ליבי, או מה קרה לאיש עם הכלב?
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ליבי, או מה קרה לאיש עם הכלב?
הוספה למועדפים

ליבי, או מה קרה לאיש עם הכלב?

5 כוכבים (4 דירוגים)

עוד על הספר

הדס ליבוביץ, אמא לשלושה ילדים + כלב, גרה בתל אביב, בוגרת תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. בעברה דוברת תיאטרון באר-שבע, מנהלת פרסום בערוץ 2 קשת וכן מנהלת שיווק מגזינים של קבוצת ידיעות אחרונות. במשך ארבע שנים (2007־2010) היתה בעלת טור ב'עכבר העיר' שעסק באימהות, ילדות ומה שביניהם, כמו גם בביקורת ספרי ילדים. פרסמה שלושה ספרי ילדים - "גור של דינוזאור" (2010) אשר נכנס לרשימת "מצעד הספרים" של משרד החינוך והתרבות, "מלך השוטרים של האריות" (2012), ורב המכר - "ליבי או: מה קרה לאיש עם הכלב?" (2018).

 

ראיון "ראש בראש"

תקציר

לִיבִּי חוֹשֶׁבֶת שֶַׁמּה שֶּׁקּוֹרֶה מִחוּץ לחַלּוֹן שֶׁל כּתָּה ג׳ 2 הרְַבֵּה יוֹתֵר מְעַנְיֵן מִשִּׁעוּר חֶשְׁבּוֹן שֶׁמּתְרחֵשׁ בִּפְנִים. יוֹם אחד הִיא רוֹאָה מַשֶּׁהוּ מטרְיד דרֶּךְ החַלּוֹן , וּמִשָּׁם הדברים הוֹלכים וּמִסְתַּבְּכִים.
 
סִפּוּר עַל יַלְדָּה עִם לֵב גדָּוֹל שֶׁלֹּא אוֹהֶבת חֶשְׁבּוֹן, אֲבל בּשִּׁעוּר החשׁוּב, זֶה שֶׁלֹּא לוֹמדְִים בְּבֵית הַסֵּפֶר, הִיא חוֹתרֶת להגיע לאָמֱת וּמצלְיחָה לְגלַּוֹת מַה קּרָה לאִָישׁ־עִם־הַכֶּלֶב .
 
הדס ליבוביץ' היתה גם היא ילדה שלא אהבה ללמוד חשבון. כתבה את ׳גור של דינוזאור׳ ואת ׳מלך השוטרים של האריות׳. זהו ספרה השלישי.
 
הדס ליבוביץ, בוגרת תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתכנית לתרבות הילד והנוער, שניהם באוניברסיטת תל אביב, נוטה לעסוק בספריה בסיטואציות ילדות מחיי היום יום המתרחשות בטריטוריה נטולת הורים. לדבריה - "החלקים המעניינים של הילדות קורים כשאין מבוגר בסביבה, בסופו של דבר הורים רק מקלקלים כל אופציה להרפתקה טובה".
 
דניאל פלג קיבלה אישור מהמורָה לצייר בשיעורים. בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב ״בצלאל״ ומאיירת ספרים ועיתונים.
 
הספר זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית קריאה מצטיין. הנימוקים:
"במיומנות רבה וללא יומרה דידקטית, בראה הדס ליבוביץ' את ליבי – דמות שלמה וחיה מאוד של ילדה שובת לב, מלאת תושייה ורגישות, הפועלת על פי צו מצפונה להשבת כלבו האבוד של איש זקן וחביב שאת שמו אינה יודעת. ליבוביץ' רוקמת תעלומה בלשית מותחת וקצבית בעלת מנעד רגשי רחב ומגוון. באמצעותה היא עוסקת בנושאים של עזרה לזולת ואומץ על רבדיו השונים, בשפה עשירה ונגישה לקוראים הצעירים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה. איוריה מלאי ההבעה של דניאל פלג מהווים עוגנים ויזואליים אשר משלימים היטב את הכתוב ומוסיפים לעיצוב אווירת ההרפתקה העירונית."

