״שבועיים״, אמר רופא חמור סבר, ״זה מה שנשאר לך לחיות״. שני הרופאים שישבו לידו הנהנו בהסכמה.

קלמן הביט בהם. רופאים ותחזיות פסימיות לא היו חידוש בחייו. זה כמה שנים הוא נאבק עם גידול סופני, והרופאים, כל פעם מחדש, נתנו לו כמה ימים לחיות. אדם אחר שהיה מקבל הודעה על מחלה כה קשה היה מתמוטט מן הסתם, אבל לא קלמן גולדשמידט. מהרגע שבו נודע לו על המחלה הבין קלמן שלא מדובר בתאונה, אלא במסר להתעורר ולעורר אחרים. הוא הנהן ואמר: ״אני מבין, אבל למה אתם לא מחייכים?״.

הוא לא הסכים לטיפולי כימותרפיה, ובחר במקום זאת בדיאטת שמחה ופירות ובחיים של נתינה ודאגה לאחר. הוא ביקר בבתי חולים לנפגעי נפש, בבתי כלא ובכל מקום שבו יכול היה לעזור ולשמח.

חשבתי לראיין את ר׳ קלמן לספר הזה ולהוסיף את סיפורו כנספח, אך ממש בישורת האחרונה, לפני העריכה, החזיר קלמן את נשמתו לבורא. בניגוד לתחזיות הרופאים שניבאו לו שבועות אחדים, הוא חי בשמחה כמה שנים נוספות.

מבחינתי, אחד המסרים מסיפורו הוא לא רק אריכות החיים שזכה לה אלא גם איכות החיים. אפשר להאריך חיים ואפשר להעריך חיים, לחיות אותם במלואם. מה שחשוב הוא לא רק כמה זמן אנחנו חיים, אלא מהי איכות חיינו. ואיכות חיים היא החוויה היומיומית שאיתה אתה מתהלך בעולם.

הבנתי שהחלטתו של קלמן לחיות בשמחה ולשמח אחרים, למרות הקשיים והסבל הפיזי, לא רק הוסיפה לו זמן בעולמנו, אלא העצימה את הנתינה בחייו והפכה אותם למשמעותיים יותר. אפשר להגיד שהחיים הם הפרשנות שאנחנו נותנים להם ולא רק הנסיבות החיצוניות, ואולי דווקא מתוך הקושי והצרה אנחנו יכולים לעזור לעצמנו ולאנשים אחרים להיות בשמחה.

האם כל אחד יכול לחיות בשמחה?

קל לצטט ולומר "מצווה גדולה להיות בשמחה", או "מוכרחים להיות שמח", או "אדם שמח הוא אדם בריא", אבל איך מכניסים את השמחה לחיינו באופן מעשי? מה עושים בפועל כדי להוסיף עוד ועוד שמחה ולשנות את חיינו לטובה?

רבי נחמן מברסלב, החכם שהאמרה ״מצווה גדולה להיות בשמחה״ מיוחסת לו, ייחד בתורתו מקום נרחב לנושא השמחה ועסק בו רבות. עשרות עצות מעשיות כיצד להוסיף שמחה בחיי היומיום מופיעות בכתביו השונים. מכיוון שכתביו אינם נהירים לכל קורא בן ימינו, השתדלתי להתאים את הדברים לעולם שאנו חיים בו בשפה פשוטה ומובנת.

האם אנחנו מדברים על שמחה שטחית שרידדו אותה עד לעובי של סטיקר, או שמא מטרתנו היא שמחה עמוקה וארוכת טווח? מתברר שאם רוצים לגעת בשמחה ולהגיע אליה, צריך לעבור דרך כל מה שנמצא בתוכנו - כולל התחושות ההפוכות ממנה. אף על פי שמטרתו של הספר היא השמחה, נפגוש גם מקומות כבדים יותר או חלקים בנפש שרחוקים מאוד משמחה.

הסיבה לכך שעלינו לפגוש את המקומות הלא שמחים, היא לא כדי לגרור אותנו למטה חלילה, אלא כדי שנוכל לפגוש את הרגשות הקשים, את תבניות המחשבה המוטעות ואת האמונות הכוזבות שלנו, ולראות כיצד נוכל לבחור אחרת ולהוסיף שמחה בחיינו. אנחנו רוצים להגיע לשמחה ממשית, לחיות ולתחושה הרבה יותר טובה, שבעזרת השם תשפיע ותקרין גם על סביבתנו הקרובה.

עלינו לדעת כי השמחה אינה מתנה שמימית שניתנת לאדם זה ונמנעת מאחר. השמחה היא בחירה מודעת ועבודת חיים. אנחנו יכולים לזכות לה על ידי עמל ובחירות נכונות, או חלילה לאבד אותה. הבחירה היא בידינו.

לא זכיתי להכיר את קלמן, אך זיק השמחה והתקווה שראיתי בעיניו בתמונות הבעיר בי עוד יותר את הנחיצות להוציא את הספר לאור, ולהביא את המסר של ״שמחה בכל אופן״ לכמה שיותר אנשים.

אז... למה אתם לא מחייכים?