סת מדבר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סת מדבר
הוספה למועדפים

סת מדבר

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: יפה שהם
  • הוצאה: מרקם
  • תאריך הוצאה: 1994
  • קטגוריה: רוחניות
  • מספר עמודים: 330 עמ' מודפסים

ג'יין רוברטס

ג'יין רוברטס (8 במאי 1929 - 5 בספטמבר 1984) הייתה סופרת ומשוררת אמריקאית. פרסמה קובצי שירה, סיפורים קצרים, ספרי ילדים ורומנים.
 
נולדה בסרטוגה ספרינגס שבניו יורק. בגיל 35 טענה כי חוותה הארה שהובילה להתעוררות של התודעה, ובעקבותיה החלה לתקשר עם ישות בשם סת'. יחד עם בעלה, הצייר רוברט בטס, הוציאה שבעה ספרים בסדרת הספרים "סת". שישה מהם הכתיב לטענתה סת' באמצעותה, בפגישות שהתקיימו בביתם פעמיים בשבוע במשך עשרים שנה.
 
רוברטס נפטרה בשנת 1984. הספרים של סת תרמו להפצת הרעיונות הרוחנים של תרבות העידן החדש.
 
ג'יין רוברטס היא אחת ממייסדות החשיבה של העידן החדש ועבודת התקשור שלה עם סת' נתנה לגיטימציה להתפתחות מסיבית של התקשור ברחבי העולם.

תקציר

קלאסיקה בספרות העידן החדש. סת מדבר, אחד מספרי סת החזקים ביותר, הוא מדריך חיוני לחיים מודעים. סת מזמין אותנו לבדוק מחדש את גבולות הפוטנציאל האנושי: אנו עצמאים מדמותנו הפיסית ויש לנו גישה לידע אינטואיטיבי ולממדים אחרים של המציאות. הספר עמד במבחן הזמן; גם היום הוא מקובל כמפה הדינמית והמבריקה ביותר של המציאות הפנימית ושל הפוטנציאל האנושי.
בספר זה, הראשון שסת הכתיב במלואו במצבי הטראנס של ג'יין רוברטס, הוא מדבר על נושאים רבים ומגוונים, ובין השאר: המנגנון הפיסי שבאמצעותו מחשבות יוצרות חומר; הנשמה - תפיסתה, הפוטנציאל שלה והתקשורת בינה לבין האישיות; שלבי הלימוד והבחירה בין תקופות חיים; אלוהות רב-ממדית; מציאויות חלופיות; סמלים ורובדי תודעה; הדת ותפקידה; סביבתו, עבודתו וגלגוליו על פני האדמה; ולבסוף, חזון של מציאות חיים שפויה. כמו כן מובא פרק המוקדש לתשובות על שאלות הקוראים, תמונות של ג'יין ורוב מתקופת עבודתם על הספר, אינדקס ממצה וכן נספח מעניין, הכולל בין השאר חומר על האיסיים וקטעי ישיבות מכיתת התיקשור של ג'יין. ספר אשר סלל את הדרך לרבים ממתקשרי העידן החדש.
 
 
"ספרי סת מציגים מפה אלטרנטיבית של המציאות ודיאגרמה חדשה של הנפש, כלים שימושיים לכל מי שחוקרים את התודעה." - דיפק צ'ופרה, מחבר Ageless Body, Timeless Mind.
 
"סת היה אחד ממוריי הראשונים למטאפיסיקה. והוא עדיין בחיי כמקור תמידי לידע ולהשראה." - מריאן ויליאמסון, מחברת A Return To Love.
 
"ספרי סת הם קריאת חובה לכל מי שנמצא על הנתיב הרוחני שלו. המידע המעמיק והמדהים בספרי אלו רלוונטי היום כפי שהיה בתחילת שנות ה-70, כאשר ג'יין רוברטס תקשרה אותו לראשונה." - לואיז היי - מחברת אתה יכול לרפא את חייך.

פרק ראשון

מבוא
 
 
ספר זה נכתב בידי אישיות המכונה סת. סת מתאר את עצמו כ'תמצית אישיות אנרגטית' שכבר אינה ממוקדת בצורה פיזית. הוא מדבר דרכי זה שבע שנים ויותר בפגישות טרנס דו-שבועיות.
 
החונכות הנפשית שלי החלה בעצם ערב אחד בספטמבר 1963, כאשר ישבתי לכתוב שירה. לפתע עזבה תודעתי את גופי, והכרתי הופצצה ברעיונות שהדהימו אותי והיו לי אז חדשים לחלוטין. כאשר חזרתי לגופי, גיליתי שידי שרבטה מסמך אוטומטי שמסביר רבים מהמושגים שניתנו לי. כותרת המסמך היתה "היקום הפיזי כהבניה רעיונית".
 
עקב התנסות זאת התחלתי לערוך מחקר על פעילות נפשית ותכננתי לכתוב ספר שיתעד את מהלך החקירה. במסגרת זאת ערכנו, בעלי רוּבּ ואני, בסוף 63', ניסויים עם לוח אוּאיג'י. אחרי פגישות ספורות איית הסמן מסרים שהבנו כי הם באים מאישיות בשם סת.
 
אף לאחד משנינו לא היה רקע על-חושי, וכאשר תוכני התשובות של הלוח הופיעו בהכרתי, לקחתי זאת כמובן מאליו שהמסרים נבעו מתת ההכרה שלי. אבל לאחר זמן קצר בלבד הרגשתי שאני חייבת לומר את המלים בקול, וכך, תוך חודש, כבר מצאתי את עצמי מדברת עבור סת מתוך מצב טרנס.
 
נראה היה שהמסרים החלו במקום שבו המסמך "הבניה רעיונית" הפסיק. מאוחר יותר סת אמר שההתנסות שלי בהתרחבות התודעה ייצגה את הניסיון הראשון שלו להתקשר איתי. מאז העביר סת, במשך שבע שנים רצופות, מסמך מתמשך שמסתכם עכשיו ב-6000 עמודים מודפסים ויותר. אנו קוראים לו 'החומר של סת' והוא עוסק בנושאים כגון טבע החומר הפיזי, זמן, מציאות, מושג האלוהות, יקומים חלופיים, בריאות וגלגול נשמות. האיכות הגלויה לעין של החומר עוררה את ענייננו מן ההתחלה, וזאת גם היתה הסיבה שהמשכנו בפגישות.
 
בעקבות פרסום ספרי הראשון בנושא זה "החומר של סת”. הגיעו אלינו מכתבים מאנשים שונים שביקשו את עזרתו של סת. ערכנו פגישות לאנשים שהיו זקוקים להן ביותר. רבים מהאנשים המעורבים לא היו יכולים להשתתף, שכן חיו בחלקים אחרים של ארצות-הברית, אבל דבריו של סת עזרו להם, והמידע שהם קיבלו דרך הדואר בנוגע לרקע האישי היה תמיד מדויק.
 
רוּבּ, בעלי, מתעד את הפגישות מלה במלה, בהשתמשו בשיטת קצרנות שהמציא. במהלך השבוע הוא מדפיס את הרשימות ומוסיף אותן לאסופת החומר של סת. הערותיו המצוינות של רוּבּ מלמדות על המסגרת החיה שבה הפגישות מתרחשות. לתמיכתו ולעידודו אין ערוך.
 
עד כה ערכנו מעל לשש מאות 'פגישות עם היקום' - כפי שאני מתייחסת לפגישות עם סת - אף שרוּבּ מעולם לא היה מתאר זאת כך. אנו עורכים פגישות אלו בחדר האורחים הרחב והמואר שלנו, אבל במונחים העמוקים יותר הן מתרחשות בתוך התחום נטול המרחב של האישיות האנושית.
 
בכך אינני מתכוונת לרמוז שיש לנו חזקה על האמת או ליצור את הרושם שאנו מצפים בכליון עינים להצפה של הסודות הבלתי מסולפים של העולם. לעומת זאת, אני יודעת שלכל יחיד יש גישה לידע האינטואיטיבי ויכולת להציץ חטופות לתוך המציאות הפנימית. במובן זה, היקום מדבר אל כל אחד מאיתנו. במקרה שלנו הפגישות עם סת הן המסגרת שבה מתרחשת תקשורת מהסוג הזה.
 
בספר "החומר של סת", שיצא ב-1970, הסברתי אירועים אלה, והבאתי את נקודת המבט של סת על נושאים שונים בצירוף קטעים מהישיבות. כמו כן תיארתי שם את פגישותינו עם פסיכולוגים ופארא-פסיכולוגים, במהלך הניסיון שלנו להבין את התנסויותינו ולמקם אותן בתוך ההקשר של חיים נורמליים. תיארתי גם את המבחנים שערכנו כדי לאמת את יכולותיו של סת בראיית הנסתר. לדעתנו הוא עבר מבחנים אלה בהצלחה רבה.
 
היה קשה ביותר לבחור את הקטעים הספורים העוסקים בכל נושא נתון מתוך הכמות הגדלה והולכת של החומר של סת. בשל כך, בהכרח הותיר הספר "החומר של סת" שאלות רבות ללא מענה ונושאים עלומים רבים. אולם שבועיים לאחר סיום אותו הספר, מסר לנו סת את ראשי הפרקים לכתב היד הנוכחי, שבו הוא יהיה חופשי להציג את רעיונותיו בדרכו שלו, בצורת ספר שהוא עצמו יכתיב.
 
להלן אותם ראשי פרקים שניתנו לנו בפגישה 510, ב-19 בינואר 1970. כפי שתראו, סת קורא לי רוּבּרט, ולרוּבּ הוא קורא ג'וזף. שמות אלה מייצגים את הישות המלאה שלנו, להבדיל מהעצמי הנוכחי שלנו המכוון לפיזי.
 
"אני עובד עכשיו על חומר נוסף שיימסר לכם, לכן אני מבקש שתיאזרו בסבלנות לכמה רגעים. למשל, הייתי רוצה לתת לכם מושג כלשהו על תוכן הספר שלי. הספר ייגע בסוגיות רבות. הוא יכיל תיאור של הדרך שבה הוא נכתב ושל התהליכים הנחוצים כדי שרעיונותי יוכלו לעבור דרך רוּבּרט או כדי שהם יהיו בכלל ניתנים לתרגום במונחים קוליים. אין לי גוף פיזי ובכל זאת אכתוב את הספר הזה. הפרק הראשון יסביר כיצד ומדוע.
 
