מעבר לקופה
על פטנטים, מלאכים וטרולים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
על פטנטים, מלאכים וטרולים
על פטנטים, מלאכים וטרולים
על פטנטים, מלאכים וטרולים

על פטנטים, מלאכים וטרולים

עו״ד נעמי אסיא

עוד על הספר

ספרייה ציבורית דיגיטלית
ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים

עו״ד נעמי אסיא

נעמי אסיא היא מחלוצות דיני ההייטק הארץ, שותפה ומייסדת של משרד עו"ד בתחום הקניין הרוחני. נציגת מדע וטכנולוגיה וקנין רוחני של לשכת עו"ד בכנסים. יו"ר של הסניף הישראלי של האגודה הבינלאומית  ALAI. חברת האגודה הבינלאומית להגנה על קניין רוחני (AIPPI). חברה באגודה הבינלאומית לסימני המסחר(INTA). נציגה מקומית של האגודה הבינלאומית לחוק המחשב (www.itechlaw.org). סגנית יו"ר ועדת הגישור והבוררות של אגודת ITechlaw.

בספרה: "על פטנטים, מלאכים וטרולים" מספרת נעמי  על דרכו של הממציא מרעיון לאקזיט.

לקרוא עוד...

נושאים

סיפורים קצריםחוק ומשפטסיפורים מהקליניקה

תקציר

הספר הנו אוסף של סיפורי פטנטים, ממציאים ומלחמות קניין רוחני, משולב בתמונות מרתקות מהמתרחש במשרד עורכי דין ועורכי פטנטים.

סיפורי הממציאים והניסיונות שצברו יכולים לשמש כסימני דרך לממציאי פטנטים וליזמים בתחילת דרכם, במסלול המפרך אל ההצלחה. האנשים המופעים בספר הם ממציאים ויזמים אותם פגשה המחברת. המחברת הנה מחלוצות דיני ההייטק הארץ, שותפה ומיסדת של משרד עו"ד בתחום הקניין הרוחני, מספרת על דרכו של הממציא מרעיון לאקזיט.

לקרוא עוד...

פרק ראשון

פרק 1
על משפחתי וצוותים אחרים


יש כיום חברה אחת שיקרה לליבי כמעט כמו ילד. היא מורכבת מבני משפחה אחת וההשראה לה באה מזקן השבט, בנקאי בן תשעים ושלוש שהוא אביו של אחד ממקימי החברה וסבם של שניים. קשה לי לחשוב על חברה אחרת שבה חברו יחד שלושה דורות, אך לא כחברה משפחתית שקיימת שלושה דורות, אלא כחברה חדשה, תינוקת העידן החדש, שמעורבים בה נסיון הבנקאות וחוש המסחר העשיר של זקן השבט, ידע המחשבים העצום של בנו, כוח הנעורים והידע הטכנולוגי והעיצובי של הנכדים, ונדמה לי כי גם רוח ההמצאה העקשנית, האמיצה והשרדנית של סבא אחר, שלו חי היה בן תשעים ושש.
אני לא אובייקטיבית. זו משפחתי וזו החברה שנקראת ETORO.COM, שעוסקת במסחר פיננסי באינטרנט.
הצטרפתי לשושלת אסיא כשהכרתי את דויד אסיא כשהייתי תלמידת שמינית בתיכון עירוני ה', טרם בחינות הבגרות. התאהבנו וכעבור ארבע שנים נישאנו וב-1976 נסענו לשלוש שנים ללונדון ולז'נבה, שם ישבו הוריו. מעט אחרי ששבנו ארצה, בשנת 1980, הצטרף דויד לחברת "משוב" של יקי דוניץ.
ב-1979 נתקל יקי דוניץ ברמי פלר, ילד הפלא בתחום השיווק של שנות ה-70, מחלוצי שיווק מערכות סטריאו בתשלומים וייבוא המיקרו מחשבים הראשונים. הוא לא ידע מה לעשות איתם ובא לדוניץ. דוניץ ופלר חתמו חוזה לאספקת תכנות מסחריות למחשבים הקטנים הללו. היה מדובר בפרויקט התאבדות, כי המחשבים היו עדיין חלשים מדי. למזלו של יקי, פלר פשט את הרגל לפני שהתכנות החלו להימכר, ודוניץ ניהל משא ומתן על רכישת הסוכנות ליבוא המחשבים. כך ארע שבאמצע 79' קיבל דוניץ טלפון מדוד אסיא. "הוא בירר עלי ואני עליו. הוא הציע לאחד כוחות במו"מ מול רמי פלר." התכנית הערמומית של דוניץ ואסיא נכשלה, שכן דווקא צד שלישי, חברת מלל, רכשה מפלר את הסוכנות. התוצאה של מהלך זה הייתה איחוד כוחות, שותפות בין אסיא לדוניץ.
דויד: "התחלנו את דרכנו בפיתוח תוכנות לניהול עסקים קטנים על מחשבי מיקרו קטנים אשר שימשו עד לאותה עת מחשבים ביתיים ללימוד ולמשחקים (מחשבי APPLE ו RADIO SHACK). פיתחנו תוכנה להנהלת חשבונות וכן תוכנות ניהול נוספות כגון ניהול מלאי, שכר וכולי. בנוסף החלטנו לייבא תוכנה לעיבוד תמלילים ול"גייר" אותה לעברית.
אנחנו היינו הראשונים שהבאנו מעבדי תמלילים לארץ. את זה לא פיתחנו לבד. כמעט חשבנו לפתח, אך זה היה נראה לנו מורכב מדי ולא בתחום התמחותנו. הסבנו לעברית את Wordstar, מעבד התמלילים המצליח ביותר בארה"ב באותה עת. זאת הייתה הצלחה מסחררת. מכרנו הרבה מחשבים רק בזכות מעבד התמלילים הזה. על אף ש- Wordstar היה הלהיט העולמי בתחום עיבוד התמלילים, כעבור מספר שנים הם נעלמו לגמרי ונמחקו על ידי מיקרוסופט – וזה רק מראה את האכזריות התחרותית של עולם ההייטק.
בנוסף לתוכנות הנ"ל, פיתחנו תוכנות יישומיות לעסקים קטנים. ההצלחה של מכירת מחשבי מיקרו הכוללים תוכנות יישומיות לעסקים קטנים הייתה כה גדולה, שהצלחנו להנפיק את החברה "משוב מחשבים" בבורסה בת"א, בתקופה כלכלית מאוד קשה של משבר הבנקים.
פיתחנו ישומים מסחריים רבים לכל מיני סוגי עסקים ובאיזשהו שלב החלטנו שיש לפתח מחולל יישומים אשר יאפשר לנו לפתח את היישומים במהירות רבה יותר ובעלות נמוכה יותר."

