הילדה שהלכה אחורה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הילדה שהלכה אחורה

הילדה שהלכה אחורה

ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

רוֹמִי הִיא בְּדֶרֶךְ כְּלָל יַלְדָּה שְׂמֵחָה וְעוֹלֶצֶת, אֲבָל הָעֶרֶב דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת מֵעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַחֲכָמוֹת. לְאַחַר חִידוֹן נִחוּשִׁים מִשְׁפַּחְתִּי מִתְגַּלָּה הַסִּבָּה: הִיא מִתְגַּעְגַּעַת לְגַן הַיְּלָדִים וְאֵינָהּ רוֹצָה לָשׁוּב לְכִתָּה א'.
בִּרְגִישׁוּת וּבְהוּמוֹר מְתָאֵר הַסֵּפֶר יוֹם שֶׁבּוֹ שָׁבָה רוֹמִי לַגַּן, פּוֹגֶשֶׁת שׁוּב אֶת מִירִי הַגַּנֶּנֶת, מְשׂוֹחַחַת עִם הַיְּלָדִים וּמְשַׂחֶקֶת עִמָּם. רוֹמִי עוֹבֶרֶת מַסַּע חֲנִיכָה מְיֻחָד בְּמִינוֹ, בֵּין יַלְדוּת לְבַגְרוּת, בֵּין דִּמְיוֹן לִמְצִיאוּת וּבֵין חֲלִימָה לְמַעֲשִׂיּוּת. לֹא נִפְקָד מְקוֹמָהּ שֶׁל הַמֻּרְכָּבוּת הַנַּפְשִׁית הַכְּרוּכָה בַּמַּעֲבָר לְכִתָּה א', וּבִכְלָל זֶה הַכְּמִיהָה וְהַגַּעְגּוּעִים לַתְּקוּפָה שֶׁחַמְצִיצִים, חֲלוֹמוֹת וּמִשְׂחָקִים בֶּחָצֵר הָיוּ כָּל מַהוּתָהּ. בְּיוֹם זֶה לוֹמֶדֶת רוֹמִי לִרְאוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת עַל כָּל רְבָדֶיהָ, וּבְכֵנוּת רַבָּה מְתֹאֶרֶת הַשְׁלָמָתָהּ עִם כֹּחַ הַחַיִּים, עִם הַצֹּרֶךְ לְהִתְבַּגֵּר וְעִם הָעֻבְדָּה שֶׁתָּמִיד תּוּכַל לָשׁוּב וְלַחֲלֹם – וּלְבַקֵּר בַּגַּן.
זֶהוּ סֵפֶר מְיֻחָד בְּמִינוֹ הָעוֹסֵק בְּגַעְגּוּעִים – לַתְּמִימוּת, לַיַּלְדוּת וְלַמֶּרְחָב. מְחַבֶּרֶת הַסֵּפֶר נוֹגַעַת בְּנִימֵי נַפְשָׁם שֶׁל יַלְדֵי כִּתָּה א'. בַּעֲדִינוּת מְשֻׁלֶּבֶת בְּהוּמוֹר הִיא מַצִּיגָה דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת לַחֲצוֹת אֶת הַקַּו, שֶׁאֵינָהּ מִתְעַלֶּמֶת מֵהַקֹּשִׁי אֶלָּא מִתְמוֹדֶדֶת עִמּוֹ וּמַשְׁלִימָה אִתּוֹ. רוֹמִי מַצְלִיחָה לְהִתְבַּגֵּר בְּלִי לִנְטֹשׁ אֶת יַלְדוּתָהּ.
 
רִינַת גּוּר הִיא סוֹפֶרֶת, עִתּוֹנָאִית וְקוֹפִּירַיְטֶרִית. סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, "בֵּיְבִּי דּוֹל", יוּעַד לִמְבֻגָּרִים וְכָעֵת מוּפָק סֶרֶט קוֹמֶדְיָה הַמְּבֻסָּס עַל הַסֵּפֶר. "הַיַּלְדָּה שֶׁהָלְכָה אָחוֹרָה" הוּא סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים.

