מפת הימים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים 4
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מפת הימים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים 4
מכר
מאות
עותקים
מפת הימים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים 4
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

מפת הימים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים 4

5 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    רנסום ריגס נולד וגדל בפלורידה והיום הוא מתגורר בעירם של הילדים המשונים, לוס אנג'לס. הוא למד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת דרום קליפורניה ויצר סרטים קצרים שזכו להערכה רבה. ריגס מרבה לכתוב על מסעות, ואת סדרת המאמרים שלו, Strange Geographies, תוכלו לקרוא ב-mentalfloss.com וכן ב-ransomriggs.com. בימים אלה כותב ריגס את הספר השלישי והאחרון בסדרת מיס פרגרין.

    תקציר

    לאחר שהציל את המשונים באירופה בספריית הנשמות, השלישי בסדרת המעון של מיס פרגרין לילדים משונים, שב ג'ייקוב בספר הרביעי, מפת הימים, אל מחוזות ילדותו בפלורידה ואיתו מיס פרגרין, אֶמה וחבריהם. יחד מנסים החברים לפתוח דף חדש בעולם הרגילים ובעולם המשונים כאחד.
     
    החזרה אל העבר חושפת סודות משפחתיים ואיתם אחריות גדולה. עד מהרה הילדים מגלים קהילה שלמה של משונים, שחיים בסכנה מתמדת. רק ג'ייקוב וחבריו יוכלו לעזור להם להגיע למקום מבטחים, אך לשם כך יהיה עליהם לצאת מתחת לכנפה הבטוחה והמגוננת של מיס פרגרין ולהתמודד עם עולם פראי ללא חוקים, שאיש מהם עוד לא מבין.
     
    טרילוגיית המעון של מיס פרגרין שהתה יותר משנה ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס, נמכרה במיליוני עותקים ברחבי העולם, ועובדה לסרט בבימויו של טים ברטון.  סיפור אנושי מרגש, פנטזיה מצמררת וכובשת לבני 12 עד 120. 

    פרק ראשון

    מעולם לא פקפקתי בשפיות הנפשית שלי כמו באותו לילה ראשון, כשהאישה־הציפור ובני חסותה הגיעו להציל אותי מבית המשוגעים. לשם היו מועדות פניי, דחוק בין הדודים החסונים שלי במושב האחורי במכונית של הוריי, כשחוֹמה של ילדים משונים כמו זינקה ישר מדמיוני אל שביל הגישה שמולנו, וכולם מוארים באור פנסי הרכב כמו להק של מלאכים.
    עצרנו בחריקת בלמים. ענן אבק בלע הכול מעבר לשמשה הקדמית. האם העליתי באוב הדים שלהם, איזו הולוגרמה מרצדת שהוקרנה מעומק תודעתי? כל הסבר אחר נדמה סביר יותר מהאפשרות שהחברים שלי באמת כאן, עכשיו. בחברת משונים יש תחושה שהכול ייתכן, אבל ביקור שלהם הוא אחד הדברים המעטים שנותרו בלתי אפשריים בעליל.
    אני זה שבחר לעזוב את רובע השטן. לחזור הביתה, לאן שהחברים שלי אינם יכולים לבוא. קיוויתי שבבית אולי אצליח לשזור מחדש את החוטים הנפרדים של חיי: הנורמלי והמשונה, השגרתי והיוצא דופן.
    גם זה לא היה אפשרי. סבא שלי ניסה לצרף את החוטים הנפרדים של חייו ונכשל לחלוטין, ובסופו של דבר הפך למנוכר ממשפחתו המשונה והרגילה גם יחד. בכך שסירב לבחור חיים כאלה על פני אחרים, הוא גזר על עצמו לאבד את שניהם — בדיוק כפי שעמד לקרות לי.
    דמות צעדה מבעד לאבק המתפזר.
    "מי את בדיוק?" שאל אבא.
    "אַלמה לֶפֶיי פֶּרֶגרין," היא השיבה, "ראש מועצת העיתיות הזמנית והמנהלת של הילדים המשונים האלה. כבר יצא לנו להיפגש בעבר, אם כי קשה לי להאמין שאתה זוכר. ילדים, תגידו שלום."

    רנסום ריגס נולד וגדל בפלורידה והיום הוא מתגורר בעירם של הילדים המשונים, לוס אנג'לס. הוא למד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת דרום קליפורניה ויצר סרטים קצרים שזכו להערכה רבה. ריגס מרבה לכתוב על מסעות, ואת סדרת המאמרים שלו, Strange Geographies, תוכלו לקרוא ב-mentalfloss.com וכן ב-ransomriggs.com. בימים אלה כותב ריגס את הספר השלישי והאחרון בסדרת מיס פרגרין.

    עוד על הספר

    מפת הימים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים 4 רנסום ריגס
    מעולם לא פקפקתי בשפיות הנפשית שלי כמו באותו לילה ראשון, כשהאישה־הציפור ובני חסותה הגיעו להציל אותי מבית המשוגעים. לשם היו מועדות פניי, דחוק בין הדודים החסונים שלי במושב האחורי במכונית של הוריי, כשחוֹמה של ילדים משונים כמו זינקה ישר מדמיוני אל שביל הגישה שמולנו, וכולם מוארים באור פנסי הרכב כמו להק של מלאכים.
    עצרנו בחריקת בלמים. ענן אבק בלע הכול מעבר לשמשה הקדמית. האם העליתי באוב הדים שלהם, איזו הולוגרמה מרצדת שהוקרנה מעומק תודעתי? כל הסבר אחר נדמה סביר יותר מהאפשרות שהחברים שלי באמת כאן, עכשיו. בחברת משונים יש תחושה שהכול ייתכן, אבל ביקור שלהם הוא אחד הדברים המעטים שנותרו בלתי אפשריים בעליל.
    אני זה שבחר לעזוב את רובע השטן. לחזור הביתה, לאן שהחברים שלי אינם יכולים לבוא. קיוויתי שבבית אולי אצליח לשזור מחדש את החוטים הנפרדים של חיי: הנורמלי והמשונה, השגרתי והיוצא דופן.
    גם זה לא היה אפשרי. סבא שלי ניסה לצרף את החוטים הנפרדים של חייו ונכשל לחלוטין, ובסופו של דבר הפך למנוכר ממשפחתו המשונה והרגילה גם יחד. בכך שסירב לבחור חיים כאלה על פני אחרים, הוא גזר על עצמו לאבד את שניהם — בדיוק כפי שעמד לקרות לי.
    דמות צעדה מבעד לאבק המתפזר.
    "מי את בדיוק?" שאל אבא.
    "אַלמה לֶפֶיי פֶּרֶגרין," היא השיבה, "ראש מועצת העיתיות הזמנית והמנהלת של הילדים המשונים האלה. כבר יצא לנו להיפגש בעבר, אם כי קשה לי להאמין שאתה זוכר. ילדים, תגידו שלום."