מג'יק הוקמה ב-1986 כחברת-בת של משוב. המחשבים המוגבלים של העידן ההוא הכריחו את השותפים לשבור את הראש ולייצר תוכנה עם מעט מאד פקודות. "היו המון תקלות", אומר דוד אסיא. "כשהתחלנו לפתח את מג'יק ב1986, נאלצנו לפתח 36 גרסאות של התוכנה, עד שיצאה אחת שיכולה לעבוד. למזלנו, הבנו היטב שהמחשבים מתפתחים בקצב מהיר מאוד ושאמנם אנחנו עכשיו מפתחים משהו שלא עובד על המחשב הקיים של 64k, אבל עוד רגע יהיו מחשבים עם זכרון גדול יותר וכן דיסקים של יותר מ-5 מגאבייט, ובסוף זה יפעל היטב. זאת אומרת, עד שהתוכנה שלנו תהיה מוכנה, המחשבים יהיו מספיק חזקים. בתחילת הדרך זה היה איטי מדי, ולכן הרבה אנשים לא הסכימו לקנות את הגרסאות הראשונות של מג'יק, חוץ מאשר ליישומים מאוד פשוטים ומאוד קטנים. באיזשהו שלב המחשבים אכן נעשו יותר חזקים.
"הדבר קרה כש-IBM יצאו עם מחשב ה-PC הראשון שלהם, שהיה מבוסס על צ'יפ מתקדם יותר ממחשבי ה-Z80 של תחילת שנות ה90. התחלנו בבניית יישומים יחסית קטנים והצלחנו עם זה מאוד. מאחר שהתוכנה לא עבדה בתחילת דרכה על מחשבים גדולים נשארנו ככלי פיתוח ליישומים יחסית קטנים."
ואז, ממשיך דויד ומספר, יצא המחשב של IBM, ו-CPM, מערכת הפעלה שהייתה על ה-Z80, לא עבדה על מחשבי IBM. IBM הלכו למיקרוסופט, ואמרו להם: 'תפתחו עבור הצ'יפ שלנו מערכת הפעלה חדשה', וקראו למערכת ההפעלה MS-DOS. ומג'יק שלנו עבדה יופי על MS-DOS...
והכל החל לדהור עם היפנים.
ב-88', כשיצאנו עם הגרסה הראשונה של מג'יק, הופיעו פה כמה יפנים. עורך הדין שלהם היה מיודד עם נעמי, והכיר לי אותם. באתי לקחת אותם ממלון 'הילטון' למג'יק. שמונה איש נכנסו לחדר הישיבות שלנו ברחוב בצלאל ברמת גן. הם ראו את מג'יק והשתגעו. הם אמרו: 'this is a software factory'. כי אתה מכניס את הדרישות שלך מצד אחד, ובצד השני יוצאת לך תוכנה. היופי הגדול של מג'יק באותה תקופה היה שבמקום לכתוב 600 פקודות, יכולת ב-13 פקודות לפתח הכול.
עבור היפנים זה היה להיט לוהט, מפני שהם לא ידעו אנגלית מספיק טובה לתכנת יישומים, וכל שפות התכנות למחשבים היו מבוססים על אנגלית. בשבילם – ללמוד לתכנת באנגלית היה אסון, והנה הגיעה ליפן תוכנה זרה של של 13 פקודות בלבד, בצורה של מילוי טבלאות. אנחנו תרגמנו את הפקודות האלה ליפנית, וזה אפשר להם למלא את טבלאות המג'יק ולהפיק תוכנה.
הם השתגעו והסכימו לחתום איתנו על הסכם חסר תקדים באותה עת למכירת תוכנת המג'יק ביפאן. הסכם זה היווה עבורנו קרש הצלה, כי לחברה לא היה המימון הדרוש על מנת להמשיך בהשקעות הגדולות בפיתוח ושיווק. בחודש ספטמבר 1986, היינו כמעט על סף סגירה: בנק לאומי לא היה מוכן להמשיך לממן את החברה, בייחוד לאור מספר פשיטות רגל של חברות טכנולוגיה אחרות.
התחלנו למכור בחו"ל, לנסוע לחו"ל. בעת ההיא כששאלו אותי מה הכתובת שלי, עניתי: LY 001 שורה 12. לא היו באותה עת קרנות הון סיכון בארץ. לא היו חברות השקעה והיינו במצב גרוע. ניסיתי לגייס כסף מקרנות הון סיכון זרות. הופעתי אצל קרן הון סיכון, אחת הגדולות בארצות הברית, אצל פרד אדלר שהשקיע בסייטקס ובאלסינט בשנת 80'.
טסתי במיוחד טיסת לילה 001. ביקרתי אצלו בהמלצת עוזיה גליל, מנכ"ל אלרון האגדי, שהיה שותף שלו בסייטקס ובאלסינט.
אני מגיע אליו, והוא אומר: Who is the imbecile who sent you here?
אני עונה: I came all the way, I sent you the business plan.
הוא אומר לי: You are crazy. Don’t even sit down, I don’t have time to waste on you
"אני לא אשקיע בתוכנה ובודאי לא תוכנה מישראל," אמר לי בעמידה. "כי תוכנה לא תצא מישראל, זה בזבוז זמן טוטאלי. הדרך היחידה שאפשר לייצר תוכנה בישראל זה לשים אותה על צ'יפ, לעטוף את זה במכונה כמו סייטקס או אלסינט, ולמכור אותה ברבע מיליון דולר. תוכנה שנמכרת ב-2,000 דולר, 3,000 דולר, זה לא בא בחשבון". יצאתי ממנו בבושת פנים. לא נעלבתי כך מימיי.
ב-1991 הנפקנו את החברה בנסדא"ק. חברת התוכנה הראשונה מישראל המונפקת בארה"ב.
ב-94' פרד אדלר הופיע בכנס ראש הממשלה בירושלים. תפסתי אותו אחרי סוף ההרצאה שלו. אז כבר היו 'המימד החדיש', 'סאפיאנס', ועוד איזו חברה או שתיים שהונפקו כמונו.
אמרתי לו: 'אתה זוכר אותי? באתי אליך. העלבת אותי בצורה נוראית'.
הוא התנצל. 'לא הערכתי נכונה. טעיתי בגדול.' פרד אדלר הגדול.
הנפקנו בנסדא"ק בזכות הצלחת המכירות של מג'יק ביפן. היפנים השקיעו מיליוני דולרים בשיווק מג'יק, ביפנית, ביפן. לקח לנו שנתיים עד שנת 90' לתרגם את התוכנה לתמיכה ביפנית באיכות הגבוהה הנדרשת ביפן. כשהנפקנו באוגוסט 91', שמונה חודשים אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, ההצלחה ביפן הייתה כל כך גדולה שב- Road Show שערכנו בארה"ב, החתמים אמרו לנוכחים שאם אנו מצליחים ביפן, אנו חייבים להצליח גם בארצות הברית. אף חברה אמריקאית לא הצליחה למכור ביפן, ועד היום 25% ממכירות מג'יק הן ביפן.
עכשיו מג'יק ממשיכה לפעול ולפתח את אותו מוצר המבוסס על אותו קונספט הראשוני. אתה לא כותב 600 פקודות, רק 13. החברה עדיין מוכרת כ-60 מיליון דולר בשנה של המוצר שאת בסיסו פיתחנו לפני שני עשורים וחצי.
כל מי שעמד בדרכה של מיקרוסופט נמחק, חוץ ממג'יק. לא היינו מספיק גדולים כדי להיות מכשול, אז הם לא דרסו אותנו. עד היום אף אחד לא גנב את הרעיון. וגם כיום זה דורש מינימום ג'יגה זיכרון וכל מחשב PC מספיק. אבל זה הרבה יותר מתוחכם, הרבה יותר מפותח. זה עובד גם באינטרנט, ועובד במסד הנתונים של מיקרוסופט ואורקל: מדובר במחולל יישומים מאוד מתקדם. אם מישהו היה מראה לי את גרסה 11 ואת העולם שמקיף אותה בימי הגרסה הראשונה, זה היה נראה לי ז'ול וורני לגמרי ומצד שני גם מאד צפוי.
ואז ב-94', הייתי כל כך בטוח בעצמי, משוכנע שאני רואה את העתיד, שעשינו את אחת הטעויות הגדולות של מג'יק. השקענו בפיתוח גרסה עתידנית של מג'יק, הגרסה הראשונה של leapfrog, שיותר מהפכנית מגירסת מג'יק שפותחה 6-7 שנים לאחר מכן. הוצאנו 10 מיליון דולר על פיתוח סופר מהפכני, ולא הצלחנו לפתור את כל הבעיות הטכנולוגיות בדרך. נאלצנו למחוק את כל ההשקעה.
התוכנה הייתה מורכבת וכבדה מדי. המחשבים לא עמדו ברמת התחכום של זה.

