אם קשה כל כך לגרום לאנשים להכיר בקיומו של עולם שהם אינם רואים, הרי זה משום שאין להם איברים מפותחים דיים שבאמצעותם הם יוכלו לצפות בו ולתפוס אותו, איברים הדומים לאלה שמאפשרים להם לקיים קשר עם העולם הפיזי: איברי המישוש, הראייה, השמיעה, הריח והטעם.

עצם הרעיון שקיים עולם אחר שמאוכלס באינספור ישויות, בלתי נראות אבל ממשיות בדיוק כמו אלה שאנו מתחככים בהן מדי יום — שחלק מהן אף מפותחות יותר מהאדם עצמו — הוא רעיון שאינו מתקבל על הדעת, או אפילו נחשב למטורף בעיני רוב בני האדם. כל מה שהם אינם רואים במו עיניהם, ומה שהמכשירים המשוכללים ביותר בשירות המדע (מיקרוסקופים, טלסקופים וכיוצא באלה) לא מסוגלים לזהות, אינו קיים. ובכן, זהו טיעון גרוע. האם הם רואים את מה שכל כך מהותי לגביהם, את חייהם שלהם עצמם?... קחו לדוגמא אדם השרוע על האדמה; אפשר לראות אותו, אפשר למשש אותו, אבל למעשה הוא מת. דבר־מה בלתי נראה עזב אותו, אותו הדבר שגרם לו ללכת, לאהוב, לדבר ולחשוב. תוכלו להניח לצדו את כל המזונות ואת כל אוצרות העולם ולומר לו: "כל זה בשבילך, יקירי, תיהנה!" אבל דבר לא יעזור, הוא לא יזוז. כיצד אפשר אפוא לפקפק בקיומו של עולם בלתי נראה?

העולם הנראה היה כלי ריק אם העולם הבלתי נראה לא היה מפיח בו חיים ומזין אותו. כדי למצוא את מקורו של הנראה יש לחפש תמיד את הבלתי נראה. אם העולם קיים עבורכם, אם אתם יכולים לראות את השמיים, את השמש ואת הארץ, הרי זה הודות לעיקרון חבוי בתוככם שמאפשר לכם לגלות את הדברים הללו באמצעות "מכשירים" מסוימים, כלומר עיניכם. אם העיקרון הבלתי נראה לא היה קיים, עיניכם לא היו יכולות לשמש אתכם ולא הייתם רואים דבר. העולם הנראה אינו אלא המעטפת של העולם הבלתי נראה, שבלעדיו לא היינו יכולים להכיר דבר מכל מה שסובב אותנו.1

אלה אשר שוללים נחרצות את קיומו של העולם הבלתי נראה מוכיחים בכך שהם לא העמיקו לחשוב. כי במה הם עסוקים יום ולילה? האם הם רואים את מחשבותיהם ואת רגשותיהם? לא. אם כך, מדוע מחשבותיהם ורגשותיהם מייצגים מבחינתם ודאות מוחלטת? האם מי שמאוהב מטיל ספק באהבתו? הוא אינו רואה את אהבתו, אינו נוגע בה, אבל בשבילה הוא מוכן להפוך שמיים וארץ. והנשמה, והמצפון, מי רואה אותם? כשאנו נשבעים: "במצפון נקי אנו מרשיעים אדם זה"? אנו גוזרים את דינו של אדם בשם משהו שמעולם לא ראינו ושייתכן שאנו אף מפקפקים בקיומו: ובכן, האם זה הגיוני?

לאמיתו של דבר, ומבלי שהם מוכנים להכיר בכך, האנשים מאמינים אך ורק בדברים בלתי נראים ובלתי מוחשיים. הם חושבים, מרגישים, אוהבים, סובלים ובוכים מסיבות בלתי נראות, ובעת ובעונה אחת מתעקשים לטעון שאינם מאמינים בעולם הבלתי נראה. איזו סתירה! רק תחשבו על כמות הפשעים שאנשים מבצעים משום שהם מתייחסים לכל מה שעובר להם בראש כאל מציאות. בעל קנאי חושד שאשתו בוגדת בו, ומבלי לוודא זאת רוצח אותה. אחר חושד שהיריב שלו חותר להרוס אותו, והנה לכם עוד רצח.

