פרק ראשון
יצירתית עמדה על קצה הצוק, עיניה שזפו את המראה שנגלה לפניה. העמק טבע בקרני זריחה צהבהבות, שליטפו את העולם המתעורר. היא הייתה ערה כל הלילה, נעצה את מבטה במלכת הכוכבים העושה את מסלולה, עיניה התמקדו בזוהר הכוכבים, שהתווה את הדמות הנשית הבוהקת בשמים. היה זה רגע מקודש של עוצמה. עם הזריחה, היא חשה ברטיבות חמימה בין רגליה. היא ליטפה את בטנה העגולה, היפה, ומלמלה לבתה המתהפכת בחיקה ברכה לכבוד דרכה הראשונה בעולם. היא נעצה מבט בצמרותיהם המרוחקות של עצי היער וצרחת צירים ראשונה בקעה משפתיה בשפת הנשים העתיקה. הצרחה התעופפה ליער האפל. היא ידעה שאמה תשמע אותה. היא יכלה לראותה בעיני רוחה, כיצד היא יוצאת עירומה מפתח בקתתה המבודדת בעומק היער ומביטה בזריחה. הכישוף שהטילה אמה בפגישתן האחרונה, הופעל. בתוך זמן קצר, היא תכרע לצד בתה הבכורה. הרגע הזה הגיע.
זו שלה המתינו, החלה במסעה.
יצירתית שלחה מבט אחרון אל האופק, היא דמיינה דמות מצלה על השמש, ויצאה בהליכה מהירה למעיינות החמים. לאחר ליל השימורים שעבר עליה בבדידות, היא לא חשה בתוכה בהלה או עייפות. תחושת התעלות זרמה בדמה, בגופה, לקראת הרפתקת הלידה. אולם לא הייתה זו הראשונה שלה, היא ילדה בימי חייה הקצרים שלושה בנים חסונים שיצאו לאוויר העולם בצרחות מאבק, כשהם מנופפים באגרופיהם הקטנים. אך זו הייתה בתה הראשונה. היחידה. הילדה לה ציפו. ההתרגשות שטפה אותה והיא סבלה את כאבי הגוף שהציפו אותה בגלים בהשלמה מזככת, וקידמה כל ציר בנשימות עמוקות. גופה דאב אך נפשה עלצה. היא הלכה בין עצי הצפצפה העתיקים במורד הצוק ושאבה כוח ממגע קליפתם הקשה. אור הבוקר הבהיר שטף את העולם סביבה. היא הלכה, נחושה בדעתה. היה עליה להגיע למקום המפגש.
העתיקה התגוררה במרחק חודשי רכיבה רבים, במעמקיו האפלים של היער העתיק. עציו האדירים היוו עבורה מחסה ומשכן לקסמיה ולכוחה. בעשור האחרון היא מיעטה לצאת למסעות ולא ביקרה את בתה. אך זו ידעה, כששמעה את מפל המים בין העצים, שלמרות המרחק הגדול שהיה על אמה לעבור, היא המתינה לה לצד הבריכה החמה, מכינה עבורה את המשכב.
"אמא!" קראה, כשראתה אותה. והיא בתשובה פרשה לעברה ידיים מגוידות ועטפה אותה בחיבוק אמיץ. העתיקה הרשתה לבתה להתרפק לרגע ארוך בין ידיה, אפשרה לה להקל במעט על העומס שחשה בגופה ולהשעין עליה את משקלה. ואז הניחה העתיקה את ידיה על שני צדי ראשה של בתה ונעצה בה מבט נוקב. עיניה החומות היו שקועות תחת קפלי זקנה עמוקים, אותות גבורה ממאות השנים שנשאה עליה. היא כיוונה את מבטה לתוך עיניה הירוקות של בתה, ודומה היה שעשר השנים, שעברו עליהן בנפרד, חולפות כברק ביניהן.
