מנהרת הזמן 74 - שוד רכבת הכסף
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 74 - שוד רכבת הכסף
מכר
מאות
עותקים
מנהרת הזמן 74 - שוד רכבת הכסף
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

מנהרת הזמן 74 - שוד רכבת הכסף

4.4 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

הַאִם‭ ‬אֶפְשָׁר‭ ‬לְבַקֵּשׁ‭ ‬מִמִּנְהֶרֶת–הַזְּמַן‭ ‬לָקַחַת‭ ‬אוֹתָנוּ‭ ‬לִזְמַן‭ ‬שֶׁאֲנַחְנוּ‭ ‬רוֹצִים‭ ‬וּלְאֵרוּעַ‭ ‬שֶׁאֲנַחְנוּ‭ ‬רוֹצִים?‭ ‬נָכוֹן,‭ ‬בִּקַּשְׁנוּ‭ ‬לְהַגִּיעַ‭ ‬לְמָקוֹם‭ ‬מְסֻיָּם,‭ ‬אֲבָל‭ ‬שׁוּב‭ ‬הַמִּנְהָרָה‭ ‬עָשְׂתָה‭ ‬בָּנוּ‭ ‬כִּרְצוֹנָהּ‭.‬ 

אֲנִי‭ ‬יָכוֹל‭ ‬לְסַפֵּר‭ ‬לָכֶם‭ ‬שֶׁהָיִינוּ‭ ‬בְּכֶלֶא‭ ‬עַכּוֹ,‭ ‬עָמַדְנוּ‭ ‬בְּתוֹר‭ ‬אָרֹךְ‭ ‬עִם‭ ‬הַמְּבַקְּרִים‭ ‬אֶת‭ ‬הָאֲסִירִים.‭ ‬רָאִינוּ‭ ‬מוּלֵנוּ‭ ‬אֶת‭ ‬הָאֲסִירִים,‭ ‬לוֹחֲמֵי‭ ‬הַמַּחְתָּרוֹת‭ ‬שֶׁנִּתְפְּסוּ.‭ ‬אֲבָל‭ ‬רֶגַע, ‬מָה‭ ‬קוֹרֶה‭ ‬פֹּה‭???‬

אַל‭ ‬תִּדְאֲגוּ,‭ ‬לֹא‭ ‬אֲגַלֶּה‭ ‬לָכֶם‭ ‬כְּבָר‭ ‬עַכְשָׁיו‭ ‬אֶת‭ ‬הַסּוֹף‭ ‬הַמּוֹתֵחַ. ‬תַּרְשׁוּ‭ ‬לִי‭ ‬רַק‭ ‬לְסַפֵּר‭ ‬לָכֶם‭ ‬שֶׁהִגַּעְנוּ‭ ‬לִפְעֻלָּה‭ ‬גְּדוֹלָה‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַמַּחְתֶּרֶת. ‬אֲנַחְנוּ‭ ‬הֻפְתַּעְנוּ‭ ‬שׁוּב‭ ‬וָשׁוּב‭ - ‬וְהַמַּחְתֶּרֶת‭ ‬זָכְתָה‭ ‬לְכֶסֶף‭ ‬רַב‭ ‬שֶׁעָזַר‭ ‬לָהּ‭ ‬מְאוֹד‭ ‬בִּפְעֻלּוֹת‭ ‬הַלְּחִימָה‭ ‬בַּבְּרִיטִים‭.‬

פרק ראשון

הַקְדָּמָה

הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

 
לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:
שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ גִּבּוֹר־עַל, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט, מִסְתַּמֵּס עִם הַחֲבֵרִים בְּווֹטְסְאַפּ אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.
חוּץ מִזֶּה אֲנִי נִגְנָב מִסִּרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶלֶוִיזְיָה, וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.
אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.
פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.
בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי שׁוּב אֶת הַשָּׁטִיחַ עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר שֶׁבַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.
יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.
שָׁרוֹן לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.
נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיּוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.
 
לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.
בָּרוּר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה הַסִּסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.
כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.
כָּךְ הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ - זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַמַּחְתָּרוֹת שֶׁלָּחֲמוּ בַּבְּרִיטִים, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפות עַתִּיקוֹת יוֹתֵר, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ לִמְצָדָה.
רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.
אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.
 
