אלבר מֶמי (בצרפתית: Albert Memmi; 15 בדצמבר 1920 – 22 במאי 2020) היה סופר, סוציולוג, אינטלקטואל ופילוסוף יהודי-צרפתי ממוצא תוניסאי.
ממי נולד ב-1920 בגטו בתוניס, בירת תוניסיה, למשפחה ממוצא יהודי - לאביו, פרנסואה ממי, ולאמו, מרגריט צרפתי. הוא למד בבית ספר יסודי ותיכון צרפתי של אליאנס בתוניס, למד פילוסופיה באוניברסיטת אלג'יר, והמשיך ללמוד בסורבון.
כמי שנולד למשפחה יהודית מסורתית התמודד ממי עוד בצעירותו עם תהליך מזורז של התמערבות כאשר נשלח ללמוד בצרפת כמו צעירים יהודים אחרים (מעטים) שהצטיינו בלימודיהם באליאנס בתוניס ונשלחו ללמוד באוניברסיטאות בצרפת. לאחר שתוניסיה זכתה בעצמאות היגר לצרפת וחי בה.
ממי עמד בצומת של שלוש תרבויות: ערבית, צרפתית ויהודית, ועבודתו התבססה על הדרכים לשלב בין תרבות המזרח לתרבות המערב. המעבר החד מתרבות צפון אפריקה לתרבות המערב הייתה חוויה שעיצבה את יצירתו וכל חייו עסק בשאלות של זהות.
ממי נפטר ב-22 במאי 2020 בגיל 99.
בשנת 1953 יצא לאור ספרו הראשון, הרומן "נציב המלח" (La Statue de sel). את ההקדמה לרומן כתב אלבר קאמי.
בשנת 1957 יצא לאור ספרו "דיוקן הנכבש ולפני כן דיוקן הכובש" (Portrait du colonisé, précédé de Portrait du colonisateur). את ההקדמה לספר כתב ז'אן-פול סארטר. זה ספר עיון הדן בנושא הכיבוש, הקולוניאליזם והסוגיות הקשורות בהם.
בשנת 1982 יצא לאור ספרו "הגזענות" הדן בתופעה ממגוון של זוויות.
בשנת 1998 פרסם ספר המוקדש לתוניסיה ביחד עם עבד אל-והאב מדב, גם הוא יליד תוניסיה.