פרק ראשון

אֶת הָעֶרֶב הַהוּא רוֹמִי לֹא תִּשְׁכַּח לְעוֹלָם. זֶה הָיָה הָעֶרֶב שֶׁבּוֹ לֹא הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת. אַמְבַּטְיַת הַקֶּצֶף הָרֵיחָנִית שֶׁאִמָּא הֵכִינָה לָהּ לֹא הִצְלִיחָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. גַּם לֹא מִשְׁפַּחַת הַבַּרְוָזִים מִפְּלַסְטִיק, שֶׁאִתָּהּ אַַבָּא הִמְחִיז לָהּ הַצָּגָה. גַּם לֹא הַסִּפּוּר שֶׁאָחִיהָ הַגָּדוֹל עִדּוֹ סִפֵּר לָהּ בְּקוֹלוֹת מַצְחִיקִים. אֲפִלּוּ לֹא כְּשֶׁקָּרְאוּ לְשָׂשִׂי, הֶחָתוּל הַפּוֹזֵל שֶׁל הַשְּׁכֵנִים. זֶה הָיָה הָעֶרֶב שֶׁבּוֹ רוֹמִי לֹא נִכְנְסָה לַמִּטָּה, לֹא שָׁמְעָה מוּזִיקָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, רַק יָשְׁבָה עַל כִּסֵּא וּבָכְתָה. בָּכְתָה וּבָכְתָה וּבָכְתָה.
זֶה הָיָה מַדְאִיג מְאֹד, כִּי רוֹמִי הִיא יַלְדָּה שְׂמֵחָה וְעוֹלֶצֶת. הִיא כָּל כָּךְ מַצְחִיקָה, עַד שֶׁצְּחוֹק הַדִּגְדּוּגִים שֶׁלָּהּ מַצְלִיחַ לִשְׁלֹחַ זְרוֹעוֹת דַּקִּיקוֹת יָשָׁר לַבֶּטֶן שֶׁל כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא לְיָדָהּ. 
בַּהַתְחָלָה זֶה מְגָרֵד קְצָת וְאָז מְדַגְדֵּג דִּגְדּוּג שֶׁל מַמָּשׁ. מִין צְחוֹק שֶׁמַּדְבִּיק אֶת הַהוֹרִים וְאֶת עִדּוֹ, אֶת הַשְּׁכֵנִים וְאֶת שָׂשִׂי הֶחָתוּל. פַּעַם אַחַת רוֹמִי צָחֲקָה כָּל כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁהַלָּקוֹחוֹת בַּמַּכֹּלֶת שֶׁל שְׁמַרְיָהוּ הִתְחִילוּ גַּם הֵם לִצְחֹק, אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה רָחוֹק. 
 
אֲבָל בָּעֶרֶב הַהוּא רוֹמִי לֹא הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִתְחִילוּ בְּחִידוֹן נִחוּשִׁים. “תַּגִּידִי, רוֹמִי, אוּלַי קִבַּלְתְּ מַכָּה בַּהַפְסָקָה?" שָׁאֲלָה אִמָּא. 
“אוּלַי מִישֶׁהוּ מָשַׁךְ לָךְ בַּצַּמָּה בַּכִּתָּה?" הִתְעַנְיֵן אַבָּא. 
“אֲנִי יוֹדֵעַ! נֶעֱלַבְתְּ מִמִּישֶׁהוּ", אָמַר עִדּוֹ. 
אֲפִלּוּ שָׂשִׂי, הֶחָתוּל הַפּוֹזֵל שֶׁל הַשְּׁכֵנִים, שָׁאַל בִּשְׂפַת הַחֲתוּלִים, “אַתְּ בּוֹכָה כִּי מָשְׁכוּ לָךְ בַּזָּנָב?" 

