יש מקום אחר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יש מקום אחר
הוספה למועדפים

יש מקום אחר

ספר מודפס
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי צמרת
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2019
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 276 עמ' מודפסים

נושאים

תקציר

הסיפור החוצני היה תמיד חמקמק, דבוק בסטיגמה נוראית ומזוהם על ידי שקרים, הטעיות ותיאוריות קונספירציה, ולעיתים גם על ידי רשלנות, שהסיטו את תשומת הלב מהחומר הלגיטימי המוצק והעובדתי שעליו הוא מושתת. זהו סיפורה של טכנולוגיה כה מתקדמת ויצורים כה מוזרים, עד שאיש כמעט לא רוצה לספר אותו, ואולי אף לא אחד יודע כיצד לספר. זהו סיפורה של מציאות מוזרה יותר ממדע בדיוני המושכת אליה זלזול ולעג למרות צבר עדויות מהימנות, ואין-סוף סיפורים מרתקים שצצים שוב ושוב בכל רחבי הגלובוס וחושפים אמת שהיא לא פחות ממדהימה. 

הספר “יש מקום אחר" מתיימר להיות כרטיס כניסה לנושא מרתק, לכל מי שהתחום פחות מוכר לו וגם לאלו המתעניינים וחוקרים אותו. הספר מסדר את ההקשרים של הנושא החוצני ועוסק בנפרד במפגשים המפורסמים, בעדויות המרשימות ובהקשרים המדעיים, ההיסטוריים, הדתיים והתרבותיים של התחום. הוא מאתגר את הקורא לשאול עצמו שאלות שהתשובות עליהן כרוכות לא אחת בחוסר נוחות, ועומדות בניגוד לכל מה שנחשב עד היום לברור וידוע. הספר מכסה בצורה כרונולוגית ומרתקת את רוב התקריות משלהי העידן המודרני ועד ימינו, שלהן בסיס עובדתי רחב שנחקר לעומק, מציג עדויות מהפנטות התומכות במספר ארכיונים ותחקירים ידועים ומנסה לשפוך אור על האפשרויות המדעיות שנמצאות עדיין מחוץ להישג ידינו ומסייעות בהבנת היקפה ומשמעותה של התופעה. 
“יש מקום אחר“, כשמו, לוקח את קוראיו למקום אחר, לתובנה חדשה ומרתקת המהווה גם הכנה לקראת מה שנראה קרוב אלינו מאי פעם, חשיפת האמת על אודות ביקורי חוצנים בעולמנו זה אלפי שנים והסרה איטית, ועם זאת עקבית, של מעטה ההסוואה מעל הסוד הגדול בהיסטוריה האנושית.      
 
דניאל גרוס הוא מהנדס ויועץ בתחום התכנון האלקטרוני וחוקר את הנושא החוצני זה שנים רבות. בספר “יש מקום אחר“ מובאים סיפורי התקריות והתצפיות המשמעותיות של מאה השנים האחרונות, סיפורם של טייסים, מדענים ואנשי צבא וממשל שהיו מעורבים בהם בציר כרונולוגי מרתק המתאר ציבור גדול, רציני ואמין, שחווה מפגשים ותצפיות אשר קוראים תיגר על הבנתינו את המציאות ומקומו של האדם ביקום.

פרק ראשון

פרק 1

ממסתורי העולם העתיק ועד שלהי העידן המודרני

זה 6,000 שנה בקירוב יש בידי המין האנושי האמצעים לתעד את ההיסטוריה שלו, אך רק ב-200 השנים האחרונות אנו מנסים להבין את עברנו הקדום באופן מתוחכם מעט יותר. רק לפני 150 שנה לערך התחלנו לנבור במנהגי העבר, כפי שצ׳רלס דרווין הימם את העולם עם תיאוריה חדשה הגורסת כי החיים הם תהליך דינמי המבוסס על עיקרון הישרדותי, וקרא לו אבולוציה. רק לפני 100 שנה, הידע שלנו על תרבויות עתיקות היה זניח יחסית למה שאנו יודעים כיום. לפני כ-80 שנה לערך, היו עדיין מדעי הארכיאולוגיה והגיאולוגיה בחיתוליהם, כך שהידע שלנו על עברנו נתגלה ממש לא מזמן. ידע זה רווי עדיין בחורים נרחבים, חלקם נבעו ממלחמות, מכיבושים ומחורבן שתרבויות העבר השאירו אחריהן לאחר שאחת כבשה את מקבילתה. שריפת ספרים וקבירת אתרים היו דרך להעלמת רעיונות. דיכוי מסורת דתית ושינוי השפה התלוו לא אחת לקטל אכזר שעלה לא רק באובדן חיי אדם אלה גם באובדנה של מורשת תרבותית. איבוד ידע זה ייתכן שהביא לפערים באופן שבו אנו מבינים את העבר. אין ספק כי בתוך חלק מהחורים שההיסטוריה השאירה לנו נמצאים האלים של העת העתיקה. נראה כי ישנו קשר בין אובדן הקשר בינינו לבין האלים לבין גדימת מורשות תרבותיות ברחבי העולם העתיק. האם הקשר הזה נגדע שלא במקרה? האם ישנה יד מכוונת מאחורי אובדן זה? גם כיום יש בידינו אמונות דתיות, אבל לא כפי שהיה בעבר. לפני אלפי שנים התמודדו אנשים עם כוחות שהיו הרבה מעבר להבנתם. אמונתם של רבים התבססה על כך שהציביליזציה היא מתנת האלים. בישראל, במסופוטמיה, במצריים, ביוון, בסקנדינביה, בבריטניה, בהודו, בסין, באפריקה או באמריקה, רוב האנשים האמינו כי האלים הביאו לנו את החקלאות, את הכתיבה, את הרפואה וכל מה שיקר ערך ושכדאי להחזיק בו. כשהדתות המונותאיסטיות הפכו דומיננטיות, האלים הפכו לאל. 

