סיאטל 6 - החיים בסיאטל ב'
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סיאטל 6 - החיים בסיאטל ב'
מכר
מאות
עותקים
סיאטל 6 - החיים בסיאטל ב'
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

סיאטל 6 - החיים בסיאטל ב'

4 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: אורלי אגרנט
  • הוצאה: אדל
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 374 עמ' מודפסים

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

 
הוא התיישב לידי על קצה המזרן. הראשים שלנו נגעו בשולי הדרגש שמעלינו. פניו התרככו בהבעת צער. "אני כל־כך מצטער," הוא לחש, "על כל הכאב שגרמתי לך."
עיניי התלחלחו. "על כל הכאב שגרמת לי? אני זו שקרעה את ליבך והחזירה לך אותו קרוע לגזרים."
קיילן גיחך. "עדיין לא הגעתי לחלק הזה בסיפור. אני עדיין בחלק שבו אני מתנהג כמו חתיכת חרא."
 
הלהקה של קיילן, 'די־בגס', עושה את הבלתי ייאמן וכובשת כל פסגה אפשרית. קיילן יפה התואר כובש את הבמות מדי לילה לצד כוכבת הפופ סיינה, מככב מעל שערי העיתונים ומתראיין מעל גלי האתר, ובעוד העולם כולו מאמץ אל ליבו את הרומן הבדוי בין קיילן לסיינה, קירה זוכה למעמד ה'אישה האחרת', זו שאחראית לפרידה של הזוג המלכותי, ושנאת המעריצים מופנית כלפיה. קיילן וקירה ידעו מההתחלה שלתהילה יש מחיר, אבל האם הם יצטרכו כעת לשלם את המחיר הכבד מכול?
 
 
החיים בסיאטל חלק ב' מאת אס. סי. סטפנס הוא רומן עכשווי המביא לידי סיום את קורותיהם של הנאהבים קירה וקיילן, כפי שתוארו בספרים הקודמים, דואט חלומות בסיאטל  ודואט צרות בסיאטל. הרומן כבש את העולם בסערה והתמקם בראש רשימות רבי המכר של ה'ניו יורק טיימס' ו'יו־אס־איי טודיי'.

פרק ראשון

פרק 1
הוכחה
 
 
בשלב זה לא היה לי מושג כמה זמן אני כבר בדרכים, אבל התחלתי להתרגל לנסיעות הקבועות. בתחילה התקשיתי לישון; תנועתו של האוטובוס לא הניחה לי להירדם, במיוחד בסיבובים או בהאטות, אבל כעת כמעט לא חשתי בהם. האוטובוס יכול היה להיעצר עצירת פתע, אני יכולתי להיזרק לרצפה, ועדיין לא הייתי מתעוררת.
 
טוב, אולי זה כן היה מעיר אותי.
 
כפי שקרה במרבית הפעמים שבהן פקחתי את עיניי, האוטובוס היה בתנועה. נדרש זמן מה לפרק את הבמה לאחר ההופעות של סיינה – הן היו הרבה יותר תיאטרליות מהתפאורה שבה השתמש ג'סטין – לכן האוטובוסים יצאו לדרך אל היעד הבא בשעת לילה מאוחרת או בשעת בוקר מוקדמת.
 
חלק מחברי הלהקות וחברי הצוות השתמשו בחדרי המלון שסופקו להם כדי לישון כמה שעות, אבל קיילן ואני אהבנו את חדרנו הפרטי באוטובוס.
 
כשהבטתי בעולם שחלף במהירות מחוף לחלון הרחב בחלקו האחורי של האוטובוס, ראיתי שהייתה זו שעת בוקר מוקדמת; זוהר ורדרד עדיין כיסה את השמיים. מכונית הצעצוע של קיילן, זו שנתתי לו בחג המולד האחרון, ניצבה על המדף ונעה בעדינות קדימה ואחורה עם תנודות האוטובוס.
 
כפי שהיה בכל בוקר, הייתי לבדי במיטה. קיילן עשה שכיבות סמיכה על רצפת האוטובוס. זו הייתה השגרה שלו, זה מה שהוא עשה רגע לאחר שהתעורר – שכיבות סמיכה ועבודה על שרירי בטן. הוא אמר שזה כדי לשמור על הכושר שלו, אבל אני חושבת שזה היה גם כדי לסייע לו לשמור על הצלילות.
 
קיילן לא ישן טוב. בדרך כלל ישנתי כשהוא התאמן, אבל לפעמים שמעתי אותו כשהוא התעורר וצפיתי בו בחשאי. בדרך כלל היו לי חלומות נפלאים במצבי הער למחצה.
 
הצצתי לעברו ממקומי על המיטה ולא יכולתי לעצור את חיוכי כשהבטתי בקווי המתאר של גבו החשוף. זרועותיו של קיילן רטטו כשנע מעלה ומטה בזריזות. תהיתי כמה זמן הוא כבר מתאמן. הוא התאמץ יותר מדי, כאילו העניש את עצמו.
 
קיוויתי שהלהט שלו הבוקר לא היה קשור לסיינה. היא לא שבה לנשק לו על הבמה, אבל תמונות המעריצים שצולמו באותו הרגע הופצו בכל מקום.
 
אהבת אמת נחתמת בנשיקה, הייתה הכותרת שהתלוותה לתמונות במקרים רבים. עיתוני הרכילות חגגו כעת, כשסיינה וקיילן הופיעו יחד. כבר לא יכולתי לספור את כל הסיפורים הרבים על איך הם 'לא יכולים להתרחק זה מזה'. כותרות כמו 'קיילן קייל פורש מסיבוב ההופעות עם 'אבוידינג רדמפשן' כדי להצטרף לאהובתו' היו עניין יום־יומי כמעט. כולם היו מאוהבים בעובדה שעל אף שהכחישו באופן תמידי כל מערכת יחסים ביניהם, נראה היה כאילו קיילן לא מסוגל להתנתק מסיינה.
 
תהיתי אם קיילן בסדר הבוקר. "אתה בסדר?" לחשתי.
 
הוא נעצר כמה סנטימטרים מעל הרצפה והרים אליי את מבטו. אחר כך זרועותיו קרסו והוא צנח לרצפה. הוא צחק מעט ומלמל, "כן, אני בסדר." הוא קם והניע את זרועותיו. שריריו התמתחו והתרפו עם כל תנועה. "התגעגעתי לתחושת הכאב, לכן עשיתי היום קצת יותר. לא התכוונתי להעיר אותך."
 
עיניי נדדו אל תחתוני הבוקסר השחורים והמוכרים שלו. "לא הערת אותי. גם ככה התכוונתי כבר לקום."
 
קיילן הרים את השמיכות והזדחל לתוך המיטה איתי. עורו היה חם ולח מעט, אבל לא דביק. בכל זאת נרתעתי ממנו. "אתה מזיע."
 
הוא צחק והידק את רגליו סביבי כמו במלחציים. "אז אנחנו צריכים לגרום גם לך להזיע כדי שזה לא יטריד אותך."
 
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו ומשכתי אותו אליי. לפתע הזיעה כבר לא הטרידה אותי. כששפתיו התקרבו לצווארי הצצתי אל החלון הסגור. נסענו במהירות על הכביש העירוני המהיר בתנועה של שעת בוקר מוקדמת. מכונית נסעה מימין לנו, הנהג שר עם המוזיקה ששמע כאילו הוא עצמו היה זמר ראשי בלהקת רוק. קפאתי כשתהיתי שנית לגבי הזכוכית. היה לה גוון כהה, אבל האם הנהג יכול היה לראות אותי?
 
קיילן לא שם לב לכך שדעתי מוסחת והחל להעביר את שפתיו לאורך צווארי. אצבעותיו החלו להרים את החולצה שלי מתוך נכונות להסיר אותה. גנחתי ועצמתי את עיניי, אבל איכשהו הצלחתי לעצור את אצבעותיו של קיילן. עיניו הלוהטות הופנו אליי. בלעתי את רוקי והנהנתי לכיוון הזכוכית. "קיילן, הנהגים יכולים לראות אותנו?"
 
קיילן הביט במכונית והייתי בטוחה שבכלל לא אכפת היה לו אם הבחור יכול לראות אותנו או לא. "לא," השיב במהירות וקירב את שפתיו אל שפתיי.
 
הנחתי לעצמי להירגע בזרועותיו. היה משהו ארוטי בקיום יחסים במקום שיצר אשליה של פומביות וכאשר מכוניות חלפו על פנינו משלושה כיוונים, לכל אחד מהנהגים יכול היה להיות מחזה מהמם, לו רק ידע. המחשבה על כך גרמה לגופי להתחמם לנקודת רתיחה.
 
בנשימה מאומצת עזרתי לקיילן להסיר את בגדיי. כשהייתי עירומה מתחתיו הוא חפן בידו החמה את שדי ומחץ אותו בעדינות.
 
רציתי להחזיר טובה והחדרתי את ידי אל חזית תחתוניו. הוא היה לגמרי מוכן לקראתי. כשהנעתי את ידי לאורך איברו הוא הפסיק לנשק אותי, הנשימה שלו הואצה והוא עצם את עיניו.
 
היה נהדר לצפות בו. הגברתי את מאמציי. הוא שמט את ראשו על כתפי והטיח את חזהו בחזה שלי. "אלוהים, כמה אני אוהב שאת נוגעת בי," גנח באוזני.
 
המילים שלו שלחו כאב היישר לתוך הליבה שלי ולפתע רציתי לעשות הרבה יותר מלגעת בו. רציתי לפרק אותו שוב לערמה של פיסות לא ברורות. רציתי לגרום לו לצרוח בקול כך שמישהו באחת המכוניות על הכביש סביבנו יוכל לשמוע אותו. הידיעה שאני יכולה לעשות את כל זה גרמה לי להרגיש יפהפייה ומפתה, וגרמה לי לאהוב אותו אפילו יותר.
 
אבל קיילן לא נתן לי הזדמנות. לפני שיכולתי לעשות את הצעד הבא הוא הרחיק את עצמו מידי והחל לעלות על גופי. אצבעותיו החליקו בין רגליי בדיוק כששפתיו נסגרו על שדי. נאחזתי בכרית וצעקתי כפי שרציתי שהוא יצעק. אצבעותיו ליבו את האש שבערה בקרבי. קימרתי את גבי והעפתי מבט אל המכונית שהייתה מאחורינו; הנהג שנסע מאחורי האוטובוס נראה משועמם. גנחתי ועצמתי את עיניי. לו רק היה יודע.
 
