פתח דבר
השבת הקסם לעולם
בתווך המשתרע בין בריאות לסגנון חיים, בין רפואה לחברה ולמיסטיקה ובין גוף לנפש ולרוח, צומח התחום המכונה "רפואה משלימה".1 כינוי זה מאגד בתוכו שיטות רבות ושונות לטיפול בבריאות. בין שיטות הרפואה המשלימה הנפוצות ניתן להזכיר אוסטיאופתיה, איורוודה, שיטת אלכסנדר, אקופונקטורה, ארומתרפיה, ביופידבק, דמיון מודרך, הומיאופתיה, הילינג, יוגה, נטורופתיה, עיסוי, שיטת פאולה, שיטת פלדנקרייז, רייקי, רפואה סינית, רפלקסולוגיה ושיאצו. שורשי חלק משיטות אלו נעוצים בתקופות קדומות בתרבויות המזרח הרחוק, כמו למשל שיטות ריפוי סיניות מסורתיות בנות אלפי שנים. שיטות אחרות הומצאו מאוחר יותר באירופה, כמו ההומיאופתיה, וחלקן אף בישראל, כמו שיטת פלדנקרייז. מגוון שיטות אלו, שלרוב אינן נחשבות כחלק מהרפואה הממוסדת המודרנית במדינות המפותחות, נכחו לאורך כל המאה ה-20, כולל אמצע המאה, הנחשב ל"תקופת הזהב" של הרפואה המודרנית (Johnston, 2004). טווח של שיטות טיפול ואידיאולוגיות — החל מתנועות למזון בריאות (Ackerman, 2004), דרך איורוודה (Reddy, 2004) וטיפולים בלתי שגרתיים לפוליו (Rogers, 2004) ועד להומיאופתיה והתנגדות לחיסונים (Davidovitch, 2004) — יכולות להדגים עד כמה הרפואה האלטרנטיבית נשארה חיונית לאורך כל המאה ה-20.
בארץ ישראל צורת הריפוי הנפוצה עד תחילת המאה ה-20 הייתה רפואה ערבית עממית־מסורתית שכללה שיטות רבות ומגוונות, כגון הקזת דם, קמעות, שימוש בצמחי מרפא, ריפוי בכוויות ועוד (כהן, 2009). גם העולים היהודים שהגיעו לאחר קום המדינה ממדינות המזרח הרבו להשתמש בשיטות ריפוי עממיות שהיו נהוגות בקהילותיהם.2 חלק משיטות עממיות מסורתיות אלו נעלם, וחלק אחר משמש עד היום שלא במסגרת הממסד הרפואי, ואף מתחזק בהשפעת תהליכים הדומים לאלו המובילים לצמיחת העניין ברפואה המשלימה. לעתים נוצרות שיטות טיפול המשלבות אלמנטים מרפואה עממית מקומית יחד עם שיטות רפואה משלימה (Huss, 2007). הרפואה המודרנית בישראל החלה להתמסד בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי מאות רופאים מוסמכים שהיגרו לישראל, בעיקר מגרמניה, והיוו את עמוד השדרה של מערכת הבריאות בתקופת המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של המדינה (שובל ואנסון, 2001). במקביל החלו לפעול גם מטפלים בשיטות שונות שקיבצו סביבם קבוצות של מאמינים. כך למשל, בשנות ה-30 פעלו בישראל כמה נטורופתים, ובפינת רחובות מאפו ובן יהודה בתל אביב הוקם בית מרקחת "הגליל", שמכר תרופות הומיאופתיות. בשנות ה-40 המציאה פאולה את שיטתה לחיזוק השרירים הטבעתיים. בשנות ה-50 החלו לתרגל יוגה, ומשה פלדנקרייז המציא את שיטתו. בשנות ה-60 היו שתרגלו לפי שיטת אלכסנדר וטיפלו באקופונקטורה, ובשנות ה-70 החלו לעסוק בכירופרקטיקה, רפלקסולוגיה, איורוודה ורפואה אנתרופוסופית (כהן, 2009).