פרק ראשון

1
 
לִיבִּי בָּהֲתָה הַחוּצָה דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַכִּתָּה.
הִיא יָשְׁבָה בַּשּׁוּרָה הָאֲחוֹרִית, בַּצַּד, כִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כְּשֶׁהִתְנַדְנְדָה אָחוֹרָה עַל הַכִּסֵּא, הָיְתָה לָהּ תַּצְפִּית מְעֻלָּה עַל הַחֻרְשָׁה וְעַל הַשְּׁבִיל שֶׁלְּצִדָּהּ. בַּחֻרְשָׁה הַיְרֻקָּה הָיוּ תָּמִיד אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לְאַנְשֶׁהוּ, רָכְבוּ עַל אוֹפַנַּיִם אוֹ רָצוּ עִם גּוּפִיַּת סְפּוֹרְט בְּצֶבַע זוֹהֵר וְאָזְנִיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מוּזִיקָה עַל הָאָזְנַיִם.
גַּם צִפֳּרִים הָיוּ שָׁם בַּחוּץ. לִיבִּי לֹא תָּמִיד הִצְלִיחָה לִרְאוֹת אוֹתָן אֲבָל תָּמִיד שָׁמְעָה, כְּמוֹ רֶקַע לַדִּבּוּרִים הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁל הַמּוֹרָה. הָיָה צִיּוּץ קוֹלָנִי וְגָבוֹהַּ שֶׁל צִפּוֹר שֶׁבֶּטַח עָמְדָה עַל רֹאשׁ הַבְּרוֹשׁ וְשָׁרָה, הָיָה צִיּוּץ שָׁקֵט וּמְבֻיָּשׁ שֶׁנִּשְׁמַע רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת וְלִיבִּי הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְצִפּוֹר מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, וְעוֹד צְלִיל מַמָּשׁ מוּזָר - גְרררררררוּ, גְרררררררוּ, שֶׁנִּשְׁמַע כְּאִלּוּ הוּא בּוֹקֵעַ מִמַּקּוֹרָהּ שֶׁל צִפּוֹר לֹא מְרֻצָּה אוֹ כּוֹעֶסֶת, וְלִיבִּי לֹא יָכְלָה לְדַמְיֵן אֵיזוֹ סִבָּה יֵשׁ לְצִפּוֹר לִכְעֹס אוֹ לְהִתְמַרְמֵר אִם יֵשׁ לָהּ כְּנָפַיִם וְהִיא יְכוֹלָה לָעוּף לְאָן שֶׁרַק תִּרְצֶה, וְאַף אֶחָד לֹא מַכְרִיחַ אוֹתָהּ לָשֶׁבֶת בְּשׁוּם כִּתָּה בְּשׁוּם בֵּית סֵפֶר מוּל שׁוּם מוֹרֶה.
 
 
הִיא דַּוְקָא כֵּן הָיְתָה כְּלוּאָה בַּכִּתָּה. בְּלִי כְּנָפַיִם וּבְלִי שׁוּם דָּבָר.
 
