מארז החיים בסיאטל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז החיים בסיאטל
הוספה למועדפים

מארז החיים בסיאטל

4.4 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

***שני ספרים דיגיטליים במארז אחד***
 
החיים בסיאטל א'
 
"אני עושה טעות?" לחש מעל קול המים הזורמים. 
לא הייתה לי אפשרות להתייחס לדבריו כי לא הייתי בטוחה למה התכוון. קיילן ראה את הבעת פניי האבודה והבהיר: "לעשות את האלבום, לצאת לסבב הופעות. האם זו טעות?" החדר התמלא אדים. ירדתי מהדלפק. קיילן אחז בידי כשנעמדתי מולו. "כל מה שאני רוצה אלה חיים שקטים איתך," המשיך, "ואני חתמתי על חיים לא שקטים במיוחד."
 
 
כשהלהקה מצליחה ובגדול, קירה וקיילן צריכים לשאול את עצמם האם אהבתם זה לזה תוכל לשרוד תחת הלחץ המתמיד של החיים תחת אור הזרקורים? החברות שיצרו, בני המשפחה החדשים שגילו והחוויות שבהן התחשלו ימלאו תפקיד משמעותי בניסיון שלהם לנווט את דרכם במים הסוערים שמתלווים לפופולריות שהלהקה הולכת וצוברת. 
 
מנהל תאב בצע שאין לו בעיה לרמות ולשקר, כוכבת פופ שתעשה הכול כדי לשמור על מעמדה בצמרת וקרקס תקשורתי מתמשך של שקרים, הם רק חלק מהמכשולים שאיתם האוהבים ייאלצו להתמודד אם הם רוצים שיהיה להם סיכוי להישאר יחד. 
 
 
החיים בסיאטל חלק א' מאת אס. סי. סטפנס הוא רומן עכשווי המתאר את המשך קורותיהם של הנאהבים קירה וקיילן, כפי שתוארו בספרים הקודמים, דואט חלומות בסיאטל ודואט צרות בסיאטל. הרומן כבש את העולם בסערה והתמקם בראש רשימות רבי המכר של ה'ניו יורק טיימס' ו'יו־אס־איי טודיי'.
 
 
 
החיים בסיאטל ב'
 
הוא התיישב לידי על קצה המזרן. הראשים שלנו נגעו בשולי הדרגש שמעלינו. פניו התרככו בהבעת צער. "אני כל־כך מצטער," הוא לחש, "על כל הכאב שגרמתי לך."
עיניי התלחלחו. "על כל הכאב שגרמת לי? אני זו שקרעה את ליבך והחזירה לך אותו קרוע לגזרים."
קיילן גיחך. "עדיין לא הגעתי לחלק הזה בסיפור. אני עדיין בחלק שבו אני מתנהג כמו חתיכת חרא."
 
הלהקה של קיילן, 'די־בגס', עושה את הבלתי ייאמן וכובשת כל פסגה אפשרית. קיילן יפה התואר כובש את הבמות מדי לילה לצד כוכבת הפופ סיינה, מככב מעל שערי העיתונים ומתראיין מעל גלי האתר, ובעוד העולם כולו מאמץ אל ליבו את הרומן הבדוי בין קיילן לסיינה, קירה זוכה למעמד ה'אישה האחרת', זו שאחראית לפרידה של הזוג המלכותי, ושנאת המעריצים מופנית כלפיה. קיילן וקירה ידעו מההתחלה שלתהילה יש מחיר, אבל האם הם יצטרכו כעת לשלם את המחיר הכבד מכול?
 
 
החיים בסיאטל חלק ב' מאת אס. סי. סטפנס הוא רומן עכשווי המביא לידי סיום את קורותיהם של הנאהבים קירה וקיילן, כפי שתוארו בספרים הקודמים, דואט חלומות בסיאטל  ודואט צרות בסיאטל. הרומן כבש את העולם בסערה והתמקם בראש רשימות רבי המכר של ה'ניו יורק טיימס' ו'יו־אס־איי טודיי'.

פרק ראשון

פרק 1
אושר ארעי
 
 
התעוררתי משנתי בגלל יד שהחליקה על ירכי. בחיוך מתחתי את איבריי המכווצים והנחתי את כף ידי על האצבעות המשוטטות. היד הייתה חמה ורכה ולפתה את ידי באחיזה איתנה. טבעת מתכת קרירה ונוקשה התחפרה בעורי כשהיד אחזה בידי בחוזקה. חיוכי התרחב. מיששתי את הטבעת התואמת שנחה על אצבעי.
 
אמש התחתנתי. לפחות במובן הרוחני של המושג. לעת עתה הסתפקנו בהבטחת נאמנות נצחית שנבעה מתוך הנשמה. האמת, טקס רשמי ופיסת נייר לא עושים את הנישואין למה שהם. זו הייתה התחושה שהתפרצה מתוך הלב שלי – תחושה מהממת שעם לידתי חצו אותי לשניים, ובאורח פלא, הצלחתי למצוא את החצי השני שלי. באורח מופלא עוד יותר, גם הוא הרגיש כך.
 
שפתיים רכות נגעו בכתפי והתחפרתי עוד יותר לצד גופו בחיפוש אחר הכוח המנחם שלי. הסדינים שהיו כרוכים סביבנו היו מפשתן מעודן ביותר. מעולם לא ישנתי בכאלה, אבל הפאר שלהם החוויר בהשוואה לגבר שלצידי. רגליו החמימות נכרכו סביבי, חזהו הרחב שהיה צמוד לגבי הקרין עוצמה, זרועותיו הקיפו את גופי וערסלו אותי אל גופו, והוא היה נוח הרבה יותר מהמיטה היוקרתית.
 
משכתי אל עבר שפתיי את האצבעות שהיו כרוכות סביב אצבעותיי ונשקתי לטבעת ההבטחה שעל ידו השמאלית. צחקוק עמוק נמלט מבין שפתיו, ואחר כך השפתיים החושניות שלו עשו את דרכן לאורך צווארי. עורי החם, מלא הסיפוק, החל להצטמרר ובגופי חלפו זרמי חשמל.
 
כשהגיע לאוזני, הוא לחש, "בוקר, גברת קייל."
 
ליבי החל לפעום בעוז. הסתובבתי בחיבוק שלו עד שיכולתי לראות אותו. עיניו הכחולות ננעצו בי בחזרה וחיוך קל עיקם את שפתיו כשבחן את תווי פניי. פניו היו מושלמות – זווית הלסת שלו, מדרון אפו, שפתיו המלאות. באותו רגע לא יכולתי להיזכר בשום דבר יפהפה יותר מהגבר הזה, שהעניק לי את שמו.
 
"בוקר טוב, מר קייל."
 
צחקוק קל של חוסר אמון חמק מפי וחיוכו של קיילן התרחב. כמעט אפשר היה לגעת בסיפוק שנראה בעיניו. ליבי התחמם מעצם הידיעה שאני גרמתי לכך. היה לו די והותר כאב בחייו; הוא היה ראוי לשלווה. הכול נראה לי סוריאליסטי מעט; עוצמת אהבתו, העובדה שאני הבאתי אותו לכך. לפעמים הרגשתי שאיני ראויה לו, ובכל יום ויום הודיתי על קיומו בעולמי.
 
"אני לא מאמינה שעשינו את זה, קיילן."
 
הוא הרים גבה וחייך חיוך שובב. "מה? סקס מטורף? זה לא צריך היה להפתיע אותך." הבעת פניו התרככה לכדי הערצה. "כל פעם איתך היא מופלאה."
 
נשכתי את שפתי והדחקתי את הלהט שגרם לי לחוש. "לא דיברתי על זה." שלחתי את ידי וליטפתי את סנטרו באצבעי. "התכוונתי לנישואין שלנו."
 
קיילן התרומם על מרפקו והרכין לעברי את מבטו. עיניו נדדו אל ידינו השלובות, אל הטבעת שהייתה על אצבעו. הבעתו המסופקת התחלפה בהבעת אושר גלויה. מעולם לא ראיתי אותו מאושר יותר. "עד שהמוות יפריד בינינו," לחש.
 
העברתי את אצבעותיי לאורך חזהו. ההרים והגאיות של גופו המסותת היטב הציתו אותי. "אתה יודע שהוריי לא יקבלו אותך כבעלי עד שתלך לצידי לאורך המעבר בכנסייה," מלמלתי.
 
קימטתי את מצחי כשנזכרתי שהשארתי להם הודעה מעורפלת במזכירה האלקטרונית בדירתו של קיילן. הם עדיין היו בעיר אחרי שנכחו בטקס סיום הלימודים שלי, אתמול. הם בטח יתרגזו כשיתעוררו וישמעו שברחתי ונישאתי ללא נוכחותם. האמת, הופתעתי מעט מכך שהטלפון שלי עדיין לא צלצל, או שדלת חדר המלון שלנו עדיין לא נפרצה.
 
קיילן צחק והזיז את גופינו כך שכעת הוא שכב מעליי. חייכתי אליו חיוך רך והעברתי את אצבעותיי לאורך גבו. הוא הצטמרר. "אני אעשה את זה." הוא רכן קדימה ושתל נשיקה על צווארי ועוד אחת על עצם הבריח שלי. "אתן להם את הטקס שהם רוצים." הוא הרים אליי את עיניו והניח לשפתיו לשוטט מעצם הבריח שלי אל שדי. נאבקתי לא להתפתל תחתיו. "אעניק לך את חתונת חלומותייך, קירה."
 
שפתיו ננעלו על הפטמה שלי וכל התשוקה מליל אמש שבה להציף אותי. ככל שהאיחוד שלנו כבעל וכאישה היה מספק, רציתי עוד. רציתי אותו שנית. חשבתי שלעולם לא אחדל לרצות אותו בכל דרך שבה אפשר להבין זאת.
 
אצבעותיי נדדו מעלה כדי להסתבך בשערו. הנשימה שלי כבר לא הייתה רגועה. שפתיו נטשו את האזור הרגיש שהיו בו קודם. נעצתי בו את מבטי בדיוק כשהוא הרים את מבטו אליי. הוא חייך את חיוכו העקום ונשק לרווח בין שדיי ואחר כך לבטני. המחשבה שהוא ימשיך דרומה באותו משעול גרמה לי להשתוקק אליו. חיוכו הפך לחיוך חצוף, כאילו ידע זאת.
 
"אתן לך הכול, קירה, אבל עד שאוכל לעשות זאת כמו שצריך..." לשונו נתחבה לטבור שלי לפני שהמשיך למטה על פני הבטן. גנחתי ועצמתי את עיניי, הזזתי את אגני ודחפתי את ראשו למטה. שמעתי איך צחוק גרוני חמק מפיו כששפתיו נדדו לעבר ירכיי. נשימתו הייתה חמה על עורי, ואז הוא הצליח לסיים את המשפט. "... אולי נוכל ליהנות בינתיים מההטבות שבאות עם זה." לשונו החליקה על פני המרכז הלוהט שלי, ואני איבדתי כל סיכוי לכבוש את היצר.
 