 

פֶּרֶק א

שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים סִפּוּר מְיֻחָד

 
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל אֵצֶל שָׁרוֹן. בִּשְׁתַּיִם בַּצָּהֳרַיִם, בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִיא חָזְרָה הַבַּיְתָה מִבֵּית־הַסֵּפֶר, הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ נִגֵּן. לַמְרוֹת שֶׁהַמִּסְפָּר שֶׁהוֹפִיעַ עַל הַצָּג לֹא הָיָה מְזֹהֶה, שָׁרוֹן עָנְתָה. מְאֻחָר יוֹתֵר הִיא סִפְּרָה לִי עַל כָּל פְּרָטֵי הַשִּׂיחָה.
קוֹל שֶׁל יֶלֶד אָמַר לָהּ:
"הַיי שָׁרוֹן, מָה קוֹרֶה?״
"הַיי,״ שָׁרוֹן עָנְתָה, "אֲנִי מַכִּירָה אוֹתְךָ?״
"לֹא,״ הַיֶּלֶד עָנָה, "אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ מִסִּדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן', וַאֲנִי מִתְקַשֵּׁר כִּי אֲנִי מַמָּשׁ חַיָּב לְהִפָּגֵשׁ אִתָּךְ דָּחוּף, וְזֶה בְּקֶשֶׁר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. אֲנִי נִיב.״
שָׁרוֹן שָׁתְקָה. נִיב דִּבֵּר כָּל כָּךְ מַהֵר שֶׁהִיא הָיְתָה צְרִיכָה זְמַן כְּדֵי לְהַחְלִיט מָה לַעֲנוֹת לוֹ.
אֲבָל נִיב הָיָה חֲסַר סַבְלָנוּת.
"הָלוֹ?״ הוּא שָׁאַל.
"אֲנִי פֹּה.״ שָׁרוֹן עָנְתָה.
"מָתַי נוּכַל לְהִפָּגֵשׁ?״ נִיב שָׁאַל יְשִׁירוֹת.
"מָתַי?״ שָׁרוֹן חָזְרָה, "מָחָר זֶה בְּסֵדֶר?״
"מָחָר???״ שָׁרוֹן שָׂמָה לֵב שֶׁנִּיב לֹא מְרֻצֶּה, "אִי אֶפְשָׁר הַיּוֹם?״
"הַיּוֹם?״ שָׁרוֹן נִסְּתָה לְהִזָּכֵר בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁלָּהּ לְהֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם, "כְּאִלּוּ, אַתָּה מִתְכַּוֵן לְמַשֶּׁהוּ כְּמוֹ אַרְבַּע?״
"אַרְבַּע???״ נִיב נִשְׁמַע לְשָׁרוֹן כְּאִלּוּ שָׁעָה אַרְבַּע זוֹ שָׁעָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּגִּיעַ, "אִי אֶפְשָׁר קֹדֶם?״
"קֹדֶם? מָתַי?״
"עַכְשָׁיו.״
"עַכְשָׁיו?״
"תַּקְשִׁיבִי, אֲנַחְנוּ כָּאן לְמַטָּה,״ נִיב אָמַר, "וּבָאנוּ בִּמְיֻחָד.״
"אֲנַחְנוּ?״
"אֲנִי וּשְׁנֵי בְּנֵי דּוֹדִים שֶׁלִּי, וְסַבְתָּא שֶׁלָּנוּ.״
"סַבְתָּא שֶׁלָּכֶם???״ עַכְשָׁיו שָׁרוֹן הִתְחִילָה לְהִלָּחֵץ, "אַתָּה מִתְכַּוֵן שֶׁגַּם סַבְתָּא שֶׁלָּכֶם רוֹצָה לְהִפָּגֵשׁ אִתִּי?״
"לְגַמְרֵי,״ נִיב אִשֵּׁר.
"בִּשְׁבִיל מָה?״ שָׁרוֹן לֹא הֵבִינָה.
"זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן.״
"לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן??? סַבְתָּא שֶׁלְּךָ רוֹצָה לְהִפָּגֵשׁ אִתִּי עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?״
"מָה אַתְּ מִתְפַּלֵּאת כָּל כָּךְ?״ נִיב קָרָא, "לְסַבְתּוֹת אָסוּר לִהְיוֹת קְשׁוּרוֹת לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?״
שָׁרוֹן נָשְׁמָה עָמֹק.
"תַּקְשִׁיב,״ הִיא אָמְרָה, "אֲנִי מַסְכִּימָה לִפְגּוֹשׁ אוֹתְךָ, אֲבָל אִם זֶה קָשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן, הַתְּנַאי הוּא שֶׁגַּם דָּן יִהְיֶה נוֹכֵחַ בַּפְּגִישָׁה וְשֶׁכָּל הַשְּׁאָר יְחַכּוּ בַּחוּץ.״
"כָּל הַשְּׁאָר?״
"הַסַּבְתָּא וּבְנֵי הַדּוֹדִים.״