מהפכת ידע שהחלה במאה ה-15 סדקה את הפרדיגמה הישנה של אמונה באל אחד או ברבים. החל בקופרניקוס, שקבע את השמש ולא את כדור הארץ במרכז מערכת הכוכבים, דרך גלילאו וניסויי הכבידה שלו, ואייזק ניוטון שהציג את חוקי הפיזיקה, ועד להבנה שכדור הארץ הוא בן מעט יותר מ-4.5 מיליארד שנים; מהאבולוציה של דרווין ועד לתורת היחסות ותורת הקוונטים — צעד אחר צעד קידם המין האנושי את הרעיון ששולט עד היום, כי כל דבר ניתן להסבר מדעי והגיוני. 

האמונות העתיקות הפכו להיראות כשרידים מוזרים לתקופה שבה שלטה הבורות והאלים הסתתרו בכל מקום שבו נמתח גבול הידע שלנו. התפיסה הרווחת הייתה כי למעט פערים ספורים פה ושם, המין האנושי הבין את רוב הדברים. אנו רואים את הטבע בעוצמתו ונפעמים ממנה, אך אנו מאמינים כי הוא נמצא בתחום ההבנה שלנו. הדבר נכון גם בקשר לאופן שבו אנו תופסים את העבר. אנו רואים אותו כטבעי ומובן.

ובכל זאת, פערים אחדים עומדים בסתירה לתפיסה זו. אחד מהם קשור להתקדמותו המדהימה של המין האנושי. צורות החיים המורכבות החלו להתקיים על פני כדור הארץ לפני כ-600 מיליוני שנים. הדינוזאורים חיו בתקופה שלפני 230 מיליון שנים ועד לפני 65 מיליוני שנים. אנו יכולים לעקוב אחרי התפתחותם ולהבחין באבולוציה ארוכה, מתסכלת ואיטית. זו הייתה הנורמה בכוכב הלכת שלנו — שינוי איטי שנמשך מיליוני שנים. הכריש למשל לא השתנה כמעט במשך כמה מיליוני שנים. הלווייתן היה פעם יצור יבשתי שחי על שפת הים ולקח לו מיליוני שנים להתפתח ליונק שהוא היום. נושם אוויר, אבל נע במעמקי הים. בהשוואה לאלו, ההומו-ספיאנס (Homo sapiens) התפתח בזמן קצר להדהים. 

רק לפני ארבעה מיליון שנים, האב הקדמון של בני האדם, האוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הילך במישורי מזרח אפריקה. אבות אבותינו דמו יותר לקופי שימפנזה מאשר לבני אדם. לפני מיליון שנה הופיע ההומו-ארקטוס. זו הייתה קפיצה גדולה אל מול משפחת האוסטרלופיתקוס. ההומו-ארקטוס התנהג ונראה יותר כמונו, אבל עדיין לא הוכר כבן אדם. למעשה, לקח לנו פחות ממיליון שנה כדי לעבור ממשהו שהוא לא אנחנו למשהו שמזוהה כיום כאנחנו. מהירות התפתחותית כזו היא חסרת אח ורע. אין זה בלתי הגיוני להרהר במהירות הזו, אף שמוצעים לה הסברים טבעיים רבים. האם קיבלנו עזרה אבולוציונית או שמא התפתחותנו המואצת נבעה מסוג של משוב חיובי שמקורו במוח המורכב והמפותח שלנו? האם יכולותינו הביאו לנו תגלית אחר תגלית, התפתחות אחת שהביאה לאחרת, או שמא נעזרנו במין מתקדם יותר? והאם זה מקור אמונתנו באלים?