עוד על הספר

הילדה שהלכה אחורה רינת גור
אֶת הָעֶרֶב הַהוּא רוֹמִי לֹא תִּשְׁכַּח לְעוֹלָם. זֶה הָיָה הָעֶרֶב שֶׁבּוֹ לֹא הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת. אַמְבַּטְיַת הַקֶּצֶף הָרֵיחָנִית שֶׁאִמָּא הֵכִינָה לָהּ לֹא הִצְלִיחָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. גַּם לֹא מִשְׁפַּחַת הַבַּרְוָזִים מִפְּלַסְטִיק, שֶׁאִתָּהּ אַַבָּא הִמְחִיז לָהּ הַצָּגָה. גַּם לֹא הַסִּפּוּר שֶׁאָחִיהָ הַגָּדוֹל עִדּוֹ סִפֵּר לָהּ בְּקוֹלוֹת מַצְחִיקִים. אֲפִלּוּ לֹא כְּשֶׁקָּרְאוּ לְשָׂשִׂי, הֶחָתוּל הַפּוֹזֵל שֶׁל הַשְּׁכֵנִים. זֶה הָיָה הָעֶרֶב שֶׁבּוֹ רוֹמִי לֹא נִכְנְסָה לַמִּטָּה, לֹא שָׁמְעָה מוּזִיקָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, רַק יָשְׁבָה עַל כִּסֵּא וּבָכְתָה. בָּכְתָה וּבָכְתָה וּבָכְתָה.
זֶה הָיָה מַדְאִיג מְאֹד, כִּי רוֹמִי הִיא יַלְדָּה שְׂמֵחָה וְעוֹלֶצֶת. הִיא כָּל כָּךְ מַצְחִיקָה, עַד שֶׁצְּחוֹק הַדִּגְדּוּגִים שֶׁלָּהּ מַצְלִיחַ לִשְׁלֹחַ זְרוֹעוֹת דַּקִּיקוֹת יָשָׁר לַבֶּטֶן שֶׁל כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא לְיָדָהּ. 
בַּהַתְחָלָה זֶה מְגָרֵד קְצָת וְאָז מְדַגְדֵּג דִּגְדּוּג שֶׁל מַמָּשׁ. מִין צְחוֹק שֶׁמַּדְבִּיק אֶת הַהוֹרִים וְאֶת עִדּוֹ, אֶת הַשְּׁכֵנִים וְאֶת שָׂשִׂי הֶחָתוּל. פַּעַם אַחַת רוֹמִי צָחֲקָה כָּל כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁהַלָּקוֹחוֹת בַּמַּכֹּלֶת שֶׁל שְׁמַרְיָהוּ הִתְחִילוּ גַּם הֵם לִצְחֹק, אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה רָחוֹק. 
 
אֲבָל בָּעֶרֶב הַהוּא רוֹמִי לֹא הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִתְחִילוּ בְּחִידוֹן נִחוּשִׁים. “תַּגִּידִי, רוֹמִי, אוּלַי קִבַּלְתְּ מַכָּה בַּהַפְסָקָה?" שָׁאֲלָה אִמָּא. 
“אוּלַי מִישֶׁהוּ מָשַׁךְ לָךְ בַּצַּמָּה בַּכִּתָּה?" הִתְעַנְיֵן אַבָּא. 
“אֲנִי יוֹדֵעַ! נֶעֱלַבְתְּ מִמִּישֶׁהוּ", אָמַר עִדּוֹ. 
אֲפִלּוּ שָׂשִׂי, הֶחָתוּל הַפּוֹזֵל שֶׁל הַשְּׁכֵנִים, שָׁאַל בִּשְׂפַת הַחֲתוּלִים, “אַתְּ בּוֹכָה כִּי מָשְׁכוּ לָךְ בַּזָּנָב?"