השיטה הסודית

לפני הכול: מכתב לקורא/ת

השאלה המתבקשת הראשונה - אפילו הבן שלי, יהלי, שאל אותה - היא במה שונה הספר הזה, "השיטה הסודית", מכל ספרי התזונה שכבר ניסינו.

כמעט כל הספרים בסוגה הזאת מציגים דרך אחת, מתוך ביטחון שהיא הנכונה ואין בלתה. והדרך הזאת לא סתם הכי נכונה, אלא מתאימה לכווו-לם בלי יוצא מן הכלל. שני העקרונות שמונחים בבסיס הספר הזה מנוגדים בתכלית לגישה הזאת.

העיקרון הראשון הוא שאין שיטה אחת שמתאימה לכולם; הגעתי למסקנה הזאת בעקבות תחקיר שערכתי במשך עשר שנים של עבודה מאומצת. ואפילו אין שיטה שמתאימה לשני אנשים, עד כדי כך. כל אדם שרוצה למצוא את השיטה הנכונה בשבילו חייב לצאת למסע שבמהלכו יבנה לעצמו את התפריט המדויק שהולם את ממדיו, את השקפתו, את צרכיו ואת רצונותיו.

העיקרון השני הוא סינֶרגֶטי, והוא מתמקד ברעיון, ואפילו באמונה - ולא, זאת לא מילה גסה - שהשיטה הטובה ביותר מתקבלת משילוב של ארבע שיטות טובות. השיטה החמישית, זאת שכל אחד בונה לעצמו, לא רק שונה מסכום חלקיה אלא טובה מהם, משום שכל חלק משדרג את האחרים.

השאלה השנייה, הנובעת מן הראשונה, היא למה בחרתי להתמקד דווקא בחמש השיטות שמוצגות בספר.

תחילה בקיצור: כולם שואלים מהי השיטה הכי טובה. התשובה פשוטה: השיטה החמישית, השיטה שתתפרו לעצמכם. אלא שכדי לתפור את השיטה הזאת יש להכיר היטב ארבע שיטות.

ועכשיו בהרחבה: בחורף 2001 חרב עלי עולמי, פשוטו כמשמעו. הרופא, הצילומים והביופסיה בישרו לי שחליתי בסרטן. כל אדם מתמודד עם בשורה שכזאת בדרכו. אני, אחרי לא מעט לילות מסויטים וימים מעונים, יצאתי למסע שמטרתו היתה לא רק לתקן את מה שהשתבש בעבר אלא גם לנסות ליהנות עוד יותר בעתיד. הייתי אז בראשית שנות הארבעים לחיי והייתי נחושה בדעתי לבדוק מקרוב ובלי משוא פנים כל שביב מידע. ככל שרעיון מסוים נשמע קשה או מאתגר יותר, וגם מוזר יותר, לפעמים אפילו דוחה, כך מצאתי אותו ראוי יותר לחקירה ולניסוי ואימצתי אותו לפחות לפרק זמן קצר. שילוב של פחד מוות (במשך כמה שנים הייתי בטוחה שאני שומעת מעל ראשי את משק כנפיו של המלאך שבא לקחת אותי), ניסיון חיים מצטבר של פרקטיקה עיתונאית (מגיל עשר) ונטייה מוּלדת להתלהב ולהסתחרר גרם לי לצאת למסע הפרטי הזה בלי עכבות, בלי דעות קדומות ועם תחושה חזקה שאין לי מה להפסיד. הגרוע מכול כבר היה מאחורי.

הספר הזה כולל את ארבע השיטות שבלעדיהן, לפי ניסיוני ובחירתי, המסע של כל אדם לעבר הבריאות המיטבית לא יהיה שלם, וגם את השיטה שלי - השיטה הסודית. היא סודית לא מפני שאני שומרת אותה בסוד. להפך - בפרק החמישי אני מפרטת אותה לפרטיה הקטנים ביותר. היא סודית רק מפני שכל אחד מרכיב אותה לעצמו ובעצמו. היא סודית מפני שכדי להרכיב אותה חייב כל אדם להכיר את ארבע התחנות של ארבע השיטות הראשונות, להתנסות בהן ולבחור מתוכן את מה שנכון בשבילו, את מה שמשפר את הרגשתו, את מה שמתאים לסגנון חייו ולהשקפתו. ממש כמו מי שמטייל בכל העולמות והארצות ונושא אתו מכל מקום את הזיכרונות והריחות שיקרים לו, והוא חוזר לביתו ושומר לעצמו, על פי טעמו, קצת מכל מקום שביקר בו: חוויות, מנהגים, מתכונים, כמה חפצים וגם געגועים.

