טכנו.אנושי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
טכנו.אנושי
הוספה למועדפים

טכנו.אנושי

4.8 כוכבים (4 דירוגים)

עוד על הספר

ד"ר אורי וינהבר שותף ומנהל קרנות הון-סיכון גלובליות וישראליות. הוביל השקעות בעשרות סטארטאפים, שותף לתהליכי צמיחה, הצלחה והתפתחות של חברות רבות, מוצרים, טכנולוגיות ומודלים עסקיים. זוכה שלוש פעמים, כמנכ"ל, בפרס "החממה הטכנולוגית הטובה בישראל" מטעם משרד הכלכלה. דוקטור ל"מדע, טכנולוגיה וחברה" (STS), מרצה וחוקר את יחסי הגומלין בין האדם לבין הטכנולוגיה פרי פיתוחו.

תקציר

בני-אדם ובני-תוכנה / טכנולוגיות וערכים / סכסוכים ובריתות / הזכות לפרטיות וחופש הביטוי / אנונימיות וחשיפה / גוגל ופייסבוק / מיקרוסופט ואמריקה אונליין / בוטים וקוקיז / קלינטון ואובמה / חקיקה וחינוך / שוטרים וגנבים / סיפורים ומחשבות על עולם טכנולוגי מאוד
 
לטכנולוגיה זכויות רבות על אינספור רבדים בחיינו. מוצרים טכנולוגיים הולכים וממלאים את עולמנו, נשזרים בחיי היומיום, משפיעים על מעשיו של האדם ועל זהותו. ההבחנה בין אדם לשאינו-אדם במרחב האינטרנטי, הרִשְתי, המשלב אמיתי עם וירטואלי, הולכת ומטשטשת – הטכנולוגי עוטה כסות אנושית, ובן האנוש נדרש להוכיח שהוא כזה. הטכנולוגיה המפותחת בידי האדם משרטטת סביבנו מרחב חדש ורב-גוונים בין טכנולוגי לבין אנושי – עולם טכנו.אנושי.
התקוות והציפיות הגבוהות שאנו תולים בטכנולוגיה וביכולותיה משנות את האופן שבו אנו מבקשים לתקן את הדרוש תיקון ומפנות אותנו אל הפתרונות הטכנולוגיים. הספר בוחן את הנטייה הזו שלנו לרדוקציה של בעיות העולם והאדם למופען הטכנולוגי, הצר; הוא בוחן את הכמיהה לתיקון באמצעות טכנולוגיה – הכמיהה לטיכון עולם.
לאורם של ערכי יסוד בתרבות האנושית – זהות, פרטיות, הורות, חופש הביטוי והזכות לאנונימיות – הספר מבקש לבדוק מדוע מסיר האדם אחריות מעל כתפיו ושם מבטחו בטכנולוגיה. האם החברה האנושית מודעת להשלכותיה של המגמה הזו? האם זהו תהליך הפיך? 
הספר והמחקר האקדמי שהוביל אליו נולדו מתוך מסע מרתק ורב-שנים לאורך חייהן של חברות טכנולוגיה רבות – חלקן מוצלחות, חלקן מאתגרות, וכולן מיוחדות, כל אחת בדרכה.
 
ד"ר אורי וינהבר שותף ומנהל קרנות הון-סיכון גלובליות וישראליות. הוביל השקעות בעשרות סטארטאפים, שותף לתהליכי צמיחה, הצלחה והתפתחות של חברות רבות, מוצרים, טכנולוגיות ומודלים עסקיים. זוכה שלוש פעמים, כמנכ"ל, בפרס "החממה הטכנולוגית הטובה בישראל" מטעם משרד הכלכלה. דוקטור ל"מדע, טכנולוגיה וחברה" (STS), מרצה וחוקר את יחסי הגומלין בין האדם לבין הטכנולוגיה פרי פיתוחו.

פרק ראשון

מחלוקות וטכנולוגיה
 
מבעד לחלון האינטרנט נשקף נוף עצום, מגוון, רועש ורוגש ורוחש פעילות ומשתנה ללא הרף שבו מעורבים חיינו זה עשרות שנים. נוף האינטרנט, מאז ימיו הראשונים, רווי מחלוקות הנוגעות ברובן לסוגיות זהוּת ברשת ולסוגיות הנוגעות לפרטיות המידע, לחופש המידע ולקניין המידע, מחלוקות שחלקן רחוק עדיין מהתייצבות. ספר זה עוסק במחלוקות שהתעוררו סביב טכנולוגיות מתפתחות ברשת האינטרנט, מחלוקות שבהן מעורבים אנשים, חברות מסחריות, מוצרים, שירותים, חוקים ומחוקקים, תוכנות, מכונות, רשתות ושחקנים נוספים – שחקנים במערכה מורכבת ומגוונת, שחקנים אנושיים ושחקנים שאינם-אנושיים – טכנולוגיות. סיפורן של המחלוקות הללו יציג את התופעות המרכזיות שבהן דן הספר – השלכת האחריות מכתפי האדם והחברה אל הטכנולוגיה ומוצריה, והשימוש ההולך וגובר בטכנולוגיה לפתרון בעיות בתהליך ספירלי ומואץ, אשר יביא במקרים רבים להופעתן של בעיות חדשות המחכות לפתרונן. מקרי הבוחן לאורך הספר יאירו את התופעות הללו באור בהיר.
מתוך מגוון המחלוקות הללו, הספר מתמקד במחלוקות שבהן השחקנים הטכנולוגיים הם בעלי משקל מרכזי ומשפיע, ומתוך כך מתאפשרת בחינה של הנטייה לפתרון קונפליקטים על ידי טכנולוגיה. רקע נוסף ומרכזי לבחירה במקרי הבוחן הללו הוא מורכבותם מול ערכים סותרים – זכות הקניין בכלל והזכות לקניין רוחני בפרט, הזכות לפרטיות בכלל ולפרטיות המידע באופן מודגש, רוח הפתיחות והשיתוף, שיתוף המידע ושיתוף הפעולה הנושבת בחוזקה מאז חדרה רשת האינטרנט לחיי כולנו, עוקרת בדרכה גזעים עמוקי שורשים בתרבות הליברלית.
המחלוקות המוצגות לאורך הספר מציגות מגמה ההולכת וגוברת של פיתוח טכנולוגיה במטרה להביא להסדרה ולפתרון מחלוקות; אולם התבוננות מתוך פרספקטיבה של למעלה מ-20 שנות שימוש באינטרנט מגלה פרדוקס – בזמן שניתן כבר לזהות מקרים לא מעטים שבהם הטכנולוגיה אשר פותחה כדי לפתור בעיות ומחלוקות לא עמדה במשימתה ולעיתים אף יצרה בעיות חדשות, הפנייה אל הטכנולוגיה לשם פתרון המחלוקות לא פחתה.
עם השנים מתרבים הניסיונות להסדרת מחלוקות שונות, באינטרנט ומחוץ לרשת, על ידי פיתוח ויישום טכנולוגיות המיועדות לכך, ורשימת הדוגמאות לכך ארוכה מאוד: מחלוקת הנוגעת להפצת קבצי מוזיקה באינטרנט טופלה, במידה מסוימת, על ידי טכנולוגיות הסדרת זכויות יוצרים (Digital Rights Management) למיניהן; מחלוקת סביב קבצי וידאו המיועדים לצפייה ישירה ומופצים באופן פיראטי מזוהים ונחסמים, במידה מוגבלת, על ידי טכנולוגיות ייעודיות; מחלוקת הנוגעת לריבוי הפרסומות באתרים רבים אשר הביאה לפריחתם של פתרונות טכנולוגיים הנקראים "חוסמי פרסומות", Ad-Blockers. "חוסמי הפרסומות" הללו הם תופעה המהווה מחלוקת בפני עצמה (עבור אתרי התוכן), וזכתה אף היא למענה טכנולוגי המתגבר על החסמים האלו במגוון דרכים; מחלוקת סביב צנזורה המונעת גישה ממשתמשי אינטרנט במדינות מסוימות טופלה באופן חלקי מאוד על ידי טכנולוגיות מעקף; אפליקציות סלולר רבות האוספות מידע רב וחודרני על המשתמשים בהן ובכך מעוררות מחלוקת הנפתרת במידת-מה על ידי אפליקציות אחרות המנהלות את הרשאות איסוף המידע מהמכשיר הסלולרי; אפילו מול תופעת השמנת היתר קמו טכנולוגיות המנסות להציע מענה על ידי טכנולוגיות ניטור תנועה, ספירת קלוריות ועידוד פעילות גופנית; רוֹגְלוֹת (spyware) ווירוסים הנפוצים ברחבי הרשת מטופלים, במידה רבה אך לא מלאה, על ידי טכנולוגיות אבטחת מידע המתעדכנות באופן תדיר; נסיעה אסורה של רכב פרטי בנתיבים השמורים לתחבורה ציבורית נתקלה במצלמות המצוידות ביכולת זיהוי מספרי רכב; השימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה ומהווה סכנת חיים של ממש הביא לפיתוח יכולות טכנולוגיות המונעות עירבוב מסוכן של הגה עם טלפון סלולרי. הדוגמאות הספורות שהוזכרו כאן הן רשימה חלקית מאוד של מחלוקות אשר חיפשו מזור בטכנולוגיות הַסְדָרה, על פי רוב – בהצלחה חלקית. האבולוציה של ההסדרה הטכנולוגית דינה אסקלציה, החמרה והמרה של הבעיות הללו באחרות.
האינטרנט הוא מדיום מקשר ומגשר בין ישויות שונות; הוא משחק בעת ובעונה אחת בשני תפקידים הפוכים בהקשֵרֵי זהות – הוא מאפשר הסתרת זהות, החלפת זהות, שינוי זהות והונאת זהות כמדיום מְמַסֵך (שם משתמש לא אמיתי, חתימה לא אמיתית על פוסט או ציוץ או טוקבק, השתתפות אנונימית בדיאלוגים ובדיונים ברשת, קנייה אנונימית וכדומה). הרשת "עתירת החורים" משמשת כמסך כבד ואטום. מנגד, האינטרנט מהווה תשתית טכנולוגית למיצוי מידע רב על משתמשים שונים, בידיעתם או שלא בידיעתם. הרשת "עתירת הקְשָרִים" משמשת כאן כמקור פורה למידע על מאפייני הזהות של הגולש.
טכנולוגיות רבות מפותחות בתווך הזה, בין שני קוטבי ההשפעה על סוגיות זהות המשתמשים – מוטיבציות של חשיפת מאפייני זהות ומוטיבציות של הסתרת זהות. המורכבות הזו היא כר גידול דָשן להתעוררות מחלוקות בסוגיית הלגיטימיות של הטכנולוגיות הללו ואופן השימוש בהן. קטבים מנוגדים נוספים המהווים גורמי השפעה על השדה הנדון ומשיכה אליו הם האנושי אל מול הלא-אנושי, פרטיות לעומת שיתוף, פרטי לעומת מסחרי. 
הספר שלפניכם מציג מקרים המתרחשים ברשת של שחקנים אנושיים ושאינם-אנושיים, מקרים שבהם שחקנים אנושיים מאצילים את סמכותם לשחקנים שאינם-אנושיים, כדי שאלו ישמרו על האינטרסים הקשורים לזהותם במרחב האינטרנטי המורכב, המערב מטבעו באופן הדוק שחקנים משני הסוגים. 
ברקע המחקר המתואר בספר עומד דפוס התנהגות אשר לפיו השחקנים המעורבים בקונפליקטים נוטים לפנות אל שחקנים שאינם-אנושיים – טכנולוגיות – לשם הסדרת יחסים חברתיים, כלכליים, ארגוניים או אחרים, הנמצאים במצב של דילמה, מחלוקת או קונפליקט. החוקרים וויב בייקר (Bijker) וג'ון לואו (Law) תיארו מגמה כזו, תבנית התנהגותית, בספרם מעצבים טכנולוגיה / בונים חברה – מחקרים בתחום השינוי הסוציוטכני.  הספר מתחקה אחר המאפיינים בקונפליקט המתרחש ברשת משולבת שכזו, אשר גורמים לפְּנִיָה להסדרתו דווקא באמצעות טכנולוגיות – סוכנים שאינם-אנושיים המעודדים תהליכים של שינוי טכנולוגי.
ניל פוסטמן (Postman), תיאורטיקן בולט שהרבה לעסוק בסוגיות של תקשורת-המונים וחינוך, טען בספרו טכנופולין: כניעתה של התרבות לטכנולוגיה  שהטכנולוגיה מייתרת את האלטרנטיבות הקמות לה, בדיוק כפי שאלדוס האקסלי חזה כבר ב-1932 בספרו הדיסטופי עולם חדש מופלא.  הטכנולוגיה, לפי פוסטמן, אינה מוציאה את החלופות אל מחוץ לחוק, אינה הופכת אותן ללא מוסריות ואינה הופכת אותן ללא פופולריות, היא פשוט הופכת אותן לבלתי-נראות ובכך הן הופכות ללא רלוונטיות. המונח שטבע פוסטמן – "טכנופולין" – מתאר את הפיכתה של הטכנולוגיה לתכלית החיים (להבדיל מאמצעי). היעילות הופכת מאמצעי למטרה, השקפות העולם והאמונות המסורתיות נעשות חסרות משמעות, והתרבות משרתת את הטכנולוגיה.
לאורך דפי הספר אבחן את הסיבות להעדפת הפנייה לפתרון טכנולוגי על פני פנייה לפתרונות אחרים במצבי מחלוקת סביב התפתחות טכנולוגיות. האם השינויים הטכנולוגיים אשר פותחו בשל המחלוקות ומתוכן אכן הביאו לייצוב הקונפליקט, או שהם גרמו לשימור המצב ואף להתפתחותן של מחלוקות נוספות? ואם מקורן של טכנולוגיות בסלע מחלוקת, האם עם התייצבות המחלוקת תתייצב גם הטכנולוגיה, או שזו תמשיך להתפתח? במסגרת זו אבחן לא רק את תרומת התייצבות המחלוקות להתייצבות הטכנולוגיות אלא גם את המצב ההפוך – האופן שבו טכנולוגיה דווקא משמרת מחלוקת באופן פעיל ואינה מאפשרת הַסְדרה. 
 