ציידים, לקטים והתיעוד הראשון

בני אדם תיעדו עצמים בלתי מזוהים משחר ההיסטוריה ולכל מהלכה. אין ביכולתו ובנושאו של ספר זה אלא להציע קמצוץ ממה שתועד ומעלה שאלות מרתקות. העדות הראשונה והמעניינת מצויה כפי הנראה באיורי הקיר שבמערות אירופה, שהם הלכה למעשה ניצני האומנות האנושית. דוגמה מעניינת היא המערה בפך-מרלה (Pech Merle) שבצרפת, שבה מופיע איור המתאר עצמים אחדים שנעים סביב משהו שנראה כמו חיית בר. האיור מתוארך כבן 20 אלף שנים.

פירוש איור זה ודומים לו הוא עניין די מורכב ולא תמיד מדויק, אבל נראה כי הצייר הקדום אכן הנציח משהו שדומה לעב״ם, עצם דמוי כובע שטוח שטס סביב חיית בר כלשהי.

 

באיורי קיר אחרים, בני 5,000 שנה לערך, שנמצאו בקימברלי שבאוסטרליה, וצוירו בידי הילידים האבוריג׳ינים, נראים יצורים שלהם קראו הילידים וונדג׳ינה (Wandjina) או ״ישויות שמימיות״. במסורת האבוריג׳ינית, ישויות אלו הן חלק מהבריאה ויש בידן כוחות כבירים וגם יכולת שליטה בטבע. הדמויות המאוירות של הוונדג׳ינה, שסביב כמה מראשיהן ניתן לראות הילה (או שמא זו קסדה?), מזכירות לא במעט את מה שתואר בתקופות מאוחרות יותר כחוצנים האפורים, יצורים בעלי ראש גדול, ללא שיער, בעלי עיניים גדולות ושחורות, ללא אוזניים ופה ובעלי עור אפרפר וחלק. עד לעת החדשה, לא הבינו החוקרים מדוע ציירו האבוריג׳ינים דמויות אלוהיות כה שונות מעצמם. יצורים כאלו, דמויי אי.טי, ניתן למצוא במקומות נוספים ברחבי העולם. פטרוגליפים (ציורים חרוטים בסלע) מעניינים, שמעריכים כי הם בני 3,000 שנה, ניתן גם למצוא ביוטה שבארצות הברית. אחד מהם מתאר יצורים גבוהים ללא זרועות, עומדים בצורה מבשרת רעות. 

 

אחד היצורים נראה גדול מהאחרים ודומה מאוד לאלו שצוירו בקימברלי — אוסטרליה. לצערנו, לקדמונים לא הייתה שפה כתובה כדי לתאר את אשר ראו, אך מנין עלה רעיון במוחם של אלה לתאר יצורים מסוג כזה? כנראה לעולם לא נדע את התשובה לכך. 

פירמידת גיזה ואחנתון אל השמש

מצריים העתיקה היא ללא ספק מקור לא אכזב לתהיות ולשאלות בהקשר להתפתחותנו התרבותית. במאה ה-14 לפני הספירה שלט במצריים אחנתון (Akhenaten), שנחשב לפרעה יוצא מגדר הרגיל. אחנתון היה לא פחות ממהפכן דתי, והפך את דתה של ארצו למונותאיסטית בכך שהכריז על אתון, עצם שתואר כדיסקה בשמיים ונקרא גם אל השמש, כאל יחיד. מהכתבים הקדומים עולה כי אחנתון היה מרוכז כולו בדתו החדשה, וכפועל יוצא הזניח את ענייני האימפריה המצרית, דבר שגרם לחוסר סדר רב במדינה. האג׳יפטולוג הגרמני, יאן אסמן (Jan Assman), טוען בספרו ״משה המצרי״ כי אחנתון היה מבשר המונותאיזם בכך שהצהיר כי אתון היה לא רק האל העליון אלא האל היחיד. בכך שבר אחנתון מסורת של אלפי שנים. דבר מסקרן נוסף הוא כי אחנתון נראה שונה בייצוגו האומנותי מכל שאר המלכים שלפניו. גולגולתו המאורכת וגופו הנשי לא דמו לאלה של רוב בני האנוש באותה התקופה. גם אשתו נפרטיטי ובנותיהם תוארו באיורים כבעלות פנים מוארכות במיוחד, היקף צלעות צר במיוחד ומרחק רב מהרגיל בין הצוואר לירכיים. אין ספק כי לא מדובר בשגיאת אומן, שבוודאי לא היה מורשה לעבוד אם היה מעוות את פני מלכו. כך הם באמת נראו. 

