדף "יסודות", וזאת משני טעמים: האחד, זהו המונח המופיע במהדורה של פירוש הרמב"ם למשנה, המהדורה שבה בחרתי להשתמש בספר זה, והאחר, החשוב מזה: הוא מתאים יותר בשל משמעותו השכיחה בשפה העברית בת זמננו.3
במבוא שלהלן אעסוק בהיבטים כלליים וחשובים של רשימת שלושה־עשר יסודות האמונה: זיהוי המקור המדויק בכתבי הרמב"ם שבו מופיעה הרשימה, דיון באשר למשמעות של רשימה זו בעיני הרמב"ם ובחינת האופן שבו הדריך את קוראיו ללמוד אותה.
היכן מופיעה רשימת היסודות?
רשימת שלושה־עשר היסודות מופיעה בהקדמה לפרק חֵלֶק בפירוש הרמב"ם למשנה. פירוש המשנה הוא חיבור שיטתי מקיף שכתב הרמב"ם בשנים 1168-1161 (בשנות ה-20 לחייו!), והוא מפרש בו את ששת סדרי המשנה. חיבור זה הוא הראשון משלושת חיבוריו הגדולים. לאחריו כתב גם את משנה תורה, יצירתו ההלכתית המונומנטלית שעל כתיבתה שקד בשנים 1177-1168, ואת מורה נבוכים, יצירתו ההגותית המפורסמת שכתב בשנים 1191-1186 בקירוב.
פירוש המשנה, וכמוהו מורה נבוכים ומרבית כתבי ההגות היהודית שנכתבו בארצות האסלאם בימי הביניים, נכתב במקור בערבית־יהודית (כלומר בשפה הערבית באותיות עבריות), והמובאות ממנו בספר הזה הן פרי תרגומו לעברית של הרב יוסף קאפח.
בפירוש המשנה שילב הרמב"ם חמש הקדמות: הקדמה כללית שבה סקר את התפתחות ההלכה ממעמד הר סיני ועד לחתימת התלמוד, הקדמות ייעודיות לסדר קודשים ולסדר טהרות שהגדיר בהן מושגי מפתח הלכתיים המופיעים בסדרים האלה, הקדמה למסכת אבות (המכונה "שמונה פרקים"), שבה הוא דן בתורת הנפש ובתורת המידות, המשמשות רקע לפירוש של מסכת רעיונית־מוסרית זו, ולבסוף, ההקדמה לפרק חלק, שבה מופיעה רשימת היסודות. "פרק חלק" הוא כינויו של הפרק העשירי במסכת סנהדרין שבסדר נזיקין, והוא מכונה כך בשל פתיחתו במילים "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".
מדוע הקדים הרמב"ם הקדמה מיוחדת לפירושו לפרק חלק, דבר שכמותו לא עשה באף לא פרק אחד מפרקיה הרבים של המשנה? תחילה, כדי להשיב על שאלה זו, ראוי להציג במלואו את נוסח המשנה הראשונה בפרק:
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" (ישעיהו ס, כא). ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים, ואין תורה מן השמיים, ואפיקורוס. ר' עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואמר "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" (שמות טו, כו). אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותותיו (משנה, מסכת סנהדרין, פרק י, משנה א; מובא על פי הנוסח המופיע בפירוש הרמב"ם: פירוש המשנה, עמ' קלג, קמ־קמא).
במשנה זו ייחד הרמב"ם תשומת לב לשתי נקודות עיקריות: המושג "עולם הבא" ואמת המידה להבחנה בין הראויים לחלק לעולם הבא לאלה שאינם ראויים לכך. לשיטתו הבחנה זו מושתתת על אמונות האדם ולא על מעשיו. בהקדמה לפרק חלק דן הרמב"ם בהרחבה בשני הנושאים האלה: (א) משמעות המושג "עולם הבא" ומקומו של רעיון השכר והעונש בתודעתו הדתית של האדם; (ב) פירוט האמונות שקבלתן מזכה את האדם בחלק לעולם הבא, כלומר פירוט שלושה־עשר יסודות האמונה: מציאות האל, אחדותו, אי־גשמיות האל, קדמותו (ובריאת העולם), עבודת האל, הנבואה, נבואת משה, תורה מן השמיים, נצחיות התורה, ידיעת האל את מעשי האדם, שכר ועונש, ימות המשיח ותחיית המתים.