שלושה קווי עלילה, שלוש מחלוקות
שלוש זירות מחלוקת תלווינה את הספר, שלוש מחלוקות הסבות סביב שאלות של זהות ומאפייני זהות באינטרנט, כמו גם בהקשר של פרטיות המידע ולקניינו במהלך העשורים הראשונים לכניסת האינטרנט לחיינו. השער הראשון יתאר את ההסטוריה של הקוקיז (Cookies). אל מול השאיפה לאנונימיות של משתמשי האינטרנט קמה מוטיבציה של האתרים המסחריים "להכיר" את זהות המשתמשים, ובכך להתאים את השירותים לצרכיו ולרצונותיו של כל אחד מהם. כך, שחקנים אנושיים משתמשים בקוקיז – שחקנים שאינם-אנושיים – כדי ליצור וּלשַמר ייצוג של שחקנים אנושיים אחרים, וזאת כדי להציע להם את מרכולתם (המסחרית, על פי רוב) באופן אופטימלי, כלומר באופן המותאם לרצונותיהם ולצורכיהם. מנגד מפותחים נוגדנים (טכנולוגיות אנטי-קוקיז), שחקנים שאינם-אנושיים המגינים על האינטרסים של המשתמשים הפרטיים מפני הניסיונות להתחקות אחר מאפייניהם ולייצג אותם באופן לא מורשה. כך נסובה המחלוקת סביב זכותם של המשתמשים האנושיים לפרטיות ולהגנה מפני הסוכנים הלא-אנושיים המתחקים אחריהם ואחר התנהגותם, הרגליהם ומעשיהם ברשת. 
השער השני יספר את סיפורם של הבוטים (Bots). עם השנים פותחו ברשת האינטרנט טכנולוגיות המחקות את דרך השימוש האנושי באינטרנט, מעין רובוטים של תוכנה, ובקיצור – בּוֹטים. שחקנים אנושיים משתמשים בבוטים הללו – שחקנים שאינם-אנושיים – כדי שאלו יעטו על עצמם מראית עין של שחקנים אנושיים, וזאת במטרה לזכות בזכויות השמורות לשחקנים אנושיים, ורק להם – פתיחת חשבונות אימייל, קניית מוצרים ושירותים, קריאה וכרייה של תכנים ועוד. מנגד, האנטי-בוטים (CAPTCHA כמקרה בולט ומייצג) הם שחקנים שאינם-אנושיים שתפקידם להבחין בין שחקנים אנושיים לבין אלו שאינם-אנושיים. הקונפליקט מתרחש כשמשני עברי המתרס ניצבים שחקנים שאינם-אנושיים – אלו הלובשים דמות אדם, מול אלו המנסים לחשוף את זהותם ולמנוע את פגיעתם.
השער השלישי יעסוק בהשגחה הורית (Parental Control). האינטרנט, כזירה משולבת שחקנים, מאפשר אנונימיות למשתמשים בו, ובכך פותח פתח להתנהגות פוגענית של משתמשים לא-מזוהים כלפי משתמשים אחרים ברשת. אל מול האיום הזה התפתח אצל ילדים והוריהם צורך בהסדרה ובמענה. "השגחה הורית" הוא כינוי לתחום של טכנולוגיות הפועלות ברשת מורכבת של שחקנים אנושיים ושחקנים שאינם-אנושיים כדי להגן על האינטרסים של השחקנים האנושיים. השחקנים האנושיים (הורים, מורים, ארגוני הורים, ארגונים דתיים ועוד) משתמשים בשחקנים שאינם-אנושיים – טכנולוגיות – כדי שאלו ייַצְגו את האינטרסים שלהם במקום שבו הם, האנושיים, נמנעים מלהימצא. הדילמה אם כך כפולה: עד כמה ניתן לאפשר אנונימיות ברשת ובכך להקל על פעילות פוגענית כלפי משתמשים תמימים, ובנוסף – האם ניתן להשתמש בשחקנים שאינם-אנושיים כדי שידווחו ואף ימנעו פעילות פוגענית כלפי השחקנים האנושיים?
השער המסכם ובו תובנות אשר עלו מתוך המחקר יציג מגמות משותפות ותבניות בתהליכים, ובעיקר ידון בקלות שבה פונה האדם אל הטכנולוגיה ובמשמעויות של התופעה הזו.
 
* * *
 
הפנייה אל אמצעי הגישור הטכנולוגי באופן מועדף על פני פתרונות אחרים מהווה ציר מרכזי בספר. נראה שבשל נגישותה, זמינותה, מחירה הנמוך יחסית והקלות הגוברת של פיתוח הטכנולוגיה, הופכת זו לאמצעי זמין ולברירת מחדל לגישור והסדרה של קונפליקטים. עם הזמן ועם התרחבות השימוש בקוד הפתוח במרחבי הפיתוח הטכנולוגי, הולכת מגמה זו ומקצינה. 
הקלות והזמינות של הבחירה בטכנולוגיה כאמצעי הסדרה מחד גיסא, והיומרה של הפתרונות הטכנולוגיים לעומת אחרים מאידך גיסא, גורמות פעמים רבות להעדפתה כאמצעי מגשר ומסדיר על פני דרכי הסדרה אחרות כמו חינוך, הסברה, חקיקה, רגולציה ואכיפה, כל זאת גם אם משמעות הבחירה בפתרון הטכנולוגי, בשחקנים שאינם-אנושיים, לעיתים אינה ברורה דיה לבוחרים בה (האם מצלמות האבטחה אכן שומרות על הסדר באזורים מועדים לאלימות? האם אמצעי זיהוי ביומטריים אכן מחנכים את הציבור להימנע מהצבעה כפולה?). הספר יציג את ההשערה אשר לפיה ישנה עלייה בפנייה אל הפתרון הטכנולוגי, עלייה הבאה על חשבון פנייה לפתרונות אחרים (חינוך והסברה, רגולציה ואכיפה). מתוך מגוון הפתרונות המוצעים ישנה נטייה להעדיף את הפתרון הטכנולוגי, מבוסס שחקנים שאינם-אנושיים, חרף העובדה שאינו פותר תמיד את המחלוקת ולעיתים אף משמר אותה. אלווין ויינברג, פיסיקאי גרעין אמריקאי שלקח חלק ב"פרויקט מנהטן", זיהה את המגמה הזאת כבר ב-1966 – "לאור הפשטות של ההנדסה הטכנולוגית והמורכבות של התכנון החברתי, עד כמה ניתן לעקוף בעיות חברתיות על ידי רידודן לבעיות טכנולוגיות?" 
 
ניסיונות הסדרת המחלוקת עשויים לעיתים לגרום לשימורה ואף לייצור מחלוקות נוספות
המקרים שנבחרו מאפשרים בחינה של תהליך נוסף הנלווה לשינויים טכנולוגיים, וקשור לשאיפתם של התהליכים הללו להתייצבות. בניגוד לטענה שטכנולוגיות מתייצבות כאשר המחלוקת מתייצבת, מקרי הבוחן שאציג יראו שלעיתים הפנייה אל שחקנים שאינם-אנושיים לשם גישור או הסדרה של המחלוקת עשויה להביא לתוצאה שונה מזו המקוּוָה. לעיתים השחקנים שאינם-אנושיים אינם מייצבים את התהליך, אלא מנציחים את הקונפליקט ומשמרים את המחלוקת. ישנן מחלוקות שבהן הטכנולוגיה המתיימרת לגשר מביאה לשימור הקונפליקט ואף להחרפתו (למשל, טכנולוגיות אנטי-ספאם מגבירות את התחכום של מפיצי הספאם ויוצרות הגברה של הנזקים הנגרמים כתוצאה מכך). במקרים אחרים ניכרת המרה של הקונפליקט בקונפליקט אחר (למשל, המחלוקת סביב תוכנות השגחה הורית המביאות להפרת פרטיות השימוש ברשת על ידי נערים וילדים, במקום המחלוקת על השימוש החופשי ברשת אשר נפתרה כביכול על ידי תוכנות אלה). מן האמור כאן נובע שחלק מהשחקנים שאינם-אנושיים המוצגים כמגשרי-מחלוקות מתגלים בפועל כמשמרי מחלוקת או אף כגורמי מחלוקות מסדר שני.
 
העמודים הבאים יציגו בקצרה את עמודי התווך התאורטיים המרכזיים אשר עליהם נשען הספר.
 
 
 
האם ניתן לחקור טכנולוגיה ובני אדם באותה שיטת מחקר?
העדשה שדרכה צפיתי במקרי הבוחן נשענת על המסגרת המחקרית של ANT –Actor Network Theory . גישה זו נתפסת בדרך כלל כמתודולוגיה שאינה מביאה את עמדתו של החוקר אל תוך המחקר, כדי שעצם המחקר לא ישפיע על המחלוקת. מומחי חקר-מחלוקות לומדים עם התמחותם בתחום שקשה לנקוט עמדה דיכוטומית – נכון או לא נכון, מותר או אסור, רצוי או דחוי – גם למומחה המביט ברשת המחלוקת מבחוץ. מחלוקות הן בדרך כלל רשתות סבוכות שלא תותרנה באִבְחַת חרבו של החוקר, כקשר גורדי.
אולם תהליכים חברתיים זורמים כְמַאגְמָה, בתהליך כפול וסותר של המָסָה והתְמַצקות בעת ובעונה אחת, ולכן שיטת המחקר המבוססת ANT ממקדת את עדשת חקר המחלוקות בעיקר על תהליכי ההמסה. על פי ANT, חברה מורכבת מרשתות של שחקנים (actors)  הטרוגניים, אנושיים ושאינם-אנושיים. חברה, ארגונים, סוכנים ומכונות הם כולם תוצרי האינטראקציה של רשתות שחקנים. האדם, על פי ANT, אינו ניתן להבנה כישות מבודדת אלא כחלק מרשת הטרוגנית של משאבים, סימנים וסוכנים המגדירים אותו כָּאָדם הספציפי שהוא. זו אסכולה אשר פותחה ונועדה לחקור ולהבין מערכות חדשות ומערכות מורכבות ומשתנות באופן תדיר – טכנולוגיות מתפתחות, ארגונים, מערכות מידע וזירות אחרות שבהן הגבולות מטושטשים ואינם ברורים.  דוגמה בולטת לרשת שמתקיימים בה המרכיבים הללו היא האינטרנט – זירה שסוכנים אנושיים ושאינם-אנושיים פועלים בה באותו מרחב במשולב, באופן שבו מיטשטשים לעיתים הגבולות ביניהם. 
האסכולה התפתחה באמצע שנות ה-80 כמסגרת מושגית המתארת וחוקרת תהליכי ממשק בין חברה לטכנולוגיה, ומעניקה agency לשחקנים האנושיים ולשאינם-אנושיים. התיאוריה פותחה לראשונה ב"מרכז לסוציולוגיה של החדשנות"  על ידי ברונו לאטור, ג'ון לואו ומישל קאלון (Callon), והיא מקהה מעט את עוקצה של ההרואיות המדעית; היא גורסת שלא זו בלבד שלהמצאה אבות רבים, אלא שההמצאה היא תולדה של מגוון רב ומורכב של גורמים – אנושיים ושאינם-אנושיים – המקושרים אלו לאלו ברשת מורכבת של קשרים ושל השפעות הדדיות. "איננו פועלים לבדנו" אומרת גישת ה-ANT, ותוצר הפיתוח ניזון ממגוון המשפיעים הפועלים על הממציא, על המְפַתח, על המדען. על פי גישה זו מושפע מפתח הטכנולוגיה (ומכאן שמושפע תוצר הפיתוח עצמו) מעמיתיו ומדיעותיהם, מהכלים הנתונים בידיו, מהידע הקיים הנגיש לו, ממנהליו, מהפוליטיקה במקום עבודתו, וכן הלאה. כל אלו וגורמים רבים נוספים מהווים את רשת השחקנים שלו.
 
