כשסבא אליהו היה קטן - 1
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כשסבא אליהו היה קטן - 1
מכר
מאות
עותקים
כשסבא אליהו היה קטן - 1
מכר
מאות
עותקים

כשסבא אליהו היה קטן - 1

4.8 כוכבים (12 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

ינץ לוי

ינץ לוי (נולד ב-14 ביוני 1975) הוא סופר, תסריטאי, מנחה טלוויזיה, מרצה ועורך ישראלי, זוכה פרס הספריות הציבוריות לשנת 2010‏. בין השנים 2011 -2013 שימש לוי כסופר הבית של העיר הוד השרון. סופר הבית הוא פרויקט לעידוד קריאה בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים בעיר. במסגרת הפרויקט מבקרים תלמידים בתערוכה על ספרי הרפתקאות דוד אריה שכתב לוי, נפגשים עם לוי במסגרת מפגשי סופר ומשתתפים במגוון פעילויות סביב ספריו. כמו כן, עורך לוי מפגשי סופר בבתי הספר, ובהם מספר לתלמידים על כתיבת ספריו ועל יצירתו.
מספריו: סיפורים מי תהום (2001), הימאליה בשר ודם (2005), סדרת הרפתקאות דוד אריה, סיפורי איש היער (2010), המורה דרורה לא מפלצת (2014).

ראיון "ראש בראש"

תקציר

לְאֵלִיָּהוּ אֵין שׁוּם דָּבָר: לֹא טֵלֵוִיזְיָה, לֹא מִשְׂחָקִים, לֹא מִטָּה וַאֲפִלּוּ לֹא שְׂמִיכָה. אֲבָל אִם נִדְמֶה לָכֶם שֶׁהוּא אֻמְלָל, אַתֶּם מַמָּשׁ טוֹעִים! כִּי יֶלֶד חָכָם וְשׁוֹבָב כָּמוֹהוּ עָסוּק בְּעִקָּר בְּגִלּוּיִים וּבְהַרְפַּתְקָאוֹת.
כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלּוֹ מְפֻטֶּרֶת מֵעֲבוֹדָתָהּ, אֵלִיָּהוּ חַיָּב לִמְצֹא דֶּרֶךְ לְהַצִּיל אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵרָעָב. לְשֵׁם כָּךְ יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי אוֹצָרוֹת מְיֻחָדִים - תּוּשִׁיָּה וְדִמְיוֹן עָשִׁיר, וּבְעֶזְרָתָם הוּא יוּכַל לְהַשִּׂיג הַכֹּל!
 
סֵפֶר רִאשׁוֹן בְּסִדְרָה מְשַׁעֲשַׁעַת, הַשּׁוֹאֶבֶת הַשְׁרָאָה מִסִּפּוּרִים שֶׁשָּׁמַע יָנֵץ לֵוִי מֵאָבִיו עַל יַלְדוּתוֹ בְּתֵל אָבִיב שֶׁל שְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִׁים.
 
יָנֵץ לֵוִי הוּא סוֹפֵר, תַּסְרִיטַאי וּמַחֲזַאי, חֲתַן פְּרַס הַסִּפְרִיּוֹת הַצִּבּוּרִיּוֹת וּפְרַס דְּבוֹרָה עוֹמֶר. סִדְרַת הַרְפַּתְקְאוֹת דּוֹד אַרְיֵה שֶׁיָּצַר הִתְקַבְּלָה בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה וְזָכְתָה בִּפְרָסִים וּבְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת. הַסְּפָרִים תֻּרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת שׁוֹנוֹת, עֻבְּדוּ לַתֵּאַטְרוֹן וְהָיוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם.
אָבִי בְּלָיֶיר הוּא מְאַיֵּר, אָנִימָטוֹר, יוֹצֵר קוֹמִיקְס וּבִימַאי אָנִימַצְיָה מָעֳרָךְ. זֶהוּ סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים.

פרק ראשון

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַסִּפּוּר מַּתְחִיל

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַסִּפּוּר מַּתְחִיל אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ מִכֶּם דָּבָר קָטָן: בְּבַקָּשָׁה הָרִימוּ אֶת הַמַּבָּט מֵהַסֵּפֶר, הִסְתַּכְּלוּ וְהַבִּיטוּ בְּכָל הַחֲפָצִים שֶׁמִּסְּבִיבְכֶם. יִתָּכֵן שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים בַּסָּלוֹן אוֹ בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה אוֹ בַּמִּרְפֶּסֶת, וְאוּלַי בְּעֶצֶם בְּבֵית הַסֵּפֶר. לֹא מְשַׁנֶּה אֵיפֹה אַתֶּם נִמְצָאִים, הִסְתַּכְּלוּ וְהַבִּיטוּ סָבִיב.