"לִיבִּי, אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ. אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה?" הַמּוֹרָה פָּנְתָה אֵלֶיהָ בְּדִיּוּק כְּשֶׁזִּהֲתָה בַּחוּץ עַל הַשְּׁבִיל אֶת הָאִישׁ־עִם־הַכֶּלֶב, זֶה שֶׁהִיא רוֹאָה מִדֵּי פַּעַם בַּשְּׁכוּנָה וּמַזְכִּיר לָהּ קְצָת אֶת סַבָּא.
לִיבִּי הֵסִיטָה אֶת עֵינֶיהָ מֵהַחַלּוֹן בְּצַעַר. נָעֳמִי, הַמּוֹרָה הַשְּׂנוּאָה לְחֶשְׁבּוֹן, עָמְדָה מַמָּשׁ מֵעָלֶיהָ וְהִסְתַּכְּלָה בְּמַבָּט נֻקְשֶׁה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁקָפַיִם הֶעָבִים שֶׁלָּהּ כְּשֶׁהִיא מְחַכָּה לִתְשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁעַל הַלּוּחַ. לְפִי הַצִּחְקוּקִים בַּכִּתָּה הִיא הֵבִינָה שֶׁהַמּוֹרָה פָּנְתָה אֵלֶיהָ כְּבָר יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּעִנְיְנֵי הַחֻרְשָׁה שֶׁבַּחוּץ. לֹא הָיָה לָהּ שֶׁמֶץ שֶׁל מֻשָּׂג מָה הַשְּׁאֵלָה, וּבֶטַח שֶׁלֹּא מָה הַתְּשׁוּבָה.
עֵינֶיהָ שֶׁל לִיבִּי הִתְרוֹצְצוּ מֵהַמּוֹרָה שֶׁמֵּעָלֶיהָ אֶל הַלּוּחַ שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְאָז אֶל גַּאיָה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ מֵאָז גַּן טְרוֹם חוֹבָה, שֶׁיָּשְׁבָה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכִּתָּה וְסִמְּנָה לָהּ אֶת הַתְּשׁוּבָה עִם הַיָּדַיִם - אַרְבַּע אוֹ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, וְאוּלַי אַרְבָּעִים?
"אֶה..." לִיבִּי הִסְּסָה, "הַתְּשׁוּבָה הִיא..." - הַמִּסְפָּרִים הִתְרוֹצְצוּ לָהּ בָּרֹאשׁ מִצַּד לְצַד כְּמוֹ כַּדּוּרֵי פִּינְג פּוֹנְג קוֹפְצָנִיִּים - "אַרְבָּעִים...?" הִיא הִמְּרָה עַל הַתְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקָּפְצָה לָהּ לַלָּשׁוֹן, בְּלִי לָדַעַת לָמָּה דַּוְקָא בָּהּ בָּחֲרָה, וְהֶחְזִיקָה לְעַצְמָהּ אֶצְבָּעוֹת חָזָק מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן בְּתִקְוָה שֶׁזֶּה הִצְלִיחַ לָהּ.
"יָפֶה מְאֹד! שֶׁבַע כָּפוּל שֵׁשׁ פָּחוֹת שְׁתַּיִם שָׁוֶה אַרְבָּעִים." נָעֳמִי הִבִּיטָה עָלֶיהָ בִּפְלִיאָה וּבְתִמָּהוֹן. אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין שֶׁהַמֵּצַח שֶׁלָּהּ, שֶׁהָיָה מְכֻוָּץ מִכַּעַס לִפְנֵי רֶגַע, נַעֲשָׂה גָּבוֹהַּ וּמָשַׁךְ אִתּוֹ מַעְלָה אֶת שְׁתֵּי הָעֵינַיִם יַחַד עִם הַמִּשְׁקָפַיִם הַגְּדוֹלִים. הָיָה לָהּ פַּרְצוּף שֶׁל יַנְשׁוּף עַכְשָׁו. לִיבִּי דַּוְקָא אָהֲבָה יַנְשׁוּפִים, אֲבָל אֶת נָעֳמִי לֹא.
נָעֳמִי אֲפִלּוּ לֹא שָׂמָה לֵב לְאַנְחַת הָרְוָחָה הָעֲנָקִית שֶׁנִּפְלְטָה מֵהַפֶּה שֶׁל לִיבִּי, כִּי רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁעָנְתָה, הַפַּרְצוּף הַיַּנְשׁוּפִי כְּבָר סוֹבֵב אֶת הַגַּב אֵלֶיהָ וְנָעֳמִי הִמְשִׁיכָה לְבַרְבֵּר אֶת בִּרְבּוּרֵי־הַמּוֹרוֹת שֶׁלָּהּ, עַל לוּחַ הַכֶּפֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל תַּלְמִיד בְּכִתָּה ג' חַיָּב לָדַעַת עַל בֻּרְיוֹ גַּם מִתּוֹךְ שֵׁנָה. הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן אָהֲבָה לְהַגִּיד "עַל בֻּרְיוֹ". זֶה צֶמֶד מִלִּים שֶׁרַק מוֹרוֹת אוֹמְרוֹת. לִיבִּי אַף פַּעַם לֹא שָׁמְעָה אַף אֶחָד אַחֵר אוֹמֵר אוֹתָן מִחוּץ לַכִּתָּה, לָכֵן גַּם לֹא הֵבִינָה מַה פֵּרוּשָׁן. מַה זֶּה מְשַׁנֶּה בִּכְלָל, לוּחַ הַכֶּפֶל הַזֶּה עִצְבֵּן אוֹתָהּ בְּכָל מִקְרֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְחַשֵּׁב אוֹתוֹ עִם הָאֶצְבָּעוֹת. וּבֶטַח שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ שֵׁנָה.
הִיא שָׂנְאָה חֶשְׁבּוֹן.
 