נִיב נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת שָׁרוֹן שֶׁסַּבְתָּא שֶׁלּוֹ אִשָּׁה נֶחְמָדָה מְאוֹד, וְשֶׁבְּנֵי הַדּוֹדִים שֶׁלּוֹ מַגְנִיבִים וְשֶׁכְּדַאי לָהּ לְהַזְמִין אֶת כֻּלָּם. אֲבָל שָׁרוֹן לֹא נֶעֶנְתָה לוֹ. אִמָּא שֶׁלָּהּ הָיְתָה בַּבַּיִת, וְשָׁרוֹן חָשְׁשָׁה שֶׁאִם פִּתְאוֹם תָּבוֹא לְבַקֵּר אוֹתָהּ מִשְׁלַחַת שֶׁכּוֹלֶלֶת סַבְתָּא, אִמָּא שֶׁלָּהּ תִּרְצֶה לָדַעַת בְּמָה מְדֻבָּר. לְשָׁרוֹן יִהְיֶה קָשֶׁה לְהַסְבִּיר, הֲרֵי הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם עַל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן.
אֵין לִי מֻשָּׂג אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שִׁכְנְעוּ אֶת נִיב אוֹ לֹא. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרוֹן הִתְקַשְּׁרָה אֵלַי, הָיִיתִי בְּאֶמְצַע אֲרוּחַת צָהֳרַיִם. סִיַּמְתִּי לֶאֱכוֹל מַהֵר וּבָאתִי אֵלֶיהָ. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַבִּנְיָן, שַׂמְתִּי לֵב לְגִ'יפּ לָבָן שֶׁחָנָה מִמּוּל. שְׁנֵי בָּנִים יָשְׁבוּ בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי וּלְיַד הַדֶּלֶת יָשְׁבָה אִשָּׁה שֶׁבְּהֶחְלֵט נִרְאֲתָה כְּמוֹ סַבְתָּא שֶׁלָּהֶם.
*
אַחַר כָּךְ, בַּחֶדֶר שֶׁל שָׁרוֹן, כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אֶת נִיב אִם לְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ יֵשׁ גִ'יפּ 'סוּזוּקִי' לָבָן, וְהוּא אִשֵּׁר, הֵבַנְתִּי שֶׁהַנִּחוּשׁ שֶׁלִּי הָיָה נָכוֹן וְשֶׁזּוֹ הַסַּבְתָּא שֶׁלֹּא הֻרְשְׁתָה לַעֲלוֹת אֶל הַדִּירָה שֶׁל שָׁרוֹן כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּפְּגִישָׁה.
"אָז הַסִּפּוּר הוּא כָּזֶה וְהוּא מַתְחִיל כָּכָה,״ נִיב פָּתַח בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְתִּי וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה שֶׁל שָׁרוֹן, "סַבְתָּא שֶׁלִּי עָבְרָה נִתּוּחַ.״
"אוֹי,״ שָׁרוֹן קָרְאָה, "תִּמְסֹר לָהּ הַחְלָמָה מְהִירָה.״
"זֶה בְּסֵדֶר,״ נִיב חִיֵּךְ, "הִיא כְּבָר הֶחְלִימָה.״
"מְעֻלֶּה,״ שָׁרוֹן אָמְרָה.
"אִם הִיא לֹא הָיְתָה מַחְלִימָה, הִיא לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהָבִיא אוֹתָנוּ הֵנָּה, וְהִיא לֹא הָיְתָה מְחַכָּה עַכְשָׁיו לְמַטָּה בַּגִ'יפּ, כִּי אַתְּ לֹא מוּכָנָה לְאָרֵחַ סַבְתּוֹת,״ הוּא שׁוּב דִּבֵּר מַהֵר.
"אֲהָהּ...״ שָׁרוֹן מִלְמְלָה, וַאֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁכָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַסַּבְתָּא גּוֹרֵם לָהּ תְּחוּשָׁה לֹא נוֹחָה. מִצַּד אֶחָד זֶה לֹא יָפֶה לְהַשְׁאִיר סַבְתָּא לְחַכּוֹת בַּחוּץ, וּמִצַּד שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הִסְבַּרְתִּי קֹדֶם, שָׁרוֹן חָשְׁבָה שֶׁאִם הַסַּבְתָּא תִּכָּנֵס הַבַּיְתָה, אִמָּא שֶׁלָּהּ תַּתְחִיל לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת וְהַמַּצָּב יִהְיֶה מֵבִיךְ.
"דֶּרֶךְ אַגַּב,״ נִיב הִמְשִׁיךְ, "קוֹרְאִים לָהּ יְהוּדִית שְׁטֶרְן.״
"יֹפִי,״ אָמַרְתִּי כִּי לֹא הָיָה לִי מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְהַגִּיד.
"מָה יֹּפִי?״ נִיב הִסְתּוֹבֵב אֵלַי.
"יֹפִי שֶׁל שֵׁם,״ עָנִיתִי, סְתָם כָּזֶה.
"יֹפִי שֶׁל שֵׁם וְיֹפִי שֶׁל סַבְתָּא,״ נִיב אָמַר, "וְאִם תַּרְשׁוּ לִי לַחְזוֹר לַנִּתּוּחַ...״
"אֲנַחְנוּ מַרְשִׁים לְךָ,״ שָׁרוֹן וַאֲנִי אָמַרְנוּ יַחַד.