ובחזרה לחמש השיטות הנבחרות: ארבע השיטות שמוצגות בארבעת הפרקים הראשונים הן אלה שבלעדיהן אי אפשר לסקור באמת את המהפכה שהתחוללה בתזונה במערב במפנה האלף השלישי, והיא חלק מתרבות שלמה: שיטת קינגסטוֹן, שיטת ויגְמוֹרטֶנקוֹ, שיטת צום סוכר והשיטה המצפונית. כל אחת מן השיטות ניסתה בתורה להיענות לאתגרים שבפניהם ניצב מי שרוצה לחיות בתרבות המסוימת שלנו, ליהנות ממנה, וגם לשמור על היקר מכול: בריאות, שמחה ומשמעות.
השיטה החמישית, השיטה הסודית, מציגה את המסקנה העיקרית של המסע שלי, ולפיה כל אחד מאתנו הוא האוצֵר הפרטי של התפריט שלו והממונה הבלעדי על הגוף שהופקד בידיו ועל בריאותו. שום רופא או תזונאי או מדען לא מכיר את הגוף כמו מי שנולד אתו - בתנאי שישים לב אליו, יתעניין בו, יקשיב לו. כדי לתכנן שיטה סודית, כל אדם צריך להשקיע הרבה מחשבה ומאמץ, להבין את החומרים שמהם עשויה הבריאות שלנו, לרדת לעומקם של המבנים והדפוסים שמפעילים אותנו. הספר הזה על חמשת פרקיו - חמש שיטות ומאה כללים - מציג את ארגז הכלים השלם.

השאלה השלישית - אותה אני פחות אוהבת אבל היא נשאלת שוב ושוב, כל אחד שואל אותה - היא: למה זה בכלל כדאי לי?

מפני שאין אדם, אפילו לא אחד, שניזון מתפריט מערבי ולא סובל ממיגרנה או מסוכרת או מפסוריאזיס או מעודף משקל או מפטריות או מהיפראקטיביות או מעצירות או מטחורים או מאלרגיה או מרגישות לחלב או מרגישות לגלוטן או מקשיי פוריות. או מכמה מהם גם יחד.

השיטה הסודית מביאה הקלה וגם מרפא לכל תחלואי התפריט המערבי שנמנו למעלה ועוד לרבים אחרים.

כפי שכבר סיפרתי, המסע שלי לעבר השיטה הסודית התחיל בגלל - או בזכות, תלוי בנקודת ההשקפה - מחלת הסרטן. הרבה שנים לפני שחליתי בסרטן, בתחילת שנות העשרים לחיי, התחלתי לסבול מקשיי עיכול חמורים. שנתיים לפני שחליתי בסרטן התחלתי לסבול מפסוריאזיס. שתי המחלות האלה לא גרמו לי לשנות את סגנון חיי, גם מפני שהקלתי בהן ראש ולא הבנתי שהן תמרורי אזהרה, וגם מפני שכל הסובבים אותי סבלו מתופעות דומות. ככה זה כשאוכלים בעיקר מזון תעשייתי מעובד. לעתים, כאשר המצב החמיר, בלעתי (או מרחתי) תרופות לפי המלצות הרופאים. רק הסרטן טלטל אותי, ובעקבותיו שיניתי לגמרי את ההרגלים. כששיניתי אותם הייתי מבוהלת מאוד ולא קיוויתי להיפטר מבעיות העיכול והפסוריאזיס. כל מעייני היו נתונים להצלת חיי. תוכלו לתאר לעצמכם מה רבה היתה פליאתי כאשר שמתי לב שעל הדרך, בלי להתאמץ, נפטרתי גם משתי העננות שהעיבו על חיי.

כולנו רוצים ליהנות מבריאות טובה ומהרגשה נפלאה, אבל אנחנו דוחים את המעשים למועד מאוחר יותר: אחרי החגים, מחר בבוקר, לקראת הקיץ, לכבוד אירוע. במקרה שלי, ואני לא היחידה, חיכיתי עד הסרטן.

חבל לחכות עד למכה הגדולה. עדיף להקדים תרופה למכה ולהתחיל את השינוי מוקדם ככל האפשר. מה עוד שבמקרה של השיטה הסודית, התרופה אינה מרה והשינוי כולו הוא גם טעים וגם כרוך בגילויים מרגשים. הגילויים האלה מתחילים בבחינה של כוח הרצון הפרטי וממשיכים בחשיפה לטעמים נפלאים ומרעננים. ועיקר שכחתי: הבריאות משתפרת, אפילו מצב הרוח, וכמובן - גם המראה החיצוני.
בארבע מילים: לא צריך לחכות לאסון.

