חלק ראשון
התבגרות/ הרהורי נעורים
הכאב שקורע, הכאב שפוגע.
הרגל מגונה, שאותי פוצע.
ציפורניים שורטות, נשמות אבודות,
נחנקות בבדידות, מאהבה הן מתות.
טירוף, זוועה, לחישה של אימה,
מטריפה את השכל והורסת אותך.
עיניו מביטות וקורעות אותך.
אל תבכי נערה, אני אתך.
בניין שקרס, נערה שצורחת.
דמות מעוותת מביטה למעלה,
לוחשת מילת עידוד אחרונה,
אל תבכי נערה, אני אתך.
נערה פגועה מביטה בשקיעה,
רק דמעה בודדה נושרת מעינה.
נערה צונחת ממרומיי הבניין,
נערה שכזו לא תשוב לעולם.
אל תבכי נערה, אני אתך.
***
הבלון הגדול שנמצא בפנים,
הוא חונק ולוקח את אוויר נשמתי,
ודוחס ודוחף את ליבי הזעיר
ועוצם את עיני ומכהה את רוחי.
המלאך הלבן שממתיק את כאבי,
הסכין שחותכת את גופי.
וידיו שמלטפות ועיניו שמרחמות,
את ליבי הן אוחזות ובי מתבוננות.
***
לטבוע בגופי, לטבוע בנשמתי,
לראות את הצלקת, שהורסת אותי.
לזכור את הכאב ואת ריח הטירוף,
שהפסיק את הכאב ושכח מהאמת.
לשבת מרחוק ולרצות מקרוב,
בשקט, בדממה וברעש של הנשמה.