מדעי המזל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מדעי המזל
מכר
מאות
עותקים
מדעי המזל
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים
5 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

כולנו מכירים את האנשים שהכל הולך להם בקלות. יש להם עבודה טובה, משפחה מאושרת, הם בריאים, לפעמים הם אפילו מאוהבים.
איך זה יכול להיות? איך יתכן שיש אנשים שיש להם כל כך הרבה מזל, בעוד שלאחרים אין ולו קמצוץ ממנו?
 
את הסוגיה הזו בדיוק יצאו לחקור הסופרת והעיתונאית ג'ניס קפלן והמומחה לנטילת סיכונים ד"ר בארנבי מארש. תוצאות המסע שלהם – שכלל שיחות יזומות עם חוקרים ומפגשים עם מצליחנים מתחומים שונים, חושפות באופן חד את "מאחורי הקלעים" של סוגיית המזל. 
 
בין היתר טוענים המחברים כי:
 
זה נכון. בהחלט יש אנשים בני מזל. תוכלו להיות כאלה בעצמכם, אם תרצו. 
 
כדי לזמן את המזל לחיינו עלינו להבין תחילה מה אנחנו רוצים.
 
כשתדעו להשתמש בכלים הנכונים תוכלו לנתב את המזל לשלל תחומים: להתקבל לעבודה נחשקת * להיות בני מזל באהבה * לגדל ילדים בני מזל * ואפילו לגלות שגם הרגע הקשה ביותר בחייכם עשוי להביא לכם מזל.
 
מדעי המזל הוא ספר קולח המערער כמה מהאמיתות שרובנו חיים לפיהן. לצד אלה, הוא גם מדריך מעשי להטיית כף המזל לטובתנו, בעזרת טכניקות פשוטות ל"ייצור מזל" - באהבה, בקריירה ובעסקים, בבריאות וביחסים בתוך המשפחה.

פרק ראשון

הקדמה
 
לא צריך להסתובב יותר מדי בהוליווד כדי להיתקל בגברים ובנשים הנוהגים במכוניות אוּבּר, או עובדים בעבודות זמניות בעודם מחכים לפריצת המזל שתזניק אותם מעלה. רבים מהם למדו במגמת דרמה בקולג' או כיכבו בהפקה מקומית של מחזמר בעיר הולדתם — וכעת הם זקוקים למישהו שיופיע ויבחין גם הוא בכישרונם.
"את צריכה לתת לעצמך הזדמנות להיות בת מזל," אמרה קאסי, ג'ינג'ית בהירת עיניים שפגשתי ערב חמים אחד בבית קפה בשדרות סאנסט. היא עמדה מאחורי הבר והכינה את קוקטייל ה"מוֹסקוֹ מיוּל" המפורסם שלה — וודקה, ליים ובירה ג'ינג'ר (אני הזמנתי דיאט קולה). אבל הכנת המשקה המושלם לא הייתה מטרתה האמיתית. פטפטנו קצת, והיא סיפרה לי שסיימה זה לא כבר את לימודיה בקולג' ונהגה שלושת אלפים קילומטר מערבה במכונית הקאיה החבוטה שלה כשפניה להוליווד. עכשיו חיכתה למפגש שיביא איתו מזל ויהפוך אותה לכוכבת.
"אני פשוט אומרת לעצמי כל הזמן הריסון פורד," אמרה קאסי.
אה, כן, הריסון בר המזל. הרפתקאותיו בגיל צעיר היו לאגדה בקרב בעלי שאיפות בתחום המשחק לא פחות מעלילות אינדיאנה ג'ונס. כשהגיע לראשונה ללוס אנג'לס בשנות ה-60 זכו כישורי המשחק שלו לתשומת לב כה מועטה עד שהוא החל לעבוד בנגרות. במאי צעיר, גם הוא בתחילת דרכו, העסיק אותו בבניית כמה ארונות בביתו. הם הכירו זה את זה והתיידדו, והבמאי נתן לפורד תפקיד בסרט קטן שצילם בתקציב מזערי. שישה אולפני סרטים דחו את הסרט, אך לבסוף, במפתיע, הוא הפך ללהיט ענק.
שם הסרט היה "אמריקן גרפיטי". הבמאי היה ג'ורג' לוקאס. אולי שמעתם עליו? כמה שנים לאחר מכן קיבל לוקאס אור ירוק ליצור סרט נוסף, "מלחמת הכוכבים", וגם בו האולפנים לא האמינו ממש. לוקאס ליהק לסרט את חברו החדש הריסון פורד. "את חושבת שתמצאי את ג'ורג' לוקאס שלך בַּבּר?" שאלתי את קאסי כשעמדה למלא את כוס המשקה שלי.
"ועוד איך," היא אמרה בחיוך.
ולמה שלא תמצא? היא עברה למקום שמוצאים בו מזל, ממש כאן, בשפיץ של הוליווד הילס, השכונה שמתגוררים בה מפיקים ובמאים רבים. אולי הבחור הבא שתגיש לו משקה יהיה מנהל באולפני פָּרָמאונט (או לפחות בערוץ דיסני), והוא יבחין בפוטנציאל שלה.
אצל הריסון פורד הוביל המפגש המקרי עם לוקאס לשרשרת האירועים שהפכה אותו לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בדורו. אילולא הארונות ההם, ייתכן שלעולם לא היה נוסק אל התהילה הבינלאומית ב"מלחמת הכוכבים", ושחקן אחר היה קופא בבלוק גדול של קַרבֹּונַייט כמו האן סולו ב"האימפריה מכה שנית".
הרעיון שאירועים מקריים יכולים למלא תפקיד כה גדול בקריירה הוא רעיון מעודד ("זה יכול לקרות לי!") ובה בעת מרתיע ("ומה אם לא?"). אנשים רבים בהוליווד ובמקומות אחרים מאמינים שאנחנו יוצרים את מזלנו במו ידינו, מה שמסביר את תופעת התסריטאים לעתיד הנושאים איתם את תסריטיהם לכל מקום ובכל עת, נכונים להציגם בפני כל מי שיש לו פרצוף ידידותי.
כשראיתי את קאסי מתרוצצת ברחבי בית הקפה בחיוכה הגדול ובפטפטנותה התוססת, הבנתי שייתכן שיום אחד אראה אותה על המסך הגדול. אבל הדבר היה תלוי בגורמים רבים, לא די היה במפגש מקרי בודד. קאסי יצרה לעצמה הזדמנויות משלה בעצם המעבר להוליווד, בעבודתה בבר ובשיחות שקיימה עם אנשים (כמוני). היא הניחה את כל החלקים במקומם כדי ליצור במו ידיה את מזלה שלה.
שוחחנו עוד קצת עד שהגיע החבר שחיכיתי לו, וקאסי גילתה שהייתי פעם מפיקה בעלת קריירה כיפית ומעניינת בטלוויזיה. בסוף הערב, כשהניחה את החשבון על שולחננו, שאלה: "מה את מייעצת לי לעשות כדי שאהיה אחת מאותם בני מזל?"
"את תהיי," אמרתי בנימה מעודדת.
השארתי טיפ גדול, וכשיצאתי שאלה גדולה עוד יותר ניקרה במוחי.
מה יכול כל אחד מאיתנו — גם קאסי — לעשות כדי להפוך את עצמו לבר מזל? סיכוי אקראי משחק כמובן תפקיד בחיים, אבל אנחנו לא יכולים פשוט למשוך בכתפינו ולהסתפק בכך. אנחנו צריכים לעשות את הצעדים הנכונים ולשלוט בחיינו עד כמה שאפשר.
חשבתי על הפואמה של אמילי דיקינסון, שבה כתבה כי המזל אינו מקרי אלא כרוך בעבודה קשה, וש"חיוכה של פורטונה יקר — צריך להרוויח אותו". תמיד אהבתי את המשפט הזה, ועכשיו, כשהלכתי לכיוון המכונית שלי בערב החמים בלוס אנג'לס, תהיתי מה נדרש כדי לזכות בחיוכה היקר של פורטונה, אלת המזל. מה עלינו לעשות כדי ליצור במו ידינו את המזל שלנו?
הוספתי להרהר בשאלה כשחזרתי לניו יורק ונפגשתי לתה של אחר הצהריים עם ידידי בארנבי מארש. בארנבי, שזכה במלגת ההצטיינות "רודס" ולמד באוקספורד, עדיין אוהב תה חזק ולחמניות סקוֹנס, ואני תמיד שמחה להצטרף לחגיגה. בארנבי, גבר בשנות הארבעים המוקדמות לחייו הניחן בצורת חשיבה מקורית, מכהן בשני תפקידים: אחד במכון למחקר מתקדם באוניברסיטת פרינסטון, והשני בתוכנית לדינמיקות אבולוציונריות באוניברסיטת הרווארד. במילים אחרות, הוא האדם שאליו פונים כשרוצים להבין משהו.
אז סיפרתי לו על קאסי והצגתי בפניו את חידת הריסון פורד: אילולא פגש השחקן המפורסם את ג'ורג' לוקאס בזמנו, האם היה מוסיף להתפרנס מעבודת כפיים בפטיש ובמסמרים?
בארנבי ישב בשקט רגע או שניים ובהה למרחקים. הוא חשב על הבעיה.
"זה מורכב," אמר לבסוף. "אירועים בלתי צפויים — כמו הפגישה ההיא עם לוקאס — יכולים למלא תפקיד בחיינו. אבל אם מכניסים מספיק אלמנטים נכונים למקום הנכון, אפשר להפחית את משקלו של הסיכוי האקראי."
ובכן, זה נשמע מבטיח. התחלתי לחשוב מה עשויים להיות אותם האלמנטים שיש בהם כדי להביא מזל. כישרון הוא ללא ספק אחד מהם. גם עבודה קשה.
"איזו עצה היית נותן לקאסי?" שאלתי אותו.
הוא בצע את הלחמנייה ולעס אותה בעודו מהרהר. "הייתי אומר שהמזל נמצא בכל מקום סביבנו, ממתין שנמצא אותו. אבל רוב האנשים חולפים על פניו, ואינם מבינים שהוא שם ואפשר ליטול אותו. יש בעולם די מזל לכולם, אם רק יודעים איפה לחפש."
אז לָמה אנחנו מחמיצים אותו לעיתים קרובות כל כך? בארנבי נתן לי סקירה מדעית חטופה וציין שמבחינה ביולוגית טווח הקֶשֶב האנושי בנוי כך שיסנן את כל הדברים שאינם חיוניים להישרדותנו. כעת עלינו להפוך על פניו את האינסטינקט הזה וללמוד כיצד לתת לדברים האלה להיכנס פנימה.
"ההזדמנויות מקיפות אותנו מכל עבר, ועלינו רק ללמוד להבחין בהן," המשיך ואמר. "יש דרכים שבהן כולם יכולים להפוך את עצמם לבני מזל."
בארנבי היה משוכנע שלא משנה מי אנחנו — הריסון המשתוקק להיות שחקן, בן דור המילניום המחפש אחר אהבת אמת או מנהלת בתאגיד הזוממת להיות המנכ"לית — אנחנו שולטים באירועים בחיינו יותר מכפי שנדמה לנו. לעיתים קרובות אנחנו לא מבינים כמה דברים אנחנו מניעים באמצעות הפעולות שאנו עושים. לפעמים זרע ההזדמנות שאנחנו זורעים מלבלב ומניב מזל רק לאחר שבועות, חודשים ואפילו שנים. כשזה קורה, נראה לכולם שמדובר בסיכוי אקראי, אבל אנחנו גרמנו לזה לקרות. קראו לזה מקריות חיובית מתוכננת.
בארנבי סיפר לי שהמחקר שלו באוקספורד עסק בנטילת סיכונים, ושהוא עמל על מושגי מזל תאורטיים במכון למחקר מתקדם. למעשה הוא היה בעיצומו של תהליך פיתוח של מדע מזל חדש.
"אפשר לומר שיש לי מעבדת מזל," אמר בחיוך.
לא נדרשו לנו אלא כמה לחמניות נוספות כדי להבין שאנחנו יכולים להיות צוות אדיר, ושהעבודה התאורטית שלו יכולה לשמש בסיס לגישה שלי, שהיא מעשית יותר. יחד הקדשנו את כל השנה שלאחר מכן לחקר היבטים שונים של המזל: באהבה ובעבודה, במשפחה ובענייני כספים. בארנבי היה המדריך שלי, ונפגשנו אחת לשבוע כדי לנסות ולענות על שאלתה של קאסי איך היא תוכל להיות אחת מבנות המזל.
מה שגילינו בסופו של דבר הפתיע את שנינו. גילינו שלא קסם, לא צירוף מקרים ולא שיני שום הם שיהפכו את קאסי לבת מזל, אלא הידיעה אילו צעדים לנקוט. הצטרפו אלינו אפוא למסע הגילוי המרגש שלנו. הדברים שגילינו עשויים להביא מזל לקאסי, לבארנבי, לי וגם לכם.
 