אַחֲרֵי שֶׁעֲבַרְתֶּם בְּמַבַּטְכֶם עַל כָּל הַחֲפָצִים, דַּמְיְנוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּבַּיִת. וְעַכְשָׁו דַּמְיְנוּ שֶׁאֵין לָכֶם אַף לֹא אֶחָד מֵהַחֲפָצִים סְבִיבְכֶם אוֹ מֵהַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּבַּיִת. אֵין לָכֶם מִשְׂחָקִים אוֹ צַעֲצוּעִים. אֵין לָכֶם טֵלֵוִיזְיָה, אֵין לָכֶם מַחְשֵׁב, אֵין לָכֶם טֵלֵפוֹן, אֵין לָכֶם סַפּוֹת, שֻׁלְחָנוֹת, כִּסְּאוֹת. אֵין לָכֶם מְקָרֵר, תַּנּוּר, מֵדִיחַ, כִּיּוֹר, אֲרוֹנוֹת מִטְבָּח, שָׁעוֹן, כַּפּוֹת, מַזְלְגוֹת, צַלָּחוֹת, קֵיסָמִים. אֵין לָכֶם אַף לֹא אֶחָד מֵהַחֲפָצִים הַלָּלוּ.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקָּשֶׁה לְדַמְיֵן דָּבָר כָּזֶה. אֲנִי נִסִּיתִי הֲמוֹן פְּעָמִים לְדַמְיֵן שֶׁאֵין לִי אַף לֹא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לִי, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִצְלַחְתִּי. אֲבָל הַגִּבּוֹר שֶׁל הַסֵּפֶר שֶׁאַתֶּם מַחְזִיקִים בִּידֵיכֶם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְדַמְיֵן אֶת זֶה. אֵלֶּה הָיוּ הַחַיִּים שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן, לֹא הָיָה לוֹ כְּלוּם. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת כְּלוּם? הִנֵּה רְשִׁימָה.

רְשִׁימַת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ:

מַחְשֵׁב

טֵלֵוִיזְיָה

מְכוֹנִית

מְנוֹרוֹת

תַּנּוּר אֲפִיָּה

תַּנּוּר חִמּוּם

מַזְגָּן

מְאַוְרֵר

חַשְׁמַל

טֵלֵפוֹן


אַתֶּם בֶּטַח אוֹמְרִים עַכְשָׁו, "טוֹב, אֶת רֹב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בֶּטַח עוֹד לֹא הִמְצִיאוּ כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן." זֶה נָכוֹן, אֲבָל לֹא הָיוּ לוֹ, לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ, גַּם דְּבָרִים שֶׁכְּבָר כֵּן הִמְצִיאוּ.

הֶמְשֵׁךְ רְשִׁימַת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ:

אֹכֶל

תְּרוּפוֹת

נַעֲלַיִם

מִטָּה

כָּרִית

תַּחְתּוֹנִים לְהַחְלָפָה

צַלַּחַת

סַכִּין וּמַזְלֵג

מַמְתַּקִּים

מַחְבֶּרֶת

יַלְקוּט

גַּרְבַּיִם

שְׂרוֹכִים

קַנְקַנִּים

כּוֹסוֹת

רִצְפָּה בַּבַּיִת


כֵּן, הָיָה לוֹ בַּיִת בְּלִי רִצְפָּה, רַק אֲדָמָה כְּבוּשָׁה שֶׁנִּמְעֲכָה מִתַּחַת לָרַגְלַיִם. וְהָאֱמֶת, קָשֶׁה לִקְרֹא לַבַּיִת שֶׁהָיָה לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ ״בַּיִת״. זֶה הָיָה חֶדֶר. חֶדֶר? חַדְרוֹן קָטֹן בְּרֹחַב שְׁנֵי צְעָדִים וּבְאֹרֶךְ שְׁלוֹשָׁה צְעָדִים, וְתִקְרָה נְמוּכָה כָּל כָּךְ, שֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הִגִּיעַ אֵלֶיהָ כְּשֶׁעָמַד עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלּוֹ וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ מַעְלָה. סַבָּא אֵלִיָּהוּ גָּר בַּחֶדֶר הַזֶּה עִם אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלּוֹ.