הפרק הבא יתאר את מה שאתם יכולים לכנות 'סביבתי הנוכחית', ה'מאפיינים' הנוכחיים שלי ועמיתי הנוכחיים, ובכך אני מתכוון לאותם האחרים שעמם אני בא במגע.
 
הפרק הבא יתאר את עבודתי ואת אותם ממדי מציאות שאליהם היא לוקחת אותי, שכן כשם שאני מופיע במציאות שלכם כדי לממש את אותו ייעוד שהוא שלי, כך אני מופיע גם במציאויות אחרות.
 
הפרק הבא יעסוק במה שאתם תכנו העבר שלי, והעבר של כמה מאותן האישוּיות שהייתי ושהכרתי. באותה הזדמנות גם אבהיר שאין עבר, הווה או עתיד, ואסביר שאין סתירה, אף שאני עשוי לדבר במונחים של קיומים עבריים. נושא זה עשוי לדרוש שני פרקים.
 
הפרק הבא יביא את סיפור המפגש של שלושתנו – אתה (אל רוּבּ) רוּבּרט ואני - וזאת מנקודת המבט שלי כמובן, וכן את הדרכים שבהן יצרתי מגע עם הכרתו הפנימית של רוּבּרט, עוד זמן רב לפני שמישהו מכם ידע משהו על תופעות על חושיות או על קיומי.
 
הפרק הבא ידון בהתנסות של כל אישיות בנקודת המוות, ובמגוון האפשרויות הגדול שיש בהרפתקאה בסיסית זו. פה אשתמש בכמה מהמיתות שלי כבדוגמה.
 
הפרק הבא ידון בקיום שלאחר המוות, על מגווניו הרבים. פרק זה וזה שלפניו יתייחסו לגלגול נשמות כפי שהוא נוגע בנושא המוות, ודגש מיוחד יושם על המוות שבסיומה של סדרת הגלגולים.
 
הפרק הבא ידון במציאויות הרגשיות של אהבה ובקשר בין אישוּיות - במה שקורה לאלה במשך הגלגולים, שכן כמה מהן נשמרות וכמה מהן מתפוגגות.
 
הפרק הבא ידון במציאות הפיזית שלכם כפי שהיא מתגלה לי ולאחרים הדומים לי. פרק זה יכיל כמה נקודות מפתיעות, שכן לא זו בלבד שאתם יוצרים את המציאות הפיזית שאתם מכירים, אלא שאתם גם יוצרים סביבות אחרות, לא פחות תקפות, במציאויות אחרות - באמצעות המחשבות, המאוויים והרגשות הנוכחיים שלכם.
 
הפרק הבא ידון בתקפות הנצחית של חלומות, המשמשים שערים לתוך אותן מציאויות ותחומים פתוחים שדרכם 'העצמי הפנימי' יכול להתבונן בפנים הרבים של התנסותו, ולתקשר עם רמות אחרות של המציאות שלו.
 
הפרק הבא ירחיב בנושא זה, ובו אספר על הדרכים הרבות שבהן הופעתי בחלומותיהם של אחרים, הן כמורה והן כמדריך.
 
הפרק הבא יעסוק בשיטות התקשורת הבסיסיות העומדות לרשותה ולשימושה של כל תודעה, בהתאם לדרגתה, בין אם היא פיזית ובין אם לאו. נושא זה יוביל לתקשורת הבסיסית שבה משתמשות אישוּיותאנושיות כפי שאתם מבינים אותן, ויצביע על כך שתקשורות פנימיות אלה קיימות באופן עצמאי מהחושים הפיזיים, חושים שהם אך הרחבות פיזיות של תפיסה פנימית.
 
אסביר לקורא כיצד הוא רואה את מה שהוא רואה או שומע את מה שהוא שומע, ומדוע. אני מקווה להראות לאורך כל הספר שהקורא עצמו בלתי-תלוי בדמות הפיזית שלו, ואני גם מקווה לתת לו כמה שיטות שבאמצעותן יוכל להוכיח לעצמו את ההנחה שלי.
 
הפרק הבא יתאר אילו התנסויות היו לי במשך כל הקיומים שלי עם אותן 'תבניות (גשטאלטים) פירמידליות' שעליהן אני מדבר בחומר הזה, ואת מערכת היחסים שלי עם האישיות שאתם מכנים סת 2 ועם תודעות רב-ממדיות שמפותחות ממני בהרבה.
 
המסר שלי לקוראים יהיה כזה: "למעשה, אינכם אישיות פיזית יותר ממני, וכאשר אני מתאר לכם את המציאות שלי, אני בעצם מספר לכם על המציאות שלכם."
 
יהיה פרק על דתות העולם, על הסילופים והאמיתות שבהן, על שלוש אישוּיותהמושיע, על כמה נתונים בנוגע לדת אבודה, השייכת לעם שאין לכם עליו כל מידע. אנשים אלה חיו על פלנטה שהיתה קיימת 'לפני' היות כדור הארץ שלכם, במרחב שאותו הוא תופס עכשיו. הם הרסו אותה עקב השגיאה שלהם, והתגלגלו מחדש בתקופה שכדור הארץ שלכם היה בשלביו הראשונים. זיכרונותיהם היו בסיס להולדת הדת, כפי שאתם תופסים אותה עכשיו.
 
יהיה גם פרק על אלים חלופיים ומערכות חלופיות.
 
פרק מיוחד יוקדש לשאלות ותשובות.
 
בפרק האחרון אבקש מכל אחד מקוראי לעצום את עיניו ולהיות ער למציאות שבה אני קיים ולמציאות הפנימית שלו. אני אתן את השיטות לכך. בפרק זה אזמין את הקורא להשתמש ב'חושים הפנימיים' שלו כדי לראות אותי בדרכו שלו.
 
בעוד שהתקשורות שלי יעברו תמיד דרך רוּבּרט, וזאת כדי להגן על שלמות החומר, אזמין את הקורא להיות מודע אלי כאל אישיות, כדי שייווכח בכך שאפשרית תקשורת עם מציאויות אחרות, ושהוא עצמו אפוא פתוח לתפיסה שאינה פיזית.
 
ועכשיו, זהו הספר שלי בקווים כלליים, אבל יש בזה רק משום תרשים של כוונותי. לא אתן תוכן מלא יותר, שכן אינני רוצה שרוּבּרט יצפה מראש לדברי. הקשיים הכרוכים בתקשורות כאלה יתוארו במלואם. יובהר כי תקשורות פארא-נורמליות, כפי שאתם מכנים אותן, באות מרמות מציאות שונות, והן מתארות את המציאות שבה הן מתקיימות. לכן אתאר את המציאות שלי ומציאויות אחרות שאני יודע עליהן. אין זה אומר כמובן שהמציאויות שאינני יודע עליהן אינן קיימות.
 
את הספר אכתיב במשך הפגישות שלנו. כותרת הספר (בחיוך) 'סת מדבר: התקפות הנצחית של הנשמה'. אני משתמש במונח נשמה מכיוון שזהו מונח בעל משמעות לרוב קוראי. (לרוּבּ) אני גם מציע שתצטייד בכמה עטים טובים."
 
כאשר סת דיבר על כתיבת הספר שלו הייתי זהירה, ודווקא משום שאני מכירה את המאמץ שכרוך ביצירת ספר. אף שהייתי משוכנעת שהוא יעמוד במשימה שלו, הרי שחלק מציק שבי המשיך להטיל ספק. "נאמר שהחומר של סת באמת משמעותי, עדיין נשאלת השאלה מה הוא יודע על כתיבת ספרים, על הארגון הנדרש או על ההתכוונות לקהל הקוראים."
 
רוּבּ חזר ואמר לי לא לדאוג. חברים ותלמידים הופתעו מכך שדווקא לי, מכל האנשים, יהיו ספקות, אבל אני חשבתי - למי מכל האנשים מן הראוי שיהיו ספקות? ניתנה פה הצהרת כוונות. האם סת יוכל לעמוד בה? סת החל להכתיב את הספר במהלך הפגישה הבאה, פגישה 21, 511 בינואר 1970 וסיים בפגישה 11, 591 באוגוסט 1971. אולם לא כל הפגישות בתקופה הזו עסקו בהכתבה לספר. אחדות הוקדשו לנושאים אישיים, אחדות נערכו למען אנשים מסוימים שהיו זקוקים לעזרה, ובאחדות ניתן מענה לשאלות פילוסופיות שלא היו קשורות ישירות לספר. מלבד זאת גם לקחתי כמה 'חופשות קטנות'. למרות דחיות מעין אלה, סת תמיד הצליח להמשיך בדיוק במקום שבו סיים בהכתבה הקודמת.
 
במשך התקופה שבה עבד סת על ספרו, אני עבדתי ארבע שעות ביום על ספר שכתבתי, ניהלתי שיעור שבועי בתפיסה על-חושית וגם מצאתי את עצמי מוצפת במכתבים שהגיעו מקוראי הספר הראשון, "החומר של סת".במהלך תקופה זו התחלתי גם להעביר שיעור שבועי בכתיבה יצירתית.
 
מתוך סקרנות, עיינתי לעתים בפרקים המוקדמים של הספר, ואז נסוגותי ממנו. לפעמים רוּבּ היה מספר לי על קטעים ספורים שחשב שהתלמידים שלי יתעניינו בהם במיוחד. מלבד זאת לא השקעתי שום תשומת לב בספר והשארתי את העבודה לסת. באופן כללי הוצאתי את העבודה שלו מהכרתי, ולעתים חלפו חודשים בלי שאראה את כתב היד.
 
קריאת הספר המוגמר היתה חוויה מענגת. ככלל, הספר היה חדש בשבילי לגמרי, אף שכל מלה ממנו עברה דרך שפתי והקדשתי ערבים רבים בטרנס להפקתו. זה היה מוזר במיוחד בשבילי, משום שאני עצמי סופרת, ורגילה לארגן בעצמי את החומר שלי, לשמור על הרצף שלו ולטרוח סביבו כמו תרנגולת על אפרוחיה.
 