"אהובתי, לא ידעתי שהיית כה בודדה," הדהד קולה של הזקנה בקרחת היער הקדושה, אף שנראה היה שלא הניעה כלל את שפתיה המבוקעות. יופיה העתיק קרן בעיני בתה, כשהיא כרעה להפשיט אותה משמלתה והשכיבה אותה על המרבץ שהוכן מעשבים יבשים ורכים בין הסלעים, על שפת הבריכה החמימה שמקורה במעיין חם, מבודד ומקודש, נסתר מעיני העולם. המים החמימים ליטפו את רגליה, העניקו לה מרגוע, אחרי שעמדה לאורך כל ליל השימורים בראש הצוק ובעקבות הצעדה הארוכה שגזלה את מרבית שעות הבוקר.
היה זה בוקר מיוחד. נדמה היה שהאוויר עצמו רוטט מעוצמה מכושפת, גדוש באנרגיית קסם. שתי שמשות העולם נראו כמתחברות בשמים, והן חשו את העוצמה המזוקקת בוערת באוויר. מי הבריכה הצלולים יצרו צורות גיאומטריות בלתי אפשריות. ענפי העצים נראו כנמתחים כלפי מעלה ולצדדים, צומחים במהירות בלתי רגילה.
העולם היה מלא בקסם, קסם של תחילת מסע.
האם ובתה לא יכלו לצפות ליום יותר מוצלח מזה להבאתה לעולם. ירכיה של יצירתית רטטו בעוצמה בעת שכרעה ללדת את ילדתה, בידיעה שהגיע סוף זמני לבדידותה. אמנם היא התענגה על השהייה במחיצת בן זוגה ובניה, אך כמהה לרטט המלווה את הקשר הקסום עם נשים אחרות. היא לא ידעה מה יעלה בגורל של ילדתה, אך העוצמה הנובעת מרחמה חיממה את גופה. הכאב היה עז והיא צרחה. ידיים רכות וחזקות עטפו את ידיה. היא שמעה מלמולי אהבה וראתה את אמה כורעת במים בין רגליה וידיה אוחזות בראש מגואל בדם. היא ראתה את עיניו החומות של בן זוגה מביטות בה, ולא ידעה מתי הגיע ומדוע הורשה להיכנס לכאן, למתחם הנשי המקודש. אך עיניו הרגיעו אותה וידיו עטפו אותה, תומכות בעדינות בגבה ובגופה, כשלחצה בעוצמה כה גדולה עד ששרירי האגן צרבו בכאב וצרחותיה כבר לא נשמעו לה כשלה. הבריכה החמה האדימה. העננים המשיכו לשייט בשמים במהירות לא רגילה.
מעגל של נשים הופיע מן האוויר סביבה.
ברגע אחד, שאולי נמשך כנצח, חשה את שריריה נמתחים עד אין קץ ואת קצוות שפתי ערוותה נפערות כמעט עד לקריעה. ואז, יצאה ילדתה לאוויר העולם, קוראת את קריאתה הראשונה. היא הרכינה את ראשה, פקחה את עיניה וראתה אותה בין רגליה אחוזה בידי אמה.
היא הביטה מעלה, כמהה לרגע אחד בו מעגל הנשים המקיף אותה יעלם, אך הנשים עדיין היו שם. לרגע השלתה את עצמה שהן תוצר של חרדה או הזיה, אך הבינה את סיבת בואן, ידעה. הן הקיפו את הבריכה, מבלי לחדור למתחם המקודש, כל אחת מהן נשאה סביבה הילת עוצמה, והיא ידעה שגם הן עברו דרך ארוכה כדי להגיע לכאן. הן באו לחזות בלידת בתה, זו שלה הן המתינו.
נשות המעגל היו יפות עד להכאיב, כל אחת בדרכה. עיניהן נצצו בצבעים לא שכיחים. סגול שקיעה על שפת הים, ורוד פרחי הבר ואדום בוער כאש. עורן בהק בחוסר גיל.
היא ידעה כי הן הגיעו לקחת את ילדתה ממנה. לאלף אותה, לשלוט בכוחה.