"אַחְלָה,״ נִיב שִׁלֵּב אֶצְבָּעוֹת, "אָז כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים, לִפְנֵי נִתּוּחַ מַרְדִּימִים אֶת הַמְּנֻתָּח. וּבְדִיּוּק כְּשֶׁהִרְדִּימוּ אֶת סַבְתָּא שֶׁלִּי יְהוּדִית, פִּתְאוֹם הִיא נִזְכְּרָה בְּדוֹד שֶׁלָּהּ.״
"דּוֹד שֶׁלָּהּ?״
"מַייק.״
שָׁרוֹן וַאֲנִי שָׁתַקְנוּ.
"וּמַייק הַזֶּה דִּבֵּר אֵלֶיהָ,״ נִיב נִשְׁמַע מִסְתּוֹרִי.
"מַייק הוּא הָרוֹפֵא שֶׁנִּתֵּחַ אוֹתָהּ?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
"רוֹפֵא??? מָה פִּתְאוֹם רוֹפֵא?״ נִיב צָחַק, "הוּא הָיָה לוֹחֵם.״
"בַּצָּבָא?״
"אֵיזֶה צָבָא בָּרֹאשׁ שֶׁלָּכֶם? מַייק חַי לִפְנֵי קוּם הַמְּדִינָה. הוּא הָיָה בָּאֵצֶ"ל. לָכֶם אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מָה זֶה אֵצֶ"ל?״
בָּרוּר שֶׁלֹּא. לָנוּ צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מָה זֶה אֵצֶ"ל? הֲרֵי נִתְקַלְנוּ בְּלוֹחֲמֵי הַמַּחְתֶּרֶת הַזֹּאת (רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל אִרְגּוּן צְבָאִי לְאֻמִּי) יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת, וַאֲפִלּוּ פָּגַשְׁנוּ אֶת מְנַחֵם בֶּגִין, הַמְּפַקֵּד שֶׁל הָאֵצֶ"ל, שֶׁנִּהְיָה אַחַר כָּךְ רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע, אַחֲרֵי שֶׁנִּיב שָׁאַל אוֹתָנוּ אִם לָנוּ הוּא צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מָה זֶה אֵצֶ"ל, קְצָת הִתְבַּיַּשְׁתִּי שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי קֹדֶם שֶׁמְּדֻבָּר בְּדוֹד שֶׁכְּבָר לֹא חַי. הֲרֵי מְעַט מְאוֹד אֲנָשִׁים חַיִּים יְכוֹלִים לִהְיוֹת דּוֹדִים שֶׁל סַבְתּוֹת שֶׁל יְלָדִים בְּנֵי גִּילֵנוּ.
וּמִצַּד שֵׁנִי, אֵיךְ הַדּוֹד שֶׁל יְהוּדִית דִּבֵּר אֵלֶיהָ, אִם הוּא כְּבָר לֹא חַי?
"אֵיךְ מַייק דִּבֵּר אֶל סַבְתָּא שֶׁלְּךָ אִם הוּא כְּבָר לֹא חַי?״ שָׁאַלְתִּי אֶת נִיב.
נִיב צָחַק.
"לָכֶם אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְבִּיר אֵיךְ הוּא דִּבֵּר אֵלֶיהָ? הֲרֵי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם חֲזַרְתֶּם אָחוֹרָה בַּזְּמַן וּפְגַשְׁתֶּם אֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר לֹא חַיִּים.״
"וָואלָה,״ גַּם אֲנִי צָחַקְתִּי, "כְּאִלּוּ, גַּם לְסַבְתָּא שֶׁלְּךָ יֵשׁ מִנְהֶרֶת־זְמַן?״
זוֹ הָיְתָה כַּמּוּבָן בְּדִיחָה, אֲבָל נִיב הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הִתְכַּוַנְתִּי בִּרְצִינוּת.
"לֹא,״ הוּא עָנָה, "אֵין לָהּ שׁוּם מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְזוֹ בְּדִיּוּק הַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ רָצִינוּ לִפְגּוֹשׁ אֶתְכֶם.״
"זֹאת הַסִּבָּה?״ גַּם שָׁרוֹן לֹא הֵבִינָה.
"בַּזְּמַן שֶׁסַּבְתָּא שֶׁלִּי הָיְתָה רְדוּמָה, מַייק אָמַר לָהּ שֶׁהוּא יִשְׂמַח לִפְגּוֹשׁ אוֹתָהּ,״ נִיב הִסְבִּיר. "וְאָז הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אֵיךְ הִיא תַּגִּיעַ אֵלָיו כְּדֵי לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ, הֲרֵי הוּא כְּבָר לֹא חַי...״ הוּא הִבִּיט בִּי וְאַחַר כָּךְ הִבִּיט בְּשָׁרוֹן.
"וּמָה הוּא עָנָה?״ שְׁנֵינוּ שָׁאַלְנוּ בְּסַקְרָנוּת.
"הוּא אָמַר לָהּ אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה: 'תַּגִּיעִי אֵלַי דֶּרֶךְ מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן'...״
 