לִיבִּי פָּתְחָה אֶת מַחְבֶּרֶת הַמִּשְׁבְּצוֹת שֶׁלָּהּ, דִּפְדְּפָה לָעַמּוּד הָאַחֲרוֹן, שָׁם תָּמִיד צִיְּרָה כְּשֶׁשִּׁעֲמֵם לָהּ, וְכָתְבָה "תּוֹדָה" בְּאוֹתִיּוֹת בָּלוֹן עֲנָקִיּוֹת, וְגַם צִיְּרָה לֵב גָּדוֹל וּבְתוֹכוֹ הַמִּסְפָּר 40 עִם סְמַיְלִי בְּתוֹךְ הָאֶפֶס. הִיא וִדְּאָה שֶׁהַמּוֹרָה עוֹמֶדֶת עִם הַפָּנִים לַלּוּחַ וְלֹא מִתְכַּוֶּנֶת לְהִסְתּוֹבֵב לַכִּתָּה בַּזְּמַן הַקָּרוֹב, וְאָז הֵנִיפָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת לְכִוּוּנָהּ שֶׁל גַּאיָה, מַה שֶּׁגָּרַם לְעוֹד גַּל שֶׁל צִחְקוּקִים בַּכִּתָּה.
 
"כִּתָּה ג' 2, שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה!" נָעֳמִי צָעֲקָה, וְלֹא טָרְחָה בִּכְלָל לְהִסְתּוֹבֵב אוֹ לְהַפְסִיק לִכְתֹּב בְּשֶׁצֶף קֶצֶף עוֹד וְעוֹד תַּרְגִּילִים עַל הַלּוּחַ הֶעָמוּס. "יֵשׁ לִי עֵינַיִם בַּגַּב, אֲנִי רוֹאָה הַ־כֹּ־ל!"
לִיבִּי הִנִּיחָה מַהֵר אֶת הַמַּחְבֶּרֶת עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁלֹּא תִּתָּפֵס, וְרָאֲתָה בְּדִמְיוֹנָהּ אֶת הַפַּרְצוּף שֶׁל נָעֳמִי מִסְתּוֹבֵב אָחוֹרָה בְּלִי לְהָזִיז אֶת הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁרַק יַנְשׁוּפִים יוֹדְעִים. זוֹ הָיְתָה מַחְשָׁבָה דֵּי מַפְחִידָה.
 