"הביאי לי את התינוקת, זקנה," ציוותה הגבוהה שבהן בנוקשות, שערה הזהוב התנופף סביב ראשה כהילה, למרות שלא נשבה כל רוח. הייתה זו קריאת תיגר משפילה כלפי העתיקה מכולן. לא קיימת האישה שתשמיע הערה כזו כלפיה ותישאר בחיים.
"בואי וקחי אותה מידיי," ענתה העתיקה בקול מהדהד שנדמה היה כמגיע ממעמקי הבריכה. לרגע נשמעו בחלל האוויר רק יללותיה של התינוקת. מנהיגת הנשים קפאה במקומה, מבלי שהייתה מסוגלת לחצות את המחסום, לגשת אליה ולקחת את התינוקת.
יצירתית עצמה את עיניה וניסתה להתחבר למעמקי כוח הקסם שבתוכה. היא ידעה שאין ביכולתה של שום אישה לצאת נגד אמה ונגדה, כשהן עומדות יחד במקום הקדוש. היא חשה בעוצמה נצברת בתוכה כבועות דם וכוח, הלידה חיזקה אותה והיא חשה בעוצמת החיים המפעמת בקרבה. הן נמצאו בעומק שטחן של נשות האדמה והיער, בתוך מצודת קיסמן. אף אישה לא תוכל לחדור בלא הסכמתן לשטח המעיין המקודש.
היא פקחה את עיניה, כשהיא אוחזת בידו של אהובה הרועד. אהובה שידע שזהו עניין, שבו אינו יכול להתערב. עניין של קסם. כעת הוא, הנכסף להגן עליה, זקוק להגנתה.
יחד הם נעמדו לצד העתיקה.
היא לקחה את ידה של אמה וכשאחזה בה חשה בעוצמה הזורמת ביניהן ובנוכחות נוספת, אדירת ממדים. זה היה הקסם המתעורר של בתה. הקסם נפרש סביבן כהגנה.
נשות המעגל החזיקו ידיים, הרוח שנשבה הרימה אותן באוויר, עיניהן נצצו ולרגע נראו כישות קדומה בעלת עשרים ראשים. הן דיברו בקול אחד, "אנו מצהירות על לידתה של זו שהמתנו לה. כוחה ימוטט את העולם, כפי שאנו מכירות אותו. מסרו אותה לנו. ללא הדרכה היא תביא לאובדן הכול. יש לאלפה בכוחנו."
יצירתית ראתה את ילדתה מתחילה להתרומם באוויר, ניתקת בידי כוח קסם אכזרי מידי סבתה העתיקה. הישישה האדימה ושאגה בזעם, "מי אתן שתחליטו כיצד לעצב את מי שראויה להתעצב בעצמה? אני העתיקה. אני כוחה של האדמה, המכשפה הראשונה של העולם. מי אתן שתצאו נגדי? שתתערבו בשושלת הקסם שלי?"
אצבעות ידה נפתחו וכדור אוויר מעובה ניתז לתוך פיה של מנהיגת הנשים הגבוהה וחסם את קולה. מעגל הנשים התנפץ בבת אחת, הכוח שנאסף בקולן המשותף התמוטט, וגופותיהן הוטחו בעוצמה אדירה, נחבטו באדמה ובעצים ושערותיהן הסתבכו בענפים ירוקים. גופותיהן נחבטו באבנים ובסלעים של אדמת היער. למגע בשרן בקעו שורשים מן האדמה ואחזו בזרועותיהן. אבנים הפכו לנוזליות והתאבנו מחדש סביב גופן, מרתקות אותן למקומן.
העתיקה הפגינה את עוצמתה והתינוקת שזה עתה הגיחה לחייה, ועדיין הייתה באוויר, צחקקה בהנאה, כשהתוודעה לראשונה אל כוחה של שושלת הקסם.