נקודת ציון במודעות לרפואה משלימה הייתה פרסום של סקר שנערך בארצות הברית (Eisenberg et al. 1998), וחשף מגמה משמעותית של עלייה במידת השימוש ברפואה משלימה: עלייה מ-34% מהאוכלוסייה בשנת 1990 ל-42% ממנה בשנת 1997, שהשתמשו באחת מתוך 16 שיטות נפוצות. נמצא גם ששיעור הביקורים אצל מטפלים ברפואה משלימה עלה מ-36% ל-46%, וששיעור ההוצאות של האזרחים מכיסם על טיפולים אלו השתווה לשיעור ההוצאות על שירותי בריאות רגילים. מחקרים נוספים שנערכו בשני העשורים האחרונים הראו גם הם על עלייה במידת השימוש בטיפולי רפואה משלימה במדינות מערביות שונות וכן בישראל.3 במחקר שנערך בגליל4 דיווחו 44% מהמשתתפים על שימוש בשיטת רפואה משלימה או עממית אחת לפחות במהלך השנה החולפת, ו-33% דיווחו על התייעצות עם מטפל. 96% מהמשתתפים תמכו בהכללת טיפולי רפואה משלימה או מסורתית במערכת שירותי הבריאות (Ben Arie et al. 2009). צמיחת הרפואה המשלימה בישראל ניכרת גם בעלייה במספר המטפלים, בתי הספר והמרפאות לרפואה משלימה, הן פרטיות והן אלו שנפתחו במרבית בתי החולים ובכל קופות החולים בארץ. גם כשטיפולי רפואה משלימה ניתנים במסגרת ארגוני הבריאות הממוסדים, כמעט תמיד הם אינם חלק מהטיפול הניתן דרך ביטוח הבריאות הממלכתי, ואינם נכללים בסל הבריאות של ישראל, והמטופל נדרש לשלם עבורם. קופות החולים מציעות ביטוחי בריאות משלימים הכוללים טיפולי רפואה משלימה במחיר מופחת. למרות שגשוג הרפואה המשלימה בישראל, חשוב לציין שעד היום המדינה אינה מפקחת על ההכשרה של המטפלים ועל טיפוליהם, ואינה מסדירה אותם, למעט ניסיונות להסדרה פנימית בתוך עמותות מקצועיות ובארגונים המעסיקים.
גם מדעני ביו־רפואה אינם מתעלמים מצמיחת הרפואה המשלימה. מחקרים רפואיים נערכו, ומאמרים רבים התפרסמו בעשרים השנה האחרונות על הרפואה המשלימה. המחקרים עוסקים בנושאים שונים, החל מבחינת השפעות הטיפולים ומידת בטיחותם, דרך דפוסי שימוש בשיטות טיפול שונות ועמדות כלפיהן ועד לניסיונות להבנת מנגנוני הפעולה הביו־רפואיים של טיפולים אלו. במאגר המידע הרפואי הגדול והנפוץ "מדליין/פבמד" פורסמו עד כה מעל 637,400 מאמרים על רפואה משלימה או הקשורים אליה,5 וכ-39,100 מאמרים פורסמו בשנת 2009 לבדה.