*
 
כמה שעות מאוחר יותר התלבשנו והיינו מוכנים לעזוב את החדר במלון המפואר. בדיקה זריזה בטלפון הראתה לי שקיילן השתיק אותו מתישהו באמצע הלילה. כנראה זו הסיבה לכך שלא היו לנו כל הפרעות. חייכתי אליו בזחיחות כשהוא נטל את הז'קט שלו מההדום המהודר מול שידת האיפור – הדום שחנכנו אמש – ואז שבתי ופתחתי את הטלפון. מייד נשמע צלצול של הודעה קולית חדשה; הייתי בטוחה שיש כמה וכמה כאלה.
 
בהתחשב בעובדה שבקרוב נראה את הוריי הבלתי מרוצים, לא טרחתי להקשיב להודעות. ידעתי מה אשמע בהן. 'על מה בדיוק חשבת? את לא יכולה להינשא לו, קירה. תזיזי את התחת שלך ותחזרי לכאן מייד כדי שנוכל לטוס הביתה!' ומשפטים נוספים דומים לאלה. יהיה עליהם להתרגל לרעיון שהיינו נשואים.
 
יידרש להם גם זמן כדי לקבל את העובדה שבקרוב אצא לדרך עם בעלי הטרי. אפילו אני עדיין הייתי בהלם. כל עוד הייתי רשומה ללימודים לא יכולתי לשקול הצטרפות לקיילן לסבב ההופעות ברחבי המדינה, אבל כעת, לאחר שסיימתי את הלימודים, הייתי חופשייה. יכולתי לעשות כל מה שאני רוצה, ורציתי להיות עם קיילן, איפה שזה לא יהיה.
 
אבי היה שמרן מעט – לכי לאוניברסיטה, סיימי את הלימודים, תמצאי עבודה טובה. קיילן אפילו לא למד באוניברסיטה. הוא ברח מהבית מייד לאחר התיכון והצטרף לסצנה המוזיקלית בלוס אנג'לס, עם אוון, מאט וגריפין. מאז הוא לא הפסיק לנגן איתם. אבי היה המום מהבחירות שעשה קיילן בחייו, והוא יכעס עליי בגלל הבחירה שעשיתי.
 
אבל אלה היו החיים שלי והייתי חייבת לעשות את מה שהרגשתי שהיה נכון עבורי. להיות עם קיילן זו הייתה תחושה מופלאה. לא הייתי מוכנה להיות בשום מקום אחר חוץ מאשר לצידו. עם זאת, לא הייתי מוכנה לוותר על חלומותיי כדי לחיות אותם בעקיפין דרך חלומותיו של קיילן. התכוונתי להתאמץ כדי להגשים גם את חלומותיי, ויצא ככה במקרה שהעבודה החלומית שלי הסתדרה היטב עם העבודה שלו.
 
רציתי להיות סופרת, וחלום זה העניק לי מידה מסוימת של חירות כי יכולתי לעסוק בכתיבה בכל מקום, כל עוד הייתה לי מידה מסוימת של פרטיות. ייתכן שזה יהיה מסובך מעט לביצוע באוטובוס מלא צעירים קולניים, אבל הייתי בטוחה שאוכל למצוא כמה שעות מדי יום כדי לכתוב כמה דברים משמעותיים. הייתי באמצע כתיבת הספר הראשון שלי, שהיה מעין אוטוביוגרפיה, מפני שהיה מבוסס על אירועים אמיתיים. הסיפור היה מפורט, תיאור אינטימי של כל מה שקרה ביני לבין דני וקיילן. האהבה, התשוקה, הבגידה – הכול היה שם.
 
הכתיבה הייתה מענה, אבל סוג של טיפול נפשי. אם הייתי מביטה לאחור ובוחנת את המצב בעיניים ביקורתיות, היה קל עבורי לראות את הטעויות הרבות שעשיתי. היו פעמים שבהן הייתי בכיינית, תלותית, קטנונית, חלשלושה ומעצבנת. הייתה זו חוויה מעוררת ענווה, לראות את כל חסרונותיי מונחים במערומיהם לפניי. הספר היה אישי ביותר ולא ידעתי אם אוכל לתת למישהו לקרוא אותו. בייחוד לא לקיילן. אבל הוא ביקש, ואמרתי לו שהוא יכול. לא רציתי לסגת מהבטחתי, לכן יהיה עליי להבטיח לו, עם כל עמוד מייסר, שאני כבר לא הנערה החלשה והפתטית שהייתי. ידעתי מה אני רוצה, וידעתי שאני רוצה אותו.
 
סרקתי בעיניי את החדר כדי לוודא שלא שכחתי דבר, ואז נתקלתי במיטה. השמיכה האדומה הייתה מקומטת ומבולגנת ומצעי הסטן הבהירים היו מסובכים אף הם. קיילן ואני עשינו שימוש הגון בכל מרחב המיטה הענקית, התגלגלנו על פני כל סנטימטר בה כשבחנו זה את זה. הגניחות וקריאות האקסטזה שלנו עדיין הדהדו בראשי, ובפעם המי יודע כמה שמחתי על כך שקיילן הסכים שנשכור חדר במלון לירח הדבש שלנו. לא יכולתי להעלות על דעתי לעשות בדירה שלנו את כל הדברים שעשינו בליל אמש, בזמן שההורים שלי בחדר הסמוך.
 
קיילן הגיח מאחוריי וכרך את זרועותיו סביב מותניי. שאפתי עמוקות והתענגתי על הניחוח הרענן והממריץ שהיה ייחודי אך ורק לו. הוא נשק לאוזני ומלמל, "אנחנו חייבים לצאת. אמרתי לגאווין שנאכל איתו ארוחת בוקר ואנחנו כבר מאחרים, עכשיו כבר כמעט הזמן לבראנץ'."
 
הבטתי בו מעבר לכתפי ולא יכולתי לכלוא את חיוכי. גאווין קרטר היה אביו הביולוגי של קיילן. קיילן דחה את המפגש איתו במשך חודשים; הוא פחד להיפגש איתו. אתמול הם נפגשו לראשונה וכעת קיילן ינסה לבנות מערכת יחסים כלשהי עם האיש שיצר אותו.
 
הסתובבתי לאחור בין זרועותיו וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו. העברתי את אצבעותיי בשערו והענקתי לו נשיקה רכה. "אני בטוחה שהוא יבין שליל הכלולות שלנו נמשך מעט יותר זמן."
 
קיילן נאנח והידק אותי אליו. גופו להט נגד גופי והיה נוקשה. אצבעותיי השתוקקו לחוש בחיטובי גופו המשורטטים, אבל זה תמיד גרם לו לבחון את גופי ובסופו של דבר הסתכם במפגש יצרים לוהט, ובאמת היה עלינו לעזוב. הצלחתי לשנס את כל כוח האיפוק שלי, והותרתי את אצבעותיי בתוך שערו.
 
קיילן נשק לראשי. "אני עדיין לא מאמין שאת אשתי."
 
חיככתי את אפי בחזהו והרגשתי כאילו הלב שלי רוצה לפרוץ מתוך בית החזה ולגלוש לרצפה. אלוהים, כמה אהבתי אותו. כשעמדנו מחובקים ככה, החלה להתעורר בתוכי מחדש התשוקה, ושוב היה עליי לדכא את הדחף לבטא את אהבתי באופן פיזי. נרתעתי לאחור וזעפתי. "אתה צודק, אנחנו חייבים ללכת."
 
קיילן גיחך בזחיחות כשראה את הבעת פניי. "את שוב רוצה לעשות סקס, נכון?"
 
הסמקתי והרחקתי את חזהו מעליי. "אני חושבת שאמש כבר שברנו מספיק שיאים, וגם הבוקר." הרגשתי את הלהט בלחיי והסבתי את מבטי.
 
קיילן אחז בסנטרי ואילץ אותי להרים את עיניי. "את רוצה לעשות איתי סקס?" שאל, ולא נשמע כל רמז להתגרות בקולו.
 
שאלתו הייתה ישירה כל־כך, שקשה היה לי לשמור על קשר עין רציף איתו. רציתי להסיט את מבטי, אבל לא עשיתי זאת. אילצתי את עצמי להמשיך ולהביט בעיניו הכחולות כשלחשתי, "כן."
 
קיילן העניק לי חיוך גאה. "האם היה קשה כל־כך להודות בכך?" שאל, נצנוץ בעיניו.
 
התחלתי לעצום את עיניי, אך עצרתי את עצמי. כל מה שרצה זה שלא אתבייש בחברתו. הוא לא ניסה להתגרות בי כעת; הוא רק ניסה לגרום לי להתבגר. נעלתי את מבטי במבטו והנהנתי. "בעצם, כן, זה היה מפחיד מעט."
 
קיילן הידק את שפתיו והתרחק ממני. "אני רוצה שתבקשי ממני לעשות איתך סקס ברגע זה."
 
פי נפער. "קיילן." הייתי מודעת לעצמי וכיסיתי את שדיי בזרועותיי. מכיוון שעדיין לבשתי את השמלה הצמודה שאחותי, אנה, השאילה לי לטקס הסיום, היה לי הרבה עור לכסות. "כבר ביקשתי ממך בעבר לעשות סקס. למה אתה מביך אותי כעת בכוונה?"
 
הוא נאנח ורכן קדימה כדי להביט בעיניי. "ביקשת ממני בלהט הרגע, כשכבר היינו בכיוון הזה בכל מקרה. אני רוצה שתרגישי נוח מספיק לבקש ממני בכל עת ובכל מקום."
 
הרמתי גבה. "בכל מקום?"
 
קיילן העניק לי חיוך שובב. "בכל מקום."
 
ידעתי שהוא לא יניח לנושא אז פלטתי נשיפה מתוסכלת. שמטתי את ידיי לצידי גופי וספרתי עד עשר. באמת, זה לא יכול להיות קשה כל־כך. אני יכולה לבקש ממנו לעשות איתי סקס. ללא ספק כבר השתמשתי בשפת הגוף שלי כדי לבקש זאת ממנו בכמה הזדמנויות, אבל לומר זאת באופן מילולי וישיר היה שונה. הרגשתי פגיעה.
 
הרמתי את סנטרי וביקשתי בביטחון, "קיילן, האם אתה מוכן לעשות איתי סקס?" טוב, אז התכוונתי לומר זאת במלוא הביטחון, אבל קולי נשמע גבוה וצייצני – הכול חוץ מסקסי.
 
על פי הבעת פניו של קיילן אפשר היה לחשוב שהענקתי לו ריקוד ארוטי. עיניו הבוערות החליקו על פני גופי והציתו אותי. הן התעכבו על שפתיי, על שדיי, על ירכיי, ואפילו שלא נגע בי, הגוף שלי הגיב כאילו הוא נגע. עיני חדר המיטות שלו שבו וננעצו בעיניי. הוא צעד צעד אחד קדימה. אגנו התחכך בי. הוא רכן קדימה, נשימתו חמה על עורי, ומלמל באוזני, "זה הדבר הכי מדליק שאמרת לי אי פעם."
 
