יחסי ציבור מפתים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יחסי ציבור מפתים
הוספה למועדפים

יחסי ציבור מפתים

עוד על הספר

תקציר

האחים פורסטר #1

 

אשת יחסי הציבור השאפתנית, לילי פורד, חותמת על חוזה עם איל הנדל"ן, גייג' פורסטר, היא בלא יודעין מעבירה את חייה לבעלותו. גייג' מצפה מעובדיו לתת את כל כולם, והוא רוצה שלילי תהיה זמינה לשירותו עשרים וארבע שעות ביממה. כאשר עליו לעשות לעצמו קצת יחסי ציבור חיוביים, הפתרון שלו מפתיע במיוחד – הוא מציע ללילי להינשא לו – הכל בשם ההצלחה העסקית, כמובן. בנוסף, הם גם טסים לתאילנד, כדי לקדם את אחד ממיזמי העסקים של החברה. זו הזדמנות מצוינת לקדם גם את הקשרים האישיים שלהם…

פרק ראשון

1
 
לילי פורד לא התרגשה לראות את גייג' פורסטר עומד במשרד שלה, רוכן מעל שולחנה, כפות ידיו הגדולות והחסונות אוחזות בקצהו, ניחוחו מתגרה בה, גורם ללבה לפעום ביתר מהירות. היא לא התרגשה לראות את גייג', הגבר שסירב לה. נדמה כאילו שהגוף שלה משדר על גל אחר לגמרי.
 
"שמעתי שג'ף קמפל שכר את שירותי החברה שלך," הוא אמר, בעודו רוכן מעט קרוב יותר, שרירי כתפו נדרכים. אין ספק שהוא לא בילה את כל זמנו מאחורי שולחן במשרד. גוף כזה לא נוצר במקרה. היא ידעה זאת מניסיון אישי.
 
נדרשו לה ארבעה ערבים בשבוע בחדר הכושר כדי להילחם בהשפעות השליליות של עבודתה, שרובה ככולה התבצעה בעודה ישובה, על הבריאות שלה. אבל הייתה לכך חשיבות. לדימוי יש השפעה מכרעת, ותפקידה העיקרי הוא להציג לעיני הציבור דימויים חיוביים של לקוחותיה. היא הרגישה שאם הדימוי האישי שלה לא יהיה בשיאו, היא תאבד מהאמינות שלה.
 
"שמעת נכון," היא אמרה, נשענת לאחור בכיסא שלה, מנסה להגדיל את הפער הפיזי ביניהם. מנסה להרגיש כאילו שיש לה מידה מסוימת של שליטה. זה המשרד שלה, לכל הרוחות. אין לו שום זכות לבוא הנה ולתפוס פיקוד.
 
אבל, מצד שני, כך מתפקדים גברים כמו גייג'. הם באים, הם רואים והם כובשים את הנקבה.
 
לא את הנקבה הזאת.
 
"אז, באת כדי לברך אותי?" היא שאלה במתיקות.
 
"לא, באתי כדי להציע לך חוזה."
 
דבריו היממו אותה כל כך, שהיא נאלצה לשתוק, וזה קרה לעתים נדירות. "דחית את ההצעה שלי לייצג את החברה שלך, אדון פורסטר."
 
"ועכשיו אני מגיש לך הצעה משלי."
 
היא שרבבה את שפתיה. "האם יש לכך קשר לעובדה שג'ף קמפל הוא המתחרה הגדול ביותר שלך?"
 
"אני לא רואה בו מתחרה." גייג' חייך, אבל היא הבחינה בקשיחות בעיניו, בנוקשות שהפכה אותו לאגדה בתעשייה שלו. לא מגיעים למעמד כזה הודות להתנהגות עדינה. היא ידעה את זה, והיא כיבדה את זה. אבל היא לא חיבבה במיוחד את גייג' או את התנהלותו העסקית. באופן כללי, היא חשבה שבמידה מסוימת הוא פשט את הרגל מבחינה מוסרית. אבל עבודה עם חברת פורסטיישן בע"מ ללא ספק תוסיף יוקרה לחברה שלה. הוא יהיה הלקוח הכי גדול שלה.
 
"לא משנה מה תגיד, הוא בכל זאת המתחרה שלך. והוא לא רע בכלל. הוא לא משאיר לי לנקות אפילו חצי מהבלגאן שאתה היית משאיר."
 
"ולכן הוא לא ממש המתחרה שלי. הוא דוגל בתקינות פוליטית, והוא עסוק מדי בדימוי הציבורי שלו."
 
"לא יזיק לך לעסוק יותר בדימוי הציבורי שלך. אינספור השחקניות והדוגמניות שעמן אתה מתרועע לא ממש מעניקות לך דימוי של יציבות. בנוסף, לאחרונה היה לך רצף של מספר פרויקטים לא אהודים במיוחד."
 
"את מחלקת לי עצות בחינם?"
 
"לא. אני גובה ממך לפי חצי שעה."
 
"אם אני הזיכרון שלי לא מטעה אותי, השירותים שלך לא זולים."
 
"נכון. אם אתה רוצה שירותים זולים, תצטרך להתפשר על האיכות."
 
הוא התיישב על קצה השולחן שלה, ועשה בלגאן שלם מהציוד המשרדי שלה. תחושת עצבנות כרסמה בקרבה, לצד הרצון להושיט את ידה וליישר את המהדק שלה, שהיה חזק כמעט כמו הצורך שהיא לפתע הרגישה לגעת בירך שלו, שכעת היה קרוב כל כך לידה, ולגלות אם הוא נוקשה ושרירי כפי שהוא נראה.
 
היא העוותה את פניה נוכח קו המחשבה שלה, שהישרה עליה עצבים ובלבול. היא לא נוהגת לשקוע בפנטזיות על גברים, זה פשוט לא הקטע שלה.
 
"זה אחד מהדברים שאהבתי בך כאשר ראיינתי אותך, לילי. את בטוחה במיומנויות שלך."
 
"מה לא אהבת בי, אדון פורסטר? מפני שכפי ששנינו ידעו, שכרת את סינרג'י לייצוג החברה שלך, ולא אותי."
 
"אני לא נוהג לשכור לעבודה נשים מתחת לגיל מסוים. במיוחד אם מדובר בנשים מושכות."
 
היא הרגישה שהפה שלה נפער בתדהמה, והיא ידעה שהיא נראית כמו דג גופי שמתקשה לנשום, אבל היא לא הייתה יכולה לעשות דבר בנדון. "זה סקסיסטי."
 
"אולי. אבל עם העוזר האישי שלי לא הייתי צריך להתמודד עם חיבה בלתי רצויה, בניגוד לעוזרת האישית הקודמת שלי, שהתאהבה בי קשות."
 
