שירה! שירה! שירה!

שיר שמתייחס לזהותך המשוערת, ומדמיין שמותי מאשש את חיי

אז אני מתאר לעצמי שאתה אוהב לקרוא, שאתה מה שנקרא שוחר שירה. אתה בטח סטודנט לתואר ראשון או מסטרנט, או שאתה אחד שאוהב שירים על ציפורים או שירים בחרוזים או משהו כזה. אולי אתה מרצה במכללה. אולי אתה מוצא את עצמך פה באותה הדרך שבה אני מצאתי את עצמי פה. אולי אתה אני. אם אתה אני, אני מקווה שגם היום אתה חושב שזה שיר טוב. בכלל, אני מקווה שאתה בטוב. סביר להניח שאתה חבר או מכר שלי. אולי הכרנו בבית הספר היסודי, בתיכון או באוניברסיטה. אולי אתה קרוב משפחה שלי. אולי אתה סטודנט שלי או קולגה שלי. אולי אתה מכיר אותי היכרות מקצועית/משוררית/אמנותית אחרת. כך או אחרת, יש סיכוי די טוב שאנחנו מכירים, אני חושב. מצד שני, עד שתקרא את השיר הזה, יכול להיות שהשיר הזה כבר יהיה שיר מעט או כמעט מפורסם. יכול להיות שאני כבר אהיה בן שמונים או מת ואתה תהיה חבר בממשלה שמשתמשת בשיר הזה כבמסמך הסברה. ואולי אתה מוצא את המילים האלה בשנת 2074 על גיליון הנייר שעוטף את מתנת יום ההולדת שלך. אולי אתה חושב לעצמך שנייר העטיפה שווה יותר מהמתנה. אולי עוד לא פתחת את המתנה.