בזכות ההתנסות שלי כסופרת אני גם מכירה היטב את התהליך הכרוך בתרגום חומר לא מודע למונחים של מציאות מודעת. הדבר בולט במיוחד כאשר אני עובדת על שירה. יחד עם כל מה שכרוך בספרו של סת, אין ספק שמתרחש בו סוג מסוים של פעילות לא מודעת בהילוך גבוה. לכן היה אך טבעי שמצאתי את עצמי משווה את ההתנסויות היצירתיות המודעות שלי עם תהליך הטרנס שהיה כרוך בספר של סת. רציתי לגלות מדוע חשתי כי ספרו של סת הוא שלו, ומנותק ממני. אם שניהם באו מאותו תת מודע, אז מניין ההבדל הסובייקטיבי בתחושות?
 
הבדלים אלה היו בולטים מן ההתחלה. כאשר אני מלאה בהשראה, כותבת שיר, אני מרוגשת כולי, מתמלאת בתחושת דחיפות וגילוי. המניע לכך הוא רעיון שהתעורר קודם לכן ולכאורה משום מקום. הוא 'ניתן'. הוא פשוט מופיע, וממנו נובעים קשרים יצירתיים חדשים.
 
בזמן כזה אני עירנית ועם זאת פתוחה ומקבלת, תלויה זמנית בתוך גמישות נפשית מוזרה, בין תשומת לב שקולה לבין פסיביות. באותו רגע השיר או הרעיון המסוים הוא הדבר היחיד בעולם שמעסיק אותי. המעורבות המאוד אישית, העבודה והמשחק הכרוכים בתהליך הולדת הרעיון, כל אלה הופכים את השיר לשלי.
 
סוג זה של התנסות היה מוכר לי מאז ילדותי המוקדמת. זוהי אבן הפינה של הקיום שלי. בלעדיה, או כאשר כללית אינני עובדת במסגרת הזאת, אני הופכת להיות חסרת מנוחה ועצובה. במידה מסוימת אני חווה את אותה תחושה של יצירתיות אישית עכשיו, כאשר אני כותבת מבוא זה. הוא 'שלי'.
 
לא היתה לי נגיעה כזאת לספר של סת, ולא הייתי ערה לתהליכים היצירתיים שהיו מעורבים בו. כל מה שעשיתי הוא להיכנס לטרנס, כפי שאני עושה בפגישות הרגילות שלנו. סת הכתיב את הספר דרכי, דיבר דרך שפתי. העבודה היצירתית היתה כה מרוחקת ממני, שבמובן זה לא יכולתי להתייחס אליה כאל שלי. תחת זאת, ניתנה לי בספר של סת יצירה מוגמרת - ומצוינת - שעליה אני כמובן מלאת תודה.
 
אולם גיליתי שרק הכתיבה שלי נותנת לי את אותו סיפוק יצירתי שאני זקוקה לו, את אותה מעורבות מודעת בחומר לא מודע, את 'ההתרגשות שבמרדף'. העובדה שסת מוציא את יצירתו אינה פוטרת אותי מיצירתי. הייתי מרגישה חסרה אילו לא הייתי ממשיכה בעבודתי.
 
כמובן אפשר לומר שבספר של סת התהליכים הכמוסים כה מנותקים מהתודעה הנורמלית שלי, שהתוצר המוגמר רק נראה כאילו הוא נובע מאישיות אחרת. אני יכולה רק לבטא את תחושותי, ולהדגיש כי ספרו של סת, וכל כתב היד של החומר של סת, אינם מספקים את הצורך שלי לביטוי יצירתי או לאחריות. נדמה לי שאילו שניהם היו באים מאותו התת מודע, לא הייתי מרגישה בצורך הזה.
 
ולמרות כל זאת, אני מודעת לכך שהייתי נחוצה להפקת הספר של סת. הוא צריך להיעזר ביכולת שלי עם מלים, ואפילו בצורת החשיבה המיוחדת שלי. ברור שההכשרה שלי בכתיבה מסייעת לתרגום החומר שלו ועוזרת לתת לו צורה, ולא חשוב באיזו רמה לא מודעת זה נעשה. אני מניחה שחשובים גם כמה מאפייני אישיות - הגמישות שבה אני יכולה לתמרן את מיקוד התודעה שלי, למשל.
 
סת רומז על כך בפרק ארבע, שבו הוא אומר:
 
"המידע בספר זה מכוון במידה מסוימת דרך החושים הפנימיים של האישה שהיא בטרנס עכשיו, בשעה שאני כותב אותו. הישג כזה הוא פרי דיוק פנימי מאורגן היטב ואימון. הוא (רוּבּרט) לא היה יכול לקבל ממני את המידע, המידע לא היה יכול לעבור פירוש או תרגום, כאשר הוא ממוקד באינטנסיביות בסביבה הפיזית."
 
אבל אם להתייחס לספר של סת רק כדוגמה להפקה לא מודעת, הוא מראה בבירור שארגון, כושר הבחנה ותבוניות ודאי אינן איכויות השמורות להכרה המודעת בלבד, והוא מדגים את טווח הפעילויות שהעצמי הפנימי מסוגל להן. אני לא מאמינה שהייתי יכולה לקבל מסמך ברמת הספר של סת בכוחות עצמי. המירב שהייתי יכולה לעשות היה לקלוע בכמה נקודות עיקריות, אולי באמצעות שירים או מאמרים בודדים, אבל הם היו חסרים אז את האחדות הכוללת, את הרצף והארגון שבהם סת מביא את החומר.
 
מלבד זאת, אני חווה במשך הפגישות התנסויות ייחודיות מסוימות, שנראה כי הן מפצות על חוסר המעורבות היצירתית המודעת שלי. למשל, תכופות אני משתתפת באנרגיה הגדולה ובהומור של סת, נהנית מתחושה של עושר רגשי ופוגשת באישיות של סת ברמה מוזרה מאוד. אני חשה בבירור את מצב רוחו וחיוניותו, אף שהם לא מכוונים אלי כי אם אל מי שסת מדבר באותו רגע. אני חשה אותם כאשר הם עוברים דרכי.
 
כפי שמתארות הערותיו של רוב, לעתים קרובות אני חווה גם סוגים אחרים של התנסויות בזמן שאני מדברת עבור סת. לפעמים, למשל, אני רואה חזיונות פנימיים. אלה עשויים להדגים את מה שסת אומר ובמקרה כזה אני מקבלת את אותו המידע בשתי דרכים, או שהם עשויים להיות מנותקים לגמרי מתוכן הפגישה. במהלך הפגישות התנסיתי גם בכמה חוויות חוץ-גופיות, וראיתי בהן אירועים שלמעשה התרחשו במרחק של כמה אלפי קילומטרים.
 
ספר זה הוא דרכו של סת להראות שהאישיות האנושית הינה רב-ממדית, שאנו קיימים בכמה מציאויות בו בזמן, שהנשמה או העצמי הפנימי אינם משהו נפרד מאיתנו, אלא הם עצם המצע שעליו אנו קיימים. הוא מדגיש כי 'אמת' לא ניתן למצוא על ידי ההליכה ממורה למורה, מכנסייה לכנסייה, משיטה אחת לאחרת, אלא על ידי ההתבוננות פנימה. הידע האינטימי של התודעה, 'סודות היקום', אינו אמיתות אזוטריות החבויות מאנשים. מידע כזה טבעי לאדם כמו האוויר שהוא נושם, והוא זמין לאלה שמחפשים אותו בכנות באמצעות ההתבוננות במקור שבפנים.
 
לדעתי סת כתב ספר מיוחד במינו. לאחר שהתייחסתי אליו בזהירות כאל 'אישיות', אני חייבת להוסיף שסת הוא פילוסוף ופסיכולוג חריף שמכיר לעומק את דרכי האישיות האנושית, וער מאוד לניצחונות ולכאבים של התודעה האנושית.
 
אני אישית מוקסמת כמובן מכך שהספר נכתב דרכי, ללא ההתערבות המודעת של ההכרה שלי בכל שלב משלביו, בלי לטרוח, לארגן ולבקר, כפי שההכרה שלי בדרך כלל עושה בעבודה שלי. כאשר היכולות היצירתיות והאינטואיטיביות שלי זכו במנה מכובדת של חופש, אז ההכרה המודעת בהחלט ניצבת בשליטה. ובכל זאת ספר זה לא נכתב 'מעצמו', בדרך שבה שירה מסוימת נדמה שנכתבת מעצמה. לעתים קרובות יאמר סופר שספר מסוים 'נכתב מעצמו', ואני יודעת מה זה אומר. אולם במקרה שלי הספר נבע ממקור מזוהה ולא סתם מ'אי-שם', והוא נצבע באישיותו של המחבר, והיא (אישיותו) אינה שלי.
 
אפשר שכל המפעל היצירתי הוא פרי יוזמתה של האישיות, סת, אשר הולכת וכותבת ספרים. אפשר שסת עצמו הוא יצירה, לא פחות מאשר הספר שלו. אם כך, הרי שזהו מקרה מצוין של אמנות רב-ממדית, שנעשתה ברמה תת מודעת כל כך עשירה, שה'אמנית' אינה מודעת לעבודותיה והיא מופתעת מהן כמו כל אחד אחר.
 
זאת השערה מעניינת. בעצם, סת מדבר בספרו על אמנות רב-ממדית. אבל סת עושה יותר מאשר לכתוב ספרים. הוא אישיות מפותחת, בעלת שטחי עניין מגוונים: כתיבה, הוראה, עזרה לאחרים. חוש ההומור שלו אישי ובהחלט אינו דומה לשלי. הוא פיקח; סגנון התנהגותו ארצי יותר מאשר רוחני. הוא יודע להסביר תיאוריות מורכבות בפשטות, דרך מגע של אדם-לאדם. ואולי גם חשוב מזה, הוא יודע לסגל רעיונות אלה לחיי היומיום.
 
סת גם מופיע תכופות בחלומותיהם של תלמידי, נותן להם הכוונות שפועלות - בין אם זה בשיטות לניצול היכולות שלהם ובין אם זה בהשגת מטרות כלשהן. כמעט כל התלמידים שלי חולמים לעתים קרובות 'חלומות כיתה', שגם בהם סת פונה אליהם כקבוצה ויוזם התנסויות חלום. לעתים הם רואים אותו כפי שהוא מופיע בדיוקן שרוּבּ צייר. במקרים מסוימים הוא מופיע דרך הדמות שלי, כאילו מדובר בפגישות הרגילות שלנו. פעמים רבות התעוררתי מתוך פגישות חלום כאלה, כשאני עדיין שומעת את מלותיו של סת מהדהדות בהכרתי.
 
