ימי חול
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ימי חול
הוספה למועדפים

ימי חול

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 296 עמ' מודפסים

עינת יקיר

עינת יקיר (נולדה ב-9 בינואר 1977) היא סופרת, מתרגמת, עורכת ומבקרת ספרות ישראלית.

בין השנים 2007-2004 עבדה יקיר כעורכת טורים אישיים במוסף "סופשבוע" של מעריב. כיום היא כותבת ביקורות ספרות ותיאטרון במגזין "Time Out תל אביב", מלמדת כתיבה יוצרת בקאמרה אובסקורה ובהליקון, ועורכת בהוצאת מפה.
פרסים בהם זכתה:מקום שני בתחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ" לשנת 2000, על הסיפור "ליקוי חמה". פרס אשת השנה בספרות לשנת 2003. פרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ט על ספרה "מרכז בעלי מלאכה".

תקציר

ימי חול , ספרה החדש והמפתיע של עינת יקיר, הוא רומן על אנשים שמתעקשים להמשיך לחיות בתוך מציאות שדורסת את חלומותיהם. בלשון סיפור יוצאת דופן, שנעה בין החסכני והמדויק ובין הפיוטי, כתבה עינת יקיר רומן המבקש למצוא יופי ומשמעות גם במקומות שבהם הם לא אמורים להימצא.

במרכז הרומן - משפחת מהגרים קשת יום המתגוררת בדרום תל אביב. פטר, נער מתבגר ושוליית נגרים, מוצא את מעסיקו מת בביתו ומקבל החלטה אחת לא נכונה, שעלולה לסבך אותו ולהרחיק אותו ממשפחתו ומנסטיה אהובתו; לאה, אחותו הצעירה, ילדה פראית שאינה משתייכת לשום מסגרת חברתית, נמשכת אף היא לנסטיה, ובעזרתה מוצאת מילים ראשונות; אביהם ישן על ספסל ליד הים, חג סביב משפחתו כציפור פצועה, בא והולך, מתרחק ומתקרב לרגע; והאם מנסה לפרנס את שני ילדיה באמצעות קריאת עתידות בקפה אבל חוזרת שוב ושוב, כאחוזת קסם, אל העבר, אל מה שהשאירה מאחור - המוזיקה והמחול. ארבעת הגיבורים המרכזיים וגלריית דמויות המשנה הנפלאה שטוותה המחברת סביבן שבים ונופלים, שבים ונחבלים, אבל מתעקשים לקום, לזקוף ראש ולהטות אוזן - כי מרחוק נשמעת נגינת פסנתר.

עינת יקיר (ילידת 1977), כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עברים, היא אחד הקולות המרכזיים בספרות הישראלית בעשור האחרון. מספריה: קובץ הסיפורים "עסקי תיווך" (כתר 2002), הרומן עטור השבחים "מרכז בעלי מלאכה" (כתר 2007) וספר הילדים "כמוני - כמוך" (כתר 2010).

פרק ראשון

1. הדירה

 

קודם היה אבק. אחר כך התבהר קצת. היא הלכה למשוך את התריסים. הילדה זחלה מתחת לשולחן. הם לא הבחינו בה. ופטר פיזר במחיאות כפיים את היונים שנקלעו לחדר.
היה שם ריק. רהיטים כמעט לא היו. שולחן אחד, מיטה אחת בחדר השני, עם החלון הקטן. שטיח עבה, סמיך, שהם גלגלו.
היונים פרחו לבסוף מהאשנב הצר של השירותים. האמבטיה העלתה חלודה. הרצפה היתה מוכתמת בעקבות.
היא לקחה דלי ומילאה מים וכרעה ושטפה בסמרטוט סחוט שמצאה שם. הילדה נשארה מתחת לשולחן.
פטר יצא למרפסת ורכן מעל המעקה. הרחוב היה חם, הומה. צעקות המוכרים הגיעו עד למעלה. אנשים עברו בכל מקום, בכבישים ובמדרכות, ואופנועים האטו לפניהם.
רעש המקרר חדל פתאום, והילדה זקפה ראש מתחת לשולחן. דממה השתררה בכול. בחדר האמבטיה נאנקה האם במין טרוניה. הילדה זחלה אל החדר הגדול והביטה סביבה. פטר שב מן המרפסת ועבר מעליה. הדלת הכתה במשקוף. משב רוח הגיח משום מקום. על הקיר היתה תלויה תמונה בשחור־לבן של שלוש נערות בתחנה.
פטר הכניס את כל התיקים שהשאירו בחדר המדרגות. בקומה שמתחת הדהדו צעדים ונטרקה דלת. הוא הפך את שטיחון הכניסה ומצא עלים יבשים מן הצמח הקמל בעציץ שניצב ליד. ניער את השטיחון וחזר פנימה.
במטבח עמדה אמו, מוחה את הזיעה מפניה ומצננת אותם בקילוח דק מן הברז. הכול היה עלוב מאוד.
כששב לחדר האורחים ראה את אחותו סוקרת באצבעה אבק שדבק בכורסה. התיישב ושקע בה. העביר את ידו בשערה והיא ניערה את הראש. שוב צעד למטבח, ומשך ספל זכוכית עכורה ממדף קטן שמעל הכיור ומזג בו מים. אמו עצרה בעדו: "אל תשתה מזה. זה מלוכלך." הוא רכן אל הברז ושתה ממנו. "אל תקרב את הפה לַפייה, זה חלוד," אמרה.
המקרר טרטר שוב. הילדה זקפה ראש שוב. אמה עמדה במטבח וניגבה את הכיריים. הילדה השתטחה, זחלה מתחת לכורסה, שלחה את ידיה לפנים והצמידה אצבע אחת אל נמלה. ופטר חזר למרפסת.
עמד והביט החוצה. מאחוריו התקלף הקיר, כאילו עכשיו, בזחילה. זה לא הפתיע אותו. היה נדמה שכבר נכנסו לדירה הזאת כמה פעמים. הרחוב היה מוכר. פתאום באה רוח וכמו הקנתה תוקף למעבָר. והוא רכן לשרוך את נעליו והשרוך התפורר לו ביד.