כדאי להעיר שפירוש המשנה לא נכתב עבור אליטה רבנית כלשהי אלא למען הציבור היהודי הרחב, שכן אחת ממטרותיו המוצהרות של הרמב"ם הייתה להנגיש את עולם ההלכה ליהודי זמנו ומקומו. הוא סבר שהמשנה היא טקסט קריא הרבה יותר מהתלמוד, ולכן עשויה להתאים יותר להשגת מטרה זו. אם כן, בכתיבת הפירוש עמדו לנגד עיניו כמה סוגי אנשים: בעלי השכלה תורנית וחסרי השכלה תורנית, בעלי השכלה מדעית־פילוסופית וחסרי השכלה מדעית־פילוסופית. זאת שלא כמו קהל היעד של מורה נבוכים למשל, שכוּון לאליטה האינטלקטואלית־דתית בלבד. מסיבה זו על פי רוב פירוש המשנה נעדר ניתוחים פילוסופיים מורכבים או הוכחות שכליות מסובכות. הערותיו קצרות, טענותיו כלליות בלבד. כפי שנראה בספר, כך הם פני הדברים גם באשר לרשימת היסודות.
כאן גם המקום להבהיר שהרמב"ם לא כתב את הפיוט "יגדל אלהים חי וישתבח" ולא את רשימת "אני מאמין", שתי גרסאות "מעובדות" של רשימת שלושה־עשר היסודות, גרסאות המופיעות בסידורי התפילה. הפיוט "יגדל" נכתב במאה ה-13 או ה-14 באיטליה, וכנראה כתב אותו המשורר דניאל בן יהודה דיין מרומא. רשימת "אני מאמין" - זהות מחברה אינה ידועה, היא מאוחרת הרבה יותר, ומופיעה לראשונה בכתבי יד מהמאה ה-15 ובסידורי תפילה בדפוס מהמאה ה-16.4 הבהרה זו חשובה כיוון שלעיתים בגרסאות האלה הצגת דברי הרמב"ם איננה מדויקת כל עיקר. מחבריהן מחליפים בין עיקר לטפל או מוסיפים על דבריו של הרמב"ם תכנים שאינם מצויים בהם, לעיתים גם כאלה שאינם מתיישבים עם דבריו כלל וכלל. בדיוננו תוצגנה מספר דוגמאות לכך.
מהי המשמעות של היסודות?
בסוף ההקדמה לפרק חלק הרמב"ם מעיר שתי הערות חשובות השופכות אור על אופייה של רשימת יסודות האמונה, על מטרתה ועל סגנונה: הוא מבהיר מהי לשיטתו המשמעות של אמונה ושל אי־אמונה ביסודות האלה ומציג את הדרך שלדעתו ראוי ללמוד רשימה זו. בעניין הראשון נעסוק כעת, ובשני נדון בסעיף הבא. וכך כותב הרמב"ם:
וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמיתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שציווה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחווה. ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאוותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו' (פירוש המשנה, עמ' קמד־קמה).
לדברי הרמב"ם, ליסודות ברשימתו משמעויות מרחיקות לכת: האחת במישור הזהות הלאומית־דתית: קבלה של כל היסודות מקנה לאדם כרטיס כניסה ל"כלל ישראל", ואילו הטלת ספק, אפילו באחד מהם, מוציאה את האדם ממעגל השתייכות זה על כל המשתמע מכך. רק המקבל על עצמו את שלושה־עשר היסודות מוגדר "ישראל", ובשל הגדרה זו חלות על האנשים שסביבו חובות חברתיות כלפיו (אהבה, חמלה ואחווה). זהות מהותית זו איננה אובדת גם אם מדובר באדם שיצרו גבר עליו והוביל אותו לעבור עבירות מסוימות, ובלבד שהוא דבק ביסודות האמונה הללו. לעומת זאת עצם הטלת ספק באחת האמונות - בלא קשר למעשיו של האדם - היא כפירה בעיקר. היא מובילה לאיבוד הזהות הלאומית־דתית ומטילה על הסובבים חובות חברתיות הפוכות (שנאה והשמדה!). במילים אחרות, על פי הרמב"ם, אדם יימנה עִם עם ישראל כתלות בדבר אחד בלבד: אימוץ מלא של שלוש־עשרה האמונות המופיעות ברשימה שחיבר.
