ספטימוס היפ 1 - כישופ
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ספטימוס היפ 1 - כישופ
הוספה למועדפים

ספטימוס היפ 1 - כישופ

ספר מודפס
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

קוסם-על מודח מתפקידו באופן מסתורי. מלכה צעירה נופלת למשכב. תינוק בן יומו נעלם. תינוקת בת יומה ניצלת ממוות בטוח בשלג. והכול קורה באותו לילה! שרשרת של אירועים, שאינם קשורים זה לזה, מתחברים לכלל קשר הגיוני עשר שנים לאחר אותו לילה, כאשר נשמעת דפיקה על דלתה של משפחת היפ.
 
קוסם האופל המרושע, דום דניאל זומם לשוב ולכבוש את כס קוסם-העל שעליו נאלץ לוותר שנים קודם לכן. המכשול היחיד בדרכו מצוי בביתה החמים של משפחת היפ. חיי השגרה המנומנמים והנעימים של סיילאס, שרה ושבעת ילדיהם עתידים להשתנות מקצה אל קצה, כאשר כישופ וסחרחרת של אירועים והרפתקאות עוצרות נשימה תופסים את מקומם.
 
"כישופ" - הראשון בספרי סדרת "ספטימוס היפ" - הוא ספר מרתק, עם גיבורים מקסימים, המצאות ורעיונות מלאי דמיון והומור פרוע, שהקוראים הצעירים לא ירצו להניח מידם, עד לסופו המפתיע.

פרק ראשון

משהו בשלג 
 
סיילַאס היפּ התעטף היטב בגלימתו להתגונן מפני השלג. היתה זו הליכה ארוכה דרך היער, והקור חדר עד לשד עצמותיו. אבל בכיסו היו עשבי מַרפא שגַאלֶן, אשת המרפא נתנה לו למען תינוקו החדש, סֶפְּטִימוּס, אשר נולד בתחילתו של אותו יום.
 
סַיילַאס התקרב לטירה וראה את האורות מהבהבים בין העצים. היו אלה נרות שהוצבו בחלונות הבתים הצרים והגבוהים שהצטופפו לאורך החומות החיצוניות. היה זה הלילה הארוך ביותר בשנה, והנרות יושארו דולקים עד עלות השחר כדי לעזור להרחיק את החשכה. סַיילַאס אהב את ההליכה הזאת אל הטירה. בשעות היום הוא לא פחד כלל לעבור ביער, ואהב לטייל לו בנחת לאורך הנתיב הצר שפילס את דרכו בין העצים הצפופים, קילומטר אחר קילומטר. הוא כבר הגיע קרוב לקצה היער, והעצים הגבוהים הלכו והתמעטו כשהדרך החלה להעמיק ולרדת אל תוך העמק. סַיילַאס ראה את כל הטירה פרושה לפניו. החומות העתיקות חיבקו את הנהר הרחב והמתפתל, והקיפו בנתיב עקלתוני את הבתים הפזורים בערבוביה. כל הבתים נצבעו בצבעים בהירים, ואלה שהשקיפו מערבה נראו כאילו פרצה בהם שרפה כשחלונותיהם לכדו את קרניה האחרונות של השמש החורפית.
 
בראשית ימיה היתה הטירה כפר קטן. מאחר שהיה קרוב כל-כך אל היער, הקימו האיכרים חומות אבן גבוהות להגנה מפני זְאֵבָנים, מְכַשֵפוֹת ומְכַשְפִים, שבעיניהם היה זה עניין של מה בכך לגנוב את הכבשים, התרנגולות ומדי פעם את ילדיהם. כשבתים נוספים נבנו, התפשטו החומות וחֲפִיר עמוק נבנה לפניהן, כדי שכולם יחושו בטוחים.
 