 
 

האם יש משהו במשפחת מלוכה מוזרה זו, הנראית לא אחת לצד דיסקה שמימית, שמרמז על מוצא שונה שקשור לציביליזציה שונה משלנו? האם ייתכן שמראהו השונה של אחנתון ומשפחתו מרמז כי נשלחו אלינו מתרבות נעלמה שניסתה לנתב את מצריים העתיקה לפי צרכיה? 

חידת אחנתון אינה היחידה שהשאירו לנו המצרים העתיקים. מבין כמה מבנים ארכיאולוגיים בעת העתיקה שמאתגרים את ההיגיון הפשוט שלנו, בולטת הפירמידה הגדולה בגיזה, שבמצריים, שנבנתה באלף השלישי לפני הספירה. אג׳יפטולוגים טוענים כי הפירמידה היא לא יותר מקברו של פרעה, שהינו תוצר של תבונה, עבודה וכושר המצאה, ועדיין, מי שמנסה ללמוד את ההנדסה המדהימה ואת השלמות המתמטית, ותוהה באשר למסיביות המבנה, לא יכול שלא לשאול את עצמו אם הסברם של האג׳יפטולוגים אינו חסר בלשון המעטה. 

הפירמידה בגיזה עשויה מ-2.3 מיליון אבנים ופרושה על פני 52 דונם. מעט מהנדסים בימינו יכולים לומר כי תכננו מבנים בגודל כזה. אבל מה שבאמת מדהים במבנה זה הוא הדיוק. קל לשכוח כי במקור, לפירמידה היה חיפוי חיצוני עשוי מאבן סיד לבנה, מלוטשת באופן מושלם ומבריקה. במשך אלפי שנים נראה המבנה כאלומה זוהרת, לבנה ומבריקה שלא דומה לשום דבר אחר בעולם. רק אחרי רעידת אדמה שגרמה לנפילתן של כמה אבנים, הורידו המקומיים כמעט את כל יתר הלבנים כדי לסייע בשיקומה של קהיר. כמה אבנים כאלו ניצבות עד היום בפסגת הפירמידה. כל אחת שוקלת 16 טונות, ועם זאת, החיבורים ביניהן אינם עבים יותר מפיסת נייר.

הדיוק שבמבנה עוצר נשימה. המבנה העצום הזה מיושר בדיוק לארבעת כיווני השמיים — צפון, דרום, מזרח ומערב. היחס בין היקפה לגובהה של הפירמידה הוא בדיוק פאי (היחס בין קוטר המעגל להיקפו), משהו שהיה אמור להיות ידוע רק 1,000 שנה לאחר בנייתה.

המיקום הגיאוגרפי שלה נמצא בדיוק בקו הרוחב והאורך שהוא מרכז האזור, הכולל יותר יבשה מכל מקום אחר בעולם. ברור כי לפני המאה ה-20, שום תרבות לא הייתה יכולה לשכפל מבנה כזה, מה שמעורר את השאלה, האם ייתכן שהיה על פני כדור הארץ ידע שהלך לאיבוד, בין שהגיע ממקור חיצוני ובן שהגיע מתרבות אבודה? בכל מקרה, מדובר במסתורין אמיתי. 

בשנים האחרונות גילו חוקרים פירמידות עתיקות בכל רחבי העולם. מתברר כי מדובר במספר עצום. במרכז אמריקה לבדה יש כ-1,000 פירמידות אשר רובן מעולם לא נחקרו כיאות, ובסין נתגלו כ-200 פירמידות. האם ייתכן כי תרבויות זרות זו לזו אינן חולקות ארכיטקטורה משותפת זו במקרה? 

סתירה כרונולוגית בגובקלי-טפה 

גובקלי-טפה (Gobekli Tepe) הוא מקום מבודד אשר נמצא על רכס הררי בדרום מזרחה של טורקיה, ואשר נחשב לאחת מהתגליות המרשימות של כל הזמנים. מאז שנות ה-90׳ נחשפים על הרכס שרידים של מה שייתכן שהוא המקדש הקדום בעולם, מקדש פרה-היסטורי שכולל מבנים מגליתים (מבוסס על אבנים גדולות המשמשות לבניית מונומנט) שהקדימו את סטונהנג׳ שבדרום אנגליה בכ-7,000 שנה ועתיקים הרבה יותר מהמקדשים ומהפירמידות של מצריים הקדומה. האתר כולל אבנים מסיביות שתוארכו בכ-9,000 שנה לפני הספירה. כמו כן, נמצאו במקום פרטים רבים הכוללים עבודת חריטה יפהפייה באבן. בניית המקום מקדימה את כל מה שאנו יודעים על התפתחות הציביליזציה. הממצאים היממו מומחים אשר קבעו כי תחכום כה רב אינו אפשרי עבור תרבות כה מוקדמת בהתפתחותה. 