יצירתית, ששאבה חום מצחוקה, תלשה את התינוקת מהאוויר אל חיקה. היא ידעה שמעגל הנשים שנשלט באמצעות קולה של המנהיגה נשבר. היה זה קסם ששלט בכוחן של עשרים נשים ושיעבד אותן לרצונה של מנהיגה הנשלטת אף היא בידי אלו ששלחו אותה למשימתה. המנהיגה הושתקה על ידי כוחה של העתיקה, ושכבה מרותקת לקרקע וחסרת קול. שליטתה בחברותיה נשברה והן יצאו לחופשי.
כעת נותר לראות מה יבחרו לעשות המכשפות. במאבק בו נמצאו, אין לדעת אם שחרורן יפעל נגדן או לטובתן. העתיקה התנגדה לכל צורה של כבילה או כפייה, ויצירתית ידעה שאם נגזר על העתיקה למות, היא תעדיף למות מידי נשים חופשיות.
"העיצוב הקסום הוא אלימות," פסקה העתיקה, "שברתי את כבלי הקול באמצעותו נשלטתן. היא גזלה את קולכן לטובת קולה. הכפיפה את רצונותיכן לרצון מלכהּ שבמזרח. האמיצות שבכן, שיהיו מוכנות לעבור חניכות מחדש, מוזמנות להצטרף אלי למעמקי היער."
העתיקה עצמה את עיניה ונשמה נשימה קצרה ועמוקה. כשפקחה את עיניה בערה בהן להבת עוצמה שחורה. "אני מצהירה בזאת על סיום תקופת התבודדותי. אני מוכנה לקבל תלמידות חדשות שיעמדו במבחנים."
פיותיהן של הנשים הכלואות נפערו בתדהמה. כולן ידעו שהעתיקה התנתקה מהחברה האנושית כבר לפני יותר ממאה שנות מסע חיים. יצירתית חשבה שנשים רבות יראו בזה כבוד ללמוד אצל אמה, המכשפה העתיקה של העולם.
במאה השנים האחרונות הייתה היא היחידה שזכתה לכבוד זה.
אחת מהן דיברה, וקולה המלאכותי, הצורם, נישא באוויר. "אני בת ארבע מאות וחמישים שנה, אינני חניכה, עוצמתי שולטת בגלים ובהרים. מי את שתעזי לבחון אותי?"
אך העתיקה רק נעצה בה מבט והמכשפה עלתה בלהבות, גופה הפך לאפר. זאת הייתה תזכורת לכך שאף אישה לא תזכה לערער על כוחה ולשרוד.
אחרת פתחה בחלקלקות ארסית, מתחנחנת, מלאת כוונות זדון. יצירתית חוותה את צלילי קולה כחיה מבחילה הזוחלת על גחונה ומתחננת לעוצמה. "אנו מכשפות, איננו חניכות. הזלנו דם למען עוצמתנו. אך אולי תרצי לשקול יחסי למידה שונים איתנו? כשוות לשוות?"
מספר כדורי אנרגיה צבעוניים נורו בו זמנית לכיוונה של העתיקה, יצירתית מיהרה להקים חומת מים רותחים ענקית כחוצץ מפני המכשפות במיימי הבריכה הקדושה.
"אני קוראת בשם קסם-האם שניתן לי היום בלידה, למשא ומתן," הכריזה יצירתית בטרם הגיבה העתיקה. והכול קפא. בכוחו של קסם היולדת להקפיא מיד כל לחימה. גורלה של התינוקת יקבע במילים. יצירתית לא תוותר על בתה ולא תסכנה בלחימה. חייה של התינוקת יתעצבו בידיה שלה עצמה בלבד. התינוקת לא תחיה בשליטתן.
"מעגל הנשים ידון," קראה העתיקה בקול מהדהד והנהנה כלפי בתה בהערכה. היא ידעה שעליהן להתחזק ולשמור את כוחן לקראת העתיד לבוא, אותו הריחה וחשה בעצמותיה.
העולם משתנה, והן אלה שיחליטו כיצד.