* * *
 
חקר האינטרט וניטרליות הרשת
חקר האינטרנט דומה לחקר המכניקה של רכבת דוהרת תוך כדי נסיעתו של החוקר על סיפונה. תחום מחקר צעיר זה פרץ את דרכו עם התרחבות השימוש ברשת, וההשתנות בו כה דרמטית ותכופה עד שמשפט שנכתב על התחום עשוי לאבד מתוקפו כבר בנקודה שבסופו (סיכון שנושא על גבו גם הספר שלפניכם). מלבד חייו הקצרים מאוד עד כדי חוסר יכולת לזהות תהליכים בפרספקטיבה נאותה, ומלבד היותו דינמי ומהיר צמיחה, מציב התחום אתגר נוסף אל מול חוקריו, שכן האינטרנט עצמו, מושא המחקר, מהווה גם את אמצעי/כלי המחקר (אם לא הבלעדי, ודאי המרכזי), ובדרך כלל גם את מדיום הכתיבה, האיחסון, השמירה, ההעברה, הפרסום (ועוד כהנה וכהנה פונקציות). המדיום הוא גם התוכן, התוכן הוא גם המדיום, ויש בכך אתגר רב.
גם ההטרוגניות הקיצונית של הדיסציפלינות, המתודות, שאלות המחקר השונות בתחום, המספר הרב של תחומי המחקר אשר נגזרים ונובעים מהאינטרנט, ומושאי מחקר המשתנים במהירות ולרוחב יריעה רחב, מאפיינים ומייחדים את תחום המחקר הזה. חקר האינטרנט דומה לחקר פלנטה חדשה, מרובת ממדי מחקר המעוררים ומעודדים פיתוחן של דיסציפלינות חדשות ושל כלי מחקר חדשים.
כאשר טים ברנרס-לי (Berners-Lee) המציא את הרשת הכלל-עולמית (World Wide Web) הוא לא ביקש רשות מאף אחד, כך כתב בבלוג שלו ב-2006, והוסיף שהוא חושש שמאות מיליוני המשתמשים באינטרנט כיום בחינם לא יוכלו עוד לעשות זאת בקרוב. ברנרס-לי חושש מהשתלטות אינטרסים כלכליים על הרשת באופן כזה שיפגום ביכולתה להישאר ניטרלית ושווה לכל משתמש. 
המושג "ניטרליות הרשת" מתייחס לרשת אשר אינה מגבילה בשום אופן את התוכן העובר בה, ואינה מפלה לרעה סוג תוכן אחד על חשבון סוג תוכן אחר, על ידי הגבלת מהירות או כל הגבלה אחרת. העיקרון העומד מאחורי "ניטרליות הרשת" הוא התעלמות מוחלטת מזהותו של המשתמש שאליו או ממנו נשלח המידע כדי לאפשר הזדמנות שווה לכל, והוא מופנה בדרך כלל נגד הכוח הרב שנצבר בידי ספקיות התקשורת. שליטה במידע היא בעלת פוטנציאל כוח רב, אומר ברנרס-לי, והחשש העולה מכך הוא שחברות מסחריות תוכלנה לשלוט בנגישותו של המשתמש למידע מתוך סיבות מסחריות ועסקיות, כשם שגופי ממשל במדינות מסוימות שולטים בנגישות המידע מסיבות פוליטיות. 
לצד ברנרס-לי ניתן למצוא תאורטיקנים לא מעטים העוסקים ב"ניטרליות הרשת". אחד הבולטים שבהם הוא לורנס לסיג (Lessig) – משפטן, פעיל פוליטי וחברתי ומייסד "קריאייטיב קומונס" (Creative Commons), מיזם הפועל לפישוט שיתוף תכנים ללא ויתור מלא על זכויות יוצרים. לסיג התפרסם מחוץ למעגלי פעילותו האקדמית כשהתמודד ב-2016 מול הילארי קלינטון לראשות המפלגה הדמוקרטית ולמועמדות למשרת נשיא ארצות הברית, והוא ילווה אותנו לאורך פרקי הספר.
גם עין בלתי מזוינת תזהה סתירה בין ההטפה לרגולציית ניטרליות הרשת לבין העובדה שההטפה מגיעה מהמתנגדים הגדולים של רגולציה בכלל באינטרנט. ברנרס-לי מסביר את הסתירה הזאת בעיקרון המידתיות – מעט רגולציה חייבת להינקט כדי לשמור על ערכי היסוד. כשם שהדמוקרטיה מושתתת על עיקרון חופש הדיבור, כך רשת האינטרנט מושתתת על העיקרון החברתי של חופש ההתקשרות, בכל דרך שהיא, לכל צד שהוא. ומכיוון שהחברה המודרנית מתבססת במידה רבה על האינטרנט, נובע מכך כי עקרונות האינטרנט הם עקרונות החברה.
 
זהות ופרטיות
הזהות ברשת מורכבת ורבת-פנים, ובכך העניין הרב שבה. זהות השחקנים מהווה גורם מרכזי ונוכח במרכז השימוש באינטרנט: היא תנאי לקיום מסחר באינטרנט, היא משפיעה על מנועי החיפוש באינטרנט, היא מרכזן של רשתות חברתיות, היא משפיעה על מותר ואסור ברשת. מה שמותר לאחד אסור לאחר, וההבדל בין האחד לאחר הוא זהותו. זהות ברשת היא פיסת מידע ייחודית המשויכת לישות כלשהי, היא אוסף המאפיינים הייחודיים והמהותיים שלו אשר מגדירים אותו, מאפיינים אשר הגיעו בירושה או שויכו על ידי אחר. מאפיינים עשויים להיות תכונות קבועות, העדפות אישיות, האופן שבו אנשים אחרים תופסים את אישיותו, יכולותיו ותכונותיו, צבע שערו של אדם או העובדה שהוא יודע קרוא וכתוב או יודע לנהוג בטרקטור. חלקם של המאפיינים קבועים, בעוד שאחרים משתנים במרוצת הזמן, כפונקציה של מגוון גורמים.
אין בנמצא שתי זהויות זהות באופן מלא, גם לא של תאומים זהים. לכל זהות מפה ייחודית של מאפיינים. שני אנשים עשויים לחלוק מאפיינים זהים מסוימים (גיל, גובה, משקל, רשיון נהיגה בטרקטור...), אולם אין בכך כדי להצביע על זהות זהויותיהם. גם דוֹמוּת בין זהויות נובעת למראית עין מכך שלא כל התכונות הרלוונטיות נסקרו, שאם כך היה, ניכר היה הבדל הנובע ממאפיינים נוספים השונים זה מזה. מכאן נובע שעל ידי שימוש במאפייני זהות ניתן להבחין בין שחקנים אנושיים שונים, ובהכללה, גם להבחין בין שחקנים שאינם-אנושיים על ידי מאפייני זהותם. 
השתנותן של זהויות לאורך זמן נובעת משינויים באותם מאפיינים המרכיבים את הזהות, גם משתנים שלא בהכרח נתפסים כמשני זהות. כשנער מתבגר, תכונות אופיו עשויות להתגלות לעין, בעוד שמאפיינים אחרים עשויים להשתנות. צבע שערו משתנה, וכך גם גובהו וקולו. אך גם כאשר אדם רוכש מצרכי מכולת באינטרנט, מתווספים לפן מסוים בתוך רשימת מאפייני זהותו הרגלי הקנייה שלו והעדפותיו אל מול מקרר מוצרי החלב.
שימושים שונים בזהות דורשים ייצוגים שונים של הזהות. ההבדל בין זהות למאפיינים אינו חד ומוחלט – לעיתים מאפיין מסוים מהווה ייצוג או פרט מזהה מובהק. דוגמאות נפוצות הן מספרי זהות, מספרים אישיים (בארגון כלשהו), מספרי ביטוח לאומי ודומיהם, אולם ברור שאף מספר כזה אין בו כדי לתאר את זהותו של האדם המחזיק בו. בתנאים מסוימים ממלאים שמות מלאים פונקציה דומה עבור רוב האנשים. 
אם כך, מהו השימוש או הצורך בזהויות ובמאפייני הזהות? זהות מאפשרת לאדם לפנות או להתייחס לאדם אחר בלא לטעות בינו לבין אדם שלישי. זהות משמשת כסימן הגורם לשליפת זיכרון המכיל מידע על אדם מסוים. זהות נמצאת בשימוש במסחר כשאדם חותם על הרשאה או על המחאה (בשמו המופיע בחתימה המייצגת אותו), או על ספח כרטיס האשראי, על חוזה רכישה וכדומה. במידה מסוימת מאפייני העסקה יקבעו את מידת הזהות שתשמש את התהליך. עסקאות מסוימות נסמכות על מעט מאפייני זהות (בחנות המשקאות נדרש הרוכש להוכיח בסך הכל שגילו גבוה מהמינימום הקבוע בחוק. החנות, הגוף המוכר, נדרש בסך הכל להכיר מאפיינים מינימליים לגבי זהותו של הרוכש אשר ישייכו [או לא] את הרוכש לקבוצת האנשים הרשאים לרכוש משקאות שעליהם חלה הגבלה). עסקאות אחרות נסמכות על פרט מזהה ייחודי, אולם הן אינן דורשות היכרות מלאה עם כלל מאפייני הזהות של האדם (כדי שגלויה תגיע ליעדה, היא צריכה להכיל את כתובת המשלוח המדויקת של הנמען). וישנן סיטואציות שבהן נדרשת היכרות עם כלל מאפייני הזהות של השחקן. במידה מסוימת, נישואים מוצלחים עשויים לדרוש שבני הזוג יכירו את מירב מאפייני הזהות של חציים השני. באופן דומה, גם יחסי עורך דין עם לקוחו ידרשו היכרות עם הזהות על מירב מאפייניה, לפחות בהיבט המסוים הרלוונטי.
ממשקים ומפגשים אשר מתרחשים במרחב הגשמי נושאים בחובם את זהותם של האנשים השותפים לאותו מפגש, ובאמירה כללית – תכונות פיזיות ממשיכות להיות נוכחות באינטראקציה בעולם הממשי. כך למשל כשאדם רוכש ספר בחנות ספרים, מוכר הספרים עשוי לזכור את פניו או את לבושו או את מבנה גופו של הרוכש. ההבדל בין מרחב פיזי לבין המרחב האינטרנטי נעוץ בכך שמהותה של כל אינטראקציה דיגיטלית היא הפרדה בין חלקי השלם. סְפָרות אינן נושאות בחובן מידע נוסף הנישא איתן, בעוד שכל אינטראקציה במרחב הפיזי כוללת מידע נוסף ומשני שאינו ניתן להפרדה. משדרים דיגיטלים מסוגלים רק לשדר – אין מידע משני חבוי בין גלי השידור הדיגיטלי אלא אם הושם שם בכוונת מכוון, ומתוך שכך – תהליך אותנטיקציה  דורש שיתווסף מידע נוסף באינטראקציות האינטרנטיות לשם וידוא זהות. מסירה של מידע נוסף במהלך אינטראקציות דיגיטליות מציפה את האפשרות שהזהות תיגנב, כלומר ייעשה בה שימוש שלא על ידי בעליה ושלא ברשות בעליה, מכיוון שבסביבות מסוימות ברשת אין יכולת לאכוף מסירה של פרטי זהות אמיתיים, או למנוע שכפול והעתקה של פרטי זהות של אדם נתון. כדי למנוע בעיות כגון אלה יש הנמנעים מהעברת פרטי הזהות עם המסר, ותחת זאת נוקטים אמצעי אימות (וֶריפיקציה) כדי לאשרר למקבל המידע שהוא אכן נשלח מהשולח האמור. כך נמנע הצורך בשליחת פרטי הזהות עצמם ונשמרת אבטחת המידע שלו.
מאפייני סוגיית הזהות הללו אינם מכסים ולו טפח מכלל העיסוק התיאורטי בתחום, בכלי מחקר וחשיבה פסיכולוגיים, סוציולוגיים, פילוסופיים ואחרים, אלא פותחים פתח צר אל זוויות העיסוק במונח ובמושג, במעגלי מחקר אינטרנטי ובהקשרים הרלוונטיים למחקר זה. הזהות, על גוניה הרבים, היא ציר מהותי נוסף בספר, וכל המחלוקות שתתוארנה לאורכו עוסקות בזוויות שונות של זהות אינטרנטית: ביכולת לזהות זהות, להסתיר זהות, לחשוף זהות, להחליף זהות, לאגור מידע על זהות, לאסוף מאפייני זהות, באופן שבו טכנולוגיות מגדירות זהות, באופן שבו שחקנים שאינם-אנושיים מפרשים זהות או מכוננים זהות, ועוד.
תחת מושג הזהות ברשת יש להקדיש שימת לב לנגזרת שלו, פרטיות ברשת – אחת הסוגיות המרכזיות בחקר האינטרנט. הפרטיות ברשת מהווה כר מחקר רחב המרתק חוקרים מדיסציפלינות רבות ובכללן משפט, אתיקה, טכנולוגיה וחברה, וטקסטים רבים נכתבו עליה בפרק הזמן הקצר שבו קיים מושא המחקר. 
בפרקי הספר יוצגו מחקריה של הלן ניסנבאום העוסקת בממשק בין טכנולוגיה לערכים; ניסנבאום דנה בסוגיות פרטיות במנועי חיפוש בפרט וברשת בכלל; היא חוקרת תרבות, מדיה ותקשורת באוניברסיטת ניו-יורק (NYU) ומחברת הספר פרטיות בהקשר – טכנולוגיה, מדיניות, והיושרה של חיים חברתיים.  ניסנבאום הפיצה בשנת 2006 תוכנה בשם TrackMeNot (אל תעקוב אחרי) ופרסמה מאמר המציע פתרון לחברות פרסום תוך כדי שמירה על פרטיות המשתמש – AdNostic. על פי ניסנבאום, לאור ההבנה שלטכנולוגיה השפעה על ערכי התרבות והחברה, יש לדרוש ממפתחי הטכנולוגיה להציב לנגד עיניהם את אמות המידה המוסריות והערכיות כחלק מהמדדים לבחינת טכנולוגיה חדשה. זו עמדה שאינה רואה בטכנולוגיה מרכיב ניטרלי, אולם האחריות על התפקיד שבו נושאת הטכנולוגיה נמצאת בידיהם של מפתחיה, טענה שנשמעה גם מחוקרים אחרים, בהם גם לסיג, והיא מכונה לרוב "פרטיות על ידי תכנון" (Privacy by Design). התוכנה שפיתחה ניסנבאום מהווה כלי טכנולוגי ליישום גישתה ביחס לפרטיות ברשת, ובאופן רחב – על מנת לממש את תפישתה הערכית.
 
* * *
 
לאור פנסי הזהות, הפרטיות והניטרליות, לאורך שדרות הטכנולוגיה והאינטרנט ובמרחבי המחלוקות השונות, ינסה הספר להציב כמה תמרורי שאלה ובירור – מדוע השחקנים האנושיים משילים אחריות מעל כתפיהם ונותנים מבטחם בטכנולוגיה כדי שזו תבצע עבורם את העבודה? האם ישנם תחומים שבהם השחקנים האנושיים שומרים את ההגה בידיהם? האם החברה האנושית מודעת ליעילותה של המגמה הזאת ולתוצאותיה? האם זהו תהליך הפיך? 
 
זווית אישית
זה למעלה משני עשורים שחיי המקצועיים שזורים בפיתוח חברות טכנולוגיות, בפיתוח מוצרים טכנולוגיים, בתכנון, ביוזמה ובהשקעה בטכנולוגיות חדשות לגוניהן השונים. עם השנים, בעיקר בעשור האחרון שבו עיקר עיסוקי בהצמחה של מיזמים מבוססי טכנולוגיה, הלכה והתבהרה מול עיני מפה רחבה ומורכבת של תהליכי צמיחתם של מוצרים טכנולוגיים, חלקם הגדול בתחום שבו עוסק באופן טבעי הספר הזה, מוצרים טכנולוגיים מבוססי רשת. 
זכיתי להיות מעורב מקרוב מאוד בפעילותן של עשרות חברות טכנולוגיות, מקצתן מוזכרות בין דפי הספר, והפעילות היומיומית והמרתקת של ניתוח האתגרים ותכנון המענה לאתגרים הללו היא שגרת יומי זה שנים רבות. אני חשוף לצדה היפה של הטכנולוגיה ולאופן שבו היא מועילה ומספקת מענה לצרכים ולקשיים של אנשים וחברות, אך גם לצדדים נוספים שלה. במרוצת הזמן התגבשה הבנתי שהפנייה אל הטכנולוגיה הופכת באופן הולך וגובר לברירת מחדל מיידית וכמעט אגבית במקרים רבים, רבים מאוד, שבהם עומד אדם ומבקש מענה לצורך. האדם, בעולם מבוסס רשת, מרושת אל חבריו באופן תמידי ובאינטנסיביות גבוהה ההולכת ומתעצמת; וברשת הזאת חברות גם מכונות רבות, לעיתים עד לבלי הכר מיהו האדם ומיהי המכונה. נגישותה של הטכנולוגיה והקלות שבה יכול האדם לפנות אליה, ליצור אותה יש מאין ולהפעיל אותה הופכת אותה לידידתו הטובה ביותר – נטייה גוברת זו עומדת במרכזו של הספר. אין זה מניפסט היוצא נגד פיתוח הטכנולוגיה, בוודאי לא נגד השימוש בה, אלא זרקור המבקש להאיר תופעה מתגברת וקשה לשינוי, אולי כבר בלתי אפשרית לשינוי. 
הקלות הבלתי נסבלת שבה נולדות ומפותחות טכנולוגיות בתחילת האלף השלישי היא שסקרנה ודחפה אותי לצאת אל המחקר הזה, וביקשתי לבדוק בו את הסיבות שבגללן כולנו, כחברה וכבודדים, נשענים באופן כה מובהק על הטכנולוגיה, עד שזהותנו מתמזגת עם זהותה, עד שתפקידינו מושמים בידה, עד שהגבולות בין האדם לבין המכונה מיטשטשים ברשת האינסופית כמעט של אדם ומכונה, הרשת שאנו, בני האדם, טווים סביבנו. ביקשתי למצוא את הסיבות שבגללן מתמלאת הרשת שלנו בטכנולוגיות, ושבגללן מתגברת פנייתנו אל הטכנולוגיה כדי שזו תחליף, תשלים או תרחיב את יכולותיו של האדם, כמעט בכל תחום של חיינו. 
המחקר שממנו נולד הספר החל ב-2009. מאז ועד למועד כתיבת שורות הסיום ידעה הרשת תמורות רבות, אולם מקרי הבוחן הנדונים בו נותרו רלוונטיים מתמיד, ותופעת המענה הטכנולוגי לאתגרים אשר הטכנולוגיה עצמה מניחה בפני החברה רק הולכת ומתגברת. כתיבת הספר נחתמת בתקופה שבה גובר השיח הציבורי והחשש מפני כוחן ויכולותיהן וחדירתן של מעצמות האינטרנט הגדולות (פייסבוק וגוגל בראשן) לכל פינה בחיינו. בשנים האחרונות מתרבים גם דיווחים על מקרים שבהם נעשה שימוש פוליטי בכוחן של מעצמות האינטרנט האלה והן מנוצלות להשפעה על דעת קהל, לעיתים באופן לא חוקי. אל מול החשש משימוש לרעה במידע הנאסף נכנסה לאחרונה (2018) לתוקף, בגבולות האיחוד האירופי, תקנה המגינה על המידע האישי של משתמשים ברשת, GDPR – General Data Protection Regulation, תקנה כללית להגנה על מידע. התקנה מקשה על איסוף ושמירה של מידע על משתמשים ברשת על ידי גופים שונים: מסחריים, ממשלתיים ואחרים, והשפעתה צפויה להיות דרמטית הן בתחומה והן באיזורים נוספים. במקביל לכך מתרגשות עלינו מהפכות נוספות: המכוניות הופכות להיות אוטונומיות, רחפנים מתחילים למלא את השמים, סנסורים ומצלמות מותקנים סביבנו ואוספים מידע, תהליכים אשר יקצינו את המגמות שבהן דן הספר. יהיה נכון להניח שבשנים הבאות נפגוש מהפכות ותהליכים נוספים. מספרן של המכונות והמכשירים המחוברים לרשת הולך וגדל בקצב אדיר, ויש הצופים שכבר בסוף העשור הנוכחי מספר החפצים המחוברים לרשת יהיה גדול פי שלושה ויותר ממספרם של בני האדם החיים על כדור הארץ. ולא רק שמספרן של המכונות החושבות גדל, גם יכולת החישוב והחשיבה שלהן צומחת בקצב מסחרר – הבינה המלאכותית משיגה את יכולתו של האדם לעבד מידע במהירות ובדיוק רב, ולעיתים גם להסיק מסקנות אופרטיביות. טכנולוגיות בינה מלאכותית עומדות מאחורי מערכות בתחום הרפואי, העסקי והביטחוני –chat-bots , מערכות המדמות בר-שיח אנושי מאחורי ממשק טקסט או קול כבר משובצות במערכות הפעלה של טלפונים ניידים ושל אתרים מסחריים, וטכנולוגיות "למידת מכונה" (Machine Learning) לא רק שמאפשרות למחשב לפעול באופן מותאם לתחום עיסוקו, אלא אף מטייבות את פעולתו ומשכללות את ביצועיו. אולם חשוב לזכור שמאחורי כל טכנולוגיה חדשה כזו שנוצרת עמדה החלטה, החלטה של אדם, החלטה שממנה פותחה הטכנולוגיה, התפתחה וחוברה לרשת. 
אל ההחלטות האלה, סיבותיהן והשלכותיהן, יצא מסעו של המחקר אשר הוליד את הספר הזה. 
 
המסע לא היה מתחיל ובוודאי שלא היה מגיע לקצו בלא עזרתה של משפחתי התומכת – רעייתי חן, ילדיי מעין, רותם, נעה וטל, ואבי אפרים, שהיו לי עוגן ונמל ומפרש ורוח טובה לאורך המסע הארוך והמעניין – ולהם תודתי. 
תודות רבות ומיוחדות שלוחות לד"ר נח עפרון ולד"ר ענת בן-דוד אשר סייעו רבות, קראו, העירו ובעיקר האירו.
 
מרץ 2019

ד"ר אורי וינהבר שותף ומנהל קרנות הון-סיכון גלובליות וישראליות. הוביל השקעות בעשרות סטארטאפים, שותף לתהליכי צמיחה, הצלחה והתפתחות של חברות רבות, מוצרים, טכנולוגיות ומודלים עסקיים. זוכה שלוש פעמים, כמנכ"ל, בפרס "החממה הטכנולוגית הטובה בישראל" מטעם משרד הכלכלה. דוקטור ל"מדע, טכנולוגיה וחברה" (STS), מרצה וחוקר את יחסי הגומלין בין האדם לבין הטכנולוגיה פרי פיתוחו.

סקירות וביקורות

עוגיפלצת השינויים המהירים בזירת האינטרנט הופכים את 'טכנו.אנושי' למחקר לא מספיק עדכני בניגוד לעולה אולי משמו, אין מדובר ברומן סייבורגי לוהט אלא במחקר אקדמי, ועניינו השימוש המתרחב בטכנולוגיה ככלי לפתרון בעיות - והבעיות הנוספות שפתרונות אלו מביאים איתם. זירת ההתרחשות היא האינטרנט, "שסוכנים אנושיים ושאינם אנושיים פועלים בה באותו מרחב במשולב, באופן שבו מיטשטשים לעתים הגבולות ביניהם". כלומר, הסייבורגיות היא תכונה חברתית הנוצרת באזורי הממשק הרבים והולכים בין אדם למכונה. ובעיקר, לפי מחבר הספר, ד"ר אורי וינהבר, מכך שאנשים פונים לטכנולוגיה שתפתור עבורם מחלוקות בענייני פרטיות, זהות וזכויות יסוד באינטרנט. השער הראשון בספר עוסק בהיסטוריה של הקוקיז, אותם רצפים הנשתלים במחשבינו במטרה לרחרח אחר פעילותנו - סליחה, להתאים לנו שירות טוב יותר. בהסתכלות חיובית, קוקיז הם הברמן שזוכר איך קוראים לנו ואיך אנחנו אוהבים את הדרינק שלנו, אך קוקיז הפכו כידוע לעוגיפלצת: לכלי מעקב, הפרת פרטיות, סחר בפרטים אישיים ועידוד צריכה סמוי. כלומר, גם אלו מבינינו שנוהגים לומר "מה יש לי להסתיר?" נפגעים בעולם שבו מעקב אחר פעולות אינטרנטיות הוא נורמה. השער השני עוסק בהיסטוריה של הספאם. הוא מצטט דוח מ-‭2009‬ שלפיו מעל ל-‭90‬ אחוז מתעבורת המייל בעולם הם ספאם. לפי גוגל, ב-‭2019‬ אחוז הספאם עמד על ‭ .53‬כך או כך, זה סיפור עצוב: זמנם של מיליוני אנשים - ובוטים - מוקדש לייצור זבל. וינהבר, שהוא מנהל קרנות הון סיכון ומלווה סטארטאפים, מתמקד בסיפורה של בלו סקיוריטי הישראלית ובמלחמתה בספאמרים הרשעים, ומגולל את המצאת ה-‭- CAPTCHA‬ התמונה המעוותת שנועדה להבחין בין בוט לאדם. בסופו של דבר, אנשים בעולם השלישי יושבים בסדנאות יזע ומפענחים קאפצ'ות בתמורה לסנטים בודדים. אלו בני אנוש שעובדים עבור בוטים, ועלות העסקתם נמוכה מהרווח שמניב הספאם. השער השלישי בודק ניסיונות לפלטר ולנטר פעילות אינטרנטית של ילדים ונוער, מניעת חשיפה ל"תכנים לא הולמים" ובריונות אונליין - אל מול הרצון להגן על חופש הביטוי ועל פרטיותם של "הילדים". גם כאן הפתרונות מגיעים מהטכנולוגיה עצמה, בדמות תוכנות ניתוח טקסט, רשימות שחורות, מנועי חיפוש "בטוחים" ועוד. בדומה לפועלי היזע של הקאפצ'ות, חברה אחת לגלישה בטוחה מציעה בייביסיטר דיגיטלי אנושי: היא מעסיקה נשים שצופות בכל המידע העובר במערכות הצ'ט של הילד. וינהבר יודע שהאינטרנט משתנה כל כך מהר, "עד שמשפט שנכתב על התחום עשוי לאבד מתוקפו כבר בנקודה שבסופו". לא כל שכן נתון בן‭ .15 ‬ובכל זאת, הנתונים והמובאות ב'טכנו.אנושי' מתייחסים לשני העשורים הקודמים (‭.(2010-1990‬ נכון, אלו השנים שבהן התבססו התופעות שאותן הוא חוקר, והפריזמה ההיסטורית חשובה, אבל עדכון נתונים היה מחזק את הטענות ונותן לספר משנה תוקף. וינהבר מספר, למשל, שב-‭2014‬ ההוצאה העולמית השנתית על פרסום באינטרנט הייתה כ-‭60‬ מיליארד דולר, אבל במרחק קליק אחד נמצאים נתונים עדכניים ומפלצתיים הרבה יותר, שכן נכון ל-‭2019‬ מדובר על כ-‭330‬ מיליארד. יותר מכל בולטת בהיעדרה התייחסות לפרשיית קיימברידג' אנליטיקה והמאבק בין המלחמה בפייקניוז לחופש הביטוי. בכלל, עלילות האינטרנט בעשור האחרון גורמות לרבות מהדוגמאות בספר להישמע כמו אגדות בעיבוד מתוק של דיסני. הכתיבה של וינהבר ציורית, פומפוזית לעיתים: "בשדה הקרב העקוב מכסף ניצבים צבאות עצומים של לוחמים", או "דון קישוטים ששלפו מקלדת ודהרו על סוסיהם אל שדה הסייבר-קרב". הוא מאזכר את פיליפ גלאס וטום וג'רי, ומצטט כותבים חשובים בתחום כמו ניל פוסטמן; כתיבתו עשירה ונהירה, ככל שמאפשר הנושא, אבל חזרות אינסופיות על הרעיון שבבסיס המחקר - המנדט העודף שניתן לטכנולוגיה בפתרון בעיות בשדות הנדונים - מאריכות אותו שלא לצורך. לא יהיה זה המחקר-הופך-לספר הראשון שבו אחרית הדבר מזכירה מאוד את הסיכום שחוזר על המבוא. שלל סיבות, לפי וינהבר, מביאות אותנו לבחור בפתרונות טכנולוגיים: מהירות - לוקח פחות זמן לפתח חוסם פרסומות מאשר לדון בבתי המשפט על השלכות הפרסום האינטרנטי ועל סוגיית חופש הביטוי; נגישות - התמונה הגדולה סבוכה, שורשיה עמוקים ונסתרים, אבל את זלזלי הבעיות ניתן לקצוץ די בקלות. הדובדבן שבסיבות הוא כמובן כדאיות. השיטה הזאת מזרימה הרבה כסף. הספאם שווה מיליארדים, גם האנטי-ספאם שווה מיליארדים. להרבה אנשים כדאי שפוטנציאל הנזק יגדל, כדי להגדיל את רווחיהם. הם פשוט יצרני נשק. בניגוד למה שטוען וינהבר בפתח הדבר, העובדה שפתרונות טכנולוגיים רק מייצרים בעיות חדשות כלל אינה פרדוקסלית, אלא דווקא אינהרנטית, או לכל הפחות מכוונת. שרון קנטור 7 לילות 17/07/2020 לקריאת הסקירה המלאה > 7 לילות