עד מהרה משכה אליה הטירה בעלי מלאכה מיומנים מכפרים אחרים. היא גדלה ושגשגה כל-כך, שהמקום החל להיות צר מדי לתושביו, עד שמישהו החליט לבנות את העֲקַלְתוֹן. העקלתון, שבו חיו סַיילַאס, שֶׂרָה והילדים, היה מבנה אבן עצום, שהתנשא לאורך שפת הנהר והתפתל וזיגזֵג לאורך ארבעה וחצי קילומטרים, נכנס אל הטירה ויצא ממנה שוב. היה זה מקום רועש ושוקק פעילות, מלא וגדוש מעברים, חדרים ובתי-מלאכה, בתי-ספר וחנויות, בערבוביה עם חדרי מגורים, גינות גג זעירות ואפילו תיאטרון. העקלתון לא הצטיין בחלל מרוּוח, אבל איש לא הצטער על כך. תמיד היתה שם חברה טובה, ולילדים היה עם מי לשחק.
 
כשהשמש החורפית שקעה מתחת לחומות הטירה החיש סַיילַאס את צעדיו. היה עליו להגיע אל השער הצפוני לפני שינעלו אותו וירימו את הגשר מעל החֲפִיר לקראת הלילה
 
. ואז חש סַיילַאס במשהו בקרבת מקום. משהו חי, אבל בקושי. הוא חש בפעימת לב אנושית רפה, אי-שם בקרבתו. סַיילַאס נעצר. כקוסם פשוט הוא היה מסוגל לחוש בדברים, אבל מאחר שלא היה קוסם פשוט טוב במיוחד היה עליו להתרכז היטב. הוא עמד ללא ניע בשלג שירד סביבו במהירות רבה וכבר כיסה את עקבות צעדיו. הוא שמע משהו. התנשפות? יבבה קלה? נשימה? הוא לא היה בטוח, אבל די היה בכך.
 
תחת שיח, לצד השביל, היתה חבילה. סַיילַאס הרים את החבילה ולהפתעתו הרבה מצא את עצמו מביט לתוך עיניה הרציניות של תינוקת קטנה. סַיילַאס עִרסל את התינוקת בזרועותיו ותהה איך הגיעה לכאן, ביום הקר ביותר בשנה. מישהו עטף אותה היטב בשמיכת צמר עבה, אבל גופה כבר היה קר מאוד. שפתיה הכחילו ופתיתי שלג נחו על ריסיה. כשעיניה הסגולות-כהות של התינוקת התמקדו בו בריכוז, היתה לסַיילַאס הרגשה לא נוחה שהיא כבר ראתה בחייה הקצרים דברים ששום תינוק אינו אמור לראות.
 
סַיילַאס חשב על שרה שלו, יושבת בבית החם והבטוח עם סֶפְּטִימוּס ואֶחָיו הגדולים, והחליט שפשוט יהיה עליהם למצוא מקום לעוד קטנטונת אחת. הוא תחב את התינוקת בזהירות אל מתחת לגלימת הקוסמים הכחולה שלו והצמיד אותה אל גופו כשרץ אל שער הטירה. הוא הגיע אל הגשר המתרומם ממש ברגע שגְרִינְג', שומר השער, עמד לצעוק אל נער הגשר שיתחיל למתוח את כבל ההרמה.
 
"אתה פשוט מגזים," נהם גְרִינְג', "אבל אתם, הקוסמים, כל-כך מוזרים. בחיי שאני לא יודע מה יש לכם לחפש בחוץ ביום כזה."
 
"באמת?" סַיילַאס רצה לעבור את גְרִינְג' מהר ככל האפשר, אבל תחילה היה עליו להניח בידו מטבע של כסף. סַיילַאס מצא פֶּנִי בכיסו ונתן לו אותו.
 
"תודה לך, גְרִינְג'. לילה טוב."
 
גְרִינְג' הביט בפֶּנִי הכסוף כאילו היה חיפושית דוחה במיוחד.
 
"מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד נתנה לי חצי כתר לפני רגע. אבל היא אישה על רמה. בטח עכשיו, כשהיא כבר ברמה של קוסמת-על."
 
"מה?" סַיילַאס כמעט נחנק.
 
"כן, אישה על רמה, זה מה שהיא."
 
גְרִינְג' צעד לאחור והניח לו לעבור. סַיילַאס חמק פנימה. ככל שרצה לגלות מדוע קודמה מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד לרמה של קוסמת-על, הוא חש שהחבילה מתחילה להתנועע בתוך חמימותה של גלימתו ומשהו אמר לו שמוטב שגְרִינְג' לא יֵדע על התינוקת.
 