 
חלק ראשון 
 
מהו מזל
 
 
 
"מזל הוא מה שקורה כשהכנה והזדמנות נפגשות"
— סֵנֵקָה
 
היכונו להיות בני מזל
 
היו פתוחים להזדמנויות • השיגו את המידע הנחוץ לכם • 
ראו את מה שאינכם רואים • נועו לעבר ההצטלבות שבה נפגשים מקריות, כישרון ועבודה קשה
 
מעבדת המזל של בארנבי במכון למחקר מתקדם שוכנת בלב האזורים המיוערים היפהפיים של פרינסטון שבניו ג'רזי — מקום מושלם לחשוב בו מחשבות גדולות על המדע של יצירת המזל. בוקר אחד יצאנו לטיול רגלי בחיק הטבע השלֵו, ובארנבי סיפר לי שאלברט איינשטיין שוטט באותם שבילים ממש, שעצים נטועים לאורכם, בעודו הוגה בתאוריות המפורסמות שלו. הרעיונות החדשים שלנו אולי לא יפריכו את תורת היחסות, אבל קיווינו שהם ישנו את האופן שבו אנשים חושבים על מזל ועל האפשרויות שצופן בחובו העתיד.
הגשם ירד לילה קודם לכן, והאדמה עדיין הייתה רטובה. בעודי עוקפת שלולית, אמרתי לבארנבי שכתיבת ספרי הקודם, "יומני הכרת התודה" (The Gratitude Diaries), לימדה אותי שאנו שולטים באושר שלנו יותר מכפי שנדמה לנו. שמחתי שאנשים רבים כל כך שאבו מהספר השראה לניהול חיים מאושרים יותר, והייתה לי תחושה שההבנה כיצד יש ביכולתנו להפוך את עצמנו לבני מזל — יהיו הנסיבות אשר יהיו — עשויה להשפיע באופן דומה.
בארנבי הנהן. "אם אדם נחוש לשפר מעט את חייו ותוהה מדוע הדברים לא תמיד מסתדרים, הגישה החדשה שלנו תאפשר לו לזכות במזל הראוי לו."
שנינו הסכמנו שמזל אינו זהה לסיכוי אקראי. כשאתם מטילים מטבע עשר פעמים כדי לקבוע את עתידכם, אתם מסתמכים על יד המקרה — ורוב האנשים יסכימו שמדובר במעשה טיפשי למדי. כשאתם מדברים עם אנשים, מתכוננים, מחפשים הזדמנויות, ואז קופצים על ההזדמנויות הבלתי צפויות שעשויות לצוץ (באופן אקראי), אתם יוצרים מזל. וזה מה שכולנו צריכים לעשות.
"מזל אינו מִשחק סכום אפס. יש די מזל לכולם, אם רק יודעים היכן ואיך לחפש אותו," אמר בארנבי.
בארנבי חשב שיש עדות ברורה לכך שמזל אינו דבר סביל — הוא דורש פעולה — ואירועים רבים שנראים לנו מקריים ואקראיים אינם כאלה באמת. הוא היה משוכנע שבהבנת הדינמיקות הבסיסיות של המזל נוכל להשיג שליטה בהיבטים שונים בחיינו שפעם נראו לנו היבטים התלויים במקריות, בגורל או במצב הירח. עבדנו אפוא יחד ונעזרנו בתובנות ובתגליות עדכניות מתחום הפסיכולוגיה, הכלכלה ההתנהגותית, המתמטיקה ומדעי המוח כדי לפתח דרך חדשה להבנת המזל.
"אנחנו ניצבים בנקודת המוצא של תחום חדש לחלוטין, לכן לא נוכל למצוא מחקרים קיימים, אלא נצטרך ליצור אותו בעצמנו," אמר.
מעבדת המזל הייתה המקום הנכון לעשות זאת, שהרי המכון למחקר מתקדם, שבו הייתה לבארנבי משרה אקדמית, ידוע כקרקע פורייה לרעיונות גדולים. במשך השנים משך אליו המכון גאונים מכל רחבי העולם, וכיף לנסוע ברחובותיו, הקרויים על שם רבים מהם. לצד איינשטיין לימד שם גם המתמטיקאי והפילוסוף הדגול קורט גודל, וכן חלוץ מדע המחשבים ותאוריית המשחקים ג'ון פון ניומן. הפיזיקאי התאורטי הנודע ג' רוברט אופנהיימר, הידוע גם בזכות חלקו בבניית פצצת האטום הראשונה במעבדה הלאומית בלוס אלָמוֹס, היה אף הוא אחד המנהלים הוותיקים של המכון.
ובארנבי ואני הרגשנו שאנחנו הצוות המתאים להתמודד עם הפרויקט. חוויות החיים שלנו והרקע שבאנו ממנו היו שונים מאוד. אני טיפחתי קריירה של עיתונאית, עורכת מגזינים ומפיקה בטלוויזיה בעיר ניו יורק, וגידלתי עם בעלי הרופא הנאֶה שני בנים נהדרים. בארנבי גדל באלסקה, הבכור מחמישה ילדים, קיבל חינוך ביתי ובמידה רבה לימד את עצמו. הוא בילה זמן רב בטבע וזכה להיכנס לראשונה לכיתה רק כשהחל ללמוד בקולג' — ואז פתח בקריירה האקדמית שלו, שבזכותה הגיע לכל רחבי העולם.
בארנבי הוא הוגה דעות שונה ומקורי, ומעולם לא פגשתי אדם כמוהו, שמכיר אנשים רבים כל כך. הוא השתקע לאחרונה בעיר ניו יורק עם אשתו מישל ועם שתי בנותיהם הצעירות והחמודות מאוד — אם כי "השתקע" היא מילה שכלל אינה מתאימה לו.
קיווינו שהמחקר שלנו בנושא המזל יהיה רב עוצמה ומכונן, ויעניק לאנשים נקודת מבט חדשה על חייהם ועל החוויות שהם חווים. בארנבי כבר העלה רעיונות אסטרטגיים בנוגע לסיכוי, לסיכון ולמאמץ, וכיצד יש בכוחם להשפיע על יכולתו של האדם לשנות את עתידו. אלה היו רעיונות מלומדים, מסחררים, ותפקידי היה להוריד את התאוריות הללו אל קרקע המציאות ולראות כיצד הן פועלות בחיי היומיום.
קבענו לנו לוח זמנים מעשי: בארנבי יסתגר באחד ממגדלי השן בימים שני ושלישי וינסה ליצור מודלים קונספטואליים ולפתח תאוריות מזל שיעבדו בכל ההקשרים — כשמנסים להשיג משרה כלשהי או למצוא בן זוג או לשרוד כּמינים שונים בהגרלה האבולוציונית — ובימי רביעי ניפגש ונשוחח על כך. אני אמצא את אנשי האקדמיה, את היזמים ואת הידוענים שימחישו לנו את הנקודות הללו ויסייעו לנו להבין כיצד אנשים יכולים — במתכוון או שלא במתכוון — להביא לעצמם מזל.
וכך היה, ובסוף השנה ידענו בדיוק מה נחוץ לאדם כדי להפוך את עצמו לבר מזל. למדע המזל החדש הזה עקרונות ברורים, שנועדו לשפר את פני הדברים בכל תחומי החיים.
 