עוד על הספר

סקירות וביקורות

עוגיפלצת השינויים המהירים בזירת האינטרנט הופכים את 'טכנו.אנושי' למחקר לא מספיק עדכני בניגוד לעולה אולי משמו, אין מדובר ברומן סייבורגי לוהט אלא במחקר אקדמי, ועניינו השימוש המתרחב בטכנולוגיה ככלי לפתרון בעיות - והבעיות הנוספות שפתרונות אלו מביאים איתם. זירת ההתרחשות היא האינטרנט, "שסוכנים אנושיים ושאינם אנושיים פועלים בה באותו מרחב במשולב, באופן שבו מיטשטשים לעתים הגבולות ביניהם". כלומר, הסייבורגיות היא תכונה חברתית הנוצרת באזורי הממשק הרבים והולכים בין אדם למכונה. ובעיקר, לפי מחבר הספר, ד"ר אורי וינהבר, מכך שאנשים פונים לטכנולוגיה שתפתור עבורם מחלוקות בענייני פרטיות, זהות וזכויות יסוד באינטרנט. השער הראשון בספר עוסק בהיסטוריה של הקוקיז, אותם רצפים הנשתלים במחשבינו במטרה לרחרח אחר פעילותנו - סליחה, להתאים לנו שירות טוב יותר. בהסתכלות חיובית, קוקיז הם הברמן שזוכר איך קוראים לנו ואיך אנחנו אוהבים את הדרינק שלנו, אך קוקיז הפכו כידוע לעוגיפלצת: לכלי מעקב, הפרת פרטיות, סחר בפרטים אישיים ועידוד צריכה סמוי. כלומר, גם אלו מבינינו שנוהגים לומר "מה יש לי להסתיר?" נפגעים בעולם שבו מעקב אחר פעולות אינטרנטיות הוא נורמה. השער השני עוסק בהיסטוריה של הספאם. הוא מצטט דוח מ-‭2009‬ שלפיו מעל ל-‭90‬ אחוז מתעבורת המייל בעולם הם ספאם. לפי גוגל, ב-‭2019‬ אחוז הספאם עמד על ‭ .53‬כך או כך, זה סיפור עצוב: זמנם של מיליוני אנשים - ובוטים - מוקדש לייצור זבל. וינהבר, שהוא מנהל קרנות הון סיכון ומלווה סטארטאפים, מתמקד בסיפורה של בלו סקיוריטי הישראלית ובמלחמתה בספאמרים הרשעים, ומגולל את המצאת ה-‭- CAPTCHA‬ התמונה המעוותת שנועדה להבחין בין בוט לאדם. בסופו של דבר, אנשים בעולם השלישי יושבים בסדנאות יזע ומפענחים קאפצ'ות בתמורה לסנטים בודדים. אלו בני אנוש שעובדים עבור בוטים, ועלות העסקתם נמוכה מהרווח שמניב הספאם. השער השלישי בודק ניסיונות לפלטר ולנטר פעילות אינטרנטית של ילדים ונוער, מניעת חשיפה ל"תכנים לא הולמים" ובריונות אונליין - אל מול הרצון להגן על חופש הביטוי ועל פרטיותם של "הילדים". גם כאן הפתרונות מגיעים מהטכנולוגיה עצמה, בדמות תוכנות ניתוח טקסט, רשימות שחורות, מנועי חיפוש "בטוחים" ועוד. בדומה לפועלי היזע של הקאפצ'ות, חברה אחת לגלישה בטוחה מציעה בייביסיטר דיגיטלי אנושי: היא מעסיקה נשים שצופות בכל המידע העובר במערכות הצ'ט של הילד. וינהבר יודע שהאינטרנט משתנה כל כך מהר, "עד שמשפט שנכתב על התחום עשוי לאבד מתוקפו כבר בנקודה שבסופו". לא כל שכן נתון בן‭ .15 ‬ובכל זאת, הנתונים והמובאות ב'טכנו.אנושי' מתייחסים לשני העשורים הקודמים (‭.(2010-1990‬ נכון, אלו השנים שבהן התבססו התופעות שאותן הוא חוקר, והפריזמה ההיסטורית חשובה, אבל עדכון נתונים היה מחזק את הטענות ונותן לספר משנה תוקף. וינהבר מספר, למשל, שב-‭2014‬ ההוצאה העולמית השנתית על פרסום באינטרנט הייתה כ-‭60‬ מיליארד דולר, אבל במרחק קליק אחד נמצאים נתונים עדכניים ומפלצתיים הרבה יותר, שכן נכון ל-‭2019‬ מדובר על כ-‭330‬ מיליארד. יותר מכל בולטת בהיעדרה התייחסות לפרשיית קיימברידג' אנליטיקה והמאבק בין המלחמה בפייקניוז לחופש הביטוי. בכלל, עלילות האינטרנט בעשור האחרון גורמות לרבות מהדוגמאות בספר להישמע כמו אגדות בעיבוד מתוק של דיסני. הכתיבה של וינהבר ציורית, פומפוזית לעיתים: "בשדה הקרב העקוב מכסף ניצבים צבאות עצומים של לוחמים", או "דון קישוטים ששלפו מקלדת ודהרו על סוסיהם אל שדה הסייבר-קרב". הוא מאזכר את פיליפ גלאס וטום וג'רי, ומצטט כותבים חשובים בתחום כמו ניל פוסטמן; כתיבתו עשירה ונהירה, ככל שמאפשר הנושא, אבל חזרות אינסופיות על הרעיון שבבסיס המחקר - המנדט העודף שניתן לטכנולוגיה בפתרון בעיות בשדות הנדונים - מאריכות אותו שלא לצורך. לא יהיה זה המחקר-הופך-לספר הראשון שבו אחרית הדבר מזכירה מאוד את הסיכום שחוזר על המבוא. שלל סיבות, לפי וינהבר, מביאות אותנו לבחור בפתרונות טכנולוגיים: מהירות - לוקח פחות זמן לפתח חוסם פרסומות מאשר לדון בבתי המשפט על השלכות הפרסום האינטרנטי ועל סוגיית חופש הביטוי; נגישות - התמונה הגדולה סבוכה, שורשיה עמוקים ונסתרים, אבל את זלזלי הבעיות ניתן לקצוץ די בקלות. הדובדבן שבסיבות הוא כמובן כדאיות. השיטה הזאת מזרימה הרבה כסף. הספאם שווה מיליארדים, גם האנטי-ספאם שווה מיליארדים. להרבה אנשים כדאי שפוטנציאל הנזק יגדל, כדי להגדיל את רווחיהם. הם פשוט יצרני נשק. בניגוד למה שטוען וינהבר בפתח הדבר, העובדה שפתרונות טכנולוגיים רק מייצרים בעיות חדשות כלל אינה פרדוקסלית, אלא דווקא אינהרנטית, או לכל הפחות מכוונת. שרון קנטור 7 לילות 17/07/2020 לקריאת הסקירה המלאה > 7 לילות
טכנו.אנושי אורי וינהבר
מחלוקות וטכנולוגיה
 