כשסַיילַאס נעלם אל תוך צללי המנהרה המובילה אל העֲקַלְתוֹן, יצאה ממנה דמות גבוהה וחסמה את דרכו.
 
"מַרְסִיָה!" התנשף סַיילַאס. "מה לכל ה..."
 
"אל תגלה לאיש שמצאת אותה. היא נולדה לך. ברור?"
 
סַיילַאס ההמום הִנהן. לפני שהספיק לומר משהו נעלמה מַרְסִיָה בזוהר של ערפל ארגמני. בשאר המסע הארוך והמתפתל בנִבכי העקלתון סערו מחשבותיו של סַיילַאס. מיהי התינוקת הזאת? מה הקשר בינה לבין מַרְסִיָה? ומדוע קוּדמה עכשיו מַרְסִיָה לרמה של קוסמת-על? וכשסַיילַאס התקרב אל דלת הכניסה הגדולה והאדומה שהובילה אל מעונה של משפחת היפּ, הצפוף מדי מלכתחילה, עלתה במוחו שאלה מציקה אף יותר. מה תגיד שרה על תינוקת נוספת שיש לדאוג לה...
 
לא היה לסַיילַאס זמן רב לחשוב על השאלה הזאת. כשהגיע אל הדלת היא נפתחה לרווחה, ואישה גדולה ואדומת פנים בבגדי מיילדת יצאה ממנה בריצה, וכמעט הפילה את סַיילַאס במנוסתה. גם היא נשאה חבילה, אבל זו היתה עטופה בתחבושות מכף-רגל ועד ראש. היא נשאה אותה תחת זרועה כאילו היתה זו חבילה למשלוח והיא מאחרת לדואר. "מת!" קראה המיילדת, דחפה את סַיילַאס הצִדה בכוח והתרחקה בריצה לאורך המסדרון. שרה היפּ צרחה בתוך החדר.
 
סַיילַאס נכנס בלב כבד. הוא ראה את שרה, מוקפת בשישה ילדים קטנים, חיוורי פנים, וכולם החלו לבכות.
 
"היא לקחה אותו," אמרה שרה בייאוש. "סֶפְּטִימוּס מת והיא לקחה אותו מכאן."
 
באותו רגע התפשטה חמימות רטובה מתחת לגלימתו של סַיילַאס, במקום שבו עדיין החביא את החבילה. סַיילַאס לא הצליח למצוא מילים לבטא את מה שרצה לומר, ולכן הוא רק הוציא את החבילה מתחת לגלימתו והניח אותה בידיה של שרה.
 
שרה היפּ פרצה בבכי.

עוד על הספר

ספטימוס היפ 1 - כישופ אנג'י סייג'
משהו בשלג 
 
סיילַאס היפּ התעטף היטב בגלימתו להתגונן מפני השלג. היתה זו הליכה ארוכה דרך היער, והקור חדר עד לשד עצמותיו. אבל בכיסו היו עשבי מַרפא שגַאלֶן, אשת המרפא נתנה לו למען תינוקו החדש, סֶפְּטִימוּס, אשר נולד בתחילתו של אותו יום.
 
סַיילַאס התקרב לטירה וראה את האורות מהבהבים בין העצים. היו אלה נרות שהוצבו בחלונות הבתים הצרים והגבוהים שהצטופפו לאורך החומות החיצוניות. היה זה הלילה הארוך ביותר בשנה, והנרות יושארו דולקים עד עלות השחר כדי לעזור להרחיק את החשכה. סַיילַאס אהב את ההליכה הזאת אל הטירה. בשעות היום הוא לא פחד כלל לעבור ביער, ואהב לטייל לו בנחת לאורך הנתיב הצר שפילס את דרכו בין העצים הצפופים, קילומטר אחר קילומטר. הוא כבר הגיע קרוב לקצה היער, והעצים הגבוהים הלכו והתמעטו כשהדרך החלה להעמיק ולרדת אל תוך העמק. סַיילַאס ראה את כל הטירה פרושה לפניו. החומות העתיקות חיבקו את הנהר הרחב והמתפתל, והקיפו בנתיב עקלתוני את הבתים הפזורים בערבוביה. כל הבתים נצבעו בצבעים בהירים, ואלה שהשקיפו מערבה נראו כאילו פרצה בהם שרפה כשחלונותיהם לכדו את קרניה האחרונות של השמש החורפית.
 