העדויות הארכיאולוגיות שבגובקלי-טפה מראות כי ככל הנראה פעלה בו עוד לפני פרוץ המהפכה החקלאית סוג של דת לקטים-ציידים נאוליתיים (התקופה הנאוליתית היא חלקה האחרון של תקופת האבן) מתקדמת שמאמיניה באו מכל המרחב ובנו לה מקדש ענק. מה שמעניין הוא שכל זה מתרחש אלפי שנים לפני המהפכה החקלאית, אשר נטען כי היא שיצרה את החברות החקלאיות שמהן יצאו הדתות, ולא להפך. מי גרם לאנשים אלו לעבוד, והאם הם היו עבדים — תופעה שגם לגביה סברו כי החלה אחרי המהפכה החקלאית? במקום נמצאו גם כלי חרס, עבודות מתכת, המצאת הכתיבה והגלגל ואפילו סימנים לטיפוח בעלי חיים. המקום מאורגן באופן שאינו מתאים לתקופה זו, המאופיינת בלקטים-ציידים שלא חיו בקהילות גדולות. גובקלי-טפה מוכיחה כי הייתה נוכחות מתקדמת הרבה יותר על פני כדור הארץ ממה שחוקרים האמינו כבר בסביבות שנת 10,000 לפני הספירה. אין זו ספקולציה אם כי עובדה. אם גובקלי-טפה קיים, אזי אולי יש בכך כדי לרמז על הסברים שונים מהמקובל גם לספינקס ולפירמידות? הבעיה היחידה היא כי הדבר קורא תיגר על האופן שבו אנו מבינים את התפתחות הציביליזציה של לפני שנת 4,000 לפני הספירה. 

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי צמרת
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2019
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 276 עמ' מודפסים

נושאים

יש מקום אחר דניאל גרוס

פרק 1

ממסתורי העולם העתיק ועד שלהי העידן המודרני

זה 6,000 שנה בקירוב יש בידי המין האנושי האמצעים לתעד את ההיסטוריה שלו, אך רק ב-200 השנים האחרונות אנו מנסים להבין את עברנו הקדום באופן מתוחכם מעט יותר. רק לפני 150 שנה לערך התחלנו לנבור במנהגי העבר, כפי שצ׳רלס דרווין הימם את העולם עם תיאוריה חדשה הגורסת כי החיים הם תהליך דינמי המבוסס על עיקרון הישרדותי, וקרא לו אבולוציה. רק לפני 100 שנה, הידע שלנו על תרבויות עתיקות היה זניח יחסית למה שאנו יודעים כיום. לפני כ-80 שנה לערך, היו עדיין מדעי הארכיאולוגיה והגיאולוגיה בחיתוליהם, כך שהידע שלנו על עברנו נתגלה ממש לא מזמן. ידע זה רווי עדיין בחורים נרחבים, חלקם נבעו ממלחמות, מכיבושים ומחורבן שתרבויות העבר השאירו אחריהן לאחר שאחת כבשה את מקבילתה. שריפת ספרים וקבירת אתרים היו דרך להעלמת רעיונות. דיכוי מסורת דתית ושינוי השפה התלוו לא אחת לקטל אכזר שעלה לא רק באובדן חיי אדם אלה גם באובדנה של מורשת תרבותית. איבוד ידע זה ייתכן שהביא לפערים באופן שבו אנו מבינים את העבר. אין ספק כי בתוך חלק מהחורים שההיסטוריה השאירה לנו נמצאים האלים של העת העתיקה. נראה כי ישנו קשר בין אובדן הקשר בינינו לבין האלים לבין גדימת מורשות תרבותיות ברחבי העולם העתיק. האם הקשר הזה נגדע שלא במקרה? האם ישנה יד מכוונת מאחורי אובדן זה? גם כיום יש בידינו אמונות דתיות, אבל לא כפי שהיה בעבר. לפני אלפי שנים התמודדו אנשים עם כוחות שהיו הרבה מעבר להבנתם. אמונתם של רבים התבססה על כך שהציביליזציה היא מתנת האלים. בישראל, במסופוטמיה, במצריים, ביוון, בסקנדינביה, בבריטניה, בהודו, בסין, באפריקה או באמריקה, רוב האנשים האמינו כי האלים הביאו לנו את החקלאות, את הכתיבה, את הרפואה וכל מה שיקר ערך ושכדאי להחזיק בו. כשהדתות המונותאיסטיות הפכו דומיננטיות, האלים הפכו לאל. 

מהפכת ידע שהחלה במאה ה-15 סדקה את הפרדיגמה הישנה של אמונה באל אחד או ברבים. החל בקופרניקוס, שקבע את השמש ולא את כדור הארץ במרכז מערכת הכוכבים, דרך גלילאו וניסויי הכבידה שלו, ואייזק ניוטון שהציג את חוקי הפיזיקה, ועד להבנה שכדור הארץ הוא בן מעט יותר מ-4.5 מיליארד שנים; מהאבולוציה של דרווין ועד לתורת היחסות ותורת הקוונטים — צעד אחר צעד קידם המין האנושי את הרעיון ששולט עד היום, כי כל דבר ניתן להסבר מדעי והגיוני. 