מאין צמחה השגיאה?
מזה שרצינו לכבוש את העולם. להיות יותר גדולים ממיקרוסופט.
אם היינו מנהלים את זה נכון ומגייסים את הכסף כמו שצריך, יתכן שהיינו מצליחים יותר. לא הבנו אז את מה שאני יודע היום, שהדבר הכי חשוב זה השיווק, לא ההמצאה. יכול בן אדם לשבת באיזה חדר ולהמציא דבר שישנה את העולם, אבל בלי התיווך של השיווק, הכל יישאר בחדר.המון דברים נקברו בשל המחסום הזה.

בתשובה לשאלה האומנם ההיי-טק מחובר לאופי הישראלי, מדבר שותפי המיתולוגי, דוניץ, על שילוב של הראש היהודי עם תאוות הבצע וכושר האלתור, ועל כך שהיום הדרך קדימה כבר סלולה, ה"סטארט-אפיסטיות" כבר ממש טבועה בדי אן איי הישראלי (או לפחות אצל המיעוט המשכיל שבקרבם). בתחום ההייטק הישראלי יש היום תמרורים ואוטוסטראדה, אך בשנות ה-80 פעלנו במדבר, כמעט לבדנו, ולפיכך בלטנו מאד.

עצה: בהתחלה היה נדמה שאין דבר חשוב מההמצאה, הרעיון, הפטנט. אחר כך קלטנו שרעיון טוב לא מספיק. צריך ליישם ולכתוב את התוכנה או לבנות את המוצר. הפסקנו להתייחס למי שבאו רק עם רעיונות ולחפש כאלה שבאים עם רעיון ממומש למוצר.
לימים הבנו שגם זה לא מספיק. הכי חשוב זה כושר הביצוע, היזמות, והיכולת לקחת את זה לשוק.
צריך שותף עם תכונות אופי כמו ניהול והתמדה ובמיוחד יכולת עבודה משותפת עם מי שאתה נכנס איתו למיטה העסקית. כיום ברור לכל שהדבר הכי חשוב זה יזם שיש לו את המכלול.

היום, לעומת העבר, יש קרנות הון סיכון, המון אנשים עם הרבה כסף והרבה ניסיון, וקרנות מאוד גדולות, והם מוכנים להשקיע בדברים חדשניים. היום אני כבר 'מלאך' (Angel) ומשקיע בסטרט-אפים. אז היו מעט 'מלאכים', ולא היו קרנות הון סיכון. העניין הכי גדול זה שקרנות ההון סיכון יזהו את הפוטנציאל, ויתנו לך את הכסף הגדול בשביל לשווק בארצות הברית. לכבוש את העולם.
הקרנות האלה רואות אלף דברים, משקיעות בעשרה מהם ואם יש להם להיט היסטרי אחד – זו קרן רצינית וטובה. הם חייבים לזהות שיש לך צוות שמסוגל להרים מערכת בינלאומית, שזה כולל איש שיווק, יזם שיש לו כושר שיווקי וכושר ניהול פתוח. אתה חייב שיהיה לך צוות מגובש. לכן בארץ תמיד אומרים שכולם מ-8200. אז הנה הצוות. כי חייב להיות צוות מגובש, שיודע לעבוד ביחד, שיוכל לתאם ציפיות ולבנות, שאחד מהם הוא מוטה שיווק ואחד מהם מוטה פיתוח. אין צורך באף אחד אחר. הצוות קודם לכל. הם יכולים לגייס כסף, בתנאי שיש לזה שוק, ושהטכנולוגיה שהם מציעים היא ייחודית.
לבנים שלי יש סטרט אפ יחד עם שותף שלישי, עם רעיון מהפכני. הם החליטו שהם רוצים לשנות את הדרך שבה אנשים מסתכלים על השקעות או סוחרים בהשקעות. הם הלכו על ההדיוטות, על אנשים שאינם סוחרים מקצועיים, שרוצים להשקיע את כספם, ואמרו: 'אתה לא יכול ללמוד על מניית IBM או על מניית קודאק או על מניית מיקרוסופט, על מניית אינטל וכל זה, אבל אתה יכול לזהות טרנדים ולהחליט שאתה משקיע בטרנדים, ולהחליט שאתה משקיע באינדקס כמו תעודות-סל (Etf).'
הם התחילו לבנות מערכת מסחר עם הנדסת אנוש חדשנית של משחק. מדובר היה במשחק שנקרא 'אי טורו', eToro.com למסחר במט"ח. המשתמש יכול לקנות ולבנות תיק של מט"ח, של סחורות כגון נפט זהב וכסף ושל האינדקס של שנחאי והאינדקס של ניקיי והאינדקס של וול-סטריט, או תיק השקעות של עקרת בית, של גברת כהן מחדרה, בצורה מאוד פשוטה, בצורה של משחק. עם הזמן הם שינו את המודל העסקי ובנו מודל של רשת חברתית למסחר והשקעות (Social Trading Network). היום אדם יכול להיכנס למערכת ולהשקיע בעצמו או להעתיק משקיע "מצליחן" במערכת הנקראת "גורו" ואלה משמשים כמנהלי תיקים.
בסופו של דבר, המשתמש ילמד את כל נושא המסחר בצורה מאוד אינטואיטיבית, בצורה של משחק.