עפעפיי רפרפו. הרגשתי כאילו כל הגוף שלי רוטט והמתנתי שייגע בי. כל נקודה רגישה בגופי רטטה בציפייה. כל שהיה עליו לעשות זה לקרב את שפתיו אל שפתיי, להעביר אגודל על שדיי, או לחפון את עכוזי, והייתי מתפוצצת, אני בטוחה בכך.
 
שפתיו נצמדו לתנוך אוזני וגניחה עמוקה חמקה מפי. "אנחנו צריכים ללכת." במילים אלה תפס בידי ומשך אותי קדימה. נבהלתי מהתנועה הפתאומית ועיניי נפקחו לרווחה. חיוכו היה משועשע כשצעד לאחור לכיוון היציאה.
 
זעפתי. הוא צחק. "אני מצטער, קירה, אבל את חייבת לדחות את הסיפוק שלך לזמן מה." הוא הטה את ראשו וחיוכו התרחב. "זה סוג של קארמה, על כל הזמן שהותרת אותי מגורה ולבד."
 
אשמה החלה להתעורר בקרבי, אבל הדחקתי אותה. העבר שלנו כבר לא היה שייך לכאן יותר. "אתה מרושע," מלמלתי.
 
הוא נשק ללחיי. "אולי." הוא התקרב אליי, אחז בישבני והצמיד את אגני אל אגנו. אש ניצתה בי וגנחתי מעט לפני שהשתלטתי על עצמי. הוא חיכך את אפו לאורך לסתי ואמר בקול צרוד, "אני באמת מצפה להתגרות בך כל היום."
 
התרגזתי על שהייתי מגורה ודחפתי אותו לאחור. "אתה מגעיל."
 
הוא צחק ופתח את הדלת. נטלתי את הארנק והבטתי לאחור אל המיטה המבולגנת שזעקה 'התחולל כאן מאבק לוהט'. "חכה, קיילן. אולי כדאי שנסדר את המיטה לפני שנלך?"
 
קיילן קימט את מצחו ומבטו נדד מפניי אל הסדינים. הוא טלטל את ראשו ומלמל, "את חמודה." חיוכו האוהב הפך לשעשוע כשחזר והסתכל על המיטה. "לא, אנחנו עוזבים את החדר כמו שהוא. אני רוצה שכל העולם ידע מה היה כאן בלילה שבו מימשנו את נישואינו," אמר והחזיר את מבטו אליי. התרגשתי לשמוע את המילים שלו. "חוץ מזה, זה מדליק."
 
גלגלתי את עיניי ויצאתי בעקבותיו מהחדר.
 
האישה בדלפק הקבלה נעצה את עיניה בקיילן כששילם את החשבון. ראיתי את מבטה חולף לרגע על טבעת הנישואין שלו כשהוא הושיט לה את כרטיס האשראי, אך על פי ניצוץ העניין בעיניה, אני חושבת שלא באמת היה אכפת לה אם הוא נשוי.
 
קיילן היה גבר עוצר נשימה וגברים כאלה מושכים תשומת לב כשהם נכנסים לחדר. כעת כבר התרגלתי לתגובה הזאת והיא לא הטרידה אותי יותר. טוב, לפחות לא הטרידה כמו בעבר.
 
עובדת המלון החרוצה זעפה כשהושיטה לקיילן את הקבלה. קיילן הודה לה בלי להעיף ולו מבט קל לעברה. על פי הבזק האכזבה בעיניה, אפשר היה לחשוב שהיא קיוותה שהוא יזמין אותה להצטרף אליו למעלה. נמנעתי מלחייך כשעיניה נעו לעברי. היא אולי קיוותה לזיון מהיר עם הגבר הלוהט שעמד לצאת מהמלון שבו עבדה, אבל קיילן כבר לא בעניין של סטוצים.
 
נדחקתי לצידו אל קיילן והודיתי לה בנימוס על השהייה הנעימה. צחקקתי אחרי שאמרתי זאת. עדיין הרגשתי מעופפת מעט לאחר ליל הכלולות שלנו. קיילן נשק לראשי והפנה אותנו אל עבר היציאה. "כשנגיע הביתה אתקשר לגאווין ואבקש ממנו לבוא אלינו לבראנץ'. עדיף ששתי המשפחות שלנו ייפגשו באופן רשמי, נכון?"
 
חיוכו של קיילן היה שבע רצון וחימם את ליבי. הוא התייחס אל אביו כאל 'משפחה'. הוא עבר כברת דרך ארוכה מאוד מאז שלא רצה כל עסק איתו. "כן, נשמע נהדר." נרתעתי. "אבל ההורים שלי יהרגו אותי." נופפתי ביד הענודה בטבעת. "ואחר כך הם יהרגו אותך."
 
קיילן משך בכתפיו והוביל אותנו אל המכונית שלו במגרש החנייה. ברוב אבירות פתח למעני את הדלת ונשק בקצרה על לחיי כשהחלקתי לתוך המכונית. הוא זינק אחר כך לצד השני, אל מושב הנהג, כשחיוך רחב על פניו. הוא נראה מאושר על כך שאני אשתו סוף־סוף, שכעת אני שלו ושאני לא הולכת לשום מקום. תמיד קיוויתי שהגבר שאינשא לו יאהב אותי מעבר לכל היגיון, אבל קיילן... הוא אהב אותי עוד הרבה מעבר לכך. לפעמים הייתי המומה מעומק אהבתו, אבל אהבתי אליו הייתה עוצמתית באותה המידה. הוא היה הכול עבורי.
 
כשנכנס לרכב זזתי על המושב כדי שאוכל להיצמד אליו עד כמה שאפשר. הוא חייך כשכרך זרוע אחת סביב כתפיי. "התגעגעת אליי?" שאל בקול נמוך וצרוד.
 
הנהנתי ורכנתי כדי לנשק אותו. קיילן השיב לי באותה חיבה, כשידו עלתה וחפנה את לחיי. שלחתי בקלילות את לשוני אל לשונו והוא גנח, אחר כך דחף אותי לאחור. "היי, אני זה שאמור להתגרות בך היום, לא להיפך."
 
הוא החמיץ פנים בצורה מקסימה ואני לא יכולתי לעצור את הצחקוק שחמק מפי. "מצטערת, למדתי מהמאסטר."
 
קיילן פלט נשיפה דרמטית וסילק את זרועו מעל כתפיי כדי שיוכל להתניע את הרכב. "מגיע לי, כנראה." המנוע הכבד התעורר לחיים, והבעת הסיפוק שבה אל פניו.
 
פניי שיקפו את הבעת פניו כשהנחתי את ראשי על כתפו. על אף שפקידת המלון נעצה בבעלי עיני עגל באופן בוטה, על אף שאבי אולי ינסה לקרקע אותי כשיראה אותי שנית איתו ועל אף שאביו של קיילן, שזה עתה התגלה, עומד לבוא לביקור אחר הצהריים, בכל זאת היה זה יום מושלם; שום דבר לא ישבש את אושרי.
 
פנינו לרחוב הצר של קיילן ותחושה חמימה הציפה אותי. נהניתי מהלילה שהיה לנו הרחק מכאן, אבל שמחתי לחזור לבית שלנו. שמחתי שהחלטתי לעבור לכאן לפני כמה שבועות. כשקיילן התקרב אל ביתו הלבן בן שתי הקומות, ראינו שמכונית נוספת חנתה בשביל הגישה לחנייה. קיילן הביט בפולקסוואגן 'ג'טה' וקימט את מצחו. הייתי מסוקרנת לראות מי כבר היה כאן, לכן גם אני בחנתי אותה; היא לא שייכת לאיש ממכריי.
 
קיילן דומם את המנוע, מלמל לעצמו ופתח את דלתו. גם אני פתחתי את דלתי ותהיתי שמא גאווין וילדיו כבר הגיעו לכאן. הוא בא לביקור מחוץ לעיר. אולי שכר רכב? אם כי קשה היה לי להאמין שגאווין יופיע כאן בלי שקיילן יזמין אותו תחילה. חוץ מזה, הוא היה זקוק להוראות נסיעה לביתו של קיילן. גם הייתי בספק אם על גבי פגוש של מכונית שכורה תהיה מדבקה שכתוב בה: 'אם אתה מתכונן לזיין אותי בתחת אז לפחות תמשוך לי בשיער'.
 
מתוך ידיעה שזו בוודאי נהגת, אולי אחת האקסיות הרבות של קיילן, צעדתי אחרי קיילן באי רצון עד לדלת הקדמית. אלוהים, אם איזו נקבה הופיעה כאן לבושה במעיל ארוך בלבד, כשהוריי עדיין כאן... אני אמות.
 
הדלת הקדמית לא הייתה נעולה. קיילן נכנס, שלח יד לאחור כדי ליטול את ידי והוביל אותי אל המבואה. ביתו של קיילן לא היה גדול. מהדלת הקדמית יש לפנות ימינה כדי לעלות לחדרי השינה ושמאלה כדי להיכנס למטבח, או ישר לחדר המגורים. הוריי ישבו על הספה הגבשושית של קיילן. על פניו של אבי הייתה פרושה הבעה זועפת ביותר. אימי ניסתה להסתיר את רגשותיה, אבל יכולתי לראות שגם היא לא הייתה מרוצה.
 
לא הייתי בטוחה אם האכזבה שלהם נבעה מהבריחה הלא מתוכננת שלנו להינשא, או שמא הם התעצבנו בגלל מי שהייתה ממוקמת בכורסה הנוחה של קיילן, כורסה שהיה לה ערך סנטימנטלי משמעותי ביותר עבורי, מפני שקיילן נתן לי אותה כשנפרדנו. לקיילן היה אכפת ממני בתקופה שבה שבעצם לא הגיע לי כל טוב הלב שלו. נערה כלשהי הייתה סרוחה על הכורסה ורגליה, שהיו נעולות בנעלי עקב גבוהות, השתלשלו מעבר לזרוע הכורסה. קיבתי התכווצה.
 
כששמעה שנכנסנו הסבה הנערה את ראשה לעברנו. קיילן נעץ בה מבט ומלמל, "שיט," ואז הפנה לעברי מבט חושש. הכיווץ בקיבתי הפך לקרח כשתהיתי מי היא.
 
קיילן הידק את אחיזתו בידי ונכנס לחדר המגורים כדי שנוכל לברך את האורחת החדשה. כשנכנסנו לשדה הראייה שלה היא הרימה את עיניה אל קיילן וכיווצה אותן. היה לה שיער שחור וארוך ועיניים שחורות לא פחות. היא נראו שחורות מאוד מפני שכיסתה את עפעפיה בצללית בצבע אפור עשן. שפתיה נצבעו באודם אדום בוהק והיו מהודקות בזעף ארוטי. היא הייתה יפהפייה, אבל כבר ציפיתי לכך. רוב כיבושיו של קיילן היו כאלה.
 