זה כמובן לא מפתיע שתלמידי יחלמו על סת או עלי. אבל זה ברור למדי שסת זכה בעיניהם למעמד עצמאי והפך לגורם מלמד, ואפילו במצב החלום. במלים אחרות, מלבד הפקת החומר המתמשך שמועבר בפגישות הקבועות שלנו, ומלבד הספר הזה, סת גם מצא דרך להכרתם ולתודעתם של אנשים רבים.
 
לעשות את כל זה בשבע שנים זהו הישג מכובד לכל אישיות, ולא משנה מה מעמדה, לא כל שכן עבור אישיות לא פיזית. קשה לייחס את כל הפעילות הזאת ליציר של תת ההכרה. (אני באותו פרק זמן פרסמתי שני ספרים, סיימתי ספר נוסף, והתחלתי לכתוב ספר רביעי. אני מזכירה זאת כדי להראות שסת לא ספג שום חלק מהיצירתיות שלי.)
 
רוּבּ ואני לא מתייחסים לסת כאל רוח (spirit); איננו אוהבים את המשמעויות של מונח זה. למעשה מה שאנחנו מתנגדים אליו הוא התפיסה המקובלת של רוח, אשר כשלעצמה היא הרחבה של רעיונות מוגבלים מאוד של האישיות האנושית, המושלכים פחות או יותר בשלמותם על החיים שאחרי החיים. אפשר לומר שסת הוא דרמטיזציה של התת מודע או אישיות עצמאית. אישית, אינני רואה מדוע שתי ההגדרות חייבות לסתור זו את זו. סת עשוי להיות דרמטיזציה ולשחק תפקיד מאוד ממשי - להסביר את המציאות הגדולה שלו במונחים היחידים שאותם אנו יכולים להבין. זאת היא דעתי היום.
 
ראשית, המונח 'תת מודע' לוקה מבחינתי בחסר, ורק בקושי מרמז על מערכת נפשית שהיא בעצם פתוחה, בעלת שורשים המשתרגים עמוק ומאחדים סוגים שונים של תודעה - רשת תודעה שכולנו מחוברים אליה. האינדיבידואליות שלנו נובעת מתוכה, אבל גם עוזרת לעצב אותה. מקור זה מכיל מידע של עבר, הווה ועתיד; רק האגו מתנסה בזמן כפי שאנו מכירים אותו. אני גם מאמינה שמערכת פתוחה זו מכילה מינים אחרים של תודעה מלבד התודעה שלנו.
 
בעקבות ההתנסויות שלי, ובמיוחד במצבים חוץ-גופיים, אני משוכנעת שתודעה איננה תלויה בחומר הפיזי. אין ספק שאופן הקיום העיקרי שלי בימים אלה הוא במימד הפיזי, אבל לא משתמע מכך שזה חייב להיות הכיוון של כל תודעה. נראה לי שרק האגואיזם העיוור ביותר היה מעז להגדיר מציאות במונחים שלו או להשליך את המגבלות ואת ההתנסות שלו על כלל הקיום.
 
אני מקבלת את הרעיון של סת בנוגע לאישיות הרב-ממדית, כפי שהוא מתואר בספר זה, משום שנראה כי ההתנסויות שלי ושל התלמידים שלי מאשרים אותו. אני גם חושבת שבתוך אותה מערכת פתוחה של תודעה ומקור בלתי מוגבל קיים סת עצמאי הפועל במונחים שונים לגמרי מאלה שאנו פועלים בהם.
 
באילו מונחים? בכל הכנות, אינני יודעת. ההסבר הקרוב ביותר שהגעתי אליו היה במאמר אינטואיטיבי קצר שכתבתי עבור כיתת התע"ח (תפיסה על חושית, ESP - שיעור שג'יין העבירה אחת לשבוע), כאשר ניסיתי להבהיר את רעיונותי לעצמי ולתלמידי. רוּבּ סיפר לי על 'הדוֹברים' וכפי שסת קורא להם בספרו, "אישוּיות שלאורך הדורות מדברות אל האדם, מזכירות לו את הידע הפנימי כך שלעולם לא יישכח". רעיון מעניין זה עורר בי את ההשראה לכתוב את הקטע הקצר שאני מביאה בזה. הוא מצביע על המסגרת שבה, לדעתי, עשויים סת ואחרים כמוהו להתקיים.
 
"אנחנו מתחברים בדרכים שאיננו מבינים. אנו מורכבים מיסודות, כימיקלים ואטומים, ולמרות זאת אנו מדברים וקוראים לעצמנו בשם. אנו מארגנים מסביב לחומר הפנימי שלנו את החומר החיצוני שמתגבש לתוך בשר ועצם. הזהויות או האישוּיות שלנו נובעות ממקור שאיננו מכירים.
 
אפשר שמה שהננו תמיד המתין, חבוי באפשרויות הבריאה, מפוזר ובלתי-יודע - בגשם וברוח ששטפו את אירופה במאה ה-13 - ברכסי ההרים המתנשאים - בעננים שאצו דרך השמים בזמנים ובמקומות אחרים. אפשר שנישאנו כחלקיקי אבק מעבר לפתחי משכנות יווניים. אפשר שניצתנו לתוך תודעה ולתוך אי-תודעה מיליונים של פעמים, נגועים בתשוקות, במאוויים לקראת יצירתיות ושלמות שאותן כמעט לא הבנו.
 
וכך אפשר שיש היום אחרים (כמו סת), גם חסרי דמות, אבל יודעים - אחרים שהיו מה שהננו, אבל יותר - אחרים שזוכרים את מה שאנו שכחנו. אפשר שהם גילו דרך האצת התודעה צורות אחרות של הוויה או ממדים של מציאות שגם בה אנו מתחלקים.
 
כך אנו נותנים שמות לאלה שהם חסרי-שם כמו שאנו חסרי-שם. ואנו מקשיבים, אבל על פי רוב אנו מנסים לדחוק את המסרים שלהם לתוך מושגים שאנו יכולים להבין, עוטפים אותם בדימויים סטריאוטיפיים שחוקים. ואולם הם נמצאים בכל סביבותינו, ברוח ובעצים, בצורה ולא בצורה, במובנים רבים מלאים חיים יותר מאיתנו; הדוברים.
 
דרך הקולות האלה, האינטואיציות האלה, הבזקי התובנה והמסרים האלה דובר אלינו היקום, אישית לכל אחד מאיתנו. הוא פונה אליכם, וגם אלי. למדו לשמוע את המסרים של עצמכם, לא לסלף את מה שאתם שומעים ולא לתרגם אותו לאלף-בית ישן.
 
בכיתה (ובחיים בכלל) סבורני שאנו מגיבים למסרים כאלה, לפעמים מגלמים אותם מתוך חכמה כמעט ילדותית, מעצבים אותם לתוך דרמות מקוריות ואינדיבידואליות - דרמות שמעוררות בנו משמעויות שלא ניתן להביען במלים.
 
אפשר שזה סוג המשחק שבו מתענגים ה'אלים', שמתוכו צומחות יצירות, המתפשטות בכל הכיוונים. אפשר שאנו מגיבים לאלים שבתוכנו - אותם ניצוצות פנימיים של ידיעה שמתגרים בידע התלת-ממדי שלנו.
 
אפשר שסת מוביל אותנו אל מעבר למגבלות הרגילות שלנו, לתוך ממלכה אחרת שהיא שלנו בזכות, יסודית לנו - בין אם אנו בבשר או מחוצה לו. אפשר שהוא הקול של העצמיים המאוחדים שלנו, האומר, 'בעוד שאתם גופים מודעים, זכרו איך זה היה ואיך זה יהיה להיות חסרי גוף, להיות אנרגיה הנעה בחופשיות ללא שם אבל עם קול שאיננו זקוק ללשון, עם יצירתיות שאינה זקוקה לבשר. אנחנו - אתם, אבל במהופך'."
 
כתב יד זה צריך לעמוד כספר בזכות עצמו, בלי להתחשב בדעותי על סת או על טבע המציאות. הוא נושא את חותמה של האישיות של סת, כפי שכל ספר נושא את החותם הבל-יימחה של מחברו, לא פחות ולא יותר. הרעיונות שהוא מביא ראויים להישמע, למרות מקורם, ואולי דווקא בגללו.
 
לאחר תחילת הפגישות שלנו שקלתי לפרסם את החומר כשלי, כדי שיוכל להתקבל בזכות ערכו ובלי שיישאלו שאלות לגבי מקורו. אבל זה נראה מעשה לא נכון, כי הדרך שבה מופק החומר של סת היא חלק מהמסר והיא מחזקת אותו.
 
ההכתבה של סת מובאת כסדרה, כפי שקיבלנו אותה, בלי להוסיף או למחוק פסקאות. ברור לעין שסת ער להבדל בין שפה מדוברת לשפה כתובה. פגישות הכיתה שלו פחות רשמיות, עם מידה רבה של שיתוף הקבוצה. ספר זה, לעומת זאת, נמסר יותר כמו הפגישות האישיות שלנו שבהן נמסר גוף החומר. מושם דגש ברור יותר על התוכן, על המלה הכתובה.
 
מלבד בכמה מקרים, לא שונה גם מבנה המשפט של סת (כמה פעמים חילקתי למשל משפט אחד ארוך לשני משפטים). חלק גדול מהפיסוק נעשה לפי הנחיותיו של סת. במקרים כאלה אנחנו הכנסנו מקפים, נקודה-פסיק, סוגריים וגרשיים כפי שהוא הציע, והשמטנו את ההוראות עצמן כדי לא להסיח את דעתו של הקורא.
 
תכופות משפטיו של סת ארוכים, במיוחד לאור העובדה שההגשה מילולית, ובכל זאת הוא לעולם לא הולך לאיבוד ולא מאבד את הקשר עם מבנה המשפט או המשמעות שלו. בכל פעם שבמובן זה התעורר קושי בשלב העריכה, בדקנו את החומר המקורי ונוכחנו כי במקום כלשהו לאורך תהליך ההפקה נעשתה שגיאה בהעתקה. (שמתי לב לכך במיוחד כשניסיתי להכתיב מכתבים לתוך רשם-קול, ולא הצלחתי. לאחר כמה משפטים התקשיתי מאוד לזכור את מה שאמרתי בהתחלה או כיצד ביטאתי זאת.)
 