סבם, אבא שלי, יהודה אסיא, מאושר מזה. זה היה התחום שלו והנכדים מאחדים את אהבת המסחר שלו עם המחשבים שלי ועם הידע שלהם. הם מגיעים לדירתו כל פעם לספר לו מה קורה.
רונן הבכור הוא בעל הרעיון. הוא לא שירת בממר"ם, אלא היה מעצב שלמד בבצלאל עיצוב תעשייתי. כשסיים הלך לעשות מאסטר בעיצוב תעשייתי ב-Royal College of Arts בלונדון.
במסגרת הפרויקט האחרון שלו ב-RCA, הם עשו פרויקט ב'בלומברג'ס'.
בלומברג'ס ביקשו מהם לחשוב איך משנים את הנדסת האנוש של כל המערכת של בלומברג'ס, כי לוקח לסוחר שלושה חודשים בממוצע ללמוד את המערכת. הם רצו לקצר את זה.
רונן עבד על הפרויקט הזה ונדלק.
עכשיו הם מדברים עם סבא שלהם על זה. יש בינו לבין צעיר בני הפרש של שישים וחמש שנים, אך גם שפה משותפת. לנכד הצעיר יוני יש חוש מסחרי מפותח והוא שירת ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן, עשה תואר ראשון ותואר שני בשלוש שנים במדעי המחשב, באוניברסיטה הפתוחה ואצל רייכמן, במקביל לשירות הצבאי ולעבודתו באיזשהו סטרט-אפ שיזם.
אבל סיפור איטורו.קום נולד יום שישי אחד, אצלנו בבית, בזמן שיוני עשה את עבודת המאסטר שלו בנושא נגזרות של הבורסה. ומיד היה להם מעצב עם רעיון, שזה רונן, והיזם העסקי שיווקי, המנכ"ל, שזה יוני, על אף שהוא טכנולוג במקור. ויש מייסד נוסף ואיש פיתוח מבריק בשם דודו שהוא שותפם השלישי, מומחה בפיתוח מערכות מתוחכמות במסחר מקוון.
באוקטובר-נובמבר 2006 הם כתבו תוכנית עסקית ובדצמבר הסתובבו אצל משקיעים. הם סרבו לקחת ממני כסף וגם מסבם שרצה להשקיע בהם 100,000 דולר. הם גייסו מאנשים כמו חמי פרס ועמיתיו למקצוע, כולל האחים ברקת, 1.7 מיליון דולר תוך מספר שבועות לאחר שהעמידו מערכת מתפקדת היטב. המערכת מצליחה. זה המג'יק המשפחתי עם סבא בן 94 שכבר עייף מאד מהחיים, אך עדיין סקרן למעשי שני הנכדים והנכדה יעל שהיא כיום חוקרת במכון ויצמן. הסב כיהן בחבר הנאמנים של המכון, גייס תרומות רבות למכון ואמר תמיד כי ימות בשלווה רק אחרי שבוגר של מכון ויצמן יזכה בפרס נובל.

בסתיו 2010, הדבר היחיד שמצהיל את פניו של יהודה אסיא אלה הנכדים. גם בכסא הגלגלים שלו, מראהו כאיש חזק על אף 94 שנותיו. אדנותי, זקוף ונוקשה, מלך גולה מעסקיו הגדולים, נפוליון בכלא הזקנה על אי הסנטה הלנה שלו. ידיים גדולות וחזקות, ראש קרח של נשר שכנפיו קוצצו, מוקף בשכיות חמדה של העבר, תמונות של אוסף אמנות ישראלית גדול: אבל פן, ראובן ארדון, מוקדי. דירה גדולה. שמשון בלי השרירים,לכוד בעברו ובזיכרון של שליטה בינלאומית בזמן שבו-עצמו השליטה אובדת.
כשבנו דוד שואל אותו למחיר הזהב, הוא יודע היטב את התשובה, אבל שותק, כאילו התבקש לשחק במשחק ילדים שמעליב אותו. סמכותי מאד. משתק לפעמים. רגיל לציות.
כל מה שהוא אומר חייב להתקבל. אין ערכאת ערעור.
הוא הכיר היטב את כולם, כל שועי הארץ והעולם, מאשכול וספיר וכל מי שהיה שם. הוא עבד עם כולם. יש לו ידע נרחב ודעה נחרצת על הכל: משבר הבנקים. הויסות המסוכן. איך התנגד. הוא מדבר וננעל. כשאורח אומר דבר מה שאינו מוצא חן בעיניו, הוא מסיע כסאו למטבח ומנתק מגע. שילכו.
יהודה אסיא נולד בסוף מלחמת העולם הראשונה למשפחת סוחרים יהודית בעיראק וכשבגר הפך לסוחר בדים גדול שסחר עם המזרח הרחוק. כשאנייה עם מטען שלו נתקעה בנמל בנגקוק, נתקע שם איתה, התאהב בתאילנד ואחר כך גם בשכנתו, שתהיה אחר כך לאשתו, נערה שנולדה כבודהיסטית, גודלה כנוצרית במיסיון בסינגפור והתגיירה למענו.
הוא היה סוחר של הימים הרחוקים בעולם שניהל סחר מתוחכם, רחב היקף, בעל מימדים דמיוניים, בלי מחשבים ובלי סלולריים ומטוסים מהירים. אחר כך היה לבנקאי שוויצרי והקים את "סוויס ישראל טרייד בנק" שנועד לממן מלכתחילה גם את פעילות המוסד.
לכאורה, עולמו היה היפוכו של עולם הסחר המקוון של נכדיו, אך כשאלה מעדכנים אותו בחלק מפרטי המיזם שלהם, התמונה הגדולה ברורה ונהירה לו. העקרונות נותרו כשהיו: אתה צריך להרוויח הרבה יותר ממה שאתה מוציא. השורה האחרונה זהה בנייר מצהיב משנת 1925 ובמסך הבלאקברי של 2010 – רווח או הפסד.
כל השאר השתנה ללא הכר.
 

היום נפוץ מאד בברים ובמסיבות להקפיץ טקילה עם משקה תוסס למה שנקרא טקילה סלמר. שופכים טקילה לכוס חזקה. מוסיפים משקה תוסס לכוס ומכסים ביד שמאל על פי הכוס, מרימים הכוס ומנחיתים אותה חזק על משטח קשה ושותים. הברמן המבצע את ההנחתה שחיונית ליצירת בועות מסתכן עד כדי גרימת נזק גופני בשל התנפצות כוס. יש פטנט צרפתי מספר 2612760 של פסטנה שיצר מתקן ערבוב שבו יש מכסה לשני צידי הכוס. יש פטנט אמריקאי מספר 4479719 של מקרטני. שני המתקנים מספקים הגנה חלקית אך אינם נוחים ועדיין תובעים הפעלת כוח ברוטלי עי הברמן. הפטנט הישראלי של בארי מספק פעולה נוחה ובטוחה. זהו מתקן סגור עם קפיץ נדרך המבצע בעצמו את פעולת הערבוב המסוכנת.