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

מנהרת הזמן 74 - שוד רכבת הכסף גלילה רון-פדר עמית

הַקְדָּמָה

הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

 
לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:
שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ גִּבּוֹר־עַל, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט, מִסְתַּמֵּס עִם הַחֲבֵרִים בְּווֹטְסְאַפּ אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.
חוּץ מִזֶּה אֲנִי נִגְנָב מִסִּרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶלֶוִיזְיָה, וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.
אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.
פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.
בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי שׁוּב אֶת הַשָּׁטִיחַ עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר שֶׁבַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.
יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.
שָׁרוֹן לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.
נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיּוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.
 
לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.
בָּרוּר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה הַסִּסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.
כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.
כָּךְ הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ - זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַמַּחְתָּרוֹת שֶׁלָּחֲמוּ בַּבְּרִיטִים, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפות עַתִּיקוֹת יוֹתֵר, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ לִמְצָדָה.
רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.
אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.
 
 

פֶּרֶק א

שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים סִפּוּר מְיֻחָד

 
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל אֵצֶל שָׁרוֹן. בִּשְׁתַּיִם בַּצָּהֳרַיִם, בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִיא חָזְרָה הַבַּיְתָה מִבֵּית־הַסֵּפֶר, הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ נִגֵּן. לַמְרוֹת שֶׁהַמִּסְפָּר שֶׁהוֹפִיעַ עַל הַצָּג לֹא הָיָה מְזֹהֶה, שָׁרוֹן עָנְתָה. מְאֻחָר יוֹתֵר הִיא סִפְּרָה לִי עַל כָּל פְּרָטֵי הַשִּׂיחָה.
קוֹל שֶׁל יֶלֶד אָמַר לָהּ:
"הַיי שָׁרוֹן, מָה קוֹרֶה?״
"הַיי,״ שָׁרוֹן עָנְתָה, "אֲנִי מַכִּירָה אוֹתְךָ?״
"לֹא,״ הַיֶּלֶד עָנָה, "אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ מִסִּדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן', וַאֲנִי מִתְקַשֵּׁר כִּי אֲנִי מַמָּשׁ חַיָּב לְהִפָּגֵשׁ אִתָּךְ דָּחוּף, וְזֶה בְּקֶשֶׁר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. אֲנִי נִיב.״
