נפרדנו כך

הקדמה

 

בעשרים השנים האחרונות ניכרת בעולם המערבי עלייה משמעותית במקרי הגירושין; מחקרים רבים עוסקים בסוגיית הגירושין ובחוויה הנלווית להחלטה גורלית זו. עם זאת, מחקרים מעטים בלבד עסקו באופן קבלת ההחלטה להתגרש ובתהליכים הפנימיים העוברים על הפרט. מטרת הספר הנוכחי לבחון את התהליכים המאפיינים את קבלת ההחלטה להתגרש, כפי שהם נחווים על ידי גברים ונשים שיזמו את הגירושין, לצד התייחסות להבדלים מגדריים בתהליך. תהליך קבלת ההחלטה להתגרש עולה בספר זה כתהליך אישי ופנימי.

 

מחקרים קודמים הראו שתהליך הגירושין מלווה בשינויים בתפיסת הזהות האישית,2 ושמשבר זהות מתרחש בעקבות אובדן אובייקט רגשי משמעותי - בן או בת זוג. הזהות הזוגית בנישואין מורכבת מזהותו של כל אחד מבני הזוג ומתפיסת ה"אנחנו" המבטאת את הזהות המשותפת ומהווה השלמה לתהליך בניית הזהות האישית.3 תהליך הפרדת הזהויות במהלך הגירושין מוגדר לא פעם כ"גירושין נפשיים", והוא תהליך קשה שעשוי להימשך שנים רבות.4 תהליך ההפרדה הרגשית של ה"עצמי" מהזהות המשותפת תובע בנייה מחדש של הזהות העצמית ושל הערכים, היחסים והתפקידים שהיו בזיקה לבן או בת הזוג. תהליך זה מעלה את רמת החרדה והלחץ ואף עלול להביא להצפה רגשית מתמשכת.5 הצורך לבסס זהות חדשה מוביל להגדרה מחודשת של הזהות האישית והתפקודית,6 לגיבוש מחדש של זהות עצמית אשר עד כה נתלתה בשותפות עם בן הזוג.

 

אירוע הגירושין נחווה כתהליך טראומטי וקשה הכולל חוויה של אובדן ושינויים פסיכולוגיים, פנימיים וחיצוניים. אולם יחד עם זאת, ישנם מחקרים שהראו שתהליך הגירושין טומן בחובו תחושות של מיטביות, צמיחה והתפתחות אישית.7 ניתן להסביר את הגירושין באמצעות שתי גישות: האחת רואה בגירושין אסון, טראומה, אובדן, הרס, משבר ופגיעה קשה בהערכה העצמית של הפרט, החווה דחייה וכישלון;8 הגישה האחרת רואה בגירושין הזדמנות להתפתחות אישית של כל אחד מבני הזוג.9

 

ההחלטה להתגרש, המתבססת מטבע הדברים על מידת שביעות הרצון של בני הזוג מהנישואין, קשורה גם ברמת המחויבות של הפרט למערכת הנישואין עצמה המִתרגמת לכוחות החוסמים את הגירושין (כלומר, לשימור הנישואין), אבל גם לכוחות הדוחפים לגירושין.10 בהמשך לכך, מחקרים הצביעו על כוחות רבים החוסמים את ההחלטה להתגרש, ביניהם דאגה לשלום הילדים, דאגה כלכלית, חשש לכרסום במעמד חברתי, גורמים תרבותיים, חברתיים ודתיים, ערכים המקדשים את הנישואין, חלוקת תפקידים נוחה, רצון לשמר את הרכוש ואת הקשרים החברתיים, תחושת שליטה בחיים, חשש מתוצאות לא רצויות וסוגיות מגדר.11 יתר על כן, מחקרים הראו שבני זוג המתמודדים עם מחסומים אלו נוטים פחות להחליט על גירושין.12

 

בין הכוחות הדוחפים לגירושין ניתן למנות פגיעה בעקבות בגידה, אלימות, אובדן האהבה, חוסר ביטחון כלכלי וקשיים רגשיים, וכן קיומה של חלופה טובה יותר לזוגיות, ללא תלות ברמת הסיפוק מהנישואין. כלומר, גם בני זוג אשר נישואיהם מאושרים יתפתו לסיים את הנישואין כאשר הם מאמינים שיש להם הזדמנות למערכת יחסים טובה יותר.13