"אולי פשוט דמיינת את זה. או שאולי עודדת אותה." בינה לבין עצמה, היה עליה להודות שגייג' הוא גבר מושך, אבל זה לא אומר שכל אישה מתחת לגיל מסוים תתאהב בו מיד ברגע שתראה אותו. אך קרוב לוודאי שהוא האמין בזה. כוח יכול להשפיע ככה על אנשים, במיוחד על גברים. הם התחילו לחשוב על כולם בתור רכוש, כאילו שהם זכאים להערצה הכנועה של כל הסובבים אותם.
 
יש גברים שאפילו לא זקוקים לעושר. הם בסך הכול צריכים מישהו שיהיה חלש יותר מהם.
 
היא הדחיקה את הזכרונות שהתגנבו למחשבותיה.
 
"לא דמיינתי את זה, תסמכי עלי. ומעולם לא עודדתי אותה," אמר גייג'. "מעולם לא התעניינתי בה. עסקים זה עסקים, סקס זה סקס."
 
"לעולם אין לערבב בין השניים?"
 
"בדיוק. ובנוסף על מה שהיה, היא גם הקימה מהומה שלמה כאשר פיטרתי אותה."
 
"מדוע פיטרת אותה?"
 
גבתו הכהה נזדקרה. "בוקר אחד הגעתי למשרד ומצאתי אותה שוכבת עירומה על השולחן שלי, בתנוחה שהייתה גורמת לשחקן פורנו להסמיק."
 
הפה של לילי נפער בתדהמה. "אתה רציני?"
 
"למרבה הצער, כן. אבל מאז לא שכרתי אף אישה לעבוד מולי, ומאז לא נתקלתי בשום בעיה." הוא בחן אותה בקפידה. "את לא מאורסת או מצפה לתינוק בזמן הקרוב, נכון?"
 
היא כמעט פרצה בצחוק. "בנושא הזה אין לך מה לדאוג, אדון פורסטר. אין לי שום תוכניות לחתונה או לתינוק בעתיד הקרוב או הרחוק. אני מתמקדת בקריירה שלי."
 
"כבר שמעתי את זה מיותר מאישה אחת. ויותר מפעם אחת. אבל אז האישה פוגשת גבר שגורם לה לשמוע פעמוני חתונה, ובסופו של דבר מתבזבז לי הזמן על הכשרת מישהי שמעולם לא התכוונה להמשיך לעבוד עם החברה שלי."
 
"אם אי פעם אשמע פעמוני חתונה, אדון פורסטר, אני מבטיחה לך שאני מיד אברח בכיוון השני."
 
"יופי."
 
"אני עדיין חושבת שאתה סקסיסטי. אתה מניח שרק בגלל שאישה היא... אישה... היא תתאהב בך ברגע שהיא תראה אותך, או שברגע שהיא תתקבל לעבודה, היא תרוץ להתחתן ותנטוש את כל מה שלמענו היא עבדה עד כה."
 
"אני לא סקסיסטי. קוראים לזה רשת ביטחון. אני לא מתכוון לחזור על הטעות שלי. אבל ראיתי את ההודעות לעיתונות שהכנת עבור קמפבל. גם ראיתי את המניות שלו עולות."
 
"גם המניות שלך עלו," היא הוסיפה.
 
"אולי, אבל המניות שלו היו במגמת ירידה. עד שהוא שכר את השירותים שלך."
 
היא הושיטה את ידה, מעמידה פנים שהיא בוחנת את ציפורניה הצבועות בורדו, מקווה שהוא לא הבחין ברעד הקל שחלף בציפורניה. "אז עכשיו אתה רוצה שאפר את החוזה שלי עם אדון קמפבל? תצטרך לתת לי הצעה מאוד מפתה, אדון פורסטר."
 
"זו אכן הצעה מאוד מפתה." הוא נקב בסכום שגרם ללבה לצנוח אל צלעותיה.
 
היא עבדה כל כך קשה והתאמצה להחזיק את עסק יחסי הציבור הקטן שלה במשך כל כך הרבה זמן, שהמחשבה על כל הכסף הזה גרמה לה לסחרחורת.
 
והכסף היה רק חלק מהעניין. ישנו גם  המוניטין, הטוב והרע, שיתלוו לעבודה עבור החברה שלו. גייג' התפרסם כמעין נוכל, גבר שבעת ובעונה אחת משך את המשקיעים והפחיד אותם. הוא נטל סיכונים, לעתים על חשבון הפופולאריות שלו, והם השתלמו.
 
חלק ממיזמי הבנייה שלו היו לא פופולאריים בקרב מיעוט קולני, ובזמן שמיזמי בתי המלון הפכו להצלחה משגשגת עם השלמתם, מפגינים יצאו להפגין מול משרדו בסן דייגו, ויותר מפעם אחת. הרבה מהמפגינים פשוט היו נגד בנייה של כל בניין חדש, אבל חלק מהסוגיות שהם העלו נשמעו ללילי מתקבלות על הדעת.
 
חרף היותו שנוי במחלוקת, לא סתם גייג' הפך למיליארדר. ואפילו אם לפעמים היא צידדה במפגינים, היא לא הייתה יכולה להתווכח עם המספרים.
 
"נניח שהייתי מעוניינת," היא אמרה, מעמידה פנים שהיא מרותקת מהציפורניים שלה. "בחוזה שלי עם אדון קמפבל יש סעיף פיצויים על הפרת חוזה."
 
"אני אשלם את ההוצאות."
 
היא מצמצה. "ואני זקוקה לחשבון הוצאות."
 
הוא רכן מעט קדימה, הניחוח שלו – היא שוב שמה לב אליו בפעם השנייה בתוך עשר דקות – גורם ללבה להלום ביתר עוצמה. "סגור, כל עוד לא תחשיבי טיפולי מניקור כהוצאה עסקית." הוא הושיט את ידו ולרגע אחז בידה.
 
כפות ידיו היו מחוספסות, הרבה יותר מכפי שחשבה, בהתחשב בכך שהוא עובד במשרד. אבל הן היו מחוספסות במידה הנכונה, והן לא גרמו לה לתחושת אי נוחות. למרות שהעור שלו היה חמים, והוא שלח הבזק של חמימות ברחבי גופה, מעלה את חום גופה בקצב שנדמה כבלתי אפשרי.
 
היא משכה את ידה בחזרה, מנסה להיראות כאילו שהמגע האגבי שלו לא הביך אותה. שום דבר לא מביך אותה. אף פעם. היא לא מהטיפוסים הנבוכים. במיוחד לא בשעות העבודה.
 