כיצד ניתן להסביר את שגשוג הרפואה המשלימה בתרבויות מודרניות לצד ביו־רפואה מתקדמת, מצילת־חיים, שַליטה והגמונית? גורמים רבים ושונים מעורבים בשגשוג הרפואה המשלימה ומובילים אליה. ניתן להצביע למשל על כוח המשיכה של הפילוסופיה המוצעת ברפואה המשלימה. יש המציינים גורמים כמו קוצר ידה של מערכת הבריאות הממסדית וכישלונה לטפל במחלות כרוניות, ויש המציינים את הרתיעה מתרופות. גורמים נוספים המשפיעים בעוצמה הם שילוב של כוחות כלכליים ופוליטיים של גופים כמו חברות תרופות, חברות ביטוח, תאגידי תקשורת, מפלגות ופעילים פוליטיים, קבוצות לובי ותנועות חברתיות. במהלך העשורים האחרונים הפך תחום הטיפול בבריאות לכוח כלכלי משמעותי יותר ויותר — דבר המתבטא בביסוס רשתות של בתי חולים וקופות חולים, ביטוחי בריאות, חברות תרופות גדולות ועוד ארגונים המתחרים ביניהם. בארצות הברית ארגונים לטיפול בבריאות נוטים להכליל טיפולי רפואה משלימה משתי סיבות: סיבה אחת היא הרצון להפחית הוצאות טיפוליות, בעיקר דרך עידוד אורח חיים בריא ומניעת מחלות; סיבה אחרת היא הרצון למשוך לקוחות חדשים (Goldstein, 2002). גם בישראל הראה מחקר (קשת, 2010), שקופות החולים משתמשות ברפואה המשלימה למשיכת לקוחות, וזאת על רקע התחרות ביניהן.
חברות התרופות הן אלמנט משפיע משמעותי נוסף. מחקרים בסיסיים רבים על תרופות נערכים כיום על ידי חברות התרופות עצמן ולא באוניברסיטאות. במשך שנים לא התעניינו חברות אלו ברפואה משלימה מאחר שעל מזון בריא ותרופות טבעיות לא ניתן לרשום פטנט. מצב זה הוביל להיעדר כספי מחקר לבחינת השפעות טיפולים אלו. כיום, כששיווק התרופות אינו מתבצע עוד רק דרך רופאים, אלא גם דרך פרסום הפונה ישירות ללקוחות, ושוק התרופות ללא מרשם גדל, חברות התרופות יכולות לשווק ללקוחות תרופות התואמות לתפיסות ברפואה המשלימה. כך מפתחות חברות גם מוצרים כמו ויטמינים טבעיים, תוספי תזונה, תה ג'ינסנג, גלולות אכיניציאה ועוד רבים. תהליכים אלו ואחרים קידמו את הרפואה המשלימה מהשוליים אל תוך התעשייה והחיים הכלכליים הרחבים.
בנוסף, הפכה הרפואה המשלימה, המבוקשת על ידי הציבור, לנושא הנוכח במדיה. ספרים מודפסים, תוכניות טלוויזיה מוקדשות לתחום, עיתונים מופצים, ואתרי אינטרנט מוקמים ופועלים. נוכחותה של הרפואה המשלימה במדיה מחזקת בציבור את תחושת הלגיטימציה הניתנת לטיפולים אלו. גם מבחינה פוליטית מקבלת הרפואה המשלימה מקום מרכזי יותר. הקמת המרכז לרפואה משלימה ואלטרנטיבית (NCCAM) וההכרה בו כחלק מארגון הבריאות הלאומי של ארצות הברית הובילו גם הם להרחבת הלגיטימציה הניתנת כיום לרפואה המשלימה. בארצות הברית ובמדינות נוספות הרישוי וההסמכה של המטפלים הולכים ומתקדמים (Goldstein, 2002). בישראל, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להסדרת התחום, הוראת הרפואה המשלימה והעיסוק בה נותרו כמעט נטולי כל פיקוח, רישוי והסמכה.