 

באשר להבדלים בין גברים ונשים, התיאוריות הקלסיות הקשורות להתפתחות האנושית מצביעות על הבדלים פסיכולוגיים, ביולוגיים, תפקודיים וחברתיים בין המינים בכל שלב התפתחותי במעגל החיים. מחקרים מצביעים על כך שהמגדר מתווה את הגדרת התפקידים המסורתית, ועל כך שאופיים של תהליכי החִברות שעוברים גברים ונשים נבדלים באופן מהותי;14 בהמשך לכך טענו רסל קריין ואחרים15 שהנישואין "שלו" שונים באופן מהותי מהנישואין "שלה". גם מטייס קאלמין ואן פורטמן16 מבחינים בין הגירושין "שלו" לגירושין "שלה". החוקרים בחנו סוגיה זו באמצעות ארבעה מרכיבים: תעסוקת נשים, המצב הכלכלי של משק הבית, גידול ילדים במשפחה ואיכות יחסי הזוגיות; הם מצאו שנשים יוזמות גירושין יותר מגברים, ושלמרכיבים הכלכליים והחברתיים יש השפעה גדולה יותר על הגירושין שלהן. מרכיב גידול הילדים הוא הגורם היחיד המשפיע יותר על הגירושין של גברים בהשוואה לנשים.17

 

מחקרים נוספים התייחסו להיבט הכלכלי כגורם המשפיע על יוזמת הגירושין. כך למשל, בסקר לאומי על משפחות ומשקי בית בארצות הברית שנערך בשלושה סבבים18 נמצא שכאשר גברים אינם מועסקים, נשותיהם נוטות לעזוב את הנישואין. המושג "אפקט העצמאות של נשים" מבטא מצב שבו נשים שאינן מרוצות ומסופקות בחיי הנישואין מסוגלות ליזום גירושין ולעזוב נישואין אומללים אם הן מסוגלות לפרנס את עצמן ואת ילדיהן, ומכאן עולה שתעסוקת נשים מגדילה את סיכויי יוזמת הגירושין על ידן.19

 

המחקר המובא בספר זה נערך בשיטה האיכותנית, מתוך תפיסה ששיטה זו תאפשר פריסה של תמונת מציאות עשירה, סובייקטיבית וייחודית של המשתתפים. לשם כך נערכו ראיונות עומק חצי מובנים, ומדגם המחקר כלל 13 נשים ו-13 גברים (שהיו במערכות יחסים הטרוסקסואליות). כדי לבחון את מאפייני תהליך קבלת ההחלטה להתגרש, במרכזו של ספר זה עומדות שתי סוגיות מרכזיות: מהות התהליך שעוברים נשים וגברים יוזמי גירושין בהחלטתם להתגרש; ההבדלים המגדריים בתהליך קבלת ההחלטה. הספר מציג את תהליך קבלת ההחלטה להתגרש כתהליך אישי ופנימי.

 

הספר מציג מודל תיאורטי המבוסס על הבניית תהליך ההחלטה להתגרש בשלושה שלבים: שלב הידיעה, שלב גיבוש ההחלטה להתגרש ושלב יישום ההחלטה; ועל ארבעה מאפיינים בתהליך: הכחשה, בלבול ואי ודאות, התבהרות והחלטה. המודל מציג את שלבי התהליך שעברו יוזמי הגירושין, את המנגנונים ודפוסי ההחלטה שהופעלו בכל אחד מהשלבים ואת התוצאה בכל שלב בתהליך אשר הסתיים בגירושין. במצב של פירוק הנישואין אנשים נדרשים לקבל החלטות במצבים המתאפיינים בתנאי סיכון ואי ודאות, ולכן בבחינת תהליך קבלת ההחלטה להתגרש ניתן להתבסס על תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי,20 תורת הערך,21 תיאוריית ההתמדה22 ותיאוריית מיקוד הוויסות.23

 