 
"מלבד העבודה התאורטית, חשוב שנבין מהן הפעולות הנכונות שעלינו לעשות כדי להציב את עצמנו על נתיב יצירת המזל ולזמן לנו את הגורל שאנחנו מבקשים לעצמנו," אמר בארנבי.
היינו שקועים כל כך בשיחה עד שכמעט לא שמנו לב עד כמה בוצית האדמה בנתיב (הממשי) שלאורכו צעדנו. בוססנו והחלקנו, עד שלבסוף היו נעלי הבד שלי ספוגות מים ומכוסות בבוץ.
"ייתכן שמזל דומה להכרת תודה בכך ששניהם תלויים בנקודת המבט," אמרתי לבארנבי כשיצאנו ממעבה היער. "אני רואָה בהליכה הזאת צעדה עתירת מזל, משום שהיא מניבה רעיונות מרגשים ותוכנית טובה. אבל מישהו אחר עלול לראות בה מזל ביש, כי אני צריכה לזרוק את הנעליים שלי לפח."
הוא חייך. "תמיד מקריבים קורבנות בשם המדע." השפלתי מבט אל כפות רגלי המלוכלכות. המזל כרוך במידה רבה במציאת הזדמנויות חדשות. מציאת נעליים חדשות לא אמורה אפוא להיות משימה קשה.
כמה ימים אחרי שחזרנו מפרינסטון הציע בארנבי שאעשה ניסיון ראשון ואבדוק איך התאוריה הבסיסית שלנו עובדת בפועל. אם אנחנו צודקים בטענה שאדם יוצר את מזלו בכוחות עצמו, האם אצליח להיות בת מזל ביום מסוים?
לצורך הניסוי הזה לא הייתי זקוקה ללוח עמוס משוואות.
היה עלי פשוט ליצור את המזל שלי.
היום שלי לא נראה מלהיב. תכננתי לערוך כמה סידורים בבוקר, ולאחר מכן ללכת לתחנת פֵּן ולתפוס רכבת לביתה של חמותי הנפלאה.
"האם משהו מכל זה נשמע לך כמו משהו שטמון בו מזל?" שאלתי את בארנבי.
כל זה קרה ב-13 במאי, שיצא ביום שישי, לא בדיוק תאריך שבו הזדמנויות נפלאות נופלות עלינו משמיים.
אבל בארנבי ביקש ממני להתחיל את היום אחרת, לאמץ נקודת מבט שונה מהרגיל. הוא נתן לי כמה הנחיות בסיסיות ליצירת מזל: עלי להיות קשובה ולהבחין בהזדמנויות, להיות מוכנה לכל דבר ולהתנסות בבלתי צפוי.
"ואז פשוט יֵרד עלי גשם של מזל?" שאלתי בספקנות.
בחוץ כבר היה סוער. מוטב היה שתפציע השמש. אבל אתגר הוא אתגר, ואני הייתי מסוקרנת.
היום שלי החל באופן שגרתי למדי, סידורים בדואר וקניות בבית המרקחת, ואז פניתי לעבר תחנת פן. לקחתי מקדם ביטחון והגעתי מוקדם (הרבה יותר מדי מוקדם) לרכבת של עשר ורבע. תחנת פן היא מקום קודר ומשעמם, והשהייה שם כלל לא גרמה לי להרגיש בת מזל.
אבל בשל העצה להיות מוכנה לכל דבר, בחנתי את לוח הזמנים של הרכבת, וגיליתי שיוצאת רכבת מוקדם יותר, ברבע לעשר. לא חשבתי שאספיק להגיע אליה, אבל למה לא לנסות?
כשרצתי אל שער היציאה, נעו המדרגות הנעות (באופן מסתורי) בכיוון ההפוך — למעלה, במקום למטה, אל המסילה. מיהרתי אל מאבטח שעמד בסמוך ושאלתי אותו מה לעשות.
"את צריכה לעשות את כל העיקוף אל הצד השני ולרדת במדרגות," אמר.
לרגע חשתי מובסת — הרכבת עומדת לצאת בעוד דקה, והמסדרון המוביל אל הצד השני נראה ארוך. אבל חשבתי על אחד המאמנים שלנו בתיכון, שנהג לעודד אותנו ב"לכו על זה! קחו סיכון!" ולכן רצתי מסביב לתחנה, שעטתי במורד המדרגות ועליתי לקרון הרכבת רגע לפני שהדלתות נסגרו.
איזה מזל!
חשתי פרץ של חדוות ניצחון. ניצחון קטן, אבל אני הבאתי אותו.
רגע, רגע. אז זה הסוד? שהשליטה שלי גדולה משחשבתי?
שבוע קודם לכן הייתי במצב דומה מאוד, ולא טרחתי כל כך הרבה. דלת הרכבת נסגרה לי ממש בפרצוף. הרגשתי שהיום ההוא היה יום בלי מזל. היום הזה נראה לי חיובי הרבה יותר.
המחשבות על ההצלחה ברכבת גרמו לי לפרץ של ביטחון. כיוון שהגעתי מוקדם מהמתוכנן, פתחתי בהליכה נעימה לדירה של חמותי (אפילו הגשם פסק) ולא נסעתי במונית. יצאנו לארוחת צהריים ופטפטנו בעליזות עם המלצרית במסעדה. הודיתי לה על שהכינה לי סלט שלא הופיע בתפריט, וגיליתי לה שאני מנסה לגרום למזל לפקוד אותי במשך כל היום. לקינוח הגישה לנו המלצרית קאפקייק שוקולד שנר נעוץ במרכזו.
"זה על חשבון הבית. יום של מזל הוא סיבה למסיבה," אמרה המלצרית.
לתפוס רכבת מוקדם יותר ולקבל עוגת שוקולד בחינם, ובכן, אלה לא אירועים שמזעזעים את פני כדור הארץ. אבל ביום שישי שיוצא ב-13 בחודש יש להם בהחלט מקום בצד הטוב של המזל.
למחרת סיפרתי לבארנבי על האירועים הללו ספק בתדהמה ספק בבלבול. אולי באמת המזל אינו כוח קסום ומיסטי שנופל משמיים, אלא משהו שאנחנו יכולים (באופן חלקי) לזמן לעצמנו. די מדהים להבין את זה, שכן רובנו יושבים ומקווים שיהיה לנו מזל טוב, אך למען האמת כל שעלינו לעשות הוא לצעוד את הצעדים הנכונים ולגרום לזה לקרות. הסופרת האוסטרלית חדת הלשון כריסטינה סטאד ציינה ב-1938 ש"אדם הבונה את עצמו בעשר אצבעותיו הוא אדם שמאמין במזל ושולח את ילדיו ללמוד באוקספורד". במילים אחרות, למקריות יש תפקיד בחיים, אבל היא אינה חזות הכול. הפעולות שאנחנו עושים, האנשים שאיתם אנחנו מדברים, ההחלטות שאנחנו מקבלים (כמה מהר לרוץ לרכבת), הן התשתית שאנו בונים למזל.
אם המזל נמצא סביבנו, ורק מחכה שנגלה אותו, הרי שאנחנו חייבים להפסיק לחלוף על פניו, ברגל או ברכב שטח. בדרך כלל התרחשויות שיש בהן מזל אינן מקריות כפי שהן עשויות להיראות. נכון שהמזל הטוב אינו מתפזר לכל עבר באופן שווה והוגן, ויש אפשרויות שהן מחוץ לשליטתנו. אני נולדתי בארצות הברית להורים ממעמד הביניים שרצו שאתקדם, ובדברי ימי העולם זו נחשבת פריווילגיה עצומה. אבל זה לא משנה מאין באתם ולאן אתם מבקשים ללכת — הכרת הדינמיקה של הסיכוי היא שמשנה... ובכן, היא משנה את הסיכויים שלכם.
"אפשר לגלות את המזל, לקחת ממנו ולחלוק אותו עם חברים!" אמר לי בארנבי.
כדי ליצור מזל טוב, כדי שאדם יוכל להתכונן לקראת הפעולות הנכונות, הוא צריך שיהיה בידיו המידע הנכון. הכרת הצעדים הנכונים שומרת עלינו מפני כוחות שאיננו יכולים לשלוט בהם, כוחות שעלולים להמם ולבלבל אותנו, ומעניקה לנו כוח ושליטה בהיבטים נוספים בחיינו. לעיתים קרובות השליטה שלנו בעתידנו גדולה מכפי שנדמה לנו. ריגש אותי לחשוב שאני לא צריכה להמתין לימים של מזל — אני יכולה ליצור אותם.