מאפיין רב־חשיבות המאפשר לרפואה המשלימה לפלס את דרכה הפוליטית הוא מהותה המשלבת. אף שהיא מציעה חלופה לחלק מהטיפולים הרפואיים, ובמבט רחב יותר, אולי גם לסדר הרפואי ההגמוני, ואף שכונתה במשך שנים רבות "רפואה אלטרנטיבית", היא אינה שואפת להתנתק מהעולם הרפואי המודרני, אלא להשתלב בו ולשלבו בתוכה. מובילי הדרך ברפואה המשלימה אינם מציעים מהפכה, ואף אינם נוטלים צד פוליטי. בארצות הברית למשל הרפואה המשלימה נסמכת על קשר גם ל"ימין" וגם ל"שמאל" הפוליטיים, וכך מגשרת בין קטגוריות פוליטיות נפוצות: מחד גיסא, רבות מהביקורות הבסיסיות על הרפואה הממסדית צומחות מפרספקטיבה פוליטית שמאלנית המתנגדת לדומיננטיות הפרופסיונלית ולרווחים העצומים הקיימים למשל ברפואה פרטית ובחברות תרופות; מאידך גיסא, הרפואה האלטרנטיבית מחזקת את האחריות האישית לבריאות, ומדגישה פתרונות חוץ־ממסדיים, לא מדינתיים ולא ממשלתיים לבעיות בריאות, המעניקים לרפואה זו נופך ימני (Goldstein, 2002; Johnston, 2004).
גם בישראל הרפואה המשלימה חוצה מחנות פוליטיים, ואינה נוטלת צד בממסד הפוליטי. בספרה על חזון "העידן החדש" בישראל, המתייחס גם לרפואה המשלימה, מנתחת דלית שמחאי (2009) את האופן שבו התנגדות להגמוניה אינה מתבטאת בהכרח דרך שיח המוגדר כפוליטי. היא מראה כיצד "תרבות העידן החדש מציעה התנגדות באמצעות סגנון חיים וסימבוליקה מבלי שחבריה יתנתקו מהזרם המרכזי או יביעו ניכור ביחס אליו. כך גם אם פעילותם בצמתי המפגש עם התרבות והחברה הדומיננטית אינה מוגדרת על ידם כפעולה פוליטית, הרי שכוונתם ליצור שינוי ופעילותם הייחודית לממש כוונה זו הופכות אותם לשחקנים בעלי השפעה על החברה בה הם פועלים" (שם: 322). כחלק מיצירת השינוי שאינו מוגדר כפעולה פוליטית, אנו עדים כיום בישראל להתפתחות של שילובים בין הלכה דתית לבין רוחניות חילונית. כך מפותחות וממוצאות שיטות ריפוי משלימות הקשורות להלכה יהודית, לקבלה ולמיסטיקה יהודית, כגון רייקי יהודי,6 בודהיזם יהודי,7 שיטת ימימה,8 הילינג יהודי, כוח האותיות לריפוי,9 מדיטציית המרכבה10 ועוד. כן מוקמות מכללות ללימודי שיטות אלו ואחרות, כגון "אחלמה — מכללה לרפואה שלמה על פי חוכמת הקבלה" ו"אלימה — מכללה לרפואה משלימה ברוח היהדות". בנוסף על כך, הרפואה המשלימה נקשרת גם לתנועות חברתיות ופוליטיות הנוטות ל"שמאל", ועוסקות באקולוגיה, ביחס לטבע, לגוף, לזכויות בני אדם, לקבוצות חברתיות ואתניות, לנושאי מגדר ולסוגיות הקשורות למיניות.
האם הגורמים הכלכליים והפוליטיים המשפיעים בעוצמה הם היוצרים את כוח המשיכה של הרפואה המשלימה? האם ניתן לראות ברפואה המשלימה תוצר קפיטליסטי וגיוּוּן נוסף של סל המוצרים המשמשים לטיפול בבריאות? האם הרפואה המשלימה אינה אלא אופנה חדשה וחולפת של סגנון חיים?
