בחמישים השנים האחרונות היו בירושלים שלוש אינתיפאדות, גל הגירה חיובי, גל הגירה שלילי, תנופת בנייה לצד הקפאת בנייה, מאבקים חברתיים, מאבקים סביבתיים ופרשיות שחיתות. בתקופת הזמן הזו עמדו בראשותה של עיריית ירושלים חמישה ראשים. שניים מהם הורשעו בבית המשפט על קבלת שוחד, אחד מהם נידון למאסר בפועל; מרכז העיר קרס והתאושש; תפיסות תכנון השתנו זו אחר זו; מיזמים מגלומניים שורטטו בה, מקצתם התממשו; שכונות חדשות נבנו, אחרות נותרו על הנייר בלבד.

אלו תהליכים שבערים אחרות לא קורים גם במאה שנה.

בשנים האחרונות הולכים וגוברים הקולות המייצגים ירושלים אחרת מזו שהתרגלנו להכיר. זו ירושלים שבה צומחות תופעות חברתיות מרתקות, מתגבשים זרמים חדשים, חוברות להן קואליציות מפתיעות ועולים בה כוחות חדשים. כל אלו משפיעים על העיר ומשנים את פניה.

ירושלים מעלה סימני שאלה ואתגרים לא פשוטים. האם אנחנו מצליחים להקשיב לשאלות שלה? האם אנחנו מצליחים לענות עליהן?

אני מנסה לענות לעצמי על השאלות האלו בעשר השנים האחרונות. לחלק מהשאלות מצאתי תשובות, ולצידן, חשוב מכך, מצאתי אנשים עם שאלות ותשובות שונות משלי. המשותף לכולנו הוא שאנחנו מדברים עם העיר הזו ומנסים להבין אותה.

הספר הזה הוא ניסיון לעשות סיכום ביניים קצר למחשבות שלי. מקצתן היו תהיות אקדמיות שעלו בזמן לימודיי לתואר ראשון בגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אחרות נוסחו בעת עבודתי בתחום התכנון וההתחדשות העירונית, מחשבות נוספות התגבשו במסגרת פעילות חברתית־קהילתית בעיר, וכולן התחדדו בשעת הכתיבה ביומן הרשת (בלוג) "ירושלים האחרת" ובעמוד הפייסבוק שלו באמצעות תגובות הקוראים.

אין זה ספר מחקר, ואני כמובן לא מתחייב לספק תשובות מוחלטות. בירושלים כמו בירושלים, כל שאלה היא הזמנה לשאלת המשך, כל דלת מובילה לדלת נוספת. בספר זה ננסה להבין כיצד התעצב דימויה הנוכחי של ירושלים בחמישים השנים האחרונות, בעיקר מול תל אביב, וכיצד הוא השתנה אחרי מאורעות שונים: מלחמת ששת הימים, מהפך 1977, מלחמת לבנון הראשונה, שתי אינתיפאדות, הסכמי אוסלו, חילופי שלטון מוניציפליים ולאומיים ועוד.

מהדיון בדימוי העיר נעבור לסוגיות מעשיות יותר כמו ניהול העיר, התכנון שלה והכוחות המעצבים את החיים בה. נבחן את סוגיית ההגירה השלילית מהעיר, בעיקר של אוכלוסייה חילונית ומשכילה שעוזבת לתל אביב. ננסה להבין מדוע צעירים מהגרים מהעיר ומה צריך לעשות כדי לצמצם את התופעה. לסיום ננסה לשרטט את הכיוונים שאליהם ירושלים צריכה להתפתח למען עתידה.

ירושלים היא עיר שכמעט לא ניתן לומר את שמה ללא צירוף של קלישאה — חיובית או שלילית: "בירת הנצח המאוחדת", "העיר היפה בעולם", "סלע קיומנו", או "עיר אבודה", "עיר גמורה", "שחורה" וכמובן "מתחרדת ופנאטית". בעמודים הבאים אני מזמין אתכם להניח את הקלישאות האלו בצד ולרדת לירושלים של מטה, לאתגר את עמדותינו כלפי ירושלים ולהיות מוכנים לבחון מחדש את תוקפן של הנחות היסוד המעצבות את עמדותינו על העיר.

בספר זה אנסה להסביר את ירושלים, כפי שאני רואה וחווה אותה.

יונתן בלומנפלד, יוצר ואומן ירושלמי, כתב על האתגר הזה:

 

איך מסבירים את ירושלים?

ירושלים היא פחזנית לאדם סוכרתי.

היא פירמידה מרהיבה ויפהפייה שנבנתה על גב עבדים.

להביט אל תוך עינֵי בני זוג בוגדים

ולהמשיך לאהוב.

 

אחד מחבריי הטובים אמר לי פעם שירושלים אינה עיר המשאירה אותך אדיש. אפשר לאהוב אותה מאוד, אפשר לתעב אותה ואפשר לאהוב ולתעב אותה בו־זמנית. אם לספר הזה יש מטרה, הרי שהיא הרצון להעמיד את יחסי האהבה־שנאה שלנו עם העיר על בסיס רציונלי יותר, לשוחח עימה בשפה מיתולוגית פחות ופרקטית יותר. הלוואי שזו תהיה תרומתו של ספר צנוע זה לירושלים.