פניה היו מלאות בוז. "קיילן קייל, איזה ריגוש, כמעט קיבלתי אורגזמה," היא פלטה בקול נמוך וצרוד, ונראתה משועשעת. חייכה והוסיפה, "אוה, רגע, בעצם כבר חוויתי איתך כמה וכמה אורגזמות."
 
הבעת פניי האפילה; כבר לא חיבבתי את הבחורה הזאת.
 
קיילן התעלם מההערה שלה ופנה תחילה להורים שלי. "מרטין, קרוליין." אחר כך העביר את מבטו אל הנערה החצופה שישבה בכורסה החביבה עליי. "ג'וי."
 
גבותיי התרוממו באחת כשנעצתי מבט בנערה שנהמה לעברו של קיילן. ג'וי? ג'וי, השותפה לדירה לשעבר? הנערה שהתגוררה כאן כמה שבועות לפני שדני ואני עברנו לכאן לפני שנתיים? מעולם לא שיערתי שהיא תחזור. מה, לעזאזל, היא עושה כאן?
 
בפנים חתומות ביטא קיילן בקול את המחשבות שלי. "מה את עושה כאן?"
 
היא קפצה על רגליה, שילבה את ידיה על חזה השופע והרימה את סנטרה. "איפה, לכל הרוחות, כל הדברים שלי, קיילן?" היא נהמה במבט זועם.
 
פיו של קיילן נפער מעט וכעס החל לחלחל להבעתו. הוא הידק עוד יותר את האחיזה בכף ידי. "נעלמת לשנתיים. זרקתי אותם."
 
נשכתי את שפתי ועצרתי את עצמי מלהירתע. אני זו שבעצם השליכה את כל חפציה. ג'וי ברחה במהירות מפני שקיילן שכב עם מישהי אחרת מייד לאחר ששכב איתה. קיילן לא תמיד היה המאהב הנאמן והמתוק שהוא כעת. קיילן שב ואמר שלא אכפת היה לה ממנו, שהיא רק הייתה רכושנית. הוא פגע בה כשחלק את מיטתו עם מישהי אחרת, על אף שג'וי עצמה חלקה את מיטתה עם גבר אחר.
 
דני ואני השתמשנו בחפציה כשעברנו לכאן. אחרי הפרידה שלנו נראו לי הרהיטים מושחתים, כאילו רוח היחסים הישנים שלי חלחלה איכשהו לתוך העץ הכהה. כדי לחטא את הבית היה עליי לסלק את כל חפציה. אולי לא הייתי צריכה לעשות את זה כי הם לא היו שלי, אבל רציתי שהם ייעלמו כדי שקיילן ואני נוכל לפתוח דף חדש. אולי היה עליי לצפות שההחלטה הזאת תתנקם בי.
 
פניה של ג'וי נראו כמו מסכה תיאטרלית של זעם. היא דחפה את קיילן לאחור בכתפו. "אתה מה? הדברים האלה לא היו שלך כדי לזרוק, אידיוט!"
 
בפנים סמוקות צעד קיילן צעד אחד קדימה. "את ברחת. זו לא הבעיה שלי אם השארת הכול מאחור!" בעיניים מלאות תיעוב הוא סקר את פניה. "הבית שלי הוא לא המחסן הפרטי שלך."
 
פניה הביעו בוז והיא הרימה יד בחוסר עניין. "מה שתגיד, קיילן. אני לא צריכה את החרא הטמפרמנטי שלך. אם הדברים שלי לא אצלך אז המעט שאתה יכול לעשות זה לשלם לי עליהם." היא גיחכה. "אלף וחמש מאות יכסו הכול."
 
השתנקתי. ג'וי הפנתה אליי את ראשה כדי לנעוץ בי מבט זועם. "מי את, לעזאזל?" היא הרימה גבה. "טעם החודש של קיילן?"
 
אבי קם על רגליו, לחייו בוערות כאש. "אני לא יודע מי את, עלמתי, אבל את לא תדברי ככה אל הבת שלי!"
 
חששתי שאבי עומד ללקות בהתקף לב. הוא כעס, אבל אי אפשר היה אפילו להשוות את כעסו לזה של קיילן. הוא שמט את ידי, צעד אל ג'וי והשפיל אליה את מבטו. "תיזהרי, ג'וזפין. את מדברת אל אשתי."
 
לרגע נראה היה שג'וי נבהלה מקיילן וצעדה לאחור. ואז המילים שלו נקלטו אצלה. עיניה בלטו מחוריהן ופיה נפער. היא החלה לצחוק. "אלוהים, אתה רציני? אתה, הזיין הגדול ביותר שאני מכירה, התחתנת? איזו בדיחה."
 
קיילן שילב את ידיו על חזהו. אבי נאנח ושקע לתוך הספה. הוא לא שמח מכל עניין החתונה הזה. חשבתי ששמעתי את אימי מושכת באפה, אבל הייתי ממוקדת מדי בג'וי ולא הבטתי בה. הזעם שלי החל לעלות במהירות, והייתי מוכנה שהכלבה הפולשת הקטנה הזאת תצא מהבית.
 
גם קיילן היה מוכן לכך. הוא הצביע לעבר הדלת, "טוב. אשיג לך את הכסף עבור הרהיטים. עכשיו עופי מפה לכל הרוחות."
 
ג'וי טלטלה את ראשה. "אני לא חושבת ככה. כבר לא, קיילן."
 
הוא הטה את ראשו ולא הבין. גם אני לא. בידיים מאוגרפות התנפלתי עליה. "שמעת אותו! את תקבלי את הכסף שלך." נופפתי לעברה בידי כדי לסלק אותה. "עכשיו תחזרי לחור שממנו זחלת."
 
עיניה של ג'וי ננעצו כמקדחות לתוך עיניי. היא קיבעה בי את מבטה, אבל דיברה אל קיילן. "יש ברשותי משהו שלך שאני מחזירה כי כבר אין לי צורך בו." קיילן כיווץ את גבותיו וג'וי גיחכה כשראתה את הבעת הבלבול שלו. "ואם אתה רוצה את זה בחזרה, מתוק, אז תכפיל את התשלום."
 
"את משוגעת, גברת!" זרקתי אליה.
 
ג'וי התעלמה ממני והעבירה את עיניה אל קיילן. אחר כך רכנה והרימה את התיק שלה שנח על הכורסה. חצאיתה הקצרה התרוממה וחשפה את ירכיה כמעט לכל אורכן. היא פתחה את התיק, שלפה כרטיס זיכרון מלבני, כמו אלה המתאימים למצלמות דיגיטליות ולטלפונים ניידים. עיניו של קיילן נפערו כשראה אותו. הוא העביר את עיניו אליה במהירות ולפני שיכולתי לשאול מה קורה כאן, לכל הרוחות, הוא השיב לה במהירות, "בסדר, אתן לך שלושת אלפים."
 
ג'וי שלחה לעברי מבט ניצחון והושיטה לקיילן את כרטיס הזיכרון. מחשבות שונות סחררו את ראשי כשחשבתי על מה יכול כרטיס הזיכרון הזה להכיל, אם קיילן מוכן לשלם עבורו הרבה כל־כך. האש בבטני הפכה לקבס. קיילן לפת את הכרטיס בכוח בידו והצביע לכיוון הדלת. "אתן לך את הכסף מחר."
 
ג'וי טפחה על לחיו. "כדאי מאוד, אחרת אמרר לך את החיים." היא העיפה לעברי חיוך מרושע.
 
קיילן עצם את עיניו. "תסתלקי מהבית שלי, ג'וי." הוא פקח את עיניו שנית, "ושלא תעזי לבוא לכאן שוב."
 
ג'וי נענעה את אצבעותיה לכיוון הוריי וזינקה אל הדלת. איש לא זז ולא אמר מילה עד שיצאה מהבית. כשרעש מנוע מכוניתה הסתנן מבעד לדלת נראה היה שקיילן מתחיל להירגע. הוא פנה אל הוריי ובחשאי דחף את כרטיס הזיכרון לכיסו.
 
"אני מצטער על זה. אני מקווה שהיא לא הטרידה אתכם יותר מדי."
 
אבי נדרך והרים את עיניו אל קיילן. הייתי מוכנה להישבע ששערו מאפיר משנייה לשנייה. "אני מוטרד ממה ששניכם עשיתם אמש יותר ממה שקרה עם חברתך ההמונית." בלחיים בוערות הוא העביר את עיניו ביני לבין בעלי הטרי. "מה הסיפור על זה שברחתם והתחתנתם?" הוא מיקד בי את עיניו החומות והחמות. "השתגעת, קירה?"
 
אימי משכה באפה ואבי טפח על ידה. רציתי לשבת ולדבר אתם על ליל אמש, אבל עדיין הייתי המומה. מה, לעזאזל, היה בכיסו של קיילן? למה זה היה שווה לו שלושת אלפים דולר?
 
אבי טפח בעיקשות על הספה לידו, וקיילן החזיר לי מבט. פניו היו תערובת של שעשוע, ריחוק ופחד. לא ידעתי אם הוא עושה זאת בכוונה, אבל הוא נעמד בזווית כזו שלא יכולתי לראות יותר את הכיס שהכיל את הכרטיס. עדיין ידעתי שהדבר הארור נמצא שם.
 
קיילן רמז שעליי לשבת במקום הריק ליד אבי, אחר כך הצביע על הדלת הקדמית. "אני כבר חוזר. אני רוצה לבדוק את המכונית, לוודא שג'וי לא פגעה בה." הוא העניק לי חיוך מתוח והוסיף, "אם היא שרטה את הבייבי שלי במפתח אולי תצטרכי לרסן אותי כי אהרוג אותה." הוא צחק כשהחל ללכת לכיוון הדלת.
 
המילים שלי עצרו אותו בבת אחת במקומו. "מה יש בכרטיס הזיכרון?"
 
החיוך המשועשע ירד באחת מפניו. הוא בלע את הרוק וטלטל את ראשו. "זה כלום. אל תדאגי, קירה."
 
התעלמתי לרגע מהוריי והתקרבתי אל קיילן. ניסיתי לשלוח את ידי מסביב כדי להגיע לכיס שלו, אבל הוא התרחק ממני בזריזות. ניסיתי נואשות לשלוט בכעס שהחל לבעור בקיבתי. "מה יש בכרטיס?"
 
קיילן ראה שאינני מתכוננת לסגת. הוא רכן לעברי ולחש, "אפשר לדבר על זה מאוחר יותר, כשנהיה לבד?"
 
רציתי להנהן ולהתיישב כדי להסביר להוריי המודאגים את הנישואין הסימבוליים שלי, אבל לא יכולתי לסלק מראשי את הזחיחות שראיתי על פניה של ג'וי. הייתי מודעת לכך שאני נשמעת כמו תקליט שבור, אבל לא יכולתי לעצור בעצמי ושאלתי שוב, "מה יש בכרטיס?"
 