בְּקִצּוּר — לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ לֹא הָיָה כִּמְעַט כְּלוּם. הָיוּ לוֹ חֻלְצָה אַחַת, זוּג מִכְנָסַיִם אֶחָד וְזוּג תַּחְתּוֹנִים אֶחָד. בַּלֵּילוֹת הוּא יָשַׁן עַל עֲרֵמַת עִתּוֹנִים יְשָׁנִים וְגַם הִתְכַּסָּה בְּעִתּוֹנִים יְשָׁנִים. וְזֶהוּ. אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּכִּירוּ אֶת סַבָּא אֵלִיָּהוּ עַצְמוֹ.

הִנֵּה הוּא:

כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, הוּא יֶלֶד, וְלֹא סַבָּא. אָז לָמָּה אֲנִי קוֹרֵא לוֹ סַבָּא אֵלִיָּהוּ? כִּי כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ סִפֵּר לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁקָּרוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא הָיָה יֶלֶד בְּלִי כְּלוּם, הוּא כְּבָר הָיָה סַבָּא, וְכֻלָּם קָרְאוּ לוֹ "סַבָּא אֵלִיָּהוּ".

אֲבָל יֵשׁ דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בַּתְּמוּנָה. יֵשׁ דָּבָר שֶׁאַתֶּם חַיָּבִים לָדַעַת עַל סַבָּא אֵלִיָּהוּ וְלֹא תֵּדְעוּ רַק מִלְּהַבִּיט בּוֹ. מָה? שֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ בִּצֵּעַ בְּיַלְדוּתוֹ אֶת אַחַת הַגְּנֵבוֹת הַמְּתֻחְכָּמוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵי־פַּעַם. כֵּן. לֹא סְתָם גְּנֵבָה שֶׁל אֵיזֶה מְלָפְפוֹן אוֹ תַּפּוּחַ אֲדָמָה מִדּוּכָן בַּשּׁוּק אוֹ שֶׁל אַרְנָק מִתִּיק. גְּנֵבוֹת כָּאֵלֶּה סַבָּא אֵלִיָּהוּ מֵעוֹלָם לֹא עָשָׂה, וְלֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת. לֹא. סַבָּא אֵלִיָּהוּ תִּכְנֵן וּבִצֵּעַ אֶת אַחַת הַגְּנֵבוֹת הַמְּיֻחָדוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵי־פַּעַם, וְעַל כָּךְ אֲסַפֵּר לָכֶם בַּסֵּפֶר הַזֶּה. אֲבָל כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ מָה בְּדִיּוּק קָרָה, אֲנִי צָרִיךְ לְסַפֵּר הַכֹּל לְפִי הַסֵּדֶר.

קֹדֶם כֹּל אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּכִּירוּ אֶת סַבָּא אֵלִיָּהוּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אִם תַּבִּיטוּ שׁוּב בַּתְּמוּנָה שֶׁלּוֹ, אוּלַי תָּשִׂימוּ לֵב שֶׁלְּסַבָּא אֵלִיָּהוּ יֵשׁ רֶגֶל אַחַת קְצָרָה יוֹתֵר. וְלָמָּה יֵשׁ לוֹ רֶגֶל אַחַת קְצָרָה יוֹתֵר? עַל כָּךְ בַּפֶּרֶק הַבָּא.

ינץ לוי

ינץ לוי (נולד ב-14 ביוני 1975) הוא סופר, תסריטאי, מנחה טלוויזיה, מרצה ועורך ישראלי, זוכה פרס הספריות הציבוריות לשנת 2010‏. בין השנים 2011 -2013 שימש לוי כסופר הבית של העיר הוד השרון. סופר הבית הוא פרויקט לעידוד קריאה בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים בעיר. במסגרת הפרויקט מבקרים תלמידים בתערוכה על ספרי הרפתקאות דוד אריה שכתב לוי, נפגשים עם לוי במסגרת מפגשי סופר ומשתתפים במגוון פעילויות סביב ספריו. כמו כן, עורך לוי מפגשי סופר בבתי הספר, ובהם מספר לתלמידים על כתיבת ספריו ועל יצירתו.
מספריו: סיפורים מי תהום (2001), הימאליה בשר ודם (2005), סדרת הרפתקאות דוד אריה, סיפורי איש היער (2010), המורה דרורה לא מפלצת (2014).