משמעות אחרת של רשימת היסודות עוסקת בדבר שאלת זכאותו של האדם ל"חלק לעולם הבא". בשלב מוקדם זה של הדיון עדיין לא אוכל להציג את הדרך הייחודית שבחר הרמב"ם להגדיר את המושג "עולם הבא" ואדון במושג בהרחבה בפרק המתאים, פרק 11. לעת עתה אפשר לומר שרעיון העולם הבא נוגע במישרים בשאלת התכלית האנושית־שכלית של האדם: זכאות לחיי העולם הבא היא אינדיקציה שהאדם הגיע לדרגה של שלמות שכלית. בזיקה להגדרה "רזה" זאת אפשר להוסיף ולומר שעל פי דברי הרמב"ם מסתמן שהאדם ישיג שלמות אנושית רק אם יקבל את כל היסודות. אם ידחה אחד מהם - אפילו אם רק יטיל ספק באחד מהם - לא ישיג את השלמות הזאת.
אם כן, נראה שלדעת הרמב"ם רשימת היסודות היא אמת המידה הבלעדית למעמדו של היהודי בשני המישורים העיקריים של קיומו: השתייכותו החברתית־לאומית לעם ישראל ושלמותו האישית בהיותו אדם. טענה זו היא פרשנות לדברי המשנה ואינה מופיעה בה מפורשות. יש המקבלים טענה זו אף שאין לה תקדים במסורת היהודית, הן בתוכן הדברים הנחרץ והן בסגנונה הישיר והחריף. לעומתם אחרים סבורים שטענה זו שגויה מעיקרה.5 בדיוננו נרצה אפוא לגשר על פער זה, ובמיוחד נבקש להקהות את עוקצה של טענה זו ולהאיר את מעמדה של רשימת היסודות באור אחר.
כיצד יש להבין וללמוד את רשימת היסודות?
כאמור, ההערה השנייה בסוף ההקדמה לפרק חלק עוסקת באופייה של רשימת היסודות ובדרך הראויה ללימודה. בניגוד להערה שנידונה בסעיף הקודם, הערה שעסקה במשמעות האמונה בשלושה־עשר היסודות, דומני שהדברים האלה של הרמב"ם לא זכו עד כה להתייחסות הולמת בספרות המחקר:
וכבר הארכתי בדברים מאד ויצאתי מעניין חיבורי. אלא שעשיתי כן לפי שראיתי שזה תועלת באמונה. לפי שאני אספתי לך דברים רבים מועילים המפוזרים בחיבורים רבים וגדולים, הייה בהם מאושר. וחזור על דבריי אלה פעמים רבות, והתבונן בהם היטב. ואם תשלה אותך מחשבתך שכבר הבנת ענייניו מפעם אחת או עשר, ה' יודע שבשקר השלתה אותך. ואל תמהר בו, לפי שאני לא כתבתיו איך שנזדמן אלא אחר התבוננות ויישוב הדעת ועיון בדעות נכונות ובלתי נכונות, וסיכום מה שצריך להאמין מהם ובירורו בטענות וראיות על כל עניין ועניין. ומאת ה' אשאל לנחותיני בדרך האמת. ואחזור לענייני הפרק (פירוש המשנה, עמ' קמה).
רשימת היסודות חורגת במודע ובמכוון ממהלך הדיון הרגיל בפירוש המשנה. הסיבה לכך היא שהרמב"ם סבור שבדבריו על אודות היסודות יש משום "תועלת באמונה", ורעיון זה מסתמן גם מדבריו בפתיחת ההקדמה: "ראיתי לדבר כאן על יסודות רבים באמונות, גדולי הערך מאוד" (שם, עמ' קלג). במקום אחר בפירוש המשנה, בסוף פירושו למסכת ברכות (פרק ט, משנה ז), הרמב"ם מדגיש אף יותר את חשיבות העיסוק ביסודות האמונה: "אלא שדרכי תמיד בכל מקום שיש איזה רמז בענייני אמונה אבאר משהו. כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד" (פירוש המשנה, כרך א, סדר זרעים, עמ' נג). ניכר שכבר בשלב מוקדם זה של הגותו הרמב"ם מציב בראש סדר העדיפויות החינוכי את הדיונים על אודות ענייני האמונה הדתית ועל אודות יסודותיה העיוניים.