לקרוא עוד...

עו״ד נעמי אסיא

נעמי אסיא היא מחלוצות דיני ההייטק הארץ, שותפה ומייסדת של משרד עו"ד בתחום הקניין הרוחני. נציגת מדע וטכנולוגיה וקנין רוחני של לשכת עו"ד בכנסים. יו"ר של הסניף הישראלי של האגודה הבינלאומית  ALAI. חברת האגודה הבינלאומית להגנה על קניין רוחני (AIPPI). חברה באגודה הבינלאומית לסימני המסחר(INTA). נציגה מקומית של האגודה הבינלאומית לחוק המחשב (www.itechlaw.org). סגנית יו"ר ועדת הגישור והבוררות של אגודת ITechlaw.

בספרה: "על פטנטים, מלאכים וטרולים" מספרת נעמי  על דרכו של הממציא מרעיון לאקזיט.

עוד על הספר

ספרייה ציבורית דיגיטלית
ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים

נושאים

סיפורים קצריםחוק ומשפטסיפורים מהקליניקה
על פטנטים, מלאכים וטרולים עו״ד נעמי אסיא

פרק 1
על משפחתי וצוותים אחרים


יש כיום חברה אחת שיקרה לליבי כמעט כמו ילד. היא מורכבת מבני משפחה אחת וההשראה לה באה מזקן השבט, בנקאי בן תשעים ושלוש שהוא אביו של אחד ממקימי החברה וסבם של שניים. קשה לי לחשוב על חברה אחרת שבה חברו יחד שלושה דורות, אך לא כחברה משפחתית שקיימת שלושה דורות, אלא כחברה חדשה, תינוקת העידן החדש, שמעורבים בה נסיון הבנקאות וחוש המסחר העשיר של זקן השבט, ידע המחשבים העצום של בנו, כוח הנעורים והידע הטכנולוגי והעיצובי של הנכדים, ונדמה לי כי גם רוח ההמצאה העקשנית, האמיצה והשרדנית של סבא אחר, שלו חי היה בן תשעים ושש.
אני לא אובייקטיבית. זו משפחתי וזו החברה שנקראת ETORO.COM, שעוסקת במסחר פיננסי באינטרנט.
הצטרפתי לשושלת אסיא כשהכרתי את דויד אסיא כשהייתי תלמידת שמינית בתיכון עירוני ה', טרם בחינות הבגרות. התאהבנו וכעבור ארבע שנים נישאנו וב-1976 נסענו לשלוש שנים ללונדון ולז'נבה, שם ישבו הוריו. מעט אחרי ששבנו ארצה, בשנת 1980, הצטרף דויד לחברת "משוב" של יקי דוניץ.
ב-1979 נתקל יקי דוניץ ברמי פלר, ילד הפלא בתחום השיווק של שנות ה-70, מחלוצי שיווק מערכות סטריאו בתשלומים וייבוא המיקרו מחשבים הראשונים. הוא לא ידע מה לעשות איתם ובא לדוניץ. דוניץ ופלר חתמו חוזה לאספקת תכנות מסחריות למחשבים הקטנים הללו. היה מדובר בפרויקט התאבדות, כי המחשבים היו עדיין חלשים מדי. למזלו של יקי, פלר פשט את הרגל לפני שהתכנות החלו להימכר, ודוניץ ניהל משא ומתן על רכישת הסוכנות ליבוא המחשבים. כך ארע שבאמצע 79' קיבל דוניץ טלפון מדוד אסיא. "הוא בירר עלי ואני עליו. הוא הציע לאחד כוחות במו"מ מול רמי פלר." התכנית הערמומית של דוניץ ואסיא נכשלה, שכן דווקא צד שלישי, חברת מלל, רכשה מפלר את הסוכנות. התוצאה של מהלך זה הייתה איחוד כוחות, שותפות בין אסיא לדוניץ.
דויד: "התחלנו את דרכנו בפיתוח תוכנות לניהול עסקים קטנים על מחשבי מיקרו קטנים אשר שימשו עד לאותה עת מחשבים ביתיים ללימוד ולמשחקים (מחשבי APPLE ו RADIO SHACK). פיתחנו תוכנה להנהלת חשבונות וכן תוכנות ניהול נוספות כגון ניהול מלאי, שכר וכולי. בנוסף החלטנו לייבא תוכנה לעיבוד תמלילים ול"גייר" אותה לעברית.
אנחנו היינו הראשונים שהבאנו מעבדי תמלילים לארץ. את זה לא פיתחנו לבד. כמעט חשבנו לפתח, אך זה היה נראה לנו מורכב מדי ולא בתחום התמחותנו. הסבנו לעברית את Wordstar, מעבד התמלילים המצליח ביותר בארה"ב באותה עת. זאת הייתה הצלחה מסחררת. מכרנו הרבה מחשבים רק בזכות מעבד התמלילים הזה. על אף ש- Wordstar היה הלהיט העולמי בתחום עיבוד התמלילים, כעבור מספר שנים הם נעלמו לגמרי ונמחקו על ידי מיקרוסופט – וזה רק מראה את האכזריות התחרותית של עולם ההייטק.
בנוסף לתוכנות הנ"ל, פיתחנו תוכנות יישומיות לעסקים קטנים. ההצלחה של מכירת מחשבי מיקרו הכוללים תוכנות יישומיות לעסקים קטנים הייתה כה גדולה, שהצלחנו להנפיק את החברה "משוב מחשבים" בבורסה בת"א, בתקופה כלכלית מאוד קשה של משבר הבנקים.
פיתחנו ישומים מסחריים רבים לכל מיני סוגי עסקים ובאיזשהו שלב החלטנו שיש לפתח מחולל יישומים אשר יאפשר לנו לפתח את היישומים במהירות רבה יותר ובעלות נמוכה יותר."

