תדמייני שאת כוכבת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תדמייני שאת כוכבת
הוספה למועדפים

תדמייני שאת כוכבת

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

זהו ספר שיריה השביעי של שולמית אפפל, הנמצאת בשיא בשלותה כמשוררת. בספר שירים ושירים בפרוזה, העוסקים באופן בלתי מתפשר בנושאים כמו העבר המשפחתי, ילדות שעמדה בסימן הגירה ופליטות, יחסים בין המינים שרב בהם הזר על הקרוב, וכן ההווה הישראלי האורבני קשה היום. כל זאת בשפה עזה ומזוקקת, שסוד כוחה בצמצומה. 
אפפל היא משוררת ותיקה, מוערכת ועטורת פרסים, שהוציאה שישה ספרי שירה והעלתה מחזה אחד. על ספרה זה זכתה בפרס גולדברג לשירה (2018). 
 
 אודות שולמית אפפל:
אפפל נולדה במחנה עקורים בקפריסין, כבת להורים ניצולי שואה יוצאי מזרח אירופה. ילדותה עברה עליה בעיר התחתית בחיפה ובהיותה בת עשר עברה עם משפחתה לרמת גן.
את ספרה הראשון "שעת ילדה", פרסמה אפפל בהיותה בת 17 בשנת 1965. הספר יצא בהוצאת "עכשיו". בשנת 1972 יצא ספרה השני, "יבשת שבורה". ב-1975 הקימה וניהלה את גלריית האמנות "נינווה" בתל אביב, ששימשה מקום מפגש לסופרים ומשוררים בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1981 הוציאה אפפל את ספרה השלישי, "מרחק", בעריכתו של המשורר אמיר גלבע. ספרה הרביעי של אפפל, "חישוקים", יצא ב-1987 בעריכת המשורר נתן יונתן. את ספרה החמישי, "התרה", הוציאה בהוצאת ביתן בשנת 1989. לאחר תקופה ארוכה של שתיקה ספרותית יצא ספרה השישי, "פחות מאמת אין טעם לכתוב", בשנת 2012 בעריכת ריקי דסקל.
שיריה של אפפל תורגמו לאנגלית, גרמנית, רוסית, איטלקית וקרואטית; וכן פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת רבים. היא משתתפת תדיר בערבי הקראת שירה של מכוני תרבות שונים, ביניהם מכון גתה, בית אריאלה ובית היוצר; מפרסמת שירים וסיפורים בכתבי עת שונים; וכן מנהלת בלוג ספרותי פעיל ומשפיע באתר "רשימות". 
 
פרסים בהם זכתה:
פרס היצירה ע"ש ראש הממשלה (1987, 2003). 
פרס קוגל לשירה על ספרה "מרחק", 1982
פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש לוי אשכול, 1987 ו-2013.
מקום שלישי ב"תחרות הסיפור הקצר של "הארץ" – על הסיפור "פרטים אישיים", 2012.
פרס רמת גן לספרות, 2014, על ספרה "פחות מאמת אין טעם לכתוב".
פרס י.ל גולדברג לשירה, 2018, על ספרה "תדמייני שאת כוכבת".

פרק ראשון

החלל המחריד הנפלא
 
הִתְפַּלֵּאתִי שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם שְׂמֵחִים. צוֹחֲקִים בְּקוֹל. מְחַכִּים
לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. מַטִּים אֶת הָרֹאשׁ וּמְקַבְּלִים בְּרָצוֹן לְטִיפָה. שִׂמְחָה
לֹא גָּרְמָה לָהֶם מְבוּכָה. הֵם הָיוּ מְבֹרָכִים. חִכּוּ לָהֶם בְּהִוָּלְדָם
וּבְכָל יוֹם שָׂמְחוּ בָּהֶם. הֵם דָּמוּ לְהוֹרֵיהֶם הָיוּ נִנּוֹחִים וְחִיְּכוּ
בְּרַכּוּת. כְּשֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי הָיוּ יְלָדִים גַּם אֲנִי הָיִיתִי יַלְדָּה
אֲבָל רַק מֵחֹסֶר בְּרֵרָה וְשִׂמְחַת הַחַיִּים שֶׁלִּי אִלְמָלֵא הָיְתָה
חֲבוּיָה, לֹא הָיִיתִי שׂוֹרֶדֶת. הֶחָלָל הַמַּחְרִיד הַנִּפְלָא
נִמְלָא כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת

עוד על הספר

תדמייני שאת כוכבת שולמית אפפל
החלל המחריד הנפלא
 
הִתְפַּלֵּאתִי שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם שְׂמֵחִים. צוֹחֲקִים בְּקוֹל. מְחַכִּים
לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. מַטִּים אֶת הָרֹאשׁ וּמְקַבְּלִים בְּרָצוֹן לְטִיפָה. שִׂמְחָה
לֹא גָּרְמָה לָהֶם מְבוּכָה. הֵם הָיוּ מְבֹרָכִים. חִכּוּ לָהֶם בְּהִוָּלְדָם
וּבְכָל יוֹם שָׂמְחוּ בָּהֶם. הֵם דָּמוּ לְהוֹרֵיהֶם הָיוּ נִנּוֹחִים וְחִיְּכוּ
בְּרַכּוּת. כְּשֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי הָיוּ יְלָדִים גַּם אֲנִי הָיִיתִי יַלְדָּה
אֲבָל רַק מֵחֹסֶר בְּרֵרָה וְשִׂמְחַת הַחַיִּים שֶׁלִּי אִלְמָלֵא הָיְתָה
חֲבוּיָה, לֹא הָיִיתִי שׂוֹרֶדֶת. הֶחָלָל הַמַּחְרִיד הַנִּפְלָא
נִמְלָא כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת