מארז טרילוגיית גולד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז טרילוגיית גולד
הוספה למועדפים

מארז טרילוגיית גולד

3.9 כוכבים (27 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

***שלושה ספרים דיגיטליים במארז אחד***  
 
1. תפסתי אותך / לינדה מזרחי
“ירדתי במהירות במדרגות והגברתי את קצב הליכתי כדי לא לאבד אותו, פתחתי את דלת היציאה בזהירות והצצתי החוצה. הדלת הובילה לחניה מקורה, כמה מהמנורות הבהבו. לא היה זכר לבחור. אלוהים אדירים, ליבי פעם בחוזקה. ממש אפשר להריח את הסכנה, נורות אדומות נדלקו בראשי והתעלמתי מכולן. לפתע ראיתי את הצל שלו כשהוא פנה מעבר לקיר…”
 
קתרין וילסון, חוקרת פרטית בעיר הגדולה ניו יורק, מתמקדת בעיקר בחשיפת בני זוג בוגדניים. יום אחד חייה מקבלים תפנית חדה כאשר היא מקבלת משימה בלתי צפויה שבה היא נדרשת למצוא נעדר.
בעקבות המשימה קתרין פוגשת את ויליאם גולד, איש עסקים מצליח ומסתורי אשר סוחף אותה למחוזות שלא הכירה ומציע לה עסקה שקשה לסרב לה.
 
קתרין וויליאם מוצאים את עצמם בפרשיית אהבים מטלטלת ומפתיעה כנגד כל הסיכויים. היא נקרעת בין הרצון להיות נאהבת על ידי ויליאם לבין ההיגיון שמנסה לחסוך ממנה שיברון לב. האם תצליח לשלב בין השניים?
האם ויליאם הוא האחד?
האם מה שיש ביניהם אמיתי?
האם יצליחו לפצח יחד את המשימה ולמצוא את הנעדר?
את כל זאת היא מנסה לגלות תוך כדי התמודדות עם מכשולים רבים בדרך.
 
ספר ביכורים מאת לינדה מזרחי־אמזלג. “תפסתי אותך” הוא ספרה הראשון מתוך טרילוגיית גולד
 
 
 
2. עכשיו תורי / לינדה מזרחי
“אני חושבת שמהשנייה הראשונה שראיתי אותו הרגשתי, זה היה כמו אגרוף בבטן ומיד ידעתי שהוא הולך להפוך את עולמי ולגנוב לי את הלב. בהתחלה התעלמתי מהתחושה הזאת, ניסיתי להדחיק אותה אבל זה היה מאבק שנועד לכישלון. זה לא משהו שהוא אמר או עשה, זו ההילה סביבו, שמשדרת כוח, יוקרה וביטחון. הוא נכנס לחיים שלי כרעם ביום בהיר וטלטל אותם. והדבר הכי משוגע הוא שאני חושבת שלעולם לא אוכל שוב לאהוב בעוצמות כאלה.
ידעתי שעולמו שונה, מהיר, גדול, זוהר, אבל בכל זאת נסחפתי ללא שליטה.
תמיד כשהוא קרוב אליי אני מרגישה בטוחה, מוגנת, שהמקום שלי בין זרועותיו החסונות. כשהוא עוזב אני מרגישה ריקנות, כאילו משהו חסר. והכי גרוע בכל המצב הזה הוא שאני לא יודעת ממה אני מפחדת יותר – לאבד אותו או את עצמי.”
 
בספר השני בטרילוגיית גולד, ויליאם גולד וקתרין וילסון מתאחדים מחדש וממשיכים להסתחרר בקרוסלה רגשית שבה עליות ומורדות רבים.
קתרין נקרעת בין הרצון למלא אחר מבוקשו של אהובה, לשמור את דבר אהבתם בסוד, לבין רצונה לשתף את חברותיה ואת כל העולם באהבה הגדולה שבחייה.
דרך מערכת היחסים שלה עם ויליאם, קתרין לומדת להכיר את עצמה ולגלות את כוחה ואת נשיותה.
היא נאלצת להתמודד עם אנשים המנסים להרוס אותה, ועם מכשולים רבים המאיימים למוטט את יסודות אהבתם.
 
לאן מובילה אותה הדרך?
האם האהבה שלה ושל ויליאם חזקה מספיק?
האם שווה להיאבק עליה?
ומי בסוף ינצח?
 
“עכשין תורי” הוא ספרה השני של לינדה מזרחי־אמזלג. “תפסתי אותך”, ספרה הראשון בטרילוגיית גולד, הפגיש את הקוראים לראשונה עם ויליאם גולד וקתרין וילסון והיה להצלחה גדולה.
 
3. לקחת סיכון / לינדה מזרחי
בספר השלישי בטרילוגיית גולד, ויליאם גולד וקתרין וילסון מורידים את כל המסכות מעל סיפור אהבתם, שעד כה נשמר בסוד.
 
קתרין מוצאת את עצמה משחקת במגרש של הגדולים – ונאלצת להתמודד עם קשת חדשה לגמרי של קשיים ואתגרים שעליה להתגבר עליהם.
 
אם קייט חשבה, שהפיכת הרומן הסודי שלה עם ויליאם לנחלת הכלל יקל על מערכת היחסים שלהם, היא מגלה עד מהרה שניהול מערכת יחסים בפרופיל גבוה תחת עיניהן הבוחנות של כתבי החברה והרכילות, גובה מחיר גבוה מאוד ממנה, ומשפיע על כל חלק בחייה, מהקריירה ועד משפחתה.
 
לכאורה הכול בחוץ והכול פתוח, אך רק על פני השטח, מכיוון שעל ויליאם וקייט לגלות כמה סודות קבורים מן העבר, ולהתמודד עם אתגרים לא פשוטים, לפני שיוכלו, אם בכלל, להיות יחד.
 
 
 
האם קייט תצליח לשמור על העצמאות שלה תחת שליטתו הכובשת של ויליאם?
 
האם יצליחו להתמודד כזוג עם השינויים החדשים שבחייהם?
 
לכל דבר יש מחיר, גם לזוגיות של קייט עם וויליאם. האם קייט תהיה מוכנה לשלם את המחיר הזה?
 
 
 
“לקחת סיכון” הוא ספרה השלישי של לינדה מזרחי־אמזלג. “תפסתי אותך”, ספרה הראשון בטרילוגיית גולד, הפגיש את הקוראים לראשונה עם ויליאם גולד וקתרין וילסון. ספרה השני, ״עכשיו תורי״ סחף את הקוראים עמוק יותר לתוך מערכת היחסים המורכבת של הזוג המרתק. שני הספרים סחפו קהל מעריצים נרחב והיו להצלחה גדולה.

פרק ראשון

פרק 1
 
עיניי חיפשו את מטרתי בעדשת המצלמה, הוא עדיין לא הופיע. ישבתי באוטו מול מלון 'ויקטורי' הנמצא ברחוב צדדי במנהטן, ותהיתי מה השעה. הצצתי בשעון, 22:50, הוא מאחר בעשרים דקות. כבר חודשיים שאני עוקבת אחרי מר קופר, ולפי בירורים שעשיתי, הוא כבר היה אמור להגיע. אולי הוא ביטל? אולי הוא יודע שאשתו חושדת בו, או שגילה שאני עוקבת אחריו? בעודי ממתינה בתסכול, הבחנתי בו צועד לכיוון המלון. האקשן מתחיל, חייכתי לעצמי. הם לעולם לא מאכזבים! לא אותי, בכל אופן. צילמתי אותו נכנס למלון, ומיהרתי לצאת מהאוטו אל החום המוכר של חודש יולי בניו יורק, על כתפי תיק מיוחד ובו מצלמה נסתרת.
 
לבשתי שמלה שחורה צמודה בעלת כתפיות דקות ונעלתי נעלי עקב אדומות, שערי החום והחלק היה פזור והגיע עד אמצע גבי בתספורת מדורגת. את הפוני, שהגיע עד קצת מתחת לעיניי, הסטתי לצד ימין. התלבשתי בהתאם לסיפור הכיסוי שבחרתי: דייט שהבריז לי.
 
פסעתי במהירות לעבר המלון. השומר בכניסה פתח למעני את הדלת בחיוך קל ונגע בכובעו. "ערב טוב, גברתי."
 
הנהנתי ונכנסתי ללובי, שלא היה מפואר במיוחד. מצידו האחד ניצב דלפק קבלה, שמאחוריו עמדו שני פקידים לבושים בקפידה, ומצידו השני, סמוך למעליות, מקומות ישיבה ומזנון קטן המציע שתייה וקינוחים. עיניי נעצרו בעמדת הקבלה, שם עמד מר קופר ודיבר עם אחד הפקידים, שהצביע לכיוון הבר. הבחור שלי החל לצעוד לכיוון, ומיד הלכתי אחריו ולחצתי על הלחצן שבידי כדי לצלם אותו במצלמה הנסתרת. נכנסתי לבר וראיתי אותו מניח את ידו על גבה של בחורה שישבה ליד הבר. הוא רכן אליה, נישק אותה קלות בקצות שפתיה והתיישב לידה. הם התחילו לדבר ונראו נינוחים ומחויכים.
 
הבר היה ארוך ומרשים. הדלפק עשוי עץ, ומאחוריו, על הקיר, היו מדפים מלאים במשקאות חריפים וביינות. לא רחוק משם היו פזורים שולחנות וכיסאות עץ מרופדים וכן רחבת ריקודים. התיישבתי ליד הבר, וראיתי שמר קופר מזמין שתייה.
 
לאחר כמה שניות ניגש אליי הברמן. "ערב טוב, מה תרצי להזמין?"
 
"שמפניה, בבקשה."
 
"מיד," ענה בחיוך והתרחק.
 
בדרך כלל איני שותה במהלך העבודה, אבל התיק הזה היה ארוך ומעייף, והייתה לי ההרגשה שעוד מעט אני מסיימת אותו, כך שכמה לגימות קטנות לא יזיקו, שכנעתי את עצמי.
 
הסתכלתי לעבר הזוג מזווית עיני, לא רציתי למשוך תשומת לב ולהסתכן שיבחינו במבטיי. בינתיים השמפניה שהזמנתי הגיעה. הרמתי את הכוס, לגמתי מעט מהמשקה הקריר והסתכלתי סביבי, כאשר הברמן הסיח את דעתי ושאל, "את מחכה למישהו?"
 
"חיכיתי, אבל הוא הודיע לי כרגע שלא יגיע. פגישת עסקים דחופה," הסברתי לו.
 
הוא חייך ואמר, "ההפסד כולו שלו."
 
הנהנתי וחייכתי חיוך מאולץ, לא הייתה לי סבלנות לשיחת חולין. מזווית עיני הבחנתי שהמטרה שלי מתכוננת לעזיבה. הבחור נעמד כדי לשלם וחשבתי לעצמי שהגיע הזמן. הוצאתי כסף מהתיק, שילמתי לברמן והלכתי היישר לכיוון המעליות. מר קופר והאלמונית שלו הלכו לקבלה לקחת את המפתח לחדרם, ואני בינתיים צילמתי אותם. המעליות היו משמאל לקבלה כך שהם עמדו בגבם אליי ולא הבחינו בדבר. החזקתי את הטלפון הנייד צמוד לאוזני כאילו אני באמצע שיחה וחיכיתי שייכנסו למעלית. התעכבתי קצת בכוונה ונכנסתי אחרונה כדי לראות על איזו קומה הוא לוחץ. יחד איתנו נכנסו זוג נוסף ובחורה.
 
המעלית החלה לעלות ונעצרה בקומה השלישית. הבחורה יצאה והמעלית המשיכה בדרכה. כאשר הגיעה לקומה החמישית היא נעצרה, הדלתות נפתחו והבחור והדייט שלו יצאו. השתהיתי מעט, ושנייה לפני שהדלתות נסגרו לחצתי על הכפתור כדי לפתוח אותן שוב. חייכתי לעבר הזוג שהסתכל עליי המום.
 
"לא שמתי לב שזו הקומה שלי," אמרתי בהתנצלות, עטיתי על פניי מבט נבוך ויצאתי מהר למבואה של המעליות. דלת המעלית נסגרה ואני הצצתי בזהירות לראות לאיזה צד הם פנו.
 
סובבתי את ראשי לימיני וראיתי אותם מתנשקים בלהט מחוץ לדלת חדרם. מר קופר תפס בידו האחת בחוזקה את אחוריה ובידו השנייה פתח בזריזות את דלת החדר. התחלתי ללכת לכיוונם ולצלם תמונות ללא הפסקה. כיוונתי את המצלמה הנסתרת לעברם והסתכלתי במסך הקטן שעל הלחצן שבידי כדי לראות מה מצולם. במילה אחת - אוצר! חלפתי על פניהם לאט ובארשת רגועה, אך בפנים, ליבי הלם בפראות. הם נכנסו לחדר.
 
חייכתי לעצמי. זהו! עוד תיק מוצלח הגיע לסיומו. סוף-סוף העבודה הקשה נגמרה. לרגע חשבתי על גברת בוורלי קופר ועל תגובתה כשאראה לה את התמונות של בעלה עם אישה אחרת. זה היה החלק הקשה בעבודתי, המבט על פניהם של לקוחותיי, בשעה שחששותיהם הגרועים ביותר מתממשים. תמיד יש בלבם תקווה קטנה שהם טועים, ושהמרחק נוצר בשל לחץ בעבודה או בגלל סיבה אחרת, כמו בסרט "הנרקוד?" עם ריצ'רד גיר, שרצה בסך הכול ללמוד ריקוד. בקיצור, רק לא בגידה. השבוע מצפה לי יום לא נעים, כשאזמין את בוורלי לפגישה ואודיע לה על ממצאיי.
 
יצאתי מהמלון ונסעתי לביתי. מצאתי חניה ממש ליד הבניין, והרגשתי שזהו סיום טוב ליום טוב.
 
נכנסתי לבניין ועליתי ברגל לקומה השנייה, פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה. הנחתי את התיק על הדלפק במטבח וחציתי את הסלון, שבמרכזו עמד שולחן עץ קטן מול הטלוויזיה, ועל הקיר תלויה תמונת ליתוגרפיה "הריקוד" של אנרי מטיס.
 
חלפתי על פני חדר השירותים והאמבטיה ולא התעכבתי מול חדרה הריק של סקרלט, השותפה שלי, שעברה לגור עם החבר שלה. נכנסתי לחדר השינה שלי, התפשטתי ומיהרתי להתקלח ולהחליף בגדים למשהו נוח. לאחר מכן ארגנתי את דבריי לבוקר. כשסיימתי הכול, נשכבתי במיטה ונרדמתי ברגע שראשי נגע בכרית.

עוד על המארז

מארז טרילוגיית גולד לינדה מזרחי
פרק 1
 
עיניי חיפשו את מטרתי בעדשת המצלמה, הוא עדיין לא הופיע. ישבתי באוטו מול מלון 'ויקטורי' הנמצא ברחוב צדדי במנהטן, ותהיתי מה השעה. הצצתי בשעון, 22:50, הוא מאחר בעשרים דקות. כבר חודשיים שאני עוקבת אחרי מר קופר, ולפי בירורים שעשיתי, הוא כבר היה אמור להגיע. אולי הוא ביטל? אולי הוא יודע שאשתו חושדת בו, או שגילה שאני עוקבת אחריו? בעודי ממתינה בתסכול, הבחנתי בו צועד לכיוון המלון. האקשן מתחיל, חייכתי לעצמי. הם לעולם לא מאכזבים! לא אותי, בכל אופן. צילמתי אותו נכנס למלון, ומיהרתי לצאת מהאוטו אל החום המוכר של חודש יולי בניו יורק, על כתפי תיק מיוחד ובו מצלמה נסתרת.
 
לבשתי שמלה שחורה צמודה בעלת כתפיות דקות ונעלתי נעלי עקב אדומות, שערי החום והחלק היה פזור והגיע עד אמצע גבי בתספורת מדורגת. את הפוני, שהגיע עד קצת מתחת לעיניי, הסטתי לצד ימין. התלבשתי בהתאם לסיפור הכיסוי שבחרתי: דייט שהבריז לי.
 
פסעתי במהירות לעבר המלון. השומר בכניסה פתח למעני את הדלת בחיוך קל ונגע בכובעו. "ערב טוב, גברתי."
 
הנהנתי ונכנסתי ללובי, שלא היה מפואר במיוחד. מצידו האחד ניצב דלפק קבלה, שמאחוריו עמדו שני פקידים לבושים בקפידה, ומצידו השני, סמוך למעליות, מקומות ישיבה ומזנון קטן המציע שתייה וקינוחים. עיניי נעצרו בעמדת הקבלה, שם עמד מר קופר ודיבר עם אחד הפקידים, שהצביע לכיוון הבר. הבחור שלי החל לצעוד לכיוון, ומיד הלכתי אחריו ולחצתי על הלחצן שבידי כדי לצלם אותו במצלמה הנסתרת. נכנסתי לבר וראיתי אותו מניח את ידו על גבה של בחורה שישבה ליד הבר. הוא רכן אליה, נישק אותה קלות בקצות שפתיה והתיישב לידה. הם התחילו לדבר ונראו נינוחים ומחויכים.
 
הבר היה ארוך ומרשים. הדלפק עשוי עץ, ומאחוריו, על הקיר, היו מדפים מלאים במשקאות חריפים וביינות. לא רחוק משם היו פזורים שולחנות וכיסאות עץ מרופדים וכן רחבת ריקודים. התיישבתי ליד הבר, וראיתי שמר קופר מזמין שתייה.
 
לאחר כמה שניות ניגש אליי הברמן. "ערב טוב, מה תרצי להזמין?"
 
"שמפניה, בבקשה."
 
"מיד," ענה בחיוך והתרחק.
 
בדרך כלל איני שותה במהלך העבודה, אבל התיק הזה היה ארוך ומעייף, והייתה לי ההרגשה שעוד מעט אני מסיימת אותו, כך שכמה לגימות קטנות לא יזיקו, שכנעתי את עצמי.
 
הסתכלתי לעבר הזוג מזווית עיני, לא רציתי למשוך תשומת לב ולהסתכן שיבחינו במבטיי. בינתיים השמפניה שהזמנתי הגיעה. הרמתי את הכוס, לגמתי מעט מהמשקה הקריר והסתכלתי סביבי, כאשר הברמן הסיח את דעתי ושאל, "את מחכה למישהו?"
 
"חיכיתי, אבל הוא הודיע לי כרגע שלא יגיע. פגישת עסקים דחופה," הסברתי לו.
 
הוא חייך ואמר, "ההפסד כולו שלו."
 
הנהנתי וחייכתי חיוך מאולץ, לא הייתה לי סבלנות לשיחת חולין. מזווית עיני הבחנתי שהמטרה שלי מתכוננת לעזיבה. הבחור נעמד כדי לשלם וחשבתי לעצמי שהגיע הזמן. הוצאתי כסף מהתיק, שילמתי לברמן והלכתי היישר לכיוון המעליות. מר קופר והאלמונית שלו הלכו לקבלה לקחת את המפתח לחדרם, ואני בינתיים צילמתי אותם. המעליות היו משמאל לקבלה כך שהם עמדו בגבם אליי ולא הבחינו בדבר. החזקתי את הטלפון הנייד צמוד לאוזני כאילו אני באמצע שיחה וחיכיתי שייכנסו למעלית. התעכבתי קצת בכוונה ונכנסתי אחרונה כדי לראות על איזו קומה הוא לוחץ. יחד איתנו נכנסו זוג נוסף ובחורה.
 
המעלית החלה לעלות ונעצרה בקומה השלישית. הבחורה יצאה והמעלית המשיכה בדרכה. כאשר הגיעה לקומה החמישית היא נעצרה, הדלתות נפתחו והבחור והדייט שלו יצאו. השתהיתי מעט, ושנייה לפני שהדלתות נסגרו לחצתי על הכפתור כדי לפתוח אותן שוב. חייכתי לעבר הזוג שהסתכל עליי המום.
 
"לא שמתי לב שזו הקומה שלי," אמרתי בהתנצלות, עטיתי על פניי מבט נבוך ויצאתי מהר למבואה של המעליות. דלת המעלית נסגרה ואני הצצתי בזהירות לראות לאיזה צד הם פנו.
 
סובבתי את ראשי לימיני וראיתי אותם מתנשקים בלהט מחוץ לדלת חדרם. מר קופר תפס בידו האחת בחוזקה את אחוריה ובידו השנייה פתח בזריזות את דלת החדר. התחלתי ללכת לכיוונם ולצלם תמונות ללא הפסקה. כיוונתי את המצלמה הנסתרת לעברם והסתכלתי במסך הקטן שעל הלחצן שבידי כדי לראות מה מצולם. במילה אחת - אוצר! חלפתי על פניהם לאט ובארשת רגועה, אך בפנים, ליבי הלם בפראות. הם נכנסו לחדר.
 
חייכתי לעצמי. זהו! עוד תיק מוצלח הגיע לסיומו. סוף-סוף העבודה הקשה נגמרה. לרגע חשבתי על גברת בוורלי קופר ועל תגובתה כשאראה לה את התמונות של בעלה עם אישה אחרת. זה היה החלק הקשה בעבודתי, המבט על פניהם של לקוחותיי, בשעה שחששותיהם הגרועים ביותר מתממשים. תמיד יש בלבם תקווה קטנה שהם טועים, ושהמרחק נוצר בשל לחץ בעבודה או בגלל סיבה אחרת, כמו בסרט "הנרקוד?" עם ריצ'רד גיר, שרצה בסך הכול ללמוד ריקוד. בקיצור, רק לא בגידה. השבוע מצפה לי יום לא נעים, כשאזמין את בוורלי לפגישה ואודיע לה על ממצאיי.
 
יצאתי מהמלון ונסעתי לביתי. מצאתי חניה ממש ליד הבניין, והרגשתי שזהו סיום טוב ליום טוב.
 
נכנסתי לבניין ועליתי ברגל לקומה השנייה, פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה. הנחתי את התיק על הדלפק במטבח וחציתי את הסלון, שבמרכזו עמד שולחן עץ קטן מול הטלוויזיה, ועל הקיר תלויה תמונת ליתוגרפיה "הריקוד" של אנרי מטיס.
 
חלפתי על פני חדר השירותים והאמבטיה ולא התעכבתי מול חדרה הריק של סקרלט, השותפה שלי, שעברה לגור עם החבר שלה. נכנסתי לחדר השינה שלי, התפשטתי ומיהרתי להתקלח ולהחליף בגדים למשהו נוח. לאחר מכן ארגנתי את דבריי לבוקר. כשסיימתי הכול, נשכבתי במיטה ונרדמתי ברגע שראשי נגע בכרית.