מג'יק הוקמה ב-1986 כחברת-בת של משוב. המחשבים המוגבלים של העידן ההוא הכריחו את השותפים לשבור את הראש ולייצר תוכנה עם מעט מאד פקודות. "היו המון תקלות", אומר דוד אסיא. "כשהתחלנו לפתח את מג'יק ב1986, נאלצנו לפתח 36 גרסאות של התוכנה, עד שיצאה אחת שיכולה לעבוד. למזלנו, הבנו היטב שהמחשבים מתפתחים בקצב מהיר מאוד ושאמנם אנחנו עכשיו מפתחים משהו שלא עובד על המחשב הקיים של 64k, אבל עוד רגע יהיו מחשבים עם זכרון גדול יותר וכן דיסקים של יותר מ-5 מגאבייט, ובסוף זה יפעל היטב. זאת אומרת, עד שהתוכנה שלנו תהיה מוכנה, המחשבים יהיו מספיק חזקים. בתחילת הדרך זה היה איטי מדי, ולכן הרבה אנשים לא הסכימו לקנות את הגרסאות הראשונות של מג'יק, חוץ מאשר ליישומים מאוד פשוטים ומאוד קטנים. באיזשהו שלב המחשבים אכן נעשו יותר חזקים.
"הדבר קרה כש-IBM יצאו עם מחשב ה-PC הראשון שלהם, שהיה מבוסס על צ'יפ מתקדם יותר ממחשבי ה-Z80 של תחילת שנות ה90. התחלנו בבניית יישומים יחסית קטנים והצלחנו עם זה מאוד. מאחר שהתוכנה לא עבדה בתחילת דרכה על מחשבים גדולים נשארנו ככלי פיתוח ליישומים יחסית קטנים."
ואז, ממשיך דויד ומספר, יצא המחשב של IBM, ו-CPM, מערכת הפעלה שהייתה על ה-Z80, לא עבדה על מחשבי IBM. IBM הלכו למיקרוסופט, ואמרו להם: 'תפתחו עבור הצ'יפ שלנו מערכת הפעלה חדשה', וקראו למערכת ההפעלה MS-DOS. ומג'יק שלנו עבדה יופי על MS-DOS...
והכל החל לדהור עם היפנים.
ב-88', כשיצאנו עם הגרסה הראשונה של מג'יק, הופיעו פה כמה יפנים. עורך הדין שלהם היה מיודד עם נעמי, והכיר לי אותם. באתי לקחת אותם ממלון 'הילטון' למג'יק. שמונה איש נכנסו לחדר הישיבות שלנו ברחוב בצלאל ברמת גן. הם ראו את מג'יק והשתגעו. הם אמרו: 'this is a software factory'. כי אתה מכניס את הדרישות שלך מצד אחד, ובצד השני יוצאת לך תוכנה. היופי הגדול של מג'יק באותה תקופה היה שבמקום לכתוב 600 פקודות, יכולת ב-13 פקודות לפתח הכול.
עבור היפנים זה היה להיט לוהט, מפני שהם לא ידעו אנגלית מספיק טובה לתכנת יישומים, וכל שפות התכנות למחשבים היו מבוססים על אנגלית. בשבילם – ללמוד לתכנת באנגלית היה אסון, והנה הגיעה ליפן תוכנה זרה של של 13 פקודות בלבד, בצורה של מילוי טבלאות. אנחנו תרגמנו את הפקודות האלה ליפנית, וזה אפשר להם למלא את טבלאות המג'יק ולהפיק תוכנה.
הם השתגעו והסכימו לחתום איתנו על הסכם חסר תקדים באותה עת למכירת תוכנת המג'יק ביפאן. הסכם זה היווה עבורנו קרש הצלה, כי לחברה לא היה המימון הדרוש על מנת להמשיך בהשקעות הגדולות בפיתוח ושיווק. בחודש ספטמבר 1986, היינו כמעט על סף סגירה: בנק לאומי לא היה מוכן להמשיך לממן את החברה, בייחוד לאור מספר פשיטות רגל של חברות טכנולוגיה אחרות.
התחלנו למכור בחו"ל, לנסוע לחו"ל. בעת ההיא כששאלו אותי מה הכתובת שלי, עניתי: LY 001 שורה 12. לא היו באותה עת קרנות הון סיכון בארץ. לא היו חברות השקעה והיינו במצב גרוע. ניסיתי לגייס כסף מקרנות הון סיכון זרות. הופעתי אצל קרן הון סיכון, אחת הגדולות בארצות הברית, אצל פרד אדלר שהשקיע בסייטקס ובאלסינט בשנת 80'.
טסתי במיוחד טיסת לילה 001. ביקרתי אצלו בהמלצת עוזיה גליל, מנכ"ל אלרון האגדי, שהיה שותף שלו בסייטקס ובאלסינט.
אני מגיע אליו, והוא אומר: Who is the imbecile who sent you here?
אני עונה: I came all the way, I sent you the business plan.
הוא אומר לי: You are crazy. Don’t even sit down, I don’t have time to waste on you
"אני לא אשקיע בתוכנה ובודאי לא תוכנה מישראל," אמר לי בעמידה. "כי תוכנה לא תצא מישראל, זה בזבוז זמן טוטאלי. הדרך היחידה שאפשר לייצר תוכנה בישראל זה לשים אותה על צ'יפ, לעטוף את זה במכונה כמו סייטקס או אלסינט, ולמכור אותה ברבע מיליון דולר. תוכנה שנמכרת ב-2,000 דולר, 3,000 דולר, זה לא בא בחשבון". יצאתי ממנו בבושת פנים. לא נעלבתי כך מימיי.
ב-1991 הנפקנו את החברה בנסדא"ק. חברת התוכנה הראשונה מישראל המונפקת בארה"ב.
ב-94' פרד אדלר הופיע בכנס ראש הממשלה בירושלים. תפסתי אותו אחרי סוף ההרצאה שלו. אז כבר היו 'המימד החדיש', 'סאפיאנס', ועוד איזו חברה או שתיים שהונפקו כמונו.
אמרתי לו: 'אתה זוכר אותי? באתי אליך. העלבת אותי בצורה נוראית'.
הוא התנצל. 'לא הערכתי נכונה. טעיתי בגדול.' פרד אדלר הגדול.
הנפקנו בנסדא"ק בזכות הצלחת המכירות של מג'יק ביפן. היפנים השקיעו מיליוני דולרים בשיווק מג'יק, ביפנית, ביפן. לקח לנו שנתיים עד שנת 90' לתרגם את התוכנה לתמיכה ביפנית באיכות הגבוהה הנדרשת ביפן. כשהנפקנו באוגוסט 91', שמונה חודשים אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, ההצלחה ביפן הייתה כל כך גדולה שב- Road Show שערכנו בארה"ב, החתמים אמרו לנוכחים שאם אנו מצליחים ביפן, אנו חייבים להצליח גם בארצות הברית. אף חברה אמריקאית לא הצליחה למכור ביפן, ועד היום 25% ממכירות מג'יק הן ביפן.
עכשיו מג'יק ממשיכה לפעול ולפתח את אותו מוצר המבוסס על אותו קונספט הראשוני. אתה לא כותב 600 פקודות, רק 13. החברה עדיין מוכרת כ-60 מיליון דולר בשנה של המוצר שאת בסיסו פיתחנו לפני שני עשורים וחצי.
כל מי שעמד בדרכה של מיקרוסופט נמחק, חוץ ממג'יק. לא היינו מספיק גדולים כדי להיות מכשול, אז הם לא דרסו אותנו. עד היום אף אחד לא גנב את הרעיון. וגם כיום זה דורש מינימום ג'יגה זיכרון וכל מחשב PC מספיק. אבל זה הרבה יותר מתוחכם, הרבה יותר מפותח. זה עובד גם באינטרנט, ועובד במסד הנתונים של מיקרוסופט ואורקל: מדובר במחולל יישומים מאוד מתקדם. אם מישהו היה מראה לי את גרסה 11 ואת העולם שמקיף אותה בימי הגרסה הראשונה, זה היה נראה לי ז'ול וורני לגמרי ומצד שני גם מאד צפוי.
ואז ב-94', הייתי כל כך בטוח בעצמי, משוכנע שאני רואה את העתיד, שעשינו את אחת הטעויות הגדולות של מג'יק. השקענו בפיתוח גרסה עתידנית של מג'יק, הגרסה הראשונה של leapfrog, שיותר מהפכנית מגירסת מג'יק שפותחה 6-7 שנים לאחר מכן. הוצאנו 10 מיליון דולר על פיתוח סופר מהפכני, ולא הצלחנו לפתור את כל הבעיות הטכנולוגיות בדרך. נאלצנו למחוק את כל ההשקעה.
התוכנה הייתה מורכבת וכבדה מדי. המחשבים לא עמדו ברמת התחכום של זה.