התשובה שאתן בספר זה היא שהרפואה המשלימה אינה רק "קישוט" קפיטליסטי, "נוצה בכובע" או "אופנה חולפת". מטרתי היא להראות שהרפואה המשלימה, הכוללת מגוון דרכים לטיפול בבריאות, יוצרת שיח חדש המאפשר לדבר על מה שאי־אפשר לדבר עליו בשיח הרפואי המודרני המדעי. הצעתי היא שהרפואה המשלימה מנתבת דרך אפיסטמולוגית להבנָיַת ידע מסוג חדש. בספר זה אבקש להעמיק ולהתמקד בידע ההוליסטי והאטרקטיבי המאפשר מתן משמעות לטיפול בבריאות ולחיים בכלל, או אם להשתמש בפָּרַפְרָזָה לביטויו של ובר — להשיב את הקסם לעולם. במובן זה ניתן לראות ברפואה המשלימה חלק מתרבות "העידן החדש", הכוללת מגוון של תופעות שונות שעיקרן חיפוש אחר התפתחות רוחנית (שמחאי, 2009) או חזון ליצירת חברה מיסטית כתשובה לחוסר הנחת החברתית מאובדן הקסם בעולם מנוכר, אנונימי, רציונלי ואינסטרומנטלי (וקסלר, 2007).
טענתי הראשונה בספר זה היא, שצמיחת הרפואה המשלימה היא ניסיון להשבת הקסם והקדושה האבודים לעולם הרפואה המודרני והרציונלי, לעולם המפוכח שהושל מקסמיו. "הסרת הקסם מהעולם" הוא ביטוי שטבע הסוציולוג מקס ובר (Weber, 1946), ובו הביע געגועים לחברה המסורתית שבה היה יכול האדם להעניק למציאות חייו משמעות לכידה, כוללת ואורגנית. בביטוי מפורסם זה ביטא ובר צער על פירוק המשמעות הלכידה לתחומי משמעות נפרדים, תוך שבירת תפיסת העולם לתחומים שונים ומובחנים זה מזה, כגון דת, מדע, כלכלה, שלטון ורפואה. התנפצות משמעות החיים הלכידה על קרקע הרציונליזציה המודרנית לוותה באובדן הקסם הדתי והמיסטיקה. "כאן בא לידי סיומו אותו תהליך גדול בתולדות הדת של 'העברת הקסם מן העולם', שהתחיל בנביאי ישראל ובשיתוף עם המחשבה המדעית היוונית דחה את כל אמצעי הישועה המאגיים כאמונות שווא ומעשי חטא. הפוריטני האמיתי פסל אפילו טקס דתי כלשהו..." (מתוך האתיקה הפרוטסטנטית של ובר, 1934 [1984: 50]).
ובר ראה בדיפרנציאציה של ספֵרות תרבותיות תהליך של אובדן משמעות לכידה והיעדר בסיס נורמטיבי משותף. היעדר מכנה משותף בין מערכות הערכים המעוגנות בספֵרות השונות מונע יכולת הצדקה של פעולה או הענקת משמעות לפעולה שהן מעבר לספירה אחת מוגדרת — מדעית, דתית או אסתטית. במצב זה, כשאדם נדרש להחלטה ולהכרעה בין ערכים מתנגשים המעוגנים בספֵרות השונות, אין לו יכולת להפעיל שיקול דעת משמעותי. תהליך הדיפרנציאציה, שהחל עם ראשית הקפיטליזם, הוביל גם לאוטונומיזציה של תת־מערכות של הפעולה החברתית המודרכות על ידי שיקולי רציונליות תכליתית, ובראשן הכלכלית־טכנולוגית והפוליטית־אדמיניסטרטיבית, שמאז סוף המאה ה-18 מאפיינות את הקפיטליזם המערבי (אופיר, 1993).