מבעד לחלון האינטרנט נשקף נוף עצום, מגוון, רועש ורוגש ורוחש פעילות ומשתנה ללא הרף שבו מעורבים חיינו זה עשרות שנים. נוף האינטרנט, מאז ימיו הראשונים, רווי מחלוקות הנוגעות ברובן לסוגיות זהוּת ברשת ולסוגיות הנוגעות לפרטיות המידע, לחופש המידע ולקניין המידע, מחלוקות שחלקן רחוק עדיין מהתייצבות. ספר זה עוסק במחלוקות שהתעוררו סביב טכנולוגיות מתפתחות ברשת האינטרנט, מחלוקות שבהן מעורבים אנשים, חברות מסחריות, מוצרים, שירותים, חוקים ומחוקקים, תוכנות, מכונות, רשתות ושחקנים נוספים – שחקנים במערכה מורכבת ומגוונת, שחקנים אנושיים ושחקנים שאינם-אנושיים – טכנולוגיות. סיפורן של המחלוקות הללו יציג את התופעות המרכזיות שבהן דן הספר – השלכת האחריות מכתפי האדם והחברה אל הטכנולוגיה ומוצריה, והשימוש ההולך וגובר בטכנולוגיה לפתרון בעיות בתהליך ספירלי ומואץ, אשר יביא במקרים רבים להופעתן של בעיות חדשות המחכות לפתרונן. מקרי הבוחן לאורך הספר יאירו את התופעות הללו באור בהיר.
מתוך מגוון המחלוקות הללו, הספר מתמקד במחלוקות שבהן השחקנים הטכנולוגיים הם בעלי משקל מרכזי ומשפיע, ומתוך כך מתאפשרת בחינה של הנטייה לפתרון קונפליקטים על ידי טכנולוגיה. רקע נוסף ומרכזי לבחירה במקרי הבוחן הללו הוא מורכבותם מול ערכים סותרים – זכות הקניין בכלל והזכות לקניין רוחני בפרט, הזכות לפרטיות בכלל ולפרטיות המידע באופן מודגש, רוח הפתיחות והשיתוף, שיתוף המידע ושיתוף הפעולה הנושבת בחוזקה מאז חדרה רשת האינטרנט לחיי כולנו, עוקרת בדרכה גזעים עמוקי שורשים בתרבות הליברלית.
המחלוקות המוצגות לאורך הספר מציגות מגמה ההולכת וגוברת של פיתוח טכנולוגיה במטרה להביא להסדרה ולפתרון מחלוקות; אולם התבוננות מתוך פרספקטיבה של למעלה מ-20 שנות שימוש באינטרנט מגלה פרדוקס – בזמן שניתן כבר לזהות מקרים לא מעטים שבהם הטכנולוגיה אשר פותחה כדי לפתור בעיות ומחלוקות לא עמדה במשימתה ולעיתים אף יצרה בעיות חדשות, הפנייה אל הטכנולוגיה לשם פתרון המחלוקות לא פחתה.
עם השנים מתרבים הניסיונות להסדרת מחלוקות שונות, באינטרנט ומחוץ לרשת, על ידי פיתוח ויישום טכנולוגיות המיועדות לכך, ורשימת הדוגמאות לכך ארוכה מאוד: מחלוקת הנוגעת להפצת קבצי מוזיקה באינטרנט טופלה, במידה מסוימת, על ידי טכנולוגיות הסדרת זכויות יוצרים (Digital Rights Management) למיניהן; מחלוקת סביב קבצי וידאו המיועדים לצפייה ישירה ומופצים באופן פיראטי מזוהים ונחסמים, במידה מוגבלת, על ידי טכנולוגיות ייעודיות; מחלוקת הנוגעת לריבוי הפרסומות באתרים רבים אשר הביאה לפריחתם של פתרונות טכנולוגיים הנקראים "חוסמי פרסומות", Ad-Blockers. "חוסמי הפרסומות" הללו הם תופעה המהווה מחלוקת בפני עצמה (עבור אתרי התוכן), וזכתה אף היא למענה טכנולוגי המתגבר על החסמים האלו במגוון דרכים; מחלוקת סביב צנזורה המונעת גישה ממשתמשי אינטרנט במדינות מסוימות טופלה באופן חלקי מאוד על ידי טכנולוגיות מעקף; אפליקציות סלולר רבות האוספות מידע רב וחודרני על המשתמשים בהן ובכך מעוררות מחלוקת הנפתרת במידת-מה על ידי אפליקציות אחרות המנהלות את הרשאות איסוף המידע מהמכשיר הסלולרי; אפילו מול תופעת השמנת היתר קמו טכנולוגיות המנסות להציע מענה על ידי טכנולוגיות ניטור תנועה, ספירת קלוריות ועידוד פעילות גופנית; רוֹגְלוֹת (spyware) ווירוסים הנפוצים ברחבי הרשת מטופלים, במידה רבה אך לא מלאה, על ידי טכנולוגיות אבטחת מידע המתעדכנות באופן תדיר; נסיעה אסורה של רכב פרטי בנתיבים השמורים לתחבורה ציבורית נתקלה במצלמות המצוידות ביכולת זיהוי מספרי רכב; השימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה ומהווה סכנת חיים של ממש הביא לפיתוח יכולות טכנולוגיות המונעות עירבוב מסוכן של הגה עם טלפון סלולרי. הדוגמאות הספורות שהוזכרו כאן הן רשימה חלקית מאוד של מחלוקות אשר חיפשו מזור בטכנולוגיות הַסְדָרה, על פי רוב – בהצלחה חלקית. האבולוציה של ההסדרה הטכנולוגית דינה אסקלציה, החמרה והמרה של הבעיות הללו באחרות.
האינטרנט הוא מדיום מקשר ומגשר בין ישויות שונות; הוא משחק בעת ובעונה אחת בשני תפקידים הפוכים בהקשֵרֵי זהות – הוא מאפשר הסתרת זהות, החלפת זהות, שינוי זהות והונאת זהות כמדיום מְמַסֵך (שם משתמש לא אמיתי, חתימה לא אמיתית על פוסט או ציוץ או טוקבק, השתתפות אנונימית בדיאלוגים ובדיונים ברשת, קנייה אנונימית וכדומה). הרשת "עתירת החורים" משמשת כמסך כבד ואטום. מנגד, האינטרנט מהווה תשתית טכנולוגית למיצוי מידע רב על משתמשים שונים, בידיעתם או שלא בידיעתם. הרשת "עתירת הקְשָרִים" משמשת כאן כמקור פורה למידע על מאפייני הזהות של הגולש.
טכנולוגיות רבות מפותחות בתווך הזה, בין שני קוטבי ההשפעה על סוגיות זהות המשתמשים – מוטיבציות של חשיפת מאפייני זהות ומוטיבציות של הסתרת זהות. המורכבות הזו היא כר גידול דָשן להתעוררות מחלוקות בסוגיית הלגיטימיות של הטכנולוגיות הללו ואופן השימוש בהן. קטבים מנוגדים נוספים המהווים גורמי השפעה על השדה הנדון ומשיכה אליו הם האנושי אל מול הלא-אנושי, פרטיות לעומת שיתוף, פרטי לעומת מסחרי. 
הספר שלפניכם מציג מקרים המתרחשים ברשת של שחקנים אנושיים ושאינם-אנושיים, מקרים שבהם שחקנים אנושיים מאצילים את סמכותם לשחקנים שאינם-אנושיים, כדי שאלו ישמרו על האינטרסים הקשורים לזהותם במרחב האינטרנטי המורכב, המערב מטבעו באופן הדוק שחקנים משני הסוגים. 
ברקע המחקר המתואר בספר עומד דפוס התנהגות אשר לפיו השחקנים המעורבים בקונפליקטים נוטים לפנות אל שחקנים שאינם-אנושיים – טכנולוגיות – לשם הסדרת יחסים חברתיים, כלכליים, ארגוניים או אחרים, הנמצאים במצב של דילמה, מחלוקת או קונפליקט. החוקרים וויב בייקר (Bijker) וג'ון לואו (Law) תיארו מגמה כזו, תבנית התנהגותית, בספרם מעצבים טכנולוגיה / בונים חברה – מחקרים בתחום השינוי הסוציוטכני.  הספר מתחקה אחר המאפיינים בקונפליקט המתרחש ברשת משולבת שכזו, אשר גורמים לפְּנִיָה להסדרתו דווקא באמצעות טכנולוגיות – סוכנים שאינם-אנושיים המעודדים תהליכים של שינוי טכנולוגי.
ניל פוסטמן (Postman), תיאורטיקן בולט שהרבה לעסוק בסוגיות של תקשורת-המונים וחינוך, טען בספרו טכנופולין: כניעתה של התרבות לטכנולוגיה  שהטכנולוגיה מייתרת את האלטרנטיבות הקמות לה, בדיוק כפי שאלדוס האקסלי חזה כבר ב-1932 בספרו הדיסטופי עולם חדש מופלא.  הטכנולוגיה, לפי פוסטמן, אינה מוציאה את החלופות אל מחוץ לחוק, אינה הופכת אותן ללא מוסריות ואינה הופכת אותן ללא פופולריות, היא פשוט הופכת אותן לבלתי-נראות ובכך הן הופכות ללא רלוונטיות. המונח שטבע פוסטמן – "טכנופולין" – מתאר את הפיכתה של הטכנולוגיה לתכלית החיים (להבדיל מאמצעי). היעילות הופכת מאמצעי למטרה, השקפות העולם והאמונות המסורתיות נעשות חסרות משמעות, והתרבות משרתת את הטכנולוגיה.
לאורך דפי הספר אבחן את הסיבות להעדפת הפנייה לפתרון טכנולוגי על פני פנייה לפתרונות אחרים במצבי מחלוקת סביב התפתחות טכנולוגיות. האם השינויים הטכנולוגיים אשר פותחו בשל המחלוקות ומתוכן אכן הביאו לייצוב הקונפליקט, או שהם גרמו לשימור המצב ואף להתפתחותן של מחלוקות נוספות? ואם מקורן של טכנולוגיות בסלע מחלוקת, האם עם התייצבות המחלוקת תתייצב גם הטכנולוגיה, או שזו תמשיך להתפתח? במסגרת זו אבחן לא רק את תרומת התייצבות המחלוקות להתייצבות הטכנולוגיות אלא גם את המצב ההפוך – האופן שבו טכנולוגיה דווקא משמרת מחלוקת באופן פעיל ואינה מאפשרת הַסְדרה. 
 
שלושה קווי עלילה, שלוש מחלוקות
שלוש זירות מחלוקת תלווינה את הספר, שלוש מחלוקות הסבות סביב שאלות של זהות ומאפייני זהות באינטרנט, כמו גם בהקשר של פרטיות המידע ולקניינו במהלך העשורים הראשונים לכניסת האינטרנט לחיינו. השער הראשון יתאר את ההסטוריה של הקוקיז (Cookies). אל מול השאיפה לאנונימיות של משתמשי האינטרנט קמה מוטיבציה של האתרים המסחריים "להכיר" את זהות המשתמשים, ובכך להתאים את השירותים לצרכיו ולרצונותיו של כל אחד מהם. כך, שחקנים אנושיים משתמשים בקוקיז – שחקנים שאינם-אנושיים – כדי ליצור וּלשַמר ייצוג של שחקנים אנושיים אחרים, וזאת כדי להציע להם את מרכולתם (המסחרית, על פי רוב) באופן אופטימלי, כלומר באופן המותאם לרצונותיהם ולצורכיהם. מנגד מפותחים נוגדנים (טכנולוגיות אנטי-קוקיז), שחקנים שאינם-אנושיים המגינים על האינטרסים של המשתמשים הפרטיים מפני הניסיונות להתחקות אחר מאפייניהם ולייצג אותם באופן לא מורשה. כך נסובה המחלוקת סביב זכותם של המשתמשים האנושיים לפרטיות ולהגנה מפני הסוכנים הלא-אנושיים המתחקים אחריהם ואחר התנהגותם, הרגליהם ומעשיהם ברשת. 
השער השני יספר את סיפורם של הבוטים (Bots). עם השנים פותחו ברשת האינטרנט טכנולוגיות המחקות את דרך השימוש האנושי באינטרנט, מעין רובוטים של תוכנה, ובקיצור – בּוֹטים. שחקנים אנושיים משתמשים בבוטים הללו – שחקנים שאינם-אנושיים – כדי שאלו יעטו על עצמם מראית עין של שחקנים אנושיים, וזאת במטרה לזכות בזכויות השמורות לשחקנים אנושיים, ורק להם – פתיחת חשבונות אימייל, קניית מוצרים ושירותים, קריאה וכרייה של תכנים ועוד. מנגד, האנטי-בוטים (CAPTCHA כמקרה בולט ומייצג) הם שחקנים שאינם-אנושיים שתפקידם להבחין בין שחקנים אנושיים לבין אלו שאינם-אנושיים. הקונפליקט מתרחש כשמשני עברי המתרס ניצבים שחקנים שאינם-אנושיים – אלו הלובשים דמות אדם, מול אלו המנסים לחשוף את זהותם ולמנוע את פגיעתם.
השער השלישי יעסוק בהשגחה הורית (Parental Control). האינטרנט, כזירה משולבת שחקנים, מאפשר אנונימיות למשתמשים בו, ובכך פותח פתח להתנהגות פוגענית של משתמשים לא-מזוהים כלפי משתמשים אחרים ברשת. אל מול האיום הזה התפתח אצל ילדים והוריהם צורך בהסדרה ובמענה. "השגחה הורית" הוא כינוי לתחום של טכנולוגיות הפועלות ברשת מורכבת של שחקנים אנושיים ושחקנים שאינם-אנושיים כדי להגן על האינטרסים של השחקנים האנושיים. השחקנים האנושיים (הורים, מורים, ארגוני הורים, ארגונים דתיים ועוד) משתמשים בשחקנים שאינם-אנושיים – טכנולוגיות – כדי שאלו ייַצְגו את האינטרסים שלהם במקום שבו הם, האנושיים, נמנעים מלהימצא. הדילמה אם כך כפולה: עד כמה ניתן לאפשר אנונימיות ברשת ובכך להקל על פעילות פוגענית כלפי משתמשים תמימים, ובנוסף – האם ניתן להשתמש בשחקנים שאינם-אנושיים כדי שידווחו ואף ימנעו פעילות פוגענית כלפי השחקנים האנושיים?
השער המסכם ובו תובנות אשר עלו מתוך המחקר יציג מגמות משותפות ותבניות בתהליכים, ובעיקר ידון בקלות שבה פונה האדם אל הטכנולוגיה ובמשמעויות של התופעה הזו.
 
* * *
 
הפנייה אל אמצעי הגישור הטכנולוגי באופן מועדף על פני פתרונות אחרים מהווה ציר מרכזי בספר. נראה שבשל נגישותה, זמינותה, מחירה הנמוך יחסית והקלות הגוברת של פיתוח הטכנולוגיה, הופכת זו לאמצעי זמין ולברירת מחדל לגישור והסדרה של קונפליקטים. עם הזמן ועם התרחבות השימוש בקוד הפתוח במרחבי הפיתוח הטכנולוגי, הולכת מגמה זו ומקצינה. 
הקלות והזמינות של הבחירה בטכנולוגיה כאמצעי הסדרה מחד גיסא, והיומרה של הפתרונות הטכנולוגיים לעומת אחרים מאידך גיסא, גורמות פעמים רבות להעדפתה כאמצעי מגשר ומסדיר על פני דרכי הסדרה אחרות כמו חינוך, הסברה, חקיקה, רגולציה ואכיפה, כל זאת גם אם משמעות הבחירה בפתרון הטכנולוגי, בשחקנים שאינם-אנושיים, לעיתים אינה ברורה דיה לבוחרים בה (האם מצלמות האבטחה אכן שומרות על הסדר באזורים מועדים לאלימות? האם אמצעי זיהוי ביומטריים אכן מחנכים את הציבור להימנע מהצבעה כפולה?). הספר יציג את ההשערה אשר לפיה ישנה עלייה בפנייה אל הפתרון הטכנולוגי, עלייה הבאה על חשבון פנייה לפתרונות אחרים (חינוך והסברה, רגולציה ואכיפה). מתוך מגוון הפתרונות המוצעים ישנה נטייה להעדיף את הפתרון הטכנולוגי, מבוסס שחקנים שאינם-אנושיים, חרף העובדה שאינו פותר תמיד את המחלוקת ולעיתים אף משמר אותה. אלווין ויינברג, פיסיקאי גרעין אמריקאי שלקח חלק ב"פרויקט מנהטן", זיהה את המגמה הזאת כבר ב-1966 – "לאור הפשטות של ההנדסה הטכנולוגית והמורכבות של התכנון החברתי, עד כמה ניתן לעקוף בעיות חברתיות על ידי רידודן לבעיות טכנולוגיות?" 
 
ניסיונות הסדרת המחלוקת עשויים לעיתים לגרום לשימורה ואף לייצור מחלוקות נוספות
המקרים שנבחרו מאפשרים בחינה של תהליך נוסף הנלווה לשינויים טכנולוגיים, וקשור לשאיפתם של התהליכים הללו להתייצבות. בניגוד לטענה שטכנולוגיות מתייצבות כאשר המחלוקת מתייצבת, מקרי הבוחן שאציג יראו שלעיתים הפנייה אל שחקנים שאינם-אנושיים לשם גישור או הסדרה של המחלוקת עשויה להביא לתוצאה שונה מזו המקוּוָה. לעיתים השחקנים שאינם-אנושיים אינם מייצבים את התהליך, אלא מנציחים את הקונפליקט ומשמרים את המחלוקת. ישנן מחלוקות שבהן הטכנולוגיה המתיימרת לגשר מביאה לשימור הקונפליקט ואף להחרפתו (למשל, טכנולוגיות אנטי-ספאם מגבירות את התחכום של מפיצי הספאם ויוצרות הגברה של הנזקים הנגרמים כתוצאה מכך). במקרים אחרים ניכרת המרה של הקונפליקט בקונפליקט אחר (למשל, המחלוקת סביב תוכנות השגחה הורית המביאות להפרת פרטיות השימוש ברשת על ידי נערים וילדים, במקום המחלוקת על השימוש החופשי ברשת אשר נפתרה כביכול על ידי תוכנות אלה). מן האמור כאן נובע שחלק מהשחקנים שאינם-אנושיים המוצגים כמגשרי-מחלוקות מתגלים בפועל כמשמרי מחלוקת או אף כגורמי מחלוקות מסדר שני.
 