האמונות העתיקות הפכו להיראות כשרידים מוזרים לתקופה שבה שלטה הבורות והאלים הסתתרו בכל מקום שבו נמתח גבול הידע שלנו. התפיסה הרווחת הייתה כי למעט פערים ספורים פה ושם, המין האנושי הבין את רוב הדברים. אנו רואים את הטבע בעוצמתו ונפעמים ממנה, אך אנו מאמינים כי הוא נמצא בתחום ההבנה שלנו. הדבר נכון גם בקשר לאופן שבו אנו תופסים את העבר. אנו רואים אותו כטבעי ומובן.

ובכל זאת, פערים אחדים עומדים בסתירה לתפיסה זו. אחד מהם קשור להתקדמותו המדהימה של המין האנושי. צורות החיים המורכבות החלו להתקיים על פני כדור הארץ לפני כ-600 מיליוני שנים. הדינוזאורים חיו בתקופה שלפני 230 מיליון שנים ועד לפני 65 מיליוני שנים. אנו יכולים לעקוב אחרי התפתחותם ולהבחין באבולוציה ארוכה, מתסכלת ואיטית. זו הייתה הנורמה בכוכב הלכת שלנו — שינוי איטי שנמשך מיליוני שנים. הכריש למשל לא השתנה כמעט במשך כמה מיליוני שנים. הלווייתן היה פעם יצור יבשתי שחי על שפת הים ולקח לו מיליוני שנים להתפתח ליונק שהוא היום. נושם אוויר, אבל נע במעמקי הים. בהשוואה לאלו, ההומו-ספיאנס (Homo sapiens) התפתח בזמן קצר להדהים. 

רק לפני ארבעה מיליון שנים, האב הקדמון של בני האדם, האוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הילך במישורי מזרח אפריקה. אבות אבותינו דמו יותר לקופי שימפנזה מאשר לבני אדם. לפני מיליון שנה הופיע ההומו-ארקטוס. זו הייתה קפיצה גדולה אל מול משפחת האוסטרלופיתקוס. ההומו-ארקטוס התנהג ונראה יותר כמונו, אבל עדיין לא הוכר כבן אדם. למעשה, לקח לנו פחות ממיליון שנה כדי לעבור ממשהו שהוא לא אנחנו למשהו שמזוהה כיום כאנחנו. מהירות התפתחותית כזו היא חסרת אח ורע. אין זה בלתי הגיוני להרהר במהירות הזו, אף שמוצעים לה הסברים טבעיים רבים. האם קיבלנו עזרה אבולוציונית או שמא התפתחותנו המואצת נבעה מסוג של משוב חיובי שמקורו במוח המורכב והמפותח שלנו? האם יכולותינו הביאו לנו תגלית אחר תגלית, התפתחות אחת שהביאה לאחרת, או שמא נעזרנו במין מתקדם יותר? והאם זה מקור אמונתנו באלים?

ציידים, לקטים והתיעוד הראשון

בני אדם תיעדו עצמים בלתי מזוהים משחר ההיסטוריה ולכל מהלכה. אין ביכולתו ובנושאו של ספר זה אלא להציע קמצוץ ממה שתועד ומעלה שאלות מרתקות. העדות הראשונה והמעניינת מצויה כפי הנראה באיורי הקיר שבמערות אירופה, שהם הלכה למעשה ניצני האומנות האנושית. דוגמה מעניינת היא המערה בפך-מרלה (Pech Merle) שבצרפת, שבה מופיע איור המתאר עצמים אחדים שנעים סביב משהו שנראה כמו חיית בר. האיור מתוארך כבן 20 אלף שנים.

פירוש איור זה ודומים לו הוא עניין די מורכב ולא תמיד מדויק, אבל נראה כי הצייר הקדום אכן הנציח משהו שדומה לעב״ם, עצם דמוי כובע שטוח שטס סביב חיית בר כלשהי.