היא כחכחה בגרונה. "אל תדאג. למרות שאני רואה בתדמית חלק חשוב מאוד מהעבודה שלי. אני תמיד מציגה את עצמי על הצד הטוב ביותר. התדמית שלך שזורה בתדמית שלי. ההצלחה שלנו מושפעת מההצלחות האישיות שלנו, ולכן מערכת היחסים העסקית שלנו חשובה כל כך."
 
"זה הנאום הרגיל שלך?"
 
היא הרגישה חמימות עולה בלחייה. "כן."
 
"שומעים. הוא נשמע מצוחצח. ונדמה לי ששמעתי אותו בזמן הריאיון שלך."
 
היא כיווצה את שפתיה, מנסה לשמור על קור רוח. משהו בגייג' גרם לה להרגיש לא יציבה וכמעט... בלתי צפויה. הוא גרם לרגשותיה לעלות קרוב מאוד אל פני השטח. רגשות שבדרך כלל היא הצליחה לרסן.
 
"ובכן, מצוחצח או לא," היא אמרה והצרה את עיניה. "זה נכון. ככל שאני נראית טוב יותר, כך אני גורמת לך להיראות טוב יותר, כך אתה מרוויח יותר כסף. וככל שאתה מתנהג טוב יותר, ככל שאתה פועל לפי העצות שלי, כך אתה תרוויח יותר כסף, וכך אני אצליח יותר."
 
"אז ההרצאה הזאת מהווה את ההסכם בינינו?"
 
"כן," היא אמרה, לא מחסירה פעימה.
 
"אני רוצה שתעבדי איתי באופן אישי. אני לא רוצה שאף אחד מהצוות שלך יהיה מעורב. אך ורק את."
 
"לא הייתי עושה זאת בשום דרך אחרת."
 
"מיזם הבנייה בתאילנד כבר שנוי במחלוקת, מה שגורם לבעלי המניות שלי להסתיר את ארנקיהם בפחד."
 
"ומה שנוי במחלוקת בקשר למיזם בתאילנד?"
 
"הפחד שעל ידי בניית אתרי נופש נוספים אנחנו הורסים את התרבות המקומית. שדגש חזק כל כך על התרבות המערבית לא מציג בפני אנשים את תאילנד האמיתית. שאנחנו מעניקים לתיירים פארק שעשועים, ולא את המציאות."
 
"וזה באמת מה שאתם עושים?"
 
הוא משך בכתפיו. "זה משנה מבחינתך?"
 
"אני לא חייבת לחבב אותך, אדון פורסטר, אני פשוט צריכה לוודא שכל השאר מחבבים אותך."
 
"גם אם הייתה לך בעיה אישית בקשר למיזם?"
 
"כמו פעמוני החתונה, זה לא מהווה בעיה. מדובר בעסקים. התפקיד שלי היא להציג אותך באור חיובי בפני הציבור ובעלי המניות שלך."
 
"אני צריך שנתחיל לעבוד על זה במהירות המרבית." הוא רכן להרים את המזוודה שלו מהרצפה, פתח אותה ושלף ערימה עבה של מסמכים. "זה החוזה. אם את צריכה לשנות משהו, תודיעי לי ונדון בכך. ואת צריכה לבטל את החוזה שלך עם ג'ף קמפבל. אני דורש שהחברה שלך תפסיק לייצג אותו. מדובר בניגוד של אינטרסים."
 
"בוודאי."
 
הוא הביט בה, הושיט את ידו אל השולחן שלה הרים את הפלאפון שלה והגיש לה אותו.
 
"מה? אתה רוצה שאתקשר עכשיו?"
 
"זמן זה כסף, או לפחות זה מה ששמעתי."
 
היא חטפה את הפלאפון מידיו וחייגה את המספר של ג'ף, כפות ידיה לחות מזיעה. לא מצא חן בעיניה שיש לו היכולת להפר את שלוותה. והעובדה שג'ף קמפבל אמר לה "אפשר גם לעבור מעסקים להנאה", לא ממש הועילה לה. אבל לפחות כך היה לה קל יותר לבטל את החוזה עמו, מפני שהדבר האחרון שהיא רצתה היה לעבוד עם גבר שמחשבותיו נתונות לסקס.
 
הטלפון צלצל פעם אחת וג'ף ענה. "היי, זו לילי."
 
גייג' זקף גבה, אך לא העיר.
 
"אני יודע." ג'ף נשמע מרוצה, גוון קולו נשמע אינטימי כמעט. זה גרם לעורה לסמור.
 
"אני מצטערת להודיע לך, אבל קיבלתי הצעה לחוזה טוב יותר ואני לא יכולה לדחות אותה."
 
היא הקשיבה בזמן שג'ף הביע את האכזבה שלו, בצורה אדיבה למדי, בהתחשב בכך שמדובר בהפרת חוזה שהם חתמו לפני שבוע בלבד. קרוב לוודאי שהוא עדיין קיווה לצאת איתה לדייט. והחשד שלה קיבל תוקף כאשר הוא שאל אם הם יוכלו להיפגש לארוחת ערב ולדון בכך.
 
"מצטערת. אני עסוקה מאוד ב... עבודה. בגלל החוזה החדש." עיניו הכחולות של גייג' ננעצו בה והלחיצו אותה, וזה לא מצא חן בעיניה. גברים אף פעם לא מפרים את שלוותה. היא אף פעם לא נותנת להם להתקרב מספיק.
 
"יש עונש כספי על הפרת החוזה," אמר ג'ף, כעת קולו קר כקרח.
 
"אני יודעת. קראתי את החוזה ביסודיות לפני שחתמתי עליו." היא הביטה בגייג', מנסה לשפוט את תגובתו. "אבל מדובר במהלך עסקי שאני חייבת לעשות. זה חשוב עבור החברה שלי."
 
"אז אמות מוסר ועמידה במחויבות חשובים פחות מכסף?"
 
אאוץ'. היא נשמה נשימה עמוקה. "מדובר בעסקים, ג'ף. אם היית במקומי, היית עושה את אותו הדבר. עסקים זה עסקים," היא אמרה, חוזרת באופן לא מודע אחר הצהרתו של גייג' ממקודם.
 
"את מעולם לא התייחסת לזה כאילו שמדובר אך ורק בהסכם עסקי." הרמיזה והארסיות בקולו הדהימו אותה. למרות שהיא ידעה שאין לה סיבה להיות מופתעת. נדמה שגברים חושבים כי אמירת שלום מנומסת פירושה רצון להיכנס איתם למיטה. וזו הבעיה שלהם, לא שלה.
 
"מצטערת אם נתתי לך רושם מוטעה," היא אמרה, מודעת למבטו הבוחן של גייג'. "אבל עד כמה שזה נוגע אלי, כן, זה היה בסך הכול הסכם עסקי. ועכשיו, מדובר בהסכם עסקי שבוטל."
 