בארנבי ואני החלטנו להתחיל את הפרויקט שלנו בסקר ארצי בנושא המזל, וניסחנו את הסקר בתשומת לב רבה כדי שיהיה רחב טווח ומובהק סטטיסטית. כשהחלו התוצאות להגיע, הופתענו — וגם שמחנו.
לפחות 82% מהאנשים אמרו שהם מאמינים שביכולתם להשפיע במידה מסוימת או במידה רבה על המידה שבה יאיר להם המזל פנים בחייהם. רק 5% חשבו שלא משנה מה יעשו, את מזלם הם לא יוכלו לשנות. האמונה שלנו — שנוכל לגרום למזל לעמוד לצדנו — התיישבה אפוא עם הגישה האמריקאית הרווחת שלפיה אירועים אקראיים עשויים להתרחש, אך אין זה אומר שהחיים אינם בשליטתנו. צריך רק להכיר את הגישות הנכונות.
מציאת הגישות הנכונות הללו הייתה האתגר הגדול שלנו — משום שהמזל טמון בפרטים. המדען הגדול לואי פַּסטר אמר פעם ש"המזל מעדיף את המוח המוכן". מחשבה נבונה, אך הוא מעולם לא אמר איזו הכנה נדרשת. אנחנו ננסה אפוא למלא את החסר ולגלות, שלב אחר שלב, מהו תהליך ההכנה שנדרש מאיתנו כדי להיות בני מזל.
כשסיפרתי לחברתי ליז שאני לומדת כיצד ליצור לעצמי מזל, היא מיד שאלה אם אני קונה כרטיס להגרלת הלוטו. אבל לוטו הוא לא מודל טוב למזל בשאר תחומי החיים. אף על פי שהגרלת הלוטו קיימת עוד מימי האימפריה הרומית ומשעבדת מיליוני קונים (וחולמים), היא בסך הכול משחק שנועד לגייס כספים ולעורר תקוות. אנחנו קונים כרטיס, ומאותו רגע — הכול עניין של מזל. הסיכויים שלנו אפסיים, ואין דבר שנוכל לעשות בעניין (אם כי כמה אוסטרלים מצאו דבר מה שאפשר לעשות כדי לזכות, ונגיע אליו בהמשך הדברים).
בתחומים החשובים שגורמים לנו להיראות בני מזל בחיים — עבודה טובה, משפחה מאושרת ותחושה של הצלחה — החיים הם בפירוש לא הגרלה. סיכוי אקראי משחק תפקיד בחיינו, ואירועים מקריים משמחים ועתירי מזל שקשה להסבירם אכן מתרחשים, אבל יד המקרה היא רק אלמנט אחד בתמונת המזל הכוללת. אם חושבים על מזל כעל אירוע אקראי לחלוטין, מחמיצים את המשמעות הרחבה יותר. כדי להיות בני מזל, עלינו להניח בצד את כל מה שאיננו יכולים לשלוט בו, ולהתמקד במרכיבים האחרים, אשר מצויים בשליטתנו המלאה.
בביקורי הבא במעבדת המזל לקח אותי בארנבי לספריית המתמטיקה. הוא אהב לשבת ולעבוד שם. לעיתים קרובות ספריות עמוסות הן חשוכות, אך לוֹ היה השולחן האהוב עליו, שניצב ליד חלון שהציף את החדר באור. החלון השקיף אל המפרץ, והמשרד שאלברט איינשטיין עבד בו היה ממש מתחתינו.
"הנוף שלנו כנראה יפה יותר מזה שהיה לו," אמר בארנבי בעליצות. בהשראת רוחו של גאון העבר דיברנו על אנשים מצליחים ששנינו מכירים, וניסינו לבודד את האלמנטים שהפכו אותם לבני מזל. תכונות מסוימות — כמו חוכמה, נחישות, אנרגיה וחשיבה מקורית — הופיעו שוב ושוב. גם יד המקרה שיחקה תפקיד לפעמים — עיתוי טוב וכדומה — אבל מעולם לא הייתה גורם יחיד.
נוסף על הסקר הארצי שערכנו, שלח בארנבי שאלות בנושא המזל לכמה מאות חוקרים מקרן "רודס", והתחלנו לקרוא את תשובותיהם. אנשים רבים תיארו אירוע בלתי צפוי שהשפיע על חייהם — נסיעה לחוץ לארץ שבעקבותיה קיבלו משרה כלשהי, מענק שהעניקה להם קרן כלשהי, משקיע שהכירו בארוחת ערב ועזר להם להקים חברה.
"מזל מִשמיים!!!" כתב מישהו (והוסיף הרבה יותר מדי סימני קריאה).
אבל לְמה שנראה כמו מזל משמיים היה לעיתים קרובות בסיס שאפשר לזהותו אם רק מתבוננים לאחור ומתחקים אחר עקבותיו. לאדם שפגש את המשקיע בארוחת הערב, למשל, היה רעיון מרגש, והוא סיפר עליו לכל מי שהסכים להאזין לו. עמית לעבודה, שהתרשם מהרעיון, הזמין אותו לארוחת הערב. בר מזל? כן. מקריות? לא ממש. התחלתי להבחין בתפקיד שהיה לאנשים ביצירת המזל שלהם, ונוסחה פשוטה נרקמה פתאום לנגד עיני. "מזל אמיתי מופיע בהצטלבות שבין מקריות, כישרון ועבודה קשה," אמרתי.
בארנבי הנהן, מהורהר. "נחמד. מקריות, כישרון ועבודה קשה." ואז הוסיף בחיוך קטן, "קצת פיוטי, אבל נחמד."
לפני שנוכל להוסיף מדע לפואטיקה, חשבתי לעצמי, עלינו להגדיר כל אחד מהרכיבים. הנחנו אפוא את המקריות בצד והתמקדנו בשני האלמנטים האחרים.
עבודה קשה היא רכיב הנגיש לכולם, וכך גם כישרון — למרבה ההפתעה. לא צריך לדעת לשיר כמו ביונסה או לשחק כמו מריל סטריפ כדי להיות בני מזל (אם כי זה לא מזיק), כי כישרון כרוך באלמנטים נוספים, שכל אחד מאיתנו יכול לפתח — פתיחות להזדמנויות, נכונות ליטול סיכון, יכולת לחשוב אחרת, ואפילו מידה מסוימת של אופטימיות. גישה נכונה שתשלב בין מקריות, כישרון ועבודה קשה תביא לנו מזל בכל תחום בחיינו.
יום המזל שלי באותו יום שישי, 13 בחודש, הוכיח לי את עוצמתם של העקרונות הבסיסיים הללו. הכנה מדוקדקת ונכונות לנסות (ארוץ כדי לתפוס את הרכבת המוקדמת הזאת!) הם רכיב העבודה הקשה שטמון במזל. ההחלטה שקיבלתי, לנקוט גישה חיובית ולדבר עם המלצרית, להודות לה ולהיות ידידותית כלפיה, היא ללא ספק מיומנות שסייעה לי להביא לפתחנו את המזל (וגם את העוגות).
התחלתי לחשוב על שלושת רכיבי המזל כמו על מכונות המזל של פעם, אלו שמושכים בידית שלהן ושלושה פריטים מסתדרים בשורה. אנשים מתמכרים להמתנה לשלושת הדובדבנים שיופיעו זה לצד זה. פסיכולוגים מכנים זאת "חיזוק חיובי ביחס משתנה": אינכם יודעים מתי תקבלו את הפרס, ולכן אתם ממשיכים לנסות, ומצפים שהוא יופיע במשיכת הידית הבאה. אני אדם הגיוני מדי, ולכן לא מוצאת שום דבר מושך במכונות מזל, אבל אולי הייתי מוצאת אילו ידעתי שאני יכולה לגרום לשני דובדבנים להסתדר בשורה.
וזה מה שקורה בחיים האמיתיים. אם אתם מעוניינים בתמורה מכל סוג שהוא — עבודה חדשה, אהבה חדשה — אל תחכו למזל אקראי לחלוטין שיבוא ויעמיד שלושה דובדבנים בשורה. דובדבני הכישרון והעבודה הקשה נמצאים בשליטתכם. אתם יכולים ללמוד איך לשים אותם בדיוק במקום הנכון — והנה אתם בשני שליש הדרך לחיים של מזל.
אפשר לומר שכשיודעים איך ליצור את המזל, הופכים את החיים לקערת דובדבנים.

