מעולם לא ראיתי את עצמי כסופר.
"מה אתה עושה?"
"אני סופר."
"יאללה, לך מפה, עוד אחד."
גם מעולם לא חלמתי להיות סופר. או להיות במאי. מורה ליוגה זה בכלל היה להזויים, ואם מישהו היה אומר לי שאנחה סדנאות ליצירת שינוי באמצעות כתיבה, הייתי צוחק.
זה קצת מוזר שהגשמתי מלא חלומות, אבל אף אחד מהם לא היה שלי. לפעמים אני חושב שבכלל אין לי שום חלום. יש לי רצונות, זה כן. אבל הם תמיד סותרים. חלום לעומת זאת הוא חד משמעי, וחד משמעי יכול להיות רק אחד – אושר נניח, אבל נראה לי שזה מה זה חלום אידיוטי להיות מאושר.
החלום היחיד שאי פעם חלמתי היה להתחתן ושתהיה לי משפחה. כשזה הגיע שמחתי יומיים, ואז החלום נהיה אחר. להסתדר טוב עם אשתי, להיכנס להריון, להצליח בחינוך הילדים, לעשות אקזיט,
אם לא כלכלי אז לפחות רוחני. ביאס אותי להבין שהגשמה של חלום בעצם מייצרת המון עבודה, או ליתר דיוק, הגשמה של חלום היא רק תחילת העבודה.
זה הספר השביעי שלי, המיטב שלי, האוסף, השופרא דה שופרא, הניקטור של הניקטור של ספריי הקודמים ועוד מלא קטעים חדשים.
לצורך כתיבתו נדרשתי לקרוא את ספריי הראשונים, אותם לא פתחתי שנים רבות.
היו קטעים שאמרתי "גאון, הבן אדם גאון", והיו קטעים שממש צחקתי בקול. אפילו צרחתי. אבל לצערי היו גם לא מעט קטעים שתפסתי את עצמי מתכווץ. לא נושם. מתכופף. רוצה להיעלם. "זה אני כתבתי את זה? למה? כל כך הרבה גסויות מיותרות. ואיזו כתיבה עילגת, איך מאות אלפים אהבו כל כך את הספרים שלי ומה זה אומר על החברה שבה אני חי? אולי דרדרתי אנשים להתבהמות?"
מצד שני היה שם גם את מה שהפך אותם לרבי-מכר כאלו גדולים – כנות חצופה, תמימות ילדית, כעס לא מסונן ורגשות חשופים לגמרי.
מחילה אם מה שכתבתי פגע במישהו, מעולם לא רציתי להעליב אף אחד, או לפגוע. יש שהוציאו בעבר משפט או פסקה שמיוחסים לי, ופרסמו אותם כאילו זה כל הספר. המבקרים אוהבים לעשות את זה, אז הנה כבר אנסח להם את חוות הדעת: "אם לא הספיק לנו לסבול את השקפותיו ותובנותיו של הייטנר בששת ספריו הקודמים, קבלו עכשיו את מיטב השטויות בלקט! כן,
עד כדי כך הייטנר חושב שדבריו חשובים שהוא מוציא מהם את המיטב."
אני יודע שאני לא כותב ספרות גבוהה. גם אין לי עלילות, אני בכלל לא יודע איך בונים דמות, איך מייצרים קונפליקט ומה זה פרפרזה. אני רק יודע שאני אוהב לכתוב. שאני נהנה לכתוב. שאני מתרפא מלכתוב, וברוך השם גם מרפא באמצעות כתיבה.
אני כותב מהלב.
יוצא מלב נכנס אל לב.
קחו את הזמן,
הלוואי ותיהנו.
אילן