גייג' לקח את הפלאפון מידה, הבעת פניו מרוצה מדי לטעמה. "רק רציתי לאשר שכעת לילי עובדת עבורי."
 
ועכשיו לילי הרגישה כאילו שני כלבים נלחמים עליה, וזה לא היה נעים. לא מצא חן בעיניה שהיא באמצע מלחמה בין זכרי אלפא. והתחושה רק התעצמה עקב העובדה שג'ף הניח שהיא הייתה מעוניינת בו בתור יותר מאשר מקור הכנסה.
 
היא שמעה את הטון, אך לא את המילים, של תגובתו הקצרה של ג'ף לפני שגייג' ניתק את הפלאפון והניח אותו על השולחן.
 
היא נעמדה והקיפה את השולחן, זעם נמהר מציף אותה. "זה המשרד שלי, אדון פורסטר. אמנם אני עובדתך עבורך, אבל אני מצפה שתזכור את זה."
 
"את עובדת עבורי, העלמה פורד, זו השורה התחתונה, בין אם אנחנו במשרד שלך או שלי." בעיניו התכולות הייתה הקשיחות שהפכה אותו למצליח כל כך.
 
מבחוץ ייתכן שהוא נראה כמו האנשים שלא לוקחים את החיים ברצינות. אינסוף הדוגמניות והשחקניות שעמן הוא כיכב במדורי הרכילות בדרך קבע קנו לו שם של נער שעשועים. אבל היא ידעה שהוא לא הגיע לדרגת ההצלחה שלו מבלי שיהיה חסר רחמים. הוא לא הפגין זאת לעתים קרובות, אך, מצד שני, לא היה לו צורך בכך. האיש הקרין עוצמה. ומתחת לזה היא חשה שיש לו נשמה של טורף. העובדה שהוא נמצא כעת במשרד שלה הוכיחה זאת.
 
פעם זה היה מפחיד אותה. הוא היה מפחיד אותה. אבל לא עוד. היא כוכב עולה בעולם העסקים, והיא לא תגיע ליעד שלה אם היא תירתע.
 
אבל היא גם לא הגיעה לאן שהיא הגיעה בעקבות התנהגות מטופשת, ואפילו אם היא זועמת על כך שגייג' תופס פיקוד במשרד שלה, היא לא מתכוונת להתנצח עם הבוס החדש שלה.
 
"אני מתנצלת," היא אמרה בקול רגוע, מנסה להקרין שלווה שהיא התקשתה להפגין. "אבל אני צריכה להודות שאני קצת שתלטנית, ואני יכולה להיות מאוד טריטוריאלית."
 
גייג' ניסה להתעלם מהכיווץ בבטנו. האישה כמעט גרגרה בעודה מדברת. וכאשר היא קמה מהכיסא שלה והקיפה את השולחן, צעדיה היו גמישים ורכים כצעדיה של חתולה, גזרתה מזכירה לו מדוע טוב כל כך להיות גבר.
 
היא הייתה מהממת, לא כמו הנשים שעמן הוא בדרך כלל בילה, עם מזג החוף המערבי שלהן והשיזופים המלאכותיים שלהן. היא הייתה יותר כמו מיצג במוזיאון. מעודנת, אלגנטית ומוגנת באמצעות חבל קטיפה עבה. היו על כל כולה שלטי "לא לגעת", ובכל זאת, כמו מיצג במוזיאון, זה הפך אותה להרבה יותר מפתה.
 
היא היטתה את ראשה והניחה את כף ידה המטופחת על מותנה. השילוב בין החצאית למעיל שלה החמיא לגזרתה החטובה והבליטו אותה, אך לא בצורה מוגזמת. שערה החום הכהה נכרך לכדי צמה אסופה, ועורה החיוור והענוג, נדיר בקליפורניה האובססיבית לשמש, כוסה בכמות מדויקת של איפור ששיווה לה מראה מעט מושלם יותר מכפי שאפשר למצוא בטבע.
 
 
 
"מהם התנאים שלך?"
 
"התנאים שלי?"
 
"מה אתה מצפה שאעשה, כך שאצדיק את הסכום המופרז מעט שאתה מציע לי?"
 
היא חצופה, אבל זה יתרון. היא תייצג אותו מול התקשורת, וכדי לעשות זאת, יהיה עליה לפתח עמוד שדרה מברזל. נדמה שהיא נלהבת להוכיח את יכולותיה.
 
"אם את חושבת שמדובר בסכום מופרז, אני תמיד יכול להציע לך פחות."
 
"אינני מסוגלת לדחות את הנדיבות, זו תהיה גסות רוח מצדי."
 
הוא צחקק. "ובכן, אז את מוזמנת לקבל אותה. ובנוגע לשאר, אני מצפה שתהיי זמינה עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. יש לי מיזמים ברחבי העולם כולו, באזורי זמן שונים, וזה אומר שהעסקים תמיד מתקתקים. זה אומר שאם קורה משהו ואני זקוק למומחית ליחסי ציבור שלי, את חייבת להיות זמינה. אני לא יכול להרשות לעצמי שתבלי באיזשהו דייט לוהט."
 
"האופי השוביניסטי שלך שוב מתבלט, אבל אני מבטיחה לך שהעבודה היא בעדיפות עליונה מבחינתי. אפילו יותר מדייטים לוהטים." היא זקרה גבה כהה, עיניה החומות מנצנצות. זה מצא חן בעיניה, להתריס כך נגדו, הוא קלט את זה. והוא ראה בכך סימן טוב. אשת יחסי הציבור הקודמת שהוא העסיק כרעה תחת הלחץ בתוך פחות משנה. מדובר בעסקים קשוחים, במיוחד בהתחשב ברמת הנראות שלו בתקשורת. העובדה שלילי נהנית ממעט חיכוכים הייתה חיובית בעיניו.
 
"אם כך, למה שלא תעבירי את החיים שלך לבעלותי?" הוא אמר.
 
חיוך קלוש עיקל את שפתיה האדמדמות, והיא הסתובבה אל השולחן שלה, אחזה בעט והתכופפה מעט כך שתוכל לחתום על החזה. הייתה זו תנוחה פרובוקטיבית, והיא בוודאי ידעה זאת. נשים תמיד ידעו. לא פלא שג'ף קמפבל הניח שהיא התחילה איתו. אידיוט שחי בסרט. לילי לא התחילה איתו, היא ניסתה להפחיד אותו. והוא הבין כיצד ביכולתה להשפיע על רוב הגברים. אך לא עליו.
 
