בעיצומן של התפתחויות טכנולוגיות מהירות, בשנות ה-30 של המאה ה-20, ישב הסופר הגרמני אריך קסטנר (Kästner) וכתב סיפור בדיוני על מסע מרתק בעיר העתידנית אלקטרופוליס. התיירים המסיירים בעיר הבחינו שברגע מסוים הרימו תושביה את מבטם לשמים, שהופיעו בהם "לבן על גבי כחול, החדשות. 'אין סכנה לאלקטרופוליס' זו הייתה הכותרת. ואחר כך הופיע דין וחשבון של ועדת הבטיחות. חוץ מזה הופיעו ידיעות על משא ומתן כלכלי עם מאדים, תוצאות מחקרים מדעיים שונים, תוכניות הרדיו והקולנוע למחר ולבסוף הוקרן פרק המשך ברומן השחקים היומי".1

אמצעי תקשורת דמיוני כמו זה שתיאר קסטנר, המאפשר לקבל כל מידע, מכל מקום, כל הזמן, נגיש היום לרבבות ברחבי העולם. המערך המופלא המכונה היום אינטרנט, המאפשר גם להפיץ מידע ולא רק לקבלו, מגשים את החלומות, התקוות והשאיפות של יצרנים, מפתחים וצרכנים של אמצעי התקשורת האלקטרוניים: להחליף בנקל, עם כל אחד, כמות בלתי מוגבלת של מסרים מסוגים שונים, בקצב העברת המחשבות.

די להקיש על מקש בדפדפן של המחשב השולחני, הנייד או זה הנמצא בכף היד, ומנהרות האלקטרונים הפרושות מתחת למקלדת הפלסטיק מתחילות בתהליך העברת המסרים. המוני הטרנזיסטורים הממוקמים במחשב האישי ובמחשבים הקשורים אליו הופכים מרגע ההקשה לצינורות הובלה, ובכל מגע אנושי הם משתנים: נדלקים ונכבים. הפקודות המתבצעות על ידי ההקשה גורמות לשדות כוח להניע את האלקטרונים הלוך ושוב בין דפי האינטרנט ולסרוק מיליוני קבצים בשניות. התוצאות המתקבלות מתועלות דרך הטרנזיסטורים, נוצרת סדרת אותות המגיעה למסך המחשב, והמידע שנדלה באמצעות הפעולות האלה מופיע על הצג. כל התהליך המורכב הזה מתרחש על ידי לחיצת כפתור קלה אגב שתיית הקפה, בזמן עמידה ברמזור או סתם בצעידה.

האינטרנט, בשילוב התקשורת הניידת, נחשב להמצאה חדשה יחסית, אבל הפיתוח העכשווי התבסס, כמו כל טכנולוגיות תקשורת בעבר, על אמצעי תקשורת ישנים מהן: הטלגרף, הטלפון, הרדיו והטלוויזיה.

בדומה לרשת התקשורת הממוחשבת, ההיגיון שהנחה את פיתוחן של הטכנולוגיות האלה היה ליניארי — כל מדיום התיימר לחפות על חסרונותיו של זה שקדם לו, להשלימו ולעתים להחליפו אפילו. הטלגרף התגבר על מגבלות הגיאוגרפיה, הטלפון הוסיף קול למסרים הדוממים, הרדיו הפיץ את הצלילים והקולות במרחבים עצומים, הטלוויזיה עיטרה את הקולות בתמונות נעות, והמחשב איחד בהדרגה את כל ארבע הטכנולוגיות.

כל אחד מהאמצעים האלה תוכנן כדי לסייע למשתמשיו לשפר את התקשורת ביניהם בעזרת היכולת להחליף מסרים רבים יותר, מגוונים יותר, ממקומות רבים יותר וליותר אנשים, וזאת כדי לשדרג את היחסים הבינאישיים, את סביבת העבודה, את הקהילה הקרובה והמורחבת ואת עצמנו.

