לקורא העברי צפוי בספר הזה - הראשון של סאראמאגו בעברית - מפגש המזכיר בעוצמתו את המפגש מעורר-ההשתאות עם 'מאה שנים של בדידות'. ואכן, הספר - תערובת מקורית של ריאליזם היסטורי דק-בפרטים ושל פנטסיה - הושווה לספרו של מארקס גם בביקורת.
בדמיון מבריק ובהומור שוזר הספר, על רקע המאה ה-17, אירועים מחצר-המלוכה והאינקוויזיציה עם אירועים אנושיים מחיי פשוטי-העם, בארץ הנמקה ברעב ובדיכוי. במרכזו ניצבים שני "פרויקטים": מלך פורטוגל, חובב הנזירוֹת, בונה מינזר מפואר, תוך שיעבוד נוראי של בני-עמו. מצד שני - הַמְראה של קידמה ודמיון יוצר: האב ברתולומאו לורנסו בונה ספינת-אוויר יחד עם באלתאזאר, חייל-לשעבר קטוע-יד, ועם אהובתו של הלה, בלימונדה.
בלימונדה ניחנה בכוח להסתכל פנימה אל תוך גופם של האנשים, ולראות אף את הענן האטום שבתוכם, שהוא הרצון האנושי. היא עוברת מבית מוכה מגפה אחד לאחר, לאסוף רצונות; עד שבידה אלפיים רצונות אנושיים שבכוחם להרים את ספינת-האוויר ולהוציאה למסע, כי "הרצון של בני-האדם הוא שתומך בכוכבים". זהו אם-כן ספר על הכיסופים והרצון האנושי החופשי, הממריאים אל-על מול כובד רצון-העריצים השרירותי. אבל לשני "הפרויקטים" המנוגדים יש גם צד משותף: יציאה מחיי האדם הפרטי, שיעבודם של החיים למשהו "גדול". תחת כובד פרויקט הבנייה נלקחים האנשים מחייהם שלהם, אבל גם באלתאזאר נלקח מבלימונדה.
קולו הגמיש של המספר מחליף צבעים, כזיקית; פעם הוא בלתי-מהימן בהבנתו ובערכיו, וכאילו הוא בן-התקופה, ופעם הוא בעל פרספקטיבה היסטורית, הממצה את "כל ידיעתו". הן בתיאור מאורעות גדולים, הן בפרטי חיי-אנוש "שפלים", והן בקטעים האירוניים על אלוהים, דמות לא-שולית בספר, זהו ספר גדול, שזכות היא להוציאו לאור.
'דברי ימי מינזר' (1982) הוא ספרו פורץ-הדרך של סאראמאגו, שעימו זכה להכרה עולמית.
"אותה דרך כתיבה רבת-פיתולים, פעמים אירונית ורוננת ופעמים מקוננת ומתעלה לקרשנדו טראגי, היא הסגולה העושה את 'דברי ימי מנזר' לרומאן נפלא." (יורם ברונובסקי)