שפתיו של קיילן שוטטו על פני בטני ובדרכן גרמו לעורי להצטמרר. כאשר כמעט הגיע למותניי התחלתי למלמל את שמו. תפסתי בכרית חזק כל־כך, שהייתי בטוחה שעוד רגע היא תיקרע. קיילן הגיע בדיוק לאן שהייתי צריכה שיגיע, אבל הוא לא עשה דבר. הרגשתי שאני עומדת למות בזמן שהמתנתי. הוא הרגיע את ירכיי המתפתלות ונשף עליי. התנשפתי והוריתי לעצמי לא להגיע עדיין לאורגזמה. נדרש לכך הרבה כוח רצון.
 
חשבתי ששמעתי אותו צוחק, אבל אז הלשון שלו השתעשעה בי, לכן לא היה לי אכפת אם הוא משועשע או לא. שלחתי יד למטה וחפנתי את שערו. כשידי נפתחה ונסגרה סביב שערו הוא שינה את תנועת לשונו על עורי הרגיש. לא יכולתי לשאת זאת יותר. התפרצות של אופוריה הציפה אותי וצרחתי. קיילן הרגיע אותי בעדינות ואז נשכב עליי.
 
הייתי כמו סוכריית טופי מתחתיו – רכה, חמימה ונינוחה, וכעת גם מזיעה מעט. "אני אף פעם לא מצליח לעבור איתך את האות ה'," הוא מלמל.
 
לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אבל הייתי מסוחררת מהשחרור המפוצץ שחוויתי. "מה?"
 
העברתי בעצלות את כף ידי על גבו כשהוא החל לחכך את אגנו באגני. הוא שוב גירה אותי וזה עבד, האש הוצתה מחדש. שפתיו עקבו אחר עצם הבריח שלי. "אותיות האלף־בית. אני אף פעם לא מצליח לעבור את האות ה' לפני שאת גומרת." הוא הציץ בי מבעד לעיניים מצועפות.
 
"מה? על מה אתה מדבר?" מלמלתי.
 
הוא העביר את אפו לאורך צווארי. טעמתי קלות את עורו בלשוני. הלשון המופלאה ההיא עשתה דרכה אל אוזני ואז קלטתי על מה הוא מדבר. הצצתי בפניו המשועשעות. "אתה משרטט את האלף־בית כשאתה יורד לי?"
 
הוא חייך ושתל נשיקה קלה על לחיי הלחה. "הצבתי לפניי מטרה, לעבור את כל האותיות, אבל אני עוד לא שם." הוא חייך אליי חיוך חצוף. "אמשיך לנסות."
 
קיילן הסיר את תחתוניו ואז שב וחיכך את ירכיו בירכיי. קצה איברו נע לתוכי. התנשמתי ונאחזתי בגבו. כששלף את עצמו מתוכי גנחתי. הוא הרג אותי.
 
"האם מישהי כבר עשתה לך את זה?" שאלתי וריסנתי את עצמי מלתפוס בישבנו ולאלץ אותו לקבור את עצמו בתוכי.
 
קיילן נעצר באמצע שנשק לצווארי. "את האלף־בית? לא, אני חושב שלא."
 
רק אז קלטתי מה שאלתי אותו. האם הייתה זו שאלה מוזרה? האם אפשר לעשות את זה לבחור? האם זה היה מוצא חן בעיניו? המחשבה גרמה לתשוקה הקודמת שלי לצוף מחדש במלוא העצמה. הרגע הוא הביא אותי לסיפוק. לו רק יכולתי להעניק לו חלקיק מזה.
 
לפני שיכול היה להוסיף משהו, דחפתי אותו לאחור והתחלתי לעבוד על חזהו. נשימתו נקטעה כשקלט מה אני מתכוונת לעשות. "אני יודע שזה לא הקטע שלך, קירה. את לא צריכה לעשות משהו שאת לא אוהבת כדי לענג אותי." עיניו ננעצו בעיניי כשהצצתי אליו. "אני אוהב לטעום אותך, לכן אני עושה את זה."
 
דבריו עוררו בי כאב. חייכתי על הטבור שלו ומלמלתי, "נכון, זה לא הדבר החביב עליי ביותר, אבל אני אוהבת לראות את התגובה שלך." נעצתי שיניים בשעשוע בשריר שזז בתחתית בטנו, וקיילן עצם את עיניו והניח את ראשו על הכרית.
 
"טוב," הוא מלמל.
 
ידו נשלחה אל שערי כשנשקתי לקצה איברו. לא ידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות כשהכנסתי אותו בעדינות לתוך פי. זה באמת לא היה הקטע החביב עליי, אבל כששמעתי את תגובתו של קיילן, את הגניחה העמוקה שפלט כשחפן בחוזקה את שערי, התמקדתי בה, מפני שזה בהחלט היה אחד הקטעים החביבים עליי. החלקתי את ידי לכל אורכו, דחפתי אותו לפי ואחר כך שחררתי אותו כדי להעביר את לשוני על קצהו, משרטטת אות אחרת בכל פעם. כשהגעתי לאות ט' יכולתי לראות שאני מתחילה להוציא אותו מדעתו. גם אני כבר התחלתי לצאת מדעתי.
 
איבדתי את עצמי ושקעתי בכך עוד ועוד. ידו של קיילן, שהייתה כרוכה בשערי, החלה לרעוד, כאילו הוא ריסן את עצמו מלדחוף אותי למטה עליו. באות ל' הוא כבר התפתל במיטה וגנח את שמי.
 
כמעט איבדתי את זה, אבל המשכתי עם ההתגרות המורכבת. כשסובבתי את לשוני סביבו באות ס' ענקית הוא התיישב, כרע על ברכיו ומשך אותי מעליו ברגליים פשוקות. לפני שידעתי מה הוא עושה שפתיו נצמדו לשפתיי בנשיקה חזקה ותובענית. בלי לומר מילה הוא משך בירכיי והושיב אותי עליו. זה היה חזק כל־כך, שנשימתי נעתקה.
 
אחזנו זה בזה חזק והתחלנו לנוע יחד בהשתוללות יצרים. מעולם לא ראיתי אותו מרוגש כל־כך. מכוניות עדיין חלפו על פנינו אך לא ראו את התשוקה שלנו ואני נסקתי מעל הקצה. קיילן קפא לשבריר שנייה ולאחר מכן צנח גם הוא. שנינו כילינו את כוחנו והתמוטטנו זה בזרועות זה. הנהג מאחורינו עדין נראה אדיש, מסכן שכמותו.
 
התרוממתי מחיקו של קיילן וצנחתי על המיטה באנחה מסופקת. קיילן התכרבל לידי, נשימתו מקוטעת. כשהסתובבתי כדי להתכרבל צמוד לחזהו קיילן פלט גניחה. "אלוהים, זה היה מדהים."
 
עצרתי את חיוכי ומלמלתי, "טוב, נראה שגם אני לא הצלחתי לסיים את כל האלף־בית."
 
התנודדתי קלות כשעשיתי את דרכי למקלחת מאוחר יותר. יכולתי לשמוע נחירות מעברו השני של הווילון, שהפריד בין חדרנו וחדר האמבטיה שלנו לבין יתר האוטובוס. טוב, נראה שאיש לא שמע אותנו.
 
וואו, איזו דרך להתעורר.
 
המוח והגוף שלי היו מלאי אנרגיה ומוזות היצירה זרמו בחופשיות. המקלחת שלי הייתה קצרה כדי שאוכל לחזור לכתוב.
 
כשחזרתי לחדר קיילן לא היה שם, אבל לא הייתי זקוקה למאמץ רב כדי למצוא אותו. אחרי הכול, האוטובוס לא היה כזה גדול.
 
עברתי לאט ליד אנשים שעדיין היו שקועים בשינה עמוקה ועשיתי דרכי אל אזור המנוחה באוטובוס. הנהג הנהן לעברי ואני נופפתי לעברו. קיוויתי שהוא לא שמע דבר. לפעמים שכחתי מנהג האוטובוס שלנו. הוא היה גבר חביב ומבוגר בשם ג'ונתן.
 
נו, טוב, ג'ונתן היה נהג אוטובוס מקצועי של כוכבי רוק. אני בטוחה שהוא כבר שמע וראה הרבה.
 
קיילן ישב על כיסא קטיפה ליד שולחן ופרט על הגיטרה. הוא הציץ לעברי וחייך, ואני השתהיתי לרגע כדי להעריך אותו עוד קצת לפני שניגשתי אליו. הוא הנהן אל ספל הקפה המהביל שניצב על השולחן. "קפה? זה קפה נמס." הוא התכווץ קצת. ליד חדרי השירותים היה מטבחון קטן, ובו היו מיקרוגל ומקרר זעיר, וזהו בערך.
 
הודיתי לו בחינניות על הספל. "תודה רבה."
 
קיילן עקב אחריי כשארגנתי את הפתקים שלי ואת המחשב הנייד, וחזר לגיטרה שלו. זמן מה עבדנו זה לצד זה. הגיטרה של קיילן והמקלדת שלי הפיקו את הקולות היחידים שנשמעו.
 
קיילן החל לזמזם שיר. זו הייתה מנגינה שלא שמעתי בעבר. עצרתי את הכתיבה כדי להקשיב לו. הוא עבד על משהו חדש. נראה שלא הייתי היחידה שהייתה לה השראה הבוקר.
 
אהבתי את זה שיכולנו לשבת יחד ובכל זאת לעבוד כל אחד על הדברים שלו. היו לנו חיים נפרדים, מקורות הנאה שונים, חברים אחרים. לא היינו תלויים זה בזה כדי להיות מאושרים, אבל כשהיינו יחד תחושת האושר התעצמה.
 
כשהדקות התארכו חשבתי שאני יכולה לחיות כך בשלווה כל ימיי. לפתע נשמעה קריאת הפתעה מחלקו האחורי של האוטובוס. קיילן ואני הפנינו יחד את מבטינו. הווילון עדיין היה סגור ולא יכולנו לראות דבר, אבל שמענו את זה. או בעצם, שמענו אותו.
 
בקול חזק מהרגיל גריפין אמר שוב ושוב, "אוי, פאקינג אלוהים המזוין הזה!" אנשים החלו לרטון, וכמה אפילו השתיקו אותו בקול רם; השעה הייתה עדיין מוקדמת. אימה החלה לרחוש בבטני. חששתי מכל דבר שעלול היה לגרום זעזוע לגריפין.
 
קיילן הניח את הגיטרה וקם. "אולי תישארי כאן?" אמר. לשם שינוי עשיתי את מה שביקש. ליבי פעם בחוזקה כשראיתי את הווילון נסגר ברשרוש מאחורי קיילן.
 
שמעתי הרבה לחשושים נרגשים ומלמולי תלונות. לא היה לי מושג מה קורה שם. ככל שקיילן נשאר שם יותר כך גברה סקרנותי. כמה וכמה פעמים עמדתי לקום, אך התיישבתי שוב. האם באמת רציתי לדעת? כן ולא.
 