תיאוריית ההצדקה העצמית או הדיסוננס הקוגניטיבי שפיתחו הרמון־ג'ונס והרמון־ג'ונס24 מציעה הסבר להבנת החרטה שהפרט חווה לאחר שקיבל את ההחלטה. תהליך קבלת החלטה במצב של חוסר ודאות הוא תהליך לא רציונלי, המושפע מהטיות קוגניטיביות ופסיכולוגיות. מכיוון שלפרט יש צורך לפעול באופן עקבי כדי להצדיק בפני עצמו או בפני אחרים את נכונותה של ההחלטה שקיבל, הוא נוטה להימנע מהודאה בטעויות שעשה ומצדיק את החלטתו הראשונה באמצעות הגברת המחויבות אליה. כאשר על הפרט לבחור בין אפשרויות אשר השלכותיהן מורכבות הוא חווה קונפליקט ומנסה להגיע להחלטה מתוך שיקולים רציונליים. לאחר שקיבל החלטה, הקונפליקט עשוי להפוך לדיסוננס קוגניטיבי, כלומר הפרט בוחן אם קיבל את ההחלטה הנכונה ומאדיר את החלופה שהתקבלה. ככל שהושקעו משאבים רבים יותר בכיוון שבו בחר, כך תגבר נטייתו להמשיך ולהשקיע משאבים נוספים באותו כיוון.25 עם זאת, דיסוננס קוגניטיבי עלול להתעורר גם טרם קבלת ההחלטה, במצב שבו הפרט חש כי ציפיותיו התבדו. כך, כאשר הוא עומד בפני מציאות הסותרת את אמונתו, הפרט מעדכן את אמונותיו כך שיתאימו למציאות, כדי להפחית את הדיסוננס הקוגניטיבי שהוא חווה.

 

ניתן להסביר את תהליכי קבלת ההחלטות בתנאים של סיכון ואי ודאות על ידי תורת הערך שפיתחו דניאל כהנמן ועמוס טברסקי,26 אשר מסבירה מגוון של תופעות התנהגותיות באמצעות הטיות שיפוט שונות. החוקרים טענו שהנטייה האנושית היא להחליף את המידע החסר בשיפוטים ובהטיות סובייקטיביים והיריסטיים, ושכאשר הפרט ניצב בפני הצורך להחליט הוא מנתח את משמעות המצב ומגדיר אותו במונחים של רווח והפסד. הפרט קובע נקודת ייחוס סובייקטיבית - הערכים הגבוהים ממנה נמצאים באזור הרווח, והערכים הנמוכים ממנה נמצאים באזור ההפסד. תהליכים אלו כונו על ידי החוקרים "תהליכי עריכה", והם מתייחסים לארגון האפשרויות ולניסוחן מחדש במטרה לפשט את ההערכה ואת הבחירה ביניהן. הטיית המסגור מבטאת את הבחירה של הפרט בין אפשרויות בתנאים של אי־ודאות, המושפעים מהתועלת הסופית שתופק מכל אחת מהאפשרויות ואף מהאופן שבו סוטה כל אפשרות מנקודת הייחוס. כאשר אפשרות מסוימת נתפסת כרווח הפרט נתפס כשונא סיכון, שכן הוא יעדיף לבחור בחלופה שתפיק לו רווח ודאי על פני זו שיש בה הימור. לעומת זאת, כאשר האפשרות נתפסת כהפסד, הפרט נתפס כחובב סיכון שכן הוא יעדיף לבחור בחלופה שיש בה הימור על פני זו שתוצאתה ודאית. הנטייה של הפרט היא לדבוק במצב הקיים ולבחור בחלופה המבטאת את הסטטוס־קוו.27 הטיה נוספת הקשורה לקבלת החלטות היא הטיית האישוש, אשר על פיה כאשר על הפרט להחליט על חלופה או על טענה מסוימת, הוא יעדיף לחפש עדויות התומכות בה ולא את אלו הסותרות אותה.28 הטיית האישוש מבטאת חשיבה סלקטיבית כאשר הפרט חותר לממצאים המאשרים את בחירתו, ובמקביל הוא מייתר ממצאים הסותרים את הבחירה או מתעלם מהם.29