ראיון "ראש בראש"

סקירות וביקורות

כן ילדים, זהו עוני עטרה אופק המתלהבת 30/12/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

כן ילדים, זהו עוני עטרה אופק המתלהבת 30/12/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
כשסבא אליהו היה קטן - 1 ינץ לוי

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַסִּפּוּר מַּתְחִיל

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַסִּפּוּר מַּתְחִיל אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ מִכֶּם דָּבָר קָטָן: בְּבַקָּשָׁה הָרִימוּ אֶת הַמַּבָּט מֵהַסֵּפֶר, הִסְתַּכְּלוּ וְהַבִּיטוּ בְּכָל הַחֲפָצִים שֶׁמִּסְּבִיבְכֶם. יִתָּכֵן שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים בַּסָּלוֹן אוֹ בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה אוֹ בַּמִּרְפֶּסֶת, וְאוּלַי בְּעֶצֶם בְּבֵית הַסֵּפֶר. לֹא מְשַׁנֶּה אֵיפֹה אַתֶּם נִמְצָאִים, הִסְתַּכְּלוּ וְהַבִּיטוּ סָבִיב.

אַחֲרֵי שֶׁעֲבַרְתֶּם בְּמַבַּטְכֶם עַל כָּל הַחֲפָצִים, דַּמְיְנוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּבַּיִת. וְעַכְשָׁו דַּמְיְנוּ שֶׁאֵין לָכֶם אַף לֹא אֶחָד מֵהַחֲפָצִים סְבִיבְכֶם אוֹ מֵהַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּבַּיִת. אֵין לָכֶם מִשְׂחָקִים אוֹ צַעֲצוּעִים. אֵין לָכֶם טֵלֵוִיזְיָה, אֵין לָכֶם מַחְשֵׁב, אֵין לָכֶם טֵלֵפוֹן, אֵין לָכֶם סַפּוֹת, שֻׁלְחָנוֹת, כִּסְּאוֹת. אֵין לָכֶם מְקָרֵר, תַּנּוּר, מֵדִיחַ, כִּיּוֹר, אֲרוֹנוֹת מִטְבָּח, שָׁעוֹן, כַּפּוֹת, מַזְלְגוֹת, צַלָּחוֹת, קֵיסָמִים. אֵין לָכֶם אַף לֹא אֶחָד מֵהַחֲפָצִים הַלָּלוּ.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקָּשֶׁה לְדַמְיֵן דָּבָר כָּזֶה. אֲנִי נִסִּיתִי הֲמוֹן פְּעָמִים לְדַמְיֵן שֶׁאֵין לִי אַף לֹא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לִי, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִצְלַחְתִּי. אֲבָל הַגִּבּוֹר שֶׁל הַסֵּפֶר שֶׁאַתֶּם מַחְזִיקִים בִּידֵיכֶם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְדַמְיֵן אֶת זֶה. אֵלֶּה הָיוּ הַחַיִּים שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן, לֹא הָיָה לוֹ כְּלוּם. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת כְּלוּם? הִנֵּה רְשִׁימָה.

רְשִׁימַת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ:

מַחְשֵׁב

טֵלֵוִיזְיָה

מְכוֹנִית

מְנוֹרוֹת

תַּנּוּר אֲפִיָּה

תַּנּוּר חִמּוּם

מַזְגָּן

מְאַוְרֵר

חַשְׁמַל

טֵלֵפוֹן


אַתֶּם בֶּטַח אוֹמְרִים עַכְשָׁו, "טוֹב, אֶת רֹב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בֶּטַח עוֹד לֹא הִמְצִיאוּ כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן." זֶה נָכוֹן, אֲבָל לֹא הָיוּ לוֹ, לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ, גַּם דְּבָרִים שֶׁכְּבָר כֵּן הִמְצִיאוּ.

