משפט
אהרן ברק
צהרי יום שישי, 18 בינואר 2008, קרני השמש מלטפות את שביליו השוממים של המרכז הבינתחומי בהרצליה. הצריף הזעיר שבו שוכן כעת משרדו של אהרן ברק (72) - האדם שהשפיע על מערכת המשפט הישראלית בשישים שנותיה יותר מכל אינדיווידואל אחר - ניצב בקצה הדרומי מערבי של הקמפוס, טובל בצמחייה ירוקה, עצי אקליפטוס עבי גזע ובעיקר שקט ושלווה. דומה שהפסטורליה הזאת עומדת בניגוד מוחלט לעין הסערה, שבמוקדה התנהלו חייו של ברק במשך יותר משלושים שנים, מאז שמונה ליועץ המשפטי לממשלה באמצע שנות השבעים ועד לפרישתו מכס נשיא בית המשפט העליון לפני כשנתיים.
הוא נולד בשנת 1936 בליטא, בשם אריק בריק, לאב עו"ד ולאם מורה, ועבר את השואה בגטו קובנה. לאחר כיבוש העיר ביולי 41' על ידי הנאצים ניצלו חייו הודות לאיכר ליטאי, חסיד אומות העולם, שהסתיר את הילד היהודי ואת אמו עד סוף המלחמה. בשנת 1947 עלה לארץ עם הוריו וכעשור וחצי לאחר מכן כבר סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט שלו במשפטים באוניברסיטה העברית. בגיל 38 מונה לדיקאן הפקולטה למשפטים וכשנה לאחר מכן הוענק לו פרס ישראל למדעי המשפט.
על סמך הרקע האקדמי המזהיר שלו מונה ברק בשנת 1975 ליועץ המשפטי לממשלה, ומרגע זה ואילך לא פסק לעצב את אופיין של מערכת המשפט בפרט והשיטה הדמוקרטית הישראלית בכלל, ברוח תפיסת עולמו הנורמטיבית. כיועץ המשפטי לממשלה הוא עמד מאחורי שורת החלטות, שהסעירו את המדינה וחיזקו את שלטון החוק בה, כגון ההחלטה להעמיד לדין את לאה רבין בפרשת חשבון הדולרים, שהביאה להתפטרות ראש הממשלה יצחק רבין; ההחלטה להמשיך בחקירת החשדות נגד שר השיכון אברהם עופר, שהתאבד לאחר מכן; וההחלטה לפתוח בחקירה פלילית נגד מנכ"ל קופת החולים הכללית והמועמד לנגיד בנק ישראל, אשר ידלין, פרשה שבהמשכה טבע ברק את המונח "מבחן בוזגלו" שמשמעותו היא שכל בני האדם שווים בפני החוק.
בספטמבר 1978, אחרי שהיה חבר בצוות המשא ומתן לגיבוש הסכמי השלום עם מצרים בקמפ דיוויד, נבחר ברק לשופט הצעיר בתולדות בית המשפט העליון. לאחר מלחמת לבנון הראשונה ישב בוועדת כהן, שחקרה את הטבח שביצעו הפלנגות הנוצריות במחנות הפליטים סברה ושתילה, ובעקבותיה הופסקה כהונתו של אריאל שרון כשר הביטחון. באוגוסט 1995 מונה ברק לנשיא בית המשפט העליון, תפקיד שמילא עד פרישתו לגמלאות בספטמבר 2006.
תקופת כהונתו כנשיא בית המשפט העליון מזוהה יותר מכול עם המונחים "מהפכה חוקתית" ו"אקטיביזם שיפוטי". ברק הרחיב מאוד את זכות העמידה ואת קשת הנושאים שבהם עוסק בית המשפט, והקנה מעמד על לחוקי היסוד שחוקקה הכנסת ולשורה של ערכים אוניברסליים המגנים על זכויות האדם, עד כדי פסילת חוקים של הכנסת המנוגדים לחוקי היסוד הנ"ל. הרחבה זו של סמכויות הרשות השופטת וסדרי העדיפויות הנורמטיביים ששיקפו פסקי הדין של בית המשפט העליון בתקופת ברק, הזמינה עליו ביקורת חריפה מחוגי הימין והדתיים, ובייחוד מהמגזר החרדי שהוציא לרחובות מאות אלפי מפגינים במחאה על המדיניות השיפוטית שהוביל הנשיא ברק.
השאלה הראשונה שאנו מפנים אליו עוסקת בדיוק בנקודה הזאת - השינויים, הטלטלות, יש האומרים מהפכות, שחוותה השיטה הדמוקרטית במדינה הצעירה במהלך השנים, שבהן היתה לברק הפריווילגיה להשקיף על האירועים מבפנים, עמוק מתוככי מוקדי קבלת ההחלטות. מעטים האישים בישראל ששרדו בליבת המערכת השלטונית הגועשת שלנו במשך למעלה משלושים השנים האחרונות ברציפות. לכן אהרן ברק הוא אחד היחידים שיכולים לנפק אבחנות, ניתוחים ותובנות על סמך פרספקטיבה אישית רחבה מאוד.