ההגהה שנעשתה היתה בעיקר על רשימותיו של רוּבּ, כדי להפוך אותן ליותר קריאות. בכמה מקרים כללנו חומר שלא היה חלק מהספר, כאשר הוא היה קשור לתוכן הדברים, או זרה אור על שיטות מסירת החומר, או הביא תובנות לגבי סת עצמו. סת החל להכתיב את הנספח מיד לאחר שהסתיים החומר לספר. היה משעשע למדי שלא הבנתי זאת, והתהלכתי כמה ימים תוהה מי בדיוק אמור לטפל בזה - ואם סת אמור לעשות זאת, מתי יתחיל.
 
בנושא זה רציתי לציין משהו מעניין: לצורך העבודה שלי אני כותבת שלוש טיוטות ועדיין יש שאינני מרוצה. ספר זה הוכתב בגרסה הסופית שלו. סת גם מילא אחר התוכן המותווה שלו בנאמנות רבה יותר ממה שאני אי פעם מילאתי אחרי שלי. אמנם הוא חרג ממנו בכמה מקרים, אבל זאת היא זכותו של כל מחבר.
 
מכאן והלאה, סת מדבר בעד עצמו.
 
 
~ ג'יין רוּבּרטס
 
אלמירה, ניו יורק
 
ספטמבר 1971

ג'יין רוברטס

ג'יין רוברטס (8 במאי 1929 - 5 בספטמבר 1984) הייתה סופרת ומשוררת אמריקאית. פרסמה קובצי שירה, סיפורים קצרים, ספרי ילדים ורומנים.
 
נולדה בסרטוגה ספרינגס שבניו יורק. בגיל 35 טענה כי חוותה הארה שהובילה להתעוררות של התודעה, ובעקבותיה החלה לתקשר עם ישות בשם סת'. יחד עם בעלה, הצייר רוברט בטס, הוציאה שבעה ספרים בסדרת הספרים "סת". שישה מהם הכתיב לטענתה סת' באמצעותה, בפגישות שהתקיימו בביתם פעמיים בשבוע במשך עשרים שנה.
 
רוברטס נפטרה בשנת 1984. הספרים של סת תרמו להפצת הרעיונות הרוחנים של תרבות העידן החדש.
 
ג'יין רוברטס היא אחת ממייסדות החשיבה של העידן החדש ועבודת התקשור שלה עם סת' נתנה לגיטימציה להתפתחות מסיבית של התקשור ברחבי העולם.

עוד על הספר

  • תרגום: יפה שהם
  • הוצאה: מרקם
  • תאריך הוצאה: 1994
  • קטגוריה: רוחניות
  • מספר עמודים: 330 עמ' מודפסים
סת מדבר ג'יין רוברטס
מבוא
 
 
ספר זה נכתב בידי אישיות המכונה סת. סת מתאר את עצמו כ'תמצית אישיות אנרגטית' שכבר אינה ממוקדת בצורה פיזית. הוא מדבר דרכי זה שבע שנים ויותר בפגישות טרנס דו-שבועיות.
 
החונכות הנפשית שלי החלה בעצם ערב אחד בספטמבר 1963, כאשר ישבתי לכתוב שירה. לפתע עזבה תודעתי את גופי, והכרתי הופצצה ברעיונות שהדהימו אותי והיו לי אז חדשים לחלוטין. כאשר חזרתי לגופי, גיליתי שידי שרבטה מסמך אוטומטי שמסביר רבים מהמושגים שניתנו לי. כותרת המסמך היתה "היקום הפיזי כהבניה רעיונית".
 
עקב התנסות זאת התחלתי לערוך מחקר על פעילות נפשית ותכננתי לכתוב ספר שיתעד את מהלך החקירה. במסגרת זאת ערכנו, בעלי רוּבּ ואני, בסוף 63', ניסויים עם לוח אוּאיג'י. אחרי פגישות ספורות איית הסמן מסרים שהבנו כי הם באים מאישיות בשם סת.
 
אף לאחד משנינו לא היה רקע על-חושי, וכאשר תוכני התשובות של הלוח הופיעו בהכרתי, לקחתי זאת כמובן מאליו שהמסרים נבעו מתת ההכרה שלי. אבל לאחר זמן קצר בלבד הרגשתי שאני חייבת לומר את המלים בקול, וכך, תוך חודש, כבר מצאתי את עצמי מדברת עבור סת מתוך מצב טרנס.
 
נראה היה שהמסרים החלו במקום שבו המסמך "הבניה רעיונית" הפסיק. מאוחר יותר סת אמר שההתנסות שלי בהתרחבות התודעה ייצגה את הניסיון הראשון שלו להתקשר איתי. מאז העביר סת, במשך שבע שנים רצופות, מסמך מתמשך שמסתכם עכשיו ב-6000 עמודים מודפסים ויותר. אנו קוראים לו 'החומר של סת' והוא עוסק בנושאים כגון טבע החומר הפיזי, זמן, מציאות, מושג האלוהות, יקומים חלופיים, בריאות וגלגול נשמות. האיכות הגלויה לעין של החומר עוררה את ענייננו מן ההתחלה, וזאת גם היתה הסיבה שהמשכנו בפגישות.
 
בעקבות פרסום ספרי הראשון בנושא זה "החומר של סת”. הגיעו אלינו מכתבים מאנשים שונים שביקשו את עזרתו של סת. ערכנו פגישות לאנשים שהיו זקוקים להן ביותר. רבים מהאנשים המעורבים לא היו יכולים להשתתף, שכן חיו בחלקים אחרים של ארצות-הברית, אבל דבריו של סת עזרו להם, והמידע שהם קיבלו דרך הדואר בנוגע לרקע האישי היה תמיד מדויק.
 
רוּבּ, בעלי, מתעד את הפגישות מלה במלה, בהשתמשו בשיטת קצרנות שהמציא. במהלך השבוע הוא מדפיס את הרשימות ומוסיף אותן לאסופת החומר של סת. הערותיו המצוינות של רוּבּ מלמדות על המסגרת החיה שבה הפגישות מתרחשות. לתמיכתו ולעידודו אין ערוך.
 
עד כה ערכנו מעל לשש מאות 'פגישות עם היקום' - כפי שאני מתייחסת לפגישות עם סת - אף שרוּבּ מעולם לא היה מתאר זאת כך. אנו עורכים פגישות אלו בחדר האורחים הרחב והמואר שלנו, אבל במונחים העמוקים יותר הן מתרחשות בתוך התחום נטול המרחב של האישיות האנושית.
 
בכך אינני מתכוונת לרמוז שיש לנו חזקה על האמת או ליצור את הרושם שאנו מצפים בכליון עינים להצפה של הסודות הבלתי מסולפים של העולם. לעומת זאת, אני יודעת שלכל יחיד יש גישה לידע האינטואיטיבי ויכולת להציץ חטופות לתוך המציאות הפנימית. במובן זה, היקום מדבר אל כל אחד מאיתנו. במקרה שלנו הפגישות עם סת הן המסגרת שבה מתרחשת תקשורת מהסוג הזה.
 
בספר "החומר של סת", שיצא ב-1970, הסברתי אירועים אלה, והבאתי את נקודת המבט של סת על נושאים שונים בצירוף קטעים מהישיבות. כמו כן תיארתי שם את פגישותינו עם פסיכולוגים ופארא-פסיכולוגים, במהלך הניסיון שלנו להבין את התנסויותינו ולמקם אותן בתוך ההקשר של חיים נורמליים. תיארתי גם את המבחנים שערכנו כדי לאמת את יכולותיו של סת בראיית הנסתר. לדעתנו הוא עבר מבחנים אלה בהצלחה רבה.
 
היה קשה ביותר לבחור את הקטעים הספורים העוסקים בכל נושא נתון מתוך הכמות הגדלה והולכת של החומר של סת. בשל כך, בהכרח הותיר הספר "החומר של סת" שאלות רבות ללא מענה ונושאים עלומים רבים. אולם שבועיים לאחר סיום אותו הספר, מסר לנו סת את ראשי הפרקים לכתב היד הנוכחי, שבו הוא יהיה חופשי להציג את רעיונותיו בדרכו שלו, בצורת ספר שהוא עצמו יכתיב.
 
להלן אותם ראשי פרקים שניתנו לנו בפגישה 510, ב-19 בינואר 1970. כפי שתראו, סת קורא לי רוּבּרט, ולרוּבּ הוא קורא ג'וזף. שמות אלה מייצגים את הישות המלאה שלנו, להבדיל מהעצמי הנוכחי שלנו המכוון לפיזי.
 
"אני עובד עכשיו על חומר נוסף שיימסר לכם, לכן אני מבקש שתיאזרו בסבלנות לכמה רגעים. למשל, הייתי רוצה לתת לכם מושג כלשהו על תוכן הספר שלי. הספר ייגע בסוגיות רבות. הוא יכיל תיאור של הדרך שבה הוא נכתב ושל התהליכים הנחוצים כדי שרעיונותי יוכלו לעבור דרך רוּבּרט או כדי שהם יהיו בכלל ניתנים לתרגום במונחים קוליים. אין לי גוף פיזי ובכל זאת אכתוב את הספר הזה. הפרק הראשון יסביר כיצד ומדוע.
 
הפרק הבא יתאר את מה שאתם יכולים לכנות 'סביבתי הנוכחית', ה'מאפיינים' הנוכחיים שלי ועמיתי הנוכחיים, ובכך אני מתכוון לאותם האחרים שעמם אני בא במגע.
 
הפרק הבא יתאר את עבודתי ואת אותם ממדי מציאות שאליהם היא לוקחת אותי, שכן כשם שאני מופיע במציאות שלכם כדי לממש את אותו ייעוד שהוא שלי, כך אני מופיע גם במציאויות אחרות.
 
הפרק הבא יעסוק במה שאתם תכנו העבר שלי, והעבר של כמה מאותן האישוּיות שהייתי ושהכרתי. באותה הזדמנות גם אבהיר שאין עבר, הווה או עתיד, ואסביר שאין סתירה, אף שאני עשוי לדבר במונחים של קיומים עבריים. נושא זה עשוי לדרוש שני פרקים.
 
הפרק הבא יביא את סיפור המפגש של שלושתנו – אתה (אל רוּבּ) רוּבּרט ואני - וזאת מנקודת המבט שלי כמובן, וכן את הדרכים שבהן יצרתי מגע עם הכרתו הפנימית של רוּבּרט, עוד זמן רב לפני שמישהו מכם ידע משהו על תופעות על חושיות או על קיומי.
 