 

באיורי קיר אחרים, בני 5,000 שנה לערך, שנמצאו בקימברלי שבאוסטרליה, וצוירו בידי הילידים האבוריג׳ינים, נראים יצורים שלהם קראו הילידים וונדג׳ינה (Wandjina) או ״ישויות שמימיות״. במסורת האבוריג׳ינית, ישויות אלו הן חלק מהבריאה ויש בידן כוחות כבירים וגם יכולת שליטה בטבע. הדמויות המאוירות של הוונדג׳ינה, שסביב כמה מראשיהן ניתן לראות הילה (או שמא זו קסדה?), מזכירות לא במעט את מה שתואר בתקופות מאוחרות יותר כחוצנים האפורים, יצורים בעלי ראש גדול, ללא שיער, בעלי עיניים גדולות ושחורות, ללא אוזניים ופה ובעלי עור אפרפר וחלק. עד לעת החדשה, לא הבינו החוקרים מדוע ציירו האבוריג׳ינים דמויות אלוהיות כה שונות מעצמם. יצורים כאלו, דמויי אי.טי, ניתן למצוא במקומות נוספים ברחבי העולם. פטרוגליפים (ציורים חרוטים בסלע) מעניינים, שמעריכים כי הם בני 3,000 שנה, ניתן גם למצוא ביוטה שבארצות הברית. אחד מהם מתאר יצורים גבוהים ללא זרועות, עומדים בצורה מבשרת רעות. 

 

אחד היצורים נראה גדול מהאחרים ודומה מאוד לאלו שצוירו בקימברלי — אוסטרליה. לצערנו, לקדמונים לא הייתה שפה כתובה כדי לתאר את אשר ראו, אך מנין עלה רעיון במוחם של אלה לתאר יצורים מסוג כזה? כנראה לעולם לא נדע את התשובה לכך. 

פירמידת גיזה ואחנתון אל השמש

מצריים העתיקה היא ללא ספק מקור לא אכזב לתהיות ולשאלות בהקשר להתפתחותנו התרבותית. במאה ה-14 לפני הספירה שלט במצריים אחנתון (Akhenaten), שנחשב לפרעה יוצא מגדר הרגיל. אחנתון היה לא פחות ממהפכן דתי, והפך את דתה של ארצו למונותאיסטית בכך שהכריז על אתון, עצם שתואר כדיסקה בשמיים ונקרא גם אל השמש, כאל יחיד. מהכתבים הקדומים עולה כי אחנתון היה מרוכז כולו בדתו החדשה, וכפועל יוצא הזניח את ענייני האימפריה המצרית, דבר שגרם לחוסר סדר רב במדינה. האג׳יפטולוג הגרמני, יאן אסמן (Jan Assman), טוען בספרו ״משה המצרי״ כי אחנתון היה מבשר המונותאיזם בכך שהצהיר כי אתון היה לא רק האל העליון אלא האל היחיד. בכך שבר אחנתון מסורת של אלפי שנים. דבר מסקרן נוסף הוא כי אחנתון נראה שונה בייצוגו האומנותי מכל שאר המלכים שלפניו. גולגולתו המאורכת וגופו הנשי לא דמו לאלה של רוב בני האנוש באותה התקופה. גם אשתו נפרטיטי ובנותיהם תוארו באיורים כבעלות פנים מוארכות במיוחד, היקף צלעות צר במיוחד ומרחק רב מהרגיל בין הצוואר לירכיים. אין ספק כי לא מדובר בשגיאת אומן, שבוודאי לא היה מורשה לעבוד אם היה מעוות את פני מלכו. כך הם באמת נראו. 

 
 

האם יש משהו במשפחת מלוכה מוזרה זו, הנראית לא אחת לצד דיסקה שמימית, שמרמז על מוצא שונה שקשור לציביליזציה שונה משלנו? האם ייתכן שמראהו השונה של אחנתון ומשפחתו מרמז כי נשלחו אלינו מתרבות נעלמה שניסתה לנתב את מצריים העתיקה לפי צרכיה? 

חידת אחנתון אינה היחידה שהשאירו לנו המצרים העתיקים. מבין כמה מבנים ארכיאולוגיים בעת העתיקה שמאתגרים את ההיגיון הפשוט שלנו, בולטת הפירמידה הגדולה בגיזה, שבמצריים, שנבנתה באלף השלישי לפני הספירה. אג׳יפטולוגים טוענים כי הפירמידה היא לא יותר מקברו של פרעה, שהינו תוצר של תבונה, עבודה וכושר המצאה, ועדיין, מי שמנסה ללמוד את ההנדסה המדהימה ואת השלמות המתמטית, ותוהה באשר למסיביות המבנה, לא יכול שלא לשאול את עצמו אם הסברם של האג׳יפטולוגים אינו חסר בלשון המעטה. 

הפירמידה בגיזה עשויה מ-2.3 מיליון אבנים ופרושה על פני 52 דונם. מעט מהנדסים בימינו יכולים לומר כי תכננו מבנים בגודל כזה. אבל מה שבאמת מדהים במבנה זה הוא הדיוק. קל לשכוח כי במקור, לפירמידה היה חיפוי חיצוני עשוי מאבן סיד לבנה, מלוטשת באופן מושלם ומבריקה. במשך אלפי שנים נראה המבנה כאלומה זוהרת, לבנה ומבריקה שלא דומה לשום דבר אחר בעולם. רק אחרי רעידת אדמה שגרמה לנפילתן של כמה אבנים, הורידו המקומיים כמעט את כל יתר הלבנים כדי לסייע בשיקומה של קהיר. כמה אבנים כאלו ניצבות עד היום בפסגת הפירמידה. כל אחת שוקלת 16 טונות, ועם זאת, החיבורים ביניהן אינם עבים יותר מפיסת נייר.