הזמנים המודרניים מאופיינים על ידי רציונליזציה ואינטלקטואליזציה. העולם המודרני הפך למנוהל ולבירוקרטי יותר, וכללי המשחק שהתבססו על יחס סטנדרטי, אובייקטיבי ולא אישי הצמיחו תחושת ניכור. "הרציונליזציה של הפעולה", במילותיו של ובר, היא בחירת האמצעים המתאימים ביותר להשגת יעד מסוים, כך שהתוצאה תושג ביעילות מרבית. ובר הראה שהרציונליזציה מאפיינת שינויים רבים החלים בתקופה המודרנית כמעט בכל תחומי החיים, ההולכים ונפרדים זה מזה. הקפיטליזם והבירוקרטיה, שניהם מייצרים תרבות רציונלית שבה מופעלים כללים פורמליים וקריטריונים לא אישיים להערכת בני אדם ומעשיהם. אלו מבוססים על הבירוקרטיה הצומחת, המחלישה את חשיבותם של הקשרים הבין אישיים שמקורם בהסדרים מסורתיים. עקרונית, אדם אינו מוערך על פי שיקולי שייכות מסורתית, אלא על פי קריטריונים סטנדרטיים מוגדרים מראש. רציונליות זו אינה הרציונליות הערכית המתייחסת לערכים המודעים של האדם, אלא הרציונליות מכוונת המטרה והפורמלית, שפירושה התאמה יעילה של האמצעים לקידום המטרה.
ובר הצר על תהליך הרציונליזציה המאפיין את התקופה המודרנית. הוא ראה בה התפכחות מן המסתורין, התמעטות הספונטניות וביטול היופי והמתח שהיו אצורים במה שלא היה ידוע עד תום. זאת משום שמבחינה עקרונית, גם מה שאינו ידוע היום נחשב כניתן לידיעה בעתיד. הטבע והעולם הסובב אינם נתפסים עוד דרך מיתוסים, סמלים וקדושה, משמעות חיי הפרט אינה נטועה עוד במערכת הקוסמית האלוהית הכוללת, ואמונה אינה מנחה עוד את פעולות האדם. הרציונליזציה הגוברת בעולם הקפיטליסטי המודרני הובילה לתפיסתנו את העולם ואת עצמנו כאובייקטים קרים של מבט רציונלי מדעי. מכאן נובע המשבר של אובדן המשמעות: "האדם המודרני בעל חופש ובעל יכולות טכנולוגיות וארגוניות ללא תקדים, אך אינו יכול לענות על שאלה בסיסית כמו: 'למה אני חי ולאן אני הולך?'" (אילוז, 2002: 45). לפי ובר, הרציונליזציה היא "כלוב הברזל" שבו שבוי האדם שאיבד את הקסם שהיה טמון בעבר בלא ידוע, במסתורי ובעל טבעי, ועמו אבדה לו גם המשמעות של החיים. במילותיו של ובר: "בכל מקום בו היישום השיטתי של ידע אמפירי ורציונלי הסיר מהעולם את מעטהו המאגי והפך אותו למנגנון שפועל לפי חוקים סיבתיים, התערערה לתמיד ההנחה האתית שהעולם הוא יקום שנברא על פי צו אלוהי, הנחה המעניקה לו משמעות מוסרית כלשהי, שכן בתפיסת עולם אמפירית, ועל אחת כמה וכמה בתפיסת עולם מתמטית, אין כעיקרון מקום לאורח חשיבה המחפש 'משמעות', תהיה אשר תהיה, בתופעות של העולם הפנימי".11
שיח הרפואה המשלימה מביע חוסר נחת מתהליך "הסרת הקסם מהעולם", מהרציונליזציה, מהניכור, מהדיפרנציאציה של תחומי משמעות, שהובילה לתהליך של אובדן משמעות לכידה, ומהאוטונומיזציה של תת־מערכות הפעולה החברתית, המודרכות על ידי שיקולי רציונליות אינסטרומנטלית תכליתית, המאפיינים כולם את הרפואה המודרנית ואת דרכה לטיפול בבריאות. ברפואה המשלימה, כתופעה תרבותית ורעיונית, ניתן לראות ניסיון להשיב לעולם את המשמעות הקסומה האבודה, ולשחרר את האדם מ"כלוב הברזל" של הרציונליזציה.