הפרק הבא ידון בהתנסות של כל אישיות בנקודת המוות, ובמגוון האפשרויות הגדול שיש בהרפתקאה בסיסית זו. פה אשתמש בכמה מהמיתות שלי כבדוגמה.
 
הפרק הבא ידון בקיום שלאחר המוות, על מגווניו הרבים. פרק זה וזה שלפניו יתייחסו לגלגול נשמות כפי שהוא נוגע בנושא המוות, ודגש מיוחד יושם על המוות שבסיומה של סדרת הגלגולים.
 
הפרק הבא ידון במציאויות הרגשיות של אהבה ובקשר בין אישוּיות - במה שקורה לאלה במשך הגלגולים, שכן כמה מהן נשמרות וכמה מהן מתפוגגות.
 
הפרק הבא ידון במציאות הפיזית שלכם כפי שהיא מתגלה לי ולאחרים הדומים לי. פרק זה יכיל כמה נקודות מפתיעות, שכן לא זו בלבד שאתם יוצרים את המציאות הפיזית שאתם מכירים, אלא שאתם גם יוצרים סביבות אחרות, לא פחות תקפות, במציאויות אחרות - באמצעות המחשבות, המאוויים והרגשות הנוכחיים שלכם.
 
הפרק הבא ידון בתקפות הנצחית של חלומות, המשמשים שערים לתוך אותן מציאויות ותחומים פתוחים שדרכם 'העצמי הפנימי' יכול להתבונן בפנים הרבים של התנסותו, ולתקשר עם רמות אחרות של המציאות שלו.
 
הפרק הבא ירחיב בנושא זה, ובו אספר על הדרכים הרבות שבהן הופעתי בחלומותיהם של אחרים, הן כמורה והן כמדריך.
 
הפרק הבא יעסוק בשיטות התקשורת הבסיסיות העומדות לרשותה ולשימושה של כל תודעה, בהתאם לדרגתה, בין אם היא פיזית ובין אם לאו. נושא זה יוביל לתקשורת הבסיסית שבה משתמשות אישוּיותאנושיות כפי שאתם מבינים אותן, ויצביע על כך שתקשורות פנימיות אלה קיימות באופן עצמאי מהחושים הפיזיים, חושים שהם אך הרחבות פיזיות של תפיסה פנימית.
 
אסביר לקורא כיצד הוא רואה את מה שהוא רואה או שומע את מה שהוא שומע, ומדוע. אני מקווה להראות לאורך כל הספר שהקורא עצמו בלתי-תלוי בדמות הפיזית שלו, ואני גם מקווה לתת לו כמה שיטות שבאמצעותן יוכל להוכיח לעצמו את ההנחה שלי.
 
הפרק הבא יתאר אילו התנסויות היו לי במשך כל הקיומים שלי עם אותן 'תבניות (גשטאלטים) פירמידליות' שעליהן אני מדבר בחומר הזה, ואת מערכת היחסים שלי עם האישיות שאתם מכנים סת 2 ועם תודעות רב-ממדיות שמפותחות ממני בהרבה.
 
המסר שלי לקוראים יהיה כזה: "למעשה, אינכם אישיות פיזית יותר ממני, וכאשר אני מתאר לכם את המציאות שלי, אני בעצם מספר לכם על המציאות שלכם."
 
יהיה פרק על דתות העולם, על הסילופים והאמיתות שבהן, על שלוש אישוּיותהמושיע, על כמה נתונים בנוגע לדת אבודה, השייכת לעם שאין לכם עליו כל מידע. אנשים אלה חיו על פלנטה שהיתה קיימת 'לפני' היות כדור הארץ שלכם, במרחב שאותו הוא תופס עכשיו. הם הרסו אותה עקב השגיאה שלהם, והתגלגלו מחדש בתקופה שכדור הארץ שלכם היה בשלביו הראשונים. זיכרונותיהם היו בסיס להולדת הדת, כפי שאתם תופסים אותה עכשיו.
 
יהיה גם פרק על אלים חלופיים ומערכות חלופיות.
 
פרק מיוחד יוקדש לשאלות ותשובות.
 
בפרק האחרון אבקש מכל אחד מקוראי לעצום את עיניו ולהיות ער למציאות שבה אני קיים ולמציאות הפנימית שלו. אני אתן את השיטות לכך. בפרק זה אזמין את הקורא להשתמש ב'חושים הפנימיים' שלו כדי לראות אותי בדרכו שלו.
 
בעוד שהתקשורות שלי יעברו תמיד דרך רוּבּרט, וזאת כדי להגן על שלמות החומר, אזמין את הקורא להיות מודע אלי כאל אישיות, כדי שייווכח בכך שאפשרית תקשורת עם מציאויות אחרות, ושהוא עצמו אפוא פתוח לתפיסה שאינה פיזית.
 
ועכשיו, זהו הספר שלי בקווים כלליים, אבל יש בזה רק משום תרשים של כוונותי. לא אתן תוכן מלא יותר, שכן אינני רוצה שרוּבּרט יצפה מראש לדברי. הקשיים הכרוכים בתקשורות כאלה יתוארו במלואם. יובהר כי תקשורות פארא-נורמליות, כפי שאתם מכנים אותן, באות מרמות מציאות שונות, והן מתארות את המציאות שבה הן מתקיימות. לכן אתאר את המציאות שלי ומציאויות אחרות שאני יודע עליהן. אין זה אומר כמובן שהמציאויות שאינני יודע עליהן אינן קיימות.
 
את הספר אכתיב במשך הפגישות שלנו. כותרת הספר (בחיוך) 'סת מדבר: התקפות הנצחית של הנשמה'. אני משתמש במונח נשמה מכיוון שזהו מונח בעל משמעות לרוב קוראי. (לרוּבּ) אני גם מציע שתצטייד בכמה עטים טובים."
 
כאשר סת דיבר על כתיבת הספר שלו הייתי זהירה, ודווקא משום שאני מכירה את המאמץ שכרוך ביצירת ספר. אף שהייתי משוכנעת שהוא יעמוד במשימה שלו, הרי שחלק מציק שבי המשיך להטיל ספק. "נאמר שהחומר של סת באמת משמעותי, עדיין נשאלת השאלה מה הוא יודע על כתיבת ספרים, על הארגון הנדרש או על ההתכוונות לקהל הקוראים."
 
רוּבּ חזר ואמר לי לא לדאוג. חברים ותלמידים הופתעו מכך שדווקא לי, מכל האנשים, יהיו ספקות, אבל אני חשבתי - למי מכל האנשים מן הראוי שיהיו ספקות? ניתנה פה הצהרת כוונות. האם סת יוכל לעמוד בה? סת החל להכתיב את הספר במהלך הפגישה הבאה, פגישה 21, 511 בינואר 1970 וסיים בפגישה 11, 591 באוגוסט 1971. אולם לא כל הפגישות בתקופה הזו עסקו בהכתבה לספר. אחדות הוקדשו לנושאים אישיים, אחדות נערכו למען אנשים מסוימים שהיו זקוקים לעזרה, ובאחדות ניתן מענה לשאלות פילוסופיות שלא היו קשורות ישירות לספר. מלבד זאת גם לקחתי כמה 'חופשות קטנות'. למרות דחיות מעין אלה, סת תמיד הצליח להמשיך בדיוק במקום שבו סיים בהכתבה הקודמת.
 
במשך התקופה שבה עבד סת על ספרו, אני עבדתי ארבע שעות ביום על ספר שכתבתי, ניהלתי שיעור שבועי בתפיסה על-חושית וגם מצאתי את עצמי מוצפת במכתבים שהגיעו מקוראי הספר הראשון, "החומר של סת".במהלך תקופה זו התחלתי גם להעביר שיעור שבועי בכתיבה יצירתית.
 
מתוך סקרנות, עיינתי לעתים בפרקים המוקדמים של הספר, ואז נסוגותי ממנו. לפעמים רוּבּ היה מספר לי על קטעים ספורים שחשב שהתלמידים שלי יתעניינו בהם במיוחד. מלבד זאת לא השקעתי שום תשומת לב בספר והשארתי את העבודה לסת. באופן כללי הוצאתי את העבודה שלו מהכרתי, ולעתים חלפו חודשים בלי שאראה את כתב היד.
 
קריאת הספר המוגמר היתה חוויה מענגת. ככלל, הספר היה חדש בשבילי לגמרי, אף שכל מלה ממנו עברה דרך שפתי והקדשתי ערבים רבים בטרנס להפקתו. זה היה מוזר במיוחד בשבילי, משום שאני עצמי סופרת, ורגילה לארגן בעצמי את החומר שלי, לשמור על הרצף שלו ולטרוח סביבו כמו תרנגולת על אפרוחיה.
 
בזכות ההתנסות שלי כסופרת אני גם מכירה היטב את התהליך הכרוך בתרגום חומר לא מודע למונחים של מציאות מודעת. הדבר בולט במיוחד כאשר אני עובדת על שירה. יחד עם כל מה שכרוך בספרו של סת, אין ספק שמתרחש בו סוג מסוים של פעילות לא מודעת בהילוך גבוה. לכן היה אך טבעי שמצאתי את עצמי משווה את ההתנסויות היצירתיות המודעות שלי עם תהליך הטרנס שהיה כרוך בספר של סת. רציתי לגלות מדוע חשתי כי ספרו של סת הוא שלו, ומנותק ממני. אם שניהם באו מאותו תת מודע, אז מניין ההבדל הסובייקטיבי בתחושות?
 
הבדלים אלה היו בולטים מן ההתחלה. כאשר אני מלאה בהשראה, כותבת שיר, אני מרוגשת כולי, מתמלאת בתחושת דחיפות וגילוי. המניע לכך הוא רעיון שהתעורר קודם לכן ולכאורה משום מקום. הוא 'ניתן'. הוא פשוט מופיע, וממנו נובעים קשרים יצירתיים חדשים.
 
בזמן כזה אני עירנית ועם זאת פתוחה ומקבלת, תלויה זמנית בתוך גמישות נפשית מוזרה, בין תשומת לב שקולה לבין פסיביות. באותו רגע השיר או הרעיון המסוים הוא הדבר היחיד בעולם שמעסיק אותי. המעורבות המאוד אישית, העבודה והמשחק הכרוכים בתהליך הולדת הרעיון, כל אלה הופכים את השיר לשלי.
 