שָׁרוֹן שָׁתְקָה. נִיב דִּבֵּר כָּל כָּךְ מַהֵר שֶׁהִיא הָיְתָה צְרִיכָה זְמַן כְּדֵי לְהַחְלִיט מָה לַעֲנוֹת לוֹ.
אֲבָל נִיב הָיָה חֲסַר סַבְלָנוּת.
"הָלוֹ?״ הוּא שָׁאַל.
"אֲנִי פֹּה.״ שָׁרוֹן עָנְתָה.
"מָתַי נוּכַל לְהִפָּגֵשׁ?״ נִיב שָׁאַל יְשִׁירוֹת.
"מָתַי?״ שָׁרוֹן חָזְרָה, "מָחָר זֶה בְּסֵדֶר?״
"מָחָר???״ שָׁרוֹן שָׂמָה לֵב שֶׁנִּיב לֹא מְרֻצֶּה, "אִי אֶפְשָׁר הַיּוֹם?״
"הַיּוֹם?״ שָׁרוֹן נִסְּתָה לְהִזָּכֵר בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁלָּהּ לְהֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם, "כְּאִלּוּ, אַתָּה מִתְכַּוֵן לְמַשֶּׁהוּ כְּמוֹ אַרְבַּע?״
"אַרְבַּע???״ נִיב נִשְׁמַע לְשָׁרוֹן כְּאִלּוּ שָׁעָה אַרְבַּע זוֹ שָׁעָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּגִּיעַ, "אִי אֶפְשָׁר קֹדֶם?״
"קֹדֶם? מָתַי?״
"עַכְשָׁיו.״
"עַכְשָׁיו?״
"תַּקְשִׁיבִי, אֲנַחְנוּ כָּאן לְמַטָּה,״ נִיב אָמַר, "וּבָאנוּ בִּמְיֻחָד.״
"אֲנַחְנוּ?״
"אֲנִי וּשְׁנֵי בְּנֵי דּוֹדִים שֶׁלִּי, וְסַבְתָּא שֶׁלָּנוּ.״
"סַבְתָּא שֶׁלָּכֶם???״ עַכְשָׁיו שָׁרוֹן הִתְחִילָה לְהִלָּחֵץ, "אַתָּה מִתְכַּוֵן שֶׁגַּם סַבְתָּא שֶׁלָּכֶם רוֹצָה לְהִפָּגֵשׁ אִתִּי?״
"לְגַמְרֵי,״ נִיב אִשֵּׁר.
"בִּשְׁבִיל מָה?״ שָׁרוֹן לֹא הֵבִינָה.
"זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן.״
"לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן??? סַבְתָּא שֶׁלְּךָ רוֹצָה לְהִפָּגֵשׁ אִתִּי עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?״
"מָה אַתְּ מִתְפַּלֵּאת כָּל כָּךְ?״ נִיב קָרָא, "לְסַבְתּוֹת אָסוּר לִהְיוֹת קְשׁוּרוֹת לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?״
שָׁרוֹן נָשְׁמָה עָמֹק.
"תַּקְשִׁיב,״ הִיא אָמְרָה, "אֲנִי מַסְכִּימָה לִפְגּוֹשׁ אוֹתְךָ, אֲבָל אִם זֶה קָשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן, הַתְּנַאי הוּא שֶׁגַּם דָּן יִהְיֶה נוֹכֵחַ בַּפְּגִישָׁה וְשֶׁכָּל הַשְּׁאָר יְחַכּוּ בַּחוּץ.״
"כָּל הַשְּׁאָר?״
"הַסַּבְתָּא וּבְנֵי הַדּוֹדִים.״
נִיב נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת שָׁרוֹן שֶׁסַּבְתָּא שֶׁלּוֹ אִשָּׁה נֶחְמָדָה מְאוֹד, וְשֶׁבְּנֵי הַדּוֹדִים שֶׁלּוֹ מַגְנִיבִים וְשֶׁכְּדַאי לָהּ לְהַזְמִין אֶת כֻּלָּם. אֲבָל שָׁרוֹן לֹא נֶעֶנְתָה לוֹ. אִמָּא שֶׁלָּהּ הָיְתָה בַּבַּיִת, וְשָׁרוֹן חָשְׁשָׁה שֶׁאִם פִּתְאוֹם תָּבוֹא לְבַקֵּר אוֹתָהּ מִשְׁלַחַת שֶׁכּוֹלֶלֶת סַבְתָּא, אִמָּא שֶׁלָּהּ תִּרְצֶה לָדַעַת בְּמָה מְדֻבָּר. לְשָׁרוֹן יִהְיֶה קָשֶׁה לְהַסְבִּיר, הֲרֵי הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם עַל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן.