העמודים הבאים יציגו בקצרה את עמודי התווך התאורטיים המרכזיים אשר עליהם נשען הספר.
 
 
 
האם ניתן לחקור טכנולוגיה ובני אדם באותה שיטת מחקר?
העדשה שדרכה צפיתי במקרי הבוחן נשענת על המסגרת המחקרית של ANT –Actor Network Theory . גישה זו נתפסת בדרך כלל כמתודולוגיה שאינה מביאה את עמדתו של החוקר אל תוך המחקר, כדי שעצם המחקר לא ישפיע על המחלוקת. מומחי חקר-מחלוקות לומדים עם התמחותם בתחום שקשה לנקוט עמדה דיכוטומית – נכון או לא נכון, מותר או אסור, רצוי או דחוי – גם למומחה המביט ברשת המחלוקת מבחוץ. מחלוקות הן בדרך כלל רשתות סבוכות שלא תותרנה באִבְחַת חרבו של החוקר, כקשר גורדי.
אולם תהליכים חברתיים זורמים כְמַאגְמָה, בתהליך כפול וסותר של המָסָה והתְמַצקות בעת ובעונה אחת, ולכן שיטת המחקר המבוססת ANT ממקדת את עדשת חקר המחלוקות בעיקר על תהליכי ההמסה. על פי ANT, חברה מורכבת מרשתות של שחקנים (actors)  הטרוגניים, אנושיים ושאינם-אנושיים. חברה, ארגונים, סוכנים ומכונות הם כולם תוצרי האינטראקציה של רשתות שחקנים. האדם, על פי ANT, אינו ניתן להבנה כישות מבודדת אלא כחלק מרשת הטרוגנית של משאבים, סימנים וסוכנים המגדירים אותו כָּאָדם הספציפי שהוא. זו אסכולה אשר פותחה ונועדה לחקור ולהבין מערכות חדשות ומערכות מורכבות ומשתנות באופן תדיר – טכנולוגיות מתפתחות, ארגונים, מערכות מידע וזירות אחרות שבהן הגבולות מטושטשים ואינם ברורים.  דוגמה בולטת לרשת שמתקיימים בה המרכיבים הללו היא האינטרנט – זירה שסוכנים אנושיים ושאינם-אנושיים פועלים בה באותו מרחב במשולב, באופן שבו מיטשטשים לעיתים הגבולות ביניהם. 
האסכולה התפתחה באמצע שנות ה-80 כמסגרת מושגית המתארת וחוקרת תהליכי ממשק בין חברה לטכנולוגיה, ומעניקה agency לשחקנים האנושיים ולשאינם-אנושיים. התיאוריה פותחה לראשונה ב"מרכז לסוציולוגיה של החדשנות"  על ידי ברונו לאטור, ג'ון לואו ומישל קאלון (Callon), והיא מקהה מעט את עוקצה של ההרואיות המדעית; היא גורסת שלא זו בלבד שלהמצאה אבות רבים, אלא שההמצאה היא תולדה של מגוון רב ומורכב של גורמים – אנושיים ושאינם-אנושיים – המקושרים אלו לאלו ברשת מורכבת של קשרים ושל השפעות הדדיות. "איננו פועלים לבדנו" אומרת גישת ה-ANT, ותוצר הפיתוח ניזון ממגוון המשפיעים הפועלים על הממציא, על המְפַתח, על המדען. על פי גישה זו מושפע מפתח הטכנולוגיה (ומכאן שמושפע תוצר הפיתוח עצמו) מעמיתיו ומדיעותיהם, מהכלים הנתונים בידיו, מהידע הקיים הנגיש לו, ממנהליו, מהפוליטיקה במקום עבודתו, וכן הלאה. כל אלו וגורמים רבים נוספים מהווים את רשת השחקנים שלו.
 
* * *
 
חקר האינטרט וניטרליות הרשת
חקר האינטרנט דומה לחקר המכניקה של רכבת דוהרת תוך כדי נסיעתו של החוקר על סיפונה. תחום מחקר צעיר זה פרץ את דרכו עם התרחבות השימוש ברשת, וההשתנות בו כה דרמטית ותכופה עד שמשפט שנכתב על התחום עשוי לאבד מתוקפו כבר בנקודה שבסופו (סיכון שנושא על גבו גם הספר שלפניכם). מלבד חייו הקצרים מאוד עד כדי חוסר יכולת לזהות תהליכים בפרספקטיבה נאותה, ומלבד היותו דינמי ומהיר צמיחה, מציב התחום אתגר נוסף אל מול חוקריו, שכן האינטרנט עצמו, מושא המחקר, מהווה גם את אמצעי/כלי המחקר (אם לא הבלעדי, ודאי המרכזי), ובדרך כלל גם את מדיום הכתיבה, האיחסון, השמירה, ההעברה, הפרסום (ועוד כהנה וכהנה פונקציות). המדיום הוא גם התוכן, התוכן הוא גם המדיום, ויש בכך אתגר רב.
גם ההטרוגניות הקיצונית של הדיסציפלינות, המתודות, שאלות המחקר השונות בתחום, המספר הרב של תחומי המחקר אשר נגזרים ונובעים מהאינטרנט, ומושאי מחקר המשתנים במהירות ולרוחב יריעה רחב, מאפיינים ומייחדים את תחום המחקר הזה. חקר האינטרנט דומה לחקר פלנטה חדשה, מרובת ממדי מחקר המעוררים ומעודדים פיתוחן של דיסציפלינות חדשות ושל כלי מחקר חדשים.
כאשר טים ברנרס-לי (Berners-Lee) המציא את הרשת הכלל-עולמית (World Wide Web) הוא לא ביקש רשות מאף אחד, כך כתב בבלוג שלו ב-2006, והוסיף שהוא חושש שמאות מיליוני המשתמשים באינטרנט כיום בחינם לא יוכלו עוד לעשות זאת בקרוב. ברנרס-לי חושש מהשתלטות אינטרסים כלכליים על הרשת באופן כזה שיפגום ביכולתה להישאר ניטרלית ושווה לכל משתמש. 
המושג "ניטרליות הרשת" מתייחס לרשת אשר אינה מגבילה בשום אופן את התוכן העובר בה, ואינה מפלה לרעה סוג תוכן אחד על חשבון סוג תוכן אחר, על ידי הגבלת מהירות או כל הגבלה אחרת. העיקרון העומד מאחורי "ניטרליות הרשת" הוא התעלמות מוחלטת מזהותו של המשתמש שאליו או ממנו נשלח המידע כדי לאפשר הזדמנות שווה לכל, והוא מופנה בדרך כלל נגד הכוח הרב שנצבר בידי ספקיות התקשורת. שליטה במידע היא בעלת פוטנציאל כוח רב, אומר ברנרס-לי, והחשש העולה מכך הוא שחברות מסחריות תוכלנה לשלוט בנגישותו של המשתמש למידע מתוך סיבות מסחריות ועסקיות, כשם שגופי ממשל במדינות מסוימות שולטים בנגישות המידע מסיבות פוליטיות. 
לצד ברנרס-לי ניתן למצוא תאורטיקנים לא מעטים העוסקים ב"ניטרליות הרשת". אחד הבולטים שבהם הוא לורנס לסיג (Lessig) – משפטן, פעיל פוליטי וחברתי ומייסד "קריאייטיב קומונס" (Creative Commons), מיזם הפועל לפישוט שיתוף תכנים ללא ויתור מלא על זכויות יוצרים. לסיג התפרסם מחוץ למעגלי פעילותו האקדמית כשהתמודד ב-2016 מול הילארי קלינטון לראשות המפלגה הדמוקרטית ולמועמדות למשרת נשיא ארצות הברית, והוא ילווה אותנו לאורך פרקי הספר.
גם עין בלתי מזוינת תזהה סתירה בין ההטפה לרגולציית ניטרליות הרשת לבין העובדה שההטפה מגיעה מהמתנגדים הגדולים של רגולציה בכלל באינטרנט. ברנרס-לי מסביר את הסתירה הזאת בעיקרון המידתיות – מעט רגולציה חייבת להינקט כדי לשמור על ערכי היסוד. כשם שהדמוקרטיה מושתתת על עיקרון חופש הדיבור, כך רשת האינטרנט מושתתת על העיקרון החברתי של חופש ההתקשרות, בכל דרך שהיא, לכל צד שהוא. ומכיוון שהחברה המודרנית מתבססת במידה רבה על האינטרנט, נובע מכך כי עקרונות האינטרנט הם עקרונות החברה.
 