ואולם אף אחת מטכנולוגיות התקשורת לא נחתה עלינו סתם. המצאתה, הבנייתה ואימוצה של כל אחת היו תולדה של תהליכים מורכבים של עיצוב ופיתוח התלויים באינטרסים פוליטיים וכלכליים של מוסדות ויחידים, תהליכים שהונעו ועוכבו על ידי תקוות ופחדים, שהוגבלו והתאפשרו על ידי החברה וההיסטוריה. על כן ההיסטוריה של טכנולוגיות המדיה היא תמיד היסטוריה חברתית. אמצעי תקשורת חדש אינו מפעל של בודדים שהמציאו מעין תותב חדש לגופו של האדם שבאמצעותו הוא מחליף מסרים מגוונים עם אנשים הממוקמים במרחק, אלא תוצר של שיתופי פעולה וקונפליקטים בין שחקנים רבים: הוגים, מעצבים, מפתחים, מממנים, מחוקקים וכמובן גם צרכנים, שממציאים את הטכנולוגיה בכל פעם מחדש, כל הזמן ובכל מקום. ההיסטוריה של הטכנולוגיה אינה מתחילה או נגמרת אפוא ברגע המצאתה, ייצורה או שיווקה, אלא מתרחשת עם ובעקבות שפע השימושים שעשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם עושים בה.

בספר הזה אנסה להתבונן מתוך תנועה על התהוותן, תפקידן והשפעתן של טכנולוגיות מדיה אלקטרוניות ולהציע סיפור אחד על ההיסטוריה שלהן. אתרכז בסיפורן של חמש מכונות: הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה והמחשב. ההיסטוריה השונה והמשותפת של כל אחת מאלה תורכב מכמה סיפורים המרכיבים יחד את סיפורה של הטכנולוגיה. יסופר סיפורם של הממציאים, המפתחים והמממנים מצד אחד, וסיפורם של המשתמשים מצד אחר.

למרות המרכזיות של טכנולוגיות המדיה בסיפור הזה, העיסוק במדיה לא יהיה חד־צדדי. בסיפורים שיוצגו כאן יודגש הקשר בין ההיסטוריה של המהפכות הפוליטיות, הכלכליות והתרבותיות בתקופה המודרנית והמודרנית המאוחרת ובין תולדות התפתחותם של אמצעי התקשורת האלקטרוניים. טכנולוגיות התקשורת האלקטרוניות תרמו להתבססותם של רעיונות ליברליים ועודדו את צמיחתן של תפיסות לאומניות. הן הפיצו את הדמוקרטיה וחיזקו את הדיקטטורה. הן אפשרו את הולדת הקפיטליזם ותרמו להתהוות הסוציאליזם. הן גרמו לאוכלוסיות גדולות להגר לעיר ועודדו רבים אחרים לנוע אל פרבריה. הן העצימו את הפמיניסטים ובמקביל תרמו לחיזוק השוביניזם. הן השפיעו על טיבם ואופיים של היחסים בין אדם לאדם, בין הפרט לקבוצה, בין האזרח לריבון, בין עניים לעשירים, בין עירונים לכפריים, בין משכילים לבורים, בין הורים לילדים, בין המינים.

בלב הספר עומדות טכנולוגיות מדיה, אבל הספר אינו מכוון רק לקוראים שעוסקים במדיה באופן מקצועי. להפך, הפנייה היא לכל המשתמשים במדיה: אלה שממציאים את הטכנולוגיות ואלה שמפתחים אותן, אלה שמשווקים אותן ואלה שקונים אותן, המייצרים את התכנים המופצים במדיה והצורכים אותם, המאמצים אותם והמתנגדים להם, מי שמוצאים בהם נחמה ומי שנרתעים מהם, מי שמפחדים מנזקי הטכנולוגיות ומי שתולים בהן תקוות גדולות.

טכנולוגיות המדיה האלקטרוניות, שהיו נחלתם של מעטים לפני פחות ממאתיים שנה, הן היום חלק בלתי נפרד מהעולם שלנו, ויש להן השפעה על העתיד של כולנו. אי־אפשר להתנתק מהן ואי־אפשר לנתק אותן מההיסטוריה שלנו, היסטוריה שכדי להסבירה חשוב להביא בחשבון את ההיסטוריה של הטכנולגיות הללו. אני מקווה שהסיפור המוצג כאן יתרום במשהו לכך. אם הוא יצליח, זה יהיה בזכות רבים, בני משפחה, חברים, עמיתים למקצוע ועשרות תלמידים שתרמו לו ישירות או בעקיפין. אזכיר את חלקם בהערכה גדולה ובסדר האלף־בית: גידי אביבי, יונתן יערי, עמית פינצ'בסקי, פול פרוש, עטרה פרנקל־פארן, שאול צבן ונעמה שפי. מובן שאיש מהם אינו נושא באחריות לטעויות שעשויות להופיע בספר.