ברפואה המשלימה נעשה מאמץ לאחד חזרה בריאות גופנית עם נפש ורוח, רפואה פיסית עם נפשית, ולשלב בהן רוחניות, מיסטיקה ודת. לשלב את הרפואה המערבית עם המזרחית ואת הרפואה הקדומה עם הרפואה העכשווית. במקום רציונליות סטנדרטית, בירוקרטית וא־אישית וניכור, שיח הרפואה המשלימה מדבר על טיפול אישי אינדיווידואלי, ומדגיש את חשיבות הקשר מטפל־מטופל. האדם מוצג ונתפס כמכלול פיסי, נפשי, רוחני, מיסטי ואנרגטי, כחלק בלתי נפרד מאנרגיית הסביבה והיקום — האדם השלם כחלק מהיקום כמכלול שלם.
הגישה ההוליסטית ברפואה המשלימה מבוססת על תפיסות מאחידות ומוניסטיות של היקום ושל המצוי בו. הרעיון הוא שמערכות אינן יכולות להיות מוסברות רק על ידי סך כל מרכיביהן. הגישה ההוליסטית מנוגדת לרדוקציוניזם מדעי, שלפיו שלם הוא הרכבה של חלקים (כמו אטומים), ועל ידי לימוד חלקים אלו ניתן להכיר את השלם. הרדוקציוניזם המדעי נובע, בין היתר, מהשאיפה להפחתה — אנו מבקשים לגבש הסבר סיבתי לכמה שיותר תופעות באמצעות מספר קטן ככל האפשר של חוקים. כך למשל ניתן להסביר את כל היסודות כמורכבים מאטומים או את כל האורגניזמים הרב־תאיים כמורכבים מתאים. האוחזים בגישה ההוליסטית טוענים לאיכויות נוספות ומורכבות הקיימות במכלול או בשלם, כמו למשל באדם השלם, שאינן ניתנות לתפיסה ולהבנה על ידי בחינת סך חלקיו.
דוגמה בולטת לגישה הוליסטית היא אחד הסלוגנים המאפיינים את הרפואה המשלימה "גופנפש". מונח זה מסמל קישור בלתי ניתן להפרדה בין גוף לנפש, ויש לו השלכות על ידע ועל דרכי טיפול ומחקר רפואיים. כך למשל, הלשכה למקצועות בריאות משלימים בישראל (2007), עמותה הפועלת כארגון גג של מקצועות הרפואה המשלימה והחינוך לבריאות בישראל, מציגה את משמעות השם "רפואה משלימה" כ"רפואה שמסייעת לאדם לחזור להיות שלם: מכלול שיטות ריפוי שמסייעות לאדם למצוא את כוחו הפנימי ואת דרכו האישית לחזור להיות בריא ושלם בגופו, נפשו ורוחו...". ראש העמותה יאיר שמר (2007) כתב:
מודל התפיסה ההוליסטית של החיים, מודל שמחבר גוף, נפש, אנרגיה ורוח ליחידה אחת, אינו נגמר או מתחיל בבריאות האדם. על כן לגישה ההוליסטית, כדרך חשיבה ודרך חיים, יש השלכות על תחומי חיים רבים [...] חכם זן בשם דוגן, שחי לפני כשבע מאות שנים אמר: "האדם מקבל את אישור קיומו מן הדברים כולם. אם אני מתבונן בדברים אני מתבונן בי. כי הרי אני והדברים אנו השתקפותנו ההדדית ברגע ההתבוננות" [...] אנו, משפחת המטפלים ברפואה משלימה, מקווים שחדירת החשיבה ההוליסטית [...] היא אחת מהסנוניות שמבשרות את בוא האביב, האביב של תור הזהב של האנושות, שאנו מחכים לו בכיליון לב ועיניים.