מאין צמחה השגיאה?
מזה שרצינו לכבוש את העולם. להיות יותר גדולים ממיקרוסופט.
אם היינו מנהלים את זה נכון ומגייסים את הכסף כמו שצריך, יתכן שהיינו מצליחים יותר. לא הבנו אז את מה שאני יודע היום, שהדבר הכי חשוב זה השיווק, לא ההמצאה. יכול בן אדם לשבת באיזה חדר ולהמציא דבר שישנה את העולם, אבל בלי התיווך של השיווק, הכל יישאר בחדר.המון דברים נקברו בשל המחסום הזה.

בתשובה לשאלה האומנם ההיי-טק מחובר לאופי הישראלי, מדבר שותפי המיתולוגי, דוניץ, על שילוב של הראש היהודי עם תאוות הבצע וכושר האלתור, ועל כך שהיום הדרך קדימה כבר סלולה, ה"סטארט-אפיסטיות" כבר ממש טבועה בדי אן איי הישראלי (או לפחות אצל המיעוט המשכיל שבקרבם). בתחום ההייטק הישראלי יש היום תמרורים ואוטוסטראדה, אך בשנות ה-80 פעלנו במדבר, כמעט לבדנו, ולפיכך בלטנו מאד.

עצה: בהתחלה היה נדמה שאין דבר חשוב מההמצאה, הרעיון, הפטנט. אחר כך קלטנו שרעיון טוב לא מספיק. צריך ליישם ולכתוב את התוכנה או לבנות את המוצר. הפסקנו להתייחס למי שבאו רק עם רעיונות ולחפש כאלה שבאים עם רעיון ממומש למוצר.
לימים הבנו שגם זה לא מספיק. הכי חשוב זה כושר הביצוע, היזמות, והיכולת לקחת את זה לשוק.
צריך שותף עם תכונות אופי כמו ניהול והתמדה ובמיוחד יכולת עבודה משותפת עם מי שאתה נכנס איתו למיטה העסקית. כיום ברור לכל שהדבר הכי חשוב זה יזם שיש לו את המכלול.

היום, לעומת העבר, יש קרנות הון סיכון, המון אנשים עם הרבה כסף והרבה ניסיון, וקרנות מאוד גדולות, והם מוכנים להשקיע בדברים חדשניים. היום אני כבר 'מלאך' (Angel) ומשקיע בסטרט-אפים. אז היו מעט 'מלאכים', ולא היו קרנות הון סיכון. העניין הכי גדול זה שקרנות ההון סיכון יזהו את הפוטנציאל, ויתנו לך את הכסף הגדול בשביל לשווק בארצות הברית. לכבוש את העולם.
הקרנות האלה רואות אלף דברים, משקיעות בעשרה מהם ואם יש להם להיט היסטרי אחד – זו קרן רצינית וטובה. הם חייבים לזהות שיש לך צוות שמסוגל להרים מערכת בינלאומית, שזה כולל איש שיווק, יזם שיש לו כושר שיווקי וכושר ניהול פתוח. אתה חייב שיהיה לך צוות מגובש. לכן בארץ תמיד אומרים שכולם מ-8200. אז הנה הצוות. כי חייב להיות צוות מגובש, שיודע לעבוד ביחד, שיוכל לתאם ציפיות ולבנות, שאחד מהם הוא מוטה שיווק ואחד מהם מוטה פיתוח. אין צורך באף אחד אחר. הצוות קודם לכל. הם יכולים לגייס כסף, בתנאי שיש לזה שוק, ושהטכנולוגיה שהם מציעים היא ייחודית.
לבנים שלי יש סטרט אפ יחד עם שותף שלישי, עם רעיון מהפכני. הם החליטו שהם רוצים לשנות את הדרך שבה אנשים מסתכלים על השקעות או סוחרים בהשקעות. הם הלכו על ההדיוטות, על אנשים שאינם סוחרים מקצועיים, שרוצים להשקיע את כספם, ואמרו: 'אתה לא יכול ללמוד על מניית IBM או על מניית קודאק או על מניית מיקרוסופט, על מניית אינטל וכל זה, אבל אתה יכול לזהות טרנדים ולהחליט שאתה משקיע בטרנדים, ולהחליט שאתה משקיע באינדקס כמו תעודות-סל (Etf).'
הם התחילו לבנות מערכת מסחר עם הנדסת אנוש חדשנית של משחק. מדובר היה במשחק שנקרא 'אי טורו', eToro.com למסחר במט"ח. המשתמש יכול לקנות ולבנות תיק של מט"ח, של סחורות כגון נפט זהב וכסף ושל האינדקס של שנחאי והאינדקס של ניקיי והאינדקס של וול-סטריט, או תיק השקעות של עקרת בית, של גברת כהן מחדרה, בצורה מאוד פשוטה, בצורה של משחק. עם הזמן הם שינו את המודל העסקי ובנו מודל של רשת חברתית למסחר והשקעות (Social Trading Network). היום אדם יכול להיכנס למערכת ולהשקיע בעצמו או להעתיק משקיע "מצליחן" במערכת הנקראת "גורו" ואלה משמשים כמנהלי תיקים.
בסופו של דבר, המשתמש ילמד את כל נושא המסחר בצורה מאוד אינטואיטיבית, בצורה של משחק.