האנשים אף פעם אינם מטילים ספק במה שהם חושבים ומרגישים, הם משוכנעים לחלוטין שמדובר באמת לאמיתה. כשאתם שוטחים בפניהם את נקודת המבט שלכם, הם אומרים: "טוב, נראה... אני אלמד את העניין... אעשה מחקר קטן". אבל מה יש להם ללמוד, לאלה שחושבים ומרגישים? הרי מחשבותיהם ורגשותיהם הם עבורם המציאות היחידה. במובן מסוים, יש היגיון בדבר. כשאתם צועקים משמחה או מכאב, איך תוכלו להטיל ספק בממשות של מה שאתם חווים? המציאויות הפנימיות הן מציאויות שאין עליהן עוררין. מדובר בישויות חיות, ולכן המקודשים מלמדים על קיומו של עולם בלתי נראה, לא מוחשי, אשר מהווה את המציאות היחידה. למעשה, העולם הזה הקרוי "בלתי נראה" אינו כה בלתי נראה עבורם: הוא נראה, הוא מוחשי וממשי, רוחש יצורים, זרמים, אורות, צבעים, צורות וניחוחות אמיתיים הרבה יותר מאלה של העולם הגשמי, והם מכירים את העולם הזה, חוקרים אותו ולומדים אותו.

אכן, טעות לחשוב שלא ניתן ללמוד ולחקור בדייקנות את הרגשות, התחושות והמחשבות, כל אותם דברים השייכים לעולם הנפשי והרוחני. כל המדענים שמניחים בצד את העיסוק בעולם הרוחני מתוך מחשבה שאין בידינו כלים לחקור אותו, פשוט טועים. הכלים האלה קיימים גם קיימים, והם נאותים ומהימנים אף יותר מאלה שבוחנים את התופעות בעולם הפיזי. בכימיה ובפיזיקה ישנה הנחה קבועה שלפיה טעות שולית במדידות ובחישובים היא אפשרית, ולמעשה כמעט הכרחית. לא ניתן לשקול חומר עד לאלקטרון האחרון שבו. בעוד שבמדע של העולם הבלתי נראה גם האלקטרון נחשב, נשקל ומחושב: שם שולטת הדייקנות המוחלטת.

כן, החיים, החיים הפנימיים, הרוחניים, ניתנים ללימוד וחקירה אף ביתר שאת מהמימד הגשמי, אבל רק בתנאי שפיתחנו את אותם אמצעים שמביאים לדיוק מוחלט, כלומר את האיברים הרוחניים שלנו. כל זמן שלא פיתחנו אותם, אין לנו זכות לשלול את המציאות של העולם הבלתי נראה. יתר על כן, גם את חמשת החושים הפיזיים שלו האדם לא פיתח באופן מספק. ישנם בעלי חיים שרואים, שומעים, מריחים וקולטים תופעות שאנחנו לא מסוגלים לתפוס: ריחות, צלילים, קרינות אור מסוימות ואפילו סימנים מקדימים לסערות, רעידות אדמה, מגפות וכן הלאה.

הגישה ההגיונית היחידה שהמדענים יכולים אפוא לנקוט היא לומר: "מצב הידע הנוכחי שלנו לא מאפשר לנו לנקוט עמדה, עלינו להמשיך לחקור את הנושא". אבל תחת זאת הם מביעים את דעתם ומוליכים את האנושות שולל. מכאן שהאחריות מוטלת עליהם, ובבוא היום הם ישלמו על כך ביוקר, שכן אחריותם היא דבר ידוע והשמיים חסרי רחמים כלפי מי שמרמה את בני האדם. כל אותם מדענים שמחשיבים את עצמם לקנה המידה האוניברסלי אינם מבינים שבשל המגבלות שלהם לא רק שהם חוסמים לעצמם את הדרך אלא הם גם חוסמים אותה עבור האנושות כולה. כיצד ייתכן שאנו מאמינים לחוקר שביקר בקצה האחר של העולם ומספר לנו שראה ארץ כזאת או אחרת, שזורם בה נהר כזה או אחר ושמתגוררים בה תושבים כאלה או אחרים, אבל מסרבים להאמין לכל מי שהלך לבקר במחוזות אחרים, מחוזות רוחניים, ושב כדי לספר על מסעו? ייתכן שחוקרי הארצות הללו משקרים ובכל זאת אנו מאמינים להם, אבל כשמדובר בחוקרי העולם הבלתי נראה, אנו מפקפקים באופן שיטתי בכל מה שהם אומרים.