ולשאלה הרביעית והאחרונה: איך משתמשים בספר הזה?

החלטת להפסיק לאכול זבל? אני ממליצה לעצור רגע, להתבונן במראה, ולערוך רשימה של הפגעים והקלקולים שצברת במשך החיים. הנה רשימה שערכתי בראשי לפני הרבה שנים, אחרי שכבר אובחנתי כחולת סרטן; באותו יום בדרך לירושלים, בשער הגיא, התבוננתי בראי שמעל מושב הנהגת ומניתי: דלקת חניכיים, שיער מפוצל, ציפורניים סדוקות, כאבי בטן, קשיי עיכול, פסוריאזיס, מִפרקים נפוחים. בסך הכול מניתי, תוך כדי נסיעה, 43 סעיפים של שיבושים. לא בכולם ראוי לשתף את הקוראים, גם הנייר לא חייב לסבול הכול.

מה בדיוק ראיתי במראה שגרם לי להבין שהסרטן הוא רק אקורד נוסף? בסך הכול עין: הלבן היה אפרפר, הירוק עכור, העור מסביב עמום, העתיד הקדיר. הבנתי גם שמה שאני רואה הוא רק ההתחלה ושאני מוכרחה לעשות מעשה, מעשה שקשה לי לעשות. עד אז בחרתי את המזון שאכלתי רק על פי זמינותו ונגישותו. הייתי עסוקה, הייתי עייפה, היו לי תירוצים בלי סוף, והארוחות שלי היו מורכבות בעיקרן ממזון קפוא ומעובד, נטול ערך תזונתי אך עשיר במשפרי טעם וצבע וריח ומרקם. ארוחת הבוקר שלי התקיימה בסביבות ארבע אחר הצהריים. לפניה שתיתי, תוך כדי פעילויות אחרות, כוסות קפה רבות ככל האפשר. כל יום, בשעות אחר הצהריים, על סף עילפון, התחלתי לחסל כל דבר אכיל שנקרה בדרכי: בעיקר שקיות מרשרשות עם חטיפים של ילדים. כל ערב, אחרי שמונה, אחרי כ־5,000 קלוריות מיותרות וריקות, התחלתי לסבול מכאבי בטן וראש איומים, מצב רוח רגזני ועייפות בלתי נסבלת.

הכללים בספר הזה, כללים שאספתי תוך כדי המסע הארוך לעבר בריאות משופרת, מאורגנים מן הקל אל הכבד. הכללים המרכזיים חוזרים כל אחד שלוש פעמים לפחות, מפני ששום שיטה לא מדלגת עליהם. העיקרון המנחה הוא שהתהליך יהיה הדרגתי, שלא תקפצו למים העמוקים בעיניים עצומות. מומלץ להתחיל בצעדים קטנים, צעד נוסף מדי יום או מדי שבוע. כל אחד בוחר את הצעדים שלו ואת הקצב שמתאים לו. כל צעד בתורו מוכיח למשתמש עד כמה המעבר מתפריט מזיק לתפריט בריא הוא יעיל ומתגמל. כל צעד מאפשר למשתמש לשוב ולבחון את השאלות המנקרות והמחלישות ולהיווכח שהמעבר לא יקר, כן קשה אבל מאוד הכרחי, מאתגר, מתבקש ומועיל. כל צעד משכנע את המשתמש שכדאי ואפשר להמשיך ולהתנסות בעוד כללים ולאמץ גם אותם.

כדי למצוא בעזרת הספר את הדרך הנכונה בשבילכם, כדאי להצטייד במחברת או פנקס ולרשום שם במהלך הקריאה את הכללים שמוצאים חן בעיניכם. אפשר גם, תוך כדי קריאה, לסמן בתוך הספר את הכללים שמדברים אליכם ובהדרגה להוסיף בכל פעם עוד כלל ולנסות גם אותו.

אני שמחה לחלוק איתך את הספר הזה. בחמשת הפרקים הבאים יש 100 כללים, שרובם ככולם יעזרו לך למצוא את המפתח לבריאות מיטבית, מפתח שלמרבה הפלא נמצא ממש מתחת לאפך. אני מקווה ש־100 הכללים יחוללו אצלך שינוי חשוב ומועיל, כפי שקרה לי.