כשכבר לא יכולתי לשאת זאת יותר קיילן הגיח החוצה. אולי היה זה רק הדמיון שלי, אבל הוא נראה חיוור. כשהתקרב אליי חשבתי ששמעתי את צלצול הטלפון הנייד שלי בחלקו האחורי של האוטובוס. לאחר מכן הוא השתתק, ואז צלצל שוב.
 
קיילן התיישב בשקט בכיסא שלידי וגריפין שלשל את ראשו אל מחוץ לווילון. לא יכולתי לפענח את הבעת פניו – תדהמה, ריגוש, או רק סקרנות בלתי מובנת. שניות לאחר מכן מישהו משך אותו פנימה לתא השינה. עיניי היו פעורות ומבוהלות ובטני התהפכה. מבטי ננעל בעיניו של קיילן. "מה?" לחשתי.
 
קיילן קירב את גבותיו זו לזו כאילו לא היו לו מילים. הטלפון שלי צלצל ללא הרף. כשהוא היה שקוע בהרהורים מלמלתי, "אולי כדאי לי לענות. יכול להיות שזו אחותי."
 
הבעת פניו של קיילן התקדרה. "אני לא אופתע."
 
"קיילן?"
 
הוא נאנח והניח יד על ברכי. "ג'וי הדליפה את הסרטון. כולם מדברים הבוקר רק על זה."
 
ליבי שקע בקרבי, אבל תוך זמן קצר חזר לקצב הרגיל שלו. ציפיתי לפצצה הזאת. "נו, ואני חששתי לרגע."
 
קיילן נעץ שיניו בשפתו וידעתי מייד שיש משהו גרוע יותר. "מה?" מלמלתי.
 
הוא שפשף את רקתו בעזרת האגודל, כאילו סבל מכאב ראש. "המצלמה של ג'וי הייתה... דפוקה לגמרי." נימת קולו הייתה קשוחה ולגלגנית. הוא הפסיק לרגע לעסות את ראשו ונשא אליי את עיניו. "הסרטון מגורען כל־כך, שקשה לזהות אותה. ניק דחף אותי לסיור הזה ועכשיו, בגלל כל הסיפורים, התמונות וההשערות, כולם מניחים שאני מזיין בסרטון את..."
 
ליבי נעצר. "הם חושבים שצולמת עושה סקס עם סיינה."
 
קיילן הנהן. "הן די דומות וקל לעשות את הטעות הזאת. חוץ מזה, הזווית לא טובה ואין תאריך על ההקלטה. הדבר היחיד שברור שם זה שללא ספק זה אני." הוא גלגל את עיניו. "יש לפחות צילום ברור אחד של הפנים שלי... וג'וי אומרת את שמי הרבה פעמים."
 
גל של בחילה תקף אותי, אבל דיכאתי אותו. הוא צילם את הקלטת לפני זמן רב. "האם תצטרך להגיב על זה?"
 
"כן, בוודאי, אבל..." קיילן משך בכתפיו. "אני לא בטוח שזה ישנה משהו. אנשים יאמינו למה שהם רוצים להאמין." הוא עצם את עיניו ולפתע נראה עייף. "אפילו גריפין מאמין שזו סיינה בסרטון." הוא פקח את עיניו וחפן את לחיי. "אני מצטער, אבל אני חושב שנתתי להם בלי כוונה את ההוכחה החותכת שהם חיפשו. אני חושב שאי אפשר לעצור את זה עכשיו."
 
ידעתי שהוא כנראה צודק ופלטתי אנחה. לא יכולנו לצאת בהצהרה ולהניח שכולם יבינו לפתע מה באמת קרה. הקהל היה מאוהב יתר על המידה בכל הרעיון של קיילן וסיינה כזוג. עוד לפני שהסרטון התפוצץ איש לא באמת האמין לקיילן.
 
הם בוודאי לא יאמינו לו כעת.
 
בתגובה הראשונה של קיילן, 'אין תגובה', סייענו בלי להתכוון לתדלק את הרכבת שכבר יצאה מהתחנה. ניק וסיינה נטלו את השליטה ושלחו את הרכבת הזאת לדרכה, וכעת סרטון הסקס הזה חיבל בבלמים. הרכילות יצאה מכלל שליטה. יכולנו רק לחכות להתרסקות הבלתי נמנעת ולקוות שכולנו נשרוד אותה.
 
דחפתי מעליי את המחשב. ההשראה הייתה ממני והלאה.
 
לאחר מכן היה עליי לענות לכל שיחות הטלפון, והרבה מהן: אחותי, ג'ני, שאיין, קייט, ובאופן מחריד גם הוריי. למרבה המזל הם לא ראו את סרטוני הווידיאו או את הצילומים, אבל אפילו אימי ואבי לא יכלו לחמוק מחרושת השמועות העולמית על קיילן וסרטון הסקס עם סיינה. אני חושבת שאימי לא האמינה לי כשאמרתי לה שהחתונה עדיין מתקיימת.
 
לבסוף הרגעתי את ההורים שלי, אבל היה עליי 'לשכנע' את כל אחד מחבריי שהסרטון נעשה לפני כמה שנים. בסופו של דבר זה הגיע לעניין הקעקוע. נתתי להם משימה – לצפות בסרטון ולהביט בחזהו של קיילן. אם שמי לא היה מקועקע על לוח ליבו, הם ידעו ללא צל של ספק שהוא צולם עוד לפני שנעשינו זוג. העובדה הזאת לא תעזור לי במיוחד עם יתר הציבור כי לא רבים ידעו על הקעקוע שלו – הוא הוסתר בתחכום רב בסרטון המוזיקה. החברים שלי שוכנעו. כשכבר ניתקתי את השיחות איתם היה עליהם להסכים איתי בלי רצון.
 
השיחה האחרונה באותו יום הייתה עם דני, וממנה חששתי הכי הרבה. ישבתי על המיטה שחלקתי עם קיילן כשהטלפון צלצל. האוטובוס עצר לזמן מה, כמה מאנשי הצוות שנסעו איתנו יצאו כדי להקים את הבמה. לא היה לי מושג באיזו עיר אנחנו, כבר איבדתי את כיוון.
 
הבחורים יצאו לבלות, כנראה כדי ללמד את חברי להקת 'הולשוט' איך משחקים במשחק השתייה הקטן שלהם. חברי שתי הלהקות הסתדרו היטב אלה עם אלה וזה לא הפתיע אותי; חברי להקת 'די־בגס' היו נעימים וקלילים, הם הסתדרו עם רוב האנשים. קיילן ביקש ממני לבוא איתו, אבל לא רציתי. הוא גם הציע להישאר איתי, אבל גם את זה לא רציתי.
 
רציתי להיות לבד, לנעוץ מבט בגשם שזלג על החלונות הרחבים ולחשוב על המהפכים המוזרים בחיי. אחרי שהלך מצאתי עלה כותרת דבוק למראה במקלחת, ועליו נכתב אני מצטער.
 
ידעתי שהוא מצטער. גם אני הצטערתי.
 
הבטתי ברוגז בטלפון שלי שצלצל. כמעט לא נותר בי כוח להסביר לעוד חבר שקיילן לא מקיים יחסים עם סיינה. היה מרגיז שבמהירות רבה כל־כך כולם היו מוכנים לעלות על הרכבת של 'הוא אחד מה'די־בגס', אבל עם סרטון המוזיקה, הצילומים, השינוי בתוכנית סיבוב ההופעות וכעת סרטון הסקס, ההוכחות נגדו היו מפלילות ולא האשמתי אותם יותר מדי. אם לא הייתי עם קיילן אולי גם אני הייתי מאמינה להם.
 
אחרי שראיתי את שמו של דני על גבי הצג היססתי, אבל בסוף עניתי. "היי, דני," אמרתי בנימה מנומנמת.
 
"היי. אני בטוח שכבר נמאס לך מכל שיחות הטלפון."
 
חייכתי, אולי בפעם הראשונה זה שעות. "אין לך מושג. אבל אני שמחה שהתקשרת."
 
"נו, אז את בסדר?"
 
"זה הסרטון של ג'וי, זה שסיפרתי לך עליו. היא הדליפה אותו בסוף וכולם חושבים שזו סיינה. האמת שזה די עצוב. ג'וי רצתה להיות באור הזרקורים ואפילו עם הוכחה מתועדת כזאת, היא לא הצליחה להשיג את המטרה שלה." צחוק חסר הומור נפלט מפי.
 
דני פלט נשיפה ארוכה. "שיערתי שזה הסיפור. את מחזיקה מעמד?"
 
חשתי הקלה עצומה. לא היה עליי לשכנע עוד מישהו וזה היה נחמד. "אני בסדר עד כמה שאפשר, בהתחשב בכך שקיילן מככב בכל הכותרות עם אישה אחרת. בלי שום קשר לאישה האחרת, זה עדיין מסריח. אני חוששת לפתוח את המחשב."
 
"תני לזה זמן. עוד מעט יעברו למשהו אחר."
 
העברתי את מבטי אל טיפת גשם שזלגה על החלון. הצפייה בגשם הרגיעה אותי. החיים שלי היו פעם רגועים מאוד. האם הם לא היו כאלה רק הבוקר? "אני יודעת, אבל יש סיכוי גדול שהסיפור הבא גם יכלול את קיילן." משכתי באפי ושנאתי את העובדה שזה מערער אותי. "אני רק מתגעגעת ל..."
 
הקול שלי גווע. כמעט אמרתי שאני מתגעגעת מאוד לאיש שהוא היה פעם, אבל זו לא הייתה האמת לאמיתה. סביב קיילן תמיד התרוצצו שמועות ידועות לשמצה. הוא תמיד היה כוכב, רק שאצל פיט הוא היה כוכב בקנה מידה קטן. גם אז הייתי צריכה לחלוק בו ולא היה בכך כל חדש, אלא שכעת הייתי צריכה לחלוק בו עם הרבה יותר אנשים.
 
"אני יודע," דני השיב. השתררה בינינו שתיקה ממושכת ואז דני הוסיף, "את תמיד יכולה לחזור הביתה, קירה. תוכלי לתת לעולם הזה להסתובב קצת בלעדייך לזמן מה."
 