הדיוק שבמבנה עוצר נשימה. המבנה העצום הזה מיושר בדיוק לארבעת כיווני השמיים — צפון, דרום, מזרח ומערב. היחס בין היקפה לגובהה של הפירמידה הוא בדיוק פאי (היחס בין קוטר המעגל להיקפו), משהו שהיה אמור להיות ידוע רק 1,000 שנה לאחר בנייתה.

המיקום הגיאוגרפי שלה נמצא בדיוק בקו הרוחב והאורך שהוא מרכז האזור, הכולל יותר יבשה מכל מקום אחר בעולם. ברור כי לפני המאה ה-20, שום תרבות לא הייתה יכולה לשכפל מבנה כזה, מה שמעורר את השאלה, האם ייתכן שהיה על פני כדור הארץ ידע שהלך לאיבוד, בין שהגיע ממקור חיצוני ובן שהגיע מתרבות אבודה? בכל מקרה, מדובר במסתורין אמיתי. 

בשנים האחרונות גילו חוקרים פירמידות עתיקות בכל רחבי העולם. מתברר כי מדובר במספר עצום. במרכז אמריקה לבדה יש כ-1,000 פירמידות אשר רובן מעולם לא נחקרו כיאות, ובסין נתגלו כ-200 פירמידות. האם ייתכן כי תרבויות זרות זו לזו אינן חולקות ארכיטקטורה משותפת זו במקרה? 

סתירה כרונולוגית בגובקלי-טפה 

גובקלי-טפה (Gobekli Tepe) הוא מקום מבודד אשר נמצא על רכס הררי בדרום מזרחה של טורקיה, ואשר נחשב לאחת מהתגליות המרשימות של כל הזמנים. מאז שנות ה-90׳ נחשפים על הרכס שרידים של מה שייתכן שהוא המקדש הקדום בעולם, מקדש פרה-היסטורי שכולל מבנים מגליתים (מבוסס על אבנים גדולות המשמשות לבניית מונומנט) שהקדימו את סטונהנג׳ שבדרום אנגליה בכ-7,000 שנה ועתיקים הרבה יותר מהמקדשים ומהפירמידות של מצריים הקדומה. האתר כולל אבנים מסיביות שתוארכו בכ-9,000 שנה לפני הספירה. כמו כן, נמצאו במקום פרטים רבים הכוללים עבודת חריטה יפהפייה באבן. בניית המקום מקדימה את כל מה שאנו יודעים על התפתחות הציביליזציה. הממצאים היממו מומחים אשר קבעו כי תחכום כה רב אינו אפשרי עבור תרבות כה מוקדמת בהתפתחותה. 

העדויות הארכיאולוגיות שבגובקלי-טפה מראות כי ככל הנראה פעלה בו עוד לפני פרוץ המהפכה החקלאית סוג של דת לקטים-ציידים נאוליתיים (התקופה הנאוליתית היא חלקה האחרון של תקופת האבן) מתקדמת שמאמיניה באו מכל המרחב ובנו לה מקדש ענק. מה שמעניין הוא שכל זה מתרחש אלפי שנים לפני המהפכה החקלאית, אשר נטען כי היא שיצרה את החברות החקלאיות שמהן יצאו הדתות, ולא להפך. מי גרם לאנשים אלו לעבוד, והאם הם היו עבדים — תופעה שגם לגביה סברו כי החלה אחרי המהפכה החקלאית? במקום נמצאו גם כלי חרס, עבודות מתכת, המצאת הכתיבה והגלגל ואפילו סימנים לטיפוח בעלי חיים. המקום מאורגן באופן שאינו מתאים לתקופה זו, המאופיינת בלקטים-ציידים שלא חיו בקהילות גדולות. גובקלי-טפה מוכיחה כי הייתה נוכחות מתקדמת הרבה יותר על פני כדור הארץ ממה שחוקרים האמינו כבר בסביבות שנת 10,000 לפני הספירה. אין זו ספקולציה אם כי עובדה. אם גובקלי-טפה קיים, אזי אולי יש בכך כדי לרמז על הסברים שונים מהמקובל גם לספינקס ולפירמידות? הבעיה היחידה היא כי הדבר קורא תיגר על האופן שבו אנו מבינים את התפתחות הציביליזציה של לפני שנת 4,000 לפני הספירה.