זאת ועוד, רשימת היסודות כתובה כסיכום. הרמב"ם מדגיש שמדובר באסופת רעיונות שליקט מחיבורים רבים וחשובים, והוא סבור שיש בה תועלת רבה. הוא מציין שערך את הרשימה לאחר עיון מעמיק בכמה דעות, "נכונות ובלתי נכונות", ולאחר הסקת מסקנות מעיון זה. עם זאת, בנוסח היסודות אין כל ביטוי לתהליך חשיבה זה אלא "השורה התחתונה" שלו בלבד. הוא שב וחוזר על מאפיין זה גם בדיון על אודות היסוד השישי: "ואין מטרתנו פירוט כל יסוד מהם וביאור דרכי ידיעתו, לפי שזה הוא כללות כל המדעים, אלא נזכירם בדרך הודעה בלבד" (פירוש המשנה, עמ' קמב). כלומר, רשימת היסודות נעדרת דיון מקיף על אודות התכנים של כל יסוד ויסוד, כל שכן הצגת הוכחות לאמיתותם, שכן הרשימה נוגעת לנושאים רבים מתחומי דעת מגוונים, ופירוט רב בעניינם יהפוך אותה לספר עב כרס. מטרת הרמב"ם צנועה בהרבה: סיכום יסודות האמונה היהודית והצגתם בתמציתיות ובבירור לכלל הציבור.
אפשר לומר שהספר שלפניכם הוא המשך של מגמה זו: ברצוני להפוך את תורת היסודות של הרמב"ם לתורה המובנת לציבור הרחב בימינו, בדרך שתהיה נאמנה למקור ככל האפשר, מתוך ניסיון להשלים פערים של שפה, של תרבות ושל רקע פילוסופי־מדעי. השאיפה להציג הסבר בהיר ומהימן לרשימת היסודות מחייבת גישה אחראית ורצינית לניתוח הטקסט שבו היא מופיעה. נראה שנקודת המוצא לעיון אחראי ורציני ברשימת היסודות מופיעה בדברי הרמב"ם, בעת שעמד על דרך כתיבת הרשימה ועל הדרך הראויה לעיון בה. נעמוד על המשפטים המדריכים את הקורא בלימוד וננסה לדלות מהם עקרונות שיטתיים לדיוננו אנו. בשל חשיבותם הרבה של הדברים אביאם כאן בשנית:
וחזור על דבריי אלה פעמים רבות, והתבונן בהם היטב. ואם תשלה אותך מחשבתך שכבר הבנת ענייניו מפעם אחת או עשר, ה' יודע שבשקר השלתה אותך. ואל תמהר בו, לפי שאני לא כתבתיו איך שנזדמן אלא אחר התבוננות ויישוב הדעת ועיון בדעות נכונות ובלתי נכונות, וסיכום מה שצריך להאמין מהם ובירורו בטענות וראיות על כל עניין ועניין (פירוש המשנה, עמ' קמה).
הרמב"ם פונה אל הקורא ומפציר בו ללמוד כראוי את הדיון בדבר יסודות האמונה, למידה מעמיקה, מתוך תשומת לב מרבית. הוא מבקש מהקורא שלא יסתפק בהבנה שטחית של דבריו. אומנם לכאורה הנחיה זו מובנת מאליה, שהרי כל דיון רציני בנושא כלשהו ראוי שיילמד בתשומת לב רבה, אך הנחיות מפורשות מעין אלה מופיעות דווקא כאן ולא במקומות אחרים בפירוש המשנה. הרמב"ם עומד על החשיבות המיוחדת של לימוד רציני של רשימת היסודות, והוא עושה כן באמצעות שלוש הנחיות מעשיות:
1. יש לחזור על לימוד הרשימה פעמים רבות.
2. יש ללמוד את הרשימה בעיון מעמיק.