 

הדס ליבוביץ, אמא לשלושה ילדים + כלב, גרה בתל אביב, בוגרת תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. בעברה דוברת תיאטרון באר-שבע, מנהלת פרסום בערוץ 2 קשת וכן מנהלת שיווק מגזינים של קבוצת ידיעות אחרונות. במשך ארבע שנים (2007־2010) היתה בעלת טור ב'עכבר העיר' שעסק באימהות, ילדות ומה שביניהם, כמו גם בביקורת ספרי ילדים. פרסמה שלושה ספרי ילדים - "גור של דינוזאור" (2010) אשר נכנס לרשימת "מצעד הספרים" של משרד החינוך והתרבות, "מלך השוטרים של האריות" (2012), ורב המכר - "ליבי או: מה קרה לאיש עם הכלב?" (2018).

 

ראיון "ראש בראש"

ליבי, או מה קרה לאיש עם הכלב? הדס ליבוביץ
1
 
לִיבִּי בָּהֲתָה הַחוּצָה דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַכִּתָּה.
הִיא יָשְׁבָה בַּשּׁוּרָה הָאֲחוֹרִית, בַּצַּד, כִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כְּשֶׁהִתְנַדְנְדָה אָחוֹרָה עַל הַכִּסֵּא, הָיְתָה לָהּ תַּצְפִּית מְעֻלָּה עַל הַחֻרְשָׁה וְעַל הַשְּׁבִיל שֶׁלְּצִדָּהּ. בַּחֻרְשָׁה הַיְרֻקָּה הָיוּ תָּמִיד אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לְאַנְשֶׁהוּ, רָכְבוּ עַל אוֹפַנַּיִם אוֹ רָצוּ עִם גּוּפִיַּת סְפּוֹרְט בְּצֶבַע זוֹהֵר וְאָזְנִיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מוּזִיקָה עַל הָאָזְנַיִם.
גַּם צִפֳּרִים הָיוּ שָׁם בַּחוּץ. לִיבִּי לֹא תָּמִיד הִצְלִיחָה לִרְאוֹת אוֹתָן אֲבָל תָּמִיד שָׁמְעָה, כְּמוֹ רֶקַע לַדִּבּוּרִים הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁל הַמּוֹרָה. הָיָה צִיּוּץ קוֹלָנִי וְגָבוֹהַּ שֶׁל צִפּוֹר שֶׁבֶּטַח עָמְדָה עַל רֹאשׁ הַבְּרוֹשׁ וְשָׁרָה, הָיָה צִיּוּץ שָׁקֵט וּמְבֻיָּשׁ שֶׁנִּשְׁמַע רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת וְלִיבִּי הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְצִפּוֹר מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, וְעוֹד צְלִיל מַמָּשׁ מוּזָר - גְרררררררוּ, גְרררררררוּ, שֶׁנִּשְׁמַע כְּאִלּוּ הוּא בּוֹקֵעַ מִמַּקּוֹרָהּ שֶׁל צִפּוֹר לֹא מְרֻצָּה אוֹ כּוֹעֶסֶת, וְלִיבִּי לֹא יָכְלָה לְדַמְיֵן אֵיזוֹ סִבָּה יֵשׁ לְצִפּוֹר לִכְעֹס אוֹ לְהִתְמַרְמֵר אִם יֵשׁ לָהּ כְּנָפַיִם וְהִיא יְכוֹלָה לָעוּף לְאָן שֶׁרַק תִּרְצֶה, וְאַף אֶחָד לֹא מַכְרִיחַ אוֹתָהּ לָשֶׁבֶת בְּשׁוּם כִּתָּה בְּשׁוּם בֵּית סֵפֶר מוּל שׁוּם מוֹרֶה.
 
 
הִיא דַּוְקָא כֵּן הָיְתָה כְּלוּאָה בַּכִּתָּה. בְּלִי כְּנָפַיִם וּבְלִי שׁוּם דָּבָר.
 