עוד על הספר

מדעי המזל ג'ניס קפלן, בארנבי מארש
הקדמה
 
לא צריך להסתובב יותר מדי בהוליווד כדי להיתקל בגברים ובנשים הנוהגים במכוניות אוּבּר, או עובדים בעבודות זמניות בעודם מחכים לפריצת המזל שתזניק אותם מעלה. רבים מהם למדו במגמת דרמה בקולג' או כיכבו בהפקה מקומית של מחזמר בעיר הולדתם — וכעת הם זקוקים למישהו שיופיע ויבחין גם הוא בכישרונם.
"את צריכה לתת לעצמך הזדמנות להיות בת מזל," אמרה קאסי, ג'ינג'ית בהירת עיניים שפגשתי ערב חמים אחד בבית קפה בשדרות סאנסט. היא עמדה מאחורי הבר והכינה את קוקטייל ה"מוֹסקוֹ מיוּל" המפורסם שלה — וודקה, ליים ובירה ג'ינג'ר (אני הזמנתי דיאט קולה). אבל הכנת המשקה המושלם לא הייתה מטרתה האמיתית. פטפטנו קצת, והיא סיפרה לי שסיימה זה לא כבר את לימודיה בקולג' ונהגה שלושת אלפים קילומטר מערבה במכונית הקאיה החבוטה שלה כשפניה להוליווד. עכשיו חיכתה למפגש שיביא איתו מזל ויהפוך אותה לכוכבת.
"אני פשוט אומרת לעצמי כל הזמן הריסון פורד," אמרה קאסי.
אה, כן, הריסון בר המזל. הרפתקאותיו בגיל צעיר היו לאגדה בקרב בעלי שאיפות בתחום המשחק לא פחות מעלילות אינדיאנה ג'ונס. כשהגיע לראשונה ללוס אנג'לס בשנות ה-60 זכו כישורי המשחק שלו לתשומת לב כה מועטה עד שהוא החל לעבוד בנגרות. במאי צעיר, גם הוא בתחילת דרכו, העסיק אותו בבניית כמה ארונות בביתו. הם הכירו זה את זה והתיידדו, והבמאי נתן לפורד תפקיד בסרט קטן שצילם בתקציב מזערי. שישה אולפני סרטים דחו את הסרט, אך לבסוף, במפתיע, הוא הפך ללהיט ענק.
שם הסרט היה "אמריקן גרפיטי". הבמאי היה ג'ורג' לוקאס. אולי שמעתם עליו? כמה שנים לאחר מכן קיבל לוקאס אור ירוק ליצור סרט נוסף, "מלחמת הכוכבים", וגם בו האולפנים לא האמינו ממש. לוקאס ליהק לסרט את חברו החדש הריסון פורד. "את חושבת שתמצאי את ג'ורג' לוקאס שלך בַּבּר?" שאלתי את קאסי כשעמדה למלא את כוס המשקה שלי.
"ועוד איך," היא אמרה בחיוך.
ולמה שלא תמצא? היא עברה למקום שמוצאים בו מזל, ממש כאן, בשפיץ של הוליווד הילס, השכונה שמתגוררים בה מפיקים ובמאים רבים. אולי הבחור הבא שתגיש לו משקה יהיה מנהל באולפני פָּרָמאונט (או לפחות בערוץ דיסני), והוא יבחין בפוטנציאל שלה.
אצל הריסון פורד הוביל המפגש המקרי עם לוקאס לשרשרת האירועים שהפכה אותו לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בדורו. אילולא הארונות ההם, ייתכן שלעולם לא היה נוסק אל התהילה הבינלאומית ב"מלחמת הכוכבים", ושחקן אחר היה קופא בבלוק גדול של קַרבֹּונַייט כמו האן סולו ב"האימפריה מכה שנית".
הרעיון שאירועים מקריים יכולים למלא תפקיד כה גדול בקריירה הוא רעיון מעודד ("זה יכול לקרות לי!") ובה בעת מרתיע ("ומה אם לא?"). אנשים רבים בהוליווד ובמקומות אחרים מאמינים שאנחנו יוצרים את מזלנו במו ידינו, מה שמסביר את תופעת התסריטאים לעתיד הנושאים איתם את תסריטיהם לכל מקום ובכל עת, נכונים להציגם בפני כל מי שיש לו פרצוף ידידותי.
כשראיתי את קאסי מתרוצצת ברחבי בית הקפה בחיוכה הגדול ובפטפטנותה התוססת, הבנתי שייתכן שיום אחד אראה אותה על המסך הגדול. אבל הדבר היה תלוי בגורמים רבים, לא די היה במפגש מקרי בודד. קאסי יצרה לעצמה הזדמנויות משלה בעצם המעבר להוליווד, בעבודתה בבר ובשיחות שקיימה עם אנשים (כמוני). היא הניחה את כל החלקים במקומם כדי ליצור במו ידיה את מזלה שלה.
שוחחנו עוד קצת עד שהגיע החבר שחיכיתי לו, וקאסי גילתה שהייתי פעם מפיקה בעלת קריירה כיפית ומעניינת בטלוויזיה. בסוף הערב, כשהניחה את החשבון על שולחננו, שאלה: "מה את מייעצת לי לעשות כדי שאהיה אחת מאותם בני מזל?"
"את תהיי," אמרתי בנימה מעודדת.
השארתי טיפ גדול, וכשיצאתי שאלה גדולה עוד יותר ניקרה במוחי.
מה יכול כל אחד מאיתנו — גם קאסי — לעשות כדי להפוך את עצמו לבר מזל? סיכוי אקראי משחק כמובן תפקיד בחיים, אבל אנחנו לא יכולים פשוט למשוך בכתפינו ולהסתפק בכך. אנחנו צריכים לעשות את הצעדים הנכונים ולשלוט בחיינו עד כמה שאפשר.
חשבתי על הפואמה של אמילי דיקינסון, שבה כתבה כי המזל אינו מקרי אלא כרוך בעבודה קשה, וש"חיוכה של פורטונה יקר — צריך להרוויח אותו". תמיד אהבתי את המשפט הזה, ועכשיו, כשהלכתי לכיוון המכונית שלי בערב החמים בלוס אנג'לס, תהיתי מה נדרש כדי לזכות בחיוכה היקר של פורטונה, אלת המזל. מה עלינו לעשות כדי ליצור במו ידינו את המזל שלנו?
הוספתי להרהר בשאלה כשחזרתי לניו יורק ונפגשתי לתה של אחר הצהריים עם ידידי בארנבי מארש. בארנבי, שזכה במלגת ההצטיינות "רודס" ולמד באוקספורד, עדיין אוהב תה חזק ולחמניות סקוֹנס, ואני תמיד שמחה להצטרף לחגיגה. בארנבי, גבר בשנות הארבעים המוקדמות לחייו הניחן בצורת חשיבה מקורית, מכהן בשני תפקידים: אחד במכון למחקר מתקדם באוניברסיטת פרינסטון, והשני בתוכנית לדינמיקות אבולוציונריות באוניברסיטת הרווארד. במילים אחרות, הוא האדם שאליו פונים כשרוצים להבין משהו.
אז סיפרתי לו על קאסי והצגתי בפניו את חידת הריסון פורד: אילולא פגש השחקן המפורסם את ג'ורג' לוקאס בזמנו, האם היה מוסיף להתפרנס מעבודת כפיים בפטיש ובמסמרים?
בארנבי ישב בשקט רגע או שניים ובהה למרחקים. הוא חשב על הבעיה.
"זה מורכב," אמר לבסוף. "אירועים בלתי צפויים — כמו הפגישה ההיא עם לוקאס — יכולים למלא תפקיד בחיינו. אבל אם מכניסים מספיק אלמנטים נכונים למקום הנכון, אפשר להפחית את משקלו של הסיכוי האקראי."
ובכן, זה נשמע מבטיח. התחלתי לחשוב מה עשויים להיות אותם האלמנטים שיש בהם כדי להביא מזל. כישרון הוא ללא ספק אחד מהם. גם עבודה קשה.
"איזו עצה היית נותן לקאסי?" שאלתי אותו.
הוא בצע את הלחמנייה ולעס אותה בעודו מהרהר. "הייתי אומר שהמזל נמצא בכל מקום סביבנו, ממתין שנמצא אותו. אבל רוב האנשים חולפים על פניו, ואינם מבינים שהוא שם ואפשר ליטול אותו. יש בעולם די מזל לכולם, אם רק יודעים איפה לחפש."
אז לָמה אנחנו מחמיצים אותו לעיתים קרובות כל כך? בארנבי נתן לי סקירה מדעית חטופה וציין שמבחינה ביולוגית טווח הקֶשֶב האנושי בנוי כך שיסנן את כל הדברים שאינם חיוניים להישרדותנו. כעת עלינו להפוך על פניו את האינסטינקט הזה וללמוד כיצד לתת לדברים האלה להיכנס פנימה.
"ההזדמנויות מקיפות אותנו מכל עבר, ועלינו רק ללמוד להבחין בהן," המשיך ואמר. "יש דרכים שבהן כולם יכולים להפוך את עצמם לבני מזל."
בארנבי היה משוכנע שלא משנה מי אנחנו — הריסון המשתוקק להיות שחקן, בן דור המילניום המחפש אחר אהבת אמת או מנהלת בתאגיד הזוממת להיות המנכ"לית — אנחנו שולטים באירועים בחיינו יותר מכפי שנדמה לנו. לעיתים קרובות אנחנו לא מבינים כמה דברים אנחנו מניעים באמצעות הפעולות שאנו עושים. לפעמים זרע ההזדמנות שאנחנו זורעים מלבלב ומניב מזל רק לאחר שבועות, חודשים ואפילו שנים. כשזה קורה, נראה לכולם שמדובר בסיכוי אקראי, אבל אנחנו גרמנו לזה לקרות. קראו לזה מקריות חיובית מתוכננת.
בארנבי סיפר לי שהמחקר שלו באוקספורד עסק בנטילת סיכונים, ושהוא עמל על מושגי מזל תאורטיים במכון למחקר מתקדם. למעשה הוא היה בעיצומו של תהליך פיתוח של מדע מזל חדש.
"אפשר לומר שיש לי מעבדת מזל," אמר בחיוך.
לא נדרשו לנו אלא כמה לחמניות נוספות כדי להבין שאנחנו יכולים להיות צוות אדיר, ושהעבודה התאורטית שלו יכולה לשמש בסיס לגישה שלי, שהיא מעשית יותר. יחד הקדשנו את כל השנה שלאחר מכן לחקר היבטים שונים של המזל: באהבה ובעבודה, במשפחה ובענייני כספים. בארנבי היה המדריך שלי, ונפגשנו אחת לשבוע כדי לנסות ולענות על שאלתה של קאסי איך היא תוכל להיות אחת מבנות המזל.
מה שגילינו בסופו של דבר הפתיע את שנינו. גילינו שלא קסם, לא צירוף מקרים ולא שיני שום הם שיהפכו את קאסי לבת מזל, אלא הידיעה אילו צעדים לנקוט. הצטרפו אלינו אפוא למסע הגילוי המרגש שלנו. הדברים שגילינו עשויים להביא מזל לקאסי, לבארנבי, לי וגם לכם.
 