עינת יקיר

עינת יקיר (נולדה ב-9 בינואר 1977) היא סופרת, מתרגמת, עורכת ומבקרת ספרות ישראלית.

בין השנים 2007-2004 עבדה יקיר כעורכת טורים אישיים במוסף "סופשבוע" של מעריב. כיום היא כותבת ביקורות ספרות ותיאטרון במגזין "Time Out תל אביב", מלמדת כתיבה יוצרת בקאמרה אובסקורה ובהליקון, ועורכת בהוצאת מפה.
פרסים בהם זכתה:מקום שני בתחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ" לשנת 2000, על הסיפור "ליקוי חמה". פרס אשת השנה בספרות לשנת 2003. פרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ט על ספרה "מרכז בעלי מלאכה".

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 296 עמ' מודפסים
ימי חול עינת יקיר

1. הדירה

 

קודם היה אבק. אחר כך התבהר קצת. היא הלכה למשוך את התריסים. הילדה זחלה מתחת לשולחן. הם לא הבחינו בה. ופטר פיזר במחיאות כפיים את היונים שנקלעו לחדר.
היה שם ריק. רהיטים כמעט לא היו. שולחן אחד, מיטה אחת בחדר השני, עם החלון הקטן. שטיח עבה, סמיך, שהם גלגלו.
היונים פרחו לבסוף מהאשנב הצר של השירותים. האמבטיה העלתה חלודה. הרצפה היתה מוכתמת בעקבות.
היא לקחה דלי ומילאה מים וכרעה ושטפה בסמרטוט סחוט שמצאה שם. הילדה נשארה מתחת לשולחן.
פטר יצא למרפסת ורכן מעל המעקה. הרחוב היה חם, הומה. צעקות המוכרים הגיעו עד למעלה. אנשים עברו בכל מקום, בכבישים ובמדרכות, ואופנועים האטו לפניהם.
רעש המקרר חדל פתאום, והילדה זקפה ראש מתחת לשולחן. דממה השתררה בכול. בחדר האמבטיה נאנקה האם במין טרוניה. הילדה זחלה אל החדר הגדול והביטה סביבה. פטר שב מן המרפסת ועבר מעליה. הדלת הכתה במשקוף. משב רוח הגיח משום מקום. על הקיר היתה תלויה תמונה בשחור־לבן של שלוש נערות בתחנה.
פטר הכניס את כל התיקים שהשאירו בחדר המדרגות. בקומה שמתחת הדהדו צעדים ונטרקה דלת. הוא הפך את שטיחון הכניסה ומצא עלים יבשים מן הצמח הקמל בעציץ שניצב ליד. ניער את השטיחון וחזר פנימה.
במטבח עמדה אמו, מוחה את הזיעה מפניה ומצננת אותם בקילוח דק מן הברז. הכול היה עלוב מאוד.
כששב לחדר האורחים ראה את אחותו סוקרת באצבעה אבק שדבק בכורסה. התיישב ושקע בה. העביר את ידו בשערה והיא ניערה את הראש. שוב צעד למטבח, ומשך ספל זכוכית עכורה ממדף קטן שמעל הכיור ומזג בו מים. אמו עצרה בעדו: "אל תשתה מזה. זה מלוכלך." הוא רכן אל הברז ושתה ממנו. "אל תקרב את הפה לַפייה, זה חלוד," אמרה.
המקרר טרטר שוב. הילדה זקפה ראש שוב. אמה עמדה במטבח וניגבה את הכיריים. הילדה השתטחה, זחלה מתחת לכורסה, שלחה את ידיה לפנים והצמידה אצבע אחת אל נמלה. ופטר חזר למרפסת.
עמד והביט החוצה. מאחוריו התקלף הקיר, כאילו עכשיו, בזחילה. זה לא הפתיע אותו. היה נדמה שכבר נכנסו לדירה הזאת כמה פעמים. הרחוב היה מוכר. פתאום באה רוח וכמו הקנתה תוקף למעבָר. והוא רכן לשרוך את נעליו והשרוך התפורר לו ביד.