"לִיבִּי, אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ. אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה?" הַמּוֹרָה פָּנְתָה אֵלֶיהָ בְּדִיּוּק כְּשֶׁזִּהֲתָה בַּחוּץ עַל הַשְּׁבִיל אֶת הָאִישׁ־עִם־הַכֶּלֶב, זֶה שֶׁהִיא רוֹאָה מִדֵּי פַּעַם בַּשְּׁכוּנָה וּמַזְכִּיר לָהּ קְצָת אֶת סַבָּא.
לִיבִּי הֵסִיטָה אֶת עֵינֶיהָ מֵהַחַלּוֹן בְּצַעַר. נָעֳמִי, הַמּוֹרָה הַשְּׂנוּאָה לְחֶשְׁבּוֹן, עָמְדָה מַמָּשׁ מֵעָלֶיהָ וְהִסְתַּכְּלָה בְּמַבָּט נֻקְשֶׁה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁקָפַיִם הֶעָבִים שֶׁלָּהּ כְּשֶׁהִיא מְחַכָּה לִתְשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁעַל הַלּוּחַ. לְפִי הַצִּחְקוּקִים בַּכִּתָּה הִיא הֵבִינָה שֶׁהַמּוֹרָה פָּנְתָה אֵלֶיהָ כְּבָר יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּעִנְיְנֵי הַחֻרְשָׁה שֶׁבַּחוּץ. לֹא הָיָה לָהּ שֶׁמֶץ שֶׁל מֻשָּׂג מָה הַשְּׁאֵלָה, וּבֶטַח שֶׁלֹּא מָה הַתְּשׁוּבָה.
עֵינֶיהָ שֶׁל לִיבִּי הִתְרוֹצְצוּ מֵהַמּוֹרָה שֶׁמֵּעָלֶיהָ אֶל הַלּוּחַ שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְאָז אֶל גַּאיָה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ מֵאָז גַּן טְרוֹם חוֹבָה, שֶׁיָּשְׁבָה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכִּתָּה וְסִמְּנָה לָהּ אֶת הַתְּשׁוּבָה עִם הַיָּדַיִם - אַרְבַּע אוֹ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, וְאוּלַי אַרְבָּעִים?
"אֶה..." לִיבִּי הִסְּסָה, "הַתְּשׁוּבָה הִיא..." - הַמִּסְפָּרִים הִתְרוֹצְצוּ לָהּ בָּרֹאשׁ מִצַּד לְצַד כְּמוֹ כַּדּוּרֵי פִּינְג פּוֹנְג קוֹפְצָנִיִּים - "אַרְבָּעִים...?" הִיא הִמְּרָה עַל הַתְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקָּפְצָה לָהּ לַלָּשׁוֹן, בְּלִי לָדַעַת לָמָּה דַּוְקָא בָּהּ בָּחֲרָה, וְהֶחְזִיקָה לְעַצְמָהּ אֶצְבָּעוֹת חָזָק מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן בְּתִקְוָה שֶׁזֶּה הִצְלִיחַ לָהּ.
"יָפֶה מְאֹד! שֶׁבַע כָּפוּל שֵׁשׁ פָּחוֹת שְׁתַּיִם שָׁוֶה אַרְבָּעִים." נָעֳמִי הִבִּיטָה עָלֶיהָ בִּפְלִיאָה וּבְתִמָּהוֹן. אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין שֶׁהַמֵּצַח שֶׁלָּהּ, שֶׁהָיָה מְכֻוָּץ מִכַּעַס לִפְנֵי רֶגַע, נַעֲשָׂה גָּבוֹהַּ וּמָשַׁךְ אִתּוֹ מַעְלָה אֶת שְׁתֵּי הָעֵינַיִם יַחַד עִם הַמִּשְׁקָפַיִם הַגְּדוֹלִים. הָיָה לָהּ פַּרְצוּף שֶׁל יַנְשׁוּף עַכְשָׁו. לִיבִּי דַּוְקָא אָהֲבָה יַנְשׁוּפִים, אֲבָל אֶת נָעֳמִי לֹא.
נָעֳמִי אֲפִלּוּ לֹא שָׂמָה לֵב לְאַנְחַת הָרְוָחָה הָעֲנָקִית שֶׁנִּפְלְטָה מֵהַפֶּה שֶׁל לִיבִּי, כִּי רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁעָנְתָה, הַפַּרְצוּף הַיַּנְשׁוּפִי כְּבָר סוֹבֵב אֶת הַגַּב אֵלֶיהָ וְנָעֳמִי הִמְשִׁיכָה לְבַרְבֵּר אֶת בִּרְבּוּרֵי־הַמּוֹרוֹת שֶׁלָּהּ, עַל לוּחַ הַכֶּפֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל תַּלְמִיד בְּכִתָּה ג' חַיָּב לָדַעַת עַל בֻּרְיוֹ גַּם מִתּוֹךְ שֵׁנָה. הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן אָהֲבָה לְהַגִּיד "עַל בֻּרְיוֹ". זֶה צֶמֶד מִלִּים שֶׁרַק מוֹרוֹת אוֹמְרוֹת. לִיבִּי אַף פַּעַם לֹא שָׁמְעָה אַף אֶחָד אַחֵר אוֹמֵר אוֹתָן מִחוּץ לַכִּתָּה, לָכֵן גַּם לֹא הֵבִינָה מַה פֵּרוּשָׁן. מַה זֶּה מְשַׁנֶּה בִּכְלָל, לוּחַ הַכֶּפֶל הַזֶּה עִצְבֵּן אוֹתָהּ בְּכָל מִקְרֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְחַשֵּׁב אוֹתוֹ עִם הָאֶצְבָּעוֹת. וּבֶטַח שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ שֵׁנָה.
הִיא שָׂנְאָה חֶשְׁבּוֹן.
 