בראשית ימיה היתה הטירה כפר קטן. מאחר שהיה קרוב כל-כך אל היער, הקימו האיכרים חומות אבן גבוהות להגנה מפני זְאֵבָנים, מְכַשֵפוֹת ומְכַשְפִים, שבעיניהם היה זה עניין של מה בכך לגנוב את הכבשים, התרנגולות ומדי פעם את ילדיהם. כשבתים נוספים נבנו, התפשטו החומות וחֲפִיר עמוק נבנה לפניהן, כדי שכולם יחושו בטוחים.
 
עד מהרה משכה אליה הטירה בעלי מלאכה מיומנים מכפרים אחרים. היא גדלה ושגשגה כל-כך, שהמקום החל להיות צר מדי לתושביו, עד שמישהו החליט לבנות את העֲקַלְתוֹן. העקלתון, שבו חיו סַיילַאס, שֶׂרָה והילדים, היה מבנה אבן עצום, שהתנשא לאורך שפת הנהר והתפתל וזיגזֵג לאורך ארבעה וחצי קילומטרים, נכנס אל הטירה ויצא ממנה שוב. היה זה מקום רועש ושוקק פעילות, מלא וגדוש מעברים, חדרים ובתי-מלאכה, בתי-ספר וחנויות, בערבוביה עם חדרי מגורים, גינות גג זעירות ואפילו תיאטרון. העקלתון לא הצטיין בחלל מרוּוח, אבל איש לא הצטער על כך. תמיד היתה שם חברה טובה, ולילדים היה עם מי לשחק.
 
כשהשמש החורפית שקעה מתחת לחומות הטירה החיש סַיילַאס את צעדיו. היה עליו להגיע אל השער הצפוני לפני שינעלו אותו וירימו את הגשר מעל החֲפִיר לקראת הלילה
 
. ואז חש סַיילַאס במשהו בקרבת מקום. משהו חי, אבל בקושי. הוא חש בפעימת לב אנושית רפה, אי-שם בקרבתו. סַיילַאס נעצר. כקוסם פשוט הוא היה מסוגל לחוש בדברים, אבל מאחר שלא היה קוסם פשוט טוב במיוחד היה עליו להתרכז היטב. הוא עמד ללא ניע בשלג שירד סביבו במהירות רבה וכבר כיסה את עקבות צעדיו. הוא שמע משהו. התנשפות? יבבה קלה? נשימה? הוא לא היה בטוח, אבל די היה בכך.
 
תחת שיח, לצד השביל, היתה חבילה. סַיילַאס הרים את החבילה ולהפתעתו הרבה מצא את עצמו מביט לתוך עיניה הרציניות של תינוקת קטנה. סַיילַאס עִרסל את התינוקת בזרועותיו ותהה איך הגיעה לכאן, ביום הקר ביותר בשנה. מישהו עטף אותה היטב בשמיכת צמר עבה, אבל גופה כבר היה קר מאוד. שפתיה הכחילו ופתיתי שלג נחו על ריסיה. כשעיניה הסגולות-כהות של התינוקת התמקדו בו בריכוז, היתה לסַיילַאס הרגשה לא נוחה שהיא כבר ראתה בחייה הקצרים דברים ששום תינוק אינו אמור לראות.
 
סַיילַאס חשב על שרה שלו, יושבת בבית החם והבטוח עם סֶפְּטִימוּס ואֶחָיו הגדולים, והחליט שפשוט יהיה עליהם למצוא מקום לעוד קטנטונת אחת. הוא תחב את התינוקת בזהירות אל מתחת לגלימת הקוסמים הכחולה שלו והצמיד אותה אל גופו כשרץ אל שער הטירה. הוא הגיע אל הגשר המתרומם ממש ברגע שגְרִינְג', שומר השער, עמד לצעוק אל נער הגשר שיתחיל למתוח את כבל ההרמה.
 
