1
בפינת קרון המעשנים במחלקה הראשונה ישב השופט ווֹרגרֵייב, שפרש לא מכבר לגמלאות, עישן סיגר וסקר בעין בוחנת את עמודי החדשות של הטיימס.
הוא הניח לעיתון והביט בחלון. הרכבת עברה עכשיו בסוֹמרסט. הוא הביט בשעונו — עוד שעתיים של נסיעה.
בעיני רוחו שב וסקר את כל מה שהתפרסם בעיתונים על אי החייל. תחילה דובר על מיליונר אמריקני משוגע לספנות שקנה את השטח — ועל בית המותרות המודרני שבנה לו על האי הקטן ליד חופי דֵבוֹן. בגין העובדה המצערת שרעייתו השלישית והחדשה של המיליונר האמריקני סובלת ממחלת ים הועמדו הבית והאי למכירה. תשבחות התפרסמו עליו בעיתונים. ואז הופיעה הידיעה הראשונה שבישרה גלויות על רכישתו — הקונה היה אחד מר מוֹני. אחר כך התחילה חרושת שמועות של כתבי רכילות. הקונה האמיתית היא מיס גבּריאל טֵרל, כוכבת הקולנוע ההוליוודית! היא רוצה לשהות באי כמה חודשים באלמוניות גמורה! "הציפור הקטנה" רמזה בטוב טעם שהבית נועד לשכן בני מלוכה??! "אדון שמועתי" שמע בסודי סודות שהאי נקנה לרגל ירח דבש — הלורד ל' הצעיר נכנע סוף כל סוף לקופידון! "היונה" ידעה ממקור מוסמך שאת האי קנה משרד הצי המלכותי וכי התוכנית היא לערוך שם כמה ניסויים סודיים בהחלט!
אין ספק, אי החייל היה בכותרות!
השופט וורגרייב הוציא מכיסו מכתב. הכתב היה כמעט בלתי קריא, אבל פה ושם התבלטו מילים אחדות בבהירות לא צפויה. לורנס יקירי... שנים לא שמעתי ממך... חייב להגיע לאי החייל... מקום מקסים... לדבר על כל כך הרבה דברים... הימים ההם... להתבודד בחיק הטבע... להתענג על אור השמש... 12:40 מתחנת פדינגטון... יפגשו אותך באוֹקבּרידג'... ולבסוף הבטיחה לו הכותבת בסלסול קולמוס שהיא שלו — קונסטנס קלמינגטון.
השופט וורגרייב ניסה להיזכר מתי בדיוק פגש בפעם האחרונה את ליידי קונסטנס קלמינגטון. עברו מאז בוודאי שבע — לא, שמונה שנים. היא נסעה אז לאיטליה להתענג על אור השמש ולהתבודד בחיק הטבע והאיכרים. אחרי כן, כך שמע, המשיכה לסוריה, ושם היה בדעתה להתענג על אור שמש עז יותר ולהתבודד בחיק הטבע והבדווים.
כמה מתאים לה, לקונסטנס קלמינגטון, חשב השופט, לקנות לה אי ולהתעטף במסתורין! הוא הנהן לעצמו שבע רצון מהמסקנה ההגיונית והניח לראשו להישמט על חזהו...
הוא נרדם...