קירבתי את ברכיי אל חזי ושקלתי זאת. יכולתי להישאר בבית הריק ולכתוב כל היום וכל הלילה. יכולתי לבקר את אחותי, את חבריי. יכולתי אפילו לטוס להוריי לזמן קצר ויכולתי לבלות עם דני. זה נשמע נחמד, מוכר, נוח, אבל... הלב שלי היה מחובר לקיילן. הפרידה ממנו תקרע את נשמתי לכיוונים הפוכים. זה יהיה מכאיב. לא, זה יהיה עינוי. הוא היה הכול בשבילי ולא רציתי להחמיץ דקה מהמסע שלו רק כי חלקים בו היו לא נעימים. כשהסכמתי להיות אשתו הסכמתי גם לעמוד לצידו בטוב וברע ואם יכולתי לעמוד לצידו בעת צילומי הקליפ הארור, אז גם אוכל לעמוד לצידו בזמן שהוא מתמודד עם תוצאות משובות הנעורים שלו. החלטתי שאני לא בורחת ואני לא מתעלמת – לא עוד.
 
"לא. אני שייכת לכאן, עם קיילן. אבל תודה על ההקשבה, דני."
 
*
 
כשנתקלתי בסיינה באותו הלילה היא שפעה חיוכים ואהבה את תשומת הלב. מובן שכאשר ראיינו אותה היא העמידה פנים שהיא מזועזעת. היא אפילו התרחקה מכתבת רכילות באינטרנט, נופפה בידיה באוויר והסתובבה כאילו נפגעה עד עמקי נשמתה מכך שמשהו פרטי כל־כך עלה בשיחת חולין. די היה בפעולותיה אלו כדי לקבע את השמועות: קיילן וסיינה הם אלה שכיכבו בסרטון הסקס.
 
העולם נכנס למערבולת רכילות מטורפת והאדרתם כזוג התפוצצה עד מעל לאטמוספירה.
 
קיילן ניסה לכבות את השריפה. מבחינה פיזית, הוא ניסה לשמור על מרחק ממנה. הוא אפילו הגיע לקיצוניות כששר את הדואט איתה כשניצב בצד השני של הבמה, הרחק ממנה.
 
הוא אמר לכל מי שהיה מוכן להקשיב שסיינה לא הייתה הבחורה בסרטון ושהוא לא בקשר רומנטי איתה ומעולם לא היה, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. דבר לא יכול היה לעצור את רכבת הרכילות.
 
שבועיים לאחר שהופץ סרטון הסקס הרכילות המטונפת עדיין הייתה במלוא עוצמתה. היינו באטלנטה, ג'ורג'יה, מקום שבו תמיד רציתי לבקר, והבחורים ערכו ריאיון ברדיו בשעות אחר הצהריים המוקדמות. ישבתי על שרפרף ליד טורי, שתמיד נכחה כשקיילן והבחורים שוחחו עם התקשורת. בעוד אני נשענתי על הקיר, טורי ישבה זקופה ורכונה מעט קדימה, מוכנה לזנק בכל רגע נתון. עיניה היו נעוצות בשדרן כמו נץ, או כמו אימא דובה השומרת על גוריה.
 
"טוב, קיילן, השמועות משתוללות. האם יש לך משהו לומר על סיינה סקסטון החמודה והמוכשרת?" השדרן הדגיש את המילה 'מוכשרת' וכל הנוכחים בחדר הבינו שהוא לא מדבר על המוזיקה שלה.
 
קיילן זז בכיסאו. "כבר אמרתי את זה יותר ממיליון פעמים, אבל היא רק ידידה שלי. אנחנו עובדים יחד, לא יותר." שריריה של טורי נדרכו לשמע הודאתו של קיילן, אבל היא ידעה, בדיוק כמו ניק וסיינה, שבשלב זה כל מה שקיילן יאמר בכלל לא משנה – עובדה שהשדרן אישר כמה שניות לאחר מכן.
 
"בטח... עבודה." הוא פנה לשדרן השני. "עבודה כזו לא אכפת לי לעשות."
 
שניהם פרצו בצחוק רם והבעתו של קיילן התקדרה. "אין לי מערכת יחסים עם סיינה ומעולם לא הייתה אחת כזאת."
 
שני הגברים הביטו בקיילן במבטים ספקניים. "אז זו לא היא שמככבת בסרטון?"
 
קיילן עצם את עיניו ונראה היה שהוא סופר עד עשר לפני שהשיב. "לא."
 
השדרן השני השיב, "היא בהחלט דומה לה. רואים את זה כשמקפיאים את התמונה."
 
בטני התהפכה ואגרפתי את כפות ידיי. שנאתי את העובדה שרוב הסיכויים שכל מי שנמצא באולפן איתנו כבר ראה את קיילן מקיים יחסי מין עם מישהי. טוב, כולם חוץ ממני. לא היה שום סיכוי על פני האדמה הירוקה הזאת שאראה את הסרטון. יש דברים שאי אפשר למחוק מהזיכרון ואחד מהדברים האלה היה ג'וי וקיילן עושים סקס כמו כוכבי פורנו.
 
קיילן הסיט את עיניו אל השדרן ואמר לו חד וחלק, "אני לא מבין איזה קשר יש בין זה לבין המוזיקה שלי, שהיא בעצם הסיבה לכך שאני כאן. האישה בסרטון היא מישהי שיצאתי איתה לפני שנים, הרבה לפני שפגשתי את סיינה. אומנם היא אולי מעט דומה לסיינה, אך זו אינה סיינה."
 
שני השדרנים הביטו זה בזה. "זה מוזר שאף בחורה לא צצה וטענה שזו היא בסרטון, נכון? כלומר, אם 'לא־סיינה' הזאת שאיתה יצאת היא זו שהדליפה את הסרטון, אז איפה היא?" מנימת קולו היה ברור שהוא עדיין לא האמין לקיילן.
 
לצערנו זו הייתה נקודה בעייתית מבחינתנו. ג'וי לא השמיעה ציוץ. היא לא הגיחה כדי להילחם על מקומה כשמשתתפת גאה בסרטון. היא לא באה לרחוץ באור הזרקורים של קיילן, לא תבעה את זכותה לפרסום. הדבר היחיד שעשתה עד כה היה להישאר שקטה כמו עכברה ולהניח לסיינה לנכס לעצמה את רגע התהילה שלה. בעיניי זה נראה לגמרי לא אופייני לג'וי.
 
קיילן גמגם את תשובתו. "אני לא... אני לא יודע." קיילן, בידיעה שהוא חופר לעצמו בור, הסתובב לאחור אל טורי וביקש ממנה בחשאי לשנות את נושא השיחה.
 
אישה שישבה בתא מאחור תרמה את מחשבותיה. "אני חושבת שזה מתוק שהוא מגן על סיינה בעצם ההתכחשות. אבירי מצידו." היא הצביעה לעבר שני השדרנים. "שניכם יכולים ללמוד מזה דבר או שניים." רציתי לתקוע באישה הזאת את אחד העטים. מה קיילן צריך לעשות כדי להיות ברור יותר?
 
טורי צעדה קדימה והעבירה יד על צווארה בתנועה של חתך. הרמז היה ברור לשדרנים: סיימו את החקירה הזאת או שאוציא את הבחור שלי. הם הפנו במהירות את נושא הריאיון להופעה של הבחורים הלילה, וקיילן נרגע.
 
כשהסתיים הריאיון קיילן ניגש אליי בהבעה עגמומית. לא מצא חן בעיניו שהוא לא הצליח לשנות את דעת הקהל עליו. הוא היה בובה על חוט שמערכת יחסי הציבור עשתה עליו סיבוב, אבל הוא לא היה חלק ממנו. לא, סיבוב ההופעות היה שייך אך ורק לניק ולסיינה.
 
ליטפתי את זרועו באהדה ואז שמטתי את ידי. שמרתי את אהדתי על אש קטנה. לא זו בלבד שעדיין לא רציתי שתשומת לב העולם תתמקד בי, אלא גם העניינים עם 'קל־סקס' היו מוטרפים יותר מדי כרגע ואם קיילן לא יכול היה לשלוט במה שהקהל חשב עליו, אז הוא בהחלט לא יכול היה לשלוט על מה שהאנשים יחשבו עליי.
 
אם הרכילאים יבינו מה התפקיד שלי הם לעולם לא יניחו לנו. הם יציירו אותי כאישה האחרת בפרשת האהבים של 'קל־סקס'. ישנאו אותי, יגדפו אותי, אולי אפילו ישליכו עליי ביצים. פחדתי להשתרבב לשערורייה חוצה גבולות ואפילו ביקשתי מקיילן להעביר את טבעת הנישואין שלו ליד ימינו כשיצאנו החוצה. פשוט לא רציתי לגרום לעצמי בעיות מיותרות. צריך היה להרגיע את המערבולות מעט. ברגע שסיבוב ההופעות יסתיים זה יקרה.
 
באופן אבסורדי, אני הייתי הסוד המלוכלך של קיילן. זו הייתה תחושה מוכרת ומטרידה ולא הייתי מעוניינת בה. לא היה לי מושג איך נצליח לשמור בסוד את עניין החתונה בדצמבר, אם בכלל נוכל. רישיונות חתונה הם עניין של רישומים ציבוריים, נכון? כל מי שיחפור עמוק מספיק במידע על קיילן יגלה זאת.
 
מכיוון שהגענו בבוקר לעיר וההופעה תתקיים בערב, שיכנו את הלהקות באחד המלונות. קיילן ואני החלטנו לנטוש את קן האהבים שלנו באוטובוס בתמורה לסוויטה רחבת ידיים ולג'קוזי.
 
כשרכב שטח ענק הסיע את ה'די־בגס' למלון, צלצל הטלפון שלי. חיטטתי בתיק ומצאתי אותו תחוב בין דפיו של ספר שניסיתי לקרוא בזמני החופשי. הייתי עסוקה בכתיבה כך שהייתי יכולה להצליח לקרוא רומן שלם רק אם קיילן היה מקריא לי אותו. למעשה, זה היה רעיון לא רע.
 
העפתי מבט בצג ועניתי. "היי, אחותי, מה נשמע?"
 
"איפה את?"
 
הצצתי מחוץ לחלון. "אטלנטה, למה?"
 
אחותי נשפה. "אני יודעת שאת באטלנטה. איפה באטלנטה את נמצאת בשנייה זו?"
 
"בדיוק יצאנו מתחנת הרדיו ואנחנו בדרך למלון, איזה מקום מפואר בבאקהיל. באקהד, משהו כזה. למה?"
 
נימת קולה של אחותי נשמעה עליזה יותר. "אוה, טוב! אני מגיעה למופע הלילה. את יכולה לעשות סיבוב פרסה ולעבור ליד שדה התעופה כדי לאסוף אותי?"
 
עברה דקה עד שהצלחתי לקלוט מה היא אומרת. "את בג'ורג'יה?"
 
גריפין הסתובב לאחור במקומו וחזר כהד על השאלה שלי. "אנה בג'ורג'יה?" עיניו כמעט זהרו כששמע את החדשות. "נהדר. איפה היא?"
 
השבתי לגריפין, "בשדה התעופה," בזמן שאחותי ענתה לי. "כן! הטיסה שלי נחתה הרגע."
 