אֵין לִי מֻשָּׂג אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שִׁכְנְעוּ אֶת נִיב אוֹ לֹא. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרוֹן הִתְקַשְּׁרָה אֵלַי, הָיִיתִי בְּאֶמְצַע אֲרוּחַת צָהֳרַיִם. סִיַּמְתִּי לֶאֱכוֹל מַהֵר וּבָאתִי אֵלֶיהָ. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַבִּנְיָן, שַׂמְתִּי לֵב לְגִ'יפּ לָבָן שֶׁחָנָה מִמּוּל. שְׁנֵי בָּנִים יָשְׁבוּ בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי וּלְיַד הַדֶּלֶת יָשְׁבָה אִשָּׁה שֶׁבְּהֶחְלֵט נִרְאֲתָה כְּמוֹ סַבְתָּא שֶׁלָּהֶם.
*
אַחַר כָּךְ, בַּחֶדֶר שֶׁל שָׁרוֹן, כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אֶת נִיב אִם לְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ יֵשׁ גִ'יפּ 'סוּזוּקִי' לָבָן, וְהוּא אִשֵּׁר, הֵבַנְתִּי שֶׁהַנִּחוּשׁ שֶׁלִּי הָיָה נָכוֹן וְשֶׁזּוֹ הַסַּבְתָּא שֶׁלֹּא הֻרְשְׁתָה לַעֲלוֹת אֶל הַדִּירָה שֶׁל שָׁרוֹן כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּפְּגִישָׁה.
"אָז הַסִּפּוּר הוּא כָּזֶה וְהוּא מַתְחִיל כָּכָה,״ נִיב פָּתַח בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְתִּי וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה שֶׁל שָׁרוֹן, "סַבְתָּא שֶׁלִּי עָבְרָה נִתּוּחַ.״
"אוֹי,״ שָׁרוֹן קָרְאָה, "תִּמְסֹר לָהּ הַחְלָמָה מְהִירָה.״
"זֶה בְּסֵדֶר,״ נִיב חִיֵּךְ, "הִיא כְּבָר הֶחְלִימָה.״
"מְעֻלֶּה,״ שָׁרוֹן אָמְרָה.
"אִם הִיא לֹא הָיְתָה מַחְלִימָה, הִיא לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהָבִיא אוֹתָנוּ הֵנָּה, וְהִיא לֹא הָיְתָה מְחַכָּה עַכְשָׁיו לְמַטָּה בַּגִ'יפּ, כִּי אַתְּ לֹא מוּכָנָה לְאָרֵחַ סַבְתּוֹת,״ הוּא שׁוּב דִּבֵּר מַהֵר.
"אֲהָהּ...״ שָׁרוֹן מִלְמְלָה, וַאֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁכָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַסַּבְתָּא גּוֹרֵם לָהּ תְּחוּשָׁה לֹא נוֹחָה. מִצַּד אֶחָד זֶה לֹא יָפֶה לְהַשְׁאִיר סַבְתָּא לְחַכּוֹת בַּחוּץ, וּמִצַּד שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הִסְבַּרְתִּי קֹדֶם, שָׁרוֹן חָשְׁבָה שֶׁאִם הַסַּבְתָּא תִּכָּנֵס הַבַּיְתָה, אִמָּא שֶׁלָּהּ תַּתְחִיל לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת וְהַמַּצָּב יִהְיֶה מֵבִיךְ.
"דֶּרֶךְ אַגַּב,״ נִיב הִמְשִׁיךְ, "קוֹרְאִים לָהּ יְהוּדִית שְׁטֶרְן.״
"יֹפִי,״ אָמַרְתִּי כִּי לֹא הָיָה לִי מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְהַגִּיד.
"מָה יֹּפִי?״ נִיב הִסְתּוֹבֵב אֵלַי.
"יֹפִי שֶׁל שֵׁם,״ עָנִיתִי, סְתָם כָּזֶה.
"יֹפִי שֶׁל שֵׁם וְיֹפִי שֶׁל סַבְתָּא,״ נִיב אָמַר, "וְאִם תַּרְשׁוּ לִי לַחְזוֹר לַנִּתּוּחַ...״
"אֲנַחְנוּ מַרְשִׁים לְךָ,״ שָׁרוֹן וַאֲנִי אָמַרְנוּ יַחַד.
"אַחְלָה,״ נִיב שִׁלֵּב אֶצְבָּעוֹת, "אָז כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים, לִפְנֵי נִתּוּחַ מַרְדִּימִים אֶת הַמְּנֻתָּח. וּבְדִיּוּק כְּשֶׁהִרְדִּימוּ אֶת סַבְתָּא שֶׁלִּי יְהוּדִית, פִּתְאוֹם הִיא נִזְכְּרָה בְּדוֹד שֶׁלָּהּ.״
"דּוֹד שֶׁלָּהּ?״
"מַייק.״
שָׁרוֹן וַאֲנִי שָׁתַקְנוּ.
"וּמַייק הַזֶּה דִּבֵּר אֵלֶיהָ,״ נִיב נִשְׁמַע מִסְתּוֹרִי.