"אתה פשוט מגזים," נהם גְרִינְג', "אבל אתם, הקוסמים, כל-כך מוזרים. בחיי שאני לא יודע מה יש לכם לחפש בחוץ ביום כזה."
 
"באמת?" סַיילַאס רצה לעבור את גְרִינְג' מהר ככל האפשר, אבל תחילה היה עליו להניח בידו מטבע של כסף. סַיילַאס מצא פֶּנִי בכיסו ונתן לו אותו.
 
"תודה לך, גְרִינְג'. לילה טוב."
 
גְרִינְג' הביט בפֶּנִי הכסוף כאילו היה חיפושית דוחה במיוחד.
 
"מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד נתנה לי חצי כתר לפני רגע. אבל היא אישה על רמה. בטח עכשיו, כשהיא כבר ברמה של קוסמת-על."
 
"מה?" סַיילַאס כמעט נחנק.
 
"כן, אישה על רמה, זה מה שהיא."
 
גְרִינְג' צעד לאחור והניח לו לעבור. סַיילַאס חמק פנימה. ככל שרצה לגלות מדוע קודמה מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד לרמה של קוסמת-על, הוא חש שהחבילה מתחילה להתנועע בתוך חמימותה של גלימתו ומשהו אמר לו שמוטב שגְרִינְג' לא יֵדע על התינוקת.
 
כשסַיילַאס נעלם אל תוך צללי המנהרה המובילה אל העֲקַלְתוֹן, יצאה ממנה דמות גבוהה וחסמה את דרכו.
 
"מַרְסִיָה!" התנשף סַיילַאס. "מה לכל ה..."
 
"אל תגלה לאיש שמצאת אותה. היא נולדה לך. ברור?"
 
סַיילַאס ההמום הִנהן. לפני שהספיק לומר משהו נעלמה מַרְסִיָה בזוהר של ערפל ארגמני. בשאר המסע הארוך והמתפתל בנִבכי העקלתון סערו מחשבותיו של סַיילַאס. מיהי התינוקת הזאת? מה הקשר בינה לבין מַרְסִיָה? ומדוע קוּדמה עכשיו מַרְסִיָה לרמה של קוסמת-על? וכשסַיילַאס התקרב אל דלת הכניסה הגדולה והאדומה שהובילה אל מעונה של משפחת היפּ, הצפוף מדי מלכתחילה, עלתה במוחו שאלה מציקה אף יותר. מה תגיד שרה על תינוקת נוספת שיש לדאוג לה...
 
לא היה לסַיילַאס זמן רב לחשוב על השאלה הזאת. כשהגיע אל הדלת היא נפתחה לרווחה, ואישה גדולה ואדומת פנים בבגדי מיילדת יצאה ממנה בריצה, וכמעט הפילה את סַיילַאס במנוסתה. גם היא נשאה חבילה, אבל זו היתה עטופה בתחבושות מכף-רגל ועד ראש. היא נשאה אותה תחת זרועה כאילו היתה זו חבילה למשלוח והיא מאחרת לדואר. "מת!" קראה המיילדת, דחפה את סַיילַאס הצִדה בכוח והתרחקה בריצה לאורך המסדרון. שרה היפּ צרחה בתוך החדר.
 
סַיילַאס נכנס בלב כבד. הוא ראה את שרה, מוקפת בשישה ילדים קטנים, חיוורי פנים, וכולם החלו לבכות.
 
"היא לקחה אותו," אמרה שרה בייאוש. "סֶפְּטִימוּס מת והיא לקחה אותו מכאן."
 
באותו רגע התפשטה חמימות רטובה מתחת לגלימתו של סַיילַאס, במקום שבו עדיין החביא את החבילה. סַיילַאס לא הצליח למצוא מילים לבטא את מה שרצה לומר, ולכן הוא רק הוציא את החבילה מתחת לגלימתו והניח אותה בידיה של שרה.
 
שרה היפּ פרצה בבכי.