היא הזדקפה והסתובבה אליו, לסתה זקופה, בפניה הבעת פנים של שביעות רצון ונחישות. היא הושיטה את ידה והוא אחז בה. היא לחצה את ידו בקשיחות, עיניה בוהקות בניצחון.
 
"אני מצפה בכיליון עיניים לעשות אתך עסקים, אדון פורסטר."
 
הוא פרץ בצחוק. "את אומרת את זה עכשיו, העלמה פורד, אבל עוד לא התחלת בעבודה."

עוד על הספר

יחסי ציבור מפתים מייסי ייטס
1
 
לילי פורד לא התרגשה לראות את גייג' פורסטר עומד במשרד שלה, רוכן מעל שולחנה, כפות ידיו הגדולות והחסונות אוחזות בקצהו, ניחוחו מתגרה בה, גורם ללבה לפעום ביתר מהירות. היא לא התרגשה לראות את גייג', הגבר שסירב לה. נדמה כאילו שהגוף שלה משדר על גל אחר לגמרי.
 
"שמעתי שג'ף קמפל שכר את שירותי החברה שלך," הוא אמר, בעודו רוכן מעט קרוב יותר, שרירי כתפו נדרכים. אין ספק שהוא לא בילה את כל זמנו מאחורי שולחן במשרד. גוף כזה לא נוצר במקרה. היא ידעה זאת מניסיון אישי.
 
נדרשו לה ארבעה ערבים בשבוע בחדר הכושר כדי להילחם בהשפעות השליליות של עבודתה, שרובה ככולה התבצעה בעודה ישובה, על הבריאות שלה. אבל הייתה לכך חשיבות. לדימוי יש השפעה מכרעת, ותפקידה העיקרי הוא להציג לעיני הציבור דימויים חיוביים של לקוחותיה. היא הרגישה שאם הדימוי האישי שלה לא יהיה בשיאו, היא תאבד מהאמינות שלה.
 
"שמעת נכון," היא אמרה, נשענת לאחור בכיסא שלה, מנסה להגדיל את הפער הפיזי ביניהם. מנסה להרגיש כאילו שיש לה מידה מסוימת של שליטה. זה המשרד שלה, לכל הרוחות. אין לו שום זכות לבוא הנה ולתפוס פיקוד.
 
אבל, מצד שני, כך מתפקדים גברים כמו גייג'. הם באים, הם רואים והם כובשים את הנקבה.
 
לא את הנקבה הזאת.
 
"אז, באת כדי לברך אותי?" היא שאלה במתיקות.
 
"לא, באתי כדי להציע לך חוזה."
 
דבריו היממו אותה כל כך, שהיא נאלצה לשתוק, וזה קרה לעתים נדירות. "דחית את ההצעה שלי לייצג את החברה שלך, אדון פורסטר."
 
"ועכשיו אני מגיש לך הצעה משלי."
 
היא שרבבה את שפתיה. "האם יש לכך קשר לעובדה שג'ף קמפל הוא המתחרה הגדול ביותר שלך?"
 
"אני לא רואה בו מתחרה." גייג' חייך, אבל היא הבחינה בקשיחות בעיניו, בנוקשות שהפכה אותו לאגדה בתעשייה שלו. לא מגיעים למעמד כזה הודות להתנהגות עדינה. היא ידעה את זה, והיא כיבדה את זה. אבל היא לא חיבבה במיוחד את גייג' או את התנהלותו העסקית. באופן כללי, היא חשבה שבמידה מסוימת הוא פשט את הרגל מבחינה מוסרית. אבל עבודה עם חברת פורסטיישן בע"מ ללא ספק תוסיף יוקרה לחברה שלה. הוא יהיה הלקוח הכי גדול שלה.
 
"לא משנה מה תגיד, הוא בכל זאת המתחרה שלך. והוא לא רע בכלל. הוא לא משאיר לי לנקות אפילו חצי מהבלגאן שאתה היית משאיר."
 
"ולכן הוא לא ממש המתחרה שלי. הוא דוגל בתקינות פוליטית, והוא עסוק מדי בדימוי הציבורי שלו."
 
"לא יזיק לך לעסוק יותר בדימוי הציבורי שלך. אינספור השחקניות והדוגמניות שעמן אתה מתרועע לא ממש מעניקות לך דימוי של יציבות. בנוסף, לאחרונה היה לך רצף של מספר פרויקטים לא אהודים במיוחד."
 
"את מחלקת לי עצות בחינם?"
 
"לא. אני גובה ממך לפי חצי שעה."
 
"אם אני הזיכרון שלי לא מטעה אותי, השירותים שלך לא זולים."
 
"נכון. אם אתה רוצה שירותים זולים, תצטרך להתפשר על האיכות."
 
הוא התיישב על קצה השולחן שלה, ועשה בלגאן שלם מהציוד המשרדי שלה. תחושת עצבנות כרסמה בקרבה, לצד הרצון להושיט את ידה וליישר את המהדק שלה, שהיה חזק כמעט כמו הצורך שהיא לפתע הרגישה לגעת בירך שלו, שכעת היה קרוב כל כך לידה, ולגלות אם הוא נוקשה ושרירי כפי שהוא נראה.
 
היא העוותה את פניה נוכח קו המחשבה שלה, שהישרה עליה עצבים ובלבול. היא לא נוהגת לשקוע בפנטזיות על גברים, זה פשוט לא הקטע שלה.
 
"זה אחד מהדברים שאהבתי בך כאשר ראיינתי אותך, לילי. את בטוחה במיומנויות שלך."
 
"מה לא אהבת בי, אדון פורסטר? מפני שכפי ששנינו ידעו, שכרת את סינרג'י לייצוג החברה שלך, ולא אותי."
 
"אני לא נוהג לשכור לעבודה נשים מתחת לגיל מסוים. במיוחד אם מדובר בנשים מושכות."
 
היא הרגישה שהפה שלה נפער בתדהמה, והיא ידעה שהיא נראית כמו דג גופי שמתקשה לנשום, אבל היא לא הייתה יכולה לעשות דבר בנדון. "זה סקסיסטי."
 
"אולי. אבל עם העוזר האישי שלי לא הייתי צריך להתמודד עם חיבה בלתי רצויה, בניגוד לעוזרת האישית הקודמת שלי, שהתאהבה בי קשות."
 
"אולי פשוט דמיינת את זה. או שאולי עודדת אותה." בינה לבין עצמה, היה עליה להודות שגייג' הוא גבר מושך, אבל זה לא אומר שכל אישה מתחת לגיל מסוים תתאהב בו מיד ברגע שתראה אותו. אך קרוב לוודאי שהוא האמין בזה. כוח יכול להשפיע ככה על אנשים, במיוחד על גברים. הם התחילו לחשוב על כולם בתור רכוש, כאילו שהם זכאים להערצה הכנועה של כל הסובבים אותם.
 
