אִמָּא, אַתְּ זוֹכֶרֶת...?
כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בְּגַן הַחַיּוֹת
אָמַרְתְּ שֶׁפִּיל הוּא בֵּן וְלָכֵן אוֹמְרִים
הַרְבֵּה פִּילִים.
אֲבָל גַּם אַרְיֵה הוּא בֵּן,
אָז לָמָּה אוֹמְרִים הַרְבֵּה אֲרָיוֹת?
לָמָּה לֹא אוֹמְרִים הַרְבֵּה אֲרָיִים?
אַרְיֵה בַּת אוֹמְרִים לְבִיאָה,
וְהַרְבֵּה – לְבִיאוֹת.
נָכוֹן, אִמָּא?
כָּכָה אוֹמְרִים
כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל בָּנוֹת?
לָ מָּ ה...
כְּשֶׁעָבַרְנוּ לְיַד צִפּוֹרוֹת
שֶׁאָכְלוּ פֵּרוּרִים,
צָחַקְתְּ וְאָמַרְתְּ שֶׁאוֹמְרִים צִפּוֹרִים?
וְאָז בָּא עוֹרֵב וְהֵבִיא חֲבֵרִים,
וּכְבָר לֹא יָדַעְתִּי לְהַחְלִיט
אִם אוֹמְרִים עוֹרְבוֹת אוֹ עוֹרְבִים?!
אֲנִי גַּם זוֹכֵר
שֶׁבְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה
וְגַם בְּשָׁנִים אַחֵר – וֹת (?)
הִצְלַחְתִּי לְכַבּוֹת אֶת כָּל הַנֵּרוֹת.
שָׁנָה, שָׁנִים
נֵר, נֵרוֹת –
בַּת, בָּנִים
בֵּן, בָּנוֹת...
עָצַמְתִּי עֵינַיִם וּבִקַּשְׁתִּי בַּלֵּב מִשְׁאָלָה,
בְּעֶצֶם שְׁתַּיִם:
אַחַת, שֶׁתִּקְנוּ לִי כַּדּוּר,
וְהַשְּׁנִיָּה –
בְּבַקָּשָׁה שֶׁהַדִּבּוּר יִהְיֶה בָּרוּר?!
אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהָבִין...
אִם הַרְבֵּה כַּדּוּר הֵם כַּדּוּרִים
וְהַרְבֵּה סֵפֶר הֵם סְפָרִים,
לָ מָּ ה ...הַרְבֵּה נֵר הֵם נֵרוֹת?
אֲנִי מִתְאַמֵּץ מְאוֹד,
שׁוּב וְשׁוּב
מִתְבּוֹנֵן,
וַאֲנִי מַבְטִיחַ לָך, אִמָּא,
גַּם נֵר הוּא בֵּן!