זהות ופרטיות
הזהות ברשת מורכבת ורבת-פנים, ובכך העניין הרב שבה. זהות השחקנים מהווה גורם מרכזי ונוכח במרכז השימוש באינטרנט: היא תנאי לקיום מסחר באינטרנט, היא משפיעה על מנועי החיפוש באינטרנט, היא מרכזן של רשתות חברתיות, היא משפיעה על מותר ואסור ברשת. מה שמותר לאחד אסור לאחר, וההבדל בין האחד לאחר הוא זהותו. זהות ברשת היא פיסת מידע ייחודית המשויכת לישות כלשהי, היא אוסף המאפיינים הייחודיים והמהותיים שלו אשר מגדירים אותו, מאפיינים אשר הגיעו בירושה או שויכו על ידי אחר. מאפיינים עשויים להיות תכונות קבועות, העדפות אישיות, האופן שבו אנשים אחרים תופסים את אישיותו, יכולותיו ותכונותיו, צבע שערו של אדם או העובדה שהוא יודע קרוא וכתוב או יודע לנהוג בטרקטור. חלקם של המאפיינים קבועים, בעוד שאחרים משתנים במרוצת הזמן, כפונקציה של מגוון גורמים.
אין בנמצא שתי זהויות זהות באופן מלא, גם לא של תאומים זהים. לכל זהות מפה ייחודית של מאפיינים. שני אנשים עשויים לחלוק מאפיינים זהים מסוימים (גיל, גובה, משקל, רשיון נהיגה בטרקטור...), אולם אין בכך כדי להצביע על זהות זהויותיהם. גם דוֹמוּת בין זהויות נובעת למראית עין מכך שלא כל התכונות הרלוונטיות נסקרו, שאם כך היה, ניכר היה הבדל הנובע ממאפיינים נוספים השונים זה מזה. מכאן נובע שעל ידי שימוש במאפייני זהות ניתן להבחין בין שחקנים אנושיים שונים, ובהכללה, גם להבחין בין שחקנים שאינם-אנושיים על ידי מאפייני זהותם. 
השתנותן של זהויות לאורך זמן נובעת משינויים באותם מאפיינים המרכיבים את הזהות, גם משתנים שלא בהכרח נתפסים כמשני זהות. כשנער מתבגר, תכונות אופיו עשויות להתגלות לעין, בעוד שמאפיינים אחרים עשויים להשתנות. צבע שערו משתנה, וכך גם גובהו וקולו. אך גם כאשר אדם רוכש מצרכי מכולת באינטרנט, מתווספים לפן מסוים בתוך רשימת מאפייני זהותו הרגלי הקנייה שלו והעדפותיו אל מול מקרר מוצרי החלב.
שימושים שונים בזהות דורשים ייצוגים שונים של הזהות. ההבדל בין זהות למאפיינים אינו חד ומוחלט – לעיתים מאפיין מסוים מהווה ייצוג או פרט מזהה מובהק. דוגמאות נפוצות הן מספרי זהות, מספרים אישיים (בארגון כלשהו), מספרי ביטוח לאומי ודומיהם, אולם ברור שאף מספר כזה אין בו כדי לתאר את זהותו של האדם המחזיק בו. בתנאים מסוימים ממלאים שמות מלאים פונקציה דומה עבור רוב האנשים. 
אם כך, מהו השימוש או הצורך בזהויות ובמאפייני הזהות? זהות מאפשרת לאדם לפנות או להתייחס לאדם אחר בלא לטעות בינו לבין אדם שלישי. זהות משמשת כסימן הגורם לשליפת זיכרון המכיל מידע על אדם מסוים. זהות נמצאת בשימוש במסחר כשאדם חותם על הרשאה או על המחאה (בשמו המופיע בחתימה המייצגת אותו), או על ספח כרטיס האשראי, על חוזה רכישה וכדומה. במידה מסוימת מאפייני העסקה יקבעו את מידת הזהות שתשמש את התהליך. עסקאות מסוימות נסמכות על מעט מאפייני זהות (בחנות המשקאות נדרש הרוכש להוכיח בסך הכל שגילו גבוה מהמינימום הקבוע בחוק. החנות, הגוף המוכר, נדרש בסך הכל להכיר מאפיינים מינימליים לגבי זהותו של הרוכש אשר ישייכו [או לא] את הרוכש לקבוצת האנשים הרשאים לרכוש משקאות שעליהם חלה הגבלה). עסקאות אחרות נסמכות על פרט מזהה ייחודי, אולם הן אינן דורשות היכרות מלאה עם כלל מאפייני הזהות של האדם (כדי שגלויה תגיע ליעדה, היא צריכה להכיל את כתובת המשלוח המדויקת של הנמען). וישנן סיטואציות שבהן נדרשת היכרות עם כלל מאפייני הזהות של השחקן. במידה מסוימת, נישואים מוצלחים עשויים לדרוש שבני הזוג יכירו את מירב מאפייני הזהות של חציים השני. באופן דומה, גם יחסי עורך דין עם לקוחו ידרשו היכרות עם הזהות על מירב מאפייניה, לפחות בהיבט המסוים הרלוונטי.
ממשקים ומפגשים אשר מתרחשים במרחב הגשמי נושאים בחובם את זהותם של האנשים השותפים לאותו מפגש, ובאמירה כללית – תכונות פיזיות ממשיכות להיות נוכחות באינטראקציה בעולם הממשי. כך למשל כשאדם רוכש ספר בחנות ספרים, מוכר הספרים עשוי לזכור את פניו או את לבושו או את מבנה גופו של הרוכש. ההבדל בין מרחב פיזי לבין המרחב האינטרנטי נעוץ בכך שמהותה של כל אינטראקציה דיגיטלית היא הפרדה בין חלקי השלם. סְפָרות אינן נושאות בחובן מידע נוסף הנישא איתן, בעוד שכל אינטראקציה במרחב הפיזי כוללת מידע נוסף ומשני שאינו ניתן להפרדה. משדרים דיגיטלים מסוגלים רק לשדר – אין מידע משני חבוי בין גלי השידור הדיגיטלי אלא אם הושם שם בכוונת מכוון, ומתוך שכך – תהליך אותנטיקציה  דורש שיתווסף מידע נוסף באינטראקציות האינטרנטיות לשם וידוא זהות. מסירה של מידע נוסף במהלך אינטראקציות דיגיטליות מציפה את האפשרות שהזהות תיגנב, כלומר ייעשה בה שימוש שלא על ידי בעליה ושלא ברשות בעליה, מכיוון שבסביבות מסוימות ברשת אין יכולת לאכוף מסירה של פרטי זהות אמיתיים, או למנוע שכפול והעתקה של פרטי זהות של אדם נתון. כדי למנוע בעיות כגון אלה יש הנמנעים מהעברת פרטי הזהות עם המסר, ותחת זאת נוקטים אמצעי אימות (וֶריפיקציה) כדי לאשרר למקבל המידע שהוא אכן נשלח מהשולח האמור. כך נמנע הצורך בשליחת פרטי הזהות עצמם ונשמרת אבטחת המידע שלו.
מאפייני סוגיית הזהות הללו אינם מכסים ולו טפח מכלל העיסוק התיאורטי בתחום, בכלי מחקר וחשיבה פסיכולוגיים, סוציולוגיים, פילוסופיים ואחרים, אלא פותחים פתח צר אל זוויות העיסוק במונח ובמושג, במעגלי מחקר אינטרנטי ובהקשרים הרלוונטיים למחקר זה. הזהות, על גוניה הרבים, היא ציר מהותי נוסף בספר, וכל המחלוקות שתתוארנה לאורכו עוסקות בזוויות שונות של זהות אינטרנטית: ביכולת לזהות זהות, להסתיר זהות, לחשוף זהות, להחליף זהות, לאגור מידע על זהות, לאסוף מאפייני זהות, באופן שבו טכנולוגיות מגדירות זהות, באופן שבו שחקנים שאינם-אנושיים מפרשים זהות או מכוננים זהות, ועוד.
תחת מושג הזהות ברשת יש להקדיש שימת לב לנגזרת שלו, פרטיות ברשת – אחת הסוגיות המרכזיות בחקר האינטרנט. הפרטיות ברשת מהווה כר מחקר רחב המרתק חוקרים מדיסציפלינות רבות ובכללן משפט, אתיקה, טכנולוגיה וחברה, וטקסטים רבים נכתבו עליה בפרק הזמן הקצר שבו קיים מושא המחקר. 
בפרקי הספר יוצגו מחקריה של הלן ניסנבאום העוסקת בממשק בין טכנולוגיה לערכים; ניסנבאום דנה בסוגיות פרטיות במנועי חיפוש בפרט וברשת בכלל; היא חוקרת תרבות, מדיה ותקשורת באוניברסיטת ניו-יורק (NYU) ומחברת הספר פרטיות בהקשר – טכנולוגיה, מדיניות, והיושרה של חיים חברתיים.  ניסנבאום הפיצה בשנת 2006 תוכנה בשם TrackMeNot (אל תעקוב אחרי) ופרסמה מאמר המציע פתרון לחברות פרסום תוך כדי שמירה על פרטיות המשתמש – AdNostic. על פי ניסנבאום, לאור ההבנה שלטכנולוגיה השפעה על ערכי התרבות והחברה, יש לדרוש ממפתחי הטכנולוגיה להציב לנגד עיניהם את אמות המידה המוסריות והערכיות כחלק מהמדדים לבחינת טכנולוגיה חדשה. זו עמדה שאינה רואה בטכנולוגיה מרכיב ניטרלי, אולם האחריות על התפקיד שבו נושאת הטכנולוגיה נמצאת בידיהם של מפתחיה, טענה שנשמעה גם מחוקרים אחרים, בהם גם לסיג, והיא מכונה לרוב "פרטיות על ידי תכנון" (Privacy by Design). התוכנה שפיתחה ניסנבאום מהווה כלי טכנולוגי ליישום גישתה ביחס לפרטיות ברשת, ובאופן רחב – על מנת לממש את תפישתה הערכית.
 
* * *
 
לאור פנסי הזהות, הפרטיות והניטרליות, לאורך שדרות הטכנולוגיה והאינטרנט ובמרחבי המחלוקות השונות, ינסה הספר להציב כמה תמרורי שאלה ובירור – מדוע השחקנים האנושיים משילים אחריות מעל כתפיהם ונותנים מבטחם בטכנולוגיה כדי שזו תבצע עבורם את העבודה? האם ישנם תחומים שבהם השחקנים האנושיים שומרים את ההגה בידיהם? האם החברה האנושית מודעת ליעילותה של המגמה הזאת ולתוצאותיה? האם זהו תהליך הפיך? 
 
זווית אישית
זה למעלה משני עשורים שחיי המקצועיים שזורים בפיתוח חברות טכנולוגיות, בפיתוח מוצרים טכנולוגיים, בתכנון, ביוזמה ובהשקעה בטכנולוגיות חדשות לגוניהן השונים. עם השנים, בעיקר בעשור האחרון שבו עיקר עיסוקי בהצמחה של מיזמים מבוססי טכנולוגיה, הלכה והתבהרה מול עיני מפה רחבה ומורכבת של תהליכי צמיחתם של מוצרים טכנולוגיים, חלקם הגדול בתחום שבו עוסק באופן טבעי הספר הזה, מוצרים טכנולוגיים מבוססי רשת. 
זכיתי להיות מעורב מקרוב מאוד בפעילותן של עשרות חברות טכנולוגיות, מקצתן מוזכרות בין דפי הספר, והפעילות היומיומית והמרתקת של ניתוח האתגרים ותכנון המענה לאתגרים הללו היא שגרת יומי זה שנים רבות. אני חשוף לצדה היפה של הטכנולוגיה ולאופן שבו היא מועילה ומספקת מענה לצרכים ולקשיים של אנשים וחברות, אך גם לצדדים נוספים שלה. במרוצת הזמן התגבשה הבנתי שהפנייה אל הטכנולוגיה הופכת באופן הולך וגובר לברירת מחדל מיידית וכמעט אגבית במקרים רבים, רבים מאוד, שבהם עומד אדם ומבקש מענה לצורך. האדם, בעולם מבוסס רשת, מרושת אל חבריו באופן תמידי ובאינטנסיביות גבוהה ההולכת ומתעצמת; וברשת הזאת חברות גם מכונות רבות, לעיתים עד לבלי הכר מיהו האדם ומיהי המכונה. נגישותה של הטכנולוגיה והקלות שבה יכול האדם לפנות אליה, ליצור אותה יש מאין ולהפעיל אותה הופכת אותה לידידתו הטובה ביותר – נטייה גוברת זו עומדת במרכזו של הספר. אין זה מניפסט היוצא נגד פיתוח הטכנולוגיה, בוודאי לא נגד השימוש בה, אלא זרקור המבקש להאיר תופעה מתגברת וקשה לשינוי, אולי כבר בלתי אפשרית לשינוי. 
הקלות הבלתי נסבלת שבה נולדות ומפותחות טכנולוגיות בתחילת האלף השלישי היא שסקרנה ודחפה אותי לצאת אל המחקר הזה, וביקשתי לבדוק בו את הסיבות שבגללן כולנו, כחברה וכבודדים, נשענים באופן כה מובהק על הטכנולוגיה, עד שזהותנו מתמזגת עם זהותה, עד שתפקידינו מושמים בידה, עד שהגבולות בין האדם לבין המכונה מיטשטשים ברשת האינסופית כמעט של אדם ומכונה, הרשת שאנו, בני האדם, טווים סביבנו. ביקשתי למצוא את הסיבות שבגללן מתמלאת הרשת שלנו בטכנולוגיות, ושבגללן מתגברת פנייתנו אל הטכנולוגיה כדי שזו תחליף, תשלים או תרחיב את יכולותיו של האדם, כמעט בכל תחום של חיינו. 
המחקר שממנו נולד הספר החל ב-2009. מאז ועד למועד כתיבת שורות הסיום ידעה הרשת תמורות רבות, אולם מקרי הבוחן הנדונים בו נותרו רלוונטיים מתמיד, ותופעת המענה הטכנולוגי לאתגרים אשר הטכנולוגיה עצמה מניחה בפני החברה רק הולכת ומתגברת. כתיבת הספר נחתמת בתקופה שבה גובר השיח הציבורי והחשש מפני כוחן ויכולותיהן וחדירתן של מעצמות האינטרנט הגדולות (פייסבוק וגוגל בראשן) לכל פינה בחיינו. בשנים האחרונות מתרבים גם דיווחים על מקרים שבהם נעשה שימוש פוליטי בכוחן של מעצמות האינטרנט האלה והן מנוצלות להשפעה על דעת קהל, לעיתים באופן לא חוקי. אל מול החשש משימוש לרעה במידע הנאסף נכנסה לאחרונה (2018) לתוקף, בגבולות האיחוד האירופי, תקנה המגינה על המידע האישי של משתמשים ברשת, GDPR – General Data Protection Regulation, תקנה כללית להגנה על מידע. התקנה מקשה על איסוף ושמירה של מידע על משתמשים ברשת על ידי גופים שונים: מסחריים, ממשלתיים ואחרים, והשפעתה צפויה להיות דרמטית הן בתחומה והן באיזורים נוספים. במקביל לכך מתרגשות עלינו מהפכות נוספות: המכוניות הופכות להיות אוטונומיות, רחפנים מתחילים למלא את השמים, סנסורים ומצלמות מותקנים סביבנו ואוספים מידע, תהליכים אשר יקצינו את המגמות שבהן דן הספר. יהיה נכון להניח שבשנים הבאות נפגוש מהפכות ותהליכים נוספים. מספרן של המכונות והמכשירים המחוברים לרשת הולך וגדל בקצב אדיר, ויש הצופים שכבר בסוף העשור הנוכחי מספר החפצים המחוברים לרשת יהיה גדול פי שלושה ויותר ממספרם של בני האדם החיים על כדור הארץ. ולא רק שמספרן של המכונות החושבות גדל, גם יכולת החישוב והחשיבה שלהן צומחת בקצב מסחרר – הבינה המלאכותית משיגה את יכולתו של האדם לעבד מידע במהירות ובדיוק רב, ולעיתים גם להסיק מסקנות אופרטיביות. טכנולוגיות בינה מלאכותית עומדות מאחורי מערכות בתחום הרפואי, העסקי והביטחוני –chat-bots , מערכות המדמות בר-שיח אנושי מאחורי ממשק טקסט או קול כבר משובצות במערכות הפעלה של טלפונים ניידים ושל אתרים מסחריים, וטכנולוגיות "למידת מכונה" (Machine Learning) לא רק שמאפשרות למחשב לפעול באופן מותאם לתחום עיסוקו, אלא אף מטייבות את פעולתו ומשכללות את ביצועיו. אולם חשוב לזכור שמאחורי כל טכנולוגיה חדשה כזו שנוצרת עמדה החלטה, החלטה של אדם, החלטה שממנה פותחה הטכנולוגיה, התפתחה וחוברה לרשת. 
אל ההחלטות האלה, סיבותיהן והשלכותיהן, יצא מסעו של המחקר אשר הוליד את הספר הזה. 
 
המסע לא היה מתחיל ובוודאי שלא היה מגיע לקצו בלא עזרתה של משפחתי התומכת – רעייתי חן, ילדיי מעין, רותם, נעה וטל, ואבי אפרים, שהיו לי עוגן ונמל ומפרש ורוח טובה לאורך המסע הארוך והמעניין – ולהם תודתי. 
תודות רבות ומיוחדות שלוחות לד"ר נח עפרון ולד"ר ענת בן-דוד אשר סייעו רבות, קראו, העירו ובעיקר האירו.
 
מרץ 2019