כל כתבי הקודש של הדתות כולן מזכירים את קיומם של יצורים בלתי נראים שנוכחותם מלאת משמעות עבור החיים וגורל האנושות. הדת הנוצרית מחלקת אותם לשתי קבוצות גדולות: רוחות האור ורוחות האופל, המלאכים לעומת השדים. מסורות אחרות טוענות מלבד זאת שישנן גם רוחות טבע ששוכנות בארבעת היסודות. פעמים רבות דיברתי איתכם על כל הישויות הללו, ובמיוחד על היררכיות המלאכים שהקבלה מזכירה ושהמסורת הנוצרית אימצה, ולכן לא אחזור על כך הפעם.2

אני באופן אישי מאמין בעולם הבלתי נראה, אני מאמין אך ורק בו: כל הקיום שלנו נשלט על ידי העולם הבלתי נראה, ספוג בו. רגשי הנחת והשמחה שלנו, ובד בבד תחושות הסבל והכאב, גם אלה קשורים בנוכחותם של יצורים בלתי נראים שאנחנו מושכים לעברנו בהתאם לאורח חיינו. ודאי תגידו: "איננו רואים אותם, ולכן הם אינם קיימים". ובכן, ענו לי בבקשה, האם אפשר לבקש מעיוור לתאר את מה שאינו רואה? אילו הייתם רואי נסתרות, הייתם רואים בשעה של שמחה גדולה המון ישויות מכונפות חשות לעברכם ונושאות מתנות של אור, שרות, רוקדות ומותירות מאחוריהן שובלי צבע נוצצים וניחוחות ערבים. ובתקופות של אי שקט או חרדה, הייתם רואים ישויות מעוותות המושכות בשיערכם, שורטות ודוקרות אתכם. את הישויות הללו מכנה המסורת האזוטרית בשם "הבלתי רצויים": הן ניגשות לבני האנוש ואומרות: "הו, האישה הנחמדה הזאת, הגבר הנחמד, הם נראים מעניינים! בואו נעשה להם קצת צרות, יהיה משעשע לראות אותם זועקים ומתפתלים". ובכן כן, זה מה שקורה כשאתם חשים אומללים ומיוסרים.

ברור מאליו שבמאה העשרים האליטות האינטלקטואלית והרפואית אינן יכולות לקבל את הרעיון שישויות מיטיבות או מזיקות שכאלה מבקרות את האנשים כדי לעזור להם ולנחם אותם, או לחלופין כדי לענות ולהרוס אותם. המדענים חושבים שמדובר ביסודות כימיים שמפריעים למהלך התקין של התפקוד הנפשי או תורמים לו. אמת, אלה הם יסודות כימיים, אבל מאין הם באים? היסודות הכימיים הם ההתגלמות המוחשית של אותן רוחות מיטיבות או מזיקות שהאדם עצמו מושך אליו. אם בחולשותיהם ובמעידותיהם פותחים האנשים פתח לישויות האפלות, אזי הן יחדרו לתוכם ויגרמו להפרעות שהפסיכולוגים והפסיכיאטרים מכנים בכל מיני שמות, אבל למעשה יש להן מקור אחד ויחיד: נוכחותם של אותם "בלתי רצויים" שנמשכו אלינו על ידי אורח החיים הפגום שלנו.3

העובדות הללו מוסברות היטב בכל כתבי הקודש ורואי נסתרות אישרו אותן. אבל כל זמן שבני האדם לא פיתחו את הכישורים הרוחניים שמאפשרים להכיר את העולם הבלתי נראה, הם ימשיכו להטיל ספק במדע החניכה, הם ינסחו פילוסופיה שמבוססת אך ורק על מה שקולטים חמשת החושים, והמסקנות של פילוסופיה כזאת יהיו בהכרח שגויות.

כדי להבין לאשורה את סוגיית ה"בלתי רצויים", די להיזכר בכל האורגניזמים הזעירים שאינם חדלים לאיים על בני האדם ולהרוס אותם. בין שנכנה אותם מיקרובים, נגיפים, חיידקים או בקטריות, מתי הצליחו הביולוגים לגלות את קיומם בעזרת המיקרוסקופ? לפני קצת יותר ממאה שנה, זה הכול. לפני הגילוי, ייחסו למחלות סיבות בלתי סבירות לחלוטין. היום אנחנו יודעים שהמחלות נגרמות בשל כל אותם "יצורים זעירים" שעדיין לא זיהינו לגמרי את טיבם. אבל התוצאות ידועות לכולנו: מחלות ומוות. מה שמתרחש במימד החומרי מתרחש גם במימדים האסטרלי והמנטלי, וגם במקרה הזה התוצאות ידועות לכולנו: חרדה, ייסורים, כפייתיות וטירוף. אלא שעדיין אין ברשותנו מיקרוסקופים משוכללים מספיק כדי לזהות את אותם הנגיפים התוקפים את העולמות האסטרלי והמנטלי.

בכל מה שנוגע להתפתחות של הרובד הנפשי, הרוחני, האנשים עוד תקועים בעידן שלפני לואי פסטר: כשאיננו רואים את המיקרובים, איננו נוקטים נגדם אמצעי זהירות. בדיוק באותו האופן, הואיל ואיננו רואים את ה"מיקרובים" של הרובד הרוחני, אותם בלתי רצויים, איננו נוקטים נגדם שום אמצעי זהירות. אולי יימצא בקרוב פסטר חדש ובידיו מכשירים חדשים שהודות להם נוכל לראות את הישויות האסטרליות שהורסות אנשים נמהרים. אבל עד אז מוטב להודות בקיומן, ובמיוחד ללמוד להתגונן מפניהן על ידי ניהול חיים הגיוניים ושקולים.