סוג זה של התנסות היה מוכר לי מאז ילדותי המוקדמת. זוהי אבן הפינה של הקיום שלי. בלעדיה, או כאשר כללית אינני עובדת במסגרת הזאת, אני הופכת להיות חסרת מנוחה ועצובה. במידה מסוימת אני חווה את אותה תחושה של יצירתיות אישית עכשיו, כאשר אני כותבת מבוא זה. הוא 'שלי'.
 
לא היתה לי נגיעה כזאת לספר של סת, ולא הייתי ערה לתהליכים היצירתיים שהיו מעורבים בו. כל מה שעשיתי הוא להיכנס לטרנס, כפי שאני עושה בפגישות הרגילות שלנו. סת הכתיב את הספר דרכי, דיבר דרך שפתי. העבודה היצירתית היתה כה מרוחקת ממני, שבמובן זה לא יכולתי להתייחס אליה כאל שלי. תחת זאת, ניתנה לי בספר של סת יצירה מוגמרת - ומצוינת - שעליה אני כמובן מלאת תודה.
 
אולם גיליתי שרק הכתיבה שלי נותנת לי את אותו סיפוק יצירתי שאני זקוקה לו, את אותה מעורבות מודעת בחומר לא מודע, את 'ההתרגשות שבמרדף'. העובדה שסת מוציא את יצירתו אינה פוטרת אותי מיצירתי. הייתי מרגישה חסרה אילו לא הייתי ממשיכה בעבודתי.
 
כמובן אפשר לומר שבספר של סת התהליכים הכמוסים כה מנותקים מהתודעה הנורמלית שלי, שהתוצר המוגמר רק נראה כאילו הוא נובע מאישיות אחרת. אני יכולה רק לבטא את תחושותי, ולהדגיש כי ספרו של סת, וכל כתב היד של החומר של סת, אינם מספקים את הצורך שלי לביטוי יצירתי או לאחריות. נדמה לי שאילו שניהם היו באים מאותו התת מודע, לא הייתי מרגישה בצורך הזה.
 
ולמרות כל זאת, אני מודעת לכך שהייתי נחוצה להפקת הספר של סת. הוא צריך להיעזר ביכולת שלי עם מלים, ואפילו בצורת החשיבה המיוחדת שלי. ברור שההכשרה שלי בכתיבה מסייעת לתרגום החומר שלו ועוזרת לתת לו צורה, ולא חשוב באיזו רמה לא מודעת זה נעשה. אני מניחה שחשובים גם כמה מאפייני אישיות - הגמישות שבה אני יכולה לתמרן את מיקוד התודעה שלי, למשל.
 
סת רומז על כך בפרק ארבע, שבו הוא אומר:
 
"המידע בספר זה מכוון במידה מסוימת דרך החושים הפנימיים של האישה שהיא בטרנס עכשיו, בשעה שאני כותב אותו. הישג כזה הוא פרי דיוק פנימי מאורגן היטב ואימון. הוא (רוּבּרט) לא היה יכול לקבל ממני את המידע, המידע לא היה יכול לעבור פירוש או תרגום, כאשר הוא ממוקד באינטנסיביות בסביבה הפיזית."
 
אבל אם להתייחס לספר של סת רק כדוגמה להפקה לא מודעת, הוא מראה בבירור שארגון, כושר הבחנה ותבוניות ודאי אינן איכויות השמורות להכרה המודעת בלבד, והוא מדגים את טווח הפעילויות שהעצמי הפנימי מסוגל להן. אני לא מאמינה שהייתי יכולה לקבל מסמך ברמת הספר של סת בכוחות עצמי. המירב שהייתי יכולה לעשות היה לקלוע בכמה נקודות עיקריות, אולי באמצעות שירים או מאמרים בודדים, אבל הם היו חסרים אז את האחדות הכוללת, את הרצף והארגון שבהם סת מביא את החומר.
 
מלבד זאת, אני חווה במשך הפגישות התנסויות ייחודיות מסוימות, שנראה כי הן מפצות על חוסר המעורבות היצירתית המודעת שלי. למשל, תכופות אני משתתפת באנרגיה הגדולה ובהומור של סת, נהנית מתחושה של עושר רגשי ופוגשת באישיות של סת ברמה מוזרה מאוד. אני חשה בבירור את מצב רוחו וחיוניותו, אף שהם לא מכוונים אלי כי אם אל מי שסת מדבר באותו רגע. אני חשה אותם כאשר הם עוברים דרכי.
 
כפי שמתארות הערותיו של רוב, לעתים קרובות אני חווה גם סוגים אחרים של התנסויות בזמן שאני מדברת עבור סת. לפעמים, למשל, אני רואה חזיונות פנימיים. אלה עשויים להדגים את מה שסת אומר ובמקרה כזה אני מקבלת את אותו המידע בשתי דרכים, או שהם עשויים להיות מנותקים לגמרי מתוכן הפגישה. במהלך הפגישות התנסיתי גם בכמה חוויות חוץ-גופיות, וראיתי בהן אירועים שלמעשה התרחשו במרחק של כמה אלפי קילומטרים.
 
ספר זה הוא דרכו של סת להראות שהאישיות האנושית הינה רב-ממדית, שאנו קיימים בכמה מציאויות בו בזמן, שהנשמה או העצמי הפנימי אינם משהו נפרד מאיתנו, אלא הם עצם המצע שעליו אנו קיימים. הוא מדגיש כי 'אמת' לא ניתן למצוא על ידי ההליכה ממורה למורה, מכנסייה לכנסייה, משיטה אחת לאחרת, אלא על ידי ההתבוננות פנימה. הידע האינטימי של התודעה, 'סודות היקום', אינו אמיתות אזוטריות החבויות מאנשים. מידע כזה טבעי לאדם כמו האוויר שהוא נושם, והוא זמין לאלה שמחפשים אותו בכנות באמצעות ההתבוננות במקור שבפנים.
 
לדעתי סת כתב ספר מיוחד במינו. לאחר שהתייחסתי אליו בזהירות כאל 'אישיות', אני חייבת להוסיף שסת הוא פילוסוף ופסיכולוג חריף שמכיר לעומק את דרכי האישיות האנושית, וער מאוד לניצחונות ולכאבים של התודעה האנושית.
 
אני אישית מוקסמת כמובן מכך שהספר נכתב דרכי, ללא ההתערבות המודעת של ההכרה שלי בכל שלב משלביו, בלי לטרוח, לארגן ולבקר, כפי שההכרה שלי בדרך כלל עושה בעבודה שלי. כאשר היכולות היצירתיות והאינטואיטיביות שלי זכו במנה מכובדת של חופש, אז ההכרה המודעת בהחלט ניצבת בשליטה. ובכל זאת ספר זה לא נכתב 'מעצמו', בדרך שבה שירה מסוימת נדמה שנכתבת מעצמה. לעתים קרובות יאמר סופר שספר מסוים 'נכתב מעצמו', ואני יודעת מה זה אומר. אולם במקרה שלי הספר נבע ממקור מזוהה ולא סתם מ'אי-שם', והוא נצבע באישיותו של המחבר, והיא (אישיותו) אינה שלי.
 
אפשר שכל המפעל היצירתי הוא פרי יוזמתה של האישיות, סת, אשר הולכת וכותבת ספרים. אפשר שסת עצמו הוא יצירה, לא פחות מאשר הספר שלו. אם כך, הרי שזהו מקרה מצוין של אמנות רב-ממדית, שנעשתה ברמה תת מודעת כל כך עשירה, שה'אמנית' אינה מודעת לעבודותיה והיא מופתעת מהן כמו כל אחד אחר.
 
זאת השערה מעניינת. בעצם, סת מדבר בספרו על אמנות רב-ממדית. אבל סת עושה יותר מאשר לכתוב ספרים. הוא אישיות מפותחת, בעלת שטחי עניין מגוונים: כתיבה, הוראה, עזרה לאחרים. חוש ההומור שלו אישי ובהחלט אינו דומה לשלי. הוא פיקח; סגנון התנהגותו ארצי יותר מאשר רוחני. הוא יודע להסביר תיאוריות מורכבות בפשטות, דרך מגע של אדם-לאדם. ואולי גם חשוב מזה, הוא יודע לסגל רעיונות אלה לחיי היומיום.
 
סת גם מופיע תכופות בחלומותיהם של תלמידי, נותן להם הכוונות שפועלות - בין אם זה בשיטות לניצול היכולות שלהם ובין אם זה בהשגת מטרות כלשהן. כמעט כל התלמידים שלי חולמים לעתים קרובות 'חלומות כיתה', שגם בהם סת פונה אליהם כקבוצה ויוזם התנסויות חלום. לעתים הם רואים אותו כפי שהוא מופיע בדיוקן שרוּבּ צייר. במקרים מסוימים הוא מופיע דרך הדמות שלי, כאילו מדובר בפגישות הרגילות שלנו. פעמים רבות התעוררתי מתוך פגישות חלום כאלה, כשאני עדיין שומעת את מלותיו של סת מהדהדות בהכרתי.
 
זה כמובן לא מפתיע שתלמידי יחלמו על סת או עלי. אבל זה ברור למדי שסת זכה בעיניהם למעמד עצמאי והפך לגורם מלמד, ואפילו במצב החלום. במלים אחרות, מלבד הפקת החומר המתמשך שמועבר בפגישות הקבועות שלנו, ומלבד הספר הזה, סת גם מצא דרך להכרתם ולתודעתם של אנשים רבים.
 
לעשות את כל זה בשבע שנים זהו הישג מכובד לכל אישיות, ולא משנה מה מעמדה, לא כל שכן עבור אישיות לא פיזית. קשה לייחס את כל הפעילות הזאת ליציר של תת ההכרה. (אני באותו פרק זמן פרסמתי שני ספרים, סיימתי ספר נוסף, והתחלתי לכתוב ספר רביעי. אני מזכירה זאת כדי להראות שסת לא ספג שום חלק מהיצירתיות שלי.)
 
