ליקה

מחפשים את המטמון

"מה מחזיק אותנו, סם?"

"האמונה שיש קצת טוב בעולם הזה, מר פרוֹדוֹ. והוא ראוי שנילחם בשבילו."

בדומה לטולקין, גם המינגוויי כתב פעם שהעולם הוא מקום טוב וראוי שיילחמו בשבילו. בימינו אלו, קל יותר לראות את הלחימה מאשר את הטוב. קל להצביע על השמיים הקודרים ועל העננים השחורים, אבל אולי כולנו צריכים להיות דומים יותר לסֶמוַוייז (סם) גמג'י אמיץ לב (אם כי אולי לא שעירים בכפות הרגליים כמוהו), ולראות את הטוב שיש בעולמנו.

חברתי ריטה גדלה בלטביה בעידן הסובייטי. אולי לטביה לא הייתה מוֹרדוֹר, אולם זאת הייתה תקופה של פחד וחוסר אמון, תקופה שבה כל חלון כוסה בווילון והחשדנות והסודיות עיצבו את אופיין של הקהילות. מדי פעם הופיעה בעיר משאית וייטנאמית עמוסת בננות. וכיוון שלא ידעו מתי יוכלו שוב להשיג בננות, נהגו חברתי ובני משפחתה לקנות בננות רבות ככל שהשיגה ידם וככל שיכלו לשאת.

ואז הייתה מתחילה ההמתנה, כי הבננות היו עדיין ירוקות ואי אפשר היה לאכול אותן. הם היו מניחים את הבננות בארון חשוך כדי לזרז את הבשלתן. תהליך שינוי צבען של הבננות מירוק לצהוב נראה כמו מעשה כשפים בעיר שהייתה כולה חמישים גוונים של אפור. בקטנותה חשבה ריטה שבעולם קיימים רק שלושה צבעים: שחור, אפור וחום. אביה החליט לשנות את זה ולקח אותה להרפתקה של חיפוש מטמון בעיר: חיפוש של צבע, של יופי ושל הטוב בעולם.

וזאת המטרה של הספר הזה: לקחת אתכם להרפתקה של חיפוש מטמון — למרדף אחרי האושר, למציאת הטוב שאכן קיים בעולם הזה — ולהוציא אותו אל האור כדי שנוכל, כולנו יחד, לעזור להפיץ אותו. ספרים הם אמצעי נפלא להפצת רעיונות. הוּגֶה, הספר הקודם שלי, שיתף את כל העולם בסוד האושר של הדנים. הספר עודד את קוראיו להתמקד בהנאות הפשוטות של החיים, ומאז פרסומו אני מקבל מבול של מכתבים נחמדים מכל רחבי תבל.