לִיבִּי פָּתְחָה אֶת מַחְבֶּרֶת הַמִּשְׁבְּצוֹת שֶׁלָּהּ, דִּפְדְּפָה לָעַמּוּד הָאַחֲרוֹן, שָׁם תָּמִיד צִיְּרָה כְּשֶׁשִּׁעֲמֵם לָהּ, וְכָתְבָה "תּוֹדָה" בְּאוֹתִיּוֹת בָּלוֹן עֲנָקִיּוֹת, וְגַם צִיְּרָה לֵב גָּדוֹל וּבְתוֹכוֹ הַמִּסְפָּר 40 עִם סְמַיְלִי בְּתוֹךְ הָאֶפֶס. הִיא וִדְּאָה שֶׁהַמּוֹרָה עוֹמֶדֶת עִם הַפָּנִים לַלּוּחַ וְלֹא מִתְכַּוֶּנֶת לְהִסְתּוֹבֵב לַכִּתָּה בַּזְּמַן הַקָּרוֹב, וְאָז הֵנִיפָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת לְכִוּוּנָהּ שֶׁל גַּאיָה, מַה שֶּׁגָּרַם לְעוֹד גַּל שֶׁל צִחְקוּקִים בַּכִּתָּה.
 
"כִּתָּה ג' 2, שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה!" נָעֳמִי צָעֲקָה, וְלֹא טָרְחָה בִּכְלָל לְהִסְתּוֹבֵב אוֹ לְהַפְסִיק לִכְתֹּב בְּשֶׁצֶף קֶצֶף עוֹד וְעוֹד תַּרְגִּילִים עַל הַלּוּחַ הֶעָמוּס. "יֵשׁ לִי עֵינַיִם בַּגַּב, אֲנִי רוֹאָה הַ־כֹּ־ל!"
לִיבִּי הִנִּיחָה מַהֵר אֶת הַמַּחְבֶּרֶת עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁלֹּא תִּתָּפֵס, וְרָאֲתָה בְּדִמְיוֹנָהּ אֶת הַפַּרְצוּף שֶׁל נָעֳמִי מִסְתּוֹבֵב אָחוֹרָה בְּלִי לְהָזִיז אֶת הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁרַק יַנְשׁוּפִים יוֹדְעִים. זוֹ הָיְתָה מַחְשָׁבָה דֵּי מַפְחִידָה.