 
חלק ראשון 
 
מהו מזל
 
 
 
"מזל הוא מה שקורה כשהכנה והזדמנות נפגשות"
— סֵנֵקָה
 
היכונו להיות בני מזל
 
היו פתוחים להזדמנויות • השיגו את המידע הנחוץ לכם • 
ראו את מה שאינכם רואים • נועו לעבר ההצטלבות שבה נפגשים מקריות, כישרון ועבודה קשה
 
מעבדת המזל של בארנבי במכון למחקר מתקדם שוכנת בלב האזורים המיוערים היפהפיים של פרינסטון שבניו ג'רזי — מקום מושלם לחשוב בו מחשבות גדולות על המדע של יצירת המזל. בוקר אחד יצאנו לטיול רגלי בחיק הטבע השלֵו, ובארנבי סיפר לי שאלברט איינשטיין שוטט באותם שבילים ממש, שעצים נטועים לאורכם, בעודו הוגה בתאוריות המפורסמות שלו. הרעיונות החדשים שלנו אולי לא יפריכו את תורת היחסות, אבל קיווינו שהם ישנו את האופן שבו אנשים חושבים על מזל ועל האפשרויות שצופן בחובו העתיד.
הגשם ירד לילה קודם לכן, והאדמה עדיין הייתה רטובה. בעודי עוקפת שלולית, אמרתי לבארנבי שכתיבת ספרי הקודם, "יומני הכרת התודה" (The Gratitude Diaries), לימדה אותי שאנו שולטים באושר שלנו יותר מכפי שנדמה לנו. שמחתי שאנשים רבים כל כך שאבו מהספר השראה לניהול חיים מאושרים יותר, והייתה לי תחושה שההבנה כיצד יש ביכולתנו להפוך את עצמנו לבני מזל — יהיו הנסיבות אשר יהיו — עשויה להשפיע באופן דומה.
בארנבי הנהן. "אם אדם נחוש לשפר מעט את חייו ותוהה מדוע הדברים לא תמיד מסתדרים, הגישה החדשה שלנו תאפשר לו לזכות במזל הראוי לו."
שנינו הסכמנו שמזל אינו זהה לסיכוי אקראי. כשאתם מטילים מטבע עשר פעמים כדי לקבוע את עתידכם, אתם מסתמכים על יד המקרה — ורוב האנשים יסכימו שמדובר במעשה טיפשי למדי. כשאתם מדברים עם אנשים, מתכוננים, מחפשים הזדמנויות, ואז קופצים על ההזדמנויות הבלתי צפויות שעשויות לצוץ (באופן אקראי), אתם יוצרים מזל. וזה מה שכולנו צריכים לעשות.
"מזל אינו מִשחק סכום אפס. יש די מזל לכולם, אם רק יודעים היכן ואיך לחפש אותו," אמר בארנבי.
בארנבי חשב שיש עדות ברורה לכך שמזל אינו דבר סביל — הוא דורש פעולה — ואירועים רבים שנראים לנו מקריים ואקראיים אינם כאלה באמת. הוא היה משוכנע שבהבנת הדינמיקות הבסיסיות של המזל נוכל להשיג שליטה בהיבטים שונים בחיינו שפעם נראו לנו היבטים התלויים במקריות, בגורל או במצב הירח. עבדנו אפוא יחד ונעזרנו בתובנות ובתגליות עדכניות מתחום הפסיכולוגיה, הכלכלה ההתנהגותית, המתמטיקה ומדעי המוח כדי לפתח דרך חדשה להבנת המזל.
"אנחנו ניצבים בנקודת המוצא של תחום חדש לחלוטין, לכן לא נוכל למצוא מחקרים קיימים, אלא נצטרך ליצור אותו בעצמנו," אמר.
מעבדת המזל הייתה המקום הנכון לעשות זאת, שהרי המכון למחקר מתקדם, שבו הייתה לבארנבי משרה אקדמית, ידוע כקרקע פורייה לרעיונות גדולים. במשך השנים משך אליו המכון גאונים מכל רחבי העולם, וכיף לנסוע ברחובותיו, הקרויים על שם רבים מהם. לצד איינשטיין לימד שם גם המתמטיקאי והפילוסוף הדגול קורט גודל, וכן חלוץ מדע המחשבים ותאוריית המשחקים ג'ון פון ניומן. הפיזיקאי התאורטי הנודע ג' רוברט אופנהיימר, הידוע גם בזכות חלקו בבניית פצצת האטום הראשונה במעבדה הלאומית בלוס אלָמוֹס, היה אף הוא אחד המנהלים הוותיקים של המכון.
ובארנבי ואני הרגשנו שאנחנו הצוות המתאים להתמודד עם הפרויקט. חוויות החיים שלנו והרקע שבאנו ממנו היו שונים מאוד. אני טיפחתי קריירה של עיתונאית, עורכת מגזינים ומפיקה בטלוויזיה בעיר ניו יורק, וגידלתי עם בעלי הרופא הנאֶה שני בנים נהדרים. בארנבי גדל באלסקה, הבכור מחמישה ילדים, קיבל חינוך ביתי ובמידה רבה לימד את עצמו. הוא בילה זמן רב בטבע וזכה להיכנס לראשונה לכיתה רק כשהחל ללמוד בקולג' — ואז פתח בקריירה האקדמית שלו, שבזכותה הגיע לכל רחבי העולם.
בארנבי הוא הוגה דעות שונה ומקורי, ומעולם לא פגשתי אדם כמוהו, שמכיר אנשים רבים כל כך. הוא השתקע לאחרונה בעיר ניו יורק עם אשתו מישל ועם שתי בנותיהם הצעירות והחמודות מאוד — אם כי "השתקע" היא מילה שכלל אינה מתאימה לו.
קיווינו שהמחקר שלנו בנושא המזל יהיה רב עוצמה ומכונן, ויעניק לאנשים נקודת מבט חדשה על חייהם ועל החוויות שהם חווים. בארנבי כבר העלה רעיונות אסטרטגיים בנוגע לסיכוי, לסיכון ולמאמץ, וכיצד יש בכוחם להשפיע על יכולתו של האדם לשנות את עתידו. אלה היו רעיונות מלומדים, מסחררים, ותפקידי היה להוריד את התאוריות הללו אל קרקע המציאות ולראות כיצד הן פועלות בחיי היומיום.
קבענו לנו לוח זמנים מעשי: בארנבי יסתגר באחד ממגדלי השן בימים שני ושלישי וינסה ליצור מודלים קונספטואליים ולפתח תאוריות מזל שיעבדו בכל ההקשרים — כשמנסים להשיג משרה כלשהי או למצוא בן זוג או לשרוד כּמינים שונים בהגרלה האבולוציונית — ובימי רביעי ניפגש ונשוחח על כך. אני אמצא את אנשי האקדמיה, את היזמים ואת הידוענים שימחישו לנו את הנקודות הללו ויסייעו לנו להבין כיצד אנשים יכולים — במתכוון או שלא במתכוון — להביא לעצמם מזל.
וכך היה, ובסוף השנה ידענו בדיוק מה נחוץ לאדם כדי להפוך את עצמו לבר מזל. למדע המזל החדש הזה עקרונות ברורים, שנועדו לשפר את פני הדברים בכל תחומי החיים.
 
