עוד חוזר הניגון

נתן אלתרמן (1970-1910), אשר נמנה עם גדולי המשוררים העברים, התחיל את דרכו בחבורת שלונסקי על סף שנות השלושים של המאה העשרים, אך כבר אז פיתח נוסח שירי משלו: במקום המטרופוליס המודרני נוסח שירי הכְּרך של שלונסקי, תיאר ספרו הראשון עיר קטנה ונאיבית – על בארותיה, כיכר השוק שלה והיונים שעל כרכובי בתיה – עיר העולה כאילו מבין דפיו של ספר אגדה נושן. משוררי המודרנה נמשכו אל השירה האוּרבּנית, ובשירת אלתרמן העיר היא גיבורה ראשית, אף יותר מהמשורר-ההלך הסובב ברחובותיה – למן "שירים מפריז" (אסופה שכתב המשורר הצעיר בשנות לימודיו בצרפת), דרך "כוכבים בחוץ", "עיר היונה", "שירי מכות מצרים", "שמחת עניים" ו"חגיגת קיץ". העיר כמציאות וכסמל מבריחה את יצירת אלתרמן כבריח, ו"מככבת" אפילו במחזה האחרון שנמצא והתפרסם לאחר מותו – "ימי אוּר האחרונים".