ישנם מקובלים, שהיו רואי נסתרות, שראו את הישויות האלה והעניקו להן שמות. השמות האלה, שניתנו תוך כדי התחשבות בערך המספרי של כל אות, מבטאים במדויק את מאפייניהן של ישויות אלה. אני מכיר את השמות, אבל איני רוצה לגלות לכם אותם כדי שלא ייווצר ביניכם לבינן כל קשר. אדם צריך להיות חזק מאוד, עליו להיות בעל הילה עוצמתית, ועליו לדעת לעבוד עם האור ועם הצבעים כדי ללמוד על הישויות האלה מבלי להסתכן. ובכל מקרה, בין שאתם מאמינים בכך ובין שלא, אם לא תהיו ערניים ביותר לא תוכלו למנוע מהבלתי רצויים לפגוע בכם. מדוע מופיעות בכתבי הקודש המלצות כמו: "היו ערים והתפללו", או ליתר דיוק: "היו ערים ועמדו על המשמר" וגם: "אויבכם השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו".4 לו ידעו האנשים את הדברים לאשורם, הם לא היו נופלים קורבן לצרות שכאלה. צריך לכן לשוב מחדש אל החוכמה הדחויה והמושפלת, כדי לשנות סוף־סוף את חייהם של בני האדם.

החלל מאוכלס במיליארדי ישויות מזיקות שנשבעו להשמיד את האנושות. אמת, הוא גם מאוכלס במיליארדי ישויות מאירות שתפקידן לעזור לאנושות ולהגן עליה. אבל עזרתן והגנתן לעולם לא יהיו יעילות בתכלית אם האדם עצמו לא יעשה דבר כדי לפנות אל הנתיב הנכון. וגם אף מורה לא יוכל להגן עליכם אם תתעקשו לחיות חיים חסרי טעם. המורה יכול להנחות אתכם, להסביר לכם, הוא גם ינסה להשפיע עליכם באמצעות מחשבותיו ורגשותיו, אבל אם בשל שאננותכם, קלות דעתכם, או אולי אפילו רצונכם הרע תהרסו את כל העבודה שלו ותפתחו את שעריכם בפני הישויות האפלות, מה הוא יוכל לעשות?...

מי שבאמת רוצה להתקדם בנתיב ההתפתחות חייב אפוא להתחיל בפיתוח הרגישות לעולם הבלתי נראה. אבל זוהי רק ההתחלה. כי לא די להודות בקיומם של ישויות וזרמים שמאכלסים את החלל או שוכנים בתוכנו, עלינו להשתדל להתחיל בעבודה מועילה יחד עם הישויות והזרמים החיוביים האלה. כן, כל זה חדש לכם, נכון? אתם דואגים להכניס סדר בעולמכם הפיזי, בביתכם, במקום עבודתכם או בהופעתכם החיצונית, וזה בסדר גמור, אבל בתוככם, במחשבותיכם, ברגשותיכם שורר אי־סדר מוחלט, כיוון שאינכם מאמינים שהמחשבות והרגשות האלה שייכים לעולם שבאמת קיים ושצריך לשקוד עליו כדי להכניס בו סדר והרמוניה ולייפותו.

מה לא עושים בשביל הגלוי והנראה לעין? ובינתיים הבלתי נראה נזנח לחלוטין, למרות שהוא קיים. ולכן מעתה ואילך עליכם לשנות את גישתכם: העולם הבלתי נראה הוא מציאות קיימת, המציאות הזאת חשובה יותר מהעולם החומרי, והעיסוק בה קודם לכול.

כשאתם שוקדים על העבודה הפנימית הזאת, אתם חשים שכל מה שאתם חווים כטהור ומואר מקשר אתכם לחיים אחרים, לזרמים אינסופיים. כל זמן שאתם ממקדים את תשומת לבכם אך ורק בעולם הנראה, החומרי, אתם מגבילים את עצמכם, אתם הורסים את עצמכם והופכים יותר ויותר לחומר גשמי וכבד בעצמכם. אבל כשאתם עובדים עם העולם הבלתי נראה, שהוא העושר ומרחבי האינסוף, אתם מתחברים לכל הכוחות היוצרים, לכל הישויות המאירות שחודרות לכוכבים, לקבוצות הכוכבים ולכל העולמות השוכנים ביקום, ואז אתם טועמים את טעם החיים האלוהיים.