האם הדמוקרטיה והחברה בישראל של שנת 75', שבהן נתקלת כשחצית לראשונה את הקווים ממגדל השן האקדמי לזירה הריאל פוליטית, כלומר כשמונית ליועץ המשפטי לממשלה, שונות מהדמוקרטיה ומהחברה בישראל מודל 2008?
"כדי להשיב על השאלה הזו," עונה ברק בעוד אנו מתמקמים בחדרו הצפוף אך מסודר והגדוש בספרות המשפטית, "צריך קודם כול שתהיה לנו הַבְנָיָה מוסכמת מה זאת דמוקרטיה. אנשים רבים מדברים על דמוקרטיה, אבל לכל אחד יש הגדרה אחרת של מהי דמוקרטיה, וכתוצאה מכך לעתים מתקיים שיח של חירשים. כולם מסכימים שדמוקרטיה זה שלטון הדמוס, שלטון העם, שבו כולנו בוחרים מדי כמה שנים את נבחרי הציבור. בהיבט הזה, מצב הדמוקרטיה ששרר בישראל בשנת 1975 עדיין קיים היום: דמוקרטיה היא שלטון העם. העם שלט בשנת 1975 ושולט גם היום. פה מתחילה ונגמרת עבור רבים הגדרת הדמוקרטיה. אני מניח שאם תבקש מהאדם ברחוב: 'בני, אמור לי מהי דמוקרטיה', הוא פחות או יותר יענה שזה שלטון העם."
ומהי דמוקרטיה עבורך?
"דמוקרטיה היא שיטת משטר הרבה יותר מורכבת ומסובכת. אין דמוקרטיה בלי שלטונם של ערכים מסוימים בצד שלטון העם. מדובר בכמה ערכים, כמו שלטון החוק, ומעל לכול זכויות האדם. מדינה שבה הרוב שולל את הערכים האלו היא מדינה דמוקרטית על פי ההגדרה של שלטון הרוב, אבל היא לא דמוקרטיה על פי התפיסה המורכבת. ובכן, מה שהתרחש משנת 1975 ועד ימינו הוא תהליך שבמסגרתו החברה הישראלית נעשתה יותר מודעת לאופי המורכב הזה של הדמוקרטיה. החברה הישראלית נעשתה מודעת יותר לכך שאין דמוקרטיה בלי שמובטחות בה זכויות אדם, שאין דמוקרטיה אם לא מתקיים שלטון חוק וכיוצא באלו שורה של ערכים נוספים. מהבחינה הזו נדמה לי שבחלוף השנים תפיסת הדמוקרטיה שלנו נעשתה מלאה יותר, עשירה יותר וכתוצאה מכך גם מורכבת יותר, מסובכת יותר, עם הרבה ביקורת על הרשויות השונות, לרבות הרשות השופטת. אני מניח שגם לפני 1975 המגמה היתה לכיוון הזה, אבל נדמה לי שהמגמה הזאת קיבלה עוצמה רבה מאוד אחרי כן, בעקבות פסיקת בית המשפט שהסבירה את התפיסה המורכבת של הדמוקרטיה. מדובר כאמור בתהליך, כך ששנת 1975 היא מבחינתי תאריך שרירותי לחלוטין."
הגדרת באוזנינו את ישראל כמדינה דמוקרטית, אבל נדמה לנו שלב המחלוקת נסוב בדרך כלל על המינוח הדואלי "מדינה יהודית ודמוקרטית" ועל האיזון העדין בין שני המרכיבים הללו.
"המושגים 'מדינה יהודית' ו'מדינה דמוקרטית' נכנסו לשיח החברתי בישראל בשנת 92' כחלק מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שחוקק על ידי הכנסת באותה שנה, ולכן אני רואה בכך תאריך כה חשוב. מטרתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך נאמר בחוק עצמו, היא להגן על כבוד האדם וחירותו ולעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה כמובן מחייב שוב להגדיר את המושגים, מה זה דמוקרטית ומה זה יהודית. מדינה דמוקרטית הגדרתי כבר, עכשיו נותר להגדיר את היהודית."
המחוקק כתב בחוק היסוד "מדינה יהודית ודמוקרטית", הוא לא כתב "מדינה דמוקרטית ויהודית". האם אינך חושב שהנוסח הזה משקף את סדרי העדיפויות הנורמטיביים שהתווה המחוקק, במקרים שבהם היהדות מתנגשת עם הדמוקרטיה? כלומר, קודם כול אנו מדינה יהודית ורק אחר כך דמוקרטית?
"יש כאלו שאומרים שבגלל שהמושג יהודית נכתב ראשון - הוא יותר חשוב. מנגד יש הטוענים שכאשר שני מושגים סמוכים באותה רמה, גובר המאוחר בזמן מבין השניים. לפי גרסה זו - הדמוקרטית יותר חשובה. זה, כמובן, לא כך ולא כך. לפי דעתי הסדר שבו מופיעים שני המונחים בחוק הוא שרירותי לגמרי."
מהי מדינה יהודית?
"אני מבין מהמושג מדינה יהודית שני דברים: האחד - ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית במובן המורשתי, והשני - ההיבט הציוני. לכן אני רואה במקובץ שלושה מרכיבים בהגדרת אופייה של המדינה על פי חוק היסוד: דמוקרטית, ציונית ומו