קיילן כיווץ את עיניו ואמר בכעס, "מה את חושבת שיש שם, קירה? צילמנו את עצמנו מזדיינים!" מייד השתלטה חרטה על פניו כשקלט מה אמר לי בגסות שכזו. לפעמים קיילן איבד את השליטה בלשונו כשהתרגז, והעימות עם ג'וי הביא אותו אל הסף. השאלות החוזרות ונשנות שלי דחפו אותו מעבר לסף.
 
פי נפער והרגשתי כאילו הוא יצק עליי מי קרח. ידעתי שזה מה שהוא עומד לומר לי, באמת ידעתי, אבל זה פגע בי כששמעתי אותו מתוודה על כך. הרגשתי שכל גופי נסדק, נקרע. עיניי התמלאו דמעות. "עשית סרט סקס איתה?" מלמלתי.
 
אימי כחכחה בגרונה ונעה באי שקט על הספה. רק אז נזכרתי שקיילן ואני לא לבד. ברוב טיפשותי לא יכולתי להמתין עד שנהיה לבד כדי לפתוח בשיחה הזאת. הלוואי שהייתי יכולה לדכא את הסקרנות שלי. הייתי נותנת הכול כדי לא לדעת שלבעלי הטרי יש תיעוד מצולם בכיסו שלו מזיין מישהי אחרת. הייתי נותנת הכול כדי שההורים שלי לא ידעו זאת.
 
קיילן ראה את הכאב על פניי והזדרז לחזור אליי בזרועות מושטות. "קירה, אני יכול להסביר."
 
הרמתי אליו את כפות ידיי, דמעות זורמות על לחיי. לא רציתי לשמוע הסברים, רק רציתי להיות לבד. הפניתי את גבי אליו ואל הוריי ומיהרתי לעלות למעלה. שמעתי את קיילן מבקש ממני לחכות ואת אימי קוראת בשמי, אבל התעלמתי מהם. טרקתי מאחוריי את דלת חדר השינה, העפתי את נעליי לרוחב החדר, התמוטטתי על המיטה והנחתי לדמעותיי לזרום בחופשיות.
 
כך נעלמה התחושה ששום דבר לא יוכל להרוס את האושר שלי.

עוד על המארז

מארז החיים בסיאטל אס. סי. סטפנס
פרק 1
אושר ארעי
 
 
התעוררתי משנתי בגלל יד שהחליקה על ירכי. בחיוך מתחתי את איבריי המכווצים והנחתי את כף ידי על האצבעות המשוטטות. היד הייתה חמה ורכה ולפתה את ידי באחיזה איתנה. טבעת מתכת קרירה ונוקשה התחפרה בעורי כשהיד אחזה בידי בחוזקה. חיוכי התרחב. מיששתי את הטבעת התואמת שנחה על אצבעי.
 
אמש התחתנתי. לפחות במובן הרוחני של המושג. לעת עתה הסתפקנו בהבטחת נאמנות נצחית שנבעה מתוך הנשמה. האמת, טקס רשמי ופיסת נייר לא עושים את הנישואין למה שהם. זו הייתה התחושה שהתפרצה מתוך הלב שלי – תחושה מהממת שעם לידתי חצו אותי לשניים, ובאורח פלא, הצלחתי למצוא את החצי השני שלי. באורח מופלא עוד יותר, גם הוא הרגיש כך.
 
שפתיים רכות נגעו בכתפי והתחפרתי עוד יותר לצד גופו בחיפוש אחר הכוח המנחם שלי. הסדינים שהיו כרוכים סביבנו היו מפשתן מעודן ביותר. מעולם לא ישנתי בכאלה, אבל הפאר שלהם החוויר בהשוואה לגבר שלצידי. רגליו החמימות נכרכו סביבי, חזהו הרחב שהיה צמוד לגבי הקרין עוצמה, זרועותיו הקיפו את גופי וערסלו אותי אל גופו, והוא היה נוח הרבה יותר מהמיטה היוקרתית.
 
משכתי אל עבר שפתיי את האצבעות שהיו כרוכות סביב אצבעותיי ונשקתי לטבעת ההבטחה שעל ידו השמאלית. צחקוק עמוק נמלט מבין שפתיו, ואחר כך השפתיים החושניות שלו עשו את דרכן לאורך צווארי. עורי החם, מלא הסיפוק, החל להצטמרר ובגופי חלפו זרמי חשמל.
 
כשהגיע לאוזני, הוא לחש, "בוקר, גברת קייל."
 
ליבי החל לפעום בעוז. הסתובבתי בחיבוק שלו עד שיכולתי לראות אותו. עיניו הכחולות ננעצו בי בחזרה וחיוך קל עיקם את שפתיו כשבחן את תווי פניי. פניו היו מושלמות – זווית הלסת שלו, מדרון אפו, שפתיו המלאות. באותו רגע לא יכולתי להיזכר בשום דבר יפהפה יותר מהגבר הזה, שהעניק לי את שמו.
 
"בוקר טוב, מר קייל."
 
צחקוק קל של חוסר אמון חמק מפי וחיוכו של קיילן התרחב. כמעט אפשר היה לגעת בסיפוק שנראה בעיניו. ליבי התחמם מעצם הידיעה שאני גרמתי לכך. היה לו די והותר כאב בחייו; הוא היה ראוי לשלווה. הכול נראה לי סוריאליסטי מעט; עוצמת אהבתו, העובדה שאני הבאתי אותו לכך. לפעמים הרגשתי שאיני ראויה לו, ובכל יום ויום הודיתי על קיומו בעולמי.
 
"אני לא מאמינה שעשינו את זה, קיילן."
 
הוא הרים גבה וחייך חיוך שובב. "מה? סקס מטורף? זה לא צריך היה להפתיע אותך." הבעת פניו התרככה לכדי הערצה. "כל פעם איתך היא מופלאה."
 
נשכתי את שפתי והדחקתי את הלהט שגרם לי לחוש. "לא דיברתי על זה." שלחתי את ידי וליטפתי את סנטרו באצבעי. "התכוונתי לנישואין שלנו."
 
קיילן התרומם על מרפקו והרכין לעברי את מבטו. עיניו נדדו אל ידינו השלובות, אל הטבעת שהייתה על אצבעו. הבעתו המסופקת התחלפה בהבעת אושר גלויה. מעולם לא ראיתי אותו מאושר יותר. "עד שהמוות יפריד בינינו," לחש.
 
העברתי את אצבעותיי לאורך חזהו. ההרים והגאיות של גופו המסותת היטב הציתו אותי. "אתה יודע שהוריי לא יקבלו אותך כבעלי עד שתלך לצידי לאורך המעבר בכנסייה," מלמלתי.
 
קימטתי את מצחי כשנזכרתי שהשארתי להם הודעה מעורפלת במזכירה האלקטרונית בדירתו של קיילן. הם עדיין היו בעיר אחרי שנכחו בטקס סיום הלימודים שלי, אתמול. הם בטח יתרגזו כשיתעוררו וישמעו שברחתי ונישאתי ללא נוכחותם. האמת, הופתעתי מעט מכך שהטלפון שלי עדיין לא צלצל, או שדלת חדר המלון שלנו עדיין לא נפרצה.
 
קיילן צחק והזיז את גופינו כך שכעת הוא שכב מעליי. חייכתי אליו חיוך רך והעברתי את אצבעותיי לאורך גבו. הוא הצטמרר. "אני אעשה את זה." הוא רכן קדימה ושתל נשיקה על צווארי ועוד אחת על עצם הבריח שלי. "אתן להם את הטקס שהם רוצים." הוא הרים אליי את עיניו והניח לשפתיו לשוטט מעצם הבריח שלי אל שדי. נאבקתי לא להתפתל תחתיו. "אעניק לך את חתונת חלומותייך, קירה."
 
שפתיו ננעלו על הפטמה שלי וכל התשוקה מליל אמש שבה להציף אותי. ככל שהאיחוד שלנו כבעל וכאישה היה מספק, רציתי עוד. רציתי אותו שנית. חשבתי שלעולם לא אחדל לרצות אותו בכל דרך שבה אפשר להבין זאת.
 
אצבעותיי נדדו מעלה כדי להסתבך בשערו. הנשימה שלי כבר לא הייתה רגועה. שפתיו נטשו את האזור הרגיש שהיו בו קודם. נעצתי בו את מבטי בדיוק כשהוא הרים את מבטו אליי. הוא חייך את חיוכו העקום ונשק לרווח בין שדיי ואחר כך לבטני. המחשבה שהוא ימשיך דרומה באותו משעול גרמה לי להשתוקק אליו. חיוכו הפך לחיוך חצוף, כאילו ידע זאת.
 
"אתן לך הכול, קירה, אבל עד שאוכל לעשות זאת כמו שצריך..." לשונו נתחבה לטבור שלי לפני שהמשיך למטה על פני הבטן. גנחתי ועצמתי את עיניי, הזזתי את אגני ודחפתי את ראשו למטה. שמעתי איך צחוק גרוני חמק מפיו כששפתיו נדדו לעבר ירכיי. נשימתו הייתה חמה על עורי, ואז הוא הצליח לסיים את המשפט. "... אולי נוכל ליהנות בינתיים מההטבות שבאות עם זה." לשונו החליקה על פני המרכז הלוהט שלי, ואני איבדתי כל סיכוי לכבוש את היצר.
 
*
 
כמה שעות מאוחר יותר התלבשנו והיינו מוכנים לעזוב את החדר במלון המפואר. בדיקה זריזה בטלפון הראתה לי שקיילן השתיק אותו מתישהו באמצע הלילה. כנראה זו הסיבה לכך שלא היו לנו כל הפרעות. חייכתי אליו בזחיחות כשהוא נטל את הז'קט שלו מההדום המהודר מול שידת האיפור – הדום שחנכנו אמש – ואז שבתי ופתחתי את הטלפון. מייד נשמע צלצול של הודעה קולית חדשה; הייתי בטוחה שיש כמה וכמה כאלה.
 
בהתחשב בעובדה שבקרוב נראה את הוריי הבלתי מרוצים, לא טרחתי להקשיב להודעות. ידעתי מה אשמע בהן. 'על מה בדיוק חשבת? את לא יכולה להינשא לו, קירה. תזיזי את התחת שלך ותחזרי לכאן מייד כדי שנוכל לטוס הביתה!' ומשפטים נוספים דומים לאלה. יהיה עליהם להתרגל לרעיון שהיינו נשואים.
 
יידרש להם גם זמן כדי לקבל את העובדה שבקרוב אצא לדרך עם בעלי הטרי. אפילו אני עדיין הייתי בהלם. כל עוד הייתי רשומה ללימודים לא יכולתי לשקול הצטרפות לקיילן לסבב ההופעות ברחבי המדינה, אבל כעת, לאחר שסיימתי את הלימודים, הייתי חופשייה. יכולתי לעשות כל מה שאני רוצה, ורציתי להיות עם קיילן, איפה שזה לא יהיה.
 
אבי היה שמרן מעט – לכי לאוניברסיטה, סיימי את הלימודים, תמצאי עבודה טובה. קיילן אפילו לא למד באוניברסיטה. הוא ברח מהבית מייד לאחר התיכון והצטרף לסצנה המוזיקלית בלוס אנג'לס, עם אוון, מאט וגריפין. מאז הוא לא הפסיק לנגן איתם. אבי היה המום מהבחירות שעשה קיילן בחייו, והוא יכעס עליי בגלל הבחירה שעשיתי.
 
אבל אלה היו החיים שלי והייתי חייבת לעשות את מה שהרגשתי שהיה נכון עבורי. להיות עם קיילן זו הייתה תחושה מופלאה. לא הייתי מוכנה להיות בשום מקום אחר חוץ מאשר לצידו. עם זאת, לא הייתי מוכנה לוותר על חלומותיי כדי לחיות אותם בעקיפין דרך חלומותיו של קיילן. התכוונתי להתאמץ כדי להגשים גם את חלומותיי, ויצא ככה במקרה שהעבודה החלומית שלי הסתדרה היטב עם העבודה שלו.
 
רציתי להיות סופרת, וחלום זה העניק לי מידה מסוימת של חירות כי יכולתי לעסוק בכתיבה בכל מקום, כל עוד הייתה לי מידה מסוימת של פרטיות. ייתכן שזה יהיה מסובך מעט לביצוע באוטובוס מלא צעירים קולניים, אבל הייתי בטוחה שאוכל למצוא כמה שעות מדי יום כדי לכתוב כמה דברים משמעותיים. הייתי באמצע כתיבת הספר הראשון שלי, שהיה מעין אוטוביוגרפיה, מפני שהיה מבוסס על אירועים אמיתיים. הסיפור היה מפורט, תיאור אינטימי של כל מה שקרה ביני לבין דני וקיילן. האהבה, התשוקה, הבגידה – הכול היה שם.
 
הכתיבה הייתה מענה, אבל סוג של טיפול נפשי. אם הייתי מביטה לאחור ובוחנת את המצב בעיניים ביקורתיות, היה קל עבורי לראות את הטעויות הרבות שעשיתי. היו פעמים שבהן הייתי בכיינית, תלותית, קטנונית, חלשלושה ומעצבנת. הייתה זו חוויה מעוררת ענווה, לראות את כל חסרונותיי מונחים במערומיהם לפניי. הספר היה אישי ביותר ולא ידעתי אם אוכל לתת למישהו לקרוא אותו. בייחוד לא לקיילן. אבל הוא ביקש, ואמרתי לו שהוא יכול. לא רציתי לסגת מהבטחתי, לכן יהיה עליי להבטיח לו, עם כל עמוד מייסר, שאני כבר לא הנערה החלשה והפתטית שהייתי. ידעתי מה אני רוצה, וידעתי שאני רוצה אותו.
 
סרקתי בעיניי את החדר כדי לוודא שלא שכחתי דבר, ואז נתקלתי במיטה. השמיכה האדומה הייתה מקומטת ומבולגנת ומצעי הסטן הבהירים היו מסובכים אף הם. קיילן ואני עשינו שימוש הגון בכל מרחב המיטה הענקית, התגלגלנו על פני כל סנטימטר בה כשבחנו זה את זה. הגניחות וקריאות האקסטזה שלנו עדיין הדהדו בראשי, ובפעם המי יודע כמה שמחתי על כך שקיילן הסכים שנשכור חדר במלון לירח הדבש שלנו. לא יכולתי להעלות על דעתי לעשות בדירה שלנו את כל הדברים שעשינו בליל אמש, בזמן שההורים שלי בחדר הסמוך.
 
קיילן הגיח מאחוריי וכרך את זרועותיו סביב מותניי. שאפתי עמוקות והתענגתי על הניחוח הרענן והממריץ שהיה ייחודי אך ורק לו. הוא נשק לאוזני ומלמל, "אנחנו חייבים לצאת. אמרתי לגאווין שנאכל איתו ארוחת בוקר ואנחנו כבר מאחרים, עכשיו כבר כמעט הזמן לבראנץ'."
 
הבטתי בו מעבר לכתפי ולא יכולתי לכלוא את חיוכי. גאווין קרטר היה אביו הביולוגי של קיילן. קיילן דחה את המפגש איתו במשך חודשים; הוא פחד להיפגש איתו. אתמול הם נפגשו לראשונה וכעת קיילן ינסה לבנות מערכת יחסים כלשהי עם האיש שיצר אותו.
 
הסתובבתי לאחור בין זרועותיו וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו. העברתי את אצבעותיי בשערו והענקתי לו נשיקה רכה. "אני בטוחה שהוא יבין שליל הכלולות שלנו נמשך מעט יותר זמן."
 
קיילן נאנח והידק אותי אליו. גופו להט נגד גופי והיה נוקשה. אצבעותיי השתוקקו לחוש בחיטובי גופו המשורטטים, אבל זה תמיד גרם לו לבחון את גופי ובסופו של דבר הסתכם במפגש יצרים לוהט, ובאמת היה עלינו לעזוב. הצלחתי לשנס את כל כוח האיפוק שלי, והותרתי את אצבעותיי בתוך שערו.
 
קיילן נשק לראשי. "אני עדיין לא מאמין שאת אשתי."
 
חיככתי את אפי בחזהו והרגשתי כאילו הלב שלי רוצה לפרוץ מתוך בית החזה ולגלוש לרצפה. אלוהים, כמה אהבתי אותו. כשעמדנו מחובקים ככה, החלה להתעורר בתוכי מחדש התשוקה, ושוב היה עליי לדכא את הדחף לבטא את אהבתי באופן פיזי. נרתעתי לאחור וזעפתי. "אתה צודק, אנחנו חייבים ללכת."
 
קיילן גיחך בזחיחות כשראה את הבעת פניי. "את שוב רוצה לעשות סקס, נכון?"
 
הסמקתי והרחקתי את חזהו מעליי. "אני חושבת שאמש כבר שברנו מספיק שיאים, וגם הבוקר." הרגשתי את הלהט בלחיי והסבתי את מבטי.
 
קיילן אחז בסנטרי ואילץ אותי להרים את עיניי. "את רוצה לעשות איתי סקס?" שאל, ולא נשמע כל רמז להתגרות בקולו.
 
שאלתו הייתה ישירה כל־כך, שקשה היה לי לשמור על קשר עין רציף איתו. רציתי להסיט את מבטי, אבל לא עשיתי זאת. אילצתי את עצמי להמשיך ולהביט בעיניו הכחולות כשלחשתי, "כן."
 
קיילן העניק לי חיוך גאה. "האם היה קשה כל־כך להודות בכך?" שאל, נצנוץ בעיניו.
 
התחלתי לעצום את עיניי, אך עצרתי את עצמי. כל מה שרצה זה שלא אתבייש בחברתו. הוא לא ניסה להתגרות בי כעת; הוא רק ניסה לגרום לי להתבגר. נעלתי את מבטי במבטו והנהנתי. "בעצם, כן, זה היה מפחיד מעט."
 
קיילן הידק את שפתיו והתרחק ממני. "אני רוצה שתבקשי ממני לעשות איתך סקס ברגע זה."
 
פי נפער. "קיילן." הייתי מודעת לעצמי וכיסיתי את שדיי בזרועותיי. מכיוון שעדיין לבשתי את השמלה הצמודה שאחותי, אנה, השאילה לי לטקס הסיום, היה לי הרבה עור לכסות. "כבר ביקשתי ממך בעבר לעשות סקס. למה אתה מביך אותי כעת בכוונה?"
 
הוא נאנח ורכן קדימה כדי להביט בעיניי. "ביקשת ממני בלהט הרגע, כשכבר היינו בכיוון הזה בכל מקרה. אני רוצה שתרגישי נוח מספיק לבקש ממני בכל עת ובכל מקום."
 
הרמתי גבה. "בכל מקום?"
 
קיילן העניק לי חיוך שובב. "בכל מקום."
 
ידעתי שהוא לא יניח לנושא אז פלטתי נשיפה מתוסכלת. שמטתי את ידיי לצידי גופי וספרתי עד עשר. באמת, זה לא יכול להיות קשה כל־כך. אני יכולה לבקש ממנו לעשות איתי סקס. ללא ספק כבר השתמשתי בשפת הגוף שלי כדי לבקש זאת ממנו בכמה הזדמנויות, אבל לומר זאת באופן מילולי וישיר היה שונה. הרגשתי פגיעה.
 
הרמתי את סנטרי וביקשתי בביטחון, "קיילן, האם אתה מוכן לעשות איתי סקס?" טוב, אז התכוונתי לומר זאת במלוא הביטחון, אבל קולי נשמע גבוה וצייצני – הכול חוץ מסקסי.
 
על פי הבעת פניו של קיילן אפשר היה לחשוב שהענקתי לו ריקוד ארוטי. עיניו הבוערות החליקו על פני גופי והציתו אותי. הן התעכבו על שפתיי, על שדיי, על ירכיי, ואפילו שלא נגע בי, הגוף שלי הגיב כאילו הוא נגע. עיני חדר המיטות שלו שבו וננעצו בעיניי. הוא צעד צעד אחד קדימה. אגנו התחכך בי. הוא רכן קדימה, נשימתו חמה על עורי, ומלמל באוזני, "זה הדבר הכי מדליק שאמרת לי אי פעם."
 
עפעפיי רפרפו. הרגשתי כאילו כל הגוף שלי רוטט והמתנתי שייגע בי. כל נקודה רגישה בגופי רטטה בציפייה. כל שהיה עליו לעשות זה לקרב את שפתיו אל שפתיי, להעביר אגודל על שדיי, או לחפון את עכוזי, והייתי מתפוצצת, אני בטוחה בכך.
 
שפתיו נצמדו לתנוך אוזני וגניחה עמוקה חמקה מפי. "אנחנו צריכים ללכת." במילים אלה תפס בידי ומשך אותי קדימה. נבהלתי מהתנועה הפתאומית ועיניי נפקחו לרווחה. חיוכו היה משועשע כשצעד לאחור לכיוון היציאה.
 
זעפתי. הוא צחק. "אני מצטער, קירה, אבל את חייבת לדחות את הסיפוק שלך לזמן מה." הוא הטה את ראשו וחיוכו התרחב. "זה סוג של קארמה, על כל הזמן שהותרת אותי מגורה ולבד."
 
אשמה החלה להתעורר בקרבי, אבל הדחקתי אותה. העבר שלנו כבר לא היה שייך לכאן יותר. "אתה מרושע," מלמלתי.
 
הוא נשק ללחיי. "אולי." הוא התקרב אליי, אחז בישבני והצמיד את אגני אל אגנו. אש ניצתה בי וגנחתי מעט לפני שהשתלטתי על עצמי. הוא חיכך את אפו לאורך לסתי ואמר בקול צרוד, "אני באמת מצפה להתגרות בך כל היום."
 
התרגזתי על שהייתי מגורה ודחפתי אותו לאחור. "אתה מגעיל."
 
הוא צחק ופתח את הדלת. נטלתי את הארנק והבטתי לאחור אל המיטה המבולגנת שזעקה 'התחולל כאן מאבק לוהט'. "חכה, קיילן. אולי כדאי שנסדר את המיטה לפני שנלך?"
 