"מַייק הוּא הָרוֹפֵא שֶׁנִּתֵּחַ אוֹתָהּ?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
"רוֹפֵא??? מָה פִּתְאוֹם רוֹפֵא?״ נִיב צָחַק, "הוּא הָיָה לוֹחֵם.״
"בַּצָּבָא?״
"אֵיזֶה צָבָא בָּרֹאשׁ שֶׁלָּכֶם? מַייק חַי לִפְנֵי קוּם הַמְּדִינָה. הוּא הָיָה בָּאֵצֶ"ל. לָכֶם אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מָה זֶה אֵצֶ"ל?״
בָּרוּר שֶׁלֹּא. לָנוּ צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מָה זֶה אֵצֶ"ל? הֲרֵי נִתְקַלְנוּ בְּלוֹחֲמֵי הַמַּחְתֶּרֶת הַזֹּאת (רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל אִרְגּוּן צְבָאִי לְאֻמִּי) יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת, וַאֲפִלּוּ פָּגַשְׁנוּ אֶת מְנַחֵם בֶּגִין, הַמְּפַקֵּד שֶׁל הָאֵצֶ"ל, שֶׁנִּהְיָה אַחַר כָּךְ רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע, אַחֲרֵי שֶׁנִּיב שָׁאַל אוֹתָנוּ אִם לָנוּ הוּא צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מָה זֶה אֵצֶ"ל, קְצָת הִתְבַּיַּשְׁתִּי שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי קֹדֶם שֶׁמְּדֻבָּר בְּדוֹד שֶׁכְּבָר לֹא חַי. הֲרֵי מְעַט מְאוֹד אֲנָשִׁים חַיִּים יְכוֹלִים לִהְיוֹת דּוֹדִים שֶׁל סַבְתּוֹת שֶׁל יְלָדִים בְּנֵי גִּילֵנוּ.
וּמִצַּד שֵׁנִי, אֵיךְ הַדּוֹד שֶׁל יְהוּדִית דִּבֵּר אֵלֶיהָ, אִם הוּא כְּבָר לֹא חַי?
"אֵיךְ מַייק דִּבֵּר אֶל סַבְתָּא שֶׁלְּךָ אִם הוּא כְּבָר לֹא חַי?״ שָׁאַלְתִּי אֶת נִיב.
נִיב צָחַק.
"לָכֶם אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְבִּיר אֵיךְ הוּא דִּבֵּר אֵלֶיהָ? הֲרֵי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם חֲזַרְתֶּם אָחוֹרָה בַּזְּמַן וּפְגַשְׁתֶּם אֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר לֹא חַיִּים.״
"וָואלָה,״ גַּם אֲנִי צָחַקְתִּי, "כְּאִלּוּ, גַּם לְסַבְתָּא שֶׁלְּךָ יֵשׁ מִנְהֶרֶת־זְמַן?״
זוֹ הָיְתָה כַּמּוּבָן בְּדִיחָה, אֲבָל נִיב הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הִתְכַּוַנְתִּי בִּרְצִינוּת.
"לֹא,״ הוּא עָנָה, "אֵין לָהּ שׁוּם מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְזוֹ בְּדִיּוּק הַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ רָצִינוּ לִפְגּוֹשׁ אֶתְכֶם.״
"זֹאת הַסִּבָּה?״ גַּם שָׁרוֹן לֹא הֵבִינָה.
"בַּזְּמַן שֶׁסַּבְתָּא שֶׁלִּי הָיְתָה רְדוּמָה, מַייק אָמַר לָהּ שֶׁהוּא יִשְׂמַח לִפְגּוֹשׁ אוֹתָהּ,״ נִיב הִסְבִּיר. "וְאָז הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אֵיךְ הִיא תַּגִּיעַ אֵלָיו כְּדֵי לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ, הֲרֵי הוּא כְּבָר לֹא חַי...״ הוּא הִבִּיט בִּי וְאַחַר כָּךְ הִבִּיט בְּשָׁרוֹן.
"וּמָה הוּא עָנָה?״ שְׁנֵינוּ שָׁאַלְנוּ בְּסַקְרָנוּת.
"הוּא אָמַר לָהּ אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה: 'תַּגִּיעִי אֵלַי דֶּרֶךְ מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן'...״