הייתי מוכת אלם ורק חשבתי, למה את בג'ורג'יה? המחשבה השנייה שלי הייתה, לעבור בשדה? שדה התעופה בכלל לא היה בקרבת המלון. המלון שלנו היה בצפון העיר, קרוב למקום שבו תתקיים הלילה ההופעה, ואילו שדה התעופה היה בדרום העיר. אם ניסע לאסוף אותה זה יאריך את דרכנו מאוד, אבל לא יכולתי לעזוב אותה בשדה התעופה וגם לא גריפין – והוא כבר אמר לנהג להסתובב.
 
אנה השיבה בנחרה. "הרגע אמרתי לך למה. עכשיו בואי לאסוף אותי. אוהבת אותך!"
 
היא ניתקה את השיחה. טלטלתי את ראשי ודחפתי את הטלפון לתיק. כמובן, אחותי תיסע על פני כל המדינה מתוך גחמה רק כדי לראות הופעה.

עוד על הספר

  • תרגום: אורלי אגרנט
  • הוצאה: אדל
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 374 עמ' מודפסים

ניתן לרכישה גם במארז

סיאטל 6 - החיים בסיאטל ב' אס. סי. סטפנס
פרק 1
הוכחה
 
 
בשלב זה לא היה לי מושג כמה זמן אני כבר בדרכים, אבל התחלתי להתרגל לנסיעות הקבועות. בתחילה התקשיתי לישון; תנועתו של האוטובוס לא הניחה לי להירדם, במיוחד בסיבובים או בהאטות, אבל כעת כמעט לא חשתי בהם. האוטובוס יכול היה להיעצר עצירת פתע, אני יכולתי להיזרק לרצפה, ועדיין לא הייתי מתעוררת.
 
טוב, אולי זה כן היה מעיר אותי.
 
כפי שקרה במרבית הפעמים שבהן פקחתי את עיניי, האוטובוס היה בתנועה. נדרש זמן מה לפרק את הבמה לאחר ההופעות של סיינה – הן היו הרבה יותר תיאטרליות מהתפאורה שבה השתמש ג'סטין – לכן האוטובוסים יצאו לדרך אל היעד הבא בשעת לילה מאוחרת או בשעת בוקר מוקדמת.
 
חלק מחברי הלהקות וחברי הצוות השתמשו בחדרי המלון שסופקו להם כדי לישון כמה שעות, אבל קיילן ואני אהבנו את חדרנו הפרטי באוטובוס.
 
כשהבטתי בעולם שחלף במהירות מחוף לחלון הרחב בחלקו האחורי של האוטובוס, ראיתי שהייתה זו שעת בוקר מוקדמת; זוהר ורדרד עדיין כיסה את השמיים. מכונית הצעצוע של קיילן, זו שנתתי לו בחג המולד האחרון, ניצבה על המדף ונעה בעדינות קדימה ואחורה עם תנודות האוטובוס.
 
כפי שהיה בכל בוקר, הייתי לבדי במיטה. קיילן עשה שכיבות סמיכה על רצפת האוטובוס. זו הייתה השגרה שלו, זה מה שהוא עשה רגע לאחר שהתעורר – שכיבות סמיכה ועבודה על שרירי בטן. הוא אמר שזה כדי לשמור על הכושר שלו, אבל אני חושבת שזה היה גם כדי לסייע לו לשמור על הצלילות.
 
קיילן לא ישן טוב. בדרך כלל ישנתי כשהוא התאמן, אבל לפעמים שמעתי אותו כשהוא התעורר וצפיתי בו בחשאי. בדרך כלל היו לי חלומות נפלאים במצבי הער למחצה.
 
הצצתי לעברו ממקומי על המיטה ולא יכולתי לעצור את חיוכי כשהבטתי בקווי המתאר של גבו החשוף. זרועותיו של קיילן רטטו כשנע מעלה ומטה בזריזות. תהיתי כמה זמן הוא כבר מתאמן. הוא התאמץ יותר מדי, כאילו העניש את עצמו.
 
קיוויתי שהלהט שלו הבוקר לא היה קשור לסיינה. היא לא שבה לנשק לו על הבמה, אבל תמונות המעריצים שצולמו באותו הרגע הופצו בכל מקום.
 
אהבת אמת נחתמת בנשיקה, הייתה הכותרת שהתלוותה לתמונות במקרים רבים. עיתוני הרכילות חגגו כעת, כשסיינה וקיילן הופיעו יחד. כבר לא יכולתי לספור את כל הסיפורים הרבים על איך הם 'לא יכולים להתרחק זה מזה'. כותרות כמו 'קיילן קייל פורש מסיבוב ההופעות עם 'אבוידינג רדמפשן' כדי להצטרף לאהובתו' היו עניין יום־יומי כמעט. כולם היו מאוהבים בעובדה שעל אף שהכחישו באופן תמידי כל מערכת יחסים ביניהם, נראה היה כאילו קיילן לא מסוגל להתנתק מסיינה.
 
תהיתי אם קיילן בסדר הבוקר. "אתה בסדר?" לחשתי.
 
הוא נעצר כמה סנטימטרים מעל הרצפה והרים אליי את מבטו. אחר כך זרועותיו קרסו והוא צנח לרצפה. הוא צחק מעט ומלמל, "כן, אני בסדר." הוא קם והניע את זרועותיו. שריריו התמתחו והתרפו עם כל תנועה. "התגעגעתי לתחושת הכאב, לכן עשיתי היום קצת יותר. לא התכוונתי להעיר אותך."
 
עיניי נדדו אל תחתוני הבוקסר השחורים והמוכרים שלו. "לא הערת אותי. גם ככה התכוונתי כבר לקום."
 
קיילן הרים את השמיכות והזדחל לתוך המיטה איתי. עורו היה חם ולח מעט, אבל לא דביק. בכל זאת נרתעתי ממנו. "אתה מזיע."
 
הוא צחק והידק את רגליו סביבי כמו במלחציים. "אז אנחנו צריכים לגרום גם לך להזיע כדי שזה לא יטריד אותך."
 
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו ומשכתי אותו אליי. לפתע הזיעה כבר לא הטרידה אותי. כששפתיו התקרבו לצווארי הצצתי אל החלון הסגור. נסענו במהירות על הכביש העירוני המהיר בתנועה של שעת בוקר מוקדמת. מכונית נסעה מימין לנו, הנהג שר עם המוזיקה ששמע כאילו הוא עצמו היה זמר ראשי בלהקת רוק. קפאתי כשתהיתי שנית לגבי הזכוכית. היה לה גוון כהה, אבל האם הנהג יכול היה לראות אותי?
 
קיילן לא שם לב לכך שדעתי מוסחת והחל להעביר את שפתיו לאורך צווארי. אצבעותיו החלו להרים את החולצה שלי מתוך נכונות להסיר אותה. גנחתי ועצמתי את עיניי, אבל איכשהו הצלחתי לעצור את אצבעותיו של קיילן. עיניו הלוהטות הופנו אליי. בלעתי את רוקי והנהנתי לכיוון הזכוכית. "קיילן, הנהגים יכולים לראות אותנו?"
 
קיילן הביט במכונית והייתי בטוחה שבכלל לא אכפת היה לו אם הבחור יכול לראות אותנו או לא. "לא," השיב במהירות וקירב את שפתיו אל שפתיי.
 
הנחתי לעצמי להירגע בזרועותיו. היה משהו ארוטי בקיום יחסים במקום שיצר אשליה של פומביות וכאשר מכוניות חלפו על פנינו משלושה כיוונים, לכל אחד מהנהגים יכול היה להיות מחזה מהמם, לו רק ידע. המחשבה על כך גרמה לגופי להתחמם לנקודת רתיחה.
 
בנשימה מאומצת עזרתי לקיילן להסיר את בגדיי. כשהייתי עירומה מתחתיו הוא חפן בידו החמה את שדי ומחץ אותו בעדינות.
 
רציתי להחזיר טובה והחדרתי את ידי אל חזית תחתוניו. הוא היה לגמרי מוכן לקראתי. כשהנעתי את ידי לאורך איברו הוא הפסיק לנשק אותי, הנשימה שלו הואצה והוא עצם את עיניו.
 
היה נהדר לצפות בו. הגברתי את מאמציי. הוא שמט את ראשו על כתפי והטיח את חזהו בחזה שלי. "אלוהים, כמה אני אוהב שאת נוגעת בי," גנח באוזני.
 
המילים שלו שלחו כאב היישר לתוך הליבה שלי ולפתע רציתי לעשות הרבה יותר מלגעת בו. רציתי לפרק אותו שוב לערמה של פיסות לא ברורות. רציתי לגרום לו לצרוח בקול כך שמישהו באחת המכוניות על הכביש סביבנו יוכל לשמוע אותו. הידיעה שאני יכולה לעשות את כל זה גרמה לי להרגיש יפהפייה ומפתה, וגרמה לי לאהוב אותו אפילו יותר.
 
אבל קיילן לא נתן לי הזדמנות. לפני שיכולתי לעשות את הצעד הבא הוא הרחיק את עצמו מידי והחל לעלות על גופי. אצבעותיו החליקו בין רגליי בדיוק כששפתיו נסגרו על שדי. נאחזתי בכרית וצעקתי כפי שרציתי שהוא יצעק. אצבעותיו ליבו את האש שבערה בקרבי. קימרתי את גבי והעפתי מבט אל המכונית שהייתה מאחורינו; הנהג שנסע מאחורי האוטובוס נראה משועמם. גנחתי ועצמתי את עיניי. לו רק היה יודע.
 
שפתיו של קיילן שוטטו על פני בטני ובדרכן גרמו לעורי להצטמרר. כאשר כמעט הגיע למותניי התחלתי למלמל את שמו. תפסתי בכרית חזק כל־כך, שהייתי בטוחה שעוד רגע היא תיקרע. קיילן הגיע בדיוק לאן שהייתי צריכה שיגיע, אבל הוא לא עשה דבר. הרגשתי שאני עומדת למות בזמן שהמתנתי. הוא הרגיע את ירכיי המתפתלות ונשף עליי. התנשפתי והוריתי לעצמי לא להגיע עדיין לאורגזמה. נדרש לכך הרבה כוח רצון.
 
חשבתי ששמעתי אותו צוחק, אבל אז הלשון שלו השתעשעה בי, לכן לא היה לי אכפת אם הוא משועשע או לא. שלחתי יד למטה וחפנתי את שערו. כשידי נפתחה ונסגרה סביב שערו הוא שינה את תנועת לשונו על עורי הרגיש. לא יכולתי לשאת זאת יותר. התפרצות של אופוריה הציפה אותי וצרחתי. קיילן הרגיע אותי בעדינות ואז נשכב עליי.
 