יש גברים שאפילו לא זקוקים לעושר. הם בסך הכול צריכים מישהו שיהיה חלש יותר מהם.
 
היא הדחיקה את הזכרונות שהתגנבו למחשבותיה.
 
"לא דמיינתי את זה, תסמכי עלי. ומעולם לא עודדתי אותה," אמר גייג'. "מעולם לא התעניינתי בה. עסקים זה עסקים, סקס זה סקס."
 
"לעולם אין לערבב בין השניים?"
 
"בדיוק. ובנוסף על מה שהיה, היא גם הקימה מהומה שלמה כאשר פיטרתי אותה."
 
"מדוע פיטרת אותה?"
 
גבתו הכהה נזדקרה. "בוקר אחד הגעתי למשרד ומצאתי אותה שוכבת עירומה על השולחן שלי, בתנוחה שהייתה גורמת לשחקן פורנו להסמיק."
 
הפה של לילי נפער בתדהמה. "אתה רציני?"
 
"למרבה הצער, כן. אבל מאז לא שכרתי אף אישה לעבוד מולי, ומאז לא נתקלתי בשום בעיה." הוא בחן אותה בקפידה. "את לא מאורסת או מצפה לתינוק בזמן הקרוב, נכון?"
 
היא כמעט פרצה בצחוק. "בנושא הזה אין לך מה לדאוג, אדון פורסטר. אין לי שום תוכניות לחתונה או לתינוק בעתיד הקרוב או הרחוק. אני מתמקדת בקריירה שלי."
 
"כבר שמעתי את זה מיותר מאישה אחת. ויותר מפעם אחת. אבל אז האישה פוגשת גבר שגורם לה לשמוע פעמוני חתונה, ובסופו של דבר מתבזבז לי הזמן על הכשרת מישהי שמעולם לא התכוונה להמשיך לעבוד עם החברה שלי."
 
"אם אי פעם אשמע פעמוני חתונה, אדון פורסטר, אני מבטיחה לך שאני מיד אברח בכיוון השני."
 
"יופי."
 
"אני עדיין חושבת שאתה סקסיסטי. אתה מניח שרק בגלל שאישה היא... אישה... היא תתאהב בך ברגע שהיא תראה אותך, או שברגע שהיא תתקבל לעבודה, היא תרוץ להתחתן ותנטוש את כל מה שלמענו היא עבדה עד כה."
 
"אני לא סקסיסטי. קוראים לזה רשת ביטחון. אני לא מתכוון לחזור על הטעות שלי. אבל ראיתי את ההודעות לעיתונות שהכנת עבור קמפבל. גם ראיתי את המניות שלו עולות."
 
"גם המניות שלך עלו," היא הוסיפה.
 
"אולי, אבל המניות שלו היו במגמת ירידה. עד שהוא שכר את השירותים שלך."
 
היא הושיטה את ידה, מעמידה פנים שהיא בוחנת את ציפורניה הצבועות בורדו, מקווה שהוא לא הבחין ברעד הקל שחלף בציפורניה. "אז עכשיו אתה רוצה שאפר את החוזה שלי עם אדון קמפבל? תצטרך לתת לי הצעה מאוד מפתה, אדון פורסטר."
 
"זו אכן הצעה מאוד מפתה." הוא נקב בסכום שגרם ללבה לצנוח אל צלעותיה.
 
היא עבדה כל כך קשה והתאמצה להחזיק את עסק יחסי הציבור הקטן שלה במשך כל כך הרבה זמן, שהמחשבה על כל הכסף הזה גרמה לה לסחרחורת.
 
והכסף היה רק חלק מהעניין. ישנו גם  המוניטין, הטוב והרע, שיתלוו לעבודה עבור החברה שלו. גייג' התפרסם כמעין נוכל, גבר שבעת ובעונה אחת משך את המשקיעים והפחיד אותם. הוא נטל סיכונים, לעתים על חשבון הפופולאריות שלו, והם השתלמו.
 
חלק ממיזמי הבנייה שלו היו לא פופולאריים בקרב מיעוט קולני, ובזמן שמיזמי בתי המלון הפכו להצלחה משגשגת עם השלמתם, מפגינים יצאו להפגין מול משרדו בסן דייגו, ויותר מפעם אחת. הרבה מהמפגינים פשוט היו נגד בנייה של כל בניין חדש, אבל חלק מהסוגיות שהם העלו נשמעו ללילי מתקבלות על הדעת.
 
חרף היותו שנוי במחלוקת, לא סתם גייג' הפך למיליארדר. ואפילו אם לפעמים היא צידדה במפגינים, היא לא הייתה יכולה להתווכח עם המספרים.
 
"נניח שהייתי מעוניינת," היא אמרה, מעמידה פנים שהיא מרותקת מהציפורניים שלה. "בחוזה שלי עם אדון קמפבל יש סעיף פיצויים על הפרת חוזה."
 
"אני אשלם את ההוצאות."
 
היא מצמצה. "ואני זקוקה לחשבון הוצאות."
 
הוא רכן מעט קדימה, הניחוח שלו – היא שוב שמה לב אליו בפעם השנייה בתוך עשר דקות – גורם ללבה להלום ביתר עוצמה. "סגור, כל עוד לא תחשיבי טיפולי מניקור כהוצאה עסקית." הוא הושיט את ידו ולרגע אחז בידה.
 
כפות ידיו היו מחוספסות, הרבה יותר מכפי שחשבה, בהתחשב בכך שהוא עובד במשרד. אבל הן היו מחוספסות במידה הנכונה, והן לא גרמו לה לתחושת אי נוחות. למרות שהעור שלו היה חמים, והוא שלח הבזק של חמימות ברחבי גופה, מעלה את חום גופה בקצב שנדמה כבלתי אפשרי.
 
היא משכה את ידה בחזרה, מנסה להיראות כאילו שהמגע האגבי שלו לא הביך אותה. שום דבר לא מביך אותה. אף פעם. היא לא מהטיפוסים הנבוכים. במיוחד לא בשעות העבודה.
 
היא כחכחה בגרונה. "אל תדאג. למרות שאני רואה בתדמית חלק חשוב מאוד מהעבודה שלי. אני תמיד מציגה את עצמי על הצד הטוב ביותר. התדמית שלך שזורה בתדמית שלי. ההצלחה שלנו מושפעת מההצלחות האישיות שלנו, ולכן מערכת היחסים העסקית שלנו חשובה כל כך."
 
"זה הנאום הרגיל שלך?"
 
היא הרגישה חמימות עולה בלחייה. "כן."
 