3. יש ללמוד את הרשימה באורך רוח ולא במהירות.
כמדומני, ההנחיות האלה מלמדות דבר חשוב נוסף. מצד אחד, כפי שטענתי לעיל, היסודות נכתבו בתוך חיבור פופולרי ולא פילוסופי, והם מכוּונים לכלל הציבור. מהצד האחר שלוש ההנחיות פונות ליחידים משכילים בלבד: לאלה שיכולים לשים לב אליהן, להעניק להן את המשקל הראוי וליישמן בניתוח הטקסט הלכה למעשה. בייחוד אמורים הדברים בנוגע להנחיה הראשונה: הרמב"ם טוען שלאחר קריאה אחת אי אפשר לרדת לסוף דעתו בעניינם של היסודות, גם לא לאחר עשר קריאות. לאמור, יש בטקסט של היסודות יותר משמתגלה לעין במבט ראשון ואף במבט עשירי; חוץ מהטקסט יש גם תת־טקסט. ואכן, בספר זה יתברר שברשימת היסודות יש גם מרכיבים שאינם מיועדים לציבור הקוראים הרחב אלא למעיינים בעלי השכלה פילוסופית, כדוגמת אלה שעבורם נכתב מורה נבוכים: בכמה מהיסודות נעמוד על מושגים פילוסופיים מובהקים, ובאחרים נזהה ביטויים ספרותיים של סגנון "כתיבה כפולה", כלומר, כתיבה המעבירה מסרים שונים זה מזה (ולעיתים אף מנוגדים זה לזה) לכמה קהלי קוראים.6
יש להוסיף שהבהרת הרמב"ם - שלא כתב את רשימת היסודות כלאחר יד, "איך שנזדמן", אלא ב"יישוב הדעת" - דומה להפליא לנוסח המופיע בצוואה שפתח בה את מורה נבוכים: "בספר זה אין הדברים אמורים בצורה מקרית אלא בדיוק רב, בקפדנות מופלגת וזהירות מפני פגימה בהבהרת בעיות סבוכות" (שם, עמ' 19). לאמירה זו משקל רב לא רק באשר לתוכני הרשימה אלא גם באשר למבנה שלה, ועל כן גם המבנה הזה ראוי לתשומת ליבנו. כבר עתה יש להצביע על שני מאפיינים מבניים חשובים של רשימת היסודות:
1. מבנה הרשימה. הרמב"ם הציג את היסודות ברשימה אחת וממוספרת, ולא ערך בה חלוקה פנימית כלשהי. עם זאת, נראה שמבחינת נושאי היסודות אפשר לחלקה לשלוש קבוצות: (א) יסודות העוסקים באל (5-1); (ב) יסודות העוסקים בתורה (9-6); (ג) יסודות העוסקים בשכר ועונש (13-10). בתולדות הפרשנות והמחקר הועלו כמה הצעות באשר לדרך הסיווג הפנימי של הרשימה, אך בעיניי הצעה זאת - שהוצעה לראשונה כבר במאה ה-15 - היא המוצלחת מכולן.7
2. מבנה היסודות. מרבית היסודות ברשימה ערוכים במבנה פנימי משולש קבוע: כותרת־תוכן־סיום. בכותרת מוצג נושא היסוד, בתוכן מפורטת עמדת הרמב"ם באשר לנושא הנדון, ובסיום מצורפת אסמכתה מהמקרא. לנוכח דפוס חוזר זה בולטות מספר חריגות מבניות: בכמה מהיסודות אין כותרת (5, 10, 11), באחרים אין סיום (7, 12) ובאחד מהם אין דבר פרט לכותרת ולהפניה לדיון במקום אחר (13). בזיקה לדבריו של הרמב"ם לעיל קשה לחשוב שמדובר בחוסר תשומת לב, וסביר יותר להניח שהשינויים האלה נעשו בכוונת מכוון. בדיוננו על אודות היסודות הללו ננסה לברר מה עשוי להיות פשר החריגות האלה.
כעת, משנשלמו דברי המבוא, נוכל לעבור ללב הדיון בספר זה: ניתוחם השיטתי של שלושה־עשר יסודות האמונה היהודית כפי שהציגם הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק בפירוש המשנה.
