מחוץ לאופק, מעבר לרחוב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מחוץ לאופק, מעבר לרחוב

מחוץ לאופק, מעבר לרחוב

ספר מודפס

עוד על הספר

חנוך ברטוב

חנוך ברטוב (13 באוגוסט 1926 – 13 בדצמבר 2016) היה סופר, מתרגם, מחזאי ופובליציסט ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות. התגייס ב-1943 (בן 17). בסך הכל שירת ברטוב כשלוש שנים בצבא הבריטי. באותה העת החל לכתוב. סיפורו הראשון ראה-אור בכתב העת "הגלגל". במלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו ושירת כמפקד צוות מקלעים. במקביל, המשיך ביצירתו, אם כי היא עדיין לא הייתה סדירה. סיפורים פרי עטו נתפרסמו באותה העת בכתבי עת שונים ("משא", "בשער", "אורלוגין" ועוד). שירים שלו התפרסמו בעל המשמר. בסוף 1952 תואר ב"דבר" כ"משורר צעיר מקבוצת משא".

כשסיים את לימודיו התיישב בקיבוץ עין החורש לחמש שנים. בעת שהותו בקיבוץ נתפרסמו הרומנים הראשונים שלו - "החשבון והנפש" (1953) ו"שש כנפיים לאחד" (1954) בהוצאת ספרית פועלים.

בשנת 1956 עבר לתל אביב. בתל אביב החל לעסוק בעיתונאות, כעורך לילה בעיתון "למרחב", כשליח העיתון בארצות הברית בשנים 1958–1960, וכבעל טור בעיתון עד לשנת 1970. מ-1966 ועד 1968 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בבריטניה. משנת 1971 ועד 1991 היה חבר מערכת "מעריב". לאורך השנים פרסם ברטוב תשעה רומנים, שישה קובצי סיפורים, שלושה ספרי מסע, ביוגרפיה, ספרי מסות, נובלות וסיפורים תיעודיים. יצירותיו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית ויוונית. על במת התיאטרון הישראלי הוצגו שני מחזות שכתב. ספרו האחרון, "קריאה עיוורת", ראה אור ב-2013 בהוצאת הספריה החדשה. ברטוב זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1978 על ספרו "דדו - 48 שנה ועוד 20 יום". זכה בפרס עגנון לספרות לשנת 2006, על ספרו "מתום עד תום". ובפרס בוכמן לספרות מטעם יד ושם. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. ב-2008 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל בתחום ספרות ליוצרים.

ב-13 בדצמבר 2016 נפטר בביתו, בגיל 90.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/ycxzukhj

תקציר

גורלה האיום והמופלא של משפחה אחת... ניצולת השואה ומיוצגת היטב ביישוב של ערב מלחמת העצמאות, משפחה ששלושת בניה היו מלוחמי תש"ח, טמון בו – כך חשתי – איזו אמת נסתרת, לא סינתטית ולא בדויה, על כולנו."
מחוץ לאופק, מעבר לרחוב הוא ביוגרפיה ייחודית, רחבת-יריעה וחודרת, המקיפה את חייה המופלאים של משפחה אחת. עשרים ושמונה שנים ארך מסעו של הסופר חנוך ברטוב אל נבכי חייה של משפחת רבינוביץ', משפחה שהיא תמונת מראה נאמנה של אנשי הדור האחרון ליהדות אירופה והראשון למדינת ישראל.
מצויד בזיכרונותיהם של בני המשפחה, יוצא חנוך ברטוב באומץ אל לב התופת ובחזרה. כשהוא מסתייע במכתבים, במאמרים, ביומנים ובעדויות חברים, הוא ממקד מבט עז ורב עוצמה אל חייהם של מי שהותירו מאחוריהם את חורבותיה מעלות העשן של אירופה ובנו את ביתם בארץ המובטחת, ובאותה שעה איבדו את בנם בקרבות העזים שניטשו עם קום המדינה.
לראשונה מאז שכתב ב-1978 את דדו – 48 שנה ועוד 20 יום, חוזר חנוך ברטוב אל הכתיבה הביוגרפית. הוא מותח בספרו את הקו המדמם, המרטיט ורב העוצמה השזור בנבכי החוויה הישראלית, זה המתוח בין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות – שבוע "השבעה" הלאומי, זה המחבר בין "שואה", ל"גבורה" ו"לתקומה". ברגישות ובכישרונו הבלתי מעורער טוען חנוך ברטוב את המושגים הללו ברבדים ומשמעויות חדשות.
 
חנוך ברטוב הוא מעמודי התווך של הספרות בישראל. בין השאר, זכה בפרס ראש-הממשלה, פרס אוסישקין, פרס שלונסקי, פרס ביאליק, פרס יצחק שדה לספרות צבאית ופרס נשיא המדינה.
 

חנוך ברטוב

חנוך ברטוב (13 באוגוסט 1926 – 13 בדצמבר 2016) היה סופר, מתרגם, מחזאי ופובליציסט ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות. התגייס ב-1943 (בן 17). בסך הכל שירת ברטוב כשלוש שנים בצבא הבריטי. באותה העת החל לכתוב. סיפורו הראשון ראה-אור בכתב העת "הגלגל". במלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו ושירת כמפקד צוות מקלעים. במקביל, המשיך ביצירתו, אם כי היא עדיין לא הייתה סדירה. סיפורים פרי עטו נתפרסמו באותה העת בכתבי עת שונים ("משא", "בשער", "אורלוגין" ועוד). שירים שלו התפרסמו בעל המשמר. בסוף 1952 תואר ב"דבר" כ"משורר צעיר מקבוצת משא".

כשסיים את לימודיו התיישב בקיבוץ עין החורש לחמש שנים. בעת שהותו בקיבוץ נתפרסמו הרומנים הראשונים שלו - "החשבון והנפש" (1953) ו"שש כנפיים לאחד" (1954) בהוצאת ספרית פועלים.

בשנת 1956 עבר לתל אביב. בתל אביב החל לעסוק בעיתונאות, כעורך לילה בעיתון "למרחב", כשליח העיתון בארצות הברית בשנים 1958–1960, וכבעל טור בעיתון עד לשנת 1970. מ-1966 ועד 1968 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בבריטניה. משנת 1971 ועד 1991 היה חבר מערכת "מעריב". לאורך השנים פרסם ברטוב תשעה רומנים, שישה קובצי סיפורים, שלושה ספרי מסע, ביוגרפיה, ספרי מסות, נובלות וסיפורים תיעודיים. יצירותיו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית ויוונית. על במת התיאטרון הישראלי הוצגו שני מחזות שכתב. ספרו האחרון, "קריאה עיוורת", ראה אור ב-2013 בהוצאת הספריה החדשה. ברטוב זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1978 על ספרו "דדו - 48 שנה ועוד 20 יום". זכה בפרס עגנון לספרות לשנת 2006, על ספרו "מתום עד תום". ובפרס בוכמן לספרות מטעם יד ושם. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. ב-2008 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל בתחום ספרות ליוצרים.

ב-13 בדצמבר 2016 נפטר בביתו, בגיל 90.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/ycxzukhj

עוד על הספר

מחוץ לאופק, מעבר לרחוב חנוך ברטוב

טעימה מהספר תעלה בקרוב...