"שומעים. הוא נשמע מצוחצח. ונדמה לי ששמעתי אותו בזמן הריאיון שלך."
 
היא כיווצה את שפתיה, מנסה לשמור על קור רוח. משהו בגייג' גרם לה להרגיש לא יציבה וכמעט... בלתי צפויה. הוא גרם לרגשותיה לעלות קרוב מאוד אל פני השטח. רגשות שבדרך כלל היא הצליחה לרסן.
 
"ובכן, מצוחצח או לא," היא אמרה והצרה את עיניה. "זה נכון. ככל שאני נראית טוב יותר, כך אני גורמת לך להיראות טוב יותר, כך אתה מרוויח יותר כסף. וככל שאתה מתנהג טוב יותר, ככל שאתה פועל לפי העצות שלי, כך אתה תרוויח יותר כסף, וכך אני אצליח יותר."
 
"אז ההרצאה הזאת מהווה את ההסכם בינינו?"
 
"כן," היא אמרה, לא מחסירה פעימה.
 
"אני רוצה שתעבדי איתי באופן אישי. אני לא רוצה שאף אחד מהצוות שלך יהיה מעורב. אך ורק את."
 
"לא הייתי עושה זאת בשום דרך אחרת."
 
"מיזם הבנייה בתאילנד כבר שנוי במחלוקת, מה שגורם לבעלי המניות שלי להסתיר את ארנקיהם בפחד."
 
"ומה שנוי במחלוקת בקשר למיזם בתאילנד?"
 
"הפחד שעל ידי בניית אתרי נופש נוספים אנחנו הורסים את התרבות המקומית. שדגש חזק כל כך על התרבות המערבית לא מציג בפני אנשים את תאילנד האמיתית. שאנחנו מעניקים לתיירים פארק שעשועים, ולא את המציאות."
 
"וזה באמת מה שאתם עושים?"
 
הוא משך בכתפיו. "זה משנה מבחינתך?"
 
"אני לא חייבת לחבב אותך, אדון פורסטר, אני פשוט צריכה לוודא שכל השאר מחבבים אותך."
 
"גם אם הייתה לך בעיה אישית בקשר למיזם?"
 
"כמו פעמוני החתונה, זה לא מהווה בעיה. מדובר בעסקים. התפקיד שלי היא להציג אותך באור חיובי בפני הציבור ובעלי המניות שלך."
 
"אני צריך שנתחיל לעבוד על זה במהירות המרבית." הוא רכן להרים את המזוודה שלו מהרצפה, פתח אותה ושלף ערימה עבה של מסמכים. "זה החוזה. אם את צריכה לשנות משהו, תודיעי לי ונדון בכך. ואת צריכה לבטל את החוזה שלך עם ג'ף קמפבל. אני דורש שהחברה שלך תפסיק לייצג אותו. מדובר בניגוד של אינטרסים."
 
"בוודאי."
 
הוא הביט בה, הושיט את ידו אל השולחן שלה הרים את הפלאפון שלה והגיש לה אותו.
 
"מה? אתה רוצה שאתקשר עכשיו?"
 
"זמן זה כסף, או לפחות זה מה ששמעתי."
 
היא חטפה את הפלאפון מידיו וחייגה את המספר של ג'ף, כפות ידיה לחות מזיעה. לא מצא חן בעיניה שיש לו היכולת להפר את שלוותה. והעובדה שג'ף קמפבל אמר לה "אפשר גם לעבור מעסקים להנאה", לא ממש הועילה לה. אבל לפחות כך היה לה קל יותר לבטל את החוזה עמו, מפני שהדבר האחרון שהיא רצתה היה לעבוד עם גבר שמחשבותיו נתונות לסקס.
 
הטלפון צלצל פעם אחת וג'ף ענה. "היי, זו לילי."
 
גייג' זקף גבה, אך לא העיר.
 
"אני יודע." ג'ף נשמע מרוצה, גוון קולו נשמע אינטימי כמעט. זה גרם לעורה לסמור.
 
"אני מצטערת להודיע לך, אבל קיבלתי הצעה לחוזה טוב יותר ואני לא יכולה לדחות אותה."
 
היא הקשיבה בזמן שג'ף הביע את האכזבה שלו, בצורה אדיבה למדי, בהתחשב בכך שמדובר בהפרת חוזה שהם חתמו לפני שבוע בלבד. קרוב לוודאי שהוא עדיין קיווה לצאת איתה לדייט. והחשד שלה קיבל תוקף כאשר הוא שאל אם הם יוכלו להיפגש לארוחת ערב ולדון בכך.
 
"מצטערת. אני עסוקה מאוד ב... עבודה. בגלל החוזה החדש." עיניו הכחולות של גייג' ננעצו בה והלחיצו אותה, וזה לא מצא חן בעיניה. גברים אף פעם לא מפרים את שלוותה. היא אף פעם לא נותנת להם להתקרב מספיק.
 
"יש עונש כספי על הפרת החוזה," אמר ג'ף, כעת קולו קר כקרח.
 
"אני יודעת. קראתי את החוזה ביסודיות לפני שחתמתי עליו." היא הביטה בגייג', מנסה לשפוט את תגובתו. "אבל מדובר במהלך עסקי שאני חייבת לעשות. זה חשוב עבור החברה שלי."
 
"אז אמות מוסר ועמידה במחויבות חשובים פחות מכסף?"
 
אאוץ'. היא נשמה נשימה עמוקה. "מדובר בעסקים, ג'ף. אם היית במקומי, היית עושה את אותו הדבר. עסקים זה עסקים," היא אמרה, חוזרת באופן לא מודע אחר הצהרתו של גייג' ממקודם.
 
"את מעולם לא התייחסת לזה כאילו שמדובר אך ורק בהסכם עסקי." הרמיזה והארסיות בקולו הדהימו אותה. למרות שהיא ידעה שאין לה סיבה להיות מופתעת. נדמה שגברים חושבים כי אמירת שלום מנומסת פירושה רצון להיכנס איתם למיטה. וזו הבעיה שלהם, לא שלה.
 
"מצטערת אם נתתי לך רושם מוטעה," היא אמרה, מודעת למבטו הבוחן של גייג'. "אבל עד כמה שזה נוגע אלי, כן, זה היה בסך הכול הסכם עסקי. ועכשיו, מדובר בהסכם עסקי שבוטל."
 
גייג' לקח את הפלאפון מידה, הבעת פניו מרוצה מדי לטעמה. "רק רציתי לאשר שכעת לילי עובדת עבורי."
 
