פרק 1
בּוּרִי וּבּוּרִינָה מִתְיַדְּדִים זֶה עִם זֶה
בַּאֲגַם גָּדוֹל וּמְלֵא מַיִם שָׁטָה לָהּ בּוּרִינָה הַבַּרְבּוּרִית. הָאֲגַם הָיָה מָלֵא בְּעוֹפוֹת מַיִם רַבִּים – בַּרְבּוּרִים, בַּרְבּוּרוֹת, בַּרְוָזִים, בַּרְוָזוֹת, חֲסִידָה וְגַם פְלָמִינְגּוֹ.
אֲבָל לְבּוּרִינָה הָיָה חָסֵר מָשֶּׁהוּ. חָסַר לָהּ חָבֵר. וּכְשֶׁכָּל הַחֲבֵרִים פִּטְפְּטוּ זֶה עִם זֶה הִיא שָׂחֲתָה לְבַד.
וְהִנֵּה יוֹם סְתָוִי וּבַאֲגַם בַּרְבּוּר חָדָשׁ. הָיָה זֶה בַּרְבּוּר שׁוֹבָב, קְצָת רַעֲשָׁן, שֶׁשָּׁבָה מִיָּד אֶת לִבְבוֹת כֻּלָּם. הוּא הִשְׁפְּרִיץ מַיִם לְכָל עֵבֶר וְסִפֵּר מֵאַיִן בָּא וְאֵיךְ הָיָה לִחְיוֹת בַּאֲגַם אַחֵר. כֻּלָּם נֶהֱנוּ לְשַׂחֵק וּלְפַטְפֵּט אִתּוֹ.
וּבּוּרִינָה?
גַּם בּוּרִינָה הִסְתַּכְּלָה עָלָיו. הִיא חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ, "הוּא מְיֻחָד!" אַךְ כְּשֶׁעָשָׂה לָהּ פַּרְצוּפִים וְנִסָּה לִלְכֹּד אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּהּ, הִיא סוֹבְבָה מִמֶּנּוּ אֶת פָּנֶיהָ בִּמְבוּכָה רַבָּה.
הַבַּרְבּוּרוֹן לֹא הִתְיָאֵשׁ. הוּא נִסָּה כַּמָּה טְרִיקִים, שְׁפְּרִיצִים, מִצְמֵץ לוֹ בִּשְׁתֵּי הָעֵינַיִם, פַּעֲמַיִם, אַךְ כְּלוּם, שׁוּם כְּלוּם, מְאוּם. בַּרְבּוּרִינָה שָׁטָה לָהּ מַהֵר, הַרְחֵק לְמָקוֹם אַחֵר.
יוֹם אַחַר יוֹם הָיָה הַבַּרְבּוּרוֹן שָׁר לָהּ שִׁירִים, אַךְ הִיא עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ וְהִכְנִיסָה אֶת מַקּוֹרָהּ לַמַּיִם. כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתָהּ אֵיךְ קוֹרְאִים לָהּ, בּוּרִינָה שָׁתְקָה.
פַּעַם אַחַת, שָׁט הַבַּרְבּוּרוֹן עַד שְׂפַת הָאֲגַם וְקָטַף לָהּ שְׁלוֹשָׁה פְּרָחִים בְּצִבְעֵי שָׁמַיִם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה שֶׁהוּא מִתְקָרֵב, הִסְתַּלְּקָה בִּמְהִירוּת מֵהַמָּקוֹם.
יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר רָצְתָה בּוּרִינָה לְדַבֵּר עִם הַבַּרְבּוּרוֹן, אַךְ לֹא יָדְעָה אֵיךְ מְדַבְּרִים עִם בַּרְבּוּרִים אֲחֵרִים. הִיא הָיְתָה בַּיְשָׁנִית.
הַבַּרְבּוּרוֹן יָדַע בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁיִּגְרֹם לְבּוּרִינָה לְהִתְיַחֵס אֵלָיו.
הוּא קָטַף קְנֵה-סוּף קָצָר וְכָתַב לָהּ עַל שׁוֹשַׁנַּת מַיִם לְבַנְבַּנָּה.
בַּרְבּוּרָה חֲמוּדָה,
אֶשְׂמַח לְהַכִּיר אוֹתָךְ..
שְׁמִי בּוּרִי וַאֲנִי אוֹהֵב מִשְׂחֲקֵי-מַיִם וַהֲכִי אוֹהֵב אֶת צֶבַע הַתְּכֵלֶת. מָה אַתְּ אוֹהֶבֶת?
כִּתְבִי לִי תְּשׁוּבָה, בְּבַקָּשָׁה.
בּוּרִי הִנִּיחַ אֶת שׁוֹשַׁנַּת הַמַּיִם לְיַד בּוּרִינָה, וְהָלַךְ.
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁכֻּלָּם יָשְׁנוּ, הֵצִיצָה בּוּרִינָה בַּמִּכְתָּב. אוֹר כּוֹכָבִים הֵאִיר, וְהִיא קָרְאָה.
לְאַחַר מַחְשָׁבָה אֲרֻכָּה הִיא כָּתְבָה לוֹ תְּשׁוּבָה עַל שׁוֹשַׁנָּה וְרַדְרַדָּה.
שָׁלוֹם, בּוּרִי,
קוֹרְאִים לִי בּוּרִינָה. שְׂמֵחָה לְהַכִּיר אוֹתְךָ.. אֲנִי אוֹהֶבֶת מְאוֹד לִצְפּוֹת בִּשְׂחִיָּה אָמָּנוּתִית.
בּוּרִינָה
בַּבֹּקֶר מָצָא בּוּרִי אֶת הַמִּכְתָּב. הוּא שָׁט הַצִּדָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ עַד כַּמָּה הוּא עָצוּב. בּוּרִי לֹא יָדַע לִשְׂחוֹת שְׂחִיָּה אָמָּנוּתִית, רַק יָדַע שֶׁשְּׂחִיָּה אָמָּנוּתִית זוֹ אָמָּנוּת שֶׁנִּלְמֶדֶת בִּמְקוֹמוֹת בּוֹדְדִים וּרְחוֹקִים בִּלְבַד. בּוּרִי הָיָה מְיֹאָשׁ.
הוּא שָׁט בְּאִטִּיּוּת אֶל הַשָּׂפָה הַדְּרוֹמִית שֶׁל הָאֲגַם וְרָאָה שָׁם – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר – שׁוֹשַׁנַּת מַיִם קְטַנָּה שֶׁעָלֶיהָ הָיָה כָּתוּב "לְבּוּרִי מִבּוּרִינָה".
וְכָךְ נִכְתַּב:
שָׁלוֹם, בּוּרִי,
שָׁכַחְתִּי לִכְתֹּב בַּמִּכְתָּב הַקּוֹדֵם שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת גַּם מִשְׂחֲקֵי-מַיִם.
בּוּרִינָה
בּוּרִי שָׂמַח כָּל כָּךְ. הוּא הִשְׁפְּרִיץ הֲמוֹן מַיִם וְהִתְקָרֵב אֶל בּוּרִינָה. הַבַּרְבּוּרָה חִיְּכָה.
זוֹ הָיְתָה תְּחִלָּתָהּ שֶׁל אַ-הֲ-בָ-ה.