 
"מלבד העבודה התאורטית, חשוב שנבין מהן הפעולות הנכונות שעלינו לעשות כדי להציב את עצמנו על נתיב יצירת המזל ולזמן לנו את הגורל שאנחנו מבקשים לעצמנו," אמר בארנבי.
היינו שקועים כל כך בשיחה עד שכמעט לא שמנו לב עד כמה בוצית האדמה בנתיב (הממשי) שלאורכו צעדנו. בוססנו והחלקנו, עד שלבסוף היו נעלי הבד שלי ספוגות מים ומכוסות בבוץ.
"ייתכן שמזל דומה להכרת תודה בכך ששניהם תלויים בנקודת המבט," אמרתי לבארנבי כשיצאנו ממעבה היער. "אני רואָה בהליכה הזאת צעדה עתירת מזל, משום שהיא מניבה רעיונות מרגשים ותוכנית טובה. אבל מישהו אחר עלול לראות בה מזל ביש, כי אני צריכה לזרוק את הנעליים שלי לפח."
הוא חייך. "תמיד מקריבים קורבנות בשם המדע." השפלתי מבט אל כפות רגלי המלוכלכות. המזל כרוך במידה רבה במציאת הזדמנויות חדשות. מציאת נעליים חדשות לא אמורה אפוא להיות משימה קשה.
כמה ימים אחרי שחזרנו מפרינסטון הציע בארנבי שאעשה ניסיון ראשון ואבדוק איך התאוריה הבסיסית שלנו עובדת בפועל. אם אנחנו צודקים בטענה שאדם יוצר את מזלו בכוחות עצמו, האם אצליח להיות בת מזל ביום מסוים?
לצורך הניסוי הזה לא הייתי זקוקה ללוח עמוס משוואות.
היה עלי פשוט ליצור את המזל שלי.
היום שלי לא נראה מלהיב. תכננתי לערוך כמה סידורים בבוקר, ולאחר מכן ללכת לתחנת פֵּן ולתפוס רכבת לביתה של חמותי הנפלאה.
"האם משהו מכל זה נשמע לך כמו משהו שטמון בו מזל?" שאלתי את בארנבי.
כל זה קרה ב-13 במאי, שיצא ביום שישי, לא בדיוק תאריך שבו הזדמנויות נפלאות נופלות עלינו משמיים.
אבל בארנבי ביקש ממני להתחיל את היום אחרת, לאמץ נקודת מבט שונה מהרגיל. הוא נתן לי כמה הנחיות בסיסיות ליצירת מזל: עלי להיות קשובה ולהבחין בהזדמנויות, להיות מוכנה לכל דבר ולהתנסות בבלתי צפוי.
"ואז פשוט יֵרד עלי גשם של מזל?" שאלתי בספקנות.
בחוץ כבר היה סוער. מוטב היה שתפציע השמש. אבל אתגר הוא אתגר, ואני הייתי מסוקרנת.
היום שלי החל באופן שגרתי למדי, סידורים בדואר וקניות בבית המרקחת, ואז פניתי לעבר תחנת פן. לקחתי מקדם ביטחון והגעתי מוקדם (הרבה יותר מדי מוקדם) לרכבת של עשר ורבע. תחנת פן היא מקום קודר ומשעמם, והשהייה שם כלל לא גרמה לי להרגיש בת מזל.
אבל בשל העצה להיות מוכנה לכל דבר, בחנתי את לוח הזמנים של הרכבת, וגיליתי שיוצאת רכבת מוקדם יותר, ברבע לעשר. לא חשבתי שאספיק להגיע אליה, אבל למה לא לנסות?
כשרצתי אל שער היציאה, נעו המדרגות הנעות (באופן מסתורי) בכיוון ההפוך — למעלה, במקום למטה, אל המסילה. מיהרתי אל מאבטח שעמד בסמוך ושאלתי אותו מה לעשות.
"את צריכה לעשות את כל העיקוף אל הצד השני ולרדת במדרגות," אמר.
לרגע חשתי מובסת — הרכבת עומדת לצאת בעוד דקה, והמסדרון המוביל אל הצד השני נראה ארוך. אבל חשבתי על אחד המאמנים שלנו בתיכון, שנהג לעודד אותנו ב"לכו על זה! קחו סיכון!" ולכן רצתי מסביב לתחנה, שעטתי במורד המדרגות ועליתי לקרון הרכבת רגע לפני שהדלתות נסגרו.
איזה מזל!
חשתי פרץ של חדוות ניצחון. ניצחון קטן, אבל אני הבאתי אותו.
רגע, רגע. אז זה הסוד? שהשליטה שלי גדולה משחשבתי?
שבוע קודם לכן הייתי במצב דומה מאוד, ולא טרחתי כל כך הרבה. דלת הרכבת נסגרה לי ממש בפרצוף. הרגשתי שהיום ההוא היה יום בלי מזל. היום הזה נראה לי חיובי הרבה יותר.
המחשבות על ההצלחה ברכבת גרמו לי לפרץ של ביטחון. כיוון שהגעתי מוקדם מהמתוכנן, פתחתי בהליכה נעימה לדירה של חמותי (אפילו הגשם פסק) ולא נסעתי במונית. יצאנו לארוחת צהריים ופטפטנו בעליזות עם המלצרית במסעדה. הודיתי לה על שהכינה לי סלט שלא הופיע בתפריט, וגיליתי לה שאני מנסה לגרום למזל לפקוד אותי במשך כל היום. לקינוח הגישה לנו המלצרית קאפקייק שוקולד שנר נעוץ במרכזו.
"זה על חשבון הבית. יום של מזל הוא סיבה למסיבה," אמרה המלצרית.
לתפוס רכבת מוקדם יותר ולקבל עוגת שוקולד בחינם, ובכן, אלה לא אירועים שמזעזעים את פני כדור הארץ. אבל ביום שישי שיוצא ב-13 בחודש יש להם בהחלט מקום בצד הטוב של המזל.
למחרת סיפרתי לבארנבי על האירועים הללו ספק בתדהמה ספק בבלבול. אולי באמת המזל אינו כוח קסום ומיסטי שנופל משמיים, אלא משהו שאנחנו יכולים (באופן חלקי) לזמן לעצמנו. די מדהים להבין את זה, שכן רובנו יושבים ומקווים שיהיה לנו מזל טוב, אך למען האמת כל שעלינו לעשות הוא לצעוד את הצעדים הנכונים ולגרום לזה לקרות. הסופרת האוסטרלית חדת הלשון כריסטינה סטאד ציינה ב-1938 ש"אדם הבונה את עצמו בעשר אצבעותיו הוא אדם שמאמין במזל ושולח את ילדיו ללמוד באוקספורד". במילים אחרות, למקריות יש תפקיד בחיים, אבל היא אינה חזות הכול. הפעולות שאנחנו עושים, האנשים שאיתם אנחנו מדברים, ההחלטות שאנחנו מקבלים (כמה מהר לרוץ לרכבת), הן התשתית שאנו בונים למזל.
אם המזל נמצא סביבנו, ורק מחכה שנגלה אותו, הרי שאנחנו חייבים להפסיק לחלוף על פניו, ברגל או ברכב שטח. בדרך כלל התרחשויות שיש בהן מזל אינן מקריות כפי שהן עשויות להיראות. נכון שהמזל הטוב אינו מתפזר לכל עבר באופן שווה והוגן, ויש אפשרויות שהן מחוץ לשליטתנו. אני נולדתי בארצות הברית להורים ממעמד הביניים שרצו שאתקדם, ובדברי ימי העולם זו נחשבת פריווילגיה עצומה. אבל זה לא משנה מאין באתם ולאן אתם מבקשים ללכת — הכרת הדינמיקה של הסיכוי היא שמשנה... ובכן, היא משנה את הסיכויים שלכם.
"אפשר לגלות את המזל, לקחת ממנו ולחלוק אותו עם חברים!" אמר לי בארנבי.
כדי ליצור מזל טוב, כדי שאדם יוכל להתכונן לקראת הפעולות הנכונות, הוא צריך שיהיה בידיו המידע הנכון. הכרת הצעדים הנכונים שומרת עלינו מפני כוחות שאיננו יכולים לשלוט בהם, כוחות שעלולים להמם ולבלבל אותנו, ומעניקה לנו כוח ושליטה בהיבטים נוספים בחיינו. לעיתים קרובות השליטה שלנו בעתידנו גדולה מכפי שנדמה לנו. ריגש אותי לחשוב שאני לא צריכה להמתין לימים של מזל — אני יכולה ליצור אותם.