ועכשיו לילי הרגישה כאילו שני כלבים נלחמים עליה, וזה לא היה נעים. לא מצא חן בעיניה שהיא באמצע מלחמה בין זכרי אלפא. והתחושה רק התעצמה עקב העובדה שג'ף הניח שהיא הייתה מעוניינת בו בתור יותר מאשר מקור הכנסה.
 
היא שמעה את הטון, אך לא את המילים, של תגובתו הקצרה של ג'ף לפני שגייג' ניתק את הפלאפון והניח אותו על השולחן.
 
היא נעמדה והקיפה את השולחן, זעם נמהר מציף אותה. "זה המשרד שלי, אדון פורסטר. אמנם אני עובדתך עבורך, אבל אני מצפה שתזכור את זה."
 
"את עובדת עבורי, העלמה פורד, זו השורה התחתונה, בין אם אנחנו במשרד שלך או שלי." בעיניו התכולות הייתה הקשיחות שהפכה אותו למצליח כל כך.
 
מבחוץ ייתכן שהוא נראה כמו האנשים שלא לוקחים את החיים ברצינות. אינסוף הדוגמניות והשחקניות שעמן הוא כיכב במדורי הרכילות בדרך קבע קנו לו שם של נער שעשועים. אבל היא ידעה שהוא לא הגיע לדרגת ההצלחה שלו מבלי שיהיה חסר רחמים. הוא לא הפגין זאת לעתים קרובות, אך, מצד שני, לא היה לו צורך בכך. האיש הקרין עוצמה. ומתחת לזה היא חשה שיש לו נשמה של טורף. העובדה שהוא נמצא כעת במשרד שלה הוכיחה זאת.
 
פעם זה היה מפחיד אותה. הוא היה מפחיד אותה. אבל לא עוד. היא כוכב עולה בעולם העסקים, והיא לא תגיע ליעד שלה אם היא תירתע.
 
אבל היא גם לא הגיעה לאן שהיא הגיעה בעקבות התנהגות מטופשת, ואפילו אם היא זועמת על כך שגייג' תופס פיקוד במשרד שלה, היא לא מתכוונת להתנצח עם הבוס החדש שלה.
 
"אני מתנצלת," היא אמרה בקול רגוע, מנסה להקרין שלווה שהיא התקשתה להפגין. "אבל אני צריכה להודות שאני קצת שתלטנית, ואני יכולה להיות מאוד טריטוריאלית."
 
גייג' ניסה להתעלם מהכיווץ בבטנו. האישה כמעט גרגרה בעודה מדברת. וכאשר היא קמה מהכיסא שלה והקיפה את השולחן, צעדיה היו גמישים ורכים כצעדיה של חתולה, גזרתה מזכירה לו מדוע טוב כל כך להיות גבר.
 
היא הייתה מהממת, לא כמו הנשים שעמן הוא בדרך כלל בילה, עם מזג החוף המערבי שלהן והשיזופים המלאכותיים שלהן. היא הייתה יותר כמו מיצג במוזיאון. מעודנת, אלגנטית ומוגנת באמצעות חבל קטיפה עבה. היו על כל כולה שלטי "לא לגעת", ובכל זאת, כמו מיצג במוזיאון, זה הפך אותה להרבה יותר מפתה.
 
היא היטתה את ראשה והניחה את כף ידה המטופחת על מותנה. השילוב בין החצאית למעיל שלה החמיא לגזרתה החטובה והבליטו אותה, אך לא בצורה מוגזמת. שערה החום הכהה נכרך לכדי צמה אסופה, ועורה החיוור והענוג, נדיר בקליפורניה האובססיבית לשמש, כוסה בכמות מדויקת של איפור ששיווה לה מראה מעט מושלם יותר מכפי שאפשר למצוא בטבע.
 
 
 
"מהם התנאים שלך?"
 
"התנאים שלי?"
 
"מה אתה מצפה שאעשה, כך שאצדיק את הסכום המופרז מעט שאתה מציע לי?"
 
היא חצופה, אבל זה יתרון. היא תייצג אותו מול התקשורת, וכדי לעשות זאת, יהיה עליה לפתח עמוד שדרה מברזל. נדמה שהיא נלהבת להוכיח את יכולותיה.
 
"אם את חושבת שמדובר בסכום מופרז, אני תמיד יכול להציע לך פחות."
 
"אינני מסוגלת לדחות את הנדיבות, זו תהיה גסות רוח מצדי."
 
הוא צחקק. "ובכן, אז את מוזמנת לקבל אותה. ובנוגע לשאר, אני מצפה שתהיי זמינה עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. יש לי מיזמים ברחבי העולם כולו, באזורי זמן שונים, וזה אומר שהעסקים תמיד מתקתקים. זה אומר שאם קורה משהו ואני זקוק למומחית ליחסי ציבור שלי, את חייבת להיות זמינה. אני לא יכול להרשות לעצמי שתבלי באיזשהו דייט לוהט."
 
"האופי השוביניסטי שלך שוב מתבלט, אבל אני מבטיחה לך שהעבודה היא בעדיפות עליונה מבחינתי. אפילו יותר מדייטים לוהטים." היא זקרה גבה כהה, עיניה החומות מנצנצות. זה מצא חן בעיניה, להתריס כך נגדו, הוא קלט את זה. והוא ראה בכך סימן טוב. אשת יחסי הציבור הקודמת שהוא העסיק כרעה תחת הלחץ בתוך פחות משנה. מדובר בעסקים קשוחים, במיוחד בהתחשב ברמת הנראות שלו בתקשורת. העובדה שלילי נהנית ממעט חיכוכים הייתה חיובית בעיניו.
 
"אם כך, למה שלא תעבירי את החיים שלך לבעלותי?" הוא אמר.
 
חיוך קלוש עיקל את שפתיה האדמדמות, והיא הסתובבה אל השולחן שלה, אחזה בעט והתכופפה מעט כך שתוכל לחתום על החזה. הייתה זו תנוחה פרובוקטיבית, והיא בוודאי ידעה זאת. נשים תמיד ידעו. לא פלא שג'ף קמפבל הניח שהיא התחילה איתו. אידיוט שחי בסרט. לילי לא התחילה איתו, היא ניסתה להפחיד אותו. והוא הבין כיצד ביכולתה להשפיע על רוב הגברים. אך לא עליו.
 
היא הזדקפה והסתובבה אליו, לסתה זקופה, בפניה הבעת פנים של שביעות רצון ונחישות. היא הושיטה את ידה והוא אחז בה. היא לחצה את ידו בקשיחות, עיניה בוהקות בניצחון.
 
"אני מצפה בכיליון עיניים לעשות אתך עסקים, אדון פורסטר."
 
הוא פרץ בצחוק. "את אומרת את זה עכשיו, העלמה פורד, אבל עוד לא התחלת בעבודה."