הייתי כמו סוכריית טופי מתחתיו – רכה, חמימה ונינוחה, וכעת גם מזיעה מעט. "אני אף פעם לא מצליח לעבור איתך את האות ה'," הוא מלמל.
 
לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אבל הייתי מסוחררת מהשחרור המפוצץ שחוויתי. "מה?"
 
העברתי בעצלות את כף ידי על גבו כשהוא החל לחכך את אגנו באגני. הוא שוב גירה אותי וזה עבד, האש הוצתה מחדש. שפתיו עקבו אחר עצם הבריח שלי. "אותיות האלף־בית. אני אף פעם לא מצליח לעבור את האות ה' לפני שאת גומרת." הוא הציץ בי מבעד לעיניים מצועפות.
 
"מה? על מה אתה מדבר?" מלמלתי.
 
הוא העביר את אפו לאורך צווארי. טעמתי קלות את עורו בלשוני. הלשון המופלאה ההיא עשתה דרכה אל אוזני ואז קלטתי על מה הוא מדבר. הצצתי בפניו המשועשעות. "אתה משרטט את האלף־בית כשאתה יורד לי?"
 
הוא חייך ושתל נשיקה קלה על לחיי הלחה. "הצבתי לפניי מטרה, לעבור את כל האותיות, אבל אני עוד לא שם." הוא חייך אליי חיוך חצוף. "אמשיך לנסות."
 
קיילן הסיר את תחתוניו ואז שב וחיכך את ירכיו בירכיי. קצה איברו נע לתוכי. התנשמתי ונאחזתי בגבו. כששלף את עצמו מתוכי גנחתי. הוא הרג אותי.
 
"האם מישהי כבר עשתה לך את זה?" שאלתי וריסנתי את עצמי מלתפוס בישבנו ולאלץ אותו לקבור את עצמו בתוכי.
 
קיילן נעצר באמצע שנשק לצווארי. "את האלף־בית? לא, אני חושב שלא."
 
רק אז קלטתי מה שאלתי אותו. האם הייתה זו שאלה מוזרה? האם אפשר לעשות את זה לבחור? האם זה היה מוצא חן בעיניו? המחשבה גרמה לתשוקה הקודמת שלי לצוף מחדש במלוא העצמה. הרגע הוא הביא אותי לסיפוק. לו רק יכולתי להעניק לו חלקיק מזה.
 
לפני שיכול היה להוסיף משהו, דחפתי אותו לאחור והתחלתי לעבוד על חזהו. נשימתו נקטעה כשקלט מה אני מתכוונת לעשות. "אני יודע שזה לא הקטע שלך, קירה. את לא צריכה לעשות משהו שאת לא אוהבת כדי לענג אותי." עיניו ננעצו בעיניי כשהצצתי אליו. "אני אוהב לטעום אותך, לכן אני עושה את זה."
 
דבריו עוררו בי כאב. חייכתי על הטבור שלו ומלמלתי, "נכון, זה לא הדבר החביב עליי ביותר, אבל אני אוהבת לראות את התגובה שלך." נעצתי שיניים בשעשוע בשריר שזז בתחתית בטנו, וקיילן עצם את עיניו והניח את ראשו על הכרית.
 
"טוב," הוא מלמל.
 
ידו נשלחה אל שערי כשנשקתי לקצה איברו. לא ידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות כשהכנסתי אותו בעדינות לתוך פי. זה באמת לא היה הקטע החביב עליי, אבל כששמעתי את תגובתו של קיילן, את הגניחה העמוקה שפלט כשחפן בחוזקה את שערי, התמקדתי בה, מפני שזה בהחלט היה אחד הקטעים החביבים עליי. החלקתי את ידי לכל אורכו, דחפתי אותו לפי ואחר כך שחררתי אותו כדי להעביר את לשוני על קצהו, משרטטת אות אחרת בכל פעם. כשהגעתי לאות ט' יכולתי לראות שאני מתחילה להוציא אותו מדעתו. גם אני כבר התחלתי לצאת מדעתי.
 
איבדתי את עצמי ושקעתי בכך עוד ועוד. ידו של קיילן, שהייתה כרוכה בשערי, החלה לרעוד, כאילו הוא ריסן את עצמו מלדחוף אותי למטה עליו. באות ל' הוא כבר התפתל במיטה וגנח את שמי.
 
כמעט איבדתי את זה, אבל המשכתי עם ההתגרות המורכבת. כשסובבתי את לשוני סביבו באות ס' ענקית הוא התיישב, כרע על ברכיו ומשך אותי מעליו ברגליים פשוקות. לפני שידעתי מה הוא עושה שפתיו נצמדו לשפתיי בנשיקה חזקה ותובענית. בלי לומר מילה הוא משך בירכיי והושיב אותי עליו. זה היה חזק כל־כך, שנשימתי נעתקה.
 
אחזנו זה בזה חזק והתחלנו לנוע יחד בהשתוללות יצרים. מעולם לא ראיתי אותו מרוגש כל־כך. מכוניות עדיין חלפו על פנינו אך לא ראו את התשוקה שלנו ואני נסקתי מעל הקצה. קיילן קפא לשבריר שנייה ולאחר מכן צנח גם הוא. שנינו כילינו את כוחנו והתמוטטנו זה בזרועות זה. הנהג מאחורינו עדין נראה אדיש, מסכן שכמותו.
 
התרוממתי מחיקו של קיילן וצנחתי על המיטה באנחה מסופקת. קיילן התכרבל לידי, נשימתו מקוטעת. כשהסתובבתי כדי להתכרבל צמוד לחזהו קיילן פלט גניחה. "אלוהים, זה היה מדהים."
 
עצרתי את חיוכי ומלמלתי, "טוב, נראה שגם אני לא הצלחתי לסיים את כל האלף־בית."
 
התנודדתי קלות כשעשיתי את דרכי למקלחת מאוחר יותר. יכולתי לשמוע נחירות מעברו השני של הווילון, שהפריד בין חדרנו וחדר האמבטיה שלנו לבין יתר האוטובוס. טוב, נראה שאיש לא שמע אותנו.
 
וואו, איזו דרך להתעורר.
 
המוח והגוף שלי היו מלאי אנרגיה ומוזות היצירה זרמו בחופשיות. המקלחת שלי הייתה קצרה כדי שאוכל לחזור לכתוב.
 
כשחזרתי לחדר קיילן לא היה שם, אבל לא הייתי זקוקה למאמץ רב כדי למצוא אותו. אחרי הכול, האוטובוס לא היה כזה גדול.
 
עברתי לאט ליד אנשים שעדיין היו שקועים בשינה עמוקה ועשיתי דרכי אל אזור המנוחה באוטובוס. הנהג הנהן לעברי ואני נופפתי לעברו. קיוויתי שהוא לא שמע דבר. לפעמים שכחתי מנהג האוטובוס שלנו. הוא היה גבר חביב ומבוגר בשם ג'ונתן.
 
נו, טוב, ג'ונתן היה נהג אוטובוס מקצועי של כוכבי רוק. אני בטוחה שהוא כבר שמע וראה הרבה.
 
קיילן ישב על כיסא קטיפה ליד שולחן ופרט על הגיטרה. הוא הציץ לעברי וחייך, ואני השתהיתי לרגע כדי להעריך אותו עוד קצת לפני שניגשתי אליו. הוא הנהן אל ספל הקפה המהביל שניצב על השולחן. "קפה? זה קפה נמס." הוא התכווץ קצת. ליד חדרי השירותים היה מטבחון קטן, ובו היו מיקרוגל ומקרר זעיר, וזהו בערך.
 
הודיתי לו בחינניות על הספל. "תודה רבה."
 
קיילן עקב אחריי כשארגנתי את הפתקים שלי ואת המחשב הנייד, וחזר לגיטרה שלו. זמן מה עבדנו זה לצד זה. הגיטרה של קיילן והמקלדת שלי הפיקו את הקולות היחידים שנשמעו.
 
קיילן החל לזמזם שיר. זו הייתה מנגינה שלא שמעתי בעבר. עצרתי את הכתיבה כדי להקשיב לו. הוא עבד על משהו חדש. נראה שלא הייתי היחידה שהייתה לה השראה הבוקר.
 
אהבתי את זה שיכולנו לשבת יחד ובכל זאת לעבוד כל אחד על הדברים שלו. היו לנו חיים נפרדים, מקורות הנאה שונים, חברים אחרים. לא היינו תלויים זה בזה כדי להיות מאושרים, אבל כשהיינו יחד תחושת האושר התעצמה.
 
כשהדקות התארכו חשבתי שאני יכולה לחיות כך בשלווה כל ימיי. לפתע נשמעה קריאת הפתעה מחלקו האחורי של האוטובוס. קיילן ואני הפנינו יחד את מבטינו. הווילון עדיין היה סגור ולא יכולנו לראות דבר, אבל שמענו את זה. או בעצם, שמענו אותו.
 
בקול חזק מהרגיל גריפין אמר שוב ושוב, "אוי, פאקינג אלוהים המזוין הזה!" אנשים החלו לרטון, וכמה אפילו השתיקו אותו בקול רם; השעה הייתה עדיין מוקדמת. אימה החלה לרחוש בבטני. חששתי מכל דבר שעלול היה לגרום זעזוע לגריפין.
 
קיילן הניח את הגיטרה וקם. "אולי תישארי כאן?" אמר. לשם שינוי עשיתי את מה שביקש. ליבי פעם בחוזקה כשראיתי את הווילון נסגר ברשרוש מאחורי קיילן.
 
שמעתי הרבה לחשושים נרגשים ומלמולי תלונות. לא היה לי מושג מה קורה שם. ככל שקיילן נשאר שם יותר כך גברה סקרנותי. כמה וכמה פעמים עמדתי לקום, אך התיישבתי שוב. האם באמת רציתי לדעת? כן ולא.
 
כשכבר לא יכולתי לשאת זאת יותר קיילן הגיח החוצה. אולי היה זה רק הדמיון שלי, אבל הוא נראה חיוור. כשהתקרב אליי חשבתי ששמעתי את צלצול הטלפון הנייד שלי בחלקו האחורי של האוטובוס. לאחר מכן הוא השתתק, ואז צלצל שוב.
 
קיילן התיישב בשקט בכיסא שלידי וגריפין שלשל את ראשו אל מחוץ לווילון. לא יכולתי לפענח את הבעת פניו – תדהמה, ריגוש, או רק סקרנות בלתי מובנת. שניות לאחר מכן מישהו משך אותו פנימה לתא השינה. עיניי היו פעורות ומבוהלות ובטני התהפכה. מבטי ננעל בעיניו של קיילן. "מה?" לחשתי.
 