בארנבי ואני החלטנו להתחיל את הפרויקט שלנו בסקר ארצי בנושא המזל, וניסחנו את הסקר בתשומת לב רבה כדי שיהיה רחב טווח ומובהק סטטיסטית. כשהחלו התוצאות להגיע, הופתענו — וגם שמחנו.
לפחות 82% מהאנשים אמרו שהם מאמינים שביכולתם להשפיע במידה מסוימת או במידה רבה על המידה שבה יאיר להם המזל פנים בחייהם. רק 5% חשבו שלא משנה מה יעשו, את מזלם הם לא יוכלו לשנות. האמונה שלנו — שנוכל לגרום למזל לעמוד לצדנו — התיישבה אפוא עם הגישה האמריקאית הרווחת שלפיה אירועים אקראיים עשויים להתרחש, אך אין זה אומר שהחיים אינם בשליטתנו. צריך רק להכיר את הגישות הנכונות.
מציאת הגישות הנכונות הללו הייתה האתגר הגדול שלנו — משום שהמזל טמון בפרטים. המדען הגדול לואי פַּסטר אמר פעם ש"המזל מעדיף את המוח המוכן". מחשבה נבונה, אך הוא מעולם לא אמר איזו הכנה נדרשת. אנחנו ננסה אפוא למלא את החסר ולגלות, שלב אחר שלב, מהו תהליך ההכנה שנדרש מאיתנו כדי להיות בני מזל.
כשסיפרתי לחברתי ליז שאני לומדת כיצד ליצור לעצמי מזל, היא מיד שאלה אם אני קונה כרטיס להגרלת הלוטו. אבל לוטו הוא לא מודל טוב למזל בשאר תחומי החיים. אף על פי שהגרלת הלוטו קיימת עוד מימי האימפריה הרומית ומשעבדת מיליוני קונים (וחולמים), היא בסך הכול משחק שנועד לגייס כספים ולעורר תקוות. אנחנו קונים כרטיס, ומאותו רגע — הכול עניין של מזל. הסיכויים שלנו אפסיים, ואין דבר שנוכל לעשות בעניין (אם כי כמה אוסטרלים מצאו דבר מה שאפשר לעשות כדי לזכות, ונגיע אליו בהמשך הדברים).
בתחומים החשובים שגורמים לנו להיראות בני מזל בחיים — עבודה טובה, משפחה מאושרת ותחושה של הצלחה — החיים הם בפירוש לא הגרלה. סיכוי אקראי משחק תפקיד בחיינו, ואירועים מקריים משמחים ועתירי מזל שקשה להסבירם אכן מתרחשים, אבל יד המקרה היא רק אלמנט אחד בתמונת המזל הכוללת. אם חושבים על מזל כעל אירוע אקראי לחלוטין, מחמיצים את המשמעות הרחבה יותר. כדי להיות בני מזל, עלינו להניח בצד את כל מה שאיננו יכולים לשלוט בו, ולהתמקד במרכיבים האחרים, אשר מצויים בשליטתנו המלאה.
בביקורי הבא במעבדת המזל לקח אותי בארנבי לספריית המתמטיקה. הוא אהב לשבת ולעבוד שם. לעיתים קרובות ספריות עמוסות הן חשוכות, אך לוֹ היה השולחן האהוב עליו, שניצב ליד חלון שהציף את החדר באור. החלון השקיף אל המפרץ, והמשרד שאלברט איינשטיין עבד בו היה ממש מתחתינו.
"הנוף שלנו כנראה יפה יותר מזה שהיה לו," אמר בארנבי בעליצות. בהשראת רוחו של גאון העבר דיברנו על אנשים מצליחים ששנינו מכירים, וניסינו לבודד את האלמנטים שהפכו אותם לבני מזל. תכונות מסוימות — כמו חוכמה, נחישות, אנרגיה וחשיבה מקורית — הופיעו שוב ושוב. גם יד המקרה שיחקה תפקיד לפעמים — עיתוי טוב וכדומה — אבל מעולם לא הייתה גורם יחיד.
נוסף על הסקר הארצי שערכנו, שלח בארנבי שאלות בנושא המזל לכמה מאות חוקרים מקרן "רודס", והתחלנו לקרוא את תשובותיהם. אנשים רבים תיארו אירוע בלתי צפוי שהשפיע על חייהם — נסיעה לחוץ לארץ שבעקבותיה קיבלו משרה כלשהי, מענק שהעניקה להם קרן כלשהי, משקיע שהכירו בארוחת ערב ועזר להם להקים חברה.
"מזל מִשמיים!!!" כתב מישהו (והוסיף הרבה יותר מדי סימני קריאה).
אבל לְמה שנראה כמו מזל משמיים היה לעיתים קרובות בסיס שאפשר לזהותו אם רק מתבוננים לאחור ומתחקים אחר עקבותיו. לאדם שפגש את המשקיע בארוחת הערב, למשל, היה רעיון מרגש, והוא סיפר עליו לכל מי שהסכים להאזין לו. עמית לעבודה, שהתרשם מהרעיון, הזמין אותו לארוחת הערב. בר מזל? כן. מקריות? לא ממש. התחלתי להבחין בתפקיד שהיה לאנשים ביצירת המזל שלהם, ונוסחה פשוטה נרקמה פתאום לנגד עיני. "מזל אמיתי מופיע בהצטלבות שבין מקריות, כישרון ועבודה קשה," אמרתי.
בארנבי הנהן, מהורהר. "נחמד. מקריות, כישרון ועבודה קשה." ואז הוסיף בחיוך קטן, "קצת פיוטי, אבל נחמד."
לפני שנוכל להוסיף מדע לפואטיקה, חשבתי לעצמי, עלינו להגדיר כל אחד מהרכיבים. הנחנו אפוא את המקריות בצד והתמקדנו בשני האלמנטים האחרים.
עבודה קשה היא רכיב הנגיש לכולם, וכך גם כישרון — למרבה ההפתעה. לא צריך לדעת לשיר כמו ביונסה או לשחק כמו מריל סטריפ כדי להיות בני מזל (אם כי זה לא מזיק), כי כישרון כרוך באלמנטים נוספים, שכל אחד מאיתנו יכול לפתח — פתיחות להזדמנויות, נכונות ליטול סיכון, יכולת לחשוב אחרת, ואפילו מידה מסוימת של אופטימיות. גישה נכונה שתשלב בין מקריות, כישרון ועבודה קשה תביא לנו מזל בכל תחום בחיינו.
יום המזל שלי באותו יום שישי, 13 בחודש, הוכיח לי את עוצמתם של העקרונות הבסיסיים הללו. הכנה מדוקדקת ונכונות לנסות (ארוץ כדי לתפוס את הרכבת המוקדמת הזאת!) הם רכיב העבודה הקשה שטמון במזל. ההחלטה שקיבלתי, לנקוט גישה חיובית ולדבר עם המלצרית, להודות לה ולהיות ידידותית כלפיה, היא ללא ספק מיומנות שסייעה לי להביא לפתחנו את המזל (וגם את העוגות).
התחלתי לחשוב על שלושת רכיבי המזל כמו על מכונות המזל של פעם, אלו שמושכים בידית שלהן ושלושה פריטים מסתדרים בשורה. אנשים מתמכרים להמתנה לשלושת הדובדבנים שיופיעו זה לצד זה. פסיכולוגים מכנים זאת "חיזוק חיובי ביחס משתנה": אינכם יודעים מתי תקבלו את הפרס, ולכן אתם ממשיכים לנסות, ומצפים שהוא יופיע במשיכת הידית הבאה. אני אדם הגיוני מדי, ולכן לא מוצאת שום דבר מושך במכונות מזל, אבל אולי הייתי מוצאת אילו ידעתי שאני יכולה לגרום לשני דובדבנים להסתדר בשורה.
וזה מה שקורה בחיים האמיתיים. אם אתם מעוניינים בתמורה מכל סוג שהוא — עבודה חדשה, אהבה חדשה — אל תחכו למזל אקראי לחלוטין שיבוא ויעמיד שלושה דובדבנים בשורה. דובדבני הכישרון והעבודה הקשה נמצאים בשליטתכם. אתם יכולים ללמוד איך לשים אותם בדיוק במקום הנכון — והנה אתם בשני שליש הדרך לחיים של מזל.
אפשר לומר שכשיודעים איך ליצור את המזל, הופכים את החיים לקערת דובדבנים.