הֶמְשֵׁךְ רְשִׁימַת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ:

אֹכֶל

תְּרוּפוֹת

נַעֲלַיִם

מִטָּה

כָּרִית

תַּחְתּוֹנִים לְהַחְלָפָה

צַלַּחַת

סַכִּין וּמַזְלֵג

מַמְתַּקִּים

מַחְבֶּרֶת

יַלְקוּט

גַּרְבַּיִם

שְׂרוֹכִים

קַנְקַנִּים

כּוֹסוֹת

רִצְפָּה בַּבַּיִת


כֵּן, הָיָה לוֹ בַּיִת בְּלִי רִצְפָּה, רַק אֲדָמָה כְּבוּשָׁה שֶׁנִּמְעֲכָה מִתַּחַת לָרַגְלַיִם. וְהָאֱמֶת, קָשֶׁה לִקְרֹא לַבַּיִת שֶׁהָיָה לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ ״בַּיִת״. זֶה הָיָה חֶדֶר. חֶדֶר? חַדְרוֹן קָטֹן בְּרֹחַב שְׁנֵי צְעָדִים וּבְאֹרֶךְ שְׁלוֹשָׁה צְעָדִים, וְתִקְרָה נְמוּכָה כָּל כָּךְ, שֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הִגִּיעַ אֵלֶיהָ כְּשֶׁעָמַד עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלּוֹ וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ מַעְלָה. סַבָּא אֵלִיָּהוּ גָּר בַּחֶדֶר הַזֶּה עִם אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלּוֹ.


בְּקִצּוּר — לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ לֹא הָיָה כִּמְעַט כְּלוּם. הָיוּ לוֹ חֻלְצָה אַחַת, זוּג מִכְנָסַיִם אֶחָד וְזוּג תַּחְתּוֹנִים אֶחָד. בַּלֵּילוֹת הוּא יָשַׁן עַל עֲרֵמַת עִתּוֹנִים יְשָׁנִים וְגַם הִתְכַּסָּה בְּעִתּוֹנִים יְשָׁנִים. וְזֶהוּ. אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּכִּירוּ אֶת סַבָּא אֵלִיָּהוּ עַצְמוֹ.

הִנֵּה הוּא:

כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, הוּא יֶלֶד, וְלֹא סַבָּא. אָז לָמָּה אֲנִי קוֹרֵא לוֹ סַבָּא אֵלִיָּהוּ? כִּי כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ סִפֵּר לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁקָּרוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא הָיָה יֶלֶד בְּלִי כְּלוּם, הוּא כְּבָר הָיָה סַבָּא, וְכֻלָּם קָרְאוּ לוֹ "סַבָּא אֵלִיָּהוּ".

אֲבָל יֵשׁ דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בַּתְּמוּנָה. יֵשׁ דָּבָר שֶׁאַתֶּם חַיָּבִים לָדַעַת עַל סַבָּא אֵלִיָּהוּ וְלֹא תֵּדְעוּ רַק מִלְּהַבִּיט בּוֹ. מָה? שֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ בִּצֵּעַ בְּיַלְדוּתוֹ אֶת אַחַת הַגְּנֵבוֹת הַמְּתֻחְכָּמוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵי־פַּעַם. כֵּן. לֹא סְתָם גְּנֵבָה שֶׁל אֵיזֶה מְלָפְפוֹן אוֹ תַּפּוּחַ אֲדָמָה מִדּוּכָן בַּשּׁוּק אוֹ שֶׁל אַרְנָק מִתִּיק. גְּנֵבוֹת כָּאֵלֶּה סַבָּא אֵלִיָּהוּ מֵעוֹלָם לֹא עָשָׂה, וְלֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת. לֹא. סַבָּא אֵלִיָּהוּ תִּכְנֵן וּבִצֵּעַ אֶת אַחַת הַגְּנֵבוֹת הַמְּיֻחָדוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵי־פַּעַם, וְעַל כָּךְ אֲסַפֵּר לָכֶם בַּסֵּפֶר הַזֶּה. אֲבָל כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ מָה בְּדִיּוּק קָרָה, אֲנִי צָרִיךְ לְסַפֵּר הַכֹּל לְפִי הַסֵּדֶר.

קֹדֶם כֹּל אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּכִּירוּ אֶת סַבָּא אֵלִיָּהוּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אִם תַּבִּיטוּ שׁוּב בַּתְּמוּנָה שֶׁלּוֹ, אוּלַי תָּשִׂימוּ לֵב שֶׁלְּסַבָּא אֵלִיָּהוּ יֵשׁ רֶגֶל אַחַת קְצָרָה יוֹתֵר. וְלָמָּה יֵשׁ לוֹ רֶגֶל אַחַת קְצָרָה יוֹתֵר? עַל כָּךְ בַּפֶּרֶק הַבָּא.