רוּבּ ואני לא מתייחסים לסת כאל רוח (spirit); איננו אוהבים את המשמעויות של מונח זה. למעשה מה שאנחנו מתנגדים אליו הוא התפיסה המקובלת של רוח, אשר כשלעצמה היא הרחבה של רעיונות מוגבלים מאוד של האישיות האנושית, המושלכים פחות או יותר בשלמותם על החיים שאחרי החיים. אפשר לומר שסת הוא דרמטיזציה של התת מודע או אישיות עצמאית. אישית, אינני רואה מדוע שתי ההגדרות חייבות לסתור זו את זו. סת עשוי להיות דרמטיזציה ולשחק תפקיד מאוד ממשי - להסביר את המציאות הגדולה שלו במונחים היחידים שאותם אנו יכולים להבין. זאת היא דעתי היום.
 
ראשית, המונח 'תת מודע' לוקה מבחינתי בחסר, ורק בקושי מרמז על מערכת נפשית שהיא בעצם פתוחה, בעלת שורשים המשתרגים עמוק ומאחדים סוגים שונים של תודעה - רשת תודעה שכולנו מחוברים אליה. האינדיבידואליות שלנו נובעת מתוכה, אבל גם עוזרת לעצב אותה. מקור זה מכיל מידע של עבר, הווה ועתיד; רק האגו מתנסה בזמן כפי שאנו מכירים אותו. אני גם מאמינה שמערכת פתוחה זו מכילה מינים אחרים של תודעה מלבד התודעה שלנו.
 
בעקבות ההתנסויות שלי, ובמיוחד במצבים חוץ-גופיים, אני משוכנעת שתודעה איננה תלויה בחומר הפיזי. אין ספק שאופן הקיום העיקרי שלי בימים אלה הוא במימד הפיזי, אבל לא משתמע מכך שזה חייב להיות הכיוון של כל תודעה. נראה לי שרק האגואיזם העיוור ביותר היה מעז להגדיר מציאות במונחים שלו או להשליך את המגבלות ואת ההתנסות שלו על כלל הקיום.
 
אני מקבלת את הרעיון של סת בנוגע לאישיות הרב-ממדית, כפי שהוא מתואר בספר זה, משום שנראה כי ההתנסויות שלי ושל התלמידים שלי מאשרים אותו. אני גם חושבת שבתוך אותה מערכת פתוחה של תודעה ומקור בלתי מוגבל קיים סת עצמאי הפועל במונחים שונים לגמרי מאלה שאנו פועלים בהם.
 
באילו מונחים? בכל הכנות, אינני יודעת. ההסבר הקרוב ביותר שהגעתי אליו היה במאמר אינטואיטיבי קצר שכתבתי עבור כיתת התע"ח (תפיסה על חושית, ESP - שיעור שג'יין העבירה אחת לשבוע), כאשר ניסיתי להבהיר את רעיונותי לעצמי ולתלמידי. רוּבּ סיפר לי על 'הדוֹברים' וכפי שסת קורא להם בספרו, "אישוּיות שלאורך הדורות מדברות אל האדם, מזכירות לו את הידע הפנימי כך שלעולם לא יישכח". רעיון מעניין זה עורר בי את ההשראה לכתוב את הקטע הקצר שאני מביאה בזה. הוא מצביע על המסגרת שבה, לדעתי, עשויים סת ואחרים כמוהו להתקיים.
 
"אנחנו מתחברים בדרכים שאיננו מבינים. אנו מורכבים מיסודות, כימיקלים ואטומים, ולמרות זאת אנו מדברים וקוראים לעצמנו בשם. אנו מארגנים מסביב לחומר הפנימי שלנו את החומר החיצוני שמתגבש לתוך בשר ועצם. הזהויות או האישוּיות שלנו נובעות ממקור שאיננו מכירים.
 
אפשר שמה שהננו תמיד המתין, חבוי באפשרויות הבריאה, מפוזר ובלתי-יודע - בגשם וברוח ששטפו את אירופה במאה ה-13 - ברכסי ההרים המתנשאים - בעננים שאצו דרך השמים בזמנים ובמקומות אחרים. אפשר שנישאנו כחלקיקי אבק מעבר לפתחי משכנות יווניים. אפשר שניצתנו לתוך תודעה ולתוך אי-תודעה מיליונים של פעמים, נגועים בתשוקות, במאוויים לקראת יצירתיות ושלמות שאותן כמעט לא הבנו.
 
וכך אפשר שיש היום אחרים (כמו סת), גם חסרי דמות, אבל יודעים - אחרים שהיו מה שהננו, אבל יותר - אחרים שזוכרים את מה שאנו שכחנו. אפשר שהם גילו דרך האצת התודעה צורות אחרות של הוויה או ממדים של מציאות שגם בה אנו מתחלקים.
 
כך אנו נותנים שמות לאלה שהם חסרי-שם כמו שאנו חסרי-שם. ואנו מקשיבים, אבל על פי רוב אנו מנסים לדחוק את המסרים שלהם לתוך מושגים שאנו יכולים להבין, עוטפים אותם בדימויים סטריאוטיפיים שחוקים. ואולם הם נמצאים בכל סביבותינו, ברוח ובעצים, בצורה ולא בצורה, במובנים רבים מלאים חיים יותר מאיתנו; הדוברים.
 
דרך הקולות האלה, האינטואיציות האלה, הבזקי התובנה והמסרים האלה דובר אלינו היקום, אישית לכל אחד מאיתנו. הוא פונה אליכם, וגם אלי. למדו לשמוע את המסרים של עצמכם, לא לסלף את מה שאתם שומעים ולא לתרגם אותו לאלף-בית ישן.
 
בכיתה (ובחיים בכלל) סבורני שאנו מגיבים למסרים כאלה, לפעמים מגלמים אותם מתוך חכמה כמעט ילדותית, מעצבים אותם לתוך דרמות מקוריות ואינדיבידואליות - דרמות שמעוררות בנו משמעויות שלא ניתן להביען במלים.
 
אפשר שזה סוג המשחק שבו מתענגים ה'אלים', שמתוכו צומחות יצירות, המתפשטות בכל הכיוונים. אפשר שאנו מגיבים לאלים שבתוכנו - אותם ניצוצות פנימיים של ידיעה שמתגרים בידע התלת-ממדי שלנו.
 
אפשר שסת מוביל אותנו אל מעבר למגבלות הרגילות שלנו, לתוך ממלכה אחרת שהיא שלנו בזכות, יסודית לנו - בין אם אנו בבשר או מחוצה לו. אפשר שהוא הקול של העצמיים המאוחדים שלנו, האומר, 'בעוד שאתם גופים מודעים, זכרו איך זה היה ואיך זה יהיה להיות חסרי גוף, להיות אנרגיה הנעה בחופשיות ללא שם אבל עם קול שאיננו זקוק ללשון, עם יצירתיות שאינה זקוקה לבשר. אנחנו - אתם, אבל במהופך'."
 
כתב יד זה צריך לעמוד כספר בזכות עצמו, בלי להתחשב בדעותי על סת או על טבע המציאות. הוא נושא את חותמה של האישיות של סת, כפי שכל ספר נושא את החותם הבל-יימחה של מחברו, לא פחות ולא יותר. הרעיונות שהוא מביא ראויים להישמע, למרות מקורם, ואולי דווקא בגללו.
 
לאחר תחילת הפגישות שלנו שקלתי לפרסם את החומר כשלי, כדי שיוכל להתקבל בזכות ערכו ובלי שיישאלו שאלות לגבי מקורו. אבל זה נראה מעשה לא נכון, כי הדרך שבה מופק החומר של סת היא חלק מהמסר והיא מחזקת אותו.
 
ההכתבה של סת מובאת כסדרה, כפי שקיבלנו אותה, בלי להוסיף או למחוק פסקאות. ברור לעין שסת ער להבדל בין שפה מדוברת לשפה כתובה. פגישות הכיתה שלו פחות רשמיות, עם מידה רבה של שיתוף הקבוצה. ספר זה, לעומת זאת, נמסר יותר כמו הפגישות האישיות שלנו שבהן נמסר גוף החומר. מושם דגש ברור יותר על התוכן, על המלה הכתובה.
 
מלבד בכמה מקרים, לא שונה גם מבנה המשפט של סת (כמה פעמים חילקתי למשל משפט אחד ארוך לשני משפטים). חלק גדול מהפיסוק נעשה לפי הנחיותיו של סת. במקרים כאלה אנחנו הכנסנו מקפים, נקודה-פסיק, סוגריים וגרשיים כפי שהוא הציע, והשמטנו את ההוראות עצמן כדי לא להסיח את דעתו של הקורא.
 
תכופות משפטיו של סת ארוכים, במיוחד לאור העובדה שההגשה מילולית, ובכל זאת הוא לעולם לא הולך לאיבוד ולא מאבד את הקשר עם מבנה המשפט או המשמעות שלו. בכל פעם שבמובן זה התעורר קושי בשלב העריכה, בדקנו את החומר המקורי ונוכחנו כי במקום כלשהו לאורך תהליך ההפקה נעשתה שגיאה בהעתקה. (שמתי לב לכך במיוחד כשניסיתי להכתיב מכתבים לתוך רשם-קול, ולא הצלחתי. לאחר כמה משפטים התקשיתי מאוד לזכור את מה שאמרתי בהתחלה או כיצד ביטאתי זאת.)
 
ההגהה שנעשתה היתה בעיקר על רשימותיו של רוּבּ, כדי להפוך אותן ליותר קריאות. בכמה מקרים כללנו חומר שלא היה חלק מהספר, כאשר הוא היה קשור לתוכן הדברים, או זרה אור על שיטות מסירת החומר, או הביא תובנות לגבי סת עצמו. סת החל להכתיב את הנספח מיד לאחר שהסתיים החומר לספר. היה משעשע למדי שלא הבנתי זאת, והתהלכתי כמה ימים תוהה מי בדיוק אמור לטפל בזה - ואם סת אמור לעשות זאת, מתי יתחיל.
 
בנושא זה רציתי לציין משהו מעניין: לצורך העבודה שלי אני כותבת שלוש טיוטות ועדיין יש שאינני מרוצה. ספר זה הוכתב בגרסה הסופית שלו. סת גם מילא אחר התוכן המותווה שלו בנאמנות רבה יותר ממה שאני אי פעם מילאתי אחרי שלי. אמנם הוא חרג ממנו בכמה מקרים, אבל זאת היא זכותו של כל מחבר.
 
מכאן והלאה, סת מדבר בעד עצמו.
 
 
~ ג'יין רוּבּרטס
 
אלמירה, ניו יורק
 
ספטמבר 1971