קיילן קימט את מצחו ומבטו נדד מפניי אל הסדינים. הוא טלטל את ראשו ומלמל, "את חמודה." חיוכו האוהב הפך לשעשוע כשחזר והסתכל על המיטה. "לא, אנחנו עוזבים את החדר כמו שהוא. אני רוצה שכל העולם ידע מה היה כאן בלילה שבו מימשנו את נישואינו," אמר והחזיר את מבטו אליי. התרגשתי לשמוע את המילים שלו. "חוץ מזה, זה מדליק."
 
גלגלתי את עיניי ויצאתי בעקבותיו מהחדר.
 
האישה בדלפק הקבלה נעצה את עיניה בקיילן כששילם את החשבון. ראיתי את מבטה חולף לרגע על טבעת הנישואין שלו כשהוא הושיט לה את כרטיס האשראי, אך על פי ניצוץ העניין בעיניה, אני חושבת שלא באמת היה אכפת לה אם הוא נשוי.
 
קיילן היה גבר עוצר נשימה וגברים כאלה מושכים תשומת לב כשהם נכנסים לחדר. כעת כבר התרגלתי לתגובה הזאת והיא לא הטרידה אותי יותר. טוב, לפחות לא הטרידה כמו בעבר.
 
עובדת המלון החרוצה זעפה כשהושיטה לקיילן את הקבלה. קיילן הודה לה בלי להעיף ולו מבט קל לעברה. על פי הבזק האכזבה בעיניה, אפשר היה לחשוב שהיא קיוותה שהוא יזמין אותה להצטרף אליו למעלה. נמנעתי מלחייך כשעיניה נעו לעברי. היא אולי קיוותה לזיון מהיר עם הגבר הלוהט שעמד לצאת מהמלון שבו עבדה, אבל קיילן כבר לא בעניין של סטוצים.
 
נדחקתי לצידו אל קיילן והודיתי לה בנימוס על השהייה הנעימה. צחקקתי אחרי שאמרתי זאת. עדיין הרגשתי מעופפת מעט לאחר ליל הכלולות שלנו. קיילן נשק לראשי והפנה אותנו אל עבר היציאה. "כשנגיע הביתה אתקשר לגאווין ואבקש ממנו לבוא אלינו לבראנץ'. עדיף ששתי המשפחות שלנו ייפגשו באופן רשמי, נכון?"
 
חיוכו של קיילן היה שבע רצון וחימם את ליבי. הוא התייחס אל אביו כאל 'משפחה'. הוא עבר כברת דרך ארוכה מאוד מאז שלא רצה כל עסק איתו. "כן, נשמע נהדר." נרתעתי. "אבל ההורים שלי יהרגו אותי." נופפתי ביד הענודה בטבעת. "ואחר כך הם יהרגו אותך."
 
קיילן משך בכתפיו והוביל אותנו אל המכונית שלו במגרש החנייה. ברוב אבירות פתח למעני את הדלת ונשק בקצרה על לחיי כשהחלקתי לתוך המכונית. הוא זינק אחר כך לצד השני, אל מושב הנהג, כשחיוך רחב על פניו. הוא נראה מאושר על כך שאני אשתו סוף־סוף, שכעת אני שלו ושאני לא הולכת לשום מקום. תמיד קיוויתי שהגבר שאינשא לו יאהב אותי מעבר לכל היגיון, אבל קיילן... הוא אהב אותי עוד הרבה מעבר לכך. לפעמים הייתי המומה מעומק אהבתו, אבל אהבתי אליו הייתה עוצמתית באותה המידה. הוא היה הכול עבורי.
 
כשנכנס לרכב זזתי על המושב כדי שאוכל להיצמד אליו עד כמה שאפשר. הוא חייך כשכרך זרוע אחת סביב כתפיי. "התגעגעת אליי?" שאל בקול נמוך וצרוד.
 
הנהנתי ורכנתי כדי לנשק אותו. קיילן השיב לי באותה חיבה, כשידו עלתה וחפנה את לחיי. שלחתי בקלילות את לשוני אל לשונו והוא גנח, אחר כך דחף אותי לאחור. "היי, אני זה שאמור להתגרות בך היום, לא להיפך."
 
הוא החמיץ פנים בצורה מקסימה ואני לא יכולתי לעצור את הצחקוק שחמק מפי. "מצטערת, למדתי מהמאסטר."
 
קיילן פלט נשיפה דרמטית וסילק את זרועו מעל כתפיי כדי שיוכל להתניע את הרכב. "מגיע לי, כנראה." המנוע הכבד התעורר לחיים, והבעת הסיפוק שבה אל פניו.
 
פניי שיקפו את הבעת פניו כשהנחתי את ראשי על כתפו. על אף שפקידת המלון נעצה בבעלי עיני עגל באופן בוטה, על אף שאבי אולי ינסה לקרקע אותי כשיראה אותי שנית איתו ועל אף שאביו של קיילן, שזה עתה התגלה, עומד לבוא לביקור אחר הצהריים, בכל זאת היה זה יום מושלם; שום דבר לא ישבש את אושרי.
 
פנינו לרחוב הצר של קיילן ותחושה חמימה הציפה אותי. נהניתי מהלילה שהיה לנו הרחק מכאן, אבל שמחתי לחזור לבית שלנו. שמחתי שהחלטתי לעבור לכאן לפני כמה שבועות. כשקיילן התקרב אל ביתו הלבן בן שתי הקומות, ראינו שמכונית נוספת חנתה בשביל הגישה לחנייה. קיילן הביט בפולקסוואגן 'ג'טה' וקימט את מצחו. הייתי מסוקרנת לראות מי כבר היה כאן, לכן גם אני בחנתי אותה; היא לא שייכת לאיש ממכריי.
 
קיילן דומם את המנוע, מלמל לעצמו ופתח את דלתו. גם אני פתחתי את דלתי ותהיתי שמא גאווין וילדיו כבר הגיעו לכאן. הוא בא לביקור מחוץ לעיר. אולי שכר רכב? אם כי קשה היה לי להאמין שגאווין יופיע כאן בלי שקיילן יזמין אותו תחילה. חוץ מזה, הוא היה זקוק להוראות נסיעה לביתו של קיילן. גם הייתי בספק אם על גבי פגוש של מכונית שכורה תהיה מדבקה שכתוב בה: 'אם אתה מתכונן לזיין אותי בתחת אז לפחות תמשוך לי בשיער'.
 
מתוך ידיעה שזו בוודאי נהגת, אולי אחת האקסיות הרבות של קיילן, צעדתי אחרי קיילן באי רצון עד לדלת הקדמית. אלוהים, אם איזו נקבה הופיעה כאן לבושה במעיל ארוך בלבד, כשהוריי עדיין כאן... אני אמות.
 
הדלת הקדמית לא הייתה נעולה. קיילן נכנס, שלח יד לאחור כדי ליטול את ידי והוביל אותי אל המבואה. ביתו של קיילן לא היה גדול. מהדלת הקדמית יש לפנות ימינה כדי לעלות לחדרי השינה ושמאלה כדי להיכנס למטבח, או ישר לחדר המגורים. הוריי ישבו על הספה הגבשושית של קיילן. על פניו של אבי הייתה פרושה הבעה זועפת ביותר. אימי ניסתה להסתיר את רגשותיה, אבל יכולתי לראות שגם היא לא הייתה מרוצה.
 
לא הייתי בטוחה אם האכזבה שלהם נבעה מהבריחה הלא מתוכננת שלנו להינשא, או שמא הם התעצבנו בגלל מי שהייתה ממוקמת בכורסה הנוחה של קיילן, כורסה שהיה לה ערך סנטימנטלי משמעותי ביותר עבורי, מפני שקיילן נתן לי אותה כשנפרדנו. לקיילן היה אכפת ממני בתקופה שבה שבעצם לא הגיע לי כל טוב הלב שלו. נערה כלשהי הייתה סרוחה על הכורסה ורגליה, שהיו נעולות בנעלי עקב גבוהות, השתלשלו מעבר לזרוע הכורסה. קיבתי התכווצה.
 
כששמעה שנכנסנו הסבה הנערה את ראשה לעברנו. קיילן נעץ בה מבט ומלמל, "שיט," ואז הפנה לעברי מבט חושש. הכיווץ בקיבתי הפך לקרח כשתהיתי מי היא.
 
קיילן הידק את אחיזתו בידי ונכנס לחדר המגורים כדי שנוכל לברך את האורחת החדשה. כשנכנסנו לשדה הראייה שלה היא הרימה את עיניה אל קיילן וכיווצה אותן. היה לה שיער שחור וארוך ועיניים שחורות לא פחות. היא נראו שחורות מאוד מפני שכיסתה את עפעפיה בצללית בצבע אפור עשן. שפתיה נצבעו באודם אדום בוהק והיו מהודקות בזעף ארוטי. היא הייתה יפהפייה, אבל כבר ציפיתי לכך. רוב כיבושיו של קיילן היו כאלה.
 
פניה היו מלאות בוז. "קיילן קייל, איזה ריגוש, כמעט קיבלתי אורגזמה," היא פלטה בקול נמוך וצרוד, ונראתה משועשעת. חייכה והוסיפה, "אוה, רגע, בעצם כבר חוויתי איתך כמה וכמה אורגזמות."
 
הבעת פניי האפילה; כבר לא חיבבתי את הבחורה הזאת.
 
קיילן התעלם מההערה שלה ופנה תחילה להורים שלי. "מרטין, קרוליין." אחר כך העביר את מבטו אל הנערה החצופה שישבה בכורסה החביבה עליי. "ג'וי."
 
גבותיי התרוממו באחת כשנעצתי מבט בנערה שנהמה לעברו של קיילן. ג'וי? ג'וי, השותפה לדירה לשעבר? הנערה שהתגוררה כאן כמה שבועות לפני שדני ואני עברנו לכאן לפני שנתיים? מעולם לא שיערתי שהיא תחזור. מה, לעזאזל, היא עושה כאן?
 
בפנים חתומות ביטא קיילן בקול את המחשבות שלי. "מה את עושה כאן?"
 
היא קפצה על רגליה, שילבה את ידיה על חזה השופע והרימה את סנטרה. "איפה, לכל הרוחות, כל הדברים שלי, קיילן?" היא נהמה במבט זועם.
 
פיו של קיילן נפער מעט וכעס החל לחלחל להבעתו. הוא הידק עוד יותר את האחיזה בכף ידי. "נעלמת לשנתיים. זרקתי אותם."
 
נשכתי את שפתי ועצרתי את עצמי מלהירתע. אני זו שבעצם השליכה את כל חפציה. ג'וי ברחה במהירות מפני שקיילן שכב עם מישהי אחרת מייד לאחר ששכב איתה. קיילן לא תמיד היה המאהב הנאמן והמתוק שהוא כעת. קיילן שב ואמר שלא אכפת היה לה ממנו, שהיא רק הייתה רכושנית. הוא פגע בה כשחלק את מיטתו עם מישהי אחרת, על אף שג'וי עצמה חלקה את מיטתה עם גבר אחר.
 
