לימונים כבושים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לימונים כבושים

לימונים כבושים

5 כוכבים (7 דירוגים)

עוד על הספר

רונית ג'אן קלטר

רונית ג'אן קלטר, נשואה ואם לשני בנים, בעלת תואר שני בפיזיקה וכותבת שירה מגיל 8.
 
היא אוהבת מספרים אבל היא מגדירה את עצמה כאשת מילים. 
למרות שהמשיכה לכתוב כל השנים, היא מעולם לא פרסמה את כתוביה עד שאובחנה כחולה בסרטן השד בגיל 37. רק יומיים לאחר שקיבלה את הבשורה, פתחה בלוג והחלה לכתוב ולתעד את המסע שלה ואת תלאות המאבק בסרטן. מספר כתבות שלה בנושא סרטן השד אף פורסמו במדור בריאות של עיתון "הארץ".
הבלוג הוביל לספר "לימונים כבושים", הרומן הראשון שלה, וכל המהדורה הראשונה הוענקה בחינם לנשים חדשות המאובחנות כחולות סרטן השד ברחבי ישראל. 
לאחרונה עלה הספר בגרסה דיגיטלית, בדרך למהדורה מודפסת נוספת ובשלבים מתקדמים של תרגום לאנגלית והשקתו באמאזון.
 
מאז היא כותבת בלוג, סיפורים קצרים, הגיגים ושירה אותם היא מעלה באתר שלה "מחדדת מחשבות".
 
קישור לאתר מחדדת מחשבות

תקציר

לימונים כבושים הוא יומן המסע של רונית, אישה בת 37, נשואה ואם לשניים, מהרגע שבו היא מקבלת את הבשורה המרה כי היא חולה בסרטן השד, ועד להחלמתה. כל פרק ביומן מתאר בכנות, ברגישות, לפעמים בהומור, בשפה עשירה ומלאה בדימויים מפתיעים, את התנסותה החל מההלם הראשוני, הכעס, התסכול ותחושת הבדידות, וכלה בהתמודדות האמיצה עם הטיפולים הקשים, עם הניתוח, עם אובדן סממני הנשיות. כל זאת, תוך מאמץ רב לשמור על המסגרת המשפחתית ולגונן על ילדיה הרכים. 
זהו סיפור על רגע אחד בחיים שבו הכול מתהפך; על משפחה ועל אימהות, על חברויות אמיצות ועל אישה המרימה את ראשה בכל פעם מחדש, נפרדת מהשיער בהדרגה, אך עם כל שערה נושרת מגלה בעצמה כוחות חדשים ועוצמות שלא הכירה. 
 
ספר זה מוגש לכן, נשים יקרות, שתדעו כי אינכן לבד. כי אפשר להיאבק במחלה הזאת ולהפוך את הלימון הזה, את עץ הלימונים הזה שנזרק עליכן פתאום באמצע החיים, ללימונדה, או אפילו לצנצנת של לימונים כבושים.
 
רונית ג'אן קלטר, פיזיקאית, נשואה ואימא לשני בנים, אובחנה כחולה בסרטן השד בדצמבר 2017.
זהו ספרה הראשון.

פרק ראשון

אף פעם לא חשבתי שאחלה בסרטן

 
 
זה פשוט לא משהו שמעלים על הדעת. לכולנו יש פוטנציאל לחלות, כמו שכולנו נהיה בסוף זקנים ונמות, אבל אנחנו לא חושבים על זה. אם היינו חושבים כל הזמן על הדברים שאנחנו עלולים לחלות או למות מהם, היינו ודאי משותקים מפחד ולא מסוגלים לנהל את חיינו. כך שבעצם זה סוג של הישרדות, צורך קיומי, הכרח להתעלם מהאפשרות הזו.
 
אם היו שואלים אותי בעשור האחרון ממה אני הכי פוחדת למות, הייתי עונה מיד: מתאונת מטוס. הסיבה היא, שבניגוד לתאונת דרכים, שקורית בן רגע ואין לך זמן לחשוב על שום דבר וגם לא לפחד מהמוות, בתאונת מטוס, יש לך לא מעט זמן לשהות במצב של בהלה וחוסר אונים, עד שמישהו מחליט בשבילך.
 
אם נחשוב על זה לרגע, הרגע שבו מקבלים את הבשורה על הסרטן דומה מאוד לרגע שבו הטייס מודיע לנוסעים שיש תקלה במטוס — הכול יוצא משליטה. הדבר היחידי שמרגישים הוא פחד, והדבר היחידי שחושבים עליו הוא שאנו עומדים למות. וגם אם נתנחם בתקווה שאולי נחיה, הפחד להיתקע לבד באמצע שום מקום על פני המים או על פני הקרקע, הוא דבר שקשה לשאתו. בעולם שלנו, עם תקשורת ענפה כל כך, קשה לדמיין מצב שבו את לבד ממש, גם כשאת לבד.
 
ברגע שהרופא הודיע לי שבמטוס חיי יש תקלה חמורה, חשבתי מיד שאני עומדת למות. איבדתי שליטה. אחר כך בכיתי. בכיתי על הילדים שלי שיישארו יתומים קטנים. בכיתי על החיים שלי שייקטעו בגיל כה צעיר. בכיתי על כל מה שלא הספקתי. ובעיקר לא האמנתי שאני זו שעומדת להתרסק, הרי זה לא משהו שמעלים על הדעת.
 
