שבתי (אמוץ) טבת (טבצ'ניק; 25 בדצמבר 1925 – 2 בנובמבר 2014) היה עיתונאי, ביוגרף, מחזאי וסופר ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת תשס"ה (2005).
את תוארו השני עשה באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה בין השנים 1946–1948 והתפרנס שם מעבודה בכתיבה ב"יורק גאזט" וב"פילדלפיה אינקווירר". טבת עבד בעיתון "הארץ" מ-1950 עד 1983. טבת קנה את פרסומו בספרו "חשופים בצריח" שיצא לאור ב-1968. לצד ספריו העוסקים בחקר תולדות היישוב והמדינה, פרסם שבתי טבת בשנת 1954 ספר הומוריסטי בשם "המשפחה הגדולה של שין טית".
פרסים
1965 - פרס כינור דוד על מחזהו "אל תגעו בנוימן", שהוצג ב"תיאטרון העונות".
1967 - פרס איטליה (יחד עם ורדה קלג ויצחק הרדן),[8] על תוכנית רדיו שעסקה באסיר העולם רפאל בליץ, שהורשע ברצח המהנדס פיאטלי.
1987 - פרס בן-גוריון.
1988 - פרס הספר היהודי הלאומי
1990 - פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
2005 - פרס ישראל למפעל חיים.
מספריו:
המשפחה הגדולה של שין טית. תל אביב, הארץ, תשי"ד 1954
מסע צה"ל בסיני. ירושלים, שוקן, תשי"ז 1957.
שפע וחרדה: מסע בארצות הברית. ירושלים, שוקן, תשכ"ג, 1962.
חשופים בצריח. ירושלים, שוקן, תשכ"ח 1968.
שעשוע ובתו: מעשה שהיה. ירושלים, שוקן, תשל"א 1970.
משה דיין: ביוגרפיה. ירושלים, שוקן, תשל"ב 1971.
יומנים מאתמול. ירושלים, שוקן, תשל"ה 1975.
קנאת דוד: חיי דוד בן-גוריון (ארבעה כרכים). ירושלים, שוקן, תשל"ז 1977, ואילך.
רצח ארלוזורוב. ירושלים, שוקן, תשמ"ב 1982.
בן-גוריון וערביי ארץ-ישראל: מהשלמה למלחמה. ירושלים, שוקן, 1985
הדרך לאייר. משרד הביטחון, תשמ"ז, 1986.
עונת הגז. תל אביב, איש דור, 1992.
הפצע ועוללותיו: (אלוף הרכבי ופרשת לבון). תל אביב, רמות, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ד 1994.
השנים הנעלמות והחור השחור. תל אביב, דביר, תשנ"ט 1999.
נפטר בגיל 89, לאחר מחלה ממושכת. נקבר בבית העלמין בכפר שמריהו.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mrx7vpb5