דני ואני השתמשנו בחפציה כשעברנו לכאן. אחרי הפרידה שלנו נראו לי הרהיטים מושחתים, כאילו רוח היחסים הישנים שלי חלחלה איכשהו לתוך העץ הכהה. כדי לחטא את הבית היה עליי לסלק את כל חפציה. אולי לא הייתי צריכה לעשות את זה כי הם לא היו שלי, אבל רציתי שהם ייעלמו כדי שקיילן ואני נוכל לפתוח דף חדש. אולי היה עליי לצפות שההחלטה הזאת תתנקם בי.
 
פניה של ג'וי נראו כמו מסכה תיאטרלית של זעם. היא דחפה את קיילן לאחור בכתפו. "אתה מה? הדברים האלה לא היו שלך כדי לזרוק, אידיוט!"
 
בפנים סמוקות צעד קיילן צעד אחד קדימה. "את ברחת. זו לא הבעיה שלי אם השארת הכול מאחור!" בעיניים מלאות תיעוב הוא סקר את פניה. "הבית שלי הוא לא המחסן הפרטי שלך."
 
פניה הביעו בוז והיא הרימה יד בחוסר עניין. "מה שתגיד, קיילן. אני לא צריכה את החרא הטמפרמנטי שלך. אם הדברים שלי לא אצלך אז המעט שאתה יכול לעשות זה לשלם לי עליהם." היא גיחכה. "אלף וחמש מאות יכסו הכול."
 
השתנקתי. ג'וי הפנתה אליי את ראשה כדי לנעוץ בי מבט זועם. "מי את, לעזאזל?" היא הרימה גבה. "טעם החודש של קיילן?"
 
אבי קם על רגליו, לחייו בוערות כאש. "אני לא יודע מי את, עלמתי, אבל את לא תדברי ככה אל הבת שלי!"
 
חששתי שאבי עומד ללקות בהתקף לב. הוא כעס, אבל אי אפשר היה אפילו להשוות את כעסו לזה של קיילן. הוא שמט את ידי, צעד אל ג'וי והשפיל אליה את מבטו. "תיזהרי, ג'וזפין. את מדברת אל אשתי."
 
לרגע נראה היה שג'וי נבהלה מקיילן וצעדה לאחור. ואז המילים שלו נקלטו אצלה. עיניה בלטו מחוריהן ופיה נפער. היא החלה לצחוק. "אלוהים, אתה רציני? אתה, הזיין הגדול ביותר שאני מכירה, התחתנת? איזו בדיחה."
 
קיילן שילב את ידיו על חזהו. אבי נאנח ושקע לתוך הספה. הוא לא שמח מכל עניין החתונה הזה. חשבתי ששמעתי את אימי מושכת באפה, אבל הייתי ממוקדת מדי בג'וי ולא הבטתי בה. הזעם שלי החל לעלות במהירות, והייתי מוכנה שהכלבה הפולשת הקטנה הזאת תצא מהבית.
 
גם קיילן היה מוכן לכך. הוא הצביע לעבר הדלת, "טוב. אשיג לך את הכסף עבור הרהיטים. עכשיו עופי מפה לכל הרוחות."
 
ג'וי טלטלה את ראשה. "אני לא חושבת ככה. כבר לא, קיילן."
 
הוא הטה את ראשו ולא הבין. גם אני לא. בידיים מאוגרפות התנפלתי עליה. "שמעת אותו! את תקבלי את הכסף שלך." נופפתי לעברה בידי כדי לסלק אותה. "עכשיו תחזרי לחור שממנו זחלת."
 
עיניה של ג'וי ננעצו כמקדחות לתוך עיניי. היא קיבעה בי את מבטה, אבל דיברה אל קיילן. "יש ברשותי משהו שלך שאני מחזירה כי כבר אין לי צורך בו." קיילן כיווץ את גבותיו וג'וי גיחכה כשראתה את הבעת הבלבול שלו. "ואם אתה רוצה את זה בחזרה, מתוק, אז תכפיל את התשלום."
 
"את משוגעת, גברת!" זרקתי אליה.
 
ג'וי התעלמה ממני והעבירה את עיניה אל קיילן. אחר כך רכנה והרימה את התיק שלה שנח על הכורסה. חצאיתה הקצרה התרוממה וחשפה את ירכיה כמעט לכל אורכן. היא פתחה את התיק, שלפה כרטיס זיכרון מלבני, כמו אלה המתאימים למצלמות דיגיטליות ולטלפונים ניידים. עיניו של קיילן נפערו כשראה אותו. הוא העביר את עיניו אליה במהירות ולפני שיכולתי לשאול מה קורה כאן, לכל הרוחות, הוא השיב לה במהירות, "בסדר, אתן לך שלושת אלפים."
 
ג'וי שלחה לעברי מבט ניצחון והושיטה לקיילן את כרטיס הזיכרון. מחשבות שונות סחררו את ראשי כשחשבתי על מה יכול כרטיס הזיכרון הזה להכיל, אם קיילן מוכן לשלם עבורו הרבה כל־כך. האש בבטני הפכה לקבס. קיילן לפת את הכרטיס בכוח בידו והצביע לכיוון הדלת. "אתן לך את הכסף מחר."
 
ג'וי טפחה על לחיו. "כדאי מאוד, אחרת אמרר לך את החיים." היא העיפה לעברי חיוך מרושע.
 
קיילן עצם את עיניו. "תסתלקי מהבית שלי, ג'וי." הוא פקח את עיניו שנית, "ושלא תעזי לבוא לכאן שוב."
 
ג'וי נענעה את אצבעותיה לכיוון הוריי וזינקה אל הדלת. איש לא זז ולא אמר מילה עד שיצאה מהבית. כשרעש מנוע מכוניתה הסתנן מבעד לדלת נראה היה שקיילן מתחיל להירגע. הוא פנה אל הוריי ובחשאי דחף את כרטיס הזיכרון לכיסו.
 
"אני מצטער על זה. אני מקווה שהיא לא הטרידה אתכם יותר מדי."
 
אבי נדרך והרים את עיניו אל קיילן. הייתי מוכנה להישבע ששערו מאפיר משנייה לשנייה. "אני מוטרד ממה ששניכם עשיתם אמש יותר ממה שקרה עם חברתך ההמונית." בלחיים בוערות הוא העביר את עיניו ביני לבין בעלי הטרי. "מה הסיפור על זה שברחתם והתחתנתם?" הוא מיקד בי את עיניו החומות והחמות. "השתגעת, קירה?"
 
אימי משכה באפה ואבי טפח על ידה. רציתי לשבת ולדבר אתם על ליל אמש, אבל עדיין הייתי המומה. מה, לעזאזל, היה בכיסו של קיילן? למה זה היה שווה לו שלושת אלפים דולר?
 
אבי טפח בעיקשות על הספה לידו, וקיילן החזיר לי מבט. פניו היו תערובת של שעשוע, ריחוק ופחד. לא ידעתי אם הוא עושה זאת בכוונה, אבל הוא נעמד בזווית כזו שלא יכולתי לראות יותר את הכיס שהכיל את הכרטיס. עדיין ידעתי שהדבר הארור נמצא שם.
 
קיילן רמז שעליי לשבת במקום הריק ליד אבי, אחר כך הצביע על הדלת הקדמית. "אני כבר חוזר. אני רוצה לבדוק את המכונית, לוודא שג'וי לא פגעה בה." הוא העניק לי חיוך מתוח והוסיף, "אם היא שרטה את הבייבי שלי במפתח אולי תצטרכי לרסן אותי כי אהרוג אותה." הוא צחק כשהחל ללכת לכיוון הדלת.
 
המילים שלי עצרו אותו בבת אחת במקומו. "מה יש בכרטיס הזיכרון?"
 
החיוך המשועשע ירד באחת מפניו. הוא בלע את הרוק וטלטל את ראשו. "זה כלום. אל תדאגי, קירה."
 
התעלמתי לרגע מהוריי והתקרבתי אל קיילן. ניסיתי לשלוח את ידי מסביב כדי להגיע לכיס שלו, אבל הוא התרחק ממני בזריזות. ניסיתי נואשות לשלוט בכעס שהחל לבעור בקיבתי. "מה יש בכרטיס?"
 
קיילן ראה שאינני מתכוננת לסגת. הוא רכן לעברי ולחש, "אפשר לדבר על זה מאוחר יותר, כשנהיה לבד?"
 
רציתי להנהן ולהתיישב כדי להסביר להוריי המודאגים את הנישואין הסימבוליים שלי, אבל לא יכולתי לסלק מראשי את הזחיחות שראיתי על פניה של ג'וי. הייתי מודעת לכך שאני נשמעת כמו תקליט שבור, אבל לא יכולתי לעצור בעצמי ושאלתי שוב, "מה יש בכרטיס?"
 
קיילן כיווץ את עיניו ואמר בכעס, "מה את חושבת שיש שם, קירה? צילמנו את עצמנו מזדיינים!" מייד השתלטה חרטה על פניו כשקלט מה אמר לי בגסות שכזו. לפעמים קיילן איבד את השליטה בלשונו כשהתרגז, והעימות עם ג'וי הביא אותו אל הסף. השאלות החוזרות ונשנות שלי דחפו אותו מעבר לסף.
 
פי נפער והרגשתי כאילו הוא יצק עליי מי קרח. ידעתי שזה מה שהוא עומד לומר לי, באמת ידעתי, אבל זה פגע בי כששמעתי אותו מתוודה על כך. הרגשתי שכל גופי נסדק, נקרע. עיניי התמלאו דמעות. "עשית סרט סקס איתה?" מלמלתי.
 
אימי כחכחה בגרונה ונעה באי שקט על הספה. רק אז נזכרתי שקיילן ואני לא לבד. ברוב טיפשותי לא יכולתי להמתין עד שנהיה לבד כדי לפתוח בשיחה הזאת. הלוואי שהייתי יכולה לדכא את הסקרנות שלי. הייתי נותנת הכול כדי לא לדעת שלבעלי הטרי יש תיעוד מצולם בכיסו שלו מזיין מישהי אחרת. הייתי נותנת הכול כדי שההורים שלי לא ידעו זאת.
 
קיילן ראה את הכאב על פניי והזדרז לחזור אליי בזרועות מושטות. "קירה, אני יכול להסביר."
 
הרמתי אליו את כפות ידיי, דמעות זורמות על לחיי. לא רציתי לשמוע הסברים, רק רציתי להיות לבד. הפניתי את גבי אליו ואל הוריי ומיהרתי לעלות למעלה. שמעתי את קיילן מבקש ממני לחכות ואת אימי קוראת בשמי, אבל התעלמתי מהם. טרקתי מאחוריי את דלת חדר השינה, העפתי את נעליי לרוחב החדר, התמוטטתי על המיטה והנחתי לדמעותיי לזרום בחופשיות.
 
כך נעלמה התחושה ששום דבר לא יוכל להרוס את האושר שלי.