בהתחלה חשבתי שאני לבד, אף שהייתי מוקפת משפחה וחברים. הרגשתי שרק לי זה קורה, שרק אני זכיתי בהגרלה המפוקפקת הזו, שהקלפים שקיבלתי גרועים.
 
אין שום דבר ורוד בהתמודדות עם סרטן השד, או עם סרטן בכלל, אבל הידיעה שיש דרך החוצה, שאפשר להחלים, מחזקת ומעניקה תקווה. ואת התקווה הזו, לצד כל הקשיים שעברתי בדרך, כרכתי עבורכן בספר הזה, שתדעו שאתן לא לבד, שלכולנו יש מחשבות ורגעים קשים, וכי גם כשנדמה לפעמים שאי אפשר להמשיך, כנראה שאפשר.
 
לחיי ההחלמה.
 
שלכן,
 
רונית

רונית ג'אן קלטר

רונית ג'אן קלטר, נשואה ואם לשני בנים, בעלת תואר שני בפיזיקה וכותבת שירה מגיל 8.
 
היא אוהבת מספרים אבל היא מגדירה את עצמה כאשת מילים. 
למרות שהמשיכה לכתוב כל השנים, היא מעולם לא פרסמה את כתוביה עד שאובחנה כחולה בסרטן השד בגיל 37. רק יומיים לאחר שקיבלה את הבשורה, פתחה בלוג והחלה לכתוב ולתעד את המסע שלה ואת תלאות המאבק בסרטן. מספר כתבות שלה בנושא סרטן השד אף פורסמו במדור בריאות של עיתון "הארץ".
הבלוג הוביל לספר "לימונים כבושים", הרומן הראשון שלה, וכל המהדורה הראשונה הוענקה בחינם לנשים חדשות המאובחנות כחולות סרטן השד ברחבי ישראל. 
לאחרונה עלה הספר בגרסה דיגיטלית, בדרך למהדורה מודפסת נוספת ובשלבים מתקדמים של תרגום לאנגלית והשקתו באמאזון.
 
מאז היא כותבת בלוג, סיפורים קצרים, הגיגים ושירה אותם היא מעלה באתר שלה "מחדדת מחשבות".
 
קישור לאתר מחדדת מחשבות

עוד על הספר

לימונים כבושים רונית ג'אן קלטר

אף פעם לא חשבתי שאחלה בסרטן

 
 
זה פשוט לא משהו שמעלים על הדעת. לכולנו יש פוטנציאל לחלות, כמו שכולנו נהיה בסוף זקנים ונמות, אבל אנחנו לא חושבים על זה. אם היינו חושבים כל הזמן על הדברים שאנחנו עלולים לחלות או למות מהם, היינו ודאי משותקים מפחד ולא מסוגלים לנהל את חיינו. כך שבעצם זה סוג של הישרדות, צורך קיומי, הכרח להתעלם מהאפשרות הזו.
 
אם היו שואלים אותי בעשור האחרון ממה אני הכי פוחדת למות, הייתי עונה מיד: מתאונת מטוס. הסיבה היא, שבניגוד לתאונת דרכים, שקורית בן רגע ואין לך זמן לחשוב על שום דבר וגם לא לפחד מהמוות, בתאונת מטוס, יש לך לא מעט זמן לשהות במצב של בהלה וחוסר אונים, עד שמישהו מחליט בשבילך.
 
אם נחשוב על זה לרגע, הרגע שבו מקבלים את הבשורה על הסרטן דומה מאוד לרגע שבו הטייס מודיע לנוסעים שיש תקלה במטוס — הכול יוצא משליטה. הדבר היחידי שמרגישים הוא פחד, והדבר היחידי שחושבים עליו הוא שאנו עומדים למות. וגם אם נתנחם בתקווה שאולי נחיה, הפחד להיתקע לבד באמצע שום מקום על פני המים או על פני הקרקע, הוא דבר שקשה לשאתו. בעולם שלנו, עם תקשורת ענפה כל כך, קשה לדמיין מצב שבו את לבד ממש, גם כשאת לבד.
 
ברגע שהרופא הודיע לי שבמטוס חיי יש תקלה חמורה, חשבתי מיד שאני עומדת למות. איבדתי שליטה. אחר כך בכיתי. בכיתי על הילדים שלי שיישארו יתומים קטנים. בכיתי על החיים שלי שייקטעו בגיל כה צעיר. בכיתי על כל מה שלא הספקתי. ובעיקר לא האמנתי שאני זו שעומדת להתרסק, הרי זה לא משהו שמעלים על הדעת.
 
בהתחלה חשבתי שאני לבד, אף שהייתי מוקפת משפחה וחברים. הרגשתי שרק לי זה קורה, שרק אני זכיתי בהגרלה המפוקפקת הזו, שהקלפים שקיבלתי גרועים.
 
אין שום דבר ורוד בהתמודדות עם סרטן השד, או עם סרטן בכלל, אבל הידיעה שיש דרך החוצה, שאפשר להחלים, מחזקת ומעניקה תקווה. ואת התקווה הזו, לצד כל הקשיים שעברתי בדרך, כרכתי עבורכן בספר הזה, שתדעו שאתן לא לבד, שלכולנו יש מחשבות ורגעים קשים, וכי גם כשנדמה לפעמים שאי אפשר להמשיך, כנראה שאפשר.
 
לחיי ההחלמה.
 
שלכן,
 
רונית