 

אם כן, תהליכי קבלת החלטות אינם תהליכים קוגניטיביים־רציונליים בלבד - הם מערבים בתוכם תחושות, אינטואיציות ורגשות.30 מודלים אחדים התבססו על הטענה שללא השתתפות של רגשות בתהליך קבלת ההחלטה בעת סיכון לא יוכלו להתקבל החלטות וכי הערכה רציונלית אינה מספקת לבחירה בין חלופות.31 התהליך המוביל לקבלת החלטות מחייב גישה למידע זמין, אולם נדרשים גם עיבוד ופרשנוות. החלטות פגומות נובעות ממציאת מידע דל, מהטיה סלקטיבית בעיבוד המידע, מהעדר אלטרנטיבות, מכישלון בבחינת הסיכונים ומשיפוט מהיר.32

 

על פי תיאוריית "מיקוד הוויסות" (Regulatory Focus Theory) שפיתח טורי היגינס (Higgins), ההסבר למוטיבציה של הפרט לקבל החלטות מבוסס על קיומן של שתי מערכות מוטיבציה הפועלות במקביל בכל עת: מערכת מיקוד המניעה ומערכת מיקוד הקידום.33 מטרתה של מערכת מיקוד המניעה היא להבטיח התרחקות מסכנות אפשריות, וכאשר אלו מופיעות, הפרט פועל כדי להתרחק מהסכנה, להימנע. כאשר מערכת מיקוד המניעה מצליחה להרחיק את הפרט מהסכנה מתפתחת אצלו תחושת רגיעה, וכאשר היא נכשלת מתפתחת תחושת דאגה או פחד. לעומת זאת, מטרתה של מערכת מיקוד הקידום היא לאפשר לפרט לחוות התנסויות חדשות, להתמודד עם אתגרים ולחתור לעבר תגמולים עתידיים. כאשר מערכת זו מופעלת, הפרט משתמש באסטרטגיות של התקדמות. כאשר הפרט חווה הצלחה במטרות אלו מתעוררות בו תחושות חיוביות, וכאשר הוא נכשל מתעוררות תחושות של אכזבה או דיכאון. בכל רגע נתון אחת מהמערכות היא הדומיננטית והיא קובעת את התנהגות הפרט. מתוך כך, נטייתו של הפרט לממש הזדמנויות מסוכנות או לוותר עליהן ולהישמר מסכנה תלויה ביחסי הכוחות בין המערכות בזמן קבלת ההחלטה. רמת הפעילות של כל אחת מהמערכות בזמן קבלת ההחלטה תלויה בכמה גורמים, אשר אחד המרכזיים שבהם הוא תחום הבעיה העומדת בפני הפרט.

 

ממחקרים עולה שבתהליך הגירושין קיימים הבדלים בין המינים. בנוסף, תהליכי קבלת החלטות אינם תהליכים קוגניטיביים־רציונליים בלבד והם מערבים בתוכם תחושות, אינטואיציות ורגשות. מהמחקרים עולה שתפיסת הסיכון הכרוכה בקבלת ההחלטה על ידי הפרט מעוצבת על ידי הערכת תוצאות ההחלטה ומתבססת על כמה גורמים: בחירה בין אפשרויות, היתכנות ההחלטה, האפשרות לחרטה והערכה של רווח או הפסד. עוד עולה ממחקרים שתהליך קבלת ההחלטה מורכב מחמישה ממדים: הממד הקוגניטיבי, הממד הרגשי, הממד הערכי, הממד החומרי והממד ההתנהגותי.34 ההבדלים בין גברים ונשים יוזמי גירושין בקבלת ההחלטה להתגרש ייבחנו מתוך נקודת מבט משווה, ולפיכך בניתוח הנרטיבים של הגירושין עשויה סוגיית המגדר להוות ממד נוסף.35 נבחרו גברים ונשים שהגדירו את עצמם כיוזמי גירושין, כדי להבין כיצד עצם היותם של נשים וגברים יוזמי הפרידה מעצב את תהליך קבלת ההחלטה שלהם להתגרש וכיצד הוא משפיע על מהלכו.