'יתומים', ספרו השלישי של סמי ברדוגו, מבסס את מקומו כמספר הבולט והמקורי בדור הסופרים שהחל לפעול בעשור האחרון. הפואטיקה הייחודית שלו - פואטיקת 'שוליים' המסיטה בהתמדה את הלשון ואת פרטי המציאות מן הטריטוריה 'המרכזית' שלהם - מחוללת כאן את אחד הספרים העזים והמשמעותיים של השנים האחרונות.
בשתי הנובלות המרכיבות את הספר - שכל אחת מהן היא תמונת-ראי של בת-זוגה - מערער מאורע לא-צפוי את הקו הישר והרגוע של השגרה המשפחתית, מפַלֵש אותה אל החוץ של המדינה הקשה ומתסִיס תהייה על זהות ועל ישראליוּת בשוליים של הארץ.
בלילה שבין היום השני לשלישי של "יתומים" נעלמת רחל, אשתו האהובה של שמואל המספר, בלי להשאיר הסברים, אחרי שבמשך שבועיים שכבה מקופלת על הספה בסלון, שאליה הפילה את גופה כמו מסוממת. המספר הנער של "אחי הצעיר יהודה", אחרי בחינות הבגרות, ממתין ברִיק נעים לצבא המתקרב אליו, שיאשר את ה'נורמליות' שלו, יכניס לו שינויים בכוח, ימשוך את החיים שלו "לאמצע" ויקבע מי יגמור את חייו במלחמה. פחדי הגיוס של הנער השמנמן ש"הספורט שונא אותו", וכניסתו המהוססת אל 'המרכז' של הזהות הגברית, מוסטים בנובלה אל 'הסכנה' שמאיימת לפתע על אמו, שבדרך "נס" נכנסה להריון בגיל חמישים ושתיים.
העולם של סמי ברדוגו, שבו הדיבורים בין הדמויות מצומצמים, ובמקומם באות העיניים, הוא חגיגה של מוחשיות עזה. המופשט הופך מוחשי, התחושות יוצאות לעצמאות ונתקלות בדמויות מבחוץ. בלשון המוּתקת הזאת אומרים: "השניוֹת הנרדמות מתפוגגות ממני"; "המתח בירושלים ובתל-אביב מתרגל מהר אל החיים ואל האנשים"; או, "כל ריח וטעם שהכינה היו אדישים לאף הקטן והזוויתי שלה". כזה הדיבור השקט, כמו עלה שנתלש מעץ וקיבל זמן קצר משל עצמו.
סמי ברדוגו הוא זוכה פרס ניומן על מפעל חיים בפרוזה העברית לשנת תשס"ז מאוניברסיטת בר-אילן.
"הקורא לא ישכח בקלות את הגיבורים של ברדוגו... אחד הקולות הצעירים החשובים שצומחים בספרות העברית" (מאיה סלע, עיתון תל-אביב); "נס קטן" (דפנה שחורי, מעריב).
