בַּשָּׁנָה הַבָּאָה – כִּתָּה א'
זֶה הִתְחִיל בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל יוֹם אָרֹךְ, כְּשֶׁהַגַּנֶּנֶת אֵלָה הוֹדִיעָה שֶׁבַּשָּׁנָה הַבָּאָה כֻּלָּם עוֹלִים כִּתָּה. פִּתְאוֹם בְּבַת אַחַת נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת צָהֳלָה בֶּחָלָל. הַיְּלָדִים כָּל כָּךְ הִתְרַגְּשׁוּ לְמַשְׁמַע הַמִּלָּה "כִּתָּה", שֶׁהֵם פָּצְחוּ בְּשִׁירָה כְּשֶׁרַק מִלָּה אַחַת נִכְלְלָה בַּגִ'ינְגֵּל הֶחָדָשׁ: "כִּתָּה א'!"
בְּסוֹף הַיּוֹם, כְּשֶׁנִּיקָה חָזְרָה הַבַּיְתָה שְׂמֵחָה וּמְלֵאַת הִתְרַגְּשׁוּת, הִיא מִיָּד רָצָה לְסַפֵּר לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה עַל מָה שֶׁאָמְרָה הַגַּנֶּנֶת הַיּוֹם בַּגַּן.
"אַתֶּם שׁוֹמְעִים?!" אָמְרָה נִיקָה. "בַּשָּׁנָה הַבָּאָה אֲנִי אֶהְיֶה בְּכִתָּה א'!" הִכְרִיזָה בִּפְנֵי כֻּלָּם וְהִמְשִׁיכָה: "הַגַּנֶּנֶת אָמְרָה שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה הַיְּלָדִים הֲכִי קְטַנִּים בְּבֵית הַסֵּפֶר, אֲבָל גַּם מַסְפִּיק גְּדוֹלִים וּבוֹגְרִים כְּדֵי לְהִסְתַּדֵּר עִם כָּל הַיְּלָדִים הַחֲדָשִׁים".
נִיקָה, שֶׁדִּמְעוֹת שִׂמְחָה מְלֻוּוֹת בִּדְאָגָה זָלְגוּ מֵעֵינֶיהָ, יָדְעָה שֶׁמָּחָר הוּא יוֹמָהּ הָאַחֲרוֹן בַּגַּן, וְשֶׁהִיא כְּבָר לֹא תּוּכַל לַחֲזֹר אֵלָיו כָּל אֵימַת שֶׁיִּתְחַשֵּׁק לָהּ. הִיא כְּבָר לֹא תּוּכַל לְשַׂחֵק בְּפִנַּת הַמִּטְבָּח, עִם הַבֻּבָּה צִלָּה וְעִם הַגִּ'ירָף הַגָּבוֹהַּ שֶׁעָמַד בַּפִּנָּה וּבְכָל יוֹם חִכָּה שֶׁתְּטַפֵּס עָלָיו וְשֶׁיַּחַד יְנוֹפְפוּ לְשָׁלוֹם לְכָל יַלְדֵי הַגַּן.
הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל עָבַר בִּפְעִילוּת רַבָּה וּכְבָר מָחָר מְחַכִּים לְנִיקָה יוֹם חָדָשׁ וּמִסְגֶּרֶת חֲדָשָׁה. נִיקָה וְאִמָּא סִדְּרוּ בְּיַלְקוּט אֶת רְשִׁימַת הַפְּרִיטִים שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא לַכִּתָּה.
זֶה הָיָה יוֹם אָרֹךְ וּמְעַיֵּף עֲבוּר נִיקָה, הִיא נִכְנְסָה מֻקְדָּם בִּמְיֻחָד לַמִּטָּה. הִיא הִתְכַּסְּתָה בַּשְּׂמִיכָה עַד הַצַּוָּאר וְרַק רֹאשָׁהּ הַקְּטַנְטַן הֵצִיץ הַחוּצָה, בּוֹחֵן אֶת הַסְּבִיבָה לְמֶשֶׁךְ דַּקּוֹת מִסְפָּר.
נִיקָה הִבִּיטָה הֵיטֵב בַּכּוֹכָבִים הַמֻּדְבָּקִים עַל תִּקְרַת חַדְרָהּ, בְּיִחוּד בַּכּוֹכָב שֶׁהָיָה הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם, כְּאִלּוּ הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ מִשְׁאָלָה לְמָחָר. הִיא הִבִּיטָה בְּקִירוֹת חַדְרָהּ שֶׁהָיוּ עֲמוּסִים בְּצִיּוּרִים, צִיּוּרִים שֶׁצִּיְּרָה בְּכָל גַּנֵּי הַיְּלָדִים שֶׁבָּהֶם הָיְתָה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים.
עֵינֶיהָ שׁוֹטְטוּ בֵּין הַשָּׁמַיִם הַמְּצֻיָּרִים לְבֵין קִירוֹת חַדְרָהּ הַמְּקֻשָּׁטִים, וּלְבַסּוֹף נָחֲתוּ עַל הַיַּלְקוּט שֶׁהֵצִיץ אֵלֶיהָ, נָח לוֹ עַל הַכִּסֵּא בְּסַבְלָנוּת.
נִיקָה הִבִּיטָה בּוֹ וְחָשְׁבָה לְעַצְמָהּ שֶׁהַתִּיק מְסֻדָּר וּמוּכָן לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. הָעֶפְרוֹנוֹת מְסֻדָּרִים בְּקַלְמָר כְּמוֹ חַיָּלִים בְּמִסְדָּר, הַמַּחַק שָׁמוּר בְּנַרְתִּיק קָטָן רַק לְמִקְרֶה שֶׁלֹּא תֹּאהַב דָּבָר, וּמַחְבֶּרֶת הַשּׁוּרוֹת מֻנַּחַת יְשָׁרָה בְּתָא הַיַּלְקוּט, מֻגֶּנֶת מִפְּנֵי כָּל תַּקָּלָה.
עַל גַּב הַיַּלְקוּט מֻדְבָּק סְמַיְלִי צָהֹב, מְחַיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב.
"אִמָּא, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַכֹּל מוּכָן לְ..." מִלְמְלָה נִיקָה בְּלַחַשׁ, אוּלָם בְּטֶרֶם סִיְּמָה אֶת הַמִּשְׁפָּט – הִיא נִרְדְּמָה.
אִמָּא, שֶׁכָּל הָעֵת נָכְחָה בַּחֶדֶר, בְּדִיּוּק סִיְּמָה לְאַרְגֵּן אֶת הַבְּגָדִים שֶׁנִּבְחֲרוּ בִּקְפִידָה וְשֶׁיַּחְגְּגוּ עִם נִיקָה אֶת יוֹמָהּ הָרִאשׁוֹן בַּכִּתָּה. "לַיְלָה טוֹב", אָמְרָה אִמָּא בִּלְחִישָׁה, נִשְּׁקָה וְלִטְּפָה, כִּבְּתָה אֶת הָאוֹרוֹת וְחָשְׁבָה בְּלִבָּה שֶׁנִּיקָה הִיא כְּבָר מַמָּשׁ יַלְדָּה גְּדוֹלָה.