קיילן קירב את גבותיו זו לזו כאילו לא היו לו מילים. הטלפון שלי צלצל ללא הרף. כשהוא היה שקוע בהרהורים מלמלתי, "אולי כדאי לי לענות. יכול להיות שזו אחותי."
 
הבעת פניו של קיילן התקדרה. "אני לא אופתע."
 
"קיילן?"
 
הוא נאנח והניח יד על ברכי. "ג'וי הדליפה את הסרטון. כולם מדברים הבוקר רק על זה."
 
ליבי שקע בקרבי, אבל תוך זמן קצר חזר לקצב הרגיל שלו. ציפיתי לפצצה הזאת. "נו, ואני חששתי לרגע."
 
קיילן נעץ שיניו בשפתו וידעתי מייד שיש משהו גרוע יותר. "מה?" מלמלתי.
 
הוא שפשף את רקתו בעזרת האגודל, כאילו סבל מכאב ראש. "המצלמה של ג'וי הייתה... דפוקה לגמרי." נימת קולו הייתה קשוחה ולגלגנית. הוא הפסיק לרגע לעסות את ראשו ונשא אליי את עיניו. "הסרטון מגורען כל־כך, שקשה לזהות אותה. ניק דחף אותי לסיור הזה ועכשיו, בגלל כל הסיפורים, התמונות וההשערות, כולם מניחים שאני מזיין בסרטון את..."
 
ליבי נעצר. "הם חושבים שצולמת עושה סקס עם סיינה."
 
קיילן הנהן. "הן די דומות וקל לעשות את הטעות הזאת. חוץ מזה, הזווית לא טובה ואין תאריך על ההקלטה. הדבר היחיד שברור שם זה שללא ספק זה אני." הוא גלגל את עיניו. "יש לפחות צילום ברור אחד של הפנים שלי... וג'וי אומרת את שמי הרבה פעמים."
 
גל של בחילה תקף אותי, אבל דיכאתי אותו. הוא צילם את הקלטת לפני זמן רב. "האם תצטרך להגיב על זה?"
 
"כן, בוודאי, אבל..." קיילן משך בכתפיו. "אני לא בטוח שזה ישנה משהו. אנשים יאמינו למה שהם רוצים להאמין." הוא עצם את עיניו ולפתע נראה עייף. "אפילו גריפין מאמין שזו סיינה בסרטון." הוא פקח את עיניו וחפן את לחיי. "אני מצטער, אבל אני חושב שנתתי להם בלי כוונה את ההוכחה החותכת שהם חיפשו. אני חושב שאי אפשר לעצור את זה עכשיו."
 
ידעתי שהוא כנראה צודק ופלטתי אנחה. לא יכולנו לצאת בהצהרה ולהניח שכולם יבינו לפתע מה באמת קרה. הקהל היה מאוהב יתר על המידה בכל הרעיון של קיילן וסיינה כזוג. עוד לפני שהסרטון התפוצץ איש לא באמת האמין לקיילן.
 
הם בוודאי לא יאמינו לו כעת.
 
בתגובה הראשונה של קיילן, 'אין תגובה', סייענו בלי להתכוון לתדלק את הרכבת שכבר יצאה מהתחנה. ניק וסיינה נטלו את השליטה ושלחו את הרכבת הזאת לדרכה, וכעת סרטון הסקס הזה חיבל בבלמים. הרכילות יצאה מכלל שליטה. יכולנו רק לחכות להתרסקות הבלתי נמנעת ולקוות שכולנו נשרוד אותה.
 
דחפתי מעליי את המחשב. ההשראה הייתה ממני והלאה.
 
לאחר מכן היה עליי לענות לכל שיחות הטלפון, והרבה מהן: אחותי, ג'ני, שאיין, קייט, ובאופן מחריד גם הוריי. למרבה המזל הם לא ראו את סרטוני הווידיאו או את הצילומים, אבל אפילו אימי ואבי לא יכלו לחמוק מחרושת השמועות העולמית על קיילן וסרטון הסקס עם סיינה. אני חושבת שאימי לא האמינה לי כשאמרתי לה שהחתונה עדיין מתקיימת.
 
לבסוף הרגעתי את ההורים שלי, אבל היה עליי 'לשכנע' את כל אחד מחבריי שהסרטון נעשה לפני כמה שנים. בסופו של דבר זה הגיע לעניין הקעקוע. נתתי להם משימה – לצפות בסרטון ולהביט בחזהו של קיילן. אם שמי לא היה מקועקע על לוח ליבו, הם ידעו ללא צל של ספק שהוא צולם עוד לפני שנעשינו זוג. העובדה הזאת לא תעזור לי במיוחד עם יתר הציבור כי לא רבים ידעו על הקעקוע שלו – הוא הוסתר בתחכום רב בסרטון המוזיקה. החברים שלי שוכנעו. כשכבר ניתקתי את השיחות איתם היה עליהם להסכים איתי בלי רצון.
 
השיחה האחרונה באותו יום הייתה עם דני, וממנה חששתי הכי הרבה. ישבתי על המיטה שחלקתי עם קיילן כשהטלפון צלצל. האוטובוס עצר לזמן מה, כמה מאנשי הצוות שנסעו איתנו יצאו כדי להקים את הבמה. לא היה לי מושג באיזו עיר אנחנו, כבר איבדתי את כיוון.
 
הבחורים יצאו לבלות, כנראה כדי ללמד את חברי להקת 'הולשוט' איך משחקים במשחק השתייה הקטן שלהם. חברי שתי הלהקות הסתדרו היטב אלה עם אלה וזה לא הפתיע אותי; חברי להקת 'די־בגס' היו נעימים וקלילים, הם הסתדרו עם רוב האנשים. קיילן ביקש ממני לבוא איתו, אבל לא רציתי. הוא גם הציע להישאר איתי, אבל גם את זה לא רציתי.
 
רציתי להיות לבד, לנעוץ מבט בגשם שזלג על החלונות הרחבים ולחשוב על המהפכים המוזרים בחיי. אחרי שהלך מצאתי עלה כותרת דבוק למראה במקלחת, ועליו נכתב אני מצטער.
 
ידעתי שהוא מצטער. גם אני הצטערתי.
 
הבטתי ברוגז בטלפון שלי שצלצל. כמעט לא נותר בי כוח להסביר לעוד חבר שקיילן לא מקיים יחסים עם סיינה. היה מרגיז שבמהירות רבה כל־כך כולם היו מוכנים לעלות על הרכבת של 'הוא אחד מה'די־בגס', אבל עם סרטון המוזיקה, הצילומים, השינוי בתוכנית סיבוב ההופעות וכעת סרטון הסקס, ההוכחות נגדו היו מפלילות ולא האשמתי אותם יותר מדי. אם לא הייתי עם קיילן אולי גם אני הייתי מאמינה להם.
 
אחרי שראיתי את שמו של דני על גבי הצג היססתי, אבל בסוף עניתי. "היי, דני," אמרתי בנימה מנומנמת.
 
"היי. אני בטוח שכבר נמאס לך מכל שיחות הטלפון."
 
חייכתי, אולי בפעם הראשונה זה שעות. "אין לך מושג. אבל אני שמחה שהתקשרת."
 
"נו, אז את בסדר?"
 
"זה הסרטון של ג'וי, זה שסיפרתי לך עליו. היא הדליפה אותו בסוף וכולם חושבים שזו סיינה. האמת שזה די עצוב. ג'וי רצתה להיות באור הזרקורים ואפילו עם הוכחה מתועדת כזאת, היא לא הצליחה להשיג את המטרה שלה." צחוק חסר הומור נפלט מפי.
 
דני פלט נשיפה ארוכה. "שיערתי שזה הסיפור. את מחזיקה מעמד?"
 
חשתי הקלה עצומה. לא היה עליי לשכנע עוד מישהו וזה היה נחמד. "אני בסדר עד כמה שאפשר, בהתחשב בכך שקיילן מככב בכל הכותרות עם אישה אחרת. בלי שום קשר לאישה האחרת, זה עדיין מסריח. אני חוששת לפתוח את המחשב."
 
"תני לזה זמן. עוד מעט יעברו למשהו אחר."
 
העברתי את מבטי אל טיפת גשם שזלגה על החלון. הצפייה בגשם הרגיעה אותי. החיים שלי היו פעם רגועים מאוד. האם הם לא היו כאלה רק הבוקר? "אני יודעת, אבל יש סיכוי גדול שהסיפור הבא גם יכלול את קיילן." משכתי באפי ושנאתי את העובדה שזה מערער אותי. "אני רק מתגעגעת ל..."
 
הקול שלי גווע. כמעט אמרתי שאני מתגעגעת מאוד לאיש שהוא היה פעם, אבל זו לא הייתה האמת לאמיתה. סביב קיילן תמיד התרוצצו שמועות ידועות לשמצה. הוא תמיד היה כוכב, רק שאצל פיט הוא היה כוכב בקנה מידה קטן. גם אז הייתי צריכה לחלוק בו ולא היה בכך כל חדש, אלא שכעת הייתי צריכה לחלוק בו עם הרבה יותר אנשים.
 
"אני יודע," דני השיב. השתררה בינינו שתיקה ממושכת ואז דני הוסיף, "את תמיד יכולה לחזור הביתה, קירה. תוכלי לתת לעולם הזה להסתובב קצת בלעדייך לזמן מה."
 
קירבתי את ברכיי אל חזי ושקלתי זאת. יכולתי להישאר בבית הריק ולכתוב כל היום וכל הלילה. יכולתי לבקר את אחותי, את חבריי. יכולתי אפילו לטוס להוריי לזמן קצר ויכולתי לבלות עם דני. זה נשמע נחמד, מוכר, נוח, אבל... הלב שלי היה מחובר לקיילן. הפרידה ממנו תקרע את נשמתי לכיוונים הפוכים. זה יהיה מכאיב. לא, זה יהיה עינוי. הוא היה הכול בשבילי ולא רציתי להחמיץ דקה מהמסע שלו רק כי חלקים בו היו לא נעימים. כשהסכמתי להיות אשתו הסכמתי גם לעמוד לצידו בטוב וברע ואם יכולתי לעמוד לצידו בעת צילומי הקליפ הארור, אז גם אוכל לעמוד לצידו בזמן שהוא מתמודד עם תוצאות משובות הנעורים שלו. החלטתי שאני לא בורחת ואני לא מתעלמת – לא עוד.
 
"לא. אני שייכת לכאן, עם קיילן. אבל תודה על ההקשבה, דני."
 
*
 
כשנתקלתי בסיינה באותו הלילה היא שפעה חיוכים ואהבה את תשומת הלב. מובן שכאשר ראיינו אותה היא העמידה פנים שהיא מזועזעת. היא אפילו התרחקה מכתבת רכילות באינטרנט, נופפה בידיה באוויר והסתובבה כאילו נפגעה עד עמקי נשמתה מכך שמשהו פרטי כל־כך עלה בשיחת חולין. די היה בפעולותיה אלו כדי לקבע את השמועות: קיילן וסיינה הם אלה שכיכבו בסרטון הסקס.
 