סבם, אבא שלי, יהודה אסיא, מאושר מזה. זה היה התחום שלו והנכדים מאחדים את אהבת המסחר שלו עם המחשבים שלי ועם הידע שלהם. הם מגיעים לדירתו כל פעם לספר לו מה קורה.
רונן הבכור הוא בעל הרעיון. הוא לא שירת בממר"ם, אלא היה מעצב שלמד בבצלאל עיצוב תעשייתי. כשסיים הלך לעשות מאסטר בעיצוב תעשייתי ב-Royal College of Arts בלונדון.
במסגרת הפרויקט האחרון שלו ב-RCA, הם עשו פרויקט ב'בלומברג'ס'.
בלומברג'ס ביקשו מהם לחשוב איך משנים את הנדסת האנוש של כל המערכת של בלומברג'ס, כי לוקח לסוחר שלושה חודשים בממוצע ללמוד את המערכת. הם רצו לקצר את זה.
רונן עבד על הפרויקט הזה ונדלק.
עכשיו הם מדברים עם סבא שלהם על זה. יש בינו לבין צעיר בני הפרש של שישים וחמש שנים, אך גם שפה משותפת. לנכד הצעיר יוני יש חוש מסחרי מפותח והוא שירת ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן, עשה תואר ראשון ותואר שני בשלוש שנים במדעי המחשב, באוניברסיטה הפתוחה ואצל רייכמן, במקביל לשירות הצבאי ולעבודתו באיזשהו סטרט-אפ שיזם.
אבל סיפור איטורו.קום נולד יום שישי אחד, אצלנו בבית, בזמן שיוני עשה את עבודת המאסטר שלו בנושא נגזרות של הבורסה. ומיד היה להם מעצב עם רעיון, שזה רונן, והיזם העסקי שיווקי, המנכ"ל, שזה יוני, על אף שהוא טכנולוג במקור. ויש מייסד נוסף ואיש פיתוח מבריק בשם דודו שהוא שותפם השלישי, מומחה בפיתוח מערכות מתוחכמות במסחר מקוון.
באוקטובר-נובמבר 2006 הם כתבו תוכנית עסקית ובדצמבר הסתובבו אצל משקיעים. הם סרבו לקחת ממני כסף וגם מסבם שרצה להשקיע בהם 100,000 דולר. הם גייסו מאנשים כמו חמי פרס ועמיתיו למקצוע, כולל האחים ברקת, 1.7 מיליון דולר תוך מספר שבועות לאחר שהעמידו מערכת מתפקדת היטב. המערכת מצליחה. זה המג'יק המשפחתי עם סבא בן 94 שכבר עייף מאד מהחיים, אך עדיין סקרן למעשי שני הנכדים והנכדה יעל שהיא כיום חוקרת במכון ויצמן. הסב כיהן בחבר הנאמנים של המכון, גייס תרומות רבות למכון ואמר תמיד כי ימות בשלווה רק אחרי שבוגר של מכון ויצמן יזכה בפרס נובל.

בסתיו 2010, הדבר היחיד שמצהיל את פניו של יהודה אסיא אלה הנכדים. גם בכסא הגלגלים שלו, מראהו כאיש חזק על אף 94 שנותיו. אדנותי, זקוף ונוקשה, מלך גולה מעסקיו הגדולים, נפוליון בכלא הזקנה על אי הסנטה הלנה שלו. ידיים גדולות וחזקות, ראש קרח של נשר שכנפיו קוצצו, מוקף בשכיות חמדה של העבר, תמונות של אוסף אמנות ישראלית גדול: אבל פן, ראובן ארדון, מוקדי. דירה גדולה. שמשון בלי השרירים,לכוד בעברו ובזיכרון של שליטה בינלאומית בזמן שבו-עצמו השליטה אובדת.
כשבנו דוד שואל אותו למחיר הזהב, הוא יודע היטב את התשובה, אבל שותק, כאילו התבקש לשחק במשחק ילדים שמעליב אותו. סמכותי מאד. משתק לפעמים. רגיל לציות.
כל מה שהוא אומר חייב להתקבל. אין ערכאת ערעור.
הוא הכיר היטב את כולם, כל שועי הארץ והעולם, מאשכול וספיר וכל מי שהיה שם. הוא עבד עם כולם. יש לו ידע נרחב ודעה נחרצת על הכל: משבר הבנקים. הויסות המסוכן. איך התנגד. הוא מדבר וננעל. כשאורח אומר דבר מה שאינו מוצא חן בעיניו, הוא מסיע כסאו למטבח ומנתק מגע. שילכו.
יהודה אסיא נולד בסוף מלחמת העולם הראשונה למשפחת סוחרים יהודית בעיראק וכשבגר הפך לסוחר בדים גדול שסחר עם המזרח הרחוק. כשאנייה עם מטען שלו נתקעה בנמל בנגקוק, נתקע שם איתה, התאהב בתאילנד ואחר כך גם בשכנתו, שתהיה אחר כך לאשתו, נערה שנולדה כבודהיסטית, גודלה כנוצרית במיסיון בסינגפור והתגיירה למענו.
הוא היה סוחר של הימים הרחוקים בעולם שניהל סחר מתוחכם, רחב היקף, בעל מימדים דמיוניים, בלי מחשבים ובלי סלולריים ומטוסים מהירים. אחר כך היה לבנקאי שוויצרי והקים את "סוויס ישראל טרייד בנק" שנועד לממן מלכתחילה גם את פעילות המוסד.
לכאורה, עולמו היה היפוכו של עולם הסחר המקוון של נכדיו, אך כשאלה מעדכנים אותו בחלק מפרטי המיזם שלהם, התמונה הגדולה ברורה ונהירה לו. העקרונות נותרו כשהיו: אתה צריך להרוויח הרבה יותר ממה שאתה מוציא. השורה האחרונה זהה בנייר מצהיב משנת 1925 ובמסך הבלאקברי של 2010 – רווח או הפסד.
כל השאר השתנה ללא הכר.
 

היום נפוץ מאד בברים ובמסיבות להקפיץ טקילה עם משקה תוסס למה שנקרא טקילה סלמר. שופכים טקילה לכוס חזקה. מוסיפים משקה תוסס לכוס ומכסים ביד שמאל על פי הכוס, מרימים הכוס ומנחיתים אותה חזק על משטח קשה ושותים. הברמן המבצע את ההנחתה שחיונית ליצירת בועות מסתכן עד כדי גרימת נזק גופני בשל התנפצות כוס. יש פטנט צרפתי מספר 2612760 של פסטנה שיצר מתקן ערבוב שבו יש מכסה לשני צידי הכוס. יש פטנט אמריקאי מספר 4479719 של מקרטני. שני המתקנים מספקים הגנה חלקית אך אינם נוחים ועדיין תובעים הפעלת כוח ברוטלי עי הברמן. הפטנט הישראלי של בארי מספק פעולה נוחה ובטוחה. זהו מתקן סגור עם קפיץ נדרך המבצע בעצמו את פעולת הערבוב המסוכנת.