העולם נכנס למערבולת רכילות מטורפת והאדרתם כזוג התפוצצה עד מעל לאטמוספירה.
 
קיילן ניסה לכבות את השריפה. מבחינה פיזית, הוא ניסה לשמור על מרחק ממנה. הוא אפילו הגיע לקיצוניות כששר את הדואט איתה כשניצב בצד השני של הבמה, הרחק ממנה.
 
הוא אמר לכל מי שהיה מוכן להקשיב שסיינה לא הייתה הבחורה בסרטון ושהוא לא בקשר רומנטי איתה ומעולם לא היה, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. דבר לא יכול היה לעצור את רכבת הרכילות.
 
שבועיים לאחר שהופץ סרטון הסקס הרכילות המטונפת עדיין הייתה במלוא עוצמתה. היינו באטלנטה, ג'ורג'יה, מקום שבו תמיד רציתי לבקר, והבחורים ערכו ריאיון ברדיו בשעות אחר הצהריים המוקדמות. ישבתי על שרפרף ליד טורי, שתמיד נכחה כשקיילן והבחורים שוחחו עם התקשורת. בעוד אני נשענתי על הקיר, טורי ישבה זקופה ורכונה מעט קדימה, מוכנה לזנק בכל רגע נתון. עיניה היו נעוצות בשדרן כמו נץ, או כמו אימא דובה השומרת על גוריה.
 
"טוב, קיילן, השמועות משתוללות. האם יש לך משהו לומר על סיינה סקסטון החמודה והמוכשרת?" השדרן הדגיש את המילה 'מוכשרת' וכל הנוכחים בחדר הבינו שהוא לא מדבר על המוזיקה שלה.
 
קיילן זז בכיסאו. "כבר אמרתי את זה יותר ממיליון פעמים, אבל היא רק ידידה שלי. אנחנו עובדים יחד, לא יותר." שריריה של טורי נדרכו לשמע הודאתו של קיילן, אבל היא ידעה, בדיוק כמו ניק וסיינה, שבשלב זה כל מה שקיילן יאמר בכלל לא משנה – עובדה שהשדרן אישר כמה שניות לאחר מכן.
 
"בטח... עבודה." הוא פנה לשדרן השני. "עבודה כזו לא אכפת לי לעשות."
 
שניהם פרצו בצחוק רם והבעתו של קיילן התקדרה. "אין לי מערכת יחסים עם סיינה ומעולם לא הייתה אחת כזאת."
 
שני הגברים הביטו בקיילן במבטים ספקניים. "אז זו לא היא שמככבת בסרטון?"
 
קיילן עצם את עיניו ונראה היה שהוא סופר עד עשר לפני שהשיב. "לא."
 
השדרן השני השיב, "היא בהחלט דומה לה. רואים את זה כשמקפיאים את התמונה."
 
בטני התהפכה ואגרפתי את כפות ידיי. שנאתי את העובדה שרוב הסיכויים שכל מי שנמצא באולפן איתנו כבר ראה את קיילן מקיים יחסי מין עם מישהי. טוב, כולם חוץ ממני. לא היה שום סיכוי על פני האדמה הירוקה הזאת שאראה את הסרטון. יש דברים שאי אפשר למחוק מהזיכרון ואחד מהדברים האלה היה ג'וי וקיילן עושים סקס כמו כוכבי פורנו.
 
קיילן הסיט את עיניו אל השדרן ואמר לו חד וחלק, "אני לא מבין איזה קשר יש בין זה לבין המוזיקה שלי, שהיא בעצם הסיבה לכך שאני כאן. האישה בסרטון היא מישהי שיצאתי איתה לפני שנים, הרבה לפני שפגשתי את סיינה. אומנם היא אולי מעט דומה לסיינה, אך זו אינה סיינה."
 
שני השדרנים הביטו זה בזה. "זה מוזר שאף בחורה לא צצה וטענה שזו היא בסרטון, נכון? כלומר, אם 'לא־סיינה' הזאת שאיתה יצאת היא זו שהדליפה את הסרטון, אז איפה היא?" מנימת קולו היה ברור שהוא עדיין לא האמין לקיילן.
 
לצערנו זו הייתה נקודה בעייתית מבחינתנו. ג'וי לא השמיעה ציוץ. היא לא הגיחה כדי להילחם על מקומה כשמשתתפת גאה בסרטון. היא לא באה לרחוץ באור הזרקורים של קיילן, לא תבעה את זכותה לפרסום. הדבר היחיד שעשתה עד כה היה להישאר שקטה כמו עכברה ולהניח לסיינה לנכס לעצמה את רגע התהילה שלה. בעיניי זה נראה לגמרי לא אופייני לג'וי.
 
קיילן גמגם את תשובתו. "אני לא... אני לא יודע." קיילן, בידיעה שהוא חופר לעצמו בור, הסתובב לאחור אל טורי וביקש ממנה בחשאי לשנות את נושא השיחה.
 
אישה שישבה בתא מאחור תרמה את מחשבותיה. "אני חושבת שזה מתוק שהוא מגן על סיינה בעצם ההתכחשות. אבירי מצידו." היא הצביעה לעבר שני השדרנים. "שניכם יכולים ללמוד מזה דבר או שניים." רציתי לתקוע באישה הזאת את אחד העטים. מה קיילן צריך לעשות כדי להיות ברור יותר?
 
טורי צעדה קדימה והעבירה יד על צווארה בתנועה של חתך. הרמז היה ברור לשדרנים: סיימו את החקירה הזאת או שאוציא את הבחור שלי. הם הפנו במהירות את נושא הריאיון להופעה של הבחורים הלילה, וקיילן נרגע.
 
כשהסתיים הריאיון קיילן ניגש אליי בהבעה עגמומית. לא מצא חן בעיניו שהוא לא הצליח לשנות את דעת הקהל עליו. הוא היה בובה על חוט שמערכת יחסי הציבור עשתה עליו סיבוב, אבל הוא לא היה חלק ממנו. לא, סיבוב ההופעות היה שייך אך ורק לניק ולסיינה.
 
ליטפתי את זרועו באהדה ואז שמטתי את ידי. שמרתי את אהדתי על אש קטנה. לא זו בלבד שעדיין לא רציתי שתשומת לב העולם תתמקד בי, אלא גם העניינים עם 'קל־סקס' היו מוטרפים יותר מדי כרגע ואם קיילן לא יכול היה לשלוט במה שהקהל חשב עליו, אז הוא בהחלט לא יכול היה לשלוט על מה שהאנשים יחשבו עליי.
 
אם הרכילאים יבינו מה התפקיד שלי הם לעולם לא יניחו לנו. הם יציירו אותי כאישה האחרת בפרשת האהבים של 'קל־סקס'. ישנאו אותי, יגדפו אותי, אולי אפילו ישליכו עליי ביצים. פחדתי להשתרבב לשערורייה חוצה גבולות ואפילו ביקשתי מקיילן להעביר את טבעת הנישואין שלו ליד ימינו כשיצאנו החוצה. פשוט לא רציתי לגרום לעצמי בעיות מיותרות. צריך היה להרגיע את המערבולות מעט. ברגע שסיבוב ההופעות יסתיים זה יקרה.
 
באופן אבסורדי, אני הייתי הסוד המלוכלך של קיילן. זו הייתה תחושה מוכרת ומטרידה ולא הייתי מעוניינת בה. לא היה לי מושג איך נצליח לשמור בסוד את עניין החתונה בדצמבר, אם בכלל נוכל. רישיונות חתונה הם עניין של רישומים ציבוריים, נכון? כל מי שיחפור עמוק מספיק במידע על קיילן יגלה זאת.
 
מכיוון שהגענו בבוקר לעיר וההופעה תתקיים בערב, שיכנו את הלהקות באחד המלונות. קיילן ואני החלטנו לנטוש את קן האהבים שלנו באוטובוס בתמורה לסוויטה רחבת ידיים ולג'קוזי.
 
כשרכב שטח ענק הסיע את ה'די־בגס' למלון, צלצל הטלפון שלי. חיטטתי בתיק ומצאתי אותו תחוב בין דפיו של ספר שניסיתי לקרוא בזמני החופשי. הייתי עסוקה בכתיבה כך שהייתי יכולה להצליח לקרוא רומן שלם רק אם קיילן היה מקריא לי אותו. למעשה, זה היה רעיון לא רע.
 
העפתי מבט בצג ועניתי. "היי, אחותי, מה נשמע?"
 
"איפה את?"
 
הצצתי מחוץ לחלון. "אטלנטה, למה?"
 
אחותי נשפה. "אני יודעת שאת באטלנטה. איפה באטלנטה את נמצאת בשנייה זו?"
 
"בדיוק יצאנו מתחנת הרדיו ואנחנו בדרך למלון, איזה מקום מפואר בבאקהיל. באקהד, משהו כזה. למה?"
 
נימת קולה של אחותי נשמעה עליזה יותר. "אוה, טוב! אני מגיעה למופע הלילה. את יכולה לעשות סיבוב פרסה ולעבור ליד שדה התעופה כדי לאסוף אותי?"
 
עברה דקה עד שהצלחתי לקלוט מה היא אומרת. "את בג'ורג'יה?"
 
גריפין הסתובב לאחור במקומו וחזר כהד על השאלה שלי. "אנה בג'ורג'יה?" עיניו כמעט זהרו כששמע את החדשות. "נהדר. איפה היא?"
 
השבתי לגריפין, "בשדה התעופה," בזמן שאחותי ענתה לי. "כן! הטיסה שלי נחתה הרגע."
 
הייתי מוכת אלם ורק חשבתי, למה את בג'ורג'יה? המחשבה השנייה שלי הייתה, לעבור בשדה? שדה התעופה בכלל לא היה בקרבת המלון. המלון שלנו היה בצפון העיר, קרוב למקום שבו תתקיים הלילה ההופעה, ואילו שדה התעופה היה בדרום העיר. אם ניסע לאסוף אותה זה יאריך את דרכנו מאוד, אבל לא יכולתי לעזוב אותה בשדה התעופה וגם לא גריפין – והוא כבר אמר לנהג להסתובב.
 
אנה השיבה בנחרה. "הרגע אמרתי לך למה. עכשיו בואי לאסוף אותי. אוהבת אותך!"
 
היא ניתקה את השיחה. טלטלתי את ראשי ודחפתי את הטלפון לתיק. כמובן, אחותי תיסע על